האתגר השבועי - פרשת וישבאני הנני כאינני

וואו איזו פרשה. יש כאלה שמחכים רק לפרשה הזו, לרצף הפרשיות שמתחיל כאן.

 

יוסף בבור. מי לא מכיר את התחושה הזו, "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה"! האחים זרקו אותי פנימה, נעזבתי, הושלכתי. ואולי... אולי הכל באשמתי. אבל יוסף בבור לא בוכה [טוב, זה לא מדויק, אבל יש מי שהסביר ככה], הוא מלא אמונה, מול הבור הריק שאפ' מים אין בו, רק שאר מרעין בישין. והכל בגלל חלום. טוב, אולי שניים.

 

החלום במקרא מובא באופן ספרותי מיוחד, ועומדים על כך הפרשנים. "והנה אנחנו מאלמים אלומים" וכו' - בחלום לא ידוע (או זכור) מה קרה שהוביל ממצב א' למצב ב', חלומות מתערבבים, מקומות, אנשים. התורה בוחר להביע את הדבר בכמה אופנים. 

 

נסו להתחבר לתחושות הללו של החלום, לאי-הודאות, אי-ההבנה, האשליה וכתבו כרצונכם, שיר או קטע, שיביאו את הקורא לתחושה שמדובר על חלום. לא מדובר כאן כל כתיבת שיר על חלומות אלא על העברת התחושה של חלום בצורת הטקסט וניסוחו.

 

 

בהצלחה!!

יאללה ננסהסבכי החשתי
עבר עריכה על ידי סבכי החשתי בתאריך כ' בכסלו תשפ"ג 12:02
הבטתי מטה, ומעבר לנוצותיו של הזיז עליו רכבתי ראיתי את גליו של האוקיינוס נעים בשורות שורות אל עבר החוף ממנו התרחקנו, צבעם כצבע השקיעה. הוא טס במהירות אל עבר השמש הנעלמת בין העננים בקרני אור גוועים, והרוח שרקה באוזני, בידרה את שערי. איכשהו היינו קרובים מאוד למים, אך באותה מידה גם לעננים. הזיז האיץ ונסק בזווית שנהייתה יותר ויותר חדה, והאופק שהיה בתחילה ישר התקמר וקיבל את צורתו המקורית של כדור הארץ. כשהעננים היו הרחק מטה מתחתנו חשתי כי אני עומד ליפול ואגרופיי התכווצו עוד יותר על נוצותיו. הרגשתי כי אני מאבד גם כן את מושבי וירכיי התהדקו סביב צווארו כצבת. היה רגע בו הגענו לגבול המטושטש שבין החלל לשמיים, בין המוכר ללא ידוע, בין הריק המוחלט לשאריות האחרונות של כחול, בו הזיז נתלה באוויר בזווית אנכית מושלמת. רגע בו הזמן עצר מלכת, ומחשבות מוזרות עברו לי בראש, כאלה שאיאפשר לחזור איתן למציאות ולעיין בהן שוב. האוויר הדליל עמד, והארץ הקעורה הגיחה בעדינות אל שדה הראיה שלי מלמעלה, עת שהחושך האינסופי איבד ממקומו ונסג מטה. בזמן שהתהפכנו, כנפיו נותרו ישרות והאוויר התנגד לשטח פניו הגדול, אך כאשר מקורו כבר כיוון אל הארץ, הצמיד אותן לגופו הכביר וצללנו במהירות שיא היישר למטה, הרוח מצליפה בפניי. גמענו המון מרחק תוך כמה שניות בודדות והעננים חלפו על פנינו. אני לא זוכר אם הספקתי לצרוח, כי המים בזמן כה קצר כבר היו קרובים מדי בשביל זה. שדה הראייה שלי רעד, והייתה תחושה שהמציאות מתפרקת, מתערבבת, מקבלת צורה אחרת ולא מוכרת. הצבעים התמזגו, והקווים שמפרידים בין הרחוק לקרוב נבלעו. הכל נמרח, וגופי איבד מממשותו, נהיה אחד עם המציאות הסוריאליסטית המתגבשת. תודעתי משתחררת, מתרחבת, חולשת ומכילה בתוכה את סודות היקום, תעלומה, חלון, מעשה לבנת הספיר ומהלך האופנים.
רצוא ושוב
רצוא ושוב
כעין הבזק
אני מפחד
מה קורה לי
איפה א נ י
מי א נ י
מה זה א נ י

פקחתי עיניים, התעוררתי, ושכחתי הכל
...רחל יהודייה בדם
אני חושבת שיש לך יכולת גבוהה לתאר דברים מוחשי ולפרטים.
נהניתי לקרוא
הזכרת לי קטע שכתבתי פעם על כדור פינג פונגרץ-הולך
מענייןסבכי החשתי
שלח קישור
כתבתי אותו לאיזה עלון בעבררץ-הולך
הוא לא באינטרנט...
מקווה שלזה התכוון המשורררחל יהודייה בדם
מהלך הוא על גחלים לוהטות,
על חבל דק, בין עץ לעץ
בגן עדן
הוא מטה אוזנו ושומע קולות קסומים
צליל עדין של חליל,
הוא מתקרב ורואה מדורה גדולה
ומסביבה יושבים המלאכים, שבשמיים ובארץ
ואלוקים לא נמצא עימם.

