העונש על העבירות הוא כדי להביא טוב לאדם, לא סתם כדי להעניש אותו. אם כי אני לא מתכחש למימד של השכר ועונש הפשוט שישנו, אבל באופן כללי זה לא ככה....

ויותר מכך אני רואה את נקרא לזה אתגרים ועברתי כמה לא להיט, בתור הדרך של ה' לנתב אותי למקום הנכון לקרקע אותי ובעיקר באתגר אני מרגיש אותו מימיני שמאלי מאחורי ולפני אני לא תמיד מבין אני לא תמיד יודע למה קורה מה שקורה אבל בחיים לא הרגשתי שהוא חייב לי משהוא, או שהוא לא איתי אין על הקב''ה כמה הוא מדייק בדיוק מה כל אחד צריך לטוב ולמוטב לעינינו הגשמיות

אני משתדלת לעשות את הטוב בלי שום קשר לתוצאות. 

אני לא מבינה, ולא מתיימרת להבין חשבונות שמים

זה גורם להרבה תיסכולים ומריבות, למרות שאני בעד שמירת נגיעה לפני הנישואים .

כי אני לא ממש רואה דבר טוב בלשמור נגיעה לפני נישואין. יש חסרונות ויתרונות לפה ולפה ולמרות זאת בעיניי עדיף את זה.

אני לא נכנסת עכשיו למה אלוקים אמר שזה אסור.

אם לא היה איסור כזה, אין מצב שמישהו היה מעלה בדעתו שיש בעיה עם זה. להפך. 

וזה שאדם מקיים יחסים לפני שמצא את בן/בת הזוג שלו, לא אומר בעיניי שום דבר. זה לא מוריד מבן אדם. זה פשוט חסר חשיבות. 

אם זה כל כך נבזה, למה אנשים מתחתנים שוב אחרי גירושים? למה אלמנים מתחתנים שנית? ולמה זה בסדר שבן אדם כזה יתחתן עם רווקה בתולה (או ההפך) כי בהחלט יש מקרים כאלה? התשובה היא שפשוט זה לא משנה! לא מוריד מהערך. לא מאמינה בזה. כל ההסתכלות של שווה או לא שווה זה בא מתוך התורה וזה לא הדיון כרגע.

ולפחות זכית להרגיש חוויה מרגשת. עדיף מלחיות 120 שנה בלי לחוות כלום.

הייתי מעדיפה לחיות חיים שבהם הרגשתי שברון לב מאשר לחיות חיים משעממים בלי להרגיש כלום. כי זה אומר שפעם הצלחתי לאהוב.

עכשיו? 

אם טוב לך עכשיו, מה שהיה פעם זה זכרון מתוק ותו לא. אם עדיין כואב לך אז לא סגרת את המעגל, ואולי אתה צריך רגע לעצור ולסיים עם זה ואז באמת ישאר רק זכרון מתוק וקטן. לא יודעת איך, אולי אם תראה שאותו אחד חי חיים טובים וטוב לו זה יתן לך שקט? תשמח בשבילו ותשמח בשבילך.. עכשיו הכל נמצא במקום..

דווקא בגלל שאולי לא תחווה את זה שוב תשמח שלפחות חווית משהו שאהבת. הרבה אנשים חיים בעולם בלי לחוות דברים יוצאי דופן של פעם בחיים.. 

בסוף כולנו בקבר

צלקת של כאב ולב מדמם לא משמחת כלל. רק כל פעם שנזכרים היא מכאיבה עוד ועוד ושורפת עוד ועוד

אז באמת אצלך זה יותר מורכב כי לך יש געגוע למשהו שאף אישה לא יכולה לספק ולמלא את החוסר הזה, בשונה אם היה מדובר על אישה מהעבר. 

על זה יש לי טונות של דברים לכתוב ואולי אתה כבר יודע מה אני חושבת, אבל לא נכנס לזה.. אלא אם כן אתה ממש רוצה. ואולי בכלל לא הבנתי נכון אז תתעלם חח

חזק ואמץ 💪

כן, אני ממש רוצה!

