הידיעה שכל המציאות משתלשלת מאיתו יתברך לא אומרת שאני צריך להתיחס לכל המציאות כקודש. מי שמנסה ללכת בדרך הזאת עד הסוף מגיע לדברים חמורים מאוד. צריך לדעת שאנחנו מתנהלים לפי מראה עינינו ולפי הדרכות חז"ל.
זה מה שאני ניסיתי לומר גם.
בכל מקרה. אני לא חושבת שהמושג של "ממלא כל עלמין" אמור ליצור ככ בלבול כמו שאתה מתאר
לרגע אני לא מצדיקה לעבור על ההלכה ולא חושבת שאפשר להבין כך מהשאלה שלי.
כל ההתנגדות שלכם לדעתי מגיע ממקום בנפש טוטאלי.
שאהבה וחיבור ואינטרקציה/אכפתיות אמורים להתבטא דווקא בצורה אחת שהיא מאוד ברורה.
למה אני חושבת ככה?
כי ברור לי שלאהוב מקום מטונף זה לא אומר ללמוד בו תורה, כי זה לא התכלית שלו, זה אומר להפך,
שכשאני לא לומד תורה במקום המטונף, אני מקרב אותו יותר לשלמות וכך מגלה את האלוקות שבו
ולאהוב רוצח, בעומק, זה לא לעודד אותו לרצוח, זה להפך עד כדי לעיתים להרוג אותו, מתוך אכפתיות
כי זה התיקון שלו וכך תתגלה החיות האלוקית שבתוכו.
וכן על זו הדרך בכל הדוגמאות שהבאת
האהבה לה' שבוודאי שקיים בכל דבר במציאות לא אמורה לבלבל בין טוב לרע
התיקון של הרע הוא לא לתת לו קיום. ולכן אנחנו מבטלים אותו מתוך אכפתיות כלפיו
כלפי הרצון לגילוי ה' שיאיר דרכו.
אני לא חושבת שזה מסוכן.
אגב זה לא רק חבד, שמעתי את המושג גם מרבנים ספרדים,
מהבעש"ט, ומאוד מגדולי החסידות ממשיכי דרכו
וכמו שכתבת היום מלא אנשים חיים ולומדים את ספר הזוהר
וכמו שראיתי בשרשור הזה שזה מושגים שהרב קוק מדבר עליהם הרבה.
ודווקא מצדיק ועונה בחיוב על השאלה
שאף אחד לא הצהיר פה הצהרות.
העלתי שאלה, עם דברים כהוויתם.
שלטענת חלק מהנוכחים פה יוכלים להיות לא מובנים כדוואי.
למרות שהם בעצמם הסכימו שהם כתובים במפורש במיני מקורות.
המסקנות המרחיקות לכת היו על עצם העיסוק בשאלה
ומשם הפרשנויות למה כיוונתי כששאלתי אותה
או לקיחת סיכון, ניחא
אבל מה קשור בין זה לבין להגיד שאני חושבת שאני מבינה בזה משהו
ומצהירה הצהרות?!
הכל פה התחיל משאלה, משמע שאני שואלת, לא שאני יודעת.
וגם התשובות שנתנו לי פה זה היה רק בהתבסס על ציטוטים ממקורות של צדיקים אחרים.
וגם אחרי כל זה ברור לי שאני לא מבינה כלום באלוקות
זה לא סותר את זה שזה דבר מותר ולדעתי גם חיובי להתעסק בשאלות כאלה.
(בהסתמך על גדולי דור שמעודדים את זה ורואים בזה דבר גדול)
ודווקא ממקום כזה שברור לי שאני לא באמת מבינה
מי שחושב באמת שהוא מבין ראוי לו לא להיכנס לשם
לא רואה איך יועיל שאגיב עניינית.
ואני לא מתכוונת להמשיך ולרדת לפסים אישיים כמוך,
לא אמשיך להגיב, בהצלחה.
והאמת שאני כבר שנים תוהה לעצמי אם אבות אבותינו באירופה הלכו עם שחור לבן, או שפשוט החרדים מחקים את מה שיש בתמונות של פעם...
