עבר עריכה על ידי עצות לרגע.. בתאריך ל' בכסלו תשפ"ג 23:33
עבר עריכה על ידי עצות לרגע.. בתאריך ל' בכסלו תשפ"ג 23:32
קשור ולא קשור לפורום..הסיפור מורכב רק אספר בקצרה. ההורים גרושים ואמי גרה לבד כבר זמן מה אחרי שאחי ואחותי עזבו את הבית.
התקופה האחרונה קשה לה והיא עוברת הרבה שינויים.. פיטרו אותה מהעבודה. הלבד קשה..יש לה משפחה מורחבת ואחים ואחיות קרובים מאוד אבל עדיין היא לא בטוב.
בלידה האחרונה היא עבדה כרגיל אז בקושי הייתה איתי.שבועות שלמים שהייתי לבד..מבחינתי אני אף פעם לא מצפה אז זה בסדר.. היו תקופות שממש עזרה והיו שפחות ואני מבינה את המקום שלה ולא מבקשת. יש לה את החיים שלה והיא לא חייבת כלום.
מצד שני, גם אני עוברת תקופה מאוד מאתגרת. בלשון המעטה. השבח לאל הכול טוב אבל בית עם ילדים קטנים ועבודה עמוסה וריבים עם הבעל הגבה פעמים ואני לפעמים מלאה ומוצפת..
מה שרציתי להתייעץ אתכן עליו - איך להרגיש ואיך להגיב אם בכלל. מבחינת כיבוד הורים ומנגד מבחינת שמירה על הכוחות שלי כי מספיק לי הרגעים המתישים (יש גם הרבה רגעים שמחים) בבית.
דיברתי עם אמא שלי בצאת שבת..וסיפרתי לה על הילדים וסיטואציות כאלה מצחיקות אבל גם אישיות. אמא שלי ענתה לי קצת מוזר ונראה לי שהיא יוצאת עם מישהו אז שאלתי אותה אם היא לבד אן שיש לידה אנשים. פתאום משום מקום היא יוצאת עליי ואומרת "למה את שואלת? מה את מפגרת? מה זה השאלה הסתומה הזאת לא הבנתי" זה לא כל כך אופייני לאמא שלי להגיד את זה למרות שלפעמים היא מרגישה יותר מדי חופשיה עם הדיבור אפילו שנראית אחת שלא תדבר ככה.
אחר כך אמרתי לה למה את ככה כועסת אני לא מבינה מה שאלתי אם יש אנשים לידך? ואז היא עונה לי בממש עצבים כמה מילים שאני כבר לא זוכרת ואז שוב "זאת שאלה סתומה מה את שואלת את זה" וקיללה עוד משהו לעצמה וניתקה.
לא הבנתי מה זה היה... ממש. פעם הייתי נפגעת ולא מבינה מה עשיתי אבל היום כשגדלתי מבינה שמצד האמת זה לא תמיד הייתה אשמתי התגובות שלה.ולפעמים זה הושלך עליי.
ומשתמע פה שהיא אמא לא טובה אבל היא אמא טובה מאוד. רק עם בעיות וקשיים. פעם הייתי יכולה ממש להתפרק לרגע והייתי מרגישה אחריות וחשבתי שאוכל להציל את כולם ולעזור. היום מבינה שלא תמיד..וצריכה לשמור קודם את האנרגיות לבית..
מה לעשות אחרי השיחה הזו? מהכרותי איתה היא כנראה בכתה אחרי השיחה אבל אין לי כוחות להתקשר.. הייתה לי בעצמי שבת לא קלה. ריב עם הבעל שבסופו פשוט לא רציתי לאכול אז לא עשיתי קידוש ולא כלום וילדים קטנים שלא היו רגועים בכלל.
לדעתכן לגיטימי פשוט לא להתקשר אליה ולחכות שהיא תתקשר או לדבר איתה ביום שני אם לא תתקשר מחר?
מחר נר שמיני של חנוכה.. לא רוצה להיות בהרגשה כזו וגם מרחמת עליה היא בכל זאת אמא שלי ואני אוהבת אותה..
אבל ב"ה היום במקום שמתחילה להבין שבסך הכול הייתי בסדר.. ואני באמת ילדה טובה כלפיה ובכלל..ואין לי כוח להתמודד עם זה.
ועוד משהו.. זה כל כך אבסורד.. שעם הנכדים היא בכפפות של משי..כל כך דאגנית ועדינה..ולי היא פשוט אמרה מבלי להסס " את מפגרת? את סתומה?" בתוך כל המשפטים שזרקה בעצבים. וכן בהרבה פעמים היא אומרת לי המון מילים טובות ומחזקות. אבל קשה לי להתייחס אליהן אחרי סיטואציות כאלה..
צריכה עצה
