לא יצא לי לקרוא ספרי שירה בכוונת תחילה, אולי קצת לעלעל פה ושם. עיקר השירה שאני נחשף אליה זה פה ובשירים מושרים (וגם הרבה פיוטים, כך שזה גם קצת יותר מקצועי). אם בפרוזה הכוונה גם לספרי מתח וכדו' - מאז שהגעתי לישיבה גבוהה פחות יש לי זמן, על אף שהיו ספרים שקראתי פה ושם ומאוד קסמו לי, בעיקר הרעיונות שבהם והשאלות שהם מעמידים (כמו הספר "חרמש" [כמדומני כך קוראים לו]). בכללי הספרות שנהנתי ממנה מאוד בתקופה שהייתי קורא יותר היא ספריו של ש"י עגנון, החל מתהילה שהיינו צריכים לקרוא לבגרות ומאוד נהנתי ממנו, ועוד ספרים אחרים שהגיעו אלי מהמשפחה. אחריו הספרות האיכותית, שקראתי עליה שם "אידאלית" היתה "כעפעפי שחר" של הרב חיים סבתו שליט"א, (מי שלא קרא מפספס). היה עוד ספר קטן ואבסורדי שקראתי ומאוד נהנתי מהמבנה שלו, לצערי אני לא זוכר את שמו, הוא היה מרתק וכל כך מוזר...

יש סופרים שאני לא נהנה מהכתיבה שלהם, לא רואה צורך לפרט מי. הרבה פעמים זה קשור לתוכן (דוגמא קטנה - ספרים שיש בהם הגשמה מסוימת לדברים רוחניים), אבל יותר מזה לסגנון, וגיליתי שאני לא סופר סופרים ישראלים, לפחות את רובם (בשום פנים ואופן לא מדובר על אף אחד מכאן - כל מי שכותב כאן הוא מיוחד ויש לדברים חן וטהרה סגוליים שכאלה, לא יודע למה). 

החיבור שלי לעולם הכתיבה התחיל בכיתה ה', אז כתבתי שירים בקטנה. זה נעלם עד כיתה ח', שהתחלתי לכתוב כל פעם בית מחורז באחד מן הרשתות החברתיות (שכבר לא קיימת) ולאט לאט התפתחתי לשירים ארוכים יותר וכשהגעתי לכאן - אז גם לפרוזה.

מן הסתם עדיין יש מקום גדול שאני יכול להתפתח אליו בנושא הכתיבה. אתמול דברתי עם חבר שלומד עריכה לשונית והוא אמר לי שיש בזה כל כך הרבה עושר ודיוק, שאני בטוח שאם אלמד בעצמי את הנושא זה יפתח אותי יותר. אבל גם ללא לימוד, אני חושב שככל שאני כותב יותר, האיכות שלי עולה. כמובן שזה תלוי במוזה, ויש יצירות ישנות שלי שאני מגדיר כיצירות מופת ואני לא בטוח שאצליח לחזור על ההצלחה שלהם, אבל בסופו של דבר - הכל נעשה מתוך שאיפה לעשות לשם שמיים, גם אם לפעמים זה לפרוק.

@בין הבור למים, עכשיו קלטתי שזה משיר של אביתר, לילה כיום יאיר..

תודה לאודי כגן שהעיר אותי לשיר הנפלא הזה שלו... (של אביתר).

אני לא קורא שירה באופן קבוע אבל אני נהנה לעלעל מידי פעם בספרי שירה מכל הסוגים (בעיקר העת החדשה וימי הביניים, פחות שירה מודרנית).

פרוזה אני מאוד אוהב, אבל בעיקר לכיוונים של פנטזיה.

אני נהנה לכתוב כאן בפורום וגם למגירה, אני מקווה כמו בכל תחום להשתפר עוד ועוד.

וגם התמונה נהדרת, תרשה לי להניח שהיא לא צולמה בארץ הקודש?

אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...

ועדיין יש הערות, רוצה?

כל אחד רואה את עצמו בפרשנות שהוא מביא

אני מאוד אוהב את הקטע הזה ולכן נמנע מלתקן או לומר מה באמת היתה הכוונה מבחינתי

לא בטוח שזה שיר

גירושין יכול להבין איפה מצאת את זה

לא מוצא בזה הרבה קלאס

אולי כשהייתי סוּפֶּר צעיר

זה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים

וכולם כותבים יפה ומיוחד

ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי

דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני

לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:

– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)

– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני

– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן

– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר

אפיק לקחים לגיליון הבא

ראשית זה מאוד יפה.

קראתי כמה וכמה פעמים, והרגשתי מעין יופי חד/מרוסק כזה. מצד אחד השיר עוסק בתיאור דמותו של "איש של חורף", אבל הדמות לא מתגבשת לכדי משהו קוהרנטי וברור, אלא יותר כמו וינייטות קטנות, הצצות קצרות אל מבעד לפרגוד. רב הנסתר על הגלוי.

גם מאוד אהבתי את השורות המצומצמות למילים בודדות.

מה שקצת הציק לי, ברמה האסתטית בלבד, הוא חיבורי מילים עם משמעות פחות או יותר זהה: "תהום הצללים", "כאב הזעקה". כלומר אחת משתי המילים בזוג מבטאת בכל מקרה את מה שחברתה אומרת, וזה הופך את זה קצת ל-overly. כמובן זה לא "אופל החושך" או "ייסורי העצב" או משהו כזה, אבל עדיין, הייתי רוצה משהו קצת יותר "מחודש".