לא יצא לי לקרוא ספרי שירה בכוונת תחילה, אולי קצת לעלעל פה ושם. עיקר השירה שאני נחשף אליה זה פה ובשירים מושרים (וגם הרבה פיוטים, כך שזה גם קצת יותר מקצועי). אם בפרוזה הכוונה גם לספרי מתח וכדו' - מאז שהגעתי לישיבה גבוהה פחות יש לי זמן, על אף שהיו ספרים שקראתי פה ושם ומאוד קסמו לי, בעיקר הרעיונות שבהם והשאלות שהם מעמידים (כמו הספר "חרמש" [כמדומני כך קוראים לו]). בכללי הספרות שנהנתי ממנה מאוד בתקופה שהייתי קורא יותר היא ספריו של ש"י עגנון, החל מתהילה שהיינו צריכים לקרוא לבגרות ומאוד נהנתי ממנו, ועוד ספרים אחרים שהגיעו אלי מהמשפחה. אחריו הספרות האיכותית, שקראתי עליה שם "אידאלית" היתה "כעפעפי שחר" של הרב חיים סבתו שליט"א, (מי שלא קרא מפספס). היה עוד ספר קטן ואבסורדי שקראתי ומאוד נהנתי מהמבנה שלו, לצערי אני לא זוכר את שמו, הוא היה מרתק וכל כך מוזר...

יש סופרים שאני לא נהנה מהכתיבה שלהם, לא רואה צורך לפרט מי. הרבה פעמים זה קשור לתוכן (דוגמא קטנה - ספרים שיש בהם הגשמה מסוימת לדברים רוחניים), אבל יותר מזה לסגנון, וגיליתי שאני לא סופר סופרים ישראלים, לפחות את רובם (בשום פנים ואופן לא מדובר על אף אחד מכאן - כל מי שכותב כאן הוא מיוחד ויש לדברים חן וטהרה סגוליים שכאלה, לא יודע למה). 

החיבור שלי לעולם הכתיבה התחיל בכיתה ה', אז כתבתי שירים בקטנה. זה נעלם עד כיתה ח', שהתחלתי לכתוב כל פעם בית מחורז באחד מן הרשתות החברתיות (שכבר לא קיימת) ולאט לאט התפתחתי לשירים ארוכים יותר וכשהגעתי לכאן - אז גם לפרוזה.

מן הסתם עדיין יש מקום גדול שאני יכול להתפתח אליו בנושא הכתיבה. אתמול דברתי עם חבר שלומד עריכה לשונית והוא אמר לי שיש בזה כל כך הרבה עושר ודיוק, שאני בטוח שאם אלמד בעצמי את הנושא זה יפתח אותי יותר. אבל גם ללא לימוד, אני חושב שככל שאני כותב יותר, האיכות שלי עולה. כמובן שזה תלוי במוזה, ויש יצירות ישנות שלי שאני מגדיר כיצירות מופת ואני לא בטוח שאצליח לחזור על ההצלחה שלהם, אבל בסופו של דבר - הכל נעשה מתוך שאיפה לעשות לשם שמיים, גם אם לפעמים זה לפרוק.

@בין הבור למים, עכשיו קלטתי שזה משיר של אביתר, לילה כיום יאיר..

תודה לאודי כגן שהעיר אותי לשיר הנפלא הזה שלו... (של אביתר).

אני לא קורא שירה באופן קבוע אבל אני נהנה לעלעל מידי פעם בספרי שירה מכל הסוגים (בעיקר העת החדשה וימי הביניים, פחות שירה מודרנית).

פרוזה אני מאוד אוהב, אבל בעיקר לכיוונים של פנטזיה.

אני נהנה לכתוב כאן בפורום וגם למגירה, אני מקווה כמו בכל תחום להשתפר עוד ועוד.

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.