עצוב ליפה לקצת
לא מצליחה להירדם
ובאלי חיבוק ואי אפשר.

מנסה להבין למה ומבינה שזה בגלל בן השנתיים המתוק שלי.
נהיה לי קשה איתו ממש.
מהלידה הוא השתנה, משתולל, מרביץ, עושה מלא שטויות.
ניסיתי להתעלם ולא עזר, ניסיתי לתת תשומת לב חיובית ולא עזר, ניסיתי לכעוס ולא עזר, מנסה מראש למנוע מקרים וזה לא הןלך.
וכואב לי עליו. כואב לי שצריכה לכעוס עליו. כואב לי שיןצא שאנחנו כל הזמן מעירים לו. כואב לי שהוא בוכה בגלל זה.

וגם, יש לו אח מתוק בן שנה חייכן ששובה את כולם וזה מוסיף לקושי שלו. אני בטוחה. הגדול ביישן ועדין.
והם כאלה פיצקים ובכל זאת אני כבר מוטרדת מהמחשבה שאח שלו הקטן יתפוס לו את המקום, שהוא ירגיש פחןת ממנו.
כל פעם רואה איך הוא מחקה את הקטן ולומד ממנו שטויות ומפחדת שזה יהיה ככה גם כשיהיו גדולים.

אוף. אין לי כח.
ומה הקשר שאני בוכה עכשיו ומבזבזת שעות שינה יקרות.

הלוואי שיהיה לכן משהו חכם לומר.
קבענו עם מנחת הורים כי אני באמת מרגישה שכבר לא יודעת מה לעשות אבל עד אז (והלוואי שהיא תצליח לעזור בכלל) כל יום שעובר רק גורם לי לחשוש יותר מלהיות איתו כי לא יודעת מה הוא יעשה הפעם ולא כייף לי לכעוס עליו.
חיבוקתהילה 3>
נשמע שמשהו קשה לילד שלך.
זה אמנם נראה שהוא רק בן שנתיים, אבל מנסיון גם עם פעוטות אפשר לדבר והם מבינים.

אני לא יודעת מתי בדיוק זה התחיל, אבל כשילד משתולל, מפריע ועושה שטויות בדרך כלל הוא מנסה לקרוא לך ולתפוס את תשומת ליבך.
לפעמים הוא מנסה לומר שקשה לו ומפריע לו אבל הוא לא מבין מה קורה בתוכו.

מציעה לך דבר ראשון בשגרה למצוא זמנים שבהם את ממוקדת בו, נותנת לו מקום בתור האח הגדול
מעצימה אותו ונותנת לו יחס ומקום מיוחדים לו.
מתפעלת מדברים שהוא עושה, מתרגשת ממנו, משחקת איתו, קוראת לו סיפור.
אפשר כשהקטן ישן, כשבעלך נמצא, או סתם כשהקטן עסוק במשהו.

2. כשאת רואה שמשהו מציק לו, שהוא מפריע ומשתולל, לעזור לו לתמלל את הרגשות שלו.
לתת לו חיבוק ולהגיד אני רואה שקשה לך, אתה עצוב/כועס?
רצית עכשיו איקס?
במקרים שנראה לך שזה המצב אפשר אפילו לשאול אם הוא כועס על התינוק.

תעזרי לו להבין מה קורה בתוכו ותני לו ולזה מקום. זה בדרך כלל עוזר פלאים...

נולדה לו אחות קטנה לא מזמן..יערת דבש

כבר סיבה טובה, לדעתי.

הוא אח בכור ל2 אחים

והוא בעצמו תינוק..

אני חושבת שעצם ההבנה של מה שכנראה גרם \החמיר את זה

יכול כבר לעזור מאוד.

ובאמת מנחת הורים בטח זה רעיון טוב

וכל הכבוד שפניתם לקבל עצה.

 

וחיבוק!! את בוכה כי בטח גם ההורמונים וזה שא"א חיבוק והשינוי אחרי לידהוהקושי עם הילדון והכל יחד

מאוד מובן!!