הפשוטים עומדים, קרועי בגדים
ולא קר להם.
ובהם האלוקים.





אגב @אני הנני כאינני

אני רואה לנכון לציין שאני חלילה לא מחרימה את האתגרים הבאמת מושקעים שלך,
אני לא עונה לרוב כי נראה לי שאני קטנה בשבילם..⁦:⁠-⁠)⁩
התכוונתי בדיוק לאיך שתביני את זהאני הנני כאינני

וזה בסדר. אבל אני מעודד אותך לענות על האתגרים בשביל עצמך. קושי מקדם.

...רחל יהודייה בדם
כן. אני מניחה.

ולא כתבתי את זה כדי שיתייחסו אליי שונה כשאני אעלה משהו אלא רק כדי שלא תחשוב לקחת אישי.
רק מסבירה . שלא תתחיל עכשיו, אם אני אעלה משהו, להגיב אחרת ממה שהיית מגיב אם לא הייתי כותבת את זה.
אני לא רוצה..
הייאני הנני כאינני

הכל בסדר. אני מגיב שונה רק למי שפגע בי וקשה לי לסלוח לו. ואני לא לוקח קשה אף אחד פה... במיוחד לא בפורום הזה, שיש בו אנשים מקסימים ועמוקים.

...רחל יהודייה בדם

חחח. לא מה שהתכוונתי.
התכוונתי שאם אני אשתתף באתגרים ובכלל להיות רכרוכיים איתי בקטע שכתבתי ש"אני קטנה בשביל זה " ואז כאילו בקטע טוב להתייחס למשפט הזה ולהגיב שונה..
השיחה ביניכם מזכירה לי ספגטיסבכי החשתי
...רחל יהודייה בדם
🤔
מה זה אומר?
חח הרבה אי הבנהסבכי החשתי
..מוריה.

ערפל סמיך עוטף אותי, מקיף את כולי.

אני מביט סביב, זהו כעין ענן לבן ובו צבעים אינספור, שזורים זה בזה. עיני משייטות סביבי, מנסות לספוג את עוצמת המראה, את הודו.

אני נעמד, ומתחיל להלך בקלילות כמעט מרחף,

לאזני נשמעת מנגינה קסומה, יצירת פאר שנוטלת מעט מכל הסולמות, מכל ההרמוניות, ומשלבת אותם באומנות.

מושיט ידי אט אט, הן נוגעות בעדינות, ונרתעות קמעה לנוכח המגע היציב שהענן משיב להן, מגע חם ונוכח, כאילו יודע הוא את אשר לפניו.

אני ממשיך למשש, ואחר קורע חתיכה מהענן ומגיש אותה לפי. מה עשיר טעמה. בכל רגע מתחלף. בתחילה מתקתק עד בחילה, ופתע הופך חריף, עד שהפיקנטיות מתמוססת לאיטה ונותר טעם חמוץ, מאוכזב.

והכל חד, ובהיר, וחי.

 

והנה, בשניה אחת הכל מזדעזע. חוטים נקרעים בפראות, עולם מתנועע על עומדו ומתמוטט,

הכל חרב ועמום ואינו.

התעוררתי.

יפה מאוד יפה מאודסבכי החשתי
"אני ממשיך למשש, ואחר קורע חתיכה מהענן ומגיש אותה לפי. מה עשיר טעמה."
משום מה הזכיר לי את הפס ביחזקאל ג, א-ג וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ וָאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּ֣אֲכִילֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק
תודה..מוריה.

אממ מעניין..

...רחל יהודייה בדם
זה יפה. אהבתי את הכתיבה
תודה..מוריה.


ניסיתי לכתוב משהו, מקווה שלא יצא גרוע מידירץ-הולך

זה היה ספסל מתכת ארוך בצבע חום מתקלף, מהסוג ששמים בתחנות אוטובוס. לפחות זה מה שאני ראיתי בהתחלה, קצת קשה להגדיר משהו שאתה לא באמת רואה.

