שאלהנטע321

האם אתם מרגישים שבגלל שאתם שומרים מצוות והולכים ב"דרך התורה" אז ה' "חייב" לכם דברים שונים כמו בריאות, פרנסה, כל מיני צ'ופרים למיניהם ועוד?

 

אני לא מדברת על השכל בו אפשר להגיד שזה לא נכון וגם כתוב "צדיק ורע לו" ועוד הרבה טענות שכליות למה זה לא נכון, השאלה היא מבחינה רגשית מה אתם מרגישים.

כדוס טרור לשעבר תמיד הייתה טענה מעגליתדי שרוט
כששאלתי שאלות מהסוג הזה.

כי זה היה, "אלהים דואג לכל בריותיו. כשעושים מצוות ומעשים טובים והשתדלות, השם דואג לפרנסה, בריאות, שמחה וכו'. אבל אם קורים לך דברים לא טובים זה בגלל שלא שמרת מצוות מספיק טוב".

שמרת-קיבלת. לא קיבלת-לא שמרת.
לאפשוט אני..
אבל זה שהוא לא חייב לי כלום, לא אומר שאסור לי להתאכזב או לכעוס כשהוא מתעלל בי
על טענה זו ענה החכם מכלאאב
איוולת אדם תסלף דרכו ועל השם יזעף ליבו
אה כן, אני אשם בכל הצרות שלי?פשוט אני..
לא, חלילה. מהיכן הבנת זאת?אאב
יחד עם זאת על כעס כלפי שמיא , אדם אשם, כן.
זו משמעות הפסוקפשוט אני..
אדם דופק את עצמו, ואז מאשים את ה'
אדם טועה בפרשנותו ואז טועה להאשים אתאאב
ה'
אז רש''י טעה? יכול להיות, אבל זה הפשטפשוט אני..
אולת אדם תסלף דרכו - בעונו בא לו הרע כי באולתו תסלף דרכו ועבר עבירות ונפרעין ממנו ובבוא לו הצרה זועף לבו על הקב"ה וממהר אחר מדת הדין כגון אחי יוסף שאמרו מה זאת עשה אלהים לנו
זה אומר שלפעמים יש מצב כזהברגוע
שאדם נענש על העבירות שלו ומאשים את ה', אבל זה לא אומר שכל היסורים בגלל מעשי האדם.
...תות"ח!

העונש על העבירות הוא כדי להביא טוב לאדם, לא סתם כדי להעניש אותו. אם כי אני לא מתכחש למימד של השכר ועונש הפשוט שישנו, אבל באופן כללי זה לא ככה....

אז אתה שואל אותי או את התנך?אאב
.
ה' לא מתעלללאחדשה
ה' מעביר אדם דברים קשים מאוד, שהוא לא מבין מה החשבון שעומד מאחוריהם
,,👍אאב
.
לאאין לי הסבר
הקב''ה לא חייב לי כלום.
ומעולם לא חשבתי שהוא חייב.
אני חושב שזה היה האברבנל שאמרבוריס
להגיד שלקיים את המצוות מתוך מחשבה שעכשיו ה' חייב לי זה עבודה זרה (הכוונה שככה הגויים מתייחסים לאלילים שלהם)
אני משתדל לקיים מצוות כי הן מצוות וה' שבורא את העולם אמר לי לקיימן בו זמנית אני גם מתפלל לדברים טובים שיבואו עליי.
אני מאוד משתדל להפריד בין שתי הדברים האלו
חד משמעית לא,מיסטר דום

ויותר מכך אני רואה את נקרא לזה אתגרים ועברתי כמה לא להיט, בתור הדרך של ה' לנתב אותי למקום הנכון לקרקע אותי ובעיקר באתגר אני מרגיש אותו מימיני שמאלי מאחורי ולפני אני לא תמיד מבין אני לא תמיד יודע למה קורה מה שקורה אבל בחיים לא הרגשתי שהוא חייב לי משהוא, או שהוא לא איתי אין על הקב''ה כמה הוא מדייק בדיוק מה כל אחד צריך לטוב ולמוטב לעינינו הגשמיות

אני עובר תהליך עם זהזוזיק העכבר
פעם כשהיו לי קשיים הייתי שולח את עצמי להתחזק בכל מיני דברים. אחרי ששמתי לב שזה בא ממקום של פחד - שאני חושש שה' כביכול יתנקם בי אם אני לא אעשה 'מה שצריך' שיניתי כיוון.
היום אני אומר לעצמי - ה' דואג בפרנסה ובהכל לאנשים שלא שומרים כלום כי ה' באמת משגיח עליהם ואוהב אותם. וגם עליי , בכל מצב ה אוהב ומשגיח ואני לא צריך לפחד.
אחרי שאני עושה את התהליך הזה באופן אמיתי, אני יכול לומר לעצמי - אולי בכל זאת אני כן אקח את הבעיות בתור טריגר להתחזקות.
אחרי הכל, אני יודע שאני רוצה להיות צדיק וקדוש באמת בלי קשר למה יקרה לי...
ממש ממש לא.שלומית.

אני משתדלת לעשות את הטוב בלי שום קשר לתוצאות. 

אני לא מבינה, ולא מתיימרת להבין חשבונות שמים

שאלה מורכבת, נראה לי אין מנוס מהאנשה מסויימתאבא בחופשה +
של היחס לה'
לדוגמה אם נחשפתי לאדם/ אנשים טובי לב במהלך היום
אז כשאני מדבר עם ה' בתפילה, אני מרגיש ,כי דיברנו על הרגשה לא על פילסוף שיכלי,
אני מרגיש שלכל הפחות אם הרב כל כך הקשיב לי והביע כלפי חמימות, אז מן הסתם ה' הוא לכל הפחות מקשיב ואוהב כמו הרב הזה,
אז השיח רגוע כי אני מרגיש מישהו מן הסתם מקשיב לי וכו'
ואם היה יום עצבני וכולם היו חסרי סבלנות וכו'
אין מנוס אני חושב מלהשליך את ההרגשה הזאת
כלפי ההשגחה כי אם כולם ככה אז כנראה שזה הראש
וככה זה סביר להתנהג, אז לא פתאום בבת אחת אפשר לעצום עיניים ולהחליף קונספט
ל-אורך רוח הקשבה והכלה- בהרגשה בתפילה
לדוגמה בתפילת מנחה,
או אפילו בשחרית תחשבו אם כולם ממהרים ורוצים כבר לסיים כמה צולרים כבר יצליחו להשתפך בתפילה נגד הזרם?

אולי כמה צולרים בלבד, אבל המיינסטריים יתקשו תוך כדי שכולם ממהרים ומצוברחים נגיד, פתאום לעצום עיינים
ולהיות עם המלך במלאכתו, וכו' אני לדודי ועלי תשוקתו וכו'

אז גם כאן בשאלה שנשאלה
אני חושב שכל החיים ישפיעו מבחינת ההרגשה
של מגיע לי, אם בן אדם רגיל לדוגמא שכשהוא עובד טוב בעבודה, ואז יש לו כסף, ואז "מגיע לו"
טובות הנאה מסויימות
אז סביר שזה ישפיע לו על העניין עם המצוות
שהוא ירגיש שה' סוג של מצופה ממנו ליחסי גומלין
ואם עבדתי בשבילו, אז מגיע לי פרס
כמובן שיש עניין לא על מנת לקבל פרס
אבל אולי יש קודם את התפיסה של כן על מנת פרס
קצת יראת העונש, להתבסס עליה, (מבחינה הרגשתית)
ועל גביה לבנות יראת הרוממות

מה אומרים, פילספתי?
לא.יהודה224
בכלל לא הוא לא חייב לי כלום ואני חייב לו הכל.
לא. ההתניות האלה לא עובדותהמקורית
היה לע ניסיון כואב עם זה בצעירותי. ממש.
ומאז, שיניתי הסתכלות וגם גדלתי מזה מאוד..
מקיימים מצוות לא כדי לחייב חלילה את השם לתת לנו.
אין לנו יכולת להשיג את המחשבה והמהלכים האלוקיים בשכלנו, ולכן זה מתכון לאכזבות רבות.
מה שכן, שערי דמעה לא ננעלו. אפשר להתפלל על דברים, אבל לקבל בהכנעה ובאמונה את רצון השם, שהוא טוב גמור, שאיננו מבינים אותו הרבה פעמים.
כןסוסה אדומה
לא בדיוק חייב, אלא סוג של אמונה של שכר ועונש בעולם הזה.

