פער ביני לבין בעליניק חלופי לרגע
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ג 10:24

הי, אני ניק מוכר ופתחתי חדש לשאלה קצת אישית.

אתנסח ממש בעדינות, אני לא טרול ואשמח לעיצה (אם לא מתאים אפשר כמובן למחוק את השאלה).

 

אני ובעלי זוג דוס, נשואים כמה שנים עם זוגיות טובה ב''ה.

 

ביחסים בעלי רוצה מאד לגוון ולעשות דברים שפחות נוחים לי וגם הלכתית הם מותרים בעיקר  בדיעבד

כדי לרצות/ לשמח אותו אני מנסה אבל לא נח לי עם זה גם פיזי וגם מחשבתית קצת....

 

תוהה מה אני אמורה לעשות או אם יש ארגון שאפשר להתייעץ שם אנונימי.....

 

שולחת לפני שאתחרט וחוזרת לעקוב מהניק הרגיל 

 


תנסי להפריד בין מה *באמת* לא נח לך פיזיתאנונימיות
לבין מה את לא רוצה בגלל עניין הלכתי.
(אגב ממה שאני יודעת כל עוד הגבר מזריע בנרתיק הרבה מאוד דברים מותרים)
ותדעי שיש סיבה שהדברים לא אסורים הלכתית
ואם זה שלום בית אז מצווה לשמח אותו.
כמובן שדברים שלא נעימים לך לא שייך לעשות אבל אולי לא נעים לך כי את חושבת שזה לא לעניין
אני הייתי מפרידההמקורית
בין פיזי לבין מחשבתית.
הגיוני שיש דברים שלא תרצי לעשות
ועם זאת, אם החשש הוא נטו מחשבתי כי זה 'זול' וכו - אז למיטב הבנתי, ברצות שני בני הזוג מותר לעשות מה שרוצים
אצלנו זה הפוך אז עוקבת אולי גם לי זה יעזור.אנונימית בהו"ל
את מחפשת אגב התייעצות לגבי הפער?המקורית
או התייעצות האם מותר?
או התייעצות איך לשחרר חסמים?
הי יקרתיאחת פשוטה
מנסה לענות..
קודם כל חשוב לי לאמר שמה שלא נח לך לעשות אל תעשי בכח רק כי הוא רוצה, אלא תלבני את הדברים טוב טוב ותנסי לבדוק לעומק מה חוסם אותך(לא תמיד זה אפשרי לבד לפעמים נדרש איש מקצוע/פסיכולוג/מטפלת מינית וכו' שיעזרו) ורק לאחר מכן ברצון שניכם עשו מה שנכון לכם.

לאחר ההקדמה הזו אני רוצה לאמר שאני לא רב אבל אני יודעת שמבחינה הלכתית כאשר בני זוג מותרים ובחדרי חדרים, כל מה שהבעל רוצה לעשות באשתו עושה *הכל*** לא בדיעבד אלא מלכתחילה לגמרי. (כמובן ברצונה כמו שהדגשתי)
כל מה שמקרב ומועיל ומשמח ומענג. הכל !!

ממליצה על החוברת המצורפת לספר איש ואישה של הרב קנוהל .
ממליצה על הספר של הרב מלמד על זוגיות.



אחרי ההקדמה הזו
עוקבתThank-u-Hashem
בלי שום קשר לעניין ההלכתי -סופי123
במין עושים רק מה שנעים לשני הצדדים.
אם נעים לך וטוב לך ומה שיושב עלייך זה ההלכה אז תבררו את ההלכה ותחליטו ביחד לפי הגדרות והפסקים שמקובלים עליכם. אם לא נעים לך ולא טוב לך - אל תעשי. פשוט אל.
בקשר לארגון יש את מרכז יהל
מסכימה מאוד. קודם כל הרצון הפיזי, ואז לברר בהלכתיanonimit48
אני חושב שהעניין ההלכתי הואהמקורית
הרבה פעמים חסם מאוד משמעותי בכל הנוגע ל- לתת דרור לרצונות שלנו. ולכן לפעמים העבודה תהיה הפוכה - קודם השקפתית, ורק אחרכך פתיחות מחשבתית לדברים אחרים
מסכימהשירה לב
כנראה שזה באמת תלוי תודה על החידודanonimit48
מסכימה מאודחגהבגה

במיוחד שזה במקרה כמו כאן שהפותחת ציינה שהם זוג מאוד דוס..