תחבקי את עצמך ותני לזה מקום

זה מראה שאת אמא אוהבת ורגישה לילד שלה..וזה חשוב כ"כ

טיפ ממני...דובדובה
עבר עריכה על ידי דובדובה בתאריך ה' בטבת תשפ"ג 08:09
שהגדולים שלי היו בני שנתיים הסתכלתי עליהם וואו איזה גדולים. לקחתי נורא קשה את ההתנהגויות שלהם. היום יש לי בן שנתיים והוא גם עושה לי את אותו דבר אבל הוא תינוקי... אני לא מתרגשת אני מבינה שזה הגיל... גם את צריכה להגיד לעצמך אותו דבר. הוא עוד פיצי. מה זה שנתיים?!?! זה גיל של תינוק. הוא עוד מתפתח וחלק מההתפתחות זה ההתנהגויות שסיפרת. זה לא חריג. זה ידוע שהגיל הזה חופף לגיל ההתבגרות אצל נערים. אל תסיקי מסקנות איזה ילד לפי ההתנהגויות שלו עכשיו. זה לא אומר כלום. אני רואה את הבת שלי, היא גמרה עלי בגיל שנתיים לא יכולתי לסבול אותה הייתי בוכה בגללה. גדלה להיות נערה לתפארת וגם גדלה להיות ילדה מהממת. הכל עובר. לזכור כל הזמן שזה חלק מההתפתחות וחלק מכל מיני השפעות סביבתיות אם הוא מתנהג בצורה קיצונית של הרבצות וכו כנראה זה ממקום של מצוקה. לקחו לו את המקום שלו כבר פעמיים
כל כך טבעי להרגיש מה שמרגיש, את בתור אמא צריכה לתת לו הרבה צומי והתייחסות. לא זה לא יפתור את זה, אומרת לך מראש. אבל זה יקל עלייך בהמשך. והכי חשוב לי שתשחררי ואל תקחי קשה. גם אני הייתי שם ולקחתי נורא קשה והחלטתי שיש לי ילד או ילדה מופרעים וכו'. אל תדביקי תוויות או תחשבי שזה מי שהוא הכל עובר... הוא יגדל להיות הילד הכי מיוחד שלך. אלה שעושים צרות שהם קטנים, שהם גדלים הם יהיו המבוגרים שיגיעו הכי רחוק ... מניסיון אישי ;)
וואי, איזה קשה זה!!רק טוב=)
רק להגיד שמבינה אותך ממש ממש, זה ממש כואב כשזה ככה 😢 אין לי הרבב עצות חכמות, רק חיבוק ובעז"ה הרבה תפילות והגל הזה יעבור💕
מרגישה את הכאב שלך 💔מחי
מזכיר לי מאוד את התקופה שאחרי הלידה עם הגדול שלי... קריעה והרגשה של מה קרה לילד שלי, למה הוא השתנה ככה. פחד שהוא לא יחזור להיות הילד המתוק והאהוב שהכרנו. חוסר אונים מחוסר הידיעה מה לעשות ואיך להגיב להתנהגות שלו.
מעניין מה המנחת הורים תגיד, שתפי אותנו אחר כך ❤
האינטואיציה שלי אומרת לא להעיר ולא לכעוס, הוא רק בן שנתיים. הוא נראה לך גדול לעומת בן השנה והתינוקת, ותמיד הבכור נראה לנו יותר בוגר ממה שהוא באמת, אבל האמת היא שהוא ממש קטן. הקטן שלי בן שנתיים עכשיו ורק עכשיו אני מבינה כמה שגיל שנתיים זה קטן, פשוט כי הוא עדיין לא אח גדול אז אנחנו לא מסתכלים עליו אוטומטית בתור הגדול... הוא מבין הרבה ומדבר שוטף, אבל ההבנה שלו מוגבלת ועוד יותר ויסות הרגשות.
הייתי הולכת יותר לכיוון של לתמלל אותו (אוי אני רואה ששפכת את כל הכפיות שהיו בארון... רצית לשחק? אבל עכשיו כל הכפיות מלוכלכות מהרצפה. חבל... בא נשחק במשהו אחר) ולתת לו מלא חיבוקים וצומי. לנסות להסתכל עליו כמו על תינוק למרות שזה ממש קשה. לא לצפות ממנו להיות הבוגר שלא משתולל, לא עושה שטויות ולא מרביץ. זה לגמרי תואם גיל.
למכות הייתי מתייחסת הכי טכני שאפשר. להפריד, להרחיק אותו לצד ולחבק את הנפגע. זהו. אפשר להגיד ברוגע שבבית שלנו לא מרביצים. אני אישית נמנעת אפילו מזה פשוט כי זה מפעיל אותי. ברגע שאני אומרת משהו שלילי זה כבר מדרון חלקלק להרמת קול, לכך שאזיז אותו לצד בצורה חזקה מדי, לכך שאסתכל על הסיטואציה באופן שלילי. כשאני לא מפרשת אותה באופן שלילי בלב ובפה ורק מפרידה ביניהם באופן טכני, אני מצליחה לטפל בסיטואציה ברוגע בלי להיכנס לזה רגשית יותר מדי.
לגבי מה שכתבת שלתת תשומת לב חיובית ולמנוע מראש מקרים לא עזר, זה לא קסם שעובד בשניה. זה לא שאם יום אחד תתני לו מלא צומי, זמן אישי ופידבקים חיוביים אז ביום הבא הוא לא ירביץ. הלוואי שזה היה ככה ביום הבא עדיין יהיה לו קשה עם השינויים בבית או משהו אחר שגורם לו לקושי הזה. אבל אחרי תקופה מסויימת זה כן יעזור ויתחיל לקרות בתדירות פוחתת. לפחות אצלנו זה בא בגלים. יש תקופות קשות יותר ואחר כך מגיעה תקופה טובה יותר.
אני חושבתoo
שרוב הילדים בגיל שנתיים משתוללים מרביצים ועושים שטויות. זו התנהגות רגילה ותואמת גיל, גם לילדים שלא חווים לידת אח/אחות.