ויש גם עניין של "זו תורה וזו שכרה", שכהסבל נובע בהכרח מה"תורה" יש בחינה של חילול ה'.

לדוגמה:
אישה שבחרה לשמור מצוות- ובחרה שלא להכיר את בן הזוג שלה לפני החתונה במימד המיני,
ואז היא מתחתנת ומספרת שממש קשה לה איתו במרחב הזה. שלא כיף לה איתו.
אפילו כששומעים את זה מהצד, יש תחושה כזאת של "זו תורה וזו שכרה".
כאילו לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה... יש מקום טבעי בעיניי לקבל על ההימור הזה תגמול. אבל לא רק בזה...
אז לטעמך בני זוג צריכים להכיר אחד את השנילאחדשה
במרחב המיני לפני החתונה?
קודם כל כןסוסה אדומה
אם אני הייתי כותבת את התורה, הייתי מתירה את הנושא הזה. אבל מה זה מעניין מה לטעמי? מי אני? לא אני כתבתי את התורה. וכנראה שגם טוב שכך.

כתבתי את הנל למרות שזאת לא התשובה שהיתה ראויה להיכתב.
רציתי לענות שזה ממש לא מה שאמרתי, היא דיברה על תחשות והרגשות וכולם ענו פה תשובות שכליות לענ"ד. וגם כי אני לא מפחדת להגיד שכן, שלעניות דעתי היה עדיף שיהיה מותר לבדוק את הקשר המיני, בלי להתחתן עם חתול בשק.





אני חושבת שמי שמרגיש שה' חייב לו, בדכ זה אדם בעל דפוס מרצה.

אז אני לא מרצה, אבל בהחלט יכולה להזדהות בהרגשה עם זה שלפעמים יש בחינה של זו תורה וזו שכרה.
יאונעמי28
ממש מעניין אותי הקשר שעשית בין אדם מרצה לתחושה שחייבים לו.
יכולה להסביר?
תופס אותי במקומות אחרים בחיים.
אדם מרצה הוא אדםהמקורית
שעושה מתוך תחושה שהוא חייב או צריך. ולאו דווקא מתוך רצון חופשי.
הבחירה החופשית היא חלק מהותי מהיהדות לטעמי, אז אני מתחברת לעניין. גם מהניסיון האישי שלי בעבר.
ועוד משהו, אם נתבונן לעומק במידת הענווה - העניו לא חושב שמגיע לו כי..נהוא תמיד מרגיש הכרת הטוב כלפי השם. אז גם מתחבר לי

תודה שכתבת את זה @סוסה אדומה, חיברת לי עוד חלק בפאזל.

ושמתי אנטר בשבילך
מודה לך ברמה האישית סוסה אדומה
תודה🙏🏼נעמי28
בהמשך למה שהמקורית ענתה לךסוסה אדומה
ויפה.

אדם מרצה למעשה, בהרבה מקרים, הוא אדם שחונך או שהחיים אילצו אותו לעשות דברים כדי להשיג אהבה. לרוב, הוא לא קיבל אהבה ללא תנאי, או שקשר עם דמויות משמעותיות בחיים שלו לא היה בטוח.
הרבה פעמים חינוך שמבוסס על עונשים ופרסים (לאו דווקא מוחשיים), אבל הבסיס הוא שילד מרגיש שאם אעשה את מה שאבא ואמא רוצים שאעשה הם יאהבו אותי, ואם לא, אני בבעיה.
גם המצאות בחברה של "אני אתן לך את חיי (בלי לבדוק שזה משהו שאני צריכה ורוצה לתת) ואת תחזירי לי" כי על זה מבוססת חברות - במקום - אני אתן לך מה שאני יכולה, ואת, אם תרצי תתני לי מה שאת יכולה. אבל בסיס הקשר בנינו הוא פשוט אהבה ורצון להיות ביחד...

שם אנחנו הופכים להיות מרצים, - אני לא עושה מה שאני רוצה, אלא מה שאתה רוצה כדי להשיג משהו.

ואז החשיבה והתחושה שלי היא כזאת.
אני שומר תורה, ואתה חייב לי.
יש בזה גם הרבה אמת, "גומל לאיש חסד כמפעלו, נותן לרשע רע כרשעתו"...
רק שזה יותר עמוק מזה.
תודה לךנעמי28
עזרת לי
באהבה ❤סוסה אדומה
מה שעוזר במקרים האלה, זה למעשה לעבוד על אהבה עצמית ללא תנאי. ואם יש צורך, לקחת עזרה ולטפל בזה...
סליחה אבל לדעתי, אם את חושבת שקשר מינילאחדשה
זו מהות הנישואין, על זה יקום ויפול דבר וחייבים לנסות לפני הנישואין, שאם לא הכל וורוד וזיקוקים זה חתול בשק,
אז לא חושבת שהבנת את מטרת מוסד הנישואין שזו עבודה אינסופית באינספור מישורים (הרבה מהם כאלה שאי אפשר לבדוק ישר דווקא בשונה ממיניות)
וטת מהות של תורה בתור ספר חוקים באופן כללי.

דבר נוסף, התורה רחוקה מלהיות מערכת חוקים ומשפט של שכר ועונש.
המטרה העיקרית היא עבודת המידות וחיבור לה', שכר ועונש זה נושא צדדי, נספח לחלוטין.
קשר מיניסוסה אדומה
זו לא מהות הנישואין, אבל זה חלק מאוד מאוד מאוד משמעותי ממנו, ובהחלט לפעמים על זה יפול ויקום דבר בקשר. שלום הבית תלוי בזה בהרבה מובנים.

יש אנשים שיודעים לשים לב להרבה דברים, הם אומנם לא יודעים איך הם יצליחו להתמודד עם זה בפועל ביום יום, אבל יש להם חושים לזהות את החתול בשק.
ויש הרבה אנשים שלא, ושם, בחירה ללא הימור לגמרי יכולה לעזור.

(ומה זה אי אפשר לבדוק ישר, בשונה ממיניות?
מיניות אפשר לבדוק ישר? לא.
אני לא יודעת מה השאיפות המיניות שלך, ואולי גם את מאוד מסופקת, אבל יש אנשים מאוד מתוסכלים בעולם, וכשהתסכול נובע מזה שהם התחתנו על עיוור כי לא היתה להם ברירה והם סובלים בפועל, ומצד שני הרבה אנשים שכן התנסו לפני החתונה וטוב להם, זה נותן תחושה של זו תורה וזו שכרה. לא מתווכחים עם רגשות).

בואי נשאיר את התחרות של מי מבין את מטרת או מהות "מוסד הנישואין" בצד.

ועם המשפט האחרון אני מאוד מסכימה איתך, והוא גם מאוד נשי בעיניי.
התורה היא תורת חיים, קודם כל.

ונכון גם לגבי השכר והעונש.
אבל היא דיברה על הרגשה, ואת מדברת מחשבה.
אבל לרובהמקורית
האישות מושפעת מהיחס בין בני הזוג דווקא. מהפתיחות ביניהם
מהתקשורת
ולא הפוך.
או מהתפיסה שכל אחד בא איתה מהבית כאינדיבידואל
לרוב זה סימפטום לבעיה יותר עמוקה

לא שזה לא חשוב, זה חשוב מאוד מאוד. אבל הרבה מזה, פתיר דווקא בגלל שלא מקיימים יחסים לפני. דווקא בגלל התורה הזו, שנותנת לנו הנחיות כיצד לנהוג בחיי הנישואין ועל מה לתת את הדגש. לשים לב לאישיות של בן הזוג ולמידות ולדאוג לעבודת המידות שלנו גם כן.