בגלל שאני לא מבינה לעומק את הכאב שלך וממה הוא נובע קשה לי למקד את הדברים אז אתה יכול להתחיל ואני אגיד לך מה אני חושבת מנקודת המבט הקטנה והלא באמת חשובה שלי 

אלמנים וגרושים אין טעם שיתחתנו שוב כי הריגושים מהנישואים הקודמים לעולם לא יחזרו.

מצטערת, אבל בשביל שלא ארגיש ריגוש שלא יחזור יותר אני צריכה להימנע נשמע לי קצת מגוחך.. מה ההבדל בין להיזכר בריגוש שהיה לפני החתונה לבין זה שזוכרים את ליל הכלולות כמשהו שאמור לרגש את הזוג בליל הטבילה? זה בדיוק אותו דבר.

אולי אמנע גם מלטייל או לאכול משהו שאף פעם לא אכלתי עדיין כי אולי זה ריגוש שלא יחזור יותר... אין לזה סוף וזה פשוט לא נכון. 

המסקנה שלי שאין שום הסבר הגיוני חוץ מזה שככה כתוב בתורה. ויש לי בעיה עם דברים כאלו.

אז מה הבעיה בלקיים יחסים לפני הנישואים? העבודה לפיתוח כל מה שציינת, כל זה יכול לקרות גם לפני החתונה, זה בכלל לא משנה אם היה טקס חתונה או לא. 

אני לא חושבת ש"נכווים" רק בעניין המיני אם בכלל. לדעתי זה יותר קשור לרגשי, אם נניח הקשר לא צלח מסיבות כלשהן ואז לעבור לזוגיות אחרת עם חרדות כאלה ואחרות, אבל זה יכול לקרות גם לזוג שיצא תקופה ללא קיום יחסים. 

קיום יחסים בעיניי זו דרך להביע את האהבה שלך למישהו. גם אם אחר כך התחתנת עם מישהו אחר זה לא משנה בכלל מה היה לפני כי עכשיו היחסים שלך זה עם המישהו הזה. מה שהיה לא קשור בכלל. זה היה נכון לאותה תקופה ועכשיו לא.

נניח שיש לך חבר (עם כל הסייגים ההלכתיים) ואז אני אגיד לך היי זה כבר לא אותו דבר, את חייבת להתחתן עם החבר הראשון שלך כי אחר כך יהיו לך משקעים רגשיים וזכרונות בזוגיות הבאה שלך וזו עבודה קשה. ולמרות שיש בזה מן האמת, אף אחד לא טוען שיש בעיה עם לצאת עם בן אדם ולבדוק התאמה רגשית שמא זה יפגע אחר כך בנישואים. יותר מזה אף אחד לא אומר להתחתן עם הבן אדם הראשון שאבא שלך יביא לך בלי שתכירי אותו כדי שהכל יהיה חדש ולא יהיו לך שום השוואות לכלום אף פעם.

אומר הכל. אין היגיון, גם אם זה 100% בן הזוג שלך וגם אם לא. נטו הלכה וזה מה שאמרתי מלכתחילה. 

וכן, מה שהיה לא קשור בכלל. היחסים המיניים שלך לפני חתונה לא מגדירים אותך, לא מורידים ממך, לא משנים אותך. בסך הכל חוויה שחווית. פשוט הורגלנו לחשוב שזה משהו מיוחד שמשנה אותך נפשית רוחנית ווטאבר, אבל זה לא. זה בסך הכל חוויה גופנית בדיוק כמו שזו חוויה רוחנית "להתאהב" במישהו לפני החתונה. 

להגיד שזה משנה אפילו קצת מסוכן בעיניי, כי מה יגידו מי שנאסו? שלא ידעו ש"אסור"? מי ש"נפל"? זהו פשוט מחקת אותם. ומחילה זה פשוט מגוחך..

ברור לי שלא התכוונת לפחות טוב במובן הזה.

הרושם בנפש כמו שהגדרת את זה, בעיניי לא שונה מרושם של "התאהבות" או חברות ללא מגע, בשניהם יש רושם, הסקס הוא רק עוד צורת הבעה לאהבה שממילא את חשה, ולפעמים דווקא הלב הוא היותר בעייתי מאשר העניין המיני לעניין זוגיות חדשה. ואם תצאי רגע מהתבנית הזו שלסקס יש עניין רוחני, תביני שזה לא משנה כלום. תמיד יהיה רושם כלשהו מכל מה שתעברי בחיים, זה נקרא ניסוי וטעיה, גדילה, התפתחות, התנסות, וזה מהות החיים. זה לא אמור לעבור חלק. 