מסכימה מאוד. אבל לדע יש עניין גם ללמוד וגם להתנסותמיקי מאוס
לדעתי חשוב להיות מודעת מה באמת לא נעים לי וברור שצריך לכבד את ה(אי) רצון הזה ולא להדחיק אותו

מה סתם מפחיד אותי כי אני לא מכירה ולא רגילה- ושם *לבחור* מתי מתאים לי לנסות משהו חדש בלי שום התחיבות, מתוך הבנה שמכאן מגיעה צמיחה והתקדמות במיניות

ומה אני לא רוצה בגלל חסמים חיצוניים ולא פנימיים (כמו תפיסות שגויות, טראומות או טעות בהלכה או משהו כזה) - ושם ראוי לבחון את התפיסות האלה ולבחור מה להשאיר כי הוא עושה טוב ומה לשחרר כי הוא מגביל לא טוב

זה עניין של מודעות והחלטה אישית וזוגית, כמובן גם לגיטימי להשאר רק במקום של הנוחות, אבל יש דבר נפלא בלצאת מאזור הנוחות גם אם זה רק בשביל לעלות רמה ולחדש אבל במיוחד אם זה גם בשביל לבוא לקראת בן הזוג
סליחה על השאלהאותהגברתבשינוי
אם לא מתאים אפשר למחוק..
בטוח מותר לעשות הכל במקלחת?
לא חייב להיות מכוסים?
ממה שאני יודעתהמקורית
לא חייב להיות מכוסים
וגם לא חייב רק בחושך
זה נראלי הנהגה טובה, שמא אשתו לא תתגנה עליו
התכוונתיהמקורית
לחושך מוחלט לגמרי. אחרת איך אפשר..? 😐
לפי הרב אליהואחת פשוטה
יש הרבה דברים שאסור.
מי שהולכת על פיו זה דבר אחד, אבל צריך להבין ששבעים פנים לתורה וזו דעה בהלכה ויש עוד הרבה דעות טובות וראויות שאומרות אחרת, שאומרות שמותר באור גמור ומותר ביום ובתנוחות שונות.. ובקיצור הכל חוץ ממה שהזכרתי בתגובה הראשונה.

גם נכוןהמקורית
לגמרי.מקום בעולם
הגישה שלו מאוד שמרנית,
וחשוב לדעת שיש גישות נוספות לא פחות הלכתיות..
אני מכירהThank-u-Hashem
מים נקראים כיסוי...

כמובן כל אחת לפי איך שהיא נוהגת

וכמובן להחשיך...
קודם כל רוב מה שכתבת פה מותר לפי ההלכהחגהבגה

מבחינה קבלית\ החמרות זה משהו אחר.

מחילה, אבל לא כתוב בשום מקום שאסור לך לעשות לו עם הפה, גם לא לפי הלכה יבשה, כמובן לא עד הסוף...

 

יכולה מאוד מאוד להבין אותך לגבי ההרגשה הלא נוחה.

זה בסדר ואפילו טוב שבעולם פרוץ שהכל מותר כמו שלנו, עדיין יש צניעות במחשבה ובמעשה, אשרייך אחותי!

 

אבל בין בעל לאשתו, כל עוד זה בגדר ההלכה, גם אם בדיעבד, כל עוד זה בטהרה, עם אשתו זה יכול למנף מאוד מאוד את הקרבה, והאהבה בינכם.

זה המקום היחיד לתת ביטוי לרצונות ולחשקים, מתוך אהבה...

 

לרוב, אצל גברים גם הדוסים ביותר יש חשק, ליותר מ'סתם' משהו רגיל.

ועם אשתו זו ההזדמנות היחידה שלו לממש את החשק.

 

אני חושבת שכל תאווה ו"חטא" שיש בעולם, יש קצה שני של קדושה ואפילו מצווה לקיים.מצוות עונה, זו אחת המצוות החשובות ביותר, ממש מהתורה- ושימח את אשתו אשר לקח, זה חלק מזה!