ולגופו של דיון, היה מרתק לעקוב אחרי הדיון מהצד במהלך הערב כשאני מדי פעם מציץ בין דברים אחרים שאני עושה.
לא היה לי פנאי להגיב, ואני גם לא חושב שאעשה זאת עכשיו. נראה לי שאחכה למחר.
זה מגביל את לימוד ההלכה.
כאילו יש שלב שבו כבר לא מתעסקים בהלכה,
עולים דרגה ומתעסקים באלוקות.
זה דברים שתלויים אחד בשני.
הרבה מההלכות תלויות בכוונה ובשורש.
וגם מי שלמד הרבה הלכה ובקיא בהכל
אין שלב שבו הוא לא צריך ללמוד אותה כבר
וחוץ מזה שגמאני יכולה להאשים ביהורא אנשים שמתנגדים לשיטת גדולי עולם
כמו גדולי החסידות לענפיה וכמו רבנים גדולים שמורים ללמוד זוהר גם לפשוטי העם
ה' הטוב יכפר
זה מה שהם הבינו.
לא בשאלה ולא בתגובות שלי.
ואני לא אמשיך את הדיון, בהצלחה
אבל רוצה להגיד, שגם אני, לא ציינתי בשאלה אף צד מעשי, כתבתי אותה בדיוק באותו אופן שאתה הצגת כאן את הדברים.
אתם אלה שניסתם להבין אותה ממקום מעשי, אז פיתחתי אותה לשם.
ואני גם לא חושבת שזה בעיה.
החרדה הזאת בדבריך
זה קצת פחד וחוסר אמון שלך ביכולת של העם להכיל מורכבות
שדווקא בציונות הדתית מאוד נותנים להכלה הזאת מקום,
ההתנגדות שלך תמוהה לי
כמו שכבר אמרו פה אחרים- זה לא נכון לומר שכל המציאות זה ה'. אפשר אולי (ורק אולי, הניסוח עדין קצת בעייתי) לומר שכל המציאות היא אור של ה', או אולי מדויק יותר לומר שזה הארה מסוימת של ה'.
דבר שני, "פגם באהבת ה' " זה דבר גדול. לא כל חוסר מעלה הוא פגם.
אז נכון שקיימים דברי הרב קוק שהביא סבכי החשתי שיש מעלה גדולה בלאהוב את כל הבריות, אבל זה לא אומר שמי שלא אוהב את כל הבריות יש לו פגם באהבת ה'.
ברוב המציאות, האור של ה' נסתר, ולפעמים נסתר מאד, ולכן לא מצופה מכל אחד שיראה את אור ה' בכל מקום ויתלהב. ולפעמים האור הזה מוסתר גם בתוך טומאה ורוע וכיעור, ולכן זה הגיוני וסביר בהחלט שאדם נורמלי ובריא ושאוהב את הטוב ושונא את הרע, לא יאהב חלקים מהמציאות, ושחלקים מהמציאות יפריעו לו.
ולפעמים מי שדוחק את עצמו יותר מדי לאהוב את מה שמסתתר מאחורה- רק מבלבל את עצמו. כי אם מה שהאדם רואה זה את החיצוניות החשוכה והכעורה של הדבר, והוא דוחק את עצמו לאהוב- זה רק משבש את השיפוט שלו וזה לא טוב ולא בריא.
ולא, לא מצופה מכל אדם רגיל שיראה את הפנימיות של הדברים, ובכל מקרה הדרך לעבוד על זה היא לא על ידי להכריח את עצמו להרגיש דברים שלא מרגישים לו נכון.
זה כמו 'סימפתיה' לעמלק,
הדרך לגלות בהם את האלוקות זה להשמיד אותם, לגלות את ההבל שהם
ושהרע לא מציאות לכשעצמה.
זה הסימפתיות שצריך לגלות כלפיהם
זה גם מה שהתכוונתי כשאמרתי לאהוב,
בסוף ברור שזה מורכב
אפילו במושג אהבה יש חילוקים
כי אני לא אוהב חבר כמו שאני אוהב אח
או הורים או בן זוג או את הילד שלי.