קיצור קשה לי להסביר.. והאמת שאין שום הסבר אמיתי, זה נטו הלכה. וגם בזמן התורה יש סיפורים על צדיקים ששכבו עם נשים ללא נישואים, שלא נדבר על זה שזו דרך גם להתחתן. העניין המיני בהלכה של היום הרבה יותר סוגרה ומסוגרת ממה שהיה פעם. והאמת שסקס זה לא כזה עניין כמו שעושים ממנו היום.

זה בדיוק אותו דבר. אין משמעות למי הראשון, השני או השלישי שלך. זו תבנית שהוכנסה לנו לראש ולתרבות. מי שיסתכל על זה ללא דעות קדומות יבין שזה בדיוק כמו נשיקה, חיבוק, לתת את הלב שלך וכו'. לגבי השפעה זה כבר עניין שלך איך את לוקחת את ההתנסויות שלך וההסתכלות שלך על החיים. יש כאלה רגישים לכל דבר ונכנסים לדיכאון מכל דבר. ויש כאלה שלוקחים חוויות כמעצימות ומפתחות שאפשר ללמוד מהן המון ואף להשתפר. 

אישית, בעלי היה היחיד לפני הנישואין, וממש לא ידעתי בוודאות שאתחתן איתו. וזה לא גרם לי לחשוב לרגע שעכשיו הוא חייב להתחתן איתי או שזה הולך להרוס לי כל קשר אחר במקרה וזה לא יצליח. זו פשוט לא צורת ההסתכלות שלי בחיים.

וזה עובד. זה הוכיח את עצמו מדעית וחברתית ואיך שלא תרצי. 

זה נטו איסור הלכתי ואנחנו מנסים לתרץ אותו בפילוסופיות כאלה ואחרות..

יש מאה ואחת סיבות לגירושים ואני בטוחה שאף אחת לא בגלל שבן הזוג שכב פעם מישהו אחר לפני.

זה עובד בכך שבעולם אף אחד לא מחשיב יחסים כמשהו קדוש שאסור לעשות אותו לפני חתונה (חוץ מדתיים בכל מיני דתות למיניהם) ואנשים חיים עם זה יופי. 

משקעים, געגועים לקשר קודם וכו' יש בכל המגזרים, גם לדתיים כדת משה וישראל ואם כבר דווקא אצל דתיים כדת משה וישראל לא רק שגם אצלם משקעים יכולים להיות קיימים, בנוסף יש להם את האחוז הכי גבוה בגילוי בעיות אחרי נישואים דווקא בנושא המיני. ולא מעט גירושים בגלל זה. 

זה לא מעיד על טיב הקשר, אז למה לא בעצם? גם זוגות שכביכול שמרו לפני בסוף התגרשו.

אף אחד לא טען שקיום יחסים לפני זה המפתח לזוגיות מאושרת. אני טענתי שמה העניין בכלל בלאסור? שאין שום הסבר הגיוני חוץ מאיסור הלכתי נטו.

את טענת שזה גורם למשקעים שקשה יותר לצאת מהם אבל עובדה שרוב העולם ככה נוהג ולמרות זאת חיים יופי ורוב הסיבות לגירושים הן לא בגלל משקעים כאלה ואחרים. כי ברגע שאת בזוגיות טובה זה עניין שקל מאוד להתגבר עליו. אם הזוגיות לא טובה זה לרוב בכלל לא קשור למשקעים מהעבר ואז יש בעיות וגירושים, אבל שוב, עניין הסקס לפני החתונה הוא לא פקטור

מה החסרון בלחכות עם זה עד אחרי החתונה?

פשוט כתבת בהתחלה "יש חסרונות ויתרונות לפה ולפה ולמרות זאת בעיניי עדיף את זה."

@המקורית יקרה, וואו! קוראת אותך ואת פשוט מביאה המון לפורום (ובטוחה שלעולם כולו גם בחיים האמיתיים).

מסכימה איתך מאוד לכל אורך השרשור.

אני חושבת שהתת נושא שהתפתח כאן מזמין אותנו להתבוננות פנימה, להעמקה נוספת.

וכל חוסר-הסכמה מביא איתו גם את ההתבוננות לעומק הזו.

זהו באמת נושא רחב ועמוק מני ים.

ואכן מה שלא נסביר ונחשוב ונכתוב - זהו דבר ה'. זו התורה. ולא תוחלף. והיא נצחית ואלוקית ומעל לכל הבנת האדם. לא סתם נאמר "אילו ידעתיו - הייתיו".

כי אנחנו בני אדם. לעולם לא נוכל לחשב ולהבין חשבונות שמים.

ולמה עושים מה שעושים? כי כך ה' אמר.

וזו התשובה הראשונה והאחרונה והאמצעית שלנו.

ויחד עם זאת, כאשר אנו מוזמנים להתבוננות פנימה אנו כן יכולים, בעיניים האנושיות שלנו, בהבנה האנושית שלנו, לנסות ולראות גם את החשיבות (החלקית, כי כאמור לעולם לא נבין וגם לא נתיימר להבין את דעת ה') של הדברים.

אני מאמינה שיש בחוכמה האלוקות משהו הרבה הרבה יותר עצום ממה שניתן לראות ולהבין. הרבה יותר. ואני יודעת שגם אם אני לא מבינה עד הסוף זה בסדר כי זו דעת הקב"ה.

כשאני אישית מתבוננת בנושא, בהחלט יש חשיבות מכרעת ומשמעותית מאוד מאוד ל*בלעדיות* של איש ואישה.

המילה הזו כ"כ כ"כ מהותית בעיניי

כ"כ כ"כ עמוקה בעיניי

בלעדיות.

כן, איש ואישה.

רק היא לו.

רק הוא לה.

במחשבה, במעשה, בדיבור, בנפש, ברגש, בגוף, בהכל.

כן.

ככה פשוט ככה ברור לומר זאת ולומר זאת בגאון ובקול רם.

היהדות מדהימה.

השמירה על הבלעדיות בקשר בין איש לאשתו מדהימים.

השמירה על הייחודיות הזו מדהימה.

קיום יחסי אישות הוא עולם רחב בפני עצמו שיש בתוכו עוד ועוד ועוד רבדים.

יש את הרובד הגופני גרידא, ויש רובד רגשי, ונפשי, ורוחני.

וכאשר הדבר נעשה בין איש לאשתו, כאשר הגיעו לבית והם כבר לא בדרך, זה הדבר הכי יקר והכי קדוש ולא סתם זה מה שרואים בתוככי קודש הקודשים, ממש במקום הכי קדוש - בית המקדש,קודש הקודשים, מעל ארון הברית. זה זה מה שרואים.

ודווקא בגלל העוצמה הכה גדולה של זה, כל מה שמפספס את זה, כל מה שמחטיא את המטרה הזו (חטא מלשון החטאה) - הוא לא נכון. והוא חטא - החטאה.

וזה יכול לבוא לידי ביטוי לא רק בפן הגופני כאמור אלא בעוד ועוד ועוד נדבכים.

וכאשר שני בני הזוג כורתים ברית נצח יחד, ונשמותיהם מתחברות לאחד, והם בקירבה השלמה גם בגוף - הם באמת אחד.

ובתוך האחד הזה

יש להם את הייחודיות

ואת הבלעדיות

ואת חוסר ההשוואות במימד הזה

ואת הנאמנות

ואת השמירה על הכל-כולם רק האחד לשניה.

כן אם היו חברים קודם, אבל השמירה הזו כ"כ יקרה וכ"כ חשובה לזוג עצמו! בטח לאישה אבל גם לאיש, בהחלט.

הידיעה הזו שגם אם אי פעם הייתי בקשר עם כך וכך גברים - את כל כולי שמרתי וייחדתי אך ורק לאישי.

שגם אם הייתי בקשר עם כך וכך נשים - את כל כולי שמרתי וייחדתי אך ורק לאשתי.

והעולם הזה בינינו ימשיך ויתעצם עוד ועוד.

וימשיך להיות בלעדי ולהעמיק עוד ועוד.

וזו מתנה גדולה שהתורה מביאה לנו.

ולענ"ד גם שמירה גדולה על האישה בפרט.

ואישה שמביאה את כל כולה לאישה האהוב ויודעת שרק אותה הוא רואה בצורה כזו ורק איתה הוא חי אי פעם חיי אישות ולא עם אף אחת אחרת - זה חיים.

ואיש שמביא את כל כולו לאישתו האהובה, ויודע שרק איתו היא חיה חיי אישות בשלמות ואהבה ולא עם אף אחד אחר לעולם - זה חיים.

גם במימד של אחרי החתונה עם אותו האדם שהיה הארוס/החבר שלי - שוב גם כאן, זו דעת הקב"ה והיא אלוקית. ולעולם לא נצליח לרדת לסוף דעתו של הקב"ה כי אנחנו לא הוא. אבל אני מאמינה בלב שלם שיש גם שם משהו נכון ושלם. שרק אחרי החתונה נשאר כזה בשלמות.

כלומר רק לאחר אותה כריתת ברית, אותה ההתחייבות, רק אז - הגענו הביתה, יש את הביטחון השלם בכך (הרי גם מאורסים או חברים יכולים להיפרד וזו שמירה נוספת לענ"ד.

ואם מדברים על גרושים או אלמנים - אז כמובן שאף אחד לא מתחתן על דעת שיתגרש או יתאלמן חלילה. אבל אם כבר הגיע מצב כזה שבטוח קשה ושורף לכולם - אז בהחלט יש חיים אח"כ. ב"ה. וגם אז - קודם כורתים ברית ונישאים בשנית ורק אז מבטאים גם את המימד הזה עם האדם החדש.)

אנחנו אחד של השנייה. משמעות של שייכות פנימית ולא כחפץ חלילה, אלא כמו שהבן שלי הוא שלי ואני מרגישה אליו שייכות פנימית ועמוקה - אז בדומה לכך. (ועוד הרבה יותר כי הזוג הם הם הבסיס להולדת הילד ומהם הכל).

ואני חושבת שחשוב מאוד לומר את הדברים בבהירות.

תורתנו היא תורת חיים.

חיים פשוטו כמשמעו.

ואנו רואים בה את החיים ממש.

לשורה שכתבתי: "אבל השמירה הזו כ"כ יקרה וכ"כ חשובה לזוג עצמו! בטח לאישה אבל גם לאיש, בהחלט."

שני מקרים (שמייצגים עוד המון מקרים אחרים) של שתי נשים יקרות (חילוניות, אבל זה לא בהכרח משנה) שסיפרו לי עד כמה העניין הזה של הבלעדיות כ"כ חשוב ומשמעותי:

האישה הראשונה מספרת שהייתה בכמה וכמה קשרים לפני החתונה, כולל אינטימיות גופנית.

הם נפרדו לבסוף משיקוליהם ולאחר תקופה מצאה את מי שהיום בעלה ונישאה לו. היא מספרת שמאוד קשה לה בתחום הזה עם בעלה מהכיוון של המחשבות וההשוואות למה שהיה בעבר. עד כדי כך ששיתפה שמדי פעם עולים לה זכרונות או תמונות/פלשבקים מקשר עם גבר אחר בעוד היא עם בעלה ממש. והדבר הזה מאוד מאוד מצער אותה והיא לא מצליחה להשתחרר מזה.

במילותיה שלה אמרה שמצטערת מאוד על כל מה שהיה בעבר וחבל שלא הכירה אז את ההלכה יותר לעומק.

האישה השנייה מספרת שהיה לה חבר שהייתה מאוהבת בו עד הגג מספר לא מבוטל של שנים. גם כולל קירבה גופנית והכל. לימים הם נפרדו, והגיעו למצב שהיא ממש שונאת (מילותיה שלה) אותו, והמחשבה על זה שהייתה איתו כולל הכל במקום הכי אינטימי והכי שלם ועמוק מזעזעת אותה בכל פעם שהיא חושבת על זה. גם היא, שיתפה שחבל שלא היה לפחות הגבול הזה של קיום יחסים אז, כי היא לא יכולה להכיל את זה שהייתה עם אותו אחד שהיום היא מתעבת אותו (ועברו ביניהם מאז המון כאבים וסיפור לא פשוט).

היום ב"ה היא נשואה וטוב לה אבל הצער הזה שהיא מתארת שנתנה את כל כולה לאדם שהיום היא מתעבת נשאר קיים.

והמקום הזה של קיום יחסים רק לאחר חופה וקידושין, בעצם אומר לנו (שוב, גם ולא רק): אפשר להכיר, אפשר ליצור קשרים, אפשר לחפש, וזה מבורך. וגם אם עוברים כמה וכמה קשרים עד שמגיעים לאחד/ת זה בסדר גמור.

אבל השמירה הזו על הבלעדיות הזו, על גופנו, על נפשנו, על ייחודנו - היא שמורה רק לאחר שהגענו הביתה.

גם אם אני מבררת ונמצאית בקשר עם בחור ונחמד לי איתו ואפילו כיף ממש, אבל אני לא מרגישה שהוא הבית שלי ועוד לא הגענו בגלל זה לחתונה - זה אומר משהו. ויכולים להיות כמה וכמה אנשים/נשים שנפגשנו איתם במהלך חיינו, אבל אם לא הרגשנו שהם הבית שלנו - ההגנה הזו והשמירה על הבלעדיות למתי שכן נמצא את הבית שלנו מהותית כ"כ.

והאמירה הפנימית הזו שרק מי שלו אנו נשבעים אמונים,

רק מי שאנחנו יודעים שזה זה הבית שלנו

רק מי שאנו מרגישים מולו/ה ביטחון לכל החיים

שזה זה, או שזו זו

שמצאנו

שזה החצי שלנו -

רק שם לאחר ההתחייבות השלמה הזו וכריתת ברית הנצח בינינו נוכל בביטחון ובשלווה לממש את כל הרבדים של הקשר ולהעמיק שם עוד ועוד.

כי כאמור מיניות היא מסע. ולימוד. ועולם ומלואו. וזוג יכול להעמיק שם עוד ועוד יחד באהבה, מתוך ביטחון שלם, מתוך בלעדיות שלמה.

אם אני הולכת בדרך המצוות ומשתדלת להיות אדם טוב מצפה לקבל טוב מהקבה, לצערי היו לי קשיים גדולים בשנים האחרונות מה שגורם לי קצת להתעורר ולחשוב אם אני נמצאת במקום שטוב לי..

למרות הכל יודעת שכל אחד ובעיותיו לא משנה דתי או לא .

לא זוכר איפה ראיתי, אבל ראיתי שכתוב גם על איוב, שבעצם עצם זה שלאדם יש חיים, גם אם יש לו ייסורים קשים, הוא צריך להודות על זה לה' יתברך, כי יכול היה להיות שלא יהיו לו חיים בכלל. "ב"ה אני נושם", מכאן והלאה הכל בונוס.... (סטיקרים של נחנחים....). וגם להבין שיש לה' חשבונות גדולים, ובסוף הכל לטובה, ולהבין שאין לו אינטרס סתם לעשות לי רע, אחרת לא היה בורא אותי, הוא ברא את הברואים כדי לעשות טוב לבריותיו, רק לפעמים אני לא מבין את זה. וכמו במשל ילד שצריך לעשות זריקה, גם אם הוא בטוח שהרופא פוגע בו, האבא יתפוס אותו וייתן לרופא להזריק לו, כי הוא רוצה בטובת הבן שלו שיהיה בריא. ואנחנו לא יכולים להבין את כל החשבונות....

אני חושב שה' נותן לכולם את מה שטוב להם ומגיע להם. לפעמים יש אדם שאם יהיה עשיר, רק יאבד את האושר האמיתי, ולא יהיה שמח, וזה יגרום לו לצער הרבה יותר גדול, ויפסיד מזה הרבה יותר (ושלא לדבר על עולם הבא....), "עושר שמור לבעליו לרעתו". ויש אנשים שעושר גורם להם טוב, ויש גם מצבי ביניים, שאולי העושר יגרום לאדם טוב, אבל כרגע הוא לא מספיק מתפלל ומכיר טובה, וכדי לפתח אצלו את זה, מה שיביא לו לטוב רוחני ולעונג רוחני בעולם הבא הרבה יותר גבוה, צריך שלא יהיה לו כרגע פרנסה.

וכמובן, לא נמנע מלהזכיר את הרמב"ם שאמר שרוב הרעות אדם גורם לעצמו....

בכל מקרה, כל מאי דעביד רחמנא, לטב עביד.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..