אני לא בטוח איך כל הסיפור הזה התחיל. אני רק זוכר שאני הלכתי ברחוב, זה היום שטוף שמש ועצי האקליפטוס בשדרה עשו צל נעים. מישהו קרא לי אי שם מאחורי, אני הסתובבתי לענות לו ושם נגמר הזיכרון שלי. הדבר הבא שאני זוכר זה אותי יושב על אותו הספסל עם הצבע המתקלף, לידי יושבת איזו דמות מעורפלת, ואנחנו יושבים בשדה פתוח ומאחורינו עץ אלון ענק עושה צל. 

"אני מכיר אותך?" אני שואל את מי שיושב לידי.

"לפעמים אתה מצליח להכיר חלקים ממני." הוא עונה לי ואני מרגיש שאני לא מצליח ממש לשים את האצבע על גוון הקול שלו.

"איפה אנחנו נמצאים? אתה הבאת אותי לכאן?" אני מנסה לחלץ ממנו קצת מידע.

"מה תתן לך התשובה? עדיף לך להניח לזה. בוא, שב איתי כאן בשקט, תן לרוגע לחלחל קצת פנימה" הוא מחזיר לי.

ושם על הספסל אני מרגיש שאני סוף סוף מצליח להכניס אוויר פנימה, לא שמתי לב ללחץ שליווה אותי לאורך כל הדיאלוג איתו. ואז לאט לאט ההכרה שלי מתערפלת, אני כבר לא בטוח אם אני שם על הספסל או...

וואו... חזק ביותר.אני הנני כאינניאחרונה

אהבתי. "עבודה נפלאה". אשמח לראות עוד קטעים כאלה שלך, שיתארכו להם..

כנראה. עומס יתר.ריק סאנצ'ז

"תודה טליה" הוא אמר לה ולאט קם מחיבוקה "אני צריך קצת זמן עם עצמי" הוא התנצל כשפסע יחף לכיוון הדלת.

"לילה טוב" היא לחשה, עיניה עוקבות אחריו בדאגה.

הוא נעצר לרגע כשידו על הידית ולבש חיוך על פניו "לילה טוב מתוקה" הוא סובב את ראשו שחרר אנחה, הרפה, עצם עיניים, ויצא.

 

***

 

הוא הסתכל אל השמים, אל הירח המלא, אך מכוסה עננים.

אלוהים מה קרה. מתי הכל הפך להיות כל כך. כל כך כזה.

הוא הביט אחורה אל ביתו הקטן, פעם חשב שכשימצא שלווה האושר יבוא. הוא נאנח שוב והשעין את ראשו על הגזע הגדול בעצימת עיניים ונגה.

 

***

 

הוא הרגיש יד נוגעת בכתפו ופקח עיניים במהירות "אבא?"

כמה זמן הוא פשוט ישב שם על האדמה? שעה? אולי כמה דקות. ואולי רק הרגע עצם את העיניים?

"היי מתוקה למה את לא ישנה?" הוא קירב אותה בחיבוק לשבת לידו.

עיניה הגדולות הסתכלו עליו מתעלמות מהשאלה, חוקרות היטב מבעד לעיניו שלו העייפות "זה נכון שפיטרו אותך מהעבודה?"

צל של חיוך עבר על פניו, איך הילדה הזאת תמיד יודעת הכל "לא בדיוק" הוא חייך אליה "בואי נגיד שהחלטתי להפסיק לעבוד במקום הזה פשוט"

"כי הם לא מביאים לך מספיק כסף?" המבט הדואג בעיניה לא שכח.

עכשיו הוא ממש צחק "לא לא מה פתאום, שלא תדאגי מזה חמודה" הוא הצמיד אותה אליו בידו "פשוט חשבתי והחלטתי שאני רוצה אולי לחפש עבודה מסוג אחר, את מבינה?"

נראה שהוקל לה מעט וגופה נרגע בחיקו "באיזה עבודה תהיה?"

הוא בהה לרגע באופק, זה שאלה מצוינת למעשה "אני לא יודע"

"אבא, לא הבנתי למה הפסקת לעבוד" היא לא עזבה את העניין.

הוא הביט אל הירח, איך הוא מסביר לילדה הזאת איפה החיים שלו נתקעו.

"אבא?"

הוא נאנח "אלי, במה את רוצה לעבוד כשתהיי גדולה?"

"אני אהיה רופאה כמו דודה נאווה" מבט נוצץ הופיע לה בעיניים, רק שתשמור על זה אלוהים.

הוא נשם אוויר פנימה "אני רציתי להיות צייר כשהייתי בגילך" הוא ליטף את שערה "חלמתי הרבה חלומות, ופתאום אני כבר גדול, מבינה?"

