משהו שאמור להיות עם כל כך הרבה משמעות ורגש פשוט לא יכול להסתכם בכמה מילים על דף או בבירורים בטלפון או אפילו להתחיל משם לפי דעתי, זה פשוט לא מסתדר לי עם השכל והרגש.
מרגיש לי שכל הנושא הזה פשוט מאולץ ומוזר.
גם לא מעוניין להכיר אף אחת דרך חבר או משהו כזה..שוב מרגיש לי קצת מאולץ (החבר מספר עליך מי אתה מה אתה..) למה זה צריך להיות ככה? ומצד שני אני מוצא את עצמי שואל, אז אם לא ככה אז איך? ואף תשובה לא מספקת אותי.
בן דוד שלי חרדי והכיר מישהי "ברחוב" הסיפור שלהם זה סיפור סינדרלה, בורא עולם בכבודו ובעצמו זיווג ביניהם.
אז מה? שאר זיווגים לא דרך בורא עולם? וודאי שכן, אבל יש שליחים שמכירים בין בני הזוג (משפחה / חברים / שדכנית).
אני יודע שהחיים זה לא סרט וסיפורים כאלה בקושי קורים, אבל זאת הדרך שבא אני מעוניין להכיר מישהי, בלי בירורים בלי טלפונים בלי דפים רק אנחנו ושיחות עומק כדי להכיר ולראות אם מתאים, שבורא עולם יזווג בינינו בלי מתווכים, בלי שליחים, רק הוא לבד בלי שום "עזרה" מאף אחד. וכמו שאמרתי כבר אני יודע שהחיים זה לא סרט ועדיין לא יודע איך לגשת לנושא ומה לעשות. אני מבין שיכול להיות שיש כאן עניין של גאווה, אבל באמת מרגיש שהלב והשכל לא מוכנים לקבל את הדבר הכל כך טהור ויפה הזה בטלפונים דרך חברים או בחתיכת נייר שתסכם חלילה מי הבחורה או מי אני. עצות?


לתומי סברתי שאתה שיעור ד'