אני חושב שנכון שהחול הוא לא רע, והיהדות נגד זה, אך דווקא בחנוכה כן התברר אותו עניין של "מלחמת החול והקודש", ההבדלה ביניהם, להראות את הפער.
מלכות יוון כמו שכתבת יפה ערבבה בין החול לבין הקודש (עיינו מועדים של הרב יצחק זאגא שמביא את הפסוק שמוזכר בו: "...יון מצולות...", יון היו בוץ, ערבבו בין החול והרוח, התרבות, הייתה בשביל התענוגות והשפלות שהגיעו אליה, לקחו את הרוח בשביל לספק את החומר ולהפוך אותה לרטובה וחיה, שזה הכי נורא. לעומת זאת, באו הכהנים, שלהם "אין חלק ונחלה", הם מנותקים מהארץ, מנותקים מהחומריות והגשמיות, ובאים ואומרים, הקודש הוא העיקר, והחול יכול להביא לדרדור מוסרי, החול הוא לא המרכז והוא מביא לטומאה.
ורק אחרי חנוכה שבו הבדלנו בין החול לקודש, אז בפורים יש את ההמתקה של חול, קדושת הגוף, הדעת פחות שולטת, אבל זה כשהגוף היהודי בקדושה, שאין סכנה שהוא יופיע קדושה, אך בזמן יוון לא היה אפשר להופיע את הגוף לגמרי בלי דעת, הגוף היה נמשך לטומאה מסואבת של היוונים והתרבות שלהם, היה צריך להפריד ולהבדיל, ולאחר מכן אפשר להופיע את זה בקדושה. (מקביל ליסוד של הבעל-שם-טוב, קודם כל הכנעה- זה היה בימים נוראים, הבדלה-חנוכה, המתקה-פורים).
יש פסקה בעין אי"ה של הרב זצ"ל (הרב קוק) בשבת על חנוכה שבו הוא אומר שימי חנוכה הם ימי הלל והודאה ולא ימי משתה ושמחה, כי הדבר שאנחנו לא לוקחים מהתרבות היוונית זה ההמשכות אחר התאוות והתענוגות, תענוגות הבשר וכו'....אמנם, כשיש הלל והודאה, כשזה חלק מעבודת ה', אז החול מופיע בצורה מקודשת, אבל להופיע את החול באופן רגיל אי אפשר באותו זמן. אמנם, בפורים יש מצווה ביום של אכילה ושתייה.
לגבי מה שכתבת על "אין לנו חלק בא-לוקי ישראל". יש פסקה מדהימה של הרב זצ"ל (לא זוכר איפה...) שהוא מסביר את עניין מכירת יוסף, שדרכו של יוסף הייתה להשפיע על העמים באופן ישיר, להיות בתוכם ומתוך כך להשפיע עליהם, והאחים חשבו שזה מאוד מסוכן והעם היהודי יוכל להיאבד בצורה כזאת, ולכן רצו להרוג אותו, אך יהודה אמר, למה להרוג אותו, אם ה' רוצה שהשיטה הזאת תצלח, שיעשה את זה, נשלח אותו אל הגויים, ונראה מה קורה עם השיטה הזאת, אם יוסף יישאר יהודי וישפיע עליהם. וקרה מה שקרה. והיוונים אמרו לכתוב על קרן השור, שזה רומז ליוסף, "בכור שורו הדר לו", "אין לכם חלק בא-לוקי ישראל", אך לא הבינו שגם שיטת יוסף יוצאת מתוך עם ישראל בקדושתו.
(מכאן הוספה שלי...) לכאורה לא ברור, אם הם אמרו, "א-לוקי ישראל", הם הודו שזה הא-לוקים שלנו, וזו סתירה מיניה וביה. אלא הם רצו לומר שה' הוא של כולם באופן שווה, שעם ישראל לא בעל קדושה מיוחדת, יש א-לוקי ישראל, אבל "אין לכם חלק מיוחד", הוא שייך לכולם. אז אין לכם לשמור על ייחודיות. לכן זה מה שהם רצו לעשות, שעם ישראל יתערבב בין האומות, ולא תהיה ייחודיות.
אבל אז באו הכהנים. הכהנים מבטאים את החלוקה וההבדלה, כמו שאמרנו, והראו שיש הבדל בין ישראל לעמים, בין קודש (תורה) לחול (יופי של יוון והתרבות שלהם), ולא שהאדם יימשך ויטה אחר החומר, שאז הוא לא יקדש אותו אלא יימשך אחריו ויסתנוור אחריו ויאבד את הפרופורציות, ויהיה עיוור משוחד ולא ילך ע"פ האמת. ורק מתוך ההבדלה, מתוך קדושת עם ישראל, שאר העמים יכולים גם לקבל קדושה, וכן מתוך הקודש כל המקומות יכולים להתקדש, ומתוך קודש הקודשים כל המקומות יכולים להתקדש, אחרי שהתנקו והוכנו בצורה נכונה ולא טמאים ומסואבים, אלא מתוך הבנה שהם שייכים לעולם הקודש ומתוך כך צריכים להופיע בצורה ראוייה ונכונה, עם פרופורציה נכונה. ובעצם התשובה של עם ישראל: "יש לנו חלק בא-לוקי ישראל!", אנחנו עם מיוחד, העם הנבחר, ומתוך ההכרה המציאותית הזאת, ניתן להוות דוגמא לכל העמים האחרים.
ואם אפשר להגדיר, יוון רצו לערבב בין החול לקודש, ורצתה להוריד את הקודש אל החול, ה' הוא הטבע ולא יותר מכך, ואילו אנחנו אומרים, יש נקודה פנימית טהורה שהיא מעבר לעיניים האנושיות הטרוטות, יש ניסים ומציאויות מעל הטבע, יש מדרגה אינסופית, זה מעל כל מציאות אנושית שאנחנו מכירים, וזה מה שעם ישראל בא להופיע בעולם, ואנחנו באנו להגיד, לא, יש הבדל בין העולם שלנו שיכול להיות שיש בו רוח וניצוצות קדושה ודברים טובים, אבל זה הבדל של שמים וארץ (תרתי משמע....) בין היופי והחן האנושיים, הגדולה האנושית, לבין הקדושה הא-לוקית, שהיא מימד אחר לגמרי, ואחרי האבחנה הזאת אז גם הטבע מקבל באמת את משמעותו הנצחית ויש המשכה של שפע וקדושה אל החול, שהרי הם לא מנותקים, אך ההבנה הזאת היא גם מחייבת את החול להבין שהוא לא מנותק ולא יכול לברוח לעולמות לא טובים אלא הוא צריך להיות מוכן ולהופיע את שם ה' בצורה ראויה, "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", להיות מוכן לקבלת השפע הא-לוקי וצריך להיות במינון הנכון ובצורה הנכונה בהדרכת התורה.
שנזכה!
חג שמח....
!
