ממליץ כמובן קודם כל לקרוא את השיר.

השיר מדבר פעולת הדעת שבמוחין בעת התבוננות, שהיא ע"פ חב"ד עיקר עבודת התפילה - דהיינו להתבונן ולחשוב בענייני אלוקות ואז ממילא המידות והלב מתפעלים, הדעת היא הממוצע בין המוחין למידות.

הבית הראשון מדבר על ה'מוח הראשון' החכמה, כל דבר מתחיל מנקודה קטנה שמתפתחת, 

מִכְּלָלוּת לִפְרָטוּת
מֵאַחְדוּת לְרִבּוּי
מִנְּקוּדָה קְטַנָּה (ספירת החכמה נקראת גם 'נקודה' כי היא נמצאת באות י' שבשם הוי')
לְעֹמֶק גָּלוּי

לאחר שמגלים את כל הכוח והחכמה שעצורים בחכמה המצומצמת יכול (וצריך) האור להתפתח בשכל דרך הבינה, היא ,כביכול, ההבנה המעמיקה והמפורטת, (*אדמו"ר הרש"ב מדבר בחריפות על התבוננת כללית בדברים כלליים ואומר שצריך להתבונן בהתבוננות פרטית), הבינה מעבדת את הרעיון עד לפרטי הפרטים בשביל שהוא יוכל להיקלט, ובה עיקר העבודה.

רִבּוּי שְׁעָרִים (חמישים שערי בינה)
אִמָּא שֶׁאוֹהֶבֶת (ספירת הבינה נקראת בקבלה 'אמא עילאה' שכן היא כביכול כעין אישתו של החכמה שמוכנה 'אבא עילאה' ואימם של התפארת [הכלולה מכל המידות או בקיצור - ז"א - זעיר אנפין] שמכונה ברא [-בן] ושל המלכות, היא כנסת ישראל, היא השכינה, שמכונה, 'ברתא' [-בת])
אֶת בְּנָהּ וּבִתָּהּ
וּבִכְאֵבָם דּוֹאֶבֶת

הבית הבא שואל איך המידות יפעלו(שנמצאות כפי שאמרנו בתפארת היא ה'בן'), כגון שאהבת ה' ויראתו יתפעלו בהתפעלות אמיתית, איך החכמה וההשכלה יגיעו לידי מעשה שיאיר בתוך העולם שכולו מלא הרשימו מאור אין סוף.

אֵיךְ יָעוּר הַבֵּן
בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ
לִפְעֹל פְּעֻלּוֹת
לְהָאִיר בַּרְשִׁימוּ

התשובה לשאלת הבית הקודם היא שזה תפקיד הדעת, להיות מידות [-רגשות] במוחין [-השכלה], דהיינו, למרות היותה של הדעת במוחין וכלי השכל בכל זאת קיים אצלה אופן וצד של הרגשה (ז"ת דג"ר), כאשר מתבוננים בהתבוננות פרטית, בנפלאות הבורא, בהשגחתו, בגודלו, באהבתו אלינו וכו' הדעת שבמוח מתפעלת ממילא בהתלהבות ומפעילה ממילא בצורה שורשית ואמיתית את המידות והרגשות בצורה שתהיה קבועה להרבה זמן ותשאיר רושם ארוך.

הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה
מַרְגִּישָׁה בְּמֻשְׂכָּל
מַצְמִיחָה פֵּרוֹת
מַפְעִימָה הַנִּפְעַל

וְהַלֵּב וּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה
מִתְפַּעֲלִים מִמֵּילָא
מְשַׁחְרֶרֶת הַמַּחֲשָׁבָה (הדעת מוציאה את המחשבה מהכוח אל הפעול)
מוֹצִיאָה מוֹחִין מִכֶּלֶא

מקווה שלא הרסתי את השיר בכך שהסברתי אותו ושלא סיבכתי... נכתב באמצע הלילה ונראה בהתאם...

אורות נפלאים.

זה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים

וכולם כותבים יפה ומיוחד

ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי

דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני

לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:

– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)

– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני

– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן

– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר

אפיק לקחים לגיליון הבא

אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...

ועדיין יש הערות, רוצה?

כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.

את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...

"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!

מהמם

נוגע

באמת מורכב.

מסתורי ועלום.

וגם נוגה קצת.

ובעיקר נוגע.

תמיד אהבתי לקרוא אותך