לא יודעת מה איתך יקרה, אני באתי מהעולם השני - והמוני זוגות נפרדים על אף שהיחסים לא היו בהכרח האישיו. או הפוך - בגלל שכרון החושים של המגע, נשארים במערכות יחסים רעילות שעושות נזק לטווח הרחוק
מסכימה איתך מאודסוסה אדומה
אבל במקרים שלא (יש מקרים שיש חברות טובה, תקשורת טובה, אבל בעיות בתחום הזה בתכלס, אפילו בריאותיות נניח. אין על זה ויכוח), ושם יש תחושה כזאת.

אני לא מדברת על מה נכון, אני מדברת על תחושה.
בתחושההמקורית
מגע זה ממכר.
זה ממסך.
בטח בתור התחלה של קשר.
הייתי שם.
זה לא מעיד על שום דבר. אנשים יכולים להיות עם כמה פרטנרים לאורך החיים עד ש.. וזה גם עלול להיות פתח למערכות יחסים רעילות שקשה לצאת מהם. וגם אם כן אז בהכרח בנזק, עם דפוסים לא נכונים.

ואז מה? בחוקות הגויים נלך? איפה התורה? איפה עבודת המידות?
זוגיות טובה נבנית במאמץ יזע דמעות וגדילה. ויחסי אישות טובים ניתן לתקן ועדיף שזה מה שיהיה לתקן בין בני זוג ולא דברים אחרים, כשאת מבחן האישיות בן הזוג עבר גם בלי לחלל את הקודשים


בעיניי לפחות.
עזבי את זה שניהסוסה אדומה
על הרוב אנחנו מסכימות. בואי נשאיר את הדיון השכלי בצד רגע.

אם היית מתחתנת, הכל טוב ויפה, והיית מגלה שלמרות ועל אף הקשר המאוד חיוני וטוב בינכם, ולמרות המשיכה הגדולה, למשל יש לו בעיה חמורה של שפיכה מוקדמת, או שהמגע שלו ממש לא נעים לך מכל מיני סיבות, או עוד אינספור דברים שהיית יכולה לדעת אותם אם היית מנסה לפני כן, אבל רק רק בגלל שאסור "נדפקת". לא היתה לך את התחושה הזאת?
לי כן. לנשים וגברים שעוברים את זה ממה שאני שומעת - גם כן. קיים מרמור כזה.
אולי לך לא, וזה בסדר. היא דיברה על תחושות, לא על מחשבות רציונאליות.
על תחושות לא מתווכחים...
נכוןהמקורית
יש תחושה של נדפקתי.
אבל ברגע שיש עוגן של תורה ועבודת המידות, מבינים שאם זה מצער את האישה צריך לעבוד על זה.
עם תחושות לא מתווכחים. השאלה היא מה עושים איתן.
אני רוצה להאמין שבני זוג עם התאמה אישיותית טובה, גם לא דתיים, יעדיפו לטפל במקום לקפוץ לפרטנר הבא כי לאישיות יש ערך. אחרת זה רדוד.

אבל חייבת להיות נכונות לטפל.וףה נכנס כל מה שכתבתי על פתיחות ותקשורת וכו.שזו עבודה בפני עצמה, שללא עוגן תורני השקפתי כמו של התורה - יכולה לא להתקיים.
ולכן זה חשוב
ברגע שאנחנו מסכימות על התחושהסוסה אדומה
למעשה אין מחלוקת בנינו...

מה עושים עם התחושה זו כבר שאלה אחרת
כמעט כל בעיה מיניתנעמי28
אפשר בעזרת טיפול לסדר אותה.
כן אולי זה מבאס שצריך טיפול אבל זה תקף לכל דבר כמעט.
רגשות, שריטות, כעסים שמגלים אחרי החתונה.

וברור שגם בשידוך אסור להתחתן בלי משיכה חיצונית ואת זה אפשר לבדוק גם בלי מגע בעיניי.

שהמיניות לא טובה זה בהחלט מהות הנישואיןאלמונית פלונית

זה גורם להרבה תיסכולים ומריבות, למרות שאני בעד שמירת נגיעה לפני הנישואים .

ברור, אז עובדים ולומדים על זהלאחדשה
זה לא פועל יוצא לכך שצריך לנסות הכל לפני בנישואין.
לא כל הנוצץ זהבפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ' בטבת תשפ"ג 12:25
לקיום יחסי מין לפני החתונה יש הרבה מאוד חסרונות, במיוחד אם בסוף הם לא מובילים לחתונה.

כתבתי כאן כמה פסקאות עם פירוט אבל מחקתי.
תצטרכו פשוט להאמין
חבל. ממש מעניין אותי לשמוע אותך בעניין הזהLia

כי אני לא ממש רואה דבר טוב בלשמור נגיעה לפני נישואין. יש חסרונות ויתרונות לפה ולפה ולמרות זאת בעיניי עדיף את זה.

על קצה המזלג...פשוט אני..
א. חבל ליצור זכרונות טובים ומשמעותיים שבהמשך יובילו לגעגוע והשוואות.

ב. חבל להכניס לראש שיחסים לא חייבים לבוא עם כל המשמעויות וההתחיבויות של חתונה.
כשיש נורמהזוזיק העכבר
שמקיימים יחסים לפני החתונה , זה אומר שכנראה אדם יקיים יחסים עם אנשים רבים שהם לא בת הזוג שלו.

כל הקדושה שיש באישות הוא החיבור העמוק שיש שהוא אחד ומיוחד,
האיכות הזו פשוט לא תהיה קיימת באותה עוצמה בלי זה

וכן, זה אומר שיהיו הרבה כאבים וקשיים להרבה זוגות ,וזה העבודה של העולם הזה בדיוק - להכניס אורות של תוהו לכלים של תיקון






זה בדיוק סעיף ב' אצלי 🌷פשוט אני..
רק במילים הרבה יותר ברורות ועמוקות
זה מתוך הסתכלות דתית נטו.Lia

אני לא נכנסת עכשיו למה אלוקים אמר שזה אסור.

 

אם לא היה איסור כזה, אין מצב שמישהו היה מעלה בדעתו שיש בעיה עם זה. להפך. 

וזה שאדם מקיים יחסים לפני שמצא את בן/בת הזוג שלו, לא אומר בעיניי שום דבר. זה לא מוריד מבן אדם. זה פשוט חסר חשיבות. 

 

אם זה כל כך נבזה, למה אנשים מתחתנים שוב אחרי גירושים? למה אלמנים מתחתנים שנית? ולמה זה בסדר שבן אדם כזה יתחתן עם רווקה בתולה (או ההפך) כי בהחלט יש מקרים כאלה? התשובה היא שפשוט זה לא משנה! לא מוריד מהערך. לא מאמינה בזה. כל ההסתכלות של שווה או לא שווה זה בא מתוך התורה וזה לא הדיון כרגע.

אני מסכים איתופשוט אני..
לא יכול לשחזר את מה שהיה בעבר, וזה מאוד מאוד כואב לי.

אולי אצלי זה שונה וקיצוני יותר, ולמרות זאת אני חושב שגם במקרים ''רגילים'' יש משהו בלתי ניתן לשחזור.
מי אמר שצריך לשחזר?Lia

ולפחות זכית להרגיש חוויה מרגשת. עדיף מלחיות 120 שנה בלי לחוות כלום.

 

הייתי מעדיפה לחיות חיים שבהם הרגשתי שברון לב מאשר לחיות חיים משעממים בלי להרגיש כלום. כי זה אומר שפעם הצלחתי לאהוב.

אבל זאת הבעיהפשוט אני..
יש לי שברון לב למרות שאני חי עם אשה מדהימה שאני באמת אוהב, הלוואי שהייתי יכול למחוק את העבר ולא להתגעגע אליו.



אם זה או לקיים יחסים ואז להיות בודד כל החיים, או לא לקיים יחסים ואז להיות בודד - הייתי מסכים איתך שעדיף חיים עם ריגוש ואז געגוע מאשר חיים בלי ריגוש.

אבל אם מתחתנים אז המשוואה כבר לא עובדת ככה, והמחיר כ''כ גדול...
ואולי ללא השברון לב הזה לא היה לך את כל מה שיש לךLia

עכשיו? 