 

זה דורש קצת פתיחות והסתכלות אחרת. יש הרבה מאוד מידע בעניין, כדאי למצוא מידע שהוא מגיע ממקום טהור וכשר.

 

בגדול יש כלל של יחסי אישות, יש גבולות אדומים-

1. עם אשתו

2. בטהרה

3. שלא להסתכל ולנשק באותו מקום (של האשה)- וגם שם אני יודעת שיש כל מיני אופציות בדיעבד באופן פרטני שיש כל מיני רבנים שמוצאים דרך להתיר במקום שהצורך גדול.

 

חוץ מזה, הכל מותר, יש הבדל אם זה חומרה, או מצויין לבין אם מותר..

גם לגבי מה שאמרת במקלחת, ומאחורה (שהכניסה תהיה לאותו מקום, פשוט כשהאיש מאחורה), זה מותר לפי ההלכה

ניסיתי לכתוב בעדינות, מקווה שזה מובן

מקווה שהובנתי, בהצלחה רבה, ותיזהרי מאוד מפניות של גברים בפרטי!!!

 

 

ממה שהבנתיהמקורית
מהפותחת, כניסה מאחורה - ביאה שלא כדרכה,
וזה לא אסור. אולי עניין של דעות
מאחורה ממשחגהבגה

יכול להיות...

 

רק אוסיף שגם לגבי 3 יש היתרים...אמא לאוצר❤
כן כתבתי בהמשך..חגהבגה


לגבי 3 חשוב להבהיר למי שקוראת. מדובר בפירוש עלאנונימית בהו"ל
פתח הנרתיק. ולא על האיזור למעלה יותר.
יש רבנים שמחמירים גם לגבי האיזור הזה אבל זו החמרה ועניין קבלי ולא איסור.
כן כן תודה על ההבהרהחגהבגה

זו הייתה הכוונה שלי ב- אותו המקום..

גם זה לא בהכרח אסור. וכל אחד שילמד ויתיעץמיקי מאוס
אתמתחדשת11
לא חייבת לעשות מה שלא נח לך ולא נעים לך.
כשזה מגיע לאישות הרבה פעמים הגבולות מטשטשים ונסחפים. לפעמים במותר לפעמים באסור.
אגב לפי הרב שלנו אחד הדברים שציינת אסור ממש.
לגבי השאר,
אם את מרגישה שאת כן רוצה אבל רק צריכה הכוונה איך להפתח
אני ממש חושבת שזה עניין של שיח ופתיחות ביניכם.
בהדרגה, ואיך שמתאים לכם כזוג
כמובן שלפרט לא ניתן כי רק אתם יודעים איך זה מתנהל ביניכם ואיך זה יהיה יותר נכון ומתאים

חיבוק גדול
ותעשי בקצב שלך, ורק כשאת מרגישה בנח ומתאים
רק לגבי ההערהשירה לב
שאחד הדברים אסור ממש-
כל דבר שזוג עושה ברצון שניהם, בטהרה ובחדרי חדרים מותר. נכון שיש דעות מחמירות אבל כדאי להזהר, לפעמים להחמיר בתחום הזה זה אומר להקל בשלום בית, במצוות עונה, בזוגיות, ובכלל לא בטוח שזה עדיף. אפשר לראות בשרשורים שונים שנפתחים כאן הרבה.
בהסתכלות שליהמקורית
ומקריאה על העניין, כל עניין הדעות שאוסרות באישות את הגיוון - סובבות סביב העניין שזה לא יהפוך לעניין תאוותני בלבד,אלא לחיבור של גוף ונפש.
העניין הוא, שהיום - אישות זה גם חיבור של גוף ונפש, וגם עניין של תאווה. ולכן הרבה פעמים השאלות האלה עולות.
אני לא חושבת דאפדר לפטור את זה ב- אסור ומותר בלבד, יש משו שעומד מאחורי זה. כשאומרים 'אסור' על דבר כזה, שמותר רק בטהרה, רק עם אשתו.. זה משאיר את התאווה לא מסופקת. ונכון, אך אחד לא אומר שצריך לספק עת כל התאוות..ועם זאת, בימינו, עם כל הפריצות שיש ועם כל הנסיונות, אם בני הזוג רוצים בכך - אני מאמינה ש'אסור' זה באמת להקל בשלום בית ובקדושת הבית.
אבל זו רק דעתי 🤷 ואני לא מאמינה בללכת לשאול באופן פרטני רב על העניין הזה. יש דברים שמותר לזוג לשקול ולחקור לבד ולקחת את ההחלטות שלהם
נראה לי שזה בעיקר ההבדל בין הלכה לקבלהמיקי מאוס
גם בתוך ההלכה יש קווים שונים מה מותר. וגם שם יש טווח יחסית מאוד רחב