מה עושים? מסבירים שוב ושוב מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא נכון. אם מתעייפים מלהסביר, אפשר לעשות הפסקות ולהתעלם. בגיל הזה לפעמים נראה שאין הפנמה, אבל היא קיימת, היא פשוט איטית והתחלתית.

מה לא כדאי לעשות? לא לחשוש ממה הוא יעשה. הוא יעשה, ככה ילדים מתפתחים. להשתדל כמה שפחות לכעוס עליו, הכעס לא עוזר לילד להפנים את המותר והאסור, הוא אולי ירתיע אותו ויצור תקשורת לא טובה איתו.
מבינה אותך הייתי במקום דומה💔מתחדשת11
לדעתי הדגש צריך להיות על שני עניינים

א. מנוחה מספקת והתאווררות עבורך. להעזר במישהי חיצונית/ בעל/ משפחה אם אפשר ולנוח לנוח לנוח!! לצאת מידי פעם, לנשום אויר ולראות שמש אלו דברים שנותנים לנו חוזק פנימי וכך יכולת טובה יותר להתמודד עם דברים

ב. על ילד כזה פצפון לא הייתי מרבה לכעוס בעיניי זה לא יעיל. לצ'פר- לא בטוח שהוא עדיין בשלב שלגמרי מבין שהצ'ופר תלוי התנהגות.
לטעמי האופן שצריך לנהוג כלפיו הוא בחמלה
כשהוא משתולל- לחבק. אפשר להגיע מאחור אם הוא מאוד מתנגד. זה אומנם קשה כי באותו רגע אנחנו מרגישים צורך לעשות בדיוק הפוך, אבל זה לגמרי עוזר.
בהתחלה עושים את זה מאולץ ולאט לאט זה הופך להיות משהו בשגרה. להוסיף מילים טובות, ובעיקר בעיקר מגע
יש אפקט מאוד מרגיע לחיבוק בזמן שהם משתוללים בפרט שנשמע שזו פשוט סערה פנימית ומצוקה נקודתית שנובעת מהדברים שציינת
עושה שטויות- זה לגיטימי. בגיל הזה פשוט להרחיק את הדברים המסוכנים. אין טעם לכעוס..