 

אם טוב לך עכשיו, מה שהיה פעם זה זכרון מתוק ותו לא. אם עדיין כואב לך אז לא סגרת את המעגל, ואולי אתה צריך רגע לעצור ולסיים עם זה ואז באמת ישאר רק זכרון מתוק וקטן. לא יודעת איך, אולי אם תראה שאותו אחד חי חיים טובים וטוב לו זה יתן לך שקט? תשמח בשבילו ותשמח בשבילך.. עכשיו הכל נמצא במקום..

זה לא הכיווןפשוט אני..
אני לא מתגעגע לאדם ספציפי וגם לא למקום שהייתי בו אז בחיים שלי (הייתי בגיהינום עלי אדמות), אני פשוט מתגעגע לדברים שחוויתי ולעולם לא אחווה שוב (אני מקווה).

אגב, המקלדת של גוגל צוחקת עלי...


Lia

דווקא בגלל שאולי לא תחווה את זה שוב תשמח שלפחות חווית משהו שאהבת. הרבה אנשים חיים בעולם בלי לחוות דברים יוצאי דופן של פעם בחיים.. 

בסוף, החיים הם אוסף חוויות שמפריעותדי שרוט
לנו לישון.
ככה זה כשלוקחים תחיים ברצינותLia

בסוף כולנו בקבר

איך אוכל לשמוח במשהו שפוגם את שמחתי?פשוט אני..
משהו שגורם לי לכל כך הרבה כאב, תסכול, בכי...
נשמע מאוד קשההמקורית
אתה צודק ואין מה לשמוח בכך כללנגמרו לי השמות

צלקת של כאב ולב מדמם לא משמחת כלל. רק כל פעם שנזכרים היא מכאיבה עוד ועוד ושורפת עוד ועוד

אם אני מבינה נכון מה כואב לךLia

אז באמת אצלך זה יותר מורכב כי לך יש געגוע למשהו שאף אישה לא יכולה לספק ולמלא את החוסר הזה, בשונה אם היה מדובר על אישה מהעבר. 

 

על זה יש לי טונות של דברים לכתוב ואולי אתה כבר יודע מה אני חושבת, אבל לא נכנס לזה.. אלא אם כן אתה ממש רוצה. ואולי בכלל לא הבנתי נכון אז תתעלם חח

הבנת 50% 🙊פשוט אני..
את ה-50% הנותרים גם אני עצמי לא הבנתי עד שפגשתי את @נגמרו לי השמות
🙏🌹נגמרו לי השמות

חזק ואמץ 💪

אני שם נפשי בכפיפשוט אני..

כן, אני ממש רוצה!

יסקלו אותי פה במקלדות ועכברים חחLia

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

יש הרבה חסרונותהמקורית
כמו תחושות שלא ניתן לשחזר יותר
השוואה ביחס בין בן זוג קודם לנוכחי, בכל מיני מישורים
אחרי חתונה היחסים משתנים ונדרשים יותר עבודה, ואילו לפני, כשאין מחויבות של בית וילדים - זה מרגיש אחרת. זו זוגיות צעירה יותר, ללא העומס הזה. אם לא גרים יחד אז בכלל..
יש ריגוש מסוים שלא חוזר יותר..
זה בדיוק סעיף א' אצלי 🌷פשוט אני..
רק במילים הרבה יותר ברורות ועמוקות.

כנראה אני צדיק, ומלאכתי נעשית על ידי אחרים
צדיק גנוז!זוזיק העכבר
ואני לגמרי מוכן להיות המשב"ק שלך (בתנאי שמשלמים טוב)
אני מחפש בעיקר משב''חפשוט אני..
מישהו שיעשה כביסות, קיפולים, רצפה, חלונות...
לפי מה שאת אומרתLia

אלמנים וגרושים אין טעם שיתחתנו שוב כי הריגושים מהנישואים הקודמים לעולם לא יחזרו.

 

מצטערת, אבל בשביל שלא ארגיש ריגוש שלא יחזור יותר אני צריכה להימנע נשמע לי קצת מגוחך.. מה ההבדל בין להיזכר בריגוש שהיה לפני החתונה לבין זה שזוכרים את ליל הכלולות כמשהו שאמור לרגש את הזוג בליל הטבילה? זה בדיוק אותו דבר.

 

אולי אמנע גם מלטייל או לאכול משהו שאף פעם לא אכלתי עדיין כי אולי זה ריגוש שלא יחזור יותר... אין לזה סוף וזה פשוט לא נכון. 

 

המסקנה שלי שאין שום הסבר הגיוני חוץ מזה שככה כתוב בתורה. ויש לי בעיה עם דברים כאלו.

זה לא שאין טעםהמקורית
אלא שזה מציף קושי מסויים.
בכוונה לא התייחסתי לעניין התורני גרידא, אלא לקשיים הרגשיים העולים ממצבים כאלה (שאני בטוחה שגם התורה כיוונה אחיהם)
זה לא פשוט כמו שזה נשמע.
זה עבודה לפתח פתיחות מינית רגשית ואינטימיות טובה בין בני זוג שלא חוו את זה לפני החתונה ו'נזרקו למים' מתוך עולמות שונים.
אבל למי שכן חווה וגם לרוב נכווה - זו עבודה גדולה עוד יותר. כי יש גם משקעים שמתווספים בנוסף לעבודה ה'רגילה'. לא משנה כמה אוהבים את הבן הזוג הנוכחי.
זה לא דומה לאוכל. ולא לטיול בשום אופן.
ואם את יודעת בוודאות שתתחתני עם הבן אדם הזהLia

אז מה הבעיה בלקיים יחסים לפני הנישואים? העבודה לפיתוח כל מה שציינת, כל זה יכול לקרות גם לפני החתונה, זה בכלל לא משנה אם היה טקס חתונה או לא. 

 

אני לא חושבת ש"נכווים" רק בעניין המיני אם בכלל. לדעתי זה יותר קשור לרגשי, אם נניח הקשר לא צלח מסיבות כלשהן ואז לעבור לזוגיות אחרת עם חרדות כאלה ואחרות, אבל זה יכול לקרות גם לזוג שיצא תקופה ללא קיום יחסים. 

 

קיום יחסים בעיניי זו דרך להביע את האהבה שלך למישהו. גם אם אחר כך התחתנת עם מישהו אחר זה לא משנה בכלל מה היה לפני כי עכשיו היחסים שלך זה עם המישהו הזה. מה שהיה לא קשור בכלל. זה היה נכון לאותה תקופה ועכשיו לא.

 

נניח שיש לך חבר (עם כל הסייגים ההלכתיים) ואז אני אגיד לך היי זה כבר לא אותו דבר, את חייבת להתחתן עם החבר הראשון שלך כי אחר כך יהיו לך משקעים רגשיים וזכרונות בזוגיות הבאה שלך וזו עבודה קשה. ולמרות שיש בזה מן האמת, אף אחד לא טוען שיש בעיה עם לצאת עם בן אדם ולבדוק התאמה רגשית שמא זה יפגע אחר כך בנישואים. יותר מזה אף אחד לא אומר להתחתן עם הבן אדם הראשון שאבא שלך יביא לך בלי שתכירי אותו כדי שהכל יהיה חדש ולא יהיו לך שום השוואות לכלום אף פעם.

בגלל זה ציינתי קושי רגשיהמקורית
זה לא רק מיני כמובן. הרוב יושב על דברים רגשיים לדעתי.
ו- 'מה שהיה לא קשור בכלל' זה קצת מנותק, במחילה. ברור שזה קשור. לא יודעת אפילו איך להתחיל להסביר במילים. וזה יכול לקרות גם בזוגיות ללא יחסים, אבל זה לא באותה עצימות. כי יחסים משאירים רושם. נפשי בעיקר.

לגבי ה- למה לא לקיים יחסים לפני עם בן זוג שעתידים להתחתן איתו, זה כבר בהחלט קשור להלכה. ומי שנשמע להלכה ומתבטל אליה, זו דרך החיים שלו. גם בדברים שנח ומבינים, וגם בדברים שלא.

החלק השני של התשובה שלךLia

אומר הכל. אין היגיון, גם אם זה 100% בן הזוג שלך וגם אם לא. נטו הלכה וזה מה שאמרתי מלכתחילה. 