אבל יש בתחום הזה גם המון פסיקה שלא מגיעה ממסורת הלכתית הישר מהגמרא אלא מעניינים קבליים
וגם לפעמים יש "הדרכה לקדושה" שהיא אפילו לא הלכה

ולכן יש טווח כזה אדיר בדעות שלמשל לא קיים בהלכות בורר לדוגמא

וזה יפה וטוב כמובן. אבל מה שפחות טוב הוא שבהדרכת חתנים כלות לפעמים לא מציגים את הדברים נכון ומבלבלים קצת בין אסור ומותר לבין ראוי ולפעמים גם פטרנליזם (למשל יש הדרכות שנועדו "להגן" על האישה. אבל אם זה מה שהאישה הזו הכי אוהבת?!)
ובכלל עד שמגיעים לתכלס ומגיעה שחיקה והסוגיות עולות כבר שוכחים את הפרטים שלמדו לפני החתונה
ולכן חשוב להמשיך וללמוד את הנושא הזה וגם חשוב לבחור את הרב ממנו לומדים שיתאים לגישה של הזוג
מסכימה ממשהמקורית
אם הייתי נשארת במקום שבו הייתי כשנישאתי, אוי לי ואוי לביתי.
השחור והלבן הזה יכול לעשות המון נזק. ובעיקר, עצם העניין הזה שאנשים לפעמים שואלים של כן ולא, כשבעצם צריך לשבת ולהעמיק בנושא כדי להבין איפה הם עומדים בכלל.
תמיד כיף לקרוא אותך..אהבתחינם
תודה אהובה המקורית
אפשר לשאול בעקבות הדיון שהתפתח כאן...חדקרן
איך אתן יודעות מה מותר ומה אסור?
בהדרכת כלות המדריכה אמרה לי שאסור כמה דברים (באור, לנשק באותו מקום ושצריך להיות מכוסים) וזהו בערך.
איך אני אמורה לדעת אם מעשה מסויים הוא אסור או לא? אתן באמת הולכות ושואלות רב לגבי דברים כאלה?
הופתעתי לקרוא כאן על כל מיני דברים שיש דעות שאוסרות אותם. אני בטוחה שיש בעולם הזה של היחסים מנעד רחב רחב של דברים ואפשרויות, ובד"כ עם הזמן אפשרויות נוספות עולות לפי רצון ופתיחות של הזוג. ואיך זוג אמור לדעת אם מה שהוא עושה זה מותר או לא לפי ההלכה?
לא יודעת, יצאתי ממש מבולבלת מלקרוא את התגובות כאן.
איך אפשר לברר דברים כאלה? הרי אני לא אתקשר לרב ואתאר מעשה מסויים ואשאל אם הוא מותר או לא...

הפותחת, מקווה שזה בסדר מבחינתך שאני שואלת
כי זה מה שאסור בעיקרוןאחתפלוס
וכתוב שעדיף לעשות בדרך הרגילה כי אם לא זה מבזה את האשה.
וזה דרך בהמית אבל אין איסור
תשמעי, אנחנו הכי חילונים שישאנונימית בהו"ל
ועדיין לא עושים חלק ממה שציינת. כי זה לא נעים לי ואני לא אוהבת.
גדלתי בבית חילוני, אין לי שום תפיסה מחשבתית שלילית לגבי הנ״ל, זה לא זול או מלוכלך בעיניי, הכל בסדר גמור אבל אני פשוט לא אוהבת. אז לא עושים. והכל בסדר, עושים דברים אחרים. לא כולם חייבים לאהוב הכל.

אני קצת מוטרדת מהרוח שעולה כאן בחלק מהתגובות של תנסי אולי תאהבי, או תנסי לשלום בית, או לנסות לשכנע אותך למה זה בעצם בסדר הלכתית (כלומר, תעשי כי זה מותר הלכתית אז הכל טוב ולא משנה מה את אוהבת או לא כי זה מותר אז צריך לעשות), או להגיד לך שאת לא מבחינה בין דברים שאת אוהבת או לא לבין תפיסות דתיות שגדלת עליהן ומשבשות אותך לכאורה. בעיניי זה מזלזל ומקטין את הרגשות שלך ונותן משקל ללשמח את הבעל על חשבונך.

במין לא חייבים לאהוב הכל. וגם לא חייבים לנסות הכל כדי להחליט שלא רוצים. אפשר להחליט שלא כי לא מתאים לך גם בלי לנסות. איפה כתוב שחייב לנסות הכל כדי להשתכנע שבאמת לא רוצים?

ורק אגיד עוד שספציפית לגבי מאחורה, גם הרבה זוגות חילוניים לא עושים. זה מרתיע הרבה נשים מהרבה סיבות. גם ״סתם״ הגיינה, כי מה לעשות - המקום *הזה* באמת מלוכלך ולא נקי, גם כי זה יכול מאוד לכאוב (זה פתח שאמור לעבוד רק בכיוון אחד ומבחינה ביולוגית נטו שום דבר לא אמור להיכנס אליו). זה גם מרתיע חלק מהגברים מהסיבה ההיגיינית וגם לחלק מהם זה מעלה קונוטציה הומוסקסואלית והם לא מעוניינים.
מהתגובות כאן אפשר לחשוב שכולם עושים את הדברים שציינת וגם את זה על בסיס קבוע… אז לא. גם לא אצל חילונים. מי שרוצה ומתאים לו - ממש בכיף. אבל אין רשימה של דברים ש״צריך״ לעשות וזה ספציפית לא משהו שמאוד מקובל אצל רוב הזוגות להערכתי. ובואי נאמר שבעלי לא הראשון שלי… (אבל כן היחיד מאז שנישאנו כמובן!).

דווקא חייבת לצייןהמקורית
שאני לא ראיתי פה שום נימת שכנוע. אלא - קודם כל, נרמול של הרצונות והבעת דעות שונות ומגוונות לגהי העניין ההלכתי. לא לגבי שכנוע.
וזה מביאמאותי לעניחן השני לגבי של - את לא יודעת מה את אוהבת אל מול ההלכה. לדעתי לא הבנת אותי. בכלל לא. אולי כי את לא בעולם של מחויבות הלכתית, שיש בה אספקטים של מותר ואסור וקונטציות רוחניות קבליות והבניות די ברורות לגבי מיניות. זה לא שהרצון שלה משובש, השאלה היא אם הייתה חושבת אותו דבר - ללא הקונטקסט ההלכתי. או ההשקפתי יותר אפילו.



ולגבי שאר מה שכתבת - זה לא רלוונטי מה כל אחת עושה בביתה. כל אחת צריכה לבחון עם עצמה ומול בעלה מה הרצונות שלהם. ולפעמים, לנסות זו דרך לפתח רצון או להיפתח למשו שלא הכרנו ויכול לעשות לנו טוב. לא הבנתי מה הבעיה. זה לא one way ticket. וזה די ברור שזה צריך להיות בהסכמה וברצון ולא מתוך ריצוי.
עונה לךאנונימית בהו"ל
״השאלה היא אם הייתה חושבת אותו דבר - ללא הקונטקסט ההלכתי. או ההשקפתי יותר אפילו.״
סליחה, אבל מה זה משנה בכלל? אם ואם ואם.
זה המצב כרגע. אולי בגלל תפיסות הלכתיות, אולי לא. אולי סתם לא בא לה? וזה בסדר גמור.
לי אין שום תפיסה הלכתית שלילית ולא בא לי. אז מה?

