יש רק אור שיתעמעם.

היי חזקה !

עשי את שלך, מה שהשם חפץ.

 ותיראי איך בעזרת השם הכל יבוא על מקומו בשלום❤️

רק אומר..

זכרתי את זה מאיפשהו ובאמת זה כתוב בויקיפדיה לגבי עולם העשיה - העולם שלנו.

אבי"ע – ויקיפדיה

בגדול אני מסכים, העולם נברא בדיוק איך שצריך בשביל תיקון שלנו

אבל מה שהפותחת אמרה - שהרע של בני האדם שולט ולכן קשה לסמוך אפילו על הטובים זה נכון בגדול.  רק רציתי להעיר את העניין.. לידיעה

הקליפות זה המשיכה של האדם להנאות יותר מלטוב.. 

מכיוון שיש לאדם יותר קליפות יותר קשה לו לצאת מהאנוכיות

חייבים לשנות את הגישה.

חייב להיות אמון הדדי בקשר, ואם אין - הוא לא יכול להתקיים.

בעולם יש טוב ורע, ככתוב: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה".

יש רע בעולם, והוא ממשי. הוא באמת קיים.

פסוק נוסף שאת בטח מכירה מבראשית אומר כך "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" - אולי במילים שלך, רע מהיסוד.

אנחנו יכולים להסתובב בעולם מתוך הרגשה שכל העולם רע, שכולם מנסים להרע לנו, שהכל רע מהיסוד - אפילו מי שנדמה כטוב אי אפשר לסמוך עליו.

אבל איך יראו חיים כאלה?

מנקודת המבט הזאת אי אפשר להתאכזב, כי אין ציפיות.

אדם שחי ככה יפתח קוצים שירחיקו אותם מהחברה, ויחיה בבדידות. הוא לא ישתף אחרים בעולם שלו (כי הוא לא סומך עליהם), כך שהבדידות הזאת תציף אותו בעולם פנימי עשיר במחשבות שחורות.

לעומת זאת, אנחנו יכולים להסתובב בעולם עם גישה יותר מורכבת, לפיה בעולם חיים אנשים. אין אדם שהוא טוב מוחלט, ואין אדם שהוא רע מוחלט. עולם שבו יכול להיות אדם שרוצח (=רע), אונס (=רע) וגונב (=רע), ואותו אדם גם תורם ממון רב לצדקה (=טוב) ומכבד הורים (=טוב). אנחנו חיים בעולם שבו הטוב והרע מעורבבים יחד. וזה נכון לא רק לגבי אנשים אחרים, אלא גם לגביי, באופן אישי. האם אפשר לסמוך עליי? הלוואי שהחברות שלי יענו כן לשאלה הזאת, אבל אין לי ספק שפגעתי באמון שלהן. כי ככה זה, אנחנו בני אדם, ואנחנו טועים, ושוכחים, ובוחרים לא נכון.

בעולם כזה אני מסתכנת באכזבות, כי אני נותנת אמון באנשים אחרים, ויש לי ציפיות מהם. בעיני, בלי הסיכון הזה, אין סיכוי לבנות קשר עם אנשים. צריך להבין שלא הכל בידיים שלנו. צריך לדעת לשחרר את השליטה הזאת, כאילו התוצאות בעולם הזה תלויות אך ורק במעשים שלנו. זה לא.

אז כשלי יש קשר עם אדם, אני יודעת שעומד מולי אדם. עם רצונות, ותשוקות, ויצרים. 

אני מאמינה שרוב בני האדם שואפים לעשות טוב, ולהיטיב - במיוחד עם האנשים שקרובים להם.

נכון, לא תמיד זה עובד, ולפעמים הפגיעות הכי גדולות יכולות להגיע מהאנשים הכי קרובים.

וזה שבר נורא.

אבל אולי אולי

כדי לנסות להחזיר לעצמך את האמון הזה, שווה לדבר עם האנשים הקרובים האלה שעשו דברים מאחורי הגב ופגעו בך. אולי יחד עם מטפל, במפגש של שלושה, מישהו שיעזור לתווך את הדברים, כדי לנסות להבין קצת יותר את ההחלטה שלהם, את המניע לדבר שגרם לך כל כך הרבה כאב וצער.

אי אפשר להתווכח עם רגשות, אבל בהחלט אפשר לשנות נקודת מבט.

לשקוע במרה שחורה ולהגיד שכל העולם רע, זה פתרון קל.

אפילו קל מידי.

זה לשבור את כל הכלים ולברוח.

אבל לאן זה ייקח אותך?

זה המקום שאת רוצה להגיע אליו?

איך מגיעים למקום שאת רוצה להגיע אליו?

איזה צעדים אפשר לעשות כדי להתקדם לשם?

ו"לא מתלהבים משטויות"...

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.