 

וכן, מה שהיה לא קשור בכלל. היחסים המיניים שלך לפני חתונה לא מגדירים אותך, לא מורידים ממך, לא משנים אותך. בסך הכל חוויה שחווית. פשוט הורגלנו לחשוב שזה משהו מיוחד שמשנה אותך נפשית רוחנית ווטאבר, אבל זה לא. זה בסך הכל חוויה גופנית בדיוק כמו שזו חוויה רוחנית "להתאהב" במישהו לפני החתונה. 

להגיד שזה משנה אפילו קצת מסוכן בעיניי, כי מה יגידו מי שנאסו? שלא ידעו ש"אסור"? מי ש"נפל"? זהו פשוט מחקת אותם. ומחילה זה פשוט מגוחך..

לא נראה לי שהבנת אותי יקרההמקורית
לא התכוונתי לרושם במובן של את עכשיו פחות טובה, ממש לא..
הכי לא בכיוון.
הכוונה משאיר רושם בנפש שלך. יחסים זה לא רק סקס נטו, עם אדם שהיית איתו במערכת יחסים. זה משפיע על הנפש ברבדים מאוד עמוקים שעלולים להשאיר משקעים שישליכו על מערכות היחסים הבאות. חוויות משפיעות עלינו, לטוב או למוטב. במקרה הזה, לדעתי, לצד הפחות טוב. בלי קשר לעניין ההלכתי בכלל בכלל. נטו על העולם הרגשי שלנו
מקווה שהבנת אותי יותר טוב עכשיו
אני הבנתי אותךLia

ברור לי שלא התכוונת לפחות טוב במובן הזה.

 

הרושם בנפש כמו שהגדרת את זה, בעיניי לא שונה מרושם של "התאהבות" או חברות ללא מגע, בשניהם יש רושם, הסקס הוא רק עוד צורת הבעה לאהבה שממילא את חשה, ולפעמים דווקא הלב הוא היותר בעייתי מאשר העניין המיני לעניין זוגיות חדשה. ואם תצאי רגע מהתבנית הזו שלסקס יש עניין רוחני, תביני שזה לא משנה כלום. תמיד יהיה רושם כלשהו מכל מה שתעברי בחיים, זה נקרא ניסוי וטעיה, גדילה, התפתחות, התנסות, וזה מהות החיים. זה לא אמור לעבור חלק. 

 

קיצור קשה לי להסביר.. והאמת שאין שום הסבר אמיתי, זה נטו הלכה. וגם בזמן התורה יש סיפורים על צדיקים ששכבו עם נשים ללא נישואים, שלא נדבר על זה שזו דרך גם להתחתן. העניין המיני בהלכה של היום הרבה יותר סוגרה ומסוגרת ממה שהיה פעם. והאמת שסקס זה לא כזה עניין כמו שעושים ממנו היום.

אז לא הבנת חחהמקורית
סקס הוא לא רוחני בהתייחס למה שכתבתי (כלומר הוא גם, אבל לא התייחסתי לפן הרוחני פה). התכוונתי לכך שהוא משפיע על הרגש שלנו. ויותר מסתם 'התאהבות'. הוא רובד נוסף לקשר רגשי, שמעמיק אותו עשרות מונים. והוא כן משפיע. בעיניי, לפחות.
הייתה לך התנסות במערכת יחסים לפני החתונה שאת כותבת בכזו נחרצות? זה ניסוי וטעייה, נכון, אבל ההתנסות הזו משפיעה. לא מתכוונת גם רק ל'סטוץ' אלא למערכת יחסים שלמה שנבנית למשך תקופה עם הרגלים מסויימים סביבה, עם עומק מסויים, שיחסים לגמרי משפיעים עליה

אולי את רואה את הדברים אחרת ממני, אבל אני לגמרי חולקת.
אז בעיניי זה לא יותר מהתאהבותLia

זה בדיוק אותו דבר. אין משמעות למי הראשון, השני או השלישי שלך. זו תבנית שהוכנסה לנו לראש ולתרבות. מי שיסתכל על זה ללא דעות קדומות יבין שזה בדיוק כמו נשיקה, חיבוק, לתת את הלב שלך וכו'. לגבי השפעה זה כבר עניין שלך איך את לוקחת את ההתנסויות שלך וההסתכלות שלך על החיים. יש כאלה רגישים לכל דבר ונכנסים לדיכאון מכל דבר. ויש כאלה שלוקחים חוויות כמעצימות ומפתחות שאפשר ללמוד מהן המון ואף להשתפר. 

 

אישית, בעלי היה היחיד לפני הנישואין, וממש לא ידעתי בוודאות שאתחתן איתו. וזה לא גרם לי לחשוב לרגע שעכשיו הוא חייב להתחתן איתי או שזה הולך להרוס לי כל קשר אחר במקרה וזה לא יצליח. זו פשוט לא צורת ההסתכלות שלי בחיים.

אני חושבתהמקורית
שדווקא בגלל שלא כל אחד לוקח כל דבר אותו דבר, ה- לא לקיים יחסים לפני חתונה,שומר עלינו. יש אחד שהדרך שלו להביע אהבה ורגש ולתת את הלב זה יחסים, ובשביל אחר - זה משו אחר.
אבל בינינו, לקשר בין גבר ואישה ללא יחסים יש גבול מסויים שבו הוא נגמר. זה מתחיל להיות משעמם מתישהו. זה חסר.
ובגלל שקשר לא מצליח להתרומם ללא יחסים, כמה כאלה אישה תעבור עד שתרגיש שזה האחד? אצל כמה אנשים נשים את הלב שלנו? המבחן הוא לא היחסים בדווקא, אלא האישיות. יחסים זה חשוב, אבל לרוב משו שניתן לשפר ולעבוד עליו. ולכן, בראייה שלי לפחות, כשאין יחסים - ההסתכלות על האדם והאישיות יותר בהירה ונהירה, כי המגע מוסיף ומתעתע לעתים.
אולי את חזקה מנטלית ולא נותנת לדברים כאלה להשפיע עלייך, מצליחה להתנתק, לע כולם כמוך. אולי הרוב לא.
וזה לא קשור לדעתי להבנייה הזו, זה פשוט שככה לרוב עולם רגשי של אישה עובד
עובדה שכל העולם ככה נוהגLia

וזה עובד. זה הוכיח את עצמו מדעית וחברתית ואיך שלא תרצי. 

 

זה נטו איסור הלכתי ואנחנו מנסים לתרץ אותו בפילוסופיות כאלה ואחרות..

זה עובד?המקורית
איך בדיוק?
אחוז הגירושין רק עולה בקצב מטורף.
אז לפי מה את מגדירה הצלחה?

ושוב, לא התייחסתי להלכה בשום דרך כאן. זה כבר נדבך אחר.
מה הקשר לגירושים?Lia

יש מאה ואחת סיבות לגירושים ואני בטוחה שאף אחת לא בגלל שבן הזוג שכב פעם מישהו אחר לפני.

 

זה עובד בכך שבעולם אף אחד לא מחשיב יחסים כמשהו קדוש שאסור לעשות אותו לפני חתונה (חוץ מדתיים בכל מיני דתות למיניהם) ואנשים חיים עם זה יופי. 

משקעים, געגועים לקשר קודם וכו' יש בכל המגזרים, גם לדתיים כדת משה וישראל ואם כבר דווקא אצל דתיים כדת משה וישראל לא רק שגם אצלם משקעים יכולים להיות קיימים, בנוסף יש להם את האחוז הכי גבוה בגילוי בעיות אחרי נישואים דווקא בנושא המיני. ולא מעט גירושים בגלל זה. 