נשמע שהוא ילד מתוק ונבון
חיבוק ♥️
תקשיבי, הוא אמנם כבר אח בכור ל2 (וואו!)סופי123
אבל הוא עדיין בן שנתיים. תינוק ממש. ונולדה לו אחות, ויש לו אח חייכן ושובה, וכל זה נשמע הרבה מאד בשביל גור בן שנתיים. מציעה לך להניח בצד את החינוך וההערות, והציפיות והדאגות לתקופה הקרובה, ולאמץ מבט חומל - קודם כל כלפיי עצמך - את בעצם יולדת כפול שלוש, אישית שנתיים אחרי לידה אני עדיין לגמרי בתוך הבועה של אמא ותינוק ולך יש כבר שלושה, זה המון!! מעבר לטכני, שזה המון המון המון עבודה - גם רגשית. וגם כלפיו- להזכיר לעצמך שהבכור הזה הוא כולו תינוק בן שנתיים, ומה הוא רוצה בחיים? אהבה, יציבות, מבט אוהב ומתפעל של אבא ואמא. דינמיקות בין אחים והתנהגויות כאלה ואחרות עוד ישתנו מליון פעמים, אל תטרידי את עצמך בזה בכלל. תהיי איתו במקום שהוא באמפתיה ואהבה, ואני די בטוחה שתרגישי רגיעה.
^^^סליל
ובאופן כללי לגבי הילדים שלנו והבכורים בפרט, צריך לזכור שהם רק ילדים.
אנחנו לאחרונה הבנו שאנחנו קצת קשוחים מידי עם בן החמש שלנו.
בסוף הוא עדיין ילד.
ברגע ששיחררנו קצת, תוך זמן קצר הוא הפך להרבה יותר שמח ורגוע.
ברור שזו עבודה, וצריך ללמוד איך לא לוותר על הגבולות ביחד עם זה.
אבל באופן כללי, לא ראיתי שלכעוס באמת על ילד עוזר.
לפעמים צריך אסרטיביות, צריך לעמוד על שלנו, אבל לצעוק ולכעוס לא מועיל. ברור שקורה לפעמים, אבל בעיניי לא כדרך חינוכית אידיאלית.
כל ילד צריך קודם כל להרגיש שאוהבים אותו, אז המון חיבוקים, נשיקות, מחמאות. חושבת שזה נכון בכל גיל
קוראת אתכןפה לקצת
ומרגישה שחלק מהתגובות קצת ביקורתיות ואני לא מסוגלת להכיל את זה כרגע אז בוחרת לא להגיב.
אגיב בהמשך בעז"ה כשארגע קצת.
ואני לוקחת בחשבון שיש מצב שהנימה הביקורתית היא רק בראש שלי אז אל תרגישו לא בנוח. כשארגע אהיה יותר כלי להקשיב גם לזה.
באמת תודה לכל אחת שהגיבה ❤️
אם במקרהסליל
הבנת את זה מהתגובה שלי, אז זו לא הכוונה.
אני מבינה אותך ממש ממש.
וברור שזה קשה ומבלבל.

רק רציתי לשתף מהתובנות שמעסיקות אותי בימים האחרונים, ואולי יכולות לעזור.
אבל אם זה לא עזר, אז סליחה❤️
זאת לא ביקורת, אני מאד מבינה את המקום שלךסופי123
כולנו היינו אמהות לבכורים. ומבחינתי עד היום כשהוא חוגג בר מצווה אוטוטו זאת עדיין האמהות הכי מאתגרת, ובדיוק באזורים שתארת - החששות לעתיד, הציפיות שלפעמים גדולות עליו. בטוחה שתהיו בסדר
כשהייתיoo
אמא צעירה וקיבלתי עצות (שלא ביקשתי) הרגשתי שזה ביקורת. עם השנים למדתי לראות בעצות, דעות ושיתופים- איסוף ידע שיכול לעזור או שלא.

לא חושבת שמשהי באה לבקר אותך. זה נהדר שאת שואלת מתייעצת ורוצה ללמוד. זו האמהות הטובה ביותר, לרצות לעשות יותר טוב.
💐💐💐💐💐נפש חיה.
בהצלחה גדולה
אני מצדיעה לך.
מתנצלת ממשתהילה 3>
אם הכאבתי לך בדברי או השתמעה ממני ביקורת,
זו ממש לא הייתה כוונתי🌻🌻
את פשוט אלופה, 3 ילדים בשנתיים??מצפה להריון.
וואו קשוח מאוד, כנראה הגדול ממש זקוק לתשומת לב שלך והוא לא יודע איך לבטא זאת אז לכן מרביץ וכו
אבל זה ממש הגיוני שגם לא יהיה לך כל כך זמן אליו אם יש לך עוד 2 מתחתיו
הייתי שוקלת אולי להביא ביביסיטר מדי פעם וככה אולי תתפני לגדול שהוא בעצם ממש לא גדול
מבינה ממש את התסכול שלך מול ילד ש"התפרק"מיקי מאוס
וגם שאין לך כח. זה גיל מתיש!!!
ואת שניה אחרי לידה
ועם עוד אחד
ואת אלופה על כל יום איתם נשמע שאת אמא מדהימה

