הלכתי השבוע ל"אווטאר 2: דרכם של המים". בדרך כלל כשיוצא סרט שאמור להיות להיט, אני מחכה שלושה חודשים עד שהאטרף יירגע, או עד שיגיע לטלוויזיה, ואז הולך לקולנוע או מתיישב בסלון לצפות בו. אלא שמכיוון שאהבתי עד מאוד את "אווטאר" הראשון, אפילו חשבתי שהוא פנטסטי, החלטתי לשים את נפשי בכפי וללכת כבר עכשיו. אספתי איתי חברה, צררתי את צרורי ומעט פת לדרך ויצאנו.שקט חשוד קידם אותנו בכניסה לאולם. הסדרן היה משועמם, אדיב ושמח לנהל שיחה קצרה. איש לא הלך מכות בתור, כי לא היה תור. האולם היה מלא רק למחצה. חשבתי שיתמלא עד שיתחיל הסרט, אבל הדקות נקפו, חצי שעה של פרסומות שהוקרנו על המסך עברה, והאולם נותר בשיממונו. ואז החל הסרט.