שובהמקורית
את לא יורדת לסוף דעתי.
זה שיש גרושין, זה בטוח לא בגלל שמישהי שכבה פעם עם מישו והפוך. ברור שלא בהכרח.
אלא מה? זה מוכיח שזה שמקיימים יחסים לפני החתונה,לא מעיד על טיב הקשר בהמשך. נקודה. אז למה בעצם..?
זו עובדה שלדעתי לא ניתן להתווכח איתה

ואם נחבר את זה לנושא - אז זה רק מעיד שעם יחסים או בלי יחסים לפני, מה שחשוב זה האישיות והפתיחות בין בני הזוג. בכל המישורים. הרבה קשיים, גם בתחום המיני בקרב מי שלא מקיים יחסים לפני החתונה, וגם בקרב מי שכן - נופלים על זה שיש אטימות וחוסר רגישות. חוסר נכונות לעבודה. ואת זה, קיום או קיום יחסים לא פותר. רק מודעות, נכונות, רגישות וענווה.
בדיוקLia

זה לא מעיד על טיב הקשר, אז למה לא בעצם? גם זוגות שכביכול שמרו לפני בסוף התגרשו.

אף אחד לא טען שקיום יחסים לפני זה המפתח לזוגיות מאושרת. אני טענתי שמה העניין בכלל בלאסור? שאין שום הסבר הגיוני חוץ מאיסור הלכתי נטו.

 

את טענת שזה גורם למשקעים שקשה יותר לצאת מהם אבל עובדה שרוב העולם ככה נוהג ולמרות זאת חיים יופי ורוב הסיבות לגירושים הן לא בגלל משקעים כאלה ואחרים. כי ברגע שאת בזוגיות טובה זה עניין שקל מאוד להתגבר עליו. אם הזוגיות לא טובה זה לרוב בכלל לא קשור למשקעים מהעבר ואז יש בעיות וגירושים, אבל שוב, עניין הסקס לפני החתונה הוא לא פקטור

האחוזים נמוכיםהמקורית
הרבה יותר. איך אפשר להשוות בכלל??


והגם שזו לא הסיבה העיקרית, לכי תדעי... לא בדקנו באחוזים.
אין דרך לדעת.
זה מורכב.
וגם,לא אמרתי שזה רק זה. זה חלק מהחסרונות. שיש מהם גם הלכתיים שאת לא חייבת לקבל.

וייתכן שיש בזה גם יתרונות לשיטתך.
העניין הוא, שמי שמתיר לעצמו קיום יחסים לפני חתונה ( בלי היתר הלכתי כמובן), לרוב ההשקפה התורנית שלנו תהיה במקום יותר נמוך. כי הוא לא רואה את עצמו מחויב הלכתית לכל דבר. מכאן שהמחויבות שלו לעבודה עצמית לפי ההלכה בכל הנושא של הבית היהודי על כל רבדיו, גם היא נמוכה יותר.
אז אליה וקוץ בה.



ונכון, יש גם אנשים ששמרו נגיעה וגם לא גילו מחויבות לשלום בית בכל הנוגע לעניין המיני. מודעת לכך. בעיניי הם סבלו לחינם, כי קיום המצוות אמור להביא אותנו למודעות אישית אחרת לעצמנו ולסובבים אותנו, וזה לוקה בחסר לעתים. ואולי זה מה שהתורה באה להגיד לנו בעצם עכשיו כשאני חושבת על זה.
נצטרך להסכים שלא להסכיםLia


זה גם בסדר כמובן המקורית
כן. זה הבניה חברתית.די שרוט
לפני 15,000 שנה הייתה חשיבה אנושית שכמו שעצים וצמחים צריכים הרבה גשמים ומים כדי לצמוח, כך נשים צריכות הרבה זרע בשביל להרות וללדת.

אז נשים בקבוצות של אז היו מדתדלות לקיים יחסים עם כל מיני פרטנרים.
הן היו מקיימות יחסים עם כמה שיותר "בעלי תכונות" כדי שיוולד תינוק עם כמה שיותר תכונות חיוביות. את המצחיק בחבורה, את הכריזמטי בחבורה, את החזק בחבורה, את היפה בחבורה וכד'.
לא יודעת מה איתךהמקורית
מבחינתי לפני 15000 שנה, היה 'תוהו ובוהו וחושך על פני תהום'.
לא שכנעת. אותי, לפחות
אוקיי, זה נושא אחר כבר חחדי שרוט
אם את יודעת בוודאות שתתחתני איתוברגוע

מה החסרון בלחכות עם זה עד אחרי החתונה?

מה היתרון? כלום. בעיניי בכל אופן.Lia


אוקיברגוע

פשוט כתבת בהתחלה "יש חסרונות ויתרונות לפה ולפה ולמרות זאת בעיניי עדיף את זה."

איזה יופי אתנגמרו לי השמות

@המקורית יקרה, וואו! קוראת אותך ואת פשוט מביאה המון לפורום (ובטוחה שלעולם כולו גם בחיים האמיתיים).

מסכימה איתך מאוד לכל אורך השרשור.

 

אני חושבת שהתת נושא שהתפתח כאן מזמין אותנו להתבוננות פנימה, להעמקה נוספת.

וכל חוסר-הסכמה מביא איתו גם את ההתבוננות לעומק הזו.

 

זהו באמת נושא רחב ועמוק מני ים.

 

ואכן מה שלא נסביר ונחשוב ונכתוב - זהו דבר ה'. זו התורה. ולא תוחלף. והיא נצחית ואלוקית ומעל לכל הבנת האדם. לא סתם נאמר "אילו ידעתיו - הייתיו".

כי אנחנו בני אדם. לעולם לא נוכל לחשב ולהבין חשבונות שמים.

ולמה עושים מה שעושים? כי כך ה' אמר.

וזו התשובה הראשונה והאחרונה והאמצעית שלנו.

 

ויחד עם זאת, כאשר אנו מוזמנים להתבוננות פנימה אנו כן יכולים, בעיניים האנושיות שלנו, בהבנה האנושית שלנו, לנסות ולראות גם את החשיבות (החלקית, כי כאמור לעולם לא נבין וגם לא נתיימר להבין את דעת ה') של הדברים.

אני מאמינה שיש בחוכמה האלוקות משהו הרבה הרבה יותר עצום ממה שניתן לראות ולהבין. הרבה יותר. ואני יודעת שגם אם אני לא מבינה עד הסוף זה בסדר כי זו דעת הקב"ה.

כשאני אישית מתבוננת בנושא, בהחלט יש חשיבות מכרעת ומשמעותית מאוד מאוד ל*בלעדיות* של איש ואישה.

 

המילה הזו כ"כ כ"כ מהותית בעיניי

כ"כ כ"כ עמוקה בעיניי

בלעדיות.

 

כן, איש ואישה.

רק היא לו.

רק הוא לה.

במחשבה, במעשה, בדיבור, בנפש, ברגש, בגוף, בהכל.

כן.

ככה פשוט ככה ברור לומר זאת ולומר זאת בגאון ובקול רם.

היהדות מדהימה.

השמירה על הבלעדיות בקשר בין איש לאשתו מדהימים.

השמירה על הייחודיות הזו מדהימה.

קיום יחסי אישות הוא עולם רחב בפני עצמו שיש בתוכו עוד ועוד ועוד רבדים.

יש את הרובד הגופני גרידא, ויש רובד רגשי, ונפשי, ורוחני.

וכאשר הדבר נעשה בין איש לאשתו, כאשר הגיעו לבית והם כבר לא בדרך, זה הדבר הכי יקר והכי קדוש ולא סתם זה מה שרואים בתוככי קודש הקודשים, ממש במקום הכי קדוש - בית המקדש,קודש הקודשים, מעל ארון הברית. זה זה מה שרואים.

ודווקא בגלל העוצמה הכה גדולה של זה, כל מה שמפספס את זה, כל מה שמחטיא את המטרה הזו (חטא מלשון החטאה) - הוא לא נכון. והוא חטא - החטאה.

וזה יכול לבוא לידי ביטוי לא רק בפן הגופני כאמור אלא בעוד ועוד ועוד נדבכים.

 

וכאשר שני בני הזוג כורתים ברית נצח יחד, ונשמותיהם מתחברות לאחד, והם בקירבה השלמה גם בגוף - הם באמת אחד.

ובתוך האחד הזה

יש להם את הייחודיות

ואת הבלעדיות

ואת חוסר ההשוואות במימד הזה

ואת הנאמנות

ואת השמירה על הכל-כולם רק האחד לשניה.

כן אם היו חברים קודם, אבל השמירה הזו כ"כ יקרה וכ"כ חשובה לזוג עצמו! בטח לאישה אבל גם לאיש, בהחלט.