אבל באמת תעיפי דאגות וייסורי מצפון... זה נורמלי מאוד ותואם גיל. גם אם יש מתחתיו אחים וגם כשלא
וזה שכרגע נראה שהקטן יותר דומיננטי זה לא משהו שצריך להדאיג אותך, לגדול יש את הייחודיות שלו והוא ילמד לבטא אותה ולכבוש מה שהוא צריך

תאמיני בו
תאמיני בכם כהורים! ה' נתן לכם את התפקיד, הוא מאמין בכם!

נשמע מעולה לקבל הנחית הורים,אני בעד, זה דבר נפלא ובטוחה שזה יעזור . זה לא ישנה את הילד ואת הבחירות שלו, אבל יעזור לכם לקבל יותר בטחון בתגובות שלכם

וגם- תזכרי שאת שניה אחרי לידה, הכל מרגיש לנו יותר עוצמתי בשלב הזה, לפעמים בא לבכות ולהתפרק ולקבל חיבוק

בהצלחה!
נשמע מעייף! שולחת לך הרבה כוחות ואנרגיות טובות!!רק טוב!
מזמינה אותך לעשות חיפוש בתגובות שלי. כתבתי כאן בפורום כמה פעמים את הגישה שלי בעניין. בעבר פירטתי מלא.
(וגם אצלי צפופים ככה. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנה ו-8).

בגדול על רגל אחת- לתת לילדים להנות מ'הצעצוע' החדש. התינוק הוא לא 'אלא לראותם בלבד'. אלא אפשר להחזיק אותו, להביא לו משחקים, מוצצים, לעזור לקלח אותו, ללטף, לשיר לו שירים, לנדנד את העריסה כדי שירדם וכו'. הכל!! כמעט... חוץ ממה שבוודאות מזיק לתינוק.
נניח לבת השניה הגדול היה שם מוצץ. אבל בגלל שהוא בעצמו היה תינוק בן שנה, היה שם לה בלחי... כל עוד לה זה בסדר אז גם לי.
לשלישית, הבת השניה נעלה סנדלים בגיל שבועיים... לא משחק שהייתי יוזמת מלכתחילה.. אבל ככה היא רצתה ולתינוקת לא הפריע, אז שיהנו.
כשמותר לשחק עם התינוק אז גם נהנים ממנו והוא לא הופך להיות המתחרה שלי.

אני רקיערת דבש

איך יכול להיות שנולדה השלישית והגדול בן שנה ושמונה?

(או שאת נכנסת הריון כבר בחדר לידה?שטן)

משהו לא מסתדר לי סליחה אם אני חופרת לךחושב

כנראה התכוונה שנתיים ו8בתנועה מתמדת
😅 בדיוק..רק טוב!
חחח הצחיק הדוגמאות שלךאוהבת את השבתאחרונה
אבל זה גישה מהממת מהממת
כמובן שצריך לשים לב שלא מסכן את התינוק

גם אני עם הקטנים הנוכחי שחרתתי וננתי להם להחזיק אותו כשאני תומכת וזה ממש שינה להם את הגישה כלפיו והם אימצו אותו הרבה יותר טוב ממה שציפיתי
חיבוק ענק אהובה ❤️המקורית
ככ מוכרת לי ההרגשה הזו.
חשוב לי להזכיר לך - את אמא טובה. מהממת. אל תטילי בזה ספק לרגע.
וזה בסדר לכעוס לפעמים ולהציב גבולות. זה חלק מחינוך. גם בגיל שנתיים לדעתי.
וזה בסדר לטעות. ולתקן. ולחשוב מחדש. אלו החיים!
ילדים צריכים את זה בדיוק - את התחושה שאמא עושה את כל מה שהיא יכולה כדי שיהיה להם טוב. וזה מה שאת עושה בעצם.. את עושה את הכי טוב שלך, אני בטוחה!

