הדלקת נרות ורק אני בחדר בוכה
נפגעתי ממנו ככ היום והוא פשוט התעלם ממני, מאז 12 בצהריים אני במיטה, בוכה ופגועה, הוא ממשיך בשגרת היום הרגילה שלו בלי למצמץ אפילו
מקודם הגיע ואמר עוד דקה הדלקת נרות אז אמרתי שקשה לי לבוא כשאני ככה פגועה
הוא רק שאל אז באה או לא? לא הספקתי לענות אז הלך להדליק
עכשיו הוא סיים את ההדלקה אני שומעת אותו שר ורוקד ואני במיטה בוכה, כמה אפשר להרגיש אפס? כמה אפשר להתעלם מהרגשות שלי וממני?
בעיה שלך
קראתי לך…
המקוריתבעצם את באה ואומרת לי: ״את מגזימה בתגובה שלך תחשבי שוב״
אבל לא שיתפתי בכלל על מה נפגעתי בבוקר כי זה היה לי כואב מידי לספר… אז איך הגעת מייד למסקנה כזו?
אני לא הורמונלית כרגע ודווקא עם הרבה חוסן בד״כ זה לא קורה אצלי כל שני וחמישי או בכלל
אבל הגיעו מים עד נפש ויש דברים שהם פגיעה בבטן הרכה.
אני מבינה את המקום ממנו את כותבת ואיך את רואה את זה מבחוץ, אבל דברים לפעמים מורכבים מכפי הם נראים וקשה להשליך מזוגיות אחת לאחרת,
❤️מה פתאום לזרוק?
בתגובה הראשונה הייתה לי באמת תחושה ששפטת, אבל הסברת פה את עצמך
ופתאום הבנתי למה התכוונת
לוקחת את החיבוק וגם את המילים והחוכמה שמאחוריהן
❤️❤️❤️❤️
לא יכול להיות איתן ובלתי פגיע מאף אחד כולל האדם עצמו
כי זה פשוט סותר את האנושיות
אדם אנושי ורגיש יהיה אכפת לו מאחרים וידאג להם ובאותה מידה מסוגל להפגע מהם.
הוא בהחלט צריך למצוא כוחות ולקום אבל פגיעות הן חלק מההוויה האנושית
אמנם שכיבה במיטה היא לא פתרון לכלום
אבל היא דרך תגובה והתמודדות
אנשים מתמודדים בדרכים שונות ובעיני זו דרך לגיטימית להתמודד גם אם בעינייך היא נראית כמו דיכאון.
של ״אסור לך להפגע ממנו״ כי כמו שכתבת זה ממש טבעי להפגע מבעל אחרי שהורדת את ההגנות מולו
אלא ממקום מעצים שבא ואומר: בסוף השליטה על הרגשות היא שלך, ואמנם את אוהבת אותו והוא פגע בך, אבל את ורק את תחליטי מתי ואיך לקום על הרגליים
זה לא ללבוש הגנה או מסיכה מולו, זה לתת לעצמך עוצמה לקום ולא להיות תלויה באחרים.
תלות בזוגיות היא בריאה וחיונית
אבל בתוך התלות צריכה להתקיים גם עצמאות
אפשר ליפול לקרשים שבעל פוגע וזה תפקידו לבוא לפייס
השאלה המרכזית היא מה עושים אם הוא ׳לא׳ ממלא את תפקידו
פשוט הלך לשיר ולרקוד כמו בסיפור של הפותחת?
ברור שצריך לעשות בהמשך שיחה מלאה וזוגיות אבל בזמן אמת היה צריך להעצים את הפותחת ולהרים אותה, כי בו זמנית היא הייתה לבד, פגועה ולא ברור מתי יבוא פיוס אם בכלל.
מק"ר
ואני מחכה שיבוא לממש את הרשימת מכולת, ונותנת לו, מתרפקת על זה ומשלימה ממש מהר.אני הייתי שם וכבר הגענו לשלב של הרשימות מכולת
אבל איכשהו מתישהו נמאס לו והוא החליט שזה שטויות ולא באלו על זה.
פיוס לא מגיע איתו, לא מייד ולא אח״כ. ובטוח לא מיוזמתו
הוא מבחינתו די מוחק את הסיטטואציה וזהו
כשניסיתי לדבר על זה אח״כ הוא הסיט את השיח לוויכוחים שוליים וטען שאנחנו מבזבזים זמן.
כנראה שהוא פשוט לא ככ אוהב אותי. זו המסקנה שלי כמה שהיא איומה היא כנראה נכונה.
הוא הדליק נרות בלעדיי כי פשוט לא היה לו כוח אליי
כשהייתה אהבה בזוגיות הזו, והייתה- היא הייתה ענקית ועם כל הלב
ו10 שנים שלמות ויפות היא החזיקה
לא היה צריך לומר לו איך לפייס או לבוא פשוט היה לו אכפת
הוא לא היה הטיפוס שישאיר אותי לבכות, אלא בסבירות הרבה יותר גדולה זה שיבוא עם פרחים להרים אותי מהמיטה.
ומתישהו ירד לו ממני, הוא גם אמר את זה מפורש וזו המציאות הקשוחה
אני אוהבת אותו, מאוד
אבל צריכה ללמוד להנמיך ציפיות כי כרגע זה מה יש
את הכי מעודדת שיש!
אני לא מתייאשת
עברתי כבר שלב של יאוש ורצון לוותר על הכל
ואז החלטה להלחם, ועבודה, הרבה הרבה עבודה, גם אצל מטפל זוגי ביחד וגם אחרי זה לבד.
ויש שיפור, והתקדמות, ועדיין, לפעמים דווקא מתוך המאמץ, הוויתור והעבודה, נפילה כזה היא מכה חזקה מידי
קשה לא ליפול בסיטואציה כזו
והכל טוב
כבר קמתי משם, ניסיתי לדבר על זה ולא הצליח, אי אפשר היה וכנראה גם לא יהיה בזמן הקרוב
כנראה נצטרך לעבוד קודם על עוד כמה דברים לפני שנגיע לשם.
ודווקא עכשיו שאני קוראת את זה ממקום אחר קל יותר לקבל את מה את אומרת
הנפילות קשות, ועצובות,
אבל עם כל נפילה אח״כ אנחנו מדייקים עוד משהו ומתקדמים
תודה לך על כל החיזוק וההשקעה, עזרת לי המון❤️
המקורית, אחרת באמת אין זמן לפורום הנהדר הזה.אני הולכת למלא אחר הוראותיך במדויק זו בדיוק הדרך להרים אותי❤️❤️ מייד מדליקה את הדוד
רק להתרענן ולהרגע
ההכלה באמת עזרה לי להרים את עצמי פה
תודההה❤️❤️❤️
ממש הכנסת את הנשמה, קראתי כל מילה, יש הרבה צדק בדברים, הלוואי שיהיו לי ככ הרבה כוחות נפש לזה
תודה ענקית לך
המקורית ואיזה כיף שזה עזר לך ❤️המקורית
תהילה 3>אנחנו ברוך השם בהרבה יותר טוב כרגע
היו פה מלאכיות שאמרו את המילים הנכונות בזמן הנכון, היה פה דיון שנתן לי המון תובנות, וקמתי על הרגליים להלחם שוב.
רק סגרתי לכמה ימים את הפורום כדי לחיות את החיים עצמם ..
אשמח להחכים, מה זה תרגיל חציית הגשר?
ינוסה בקרוב ממש
אני מרגישה שאני יוצאת מדעתי.
הילד שלי החמוד, המתוק, המצחיק פשוט מתיש לי את הנשמה.
אני מרגישה שהוא סוחט אותי פיזית ורגשית.
אין לי כוחות.
יש עוד ילדים מעליו בבית, הוא משתלט על הכל. אני מוציאה אותו מהמעון בשלוש, הילדים בבית מ1. והיום לפני שיצאתי להביא אותו מהמעון אני מחשבת לעצמי בראש, אוקי, יש לי עכשיו 4 וחצי שעות שאין לי חיים. זו התחושה.
איך שהוא נכנס הביתה הוא רק צורח, כל דבר שבא לו זה רק על ידי צרחות, צרחות, השתוללות, עצבים. בא לו דברים מאוד ספציפיים ואני לא תמיד מרשה ואז זה בכיות שעה. או שאני מביאה לא בדיוק כמו שרצה (אבטיח קוביות ולא משולשים, מים בבקבוק הזה ולא הזה). אני משתדלת שלא יהיה רעב אבל לא תמיד הוא מוכן לאכול אוכל ובא לו רק נשנושים.
ניסיתי לחשוב איזה רגש יש לי כלפיו וזה פשוט זהירות ופחד מהפיצוץ הבא. אני כל הזמן מרצה אותו שלא יבכה וישגע אותי.
הילדים אוהבים אותו מאוד כי הוא חמוד ממש, יש לו קטעים מתוקים שהוא מנסה לדבר, לרקוד, לשיר, הוא חתיך הורס אבל הורס לי את הנשמה. מה כואב לי? שאני קולטת שאני בלחץ ממנו אז צורחת על הילדים האחרים על כל דבר קטן.
כי א י ן לי יכולת להכיל עוד בכיות ועוד שיגועים, מה שיש לי ממנו זה מעל ומעבר.
חשוב לי לציין שמאז שהוא נולד הוא רגיש ובכיין, נסיעות איתו היו סיוט לא מהעולם הזה, קשה לי מאוד להרדים אותו מגיל קטן, יד תקופות יותר טובות ויש פחות. עכשיו ספציפית הוא עושה לי את המוות. יש לציין שלי הוא הכי בוכה ומשגע אותי, לבעלי הרבה פחות אבל עדיין. המטפלת אומרת שהוא ממש סבבה וזורם, היא אוהבת אותו מאוד והוא שמח לבוא אליה אבל מרגע שהוא מתעורר בבוקר הוא דורש ממני דברים בצרחות.
עכשיו שמתי אותו לישון במיטה הוא שעה שלימה צרחחחח את נשמתו, החלטתי שאני לא מוותרת, כל שנייה בא לו משהו אחר- להיות במיטה של אחיו, לשתות שוקו, להחזיק שמיכה, לצאת...
אחים שלו גם כבר לא מסוגלים לשמוע צרחות. אני לצערי הרבה פעמים מביאה לו דברים שלא הייתי רוצה כי לא בריא/ מלכלך אבל נכנעת כי אני לא מסוגלת.
לפעמים אני מרגישה שאני לא מצליחה כמעט להנות מהחמידןת שלו, זה עצוב מאוד, כי זה גיל מהמם.
תודה למי שקראה את הפריקה הארוכה הזאת.
אשמח לעידודים/ הזדהות / תובנות.
❤️
ועוד משהו חשוב! האיש במילואים והכל עליי 😭
זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️
פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.
נשמע ממש קשוח!מתואמתחשבת ללכת איתו לאבחון?
כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...
יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...
מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!
ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️
שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון
וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...
אז קודם כל חיבוק ענק 🧡
זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.
תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)
בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...
(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)
בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.
יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה
זעם
כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.
כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם
יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
כמעט בכל מה שכתבת..
בן שנתיים וחצי
כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…
אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר
אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים
באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.
כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)
ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…
אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן
מקווה שגם אצלך תהיה
בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!
לא פשוט בכלל..
מהלידה.
אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.
יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.
ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר
אבל זה כל כך קשה
ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.
החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.
החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.
אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.
מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.
לפני בערך 3 שבועות עברתי גרידה בשבוע 13, אחרי שהתגלה שהעובר הפסיק את הדופק.
כבר בבית החולים היה חשד למולה חלקית, ולכן המליצו לי להתחיל מיד מעקב בטא שבועי.
הבטא כרגע יורדת ממש יפה, והיום יצא בטא 21.
בינתיים חזרו גם תוצאות הפתולוגיה, ובאמת מדובר בהריון מולה חלקית.
יש לי תור במרפאת הנשים בבית החולים ביום חמישי, אבל עד אז ניסיתי להבין מה מקובל כיום מבחינת משך ההמתנה לפני שמנסים שוב להיכנס להריון.
ראיתי שבעבר ההמלצות היו מאוד מחמירות והיה צריך למנוע הרבה זמן אחרי שהבטא התאפסה, ויש מקומות שכתוב שכיום הגישה יותר מקילה, ואפשר לחכות רק כמה חודשים.
רציתי לשאול:
האם יש כאן מישהי שעברה לאחרונה מולה חלקית ויכולה לשתף כמה זמן המליצו לה לחכות אחרי שהבטא התאפסה לפני שניסתה שוב להיכנס להריון?
האם העובדה שהבטא כבר ירדה ל־21 זה מוריד את הסיכון להתפתחות מחלה טרופובלסטית ממאירה?
מכירות מיקרים שגם אחרי בטא כזאת נמוכה התפתחה מחלה טרופובלסטית?
תודה רבה לכל מי שתשתף מניסיונה!
נשמע פרק זמן סביר
תודה!
21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5
אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה
הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי
אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?
יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...
תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.
אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?
עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.
כולל חופשים
אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש
בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים
מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים
חלק על 11
וחלק על 10
ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה
הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש
יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי
את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.
עם נזם?
לא יודעת איך ואם אפשר להוריד רפואית
יש סיכוי כזה?
ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.
אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.
זה מותר לכתחילה
אומרת את זה בכזאת ודאות?
אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי
אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)
למדתי את הנושא מכל הכיוונים,
זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.
משום ש:א.נחשב חלק מהגוף
ב.מיעוט שאינו מקפיד
ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.
נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.
יהיה עלייך.
אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה
לשאלות בשיחה:
0528465585
למענה בוואצפ:
0515465585
שלא מצליחה להחזיק.
טעויות שהוא עשה מאחורי הגב שלי וחלק לא
בידיעה שאני לא תומכת
ונצטרך לשלם את המחיר למשך זמן
מכלכלי ועד תחומים נוספים שאני לא רוצה להרחיב.
פשוט מרגישה כעס אדיר בפנים שמתפוצץ
ומוציאה את זה עליו לפעמים.
טעויות גדולות ומשמעותיות לא כאלה שאפשר להחליק
ואני משלמת ועוד אשלם מחיר על זה
אלא לדבר תדיר
ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת
שולחת חיבוק❤️
אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל
ואני כועסת
כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי
נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד
ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה
או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה
סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי
כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?
אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...
מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...
חיבוק!
לא יחזור על זה
וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו
היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי
אולי זה משהו נקודתי אצלו?
אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.
זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,
ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,
כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,
מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,
כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.
ממש עושים לזה גמילה.
אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.
וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,
והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,
מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.
ממש קשוח אם זה זה.
אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.
באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.
אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.
תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.
וכמובן טיפול זוגי.
את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?
לא ראית שאין משכורת שנכנסת?
אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן
זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש
ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים
פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו
ולא יום יומיים תקופה
בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות
וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם
כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות
לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?
מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?
על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?
את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.
אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר
דברים לא טובים
ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה
התגלה בטעות
להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה
זה יותר מתאים לאמא מול ילד
בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת
את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים
ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש
נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות
ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון
פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל
וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי
ולהישאר כועסת קצת. לדעתי
מה שמרגיש לך - תנכיחי
בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית
או עבודה כשכיר.
כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,
אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.
חיבוק גדול!!!
ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.
אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.
כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,
אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.
ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!
חיבוק 🤗
עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים
יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?
בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב
בהמלצתה של @אמהלה התחלתי לקלח את הקטנה בסבון של לה רושה. (האמת שאחרי הקנייה קצת התחרטתי, כי זה יקר, והרי עוד לא קיבלנו אישור מרופא עור שזה אכן אטופיק... אבל מכיוון שכבר קניתי אז כן השתמשנו)
בכל אופן, כרגע (בין אם בזכות הסבון ובין אם לא) נראה שלפחות הנגעים בידיים חלפו לה - כבר אין תחושה מחוספסת כשמעבירים את האצבע על הזרועות שלה. (ברגליים עדיין יש, וגם הנגע הגדול, שדומה לשפשוף ולא עקיצה, התפשט לעוד כמה נגעים כאלה, פחות או יותר)
יש לנו תור לרופא עור בעוד כשבועיים. השאלה - האם הוא יצליח לזהות במה מדובר במצב הנוכחי, כשכבר אין עדות בידיים לשינוי כלשהו?
אולי עדיף להפסיק בינתיים להשתמש בסבון הזה?
אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.
ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.
בצורה שיראו אותם ברור...
אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.
(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה
בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)
אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע
שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.
הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.
ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...
מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת
איכשהוא תמיד מתמכרת לפורום הזה בהריונות ולא סתם
תוך רגע מגיעה להרגשה שאני מיואשת מתוסכלת מרגישה על קצה החיים.
קשההההה לי אבאאאאא קשהההההה
הריון רביעי מרגישה זוועה לא יודעת מה לעשות עם עצמי
מי אתם הנשים שממשיכות לעבוד? איך אתן עושות את זה? הקצב שלי הןאט בעשירית לשעה
עצמאית לא מצליחה לעשות כלוםםםםם
הבחילות האלה זה פשוט נורא החולשה הזאת
אהההההההההה יש לי שלושה ילדים שגם צריכים את אמא שלהם מה אני עושה?
בא לי להעלם לחזור ללידה
ועוד חודש בעלי בצבא
😭
בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!
קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...
אולי תנסי כדור נגד בחילות?
לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..
מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..
כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה
אז תודה על הנרמול.
ממש ממש מתלבטת על בונגסטה
אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד
אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.
חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?
זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון
לזה הוא נועד
והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב
ממליצה ממש ממש ממש
איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?
ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?
אני שואלת גם את עצמי,
מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,
אם אני לא מצליחה.
אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.
ואני גם עצמאית וגם שכירה,
וזה קשוח.
ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור,
ועושה את המינימום מינימום.
אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,
ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,
כי גם ככה אנחנו מותשות.
תנשמי עמוק,
זה גל, וזה יעבור.
(אומרת הכל גם לעצמי)
ומזל טוב 😊
יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת
גם לך השם גדוללל כמובן💓
ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא
לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.
תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?
זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?
המשפחה של בעלי לא בקשר בכלל בכלל במהלך השנה
ואין לגיסות שלי שום רצון לקשר עם הנשים של האחים שלהן
הן יוזמות מפגשים נטו עם האחים והגיסות בחיים לא מוזמנות לשום מפגש!!!!!
וואלה זה מעצבן ברמות
ובעלי עוצראת כל החיים לא משנה מה קורה ונוסע למפגשים
מה אתן חושבות על זה?
גם בי זה פוגע
אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר
אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן
אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע
בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית
אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם
לק"י
ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.
(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).
בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.
מפגשים רק האחים.
אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.
כולל טיול כמה ימים רק של האחים.
מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).
מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.
בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה
גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף
אז יכולה להבין למה זה כיף להן
פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא
אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא
במקרה שתארת זה באמת לא נעים
של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.
מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...
אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.
אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...
אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף
בטח אם זה פעם בשנה
וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.
לזכר הימים
זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.
אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי
בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב
גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי
בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅
אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.
שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..
אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..
שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.
זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.
אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).
אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".
מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.
בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.
לפעמים זה רק האחים והאחיות
לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)
לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה
בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים
לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס
ככה זה אצלנו.
וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה
אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך
הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה
או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)
ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.
יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.
ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו
אמהלה איך נעלבתי האמת