הידיעה הזו שגם אם אי פעם הייתי בקשר עם כך וכך גברים - את כל כולי שמרתי וייחדתי אך ורק לאישי.

שגם אם הייתי בקשר עם כך וכך נשים - את כל כולי שמרתי וייחדתי אך ורק לאשתי.

והעולם הזה בינינו ימשיך ויתעצם עוד ועוד.

וימשיך להיות בלעדי ולהעמיק עוד ועוד.

וזו מתנה גדולה שהתורה מביאה לנו.

ולענ"ד גם שמירה גדולה על האישה בפרט.

ואישה שמביאה את כל כולה לאישה האהוב ויודעת שרק אותה הוא רואה בצורה כזו ורק איתה הוא חי אי פעם חיי אישות ולא עם אף אחת אחרת - זה חיים.

ואיש שמביא את כל כולו לאישתו האהובה, ויודע שרק איתו היא חיה חיי אישות בשלמות ואהבה ולא עם אף אחד אחר לעולם - זה חיים.

 

גם במימד של אחרי החתונה עם אותו האדם שהיה הארוס/החבר שלי - שוב גם כאן, זו דעת הקב"ה והיא אלוקית. ולעולם לא נצליח לרדת לסוף דעתו של הקב"ה כי אנחנו לא הוא. אבל אני מאמינה בלב שלם שיש גם שם משהו נכון ושלם. שרק אחרי החתונה נשאר כזה בשלמות.

כלומר רק לאחר אותה כריתת ברית, אותה ההתחייבות, רק אז - הגענו הביתה, יש את הביטחון השלם בכך (הרי גם מאורסים או חברים יכולים להיפרד וזו שמירה נוספת לענ"ד.

ואם מדברים על גרושים או אלמנים - אז כמובן שאף אחד לא מתחתן על דעת שיתגרש או יתאלמן חלילה. אבל אם כבר הגיע מצב כזה שבטוח קשה ושורף לכולם - אז בהחלט יש חיים אח"כ. ב"ה. וגם אז - קודם כורתים ברית ונישאים בשנית ורק אז מבטאים גם את המימד הזה עם האדם החדש.)

אנחנו אחד של השנייה. משמעות של שייכות פנימית ולא כחפץ חלילה, אלא כמו שהבן שלי הוא שלי ואני מרגישה אליו שייכות פנימית ועמוקה - אז בדומה לכך. (ועוד הרבה יותר כי הזוג הם הם הבסיס להולדת הילד ומהם הכל).

 

ואני חושבת שחשוב מאוד לומר את הדברים בבהירות.

תורתנו היא תורת חיים.

חיים פשוטו כמשמעו.

ואנו רואים בה את החיים ממש.

רוצה להוסיףנגמרו לי השמות

לשורה שכתבתי: "אבל השמירה הזו כ"כ יקרה וכ"כ חשובה לזוג עצמו! בטח לאישה אבל גם לאיש, בהחלט."

 

שני מקרים (שמייצגים עוד המון מקרים אחרים) של שתי נשים יקרות (חילוניות, אבל זה לא בהכרח משנה) שסיפרו לי עד כמה העניין הזה של הבלעדיות כ"כ חשוב ומשמעותי:

 

האישה הראשונה מספרת שהייתה בכמה וכמה קשרים לפני החתונה, כולל אינטימיות גופנית.

הם נפרדו לבסוף משיקוליהם ולאחר תקופה מצאה את מי שהיום בעלה ונישאה לו. היא מספרת שמאוד קשה לה בתחום הזה עם בעלה מהכיוון של המחשבות וההשוואות למה שהיה בעבר. עד כדי כך ששיתפה שמדי פעם עולים לה זכרונות או תמונות/פלשבקים מקשר עם גבר אחר בעוד היא עם בעלה ממש. והדבר הזה מאוד מאוד מצער אותה והיא לא מצליחה להשתחרר מזה.

במילותיה שלה אמרה שמצטערת מאוד על כל מה שהיה בעבר וחבל שלא הכירה אז את ההלכה יותר לעומק.

 

האישה השנייה מספרת שהיה לה חבר שהייתה מאוהבת בו עד הגג מספר לא מבוטל של שנים. גם כולל קירבה גופנית והכל. לימים הם נפרדו, והגיעו למצב שהיא ממש שונאת (מילותיה שלה) אותו, והמחשבה על זה שהייתה איתו כולל הכל במקום הכי אינטימי והכי שלם ועמוק מזעזעת אותה בכל פעם שהיא חושבת על זה. גם היא, שיתפה שחבל שלא היה לפחות הגבול הזה של קיום יחסים אז, כי היא לא יכולה להכיל את זה שהייתה עם אותו אחד שהיום היא מתעבת אותו (ועברו ביניהם מאז המון כאבים וסיפור לא פשוט).

היום ב"ה היא נשואה וטוב לה אבל הצער הזה שהיא מתארת שנתנה את כל כולה לאדם שהיום היא מתעבת נשאר קיים.

 

והמקום הזה של קיום יחסים רק לאחר חופה וקידושין, בעצם אומר לנו (שוב, גם ולא רק): אפשר להכיר, אפשר ליצור קשרים, אפשר לחפש, וזה מבורך. וגם אם עוברים כמה וכמה קשרים עד שמגיעים לאחד/ת זה בסדר גמור.

אבל השמירה הזו על הבלעדיות הזו, על גופנו, על נפשנו, על ייחודנו - היא שמורה רק לאחר שהגענו הביתה.

גם אם אני מבררת ונמצאית בקשר עם בחור ונחמד לי איתו ואפילו כיף ממש, אבל אני לא מרגישה שהוא הבית שלי ועוד לא הגענו בגלל זה לחתונה - זה אומר משהו. ויכולים להיות כמה וכמה אנשים/נשים שנפגשנו איתם במהלך חיינו, אבל אם לא הרגשנו שהם הבית שלנו - ההגנה הזו והשמירה על הבלעדיות למתי שכן נמצא את הבית שלנו מהותית כ"כ.

והאמירה הפנימית הזו שרק מי שלו אנו נשבעים אמונים,

רק מי שאנחנו יודעים שזה זה הבית שלנו

רק מי שאנו מרגישים מולו/ה ביטחון לכל החיים

שזה זה, או שזו זו

שמצאנו

שזה החצי שלנו -

רק שם לאחר ההתחייבות השלמה הזו וכריתת ברית הנצח בינינו נוכל בביטחון ובשלווה לממש את כל הרבדים של הקשר ולהעמיק שם עוד ועוד.

כי כאמור מיניות היא מסע. ולימוד. ועולם ומלואו. וזוג יכול להעמיק שם עוד ועוד יחד באהבה, מתוך ביטחון שלם, מתוך בלעדיות שלמה.

אין שכר ועונש בעולם הזההמקורית
לפי מה שאני יודעת. בימינו.
אני קורא את המשפט הזה ובוכהנשוי+
למה?המקורית
אין שכר ועונש מיידיים. זו כוונתי.
הנהגת ארך אפיים זה מה שיש בימינו, למיטב ידיעתי. תקן אותי אם אני טועה
לא יודע אם את זוכרת את הסיפור שלינשוי+
את יכולה לקרוא שרשורים שלי..
הייתי בעבר חילוני דתי כזה, מה שנקרא דתילון. גדלתי בשכונה כזאת וכך היו הוריי. השכונה לא היתה שכונה טובה. אחרי שסיימתי תיכון עם בגרות מצטיינת (מעל 40 יח"ל) זרקתי הכל והתחרדתי.
בתקופת ההתחזקות שלי בישיבה היו לי דאגות מה יהיה עם המצב הכלכלי כי לא פשוט להיות אברך ולחיות בצמצום. אבל תמיד התנחמתי בזה שאקבל אישה טובה. זה חלק ממה שגרם לי להתחזק מלכתחילה. לא אהבתי את כל הפריצות והזנות. והיחס לנשים בעיקר את כל תרבות הפורנו. ואני מדבר על לפני 20 שנים. היום בוודאי המצב גרוע בהרבה.
התחתנתי ואת ההמשך תוכלי לקרוא בשירשורים שלי. כמובן שלא מפורט שם הכל. זה כבר יותר מזעזע אך עדיף כך כדי לא לחשוף יותר מדי פרטים.
אבל אפשר לומר שהעבר של אשתי מלפני החתונה היה בעייתי. ואת זה גיליתי מאוחר מאוד.. בצורה מאוד כואבת.
כך שמה שניקר ועדיין מנקר חי בראש זה מה שכתבת
לגבי שכר ועונש. על זו תורה וזו שכרה. אכזריות בלתי נתפשת.
והיתה לי גם שבת עצובה עם הרבה מחשבות.
זאת הסיבה.
כואב לקרוא 💔המקורית
אני חוזרת בתשובה בעצמי, ואמנם לא עברתי את הניסיון שלך אחד לאחד, אבל עברתי גם עברתי דברים לא פשוטים, מהחוויה שלי.
ועם כל זאת, אני לא חושבת ש- זו תורה וזו שכרה, אלא - אם כך לעושי רצונו...