״ולפעמים, לנסות זו דרך לפתח רצון או להיפתח למשו שלא הכרנו ויכול לעשות לנו טוב.״
ולפעמים לא כמו שאני מבקשת מבעלי שיטעם משהו שהיא לא אוכל (הוא מאוד בררן באוכל) כי אולי יהיה לו טעים ואיך ידע אם לא יטעם? אז הוא אומר לי שיש דברים שהוא לא צריך לטעום כדי לדעת שלא יאהב. וואלה, צודק

ואגב, לחלק מהנשים יש עניינים עם מיניות (לא אקרא לזה בעיות בהכרח, תלוי איזה עניינים) שלא קשורים לדת ולהלכה. פשוט כי חונכו בסביבה או בבית יותר שמרני, או סתם בלי סיבה אמיתית נראית לעין. לא צריך לתלות הכל בהלכה ולהגיד לה שהנה, בגלל שהיא דתיה, היא ככה סגורה (לכאורה). לא בהכרח. או שכן או שלא.

הבעיה היא לא עם לנסות או בכלל עם לעשות. שכל אחד יעשה מה שטוב לו, לא קשור להלכה בכלל.
אבל היא לא חייבת לעשות והיא לא חייבת לנסות בכלל אם לא בא לה, וזה שזה מותר הלכתית (מלכתחילה או בדיעבד), זה בכלל לא משנה.
ועולה כאן בחלק מהתגובות שבגלל שזה מותר הלכתית אז שתנסה ותשמח את הבעל והכל מותר. יפה שהכל מותר, אבל היא לא חייבת לאהוב, ולא חייבת לעשות ולא חייבת לנסות בכלל. לא קשור לדת בכלל.
קוראת אותך ודווקא מסכימה עם המקוריתפה לקצת
נשמע שהקפיץ אותך העניין ההלכתי.

זה משנה כי אולי היא כן תרצה אחרי שתבין שאין בעיה הלכתית? לפעמים עצם המחשבה שאסור הלכתית גורמת לנו להירתע ולא כי זה באמת מרתיע אותנו אלא החשש מלעבור עבירה/מההשלכות של המעשה מבחינה רוחנית.

ולפעמים כן
יש כאלה שכן חושבים שכדי להחליט אם אוהבים משהו או לא צריכים לטעום, כמוני למשל.

"חונכו בסביבה או בבית שמרני יותר" מה ההבדל בעץין זה לבין אלה שחונכו שזה אסור הלכתית?
כמו שאת תולה את זה בסביבה השמרנית שבה גדלו ככה אפשר לתלות בהלכה. זה לא משהו רע.

ואני לא שמתי לב שמישהי כתבה שהיא חייבת. רק הציעו לה לנסות להסתכל על זה בלי קשר להלכה ואז לבדוק אם באמת זה מרתיע אותה בגלל עצם העניין או רק כי בראש שלה זה אסור הלכתית והיא רוצה לקיים את ההלכה.
אני חושבתהמקורית
שיש פער גדול בין הלך החשיבה שלי לשלך. שחלקו נוגע בעניין הפער הדתי, וחלקו כנראה בפער מחשבתי. ולכן אולי תקבלי תגובות אחרות מנשים אחרות פה שיסברו לך את האוזן. ובכל זאת,
בעיני, יש הבדל גדול בין פער הלכתי השקפתי לכזה שלא.
את בכיוון של - בא לי/ לא בא לי. שזה בסדר.
אני בכיוון של - אם אפשר לשמח את הבעל, והבעיה היא רק השקפתית וזה המחסום - אז למה לא? כאילו מעצבן אותך שצריך לשמח את הבעל..
לא רואה בזה בעיה. כשבעלי שמח, אני שמחה - ולהיפך. כל עוד זה לא משהו טורדני/ פוגעני/ שנובע מחוסר רצון שאין בו חסמים מהותיים- אני לא רואה בזה בעיה. ואני לא מתכוונת רק למיניות כמובן, בעל ואישה משמחים וצריכים לשמח זה את זו כל הזמן. גם בנושא הזה. >
פשוט רואה כאן הרבה הודעותאנונימית בהו"ל
שמקטינות את האישה ואת הרצונות שלה לטובת לשמח את הבעל, וכן, הרבה פעמים גם בהקשר המיני.
זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה כנראה.
ויש עם זה הרבה מאוד בעיות לתפיסתי, אבל לא בא לי להיכנס לזה עכשיו (ראי בהמשך תגובתי).