לא דמיינתי - פוסט פריקהשושנושי

טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.

הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.

ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.

הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.

ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.

היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים

פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.

באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.

קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.

וזה הקטע - שאני לא. 

 

רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.

 

מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.

מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.

 

בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה

יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.

בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה. 

לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.

למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?

מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן. 

למה אני תקועה על הזוגיות?

אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?

לא יודעת.

לא סגורה על עצמי.

 

איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.

אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)

בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.

אמן!רק רגע קט

נגעת ללבי.

תודה.

חלומות בהיריוןאהבה.

מישהי שמעה על הדבר הזה?

אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.

ממש קשה ומפחיד

אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.

מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר? 

אני יודעת שזאת תןפעה מוכרתאוזן הפיל
אני חושבת שהיו פה פעם עצות לזה
וואי הלוואי שיכתבו ליאהבה.
אני באמת מפחדת ללכת לישון, הלילה קמתי כל שעתיים בערך ופחדתי לחזור לישון
מנסה..אפרסקה

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

כן כןןשירה_11

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אני חושבת שאפרסקה
@אמא לאוצר❤ פתחה פעם שרשור על חלומות משונים, לא יודעת אם זה היה בהיריון או לא, את יכולה לנסות לחפש לה בכרטיס
חחחח יש מצב יפה לך על הזכרון😅אמא לאוצר❤

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אני גם לא מוצאתאהבה.
את זוכרת משהו שעזר לך? 
לא עזר לי כלום בגדול, זה היה סיוטאמא לאוצר❤
אצלי היו חלומות מפחידים לגבי ההריוןזמינה

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

לי זה קרהההההתייעצות הריון
באופן כללי לגבי חלומותאוזן הפיל

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

וואי אני אנסהאהבה.
חופשי היו חלומות הזויים בהריון.מוריה
תופעה ממש מוכרת, כל תחילת הריון אני ככהמסע של החיים
כן. פעם קראתי על זהבאתי מפעם

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

אולי זה קשור לשינה לא עמוקהנעמי28

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.


אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

כן אבל גם חלומות ממש טראומטייםאהבה.

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

אולי ההריון מביא איתו חרדות ❤️נעמי28

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

יכול להיותאהבה.
וואי, קרה לי גםעוד מעט פסח

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

תקראי על חלום צלולכל היופי
בגדול יש טכניקות שעוזרות להבין תוך כדי חלום שזה חלום, ואז זה מרגיע (כי זה לא אמיתי) או לפעמים אפשר לשלוט בו או לסיים אותו
גם לי היה את זה בהיריון הראשון...והרי החדשה

נוראי.


העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

את לוקחת בונגסטה ? אצלי יש קשר לכדורהרמה
לא ידעתי שזו תופעה נפוצה בהריון...קוראת פהממתקיתאחרונה

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

אטופיק דרמטיטיס - מה אתן יכולות לספר לי על זה?מתואמת

אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -

הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.

(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)

הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.

באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...

לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.

אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.

אבל אולי אני טועה?

מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?

עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?

מצוייןבשורות משמחות

אם את בכיוון של קושי בעיכול המציאות שהיא חוותה אז כדאי לטפל בטיפול רגשי

אבל במקביל אנשים שנוטים לכך המערכת הפיזית שלהם מקבילה את הנושא הרגשי בקושי עיכול המזונות וכדאי לתמוך אולי רק בהפרדת מזונות, רווחים בין הארוחות, להוסיף לתזונה יותר אוכל שקרוב לטבע ופחות מעובד ולא לגעת בתזונה עד עכשיו -זה קריטי עבורם כדי שהגוף יוכל לפלוט את הרעלים שהצטברו עד עכשיו ובהמשך באופן יעיל שמערכת העיכול ושאר איברים נוספים חשובים יעבדו כמו שצריך בלי לנצל עליהם המון אנרגיה

ורוב האנרגיה תנוצל על ריפוי האטופיק

התקנים...1375422

אני יודעת שיש כבר 1,000 שרשורים בנושא הזה

אבל אני מאבדת ידיים ורגליים וחייבת לקבל החלטה דחוף

אני רוצה לשים התקן תוך רחמי לא הורמונלי (לא רוצה הורמונים, עד עכשיו הייתי על נרות אבל מפחדץ מאוד מהיעילות הפחותה שלהן..)