לטעמי זה לא שכר ועונש. יש תיקונים מסוימים, נסיונות מסוימים שצריך לעבור בחיים.. גם לגדולי הגדולים בעמ"י היו הרבה קשיים. אז מי אני שהכל יעבור לי חלק?
זה בטוח לא מנחם אותך, ואני לא רוצה לתאר לעצמי מה זה מרגיש להיות בנעליך, אבל בכל מקרה ראיתי לנכון לשתף את כיוון המחשבה שלי
אני מניח שבתת מודע אני מניח שהכל מאת הנשוי+
ואם כן, זה לטובה. אבל זה רק בתת מודע. בפועל אני שבור.
עברתי הרבה ניסיונות ואתגרים בחיי, אבל זה אחד הקשים. לא מאחל אפילו לעמלקי לעבור דבר כזה.
ואגב, לא מכיר גדולי ישראל מכל הדורות שנתנסו בעונש/ניסיון שכזה!
אצלם זה היה קשור לפרנסה או יסורי גוף..
אם את מכירה, אשמח לשמוע.
אומרים שזה שנוי במחלוקתהמקורית
אבל על מעשה ברוריה שמעת?
ומה זה ייסורי נפש? האין זה לא מה שאתה עובר? יש או יסורי נפש או ייסורי הגוף.

וגם, לדעתי, זה לא משנה מי עבר מה ואם זה תואם למה שעברת אחד לאחד, אני גם חוויתי משו שלא שמעתי עליו בהכרח שעברו קודם.
אלא מה? המסקנה שלי לפחות, היא ש- וואלה, יש צדיק ורע לו. לא מהחיים שלי האישיים כמובן כי אני לא צדיקה בכלל, אלא שזה לא שמקבלים פרס על החזרה בתשובה או על הקרבה להשם. אין משוא פנים לפני השם יתברך.. וכל דבר טוב וכל יום טוב שיש לנו, בבריאות,בזוגיות, בפרנסה, לא משנה במה.. זה לא מובן מאליו ולא 'מגיע לנו'. זה מחסדיו של הבורא יתברך עמנו.
יכולה לשתף שכשחוויתי את הקושי האישי שלי, הצלחתי להתקרב אפילו יותר. כי בדיוק הגעתי לנקודה הזו, של להישבר בגלל ש- זו תורה וזו שכרה? או להאמין שזה מסלול ונסיון שהייתי צריכה לעבור, שלא הכל אני מבינה, אבל שאני בוחרת בתוך הסיטואציה להאמין בהשם. להאמין שהשם הוא טוב ומטיב ורוצה להיטיב עמי, גם אם אינני רואה זאת כרגע. זה פשוט פתח לי שכל אחר בעבודת השם ויכלתי להישען עליו ולהשליך עליו. 'טוב, זה ממך. אתה נתת את המכה ואתה גם תרפא. אני בידיים שלך. אין לי כוחות מעצמי להתמודד עם זה, אז אני צריכה שתתן לי את הכוחות ותרים אותי מהאשפתות'. הרגשתי שהרווחתי קרבת השם יותר גדולה.
שמעתי ולא ברור לי מה היה שםנשוי+
לא יודע אם היו להם ילדים.
בכל מקרה היא התאבדה מה שעשה את זה יותר קל.
מחפש למצוא מישהו עם מקרה דומה כדי שמישהו יבין אותי וכך אולי אצא מהעצבות.
מכירה מקרובאורה שחורה
כמה מקרים דומים לשלך
מכירה הרבה בעלי/ות תשובה שגילו שזה שחזרו בתשובה, או זה שהחליטו להתאברך, לא פטר אותם מעבודת המידות
ושהמסע שלהם לא נגמר.
אם היית מסיים את העבודה שלך ביום שנהיית אברך למה לא עלית בסערה השמיימה?
כמו כולנו, גם בעלי תשובה מתחתנים ושם מתחילה העבודה האמיתית שלהם בעולם הזה, עבודה על עצמם, על מידות ועל חסד, יגיעה במלאכת זיכוך הלב ומרפא לנפש.
עלייה בסערה השמימה דווקא היה טוב.נשוי+
ולא לעבור את כל זה.
כל הבאסהאורה שחורה
שדווקא הסערות והמשברים הגדולים הם אלה שמתוכם מגיעים לצמיחה והארה.
הטבע שלנו מתנגד לזה כי זה אומר שאנחנו נצטרך לעשות שינויים בתפיסות החיים השגויות שלנו
שם נכנסת ענווה.
מאתגר,
מאתגר מאוד
גם אותי
אבל כדאי שנשלים עם זה
ויפה שעה אחת קודם.



אתה לא חייבהמקורית
מישו שעבר מה שעברת כדי לצאת מהעצבות.
תהיה אתה התקדים של עצמך.
אנשים קמו וקמים ויקומו מדברים קשים. והמוות חלילה לא עדיף, המוות הוא חידלון. אם אתה חש תחושות קשות, אולי כדאי לפנות לטיפול אמיתי שיהיה לך לעזר. באמת.
מסכימה עם @אורה שחורה
דווקא עכשיו בקריאה שנייה הבנתי יותרהמקורית
ובמקום להסתכל על מצב כזה כ זו תורה וזו שכרה, בלי קשר לתחושה ש- נדפקתי, אי אפשר להישאר שם גל החיים. זה מכניס אותנו למקום של קורבנות.
כחלק מלקיחת האחריות על החיים ועל הwell being שלנו, צריך להתקדם למישור מעשי ולפתור. לרוב, אחרי מסע של קושי שנפתר, מערכת היחסים הופכת טובה יותר. זה למעשה הכוונה שלי..
וכשעושים את זה ממקום נכון,השקפתית, זה ממש מעין עולם הבא. וזו שכרה, לגמרי
ניסיתי ונושעתי
את ממש מתוקה ❤סוסה אדומה
אני גם מסכימה איתך כמעט על הכל.

(בכוונה לא נכנסתי למה צריך לעשות עם זה, אלא ניסיתי לתת מקום גם לתחושה כזאת, תקראי לה גם קורבנית, וגם יש צד כזה בשמירת מצוות, אבל בואו נגיד את האמת ללא שיפוטיות רגע, יש תחושה כזאת וזה אפילו מובן ולגיטימי בעיניי).
חד משמעית.המקורית
רק שזה יכול לקרות גם ל- לא דתיים. זו הסייפא שלי פה בעצם. הרצון לעקוף נסיונות לא עובד בעיניי.

ותודה ❤️❤️ אם את מסכימה איתי, אז עשיתי את שלי 😎
לא וכןנעמי28
לא עושה מצוות בשביל שכר או עונש, זה בכלל לא שווה ערך.
לא בעולם הזה וגם לא לעולם הבא, גיהנום וגן עדן לא במחשבה שלי כשאני עושה או לא עושה מצווה.

אבל כן מרגישה שאלוקים ׳חייב׳ לדאוג לנו.
הגענו לעולם בעל כורחנו.
וכמו שאני חייבת לדאוג לילדים שלי לצרכיים בסיסים, פיזים ונפשיים.
ככה בעיניי גם אלוקים חייב בלי קשