כְּאוֹתָהּ בּוּשָׁה שֶׁל יְהוּדָה הַמְּדַמְיֵן אֵיךְ הוּא יָבוֹא לְאָבִיו וִיסַפֵּר לוֹ שֶׁבִּנְיָמִין אֵינֶנּוּ. הָרָצוֹן לִקְבֹּר אֶת עַצְמוֹ בַּמָּקוֹם. אֶת הַבַּקָּשָׁה הֲכִי מִינִימָלִית הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְמַלֵּא.. פִסְפֵס. שֶׁתִּבְלַע אוֹתִי הָאֲדָמָה. הַהִצְטַמְּקוּת, הַקַּטְנוּת. קָשֶׁה כָּל כָּךְ לְהָכִיל אֶת הַבּוּשָׁה. כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן שֶׁלֹּא הִקְשִׁיב לְמָה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ... וְזֶה פָּשׁוּט וּבְסִיסִי כָּל כָּךְ... מָה הָיָה קָשֶׁה כָּל כָּךְ. וְהַכְּאֵב הַנּוֹרָא שֶׁל אַבָּא, וּבִגְלָלִי... וְנִשְׁמַעַת זְעָקָה: "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי?!..." הַכֹּל מִתְעַרְבֵּב, מָלֵא תְּחוּשׁוֹת...
וּכְאוֹתָהּ הַבּוּשָׁה שֶׁל יְהוּדָה, הִיא הָעֲמִידָה מוּל ה'.
מוּל הַגֹּדֶל הַזֶּה, הָאֵינְסוֹף, אוֹר פָּנָיו שֶׁל ה' – הִנְנוּ עוֹמְדִים, מִתְקַיְּמִים. יֵשׁ פְּעָמִים שֶׁהָעֲמִידָה הַזּוֹ מוּל ה' הִיא מְבַיֶּשֶׁת כָּל כָּךְ, חוֹשֶׂפֶת אֶת כָּל הַחֻלְשׁוֹת שֶׁלָּנוּ, הַכִּשְׁלוֹנוֹת הֲכִי צוֹרְבִים. אֵין לְאָן לִבְרֹחַ. הַקַּטְנוּת וְהַחֶסֶר שֶׁלָּנוּ מִתְבַּלְּטִים כָּל כָּךְ מוּל הָאוֹר שֶׁל ה'.
קָשֶׁה כָּל כָּךְ לְהָכִיל אֶת הַפַּעַר הַזֶּה. כּוֹאֵב מַמָּשׁ. לַעֲמֹד מוּל הַבּוּשָׁה, הַפִסְפוּס, הַחֵטְא. לִשְׁהוֹת בָּרֶוַח הַמַּכְאִיב שֶׁבֵּין הָרָצוּי לַמָּצוּי.
פְּעָמִים שֶׁיֶּשְׁנוֹ רָצוֹן פָּשׁוּט לִבְרֹחַ. כְּמוֹ יוֹנָה, לִבְרֹחַ מִלִּפְנֵי ה'. לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַכְּבָלִים שֶׁל הָאַחְרָיוּת הַזּוֹ. לְנַתֵּק אֶת הַיְּחָסִים. מִמֵּילָא רַק כְּאֵב הֵם מְבִיאִים.
וְטוֹב לוֹ לָאָדָם לָדַעַת – מִתַּחַת לְכָל הַכְּאֵב וְהַבּוּשָׁה יֶשְׁנָהּ נֶחָמָה מְתוּקָה.
הַבּוּשָׁה עַצְמָהּ, הַכְּאֵב עַצְמוֹ – בִּבְסִיסָם הֵם נְקֻדַּת הִתְיַחֲסוּת. קֶשֶׁר. יְחָסִים. יֶשְׁנָהּ תְּחוּשַׁת מֶרְחָק מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לִי קֶשֶׁר אֵלָיו, יַחַס, קֵרְבָה, שַׁיָּכוּת. יֶשְׁנוֹ כְּאֵב עַל פִסְפוּס שֶׁל דֶּרֶךְ הַשַּׁיֶּכֶת לִי, הַמַּתְאִימָה לַסְּגֻלּוֹת שֶׁל הָאִישִׁיּוּת שֶׁלִּי. וְאִם יֵשׁ לָנוּ שַׁיָּכוּת וְהַתְאָמָה לִדְבָרִים מְתוּקִים, נְקִיִּים וּטְהוֹרִים כָּל כָּךְ, אָז יֶשְׁנָהּ אֲפִלּוּ שִׂמְחָה, עֲמֻקָּה וּבְסִיסִית יוֹתֵר מִתְּחוּשַׁת הַכְּאֵב וְהַמֶּרְחָק.
הַשַּׁיָּכוּת שֶׁלָּנוּ לָאוֹר, לַיֹּפִי וְלַנִּשְׂגָּב הִיא הִיא הַמְּאַפְשֶׁרֶת אֶת הַמֶּרְחָק, אֶת הַכְּאֵב עַל הַפִסְפוּס.
וְטוֹבָה וּמְתוּקָה וְיָפָה הִיא הָעֲמִידָה מוּל הָאֱלֹקִים. עִם הַתְּחוּשׁוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁהִיא מְבִיאָה לִפְעָמִים, הִיא בְּעִקָּר מְגַלָּה לְאָדָם אֶת הַיֹּפִי, הַטֹּהַר וְהַמְּתִיקוּת שֶׁבּוֹ. אֶת הַמֶּרְחָבִים הָאֵינְסוֹפִיִּים שֶׁהוּא רָאוּי וְשַׁיָּךְ אֲלֵיהֶם.
בִּתְפִלָּה שֶׁלֹּא נִבְרַח מִלִּפְנֵי ה'.
אֶלָּא נִרְאֶה תָּמִיד אֶת דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ.
וְשֶׁהָעֲמִידָה מוּלוֹ תִּתֵּן לָנוּ גְּבוּרָה, יֹפִי, טָהֳרָה, עֲנָוָה וְאֵינְסוֹפִיּוּת.
כי במדרש לגבי יוסף המילים הן- דמות דיוקנו של אביו נראתה לו.