אני די מפחדת מההתקנה ומכאבים או סיבוכים, מתלבטת איזה התקן לשים

ממה שהבנתי בלרין וג'נפיקס כביכול אמורים להקל על הדימומים, אבל בפועל מחוות דעת שקראתי נשמע שזה לאו דווקא המצב

יש להם באמת עדיפות על נובה טי או מונה ליזה?

ומישהי התקינה ג'נפיקס אצל ד"ר שקי תמיר יעל וממליצה/דיס?

עוקבתרקאני
קכמצברוח

את רוצה גם למנוע הריון?

כןרקאני

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

ממליצה על דוקטור שאול ברוך (פרטי)סטודנטית אלופה

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

בדיוק בימים האחרונים קראתישלומית.

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

עונהרק לרגע 1אחרונה

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

בעקבות השירשור סופר פהחמדמדה

שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר

אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)

ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו

ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי

מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות

מה זה הבריאות של הילדים

נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי

תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅

ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?

אני מגזימה?

חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈

אני גם כתבתי, שאנחנו מקפידים שיהיה רשוםטארקו

חלק/מהדרין

אבל לא כשרות מעבר לזה בהכרח...

אופ מה עושים עם קילקול קיבה בהריון?…חמדמדה

אתמול בערב אכלתי משו בחוץ כנראה היה מקולקל מאז כל דבר שאני אוכלת אני בשירותים או מקיאה או שילשול😭🥴

ומהבוקר זה באמת אני לא יכולה לשתות אני תוך חמש דק בשירותים

ואני חלשה

ולא כיף לי

ואני צמאה ורעבה

בה התינוקי זז בבטן

אבל אני במיטה חסרת כוח

והבית הפוך😭😭😭😭😭😭

חיבוק.. מצב מעצבןשמיכת פוך

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

כשיש קלקול קיבהאמאשוני

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.


תרגישי טוב. שבת שלום!

בעצם לא בטוחה מרק עם עוףאמאשוני

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

אמאלה אני גם!!מחכה עד מאודאחרונה
המלצות למטפלת- עו"ס קלינית או פסיכולוגיתאנונימית בהו"ל

בירושלים/ הסביבה

אשמח להמלצות מניסיון בלבד .

תודה רבה

מטפלת למי ולמה?...❤️מתואמת
לעצמיאנונימית בהו"ל
ענייני חרדות, מחשבות ועוד
בהצלחה! (לא מכירה...)מתואמת
יש לי המלצה לשתיים מדהימות ממשאמא טובה---דיה!אחרונה
תפני אליי בפרטי
דימום אחרי גרידהכמהה ליותר

ברוך ה אני אחרי הגרידה.
עשיתי את זה אתמול, שבוע 13+3 להריון.

אתמול היה ממש קצת דימום, והבוקר קמתי לפד נקי לגמרי, אם לא שהרב אמר לי לחכות 7 ימים לפני הפסק, הייתי מנסה כבר היום להתחיל הפסק ושבעה נקיים.

 

זה נורמלי שאין כמעט דם?
האם לפי כל הפסיקות צריך לחכות 7 ימים אחרי הפלה בשביל הפסק? או שאולי כדאי לי לנסות לשאול רב אחר? (מציינת שעוד לא ידענו מה מין העובר)

חיבוק🫂כחל

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

תודה! ואמן ❤️כמהה ליותר

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

לא בטוחה לגמרי, אבל חושבת שהרעיוןכחל

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

חיבוק יקרה! לגבי הדימוםshiran30005
עונה לא מבחינת ההלכה- ככה זה ביום יומיים הראשונים נראה שאין דימום ואז הדימום חוזר שוב לכמה ימים, אז מציעה לך לחכות עוד טיפה
תודה על המידעכמהה ליותר

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

צריך לטבול אחרי שבועייםהשקט הזה

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

זה נראה שנגמר ואז חוזר דימוםוהרי החדשה
השם ישלח נחמה עברתי את זה לא מזמןלב המעייןאחרונה

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

אולי יעניין אותך