ממש לא מעצבן אותי לשמח את בעלי ולא מבינה מאיפה הבנת את זה. האמת שזו אמירה ממש מעליבה ☹️
ולכן ברשותך אסיים את הדיון איתך כי אם זה מה שאת חושבת עליי או על הזוגיות שלי לא כל כך רואה איך אפשר להתקדם מכאן.
לקחת את זה קצת רחוק נראה ליהמקורית
חשוב לי לציין שהדיון הוא ענייני ולא אישי, מה גם שאת אנונימית ואין לי מושג מי את (גם אם לא היית אנונימית אין לי מושג, אבל יש פה היכרותצמסוימת עם ניקים מסוימים לאורך הזמן) אז לא יכולה לחשוב עלייך או על הזוגיות שלך,מה גם שלא כתבתי משהו אישי עלייך מהיכרות אישית, אלא רק דרך הכתיבה.כך בעצם אנחנו מכירות.
אז קודם כל, התנצלותי הכנה אם נפגעת..

ודבר שני, אני כותבת ומגיבה לפי מה שאני קוראת. וזה משו שהרגשתי מדברייך. שזה עניין של בא/ בא לי. וזה מה שכתבת. ואני חולקת על כך. ואני רואה שבאמת כיוונתי לכך, כי מה שאת אומרת פה בעצם זה שבעצם ההסכמה של אישה לא להתייחס לרצונותיה בלבד, יש הקטנה שלה. ואני חולקת על זה. לפעמים זו גדילה. הרבה פעמים בעצם.
בעיניי, בזוגיות, ובכלל - כהורים, וגם בשאר תחומי החיים - יש מקום ליציאה מאזור הנוחות. רוב האנשים לא עושים רק מה שבא לי. ושוב, לא מדברת על דברים פוגעניים חלילה. ברוב הפעמים זה מצמיח המון דברים טובים, גם אם נחליט בסוף שעניין מסויים מתאים או לא מתאים לנו.
ואם נחזור לעניין השרשור, שזה אישות - אז גם פה. אישה לא צריכה לעשות בשום פנים משהו שהיא לא רוצה. זה לא נקרא משמח. אבל אני מאמינה שהרבה פעמים חוסר רצון בעניין הזה נובע מחסמים כאלה ואחרים שהם לא יוסר רצון גרידא. במיוחד בקרב ציבור דתי/ חרדי. אם אישה ביררה (לאו דווקא םרקטית) עם עצמה והחליטה - מעולה
ואם לא- אז ממליצה לה לברר ולבדוק, בין היתר גם דרך התנסות, אם זה נעים לה, טוב לה, זה משהו שהיא רוצה, זה נתינה שהיא מסוגלת לתת.
זה הכל.
אם תסתכלי טוב על התגובותאחת פשוטה
לא תראי תגובות שאומרות לה לעשות משהו רק בשביל בעלה.. ההפך.. רוב רובם של התגובות פה אמרו לה שלא תעשה שום דבר אם זה לא ברצונה..!!
ורק תגובה אחת פה הציעה לה שתפתח את הראש מחשבתית ותנסה לצאת מהקופסא המחשבתית ולגוון.

ההלכה כן קשורה פה לעניין, רק בגלל הסיבה הפשוטה שהפותחת הזכירה אותה ואמרה בשאלה שלה דברים שהם כביכול עובדות, (מותר רק מדיעבד וכו') אבל הם ממש לא עובדות ואם בגלל העובדות האלו כביכול היא לא מוכנה להיות יחד עם בעלה בעוד שום צורה (אלא רק בחושך ורק בלילה בתנוחה אחת וכו') אז ממש חבל שזה הסיבה שתחסום אותה, ובנות פה קראו לה לבדוק קודם לעומק את ההלכה ואז להחליט במקום להיחסם מראש.