הוא הסתכל עליה, שעונה בתוך חיקו, עיניה כבר עצומות ונשימתה סדורה.

הוא הביט חזרה אל הירח. "אני אבוד" הוא לחש בשקט ובלע את רוקו "כל כך אבוד".

"אבא" היא התעוררה פתאום "אתה – בוכה?"

הוא מחה במהירות דמעה קטנה "לא אני רק-"

היא שלחה שתי ידיים וחיבקה אותו חזק, מניחה את ראשה על הבטן שלו.

משהו בפנים נשבר.

גוש עמוק בגרון שלו קיבל ממשות , הוא ניסה לומר משהו , שהכל בסדר, אך יצא רק המהום חלוש ועלוב.

היא נרדמה שוב.

עיניו כוסו דוק של רטיבות, והוא עטף אותה חזק בשתי ידיים והצמיד את ראשה לראשה.

"אני אוהב אותך ילדה שלי" מישהו בתוכו לחש "את מדהימה" והוא נתן לדמעות לזרום כרצונם.

 

****

 

היא לא הפסיקה להסתכל מבעד לחלון של החדר, חיוך מאושר התגנב אל פניה כשראתה אותם מחובקים כך, אבא ובת.

דמעה קטנה ירדה במהירות על לחיה, והיא נרגעה, חיבקה את עצמה וחזרה למיטה.

יפיפה ונוגע.אני הנני כאינני

היתה רק נקודה שהפריעה לי - היא מדברת במבט נוצץ, מה שמעיד על ערנות מסוימת, ואז כבר עם עיניים עצומות ונרדמת. ניגודי ומתהפך במהירות מידי לדעתי.

מלבד זאת - הגה"ה: 'ראשו לראשה' ולא "ראשה לראשה".

תודהריק סאנצ'ז
תודה על הדיוק
איזה קטע עדין ויפה, תודה רבה!צדיק יסוד עלוםאחרונה

יש לי הרבה הרבה מה לומר. אבל העיקר שאני רוצה להבליט: יש בטקסט הזה המון המון חמלה שמובעת דרך הריאליזם. השאלות של הילדה שדוחקות באבא, הפער הבלתי ניתן לגישור בין תחושת היותו "אבוד" ובין היותו אבא עוטף ומנחם; אי הפיתרון בסוף שבכל זאת מביא נחמה; המבט החומל והטוב של האישה בסוף... כמה עדינות וחמלה בקטע כל כך בלתי פתיר!


בקלות ניתן היה להוסיף גסות "אתגר קרתית" לסיפור - למעוך לילדה את התמימות, להוסיף מתח בין טליה והגיבור. אבל בתוך ומתוך המורכבות התגלתה חמלה פשוטה ויקרה מפז

תודה רבה רבה!

משתפת משהו שיצא לי לכתוב. אשמח לתגובות טאטע מלך העולם

ליפול לבור של כמו

אתה יודע?

פעם פגשתי מישהו,

ורציתי ללכת כמוהו,

לדבר כמוהו

אבל לא הצלחתי.

ופעם אחת הייתה לי חברה,

שממש רציתי להצליח כמוה.

בלימודים במבחנים ובכללי בחיים

אבל גם שם, משהו נתקע....

אתה יודע, יש דבר כזה שנקרא

‘ליפול לבור של כמו’.

אתה רוצה להיות כמו אנשים שראית,

אבל אתה מפספס את עצמך!

את הכוחות שלך, הרצונות השאיפות.

את האור שאתה יכול להאיר בעולם.

 

אתה מיוחד בפני עצמך,

אתה לא צריך להיות האחר,

והאחר לא צריך להיות אתה.

אחרת כולם היו אותו דבר.

שווים.

עם אותם רצונות. אותם שאיפות.

לא יהיה שום פואנטה בעולם.

לא יהיו התמודדויות כי כולם עם אותה מחשבה.

כולם יהיו מושלמים.

אבל אתה, אתה לא צריך להיות מושלם.

אתה צריך להיות אתה.

שונה ומיוחד.

כדי שתוכל

להביא את האור המיוחד שלך.

יפה מאודגב'
מזכיר לי את האמירה של רבי זושא- ''לא ישאלו אותי למה לא היית משה רבינו, אלא למה לא היית זושא''
יפה. כתוב טוב, רהוט.אני הנני כאינני

על המסר יש מקום לדון

מוזמן/ת לשתףטאטע מלך העולםאחרונה
צהריים טובים, משתמשי קינדל בקהל?סופר צעיר

בשעה טובה, הוצאתי לאור את ספרי הראשון באמזון

אני מחפש אנשים שיקראו אותו ויתנו לי פידבק, הספר זמין בחינם למשתמשי קינדל אנלימיטד.

אם אתם משתמשי קינדל אנלימיטד אשמח לשמוע מכם את דעתכם (קשה לי לבקש ממישהו לשלם על ספר של סופר לא מוכח).

 

https://www.amazon.com/dp/B0GCVFXHKP

 

..מוריה.

כשהייתי קטנה רציתי לי בית.

שאלתי, חיפשתי, התאמצתי.

בסוף נמצא הבית המיוחל, שלו ומתוק

ושלי!

יום אחד בא הטרקטור, הרים את הבית, אני בתוכו, העמיס על העגלה, ונסע לו,

ואני לא ידעתי לאן.

הנסיעה טלטלה אותי, נפלתי, כאבתי.

עם כל מהמורה שבדרך התכווצתי, כמו מחכה למכה שתבוא. 

בכל עליה שעברנו חששתי שמא היא תלולה מידי, שמא ניפול בדרך.

בירידה פחדתי שהנה אנו יורדים עד לתהום,

ובנסיעה במישור לא פסק ליבי מלפעום באימה-

לעולם לא נגיע.

עלינו למעלה, ירדנו למעלה, היו גם זמנים של עמידה במקום.

''לאן אתה לוקח אותי? לאן אתה לוקח את הבית שלי?'' שאלתי את הנהג, והוא לא השיב.


 

עד היום אני נוסעת. 

בלי לדעת לאן,

כמה זמן תארך הנסיעה 

והאם בסופה ישאר לי בית, 

אשאר אני.

 

אך הוא הנהג, ואני הנוסעת,

ואין לי אלא להאמין בו, שבסופו של דבר אמצא את עצמי,

בתוך ביתי,

בין שני שיחים בָּצֶל.

מעניין.אני הנני כאינני

קצת התקשתי לעמוד על התוכן הפנימי של הכתוב. בכללי מזכיר את תחילת הסיפור של 'הקוסם מארץ עוץ'. בהתחלה נשמע מין קונטקסט של פינוי התנחלויות, שדי מהר נאבד. 

יש משהו אבסורדי באי-הריאליסטיקה בזה. טרקטור שלוקח איתו בית לנצח, אדם שגר בביתו ולא יוצא החוצה.

ניכרת מין תחושה של הסכמה מאורע, להרגשת שותפות עם הטרקטור (ונהגו, שבתחילה לא מוזכר כלל, רק מתייחסים לטרקטור, ופתאום בסוף ניכר ש"הוא הנהג" [קצת באופן.. מוזר. כאילו, היה אפשר לטעות שהטרקטור הוא הנהג, מין האנשה שכזו], שישנו מין מכוון).

את הסיומת לא הבנתי.  

ואו, חשבתי שזה יצא מובן יותר..מוריה.אחרונה

בגדול לא ממש אוהבת להסביר את הכתיבה שלי, אבל אנסה..

מה שניסיתי לתאר פה זו חוויה פנימית של חיפוש בית שליו וטוב, ואחרי שהבית נמצא, פתאום משהו בו מתערער ומיטלטל, ואיפשהו מגיעה ההבנה שאני צריכה לסמוך על הנהג (בנמשל- הקב''ה) ולדעת שהסוף הטוב יגיע.

הנהג מגיע בסוף בכוונה, כי לוקח זמן להסכים לשחרר שליטה ולומר שיש פה נהג, ועוד יותר לוקח זמן להסכים לבטוח בו..

יותר מובן?


 

(אני מקווה שהיה מובן שהבסיס לקטע זה הסיפור 'הבית של יעל')

לכבוד הפרשה מעלה משהו משנה שעברההוד444

להתעטר 

בשקט בחוץ בפנים

קצת יצירת אטמוספירה אחרת

להרגע להתייחד ומאיליו זה מקרין

עושה מעשה נערות מסלסל בשערו 

הוא המושלם הוא מקרין הוא בשלב אחר 

מגלה ה' בפועל

במעשה בתנועה

יש לו צדק מיוחד

יש לו שם

יש לו אומץ 

אי אפשר להתעלם

מעבר לכל החלומות יש שם אמת

נו אז מה עכשיו נשחט עוד עיר?

נפקיר עוד אחת?

-מגע של בית אבא-

אנוכי ערב את הנער

           תפילה חרישית

 

                                               פיצוץ

'ויגש אליו'

             חור שחור

                               ליט לה מגרמה כלום

                                                               הוציאו כל איש

                                                                            ויבך..

(קצת הרבה מבולגן אבל אשמח לתגובות @ימח שם עראפת 

יפה אחי,ימח שם עראפת
הייתה לי צמרמורת בשורה האחרונה.. דמיינתי את יוסף והסיטואציה..
תודה כפרההוד444אחרונה
שיר רע מיום רעצדיק יסוד עלום

"עולם מכוער מאוד"

-



אוויר הרים צלול כיין, סיפרו לתרים

רקיע עמוק ועמוס כוכבים הניבט מפסגות ההרים

אבדה לה הדרך, התפתלה בין צוקים

נשברו אמיתות, אותיות, מספרים


שותים כיום משקה חריף ומקיאים בצד שולחן

נערות מסלסלות בשערן ופוזלות הצידה בארס

מי שיעמוד באמצע הרחוב יישמע נהרות יישאו קולן

את הביוב השוצף, המגבונים לסתימות, הצואה השקרים והרפש


מצאנו בעדשת הטלסקופ:

העולם קטן מאוד

ייקטן עוד ונבעט בו במיאוס

נשכח נזעם נפצע ונתמוגג


הענקים יוצאים להפלגה, בעיניהם ברקים

ההמון על המזח צוחק וגונח

מוכר הקרח מחלק להמונים


בשביל מה שמו גרוגרת בגרונך

אם לא כדי להטביע צעקה נואשת

אתה יוצא מן הדלת ומנשק מזוזתו

של עולם מכוער מאוד

שירת נשים חצי נחמהצדיק יסוד עלום

(לטיפשים)

דמיורגוסצדיק יסוד עלום

את האדמה הזאת, כן, כאן

עם האנשים האלה, הקמוטים

מחשבות יתבטאו במילים

רצונות כמוסים ייתגלו במבוכה

למאוויים הגדולים תוצמד שפלות

תאווה ערמומית וחולה תלווה לכל אצילות


תאהבו את האדמה הזאת

תצדיקו אותה, תשבחו אותה, כן

תירקבו מבדידות אם תוותרו עליה

היא שלכם ובשבילכם


אם תתגעגעו אל הכוכבים

אם נשמתכם תתפקע מרוב כאב

אם האנושי יהרוג בכם את הנשגב

אתן בכם את אותותי מכותיי ומופתיי


לחזור לשורה!

💛קעלעברימבאראחרונה
כתבתי בית נוסף למעוז צורקעלעברימבאר
בית לפני חשוף זרוע, שמספר על היציאה משעבודינו למלכות אדום וסיום גלות אדום:


(ח)ירות (ז)קפת (ק)ומת כנה, ופדיתם מבני בצרה. ירשת ארצך לכוננה, מחצת מחלת באף עברה. קיבצת עמך במהרה, יסדת כסאך בקריה בחורה. שמך נודה, לך נאה, בהלל לשוררה


יפה מאודארץ השוקולד
אבל יסדת כסאך טרם היה לכאורה
"מדינת ישראל היא *יסוד* כסא ה' בעולם" כדברי הרבקעלעברימבאר
קוק. בעוד מלכות בית דוד היא כסא ה עצמו שנאמר "וישב שלמה על כסא ה למלך"


ומשיח בן יוסף (מדינת ישראל) הוא יסוד וכנה ובסיס למלכות בית דוד. "וכנה אשר נטעה ימינך" זה משיח בן יוסף כבתחילת המזמור "לפני אפרים ובנימין ומנשה". כנה זה בסיס לגפן.


לכן ב"כסא דוד עבדך מהרה לתוכה *תכין*" כלומר תבסס, כותבים המקובלים שיכוונו בברכה זו על משיח בן יוסף שיחיה.


לכן כתבתי במדויק "יסדת כסאך" כלומר בנית יסוד לכסא, אבל הכסא עצמו עדיין לא

מענייןארץ השוקולד
לא יודע מה אני חושב על זה
בסוף אםקעלעברימבאר

לא תהיה גלות נוספת (לא נכנס לדיון) אז מלכות בית דוד תמלוך על העם שיושב פה בארץ עם כל הארגון הפוליטי והתשתיות הפוליטיות, הכלכליות, הבטחוניות, ההתיישבותיות, והתרבותיות הקיימות כבר בימינו. כך שיוצא שאפילו לדעת סטמר מדינת ישראל תהיה בסיס למלכות בית דוד

א. לא מסכים שנחזור למלכות ומקווה שלא נחזור לכךארץ השוקולד

האברבנאל מסכים עם דבריי.

ב. באתי מכיוון אחר, יסוד כסא ה' עולה לי בראש כמקדש ולא כמדינה יהודית.

גם אתה מודה שלפחות מלכות בית דוד סמליתקעלעברימבאר

תהיה (אמונה בחזרת מלכות בית דוד זה אחד מי"ג עיקרים וגם בנביאים מפורש). ומבחינה סמלית תמלוך על מדינת ישראל שתהפוך ל"ממלכת ישראל בראשות הוד מלכותו המלך" כמו בריטניה לשיטתך.

 

האברבנאל לא כותב לזכרוני באף מקום שמלכות בית דוד העתידית תהיה סמלית ולא אמיתית.


 

(כבר דיברנו על זה פעם ולכן לא מאריך פה).


 

ב. הדגש הוא "יסדת". מדינה יהודית היא יסוד ובסיס למקדש שישרה בתוכה. ולא זכור לי פסוק שה' מייסד את המקדש עם הפועל יסד, אלא בונה מקדש (אולי אני טועה). אלא הרבה פסוקים שהוא מייסד את ציון, בדגש על הפועל יסד. כלומר הפועל ייסוד תמיד מוסב על העם והמלכות, כי היא יסוד ובסיס למקדש


 

 

לא, למה שתהיה בכלל?ארץ השוקולד
העיקר הוא שיהיה שלטון יהודי.


האברבנאל סובר שמלכות היא רעה, אין תועלת בסמל למהות רעה.


ב. מעניין.

אף פעם לא הסתכלת ביג עיקרים לרמבם ובתנ"ך?קעלעברימבאר

אגב האם אתה לא מזכיר בתפילה בברכת בונה ירושלים וצמח דוד בקשה לשיבת מלכות דוד?

 

ב. האברבנל מעולם לא טען שהנביאים טעו כשניבאו על חזרה ניצחית של מלכות בית דוד.

 

כמובן ייתכן שאתה טוען שראש הממשלה יהיה מבית דוד (נזכרתי שנראה לי שאמרת זאת). אז גם לפי זה - המדינה הנוכחית היא בסיס למדינה העתידית בראשה יעמוד ראש ממשלה נבחר ל4 שנים מבית דוד.

 

בכל מקרה המדינה הנוכחית היא במילא בסיס,למדינה האידאלית עם מקדש סנהדרין ומנהיג שנחה עליו רוח ה'

הסתכלתיארץ השוקולד

האם מהתנך מלכות זה מוסד חיובי?

זה לא בדיוק התחושה מספר מלכים ושמואל.


מזכיר, אבל מתכוון לשלטון שלנו.


ב. האם זה מחייב דווקא כשושלת?

הפסוקים וחז"ל מפורשים על למשל מינוי יהודי למלכות ורק גבר.

האם זה אומר שאסור להצביע מן התורה למפלגה בה יש מישהו לא יהודי ברשימה?

ומה לגבי מפלגה עם נשים?


אלא שאנחנו סוברים אחרת כיום כמפורש במגוון תשובות בנושא, וממילא באותו אופן אפשר לומר לגבי התפיסה של השלטון ומי שם.

אזקעלעברימבאר

מהתנך מלכות זה לא מוסד חיובי,למעט מלכות בית דוד הנזכרת כמוסד חיובי. שנכרתה איתו ברית עולם.

 

אני לא מבין בי"ג עיקרים. אבל אם אתה סובר שתמיד יבחר ראש ממשלה מתוך צאצאי בית דוד ל4 שנים ויתחלף. אולי זה כלול באמונה בחזרת מלכות בית דוד.


 

מה אתה מכוון ב"כסא דוד עבדך" וב"את צמח דוד" וב"שמחינו במלכות בית דוד"?


 

האיסור למנות אשה זה רק למנוי למלך, לא למושל כמו השופטים. לגבי מושל יש פוסקים שאומרים שאם האשה יותר טובה מהגבר , מותר למנותה. ובוודאי שח"כ אינו מלך. אבל נראה שיש איסור למנות ראש ממשלה גוי


 

לא כל כך הבנתי. יש נבואות מפורשות על הברית עולם עם בית דוד ונבואות שיחזור להיות מלך בישראל מבית דוד לנצח. אם אתה מפרש מלך בתור ראש ממשלה אז יכול להיות.

 

אין חיוב דווקא לשושלת. השאלה אם מינוי ל4 שנים זה מלך

שאלות יפותארץ השוקולדאחרונה

מכוון לשלטון יהודי עצמאי ולא לפרטים.

ראש ממשלה הוא לא מלך וזה היתרון הגדול.

 

זה לא רק דין בראש ממשלה אלא כל מינוי על הציבור כמפורש ברמב"ם.

ובסידור השורות:קעלעברימבאר

(ח)ירות (ז)קפת (ק)ומת כנה,

ופדיתם מבני בצרה.

ירשת ארצך לכוננה,

מחצת מחלת באף עברה.

קיבצת עמך במהרה,

יסדת כסאך בקריה בחורה.

שמך נודה, לך נאה,

בהלל לשוררה

אממ... קטע נוסף!אני הנני כאינני

הם הסתופפו תחת הגגון הקטן שבכניסה ליחידת הדיור בה השתכנו. הוא הניח את השקיות מידו וקיפל את המטריה, תחתיה עשו את דרכם מהרכב, בזמן שהיא שלפה את צרור המפתחות שברשותה וחפשה את האחד הרלוונטי.

 

בעודו עסוק בסחיטת מי הגשם מאהיל הפלסטיק השחור, פנתה היא להתיר את הפתח הנעול ממאסריו. "לא בסדר המבול זה," אמרה בטרוניה, מפנה אליו מעט את פניה, בעודה משפשפת קלות את נעליה בשטיחון החדש אל מול הפתח הפתוח, "לנחות עלינו ככה בלי סיבה"...

 

"נו, מה נעשה" השיב לה בנחת, "אם נבקש אחרת זו תפילת עוברי דרכים". דוס שכמותו, הרהרה בחיבה שחממה קצת את ליבה פנימה. היא נכנסה ראשונה ופנתה אל המטבח, מסירה את כיסוי הראש ומשחררת את שערה להשתפל במורד גבה, על המעיל הרטוב. הוא נכנס אחריה והמשיך אל חדר השינה שלהם, לסדר את החפצים השונים שקנו זה עתה אחר סיבוב קניות מפרך, אפילו בשבילה, בחנויות השונות הרחק ממקום מגוריהם.

 

אחר מאבק קל להצית את הכיריים היא הניחה עליהם את המחבת ובזה החלה לארגן את ארוחת הערב-לילה שלהם. לפני שפנתה אל המקרר להוציא כמה ביצים היא שהתה קצת אל מול הלהבות הכחולות, בתחילה מביטה ואז מתקרבת, כמו מנסה להתחמם לאורן.

 

"מה אוכלים?" הוא קרא אליה מחדרם. "מה בא לך?" היא שאלה בתשובה, מקווה שיצליח לשמוע את קולה החלוש מטבעו. "הכי פשוט הכי טוב," הוא השיב בנעימה קלילה, היא כבר ידעה מראש את התשובה, "חביתה!". 

 

היא חשה בגופה את המשיכה אל המקרר, אבל נותרה לעמוד עוד קצת ליד הלהבות, פורשת את אצבעותיה לנגדן. עוד קצת, עוד קצת להפשיר.

 

"למה את עוד עם המעיל?" קולו מאחוריה הפתיע אותה. "אני..." היא קצת גמגמה ופנתה אליו. "את יודעת שבשביל זה יש חימום במזגן" היא ראתה את החיוך נמתח על שפתיו וקצת הסמיקה. "לא רציתי שיהיה לך חם מידי", אמרה בשקט ושברה את מבטה כלפי מטה. הוא כבר החזיק בידו את השלט.

 

"היי," הוא אמר בעודו מתקרב אליה, "זה בסדר". "מקסימום אני אוריד עוד שכבה," אמר לה בעודו נעמד מאחוריה וסייע לה לפשוט את המעיל, "זה רק יקדם אותי לעבר המיטה". "וחוץ מזה," לפתע היא הרגישה את זרועותיו הגדולות והחמות עוטפות אותה, "רק ככה אני באמת יכול לחבק אותך". 

 

עכשיו היא כבר ממש נמסה...

יפה אחי, אבל בתור דוס פחות אהבתי את הסוף🫣ימח שם עראפת
אהבתי, סיפור כיפי וחמוד ויפה כזהמבולבלת מאדדדד
כאילו ממש מתאר סיטואציה יומיומית, אבל שם עליה פוקוס. 
להבהיר.אני הנני כאינניאחרונה

כל הקטעים בסגנון הזה הם משלים.

 

אנסה אסביר את הנמשל ומשם אני מקווה שתוכלו להשליך ולהבין לבד את המשל כפי הצורך. 

עם ישראל חוזר מן הגלות, מתוך העמים שמכונים בחז"ל "המים הזידונים" (זדון - כוונה), אל ארץ ישראל. הוא מתיר את כבלי הארץ, החומר, אבל נותר כלוא בכבלי הרוח, ברעיונות זרים, אותם הוא מחשיב ערכיים ומתקשה לפשוט אותם מעצמו. עמ"י חש שישנם ערכים שעליו להתחמם לאורם, להתחיות ולהתרגש, מתוך הארץ וקדושתה, ועדיין מסרב לפשוט את הגלותיות המחשבתית. הוא חש איזה ריחוק מה', שמחכה להשפיע אורות בכלים, לגלות את עצמו יותר עד כדי הייחוד השלם.

אולי יעניין אותך