מכירים את התופעה...
בתחילת שנה מגיעים (אל הלימודים) עם קלמר מפוצץ עים קשיי סגירה,
מלא בכל מה שנצרך...
ואחרי כל כמה זמן מרגישים עד כמה קל לסגור אותו?
כמובן אחרי כל הנסיונות וההשתדלויות לשמור על תכולה מלאה...
אז נניח שהאדם ברושם הראשוני שלו, ההתחלתי. נותן בראש.
"את הפרפקט שלו", אולי כי זו התחלה, התלהבות של התחלה, מהצורך לקבל דימוי גבוהה וערכי.
וכך נישמך תקופה, עד שלאט לאט, עים ההרגל, הזמן ומהמורות החיים.
יורד הערך- מה שהיה בהתחלה זה לא מה שעכשיו.
וזה לא שהפסקנו לעשות את המקסימום,
עושים את המקסימום בתוך הנתונים האפשריים.
וכתוצאה מיכך הדימוי נעשה מופחת ואפילו מפתיע.
זה מתסכל!!