ייתכן שאין שום קשר להלכה כמו שאת טוענת, יתכן וסתם פשוט לא נעים לה ולא בא לה מאלף ואחת סיבות, יתכן.
זה רק פורום ואנחנו לא מכירות אותה ואנחנו יכולות להגיב רק על הצוהר הקטן שהיא שיתפה אותנו.
כדאי לשאול רב אבל למיטב ידיעתיאורה שחורה
הכל מותר עם בעלך כשאת לא נידה כששניכם מסכימים.
כל השאר זה מידת חסידות וקבלה.
לעשות בשביל לשמח אותו זאת באמת מידה מצוינת אבל נראה שאת לא שלימה עם זה.
אם את רוצה להגיע למצב שאת גם רוצה לחוות עוד דברים ושזה יהיה טוב גם לך בשבילך בשביל שניכם אז תוכלו להתחיל מסע לכיוון הזה שהדברים האלה ישמחו גם אותך.
יש מקומות להתיעץ
תחשבי עם עצמך איזו תשובה היית רוצה לשמוע?
אם יגידו לך שמותר מה תרגישי?



מנסה לענותאני זה א
אני חושבת שאצל הרבה זוגות יש פערים בכל מיני תחומים וזה בסדר.
אם את מרגישה שזה יוצר אצלכם מתח הפער הזה בין הרצון שלו לחוסר רצון שלך יש מקום לעבוד על הנקודה הזו.
לעבוד על זה לא אומר בהכרח להענות לרצון שלו אבל לדעתי בשלב הראשון קודם כל הייתי מבררת ביני לבין עצמי למה זה לא נעים לי ולא על מנת להענות לבעלי אלא כדי להבין איפה זה יושב.
יכול להיות שסה לא נעים לי סתם ולא בא לי לשנות את זה וזה גם בסדר אבל יכול להיות שזה לא נעים כי יש מחסום מסויים שיכול להיפתח ואז,זה דוקא כן יהיהה נעים שוב לא ממקום מרצה אלא ממקום פנימי ואמיתי.
בכל מקרה גם אם תחליטי שלא מתאים לך לגוון ולשנות כדאי לדבר על זה בינכם וכן להגיע להבנות בנושא כדי שלא יהיה מתח לא אצלך ולא אצלו כי בעיני זה גם משהו שיכול להרוס בסופו של דבר את הזוגיות.
ויכולה לשתף שבעברי עברתי איזו טראומה ובעקבותיה יש משהו מסויים שפחות נעים לי פיזית ורגשית ואחרי שראיתי שלבעלי זה ממש משמעותי( וניסיתי גם לרצות אבל הרגשתי שזה מעבר לכוחותי) דיברתי איתו ופתחתי בפניו שסה לא רק ענין פיזי שזה ענין נפשי שקשה לי בגלל אותו מקרה ואני מבקשת שיכבד אותי ואני מבינה שלו זה אולי חשוב אבל זה קשה לי כרגע ואני מוכנה לנסות אופציות אחרות אבל צריך שזה יהיה נוח ( בעיקר בנפש) לשנינו.. ומאז ירד המתח וכן הוא שיתף אותי מאז,שהוא כן היה רוצה ככה אבל מחכה שאני אהיה מוכנה לזה ומבין את הקושי שלי..
פיצלתי את הדיון שנוצר לשרשור אחריעל מהדרום
השאלה שלך יותר מתאימה לפורום סגור לנשיםיעל מהדרוםאחרונה
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ג 13:32
לק"י

מוזמנת להכנס לקישור ולפנות למנהלות:

פורום נשים נשואות | ערוץ 7

שימו לב! הפורום הסגור מיועד רק לנשים שפעילות בפורום הריון ולידה!
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזהאחרונה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצותאחרונה
כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגול
גבעת שאול מיקום מצויין בשבילנו! תודהאביגיל ##אחרונה
מה עוד יש שם? חוץ מקיר טיפוס
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופהאחרונה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקואחרונה

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

אולי יעניין אותך