חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר שׁוֹתְקִים בִּכְנִיסָתִי,
מְחַבְּקִים כַּפּוֹת רַגְלַיִם חֲשׂוּפוֹת
מְכַבִּים אֵשׁ וְרוּחַ וְסוּפוֹת,
טוֹמְנִים אוֹתִי בְּחֵיק מֶרְחָבִים בִּלְתִּי נִגְמָרִים.
נוֹתְנִים לִי לִנְשֹׁם.
הַחוֹלוֹת שׁוֹתְקִים בְּמִלּוֹתַי
וּכְשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶקֶת, מְדַבְּרִים הֵם דְּמָמָה.
הֵם לוֹחֲשִׁים סוֹדוֹתַי בְּקוֹל רַךְ
מְכִילִים אוֹתִי בְּתוֹכָם,
וְשָׁבִים לִשְׁתִיקָתָם הָעוֹטֶפֶת, הַמְּלַטֶּפֶת.
הַמִּדְבָּר מְרַפֵּא כְּאֵבִי
בִּמְחוֹל מֻפְלָא שֶׁל גַּרְגְּרֵי חוֹל
שֶׁנָּע לְקֶצֶב רוּחַ הַמִּלִּים,
רוּחַ הַחַיִּים.
חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר לִוּוּנִי בְּרַכּוּת,
בְּצֵאתִי מִשָּׁם
הִפְצִירוּ בִּי שֶׁאָשׁוּב, שׁוּב
לְדַבֵּר שְׁתִיקָתָם.