ק"ו שלא כמו שאני אוהב לשורר
או להתעמל או לגלוש
ועוד יותר לא כמו שאני אוהב לאכול
כי נראה לי יש בזה חילוקים. ברור שיש מצב 'אוהב', או אדם עם אופי 'אוהב'
אבל ברור שבריאות שיש לי איתם יותר אינטרקציה אני אהיה מחובר אליהם יותר.
הנקודה היא שגם האהבה הכוללת הזאת היא מכלול של פרטים שבכל פרט יש דרגה,
אם מה שאני אוהב זה את ה' באמת,את העצם, ולא את הדמיון וההתגלות החיצונית
אז בטח שזה ישתנה מדבר לדבר
תלוי גם כמה האלוקות מתגלה בו וכמה אני מצליח לגלות אותה בו.
גם יש קטע שמישהו כשהוא אוהב כל ההסתכלות שלו אוהבת, זה נכון
אבל להגיד שזה יהיה אהבה כוללת ואחידה, זה קצת עלול להביא לדמיון וכזב כמו שכתבתם למעלה
זה למחות, זה קצת יותר מורכב.
אבל מסכימה נראה לי בדרגת היטלר והמן ועמלק, זה דברים שאין לנו באמת השגה בהם.
מה שאפשר להבין זה שאם אלוקים בחר לברוא אותם כדי שנמחה אותם
אז כנראה שזה טוב שהם קימיים בשביל שנמחה אותם, זה התכלית והתיקון שלהם,
אנחנו בסךהכל עוזרים להם להשלים אותו. ממקום הכי אכפתי
שהגבול זה דיני התורה,
ומה שמעבר לגבולות ההלכה(אולי לא ביחס לעמלק, כי עליהם זה מאוד ברור
בכללי בתורה בדרך כלל כתוב גם את סוג העונש, בצורה מאוד מדוייקת)
וגם יש גבול אינדבדואלי.
שכל אחת באמת עם עצמו אמור לדעת אם עושה את זה ממקום אכפתי, ושואף לתיקון או
להפך, ממקום מנותק ומתרחק מה' ומגילוי אכזריות או שנאה או ריחוק כל שהם בעצמו.
בסוף החיבור והניתוק הם מצדנו, כמו שדנו בזה כבר למעלה.
אבל צריך להיזהר עם זה, זה לא אמור לסתור את ההלכה, נגיד למחות את עמלק זה מצווה דאורייתא
שחובה על כל אחד מישראל.
אבל יש דברים יותר מורכבים, ובמלחמה עוד יותר מורכב.
הנקודה היא, שהאהבה הזאת מתבטאת דווקא בזה שאתה משמיד אותם, עצם זה זאת האהבה.
משמיד לפי הציווי, מה שמעבר לציווי זה כבר שנאה
(וואי איזה עמוקה ושכלית יצאתי בדיונים פה)
מ"כמו שאני אוהב תפילין"
אתה לא אוהבת את עמלק לכשעצמו וגם לא את התפילין.
אתה אוהב את האלוקות שנמצאת בהם,
אם תאוהב את התפילין לכשעצמם, זה עלול להיות עבודה זרה כבר.
ו.. וואלה? היטלר נגיד לא מתחבר לי ל"בנאדם חי" ברור שהאהבה שלי כלפיו תהיה יותר מסותרת ואצטרך לעבוד עליה ביחס לתפילין.
ואני לא נראה לי אקבור אותם
כמו שלוידעת בכלל איך אהיה מסוגלת להשמיד אותם, מורכב.
הכל עניין סמנטי. של למה התכוונתי ב'לאהוב'/'לחמול'
@סבכי החשתי בסוף הכל סמנטיקה
כי אני ממש לא שם ולא רוצה לומר דברים סתם
מסוג השאלות שרק הרב יכל לענות עליהם
|מסקנה מהשרשור| ללמוד יותר מתורת הרב קוק
שה' הוא כול המציאות
חושבת בלבאם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים
הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.
לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.
אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.
אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.
אולי אני פשוט רציני מדי😏
אז מעניין על מה הוא מדבר
(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)
ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר
מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?
ויש עוד עשרות עלוני שבת.
והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי
אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה
חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה
קניתי לאחרונה ג'יפון חמוד, שטח טוב, עשיתי ביטוח חובה סבבה.
אחרי כמה חודשים אני רוצה להוסיף צד ג' ואני מקבל הצעות מופקעות, בסדר גודל של 6500 אלף ל11 חודש.
מה הסיפור?
מישהו יודע על ביטוח זול לגי'פ?
כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.
יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...
אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.
מניסיון אישי:
תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.
לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...
תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר
ותעשה השוואת מחירים
מחפש לקרוא סיפורים אמיתיים אישיים שקשים להבנה, תחשבו על הדבר הכי הזוי/'על-טבעי' שקרה לכם אי פעם? מי שרוצה לשתף בסיפור ארוך או אישי מדי, מוזמן בשמחה לפרטי!
בניסוח אחר לשאלה, מה צירוף המקרים הכי הזוי שקרה לכם, או תחושת בטן שפשוט צדקה ב-100% והצילה אתכם? מקווה שהבנתם מה אני מחפש...
במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.
ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.
קוראים לזה נס.
טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬
ניסים.
פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.
לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.
1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.
בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.
ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!
2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...
3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...
4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)
סימנים מחפשים בשבת.
כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.
אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים
"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"
פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)
אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה
לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים
נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם
ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה
חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה
עוד אירוע ..
בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש
שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .
בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..
וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור
אבל ה' שומר
עוד סיפור אבל מטורף
ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום
וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת
לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.
חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.
בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.
כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏
ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...
כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...
שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני
מילא אנשים רגילים ץאבל לראות דוסים נוהרים אחרי זה זה כזה רדוד בעיני וממש לא לעניין
ץ
לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.
מה אני אגיד לך:
מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.
לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.
ככה אני רואה את זה.
כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.
גם דוסים, תתפלא.
ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.
אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.
אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.
הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר 
אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?
ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע
בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות
ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?
פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.
לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות
מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.
וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?
אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה
אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.
תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.
לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.
קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.
ולא למדת.
אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.
עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?
למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?
כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?
ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.
הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.
ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).
או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...
ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".
וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.
אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.
לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.
מבחינת תוכן, איך אתם ממלאים את היום?
ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה
ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום
לפעמים שיעורים על אגדות החורבן
לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים
לפעמים שנ"צ ארוך
לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות
אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.
בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין
ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.
כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום
מגילת איכה, קינות.
קוראת ספרים על חורבן הבית
ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב
אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.
קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.
קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.
עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.
ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.
סליחה על הרוח הקודר של הדברים.
שבת מלאה בשמחה לכולם!
סיבוב שערים אחרי שחרית,
ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.
הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.
קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.
רשימת שינדלר
ספר ירמיהו
לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי
אנימהגמרת לבכות?
German concentration camps factual survey
חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.
ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.
אם כן, למה המזוכיזם הזה.
אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;
אין סרט שיכול לחקות את זה.
זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.
לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.
או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)
באמת ככה מכנים את זה?
קרה לי עוד פעם בעבר.
אני נוסע, עוצר במעבר חצייה, עוברת בחורה ופשוט נועצת בי מבט חודר לכל אורך החציה וגם אחר כך.
אני מסיט את המבט, ממש מובך, לא מבין מה קרה.
לא לבשתי פונפון על האף.
זה גם מבט ממש מטריד, חודר כזה. מצד שני לא נראה כועס או כאילו אני מוזר.
מה הסיפור? קרה לכם פעם?
זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.
יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.
להסתכל על הנהג כשאתה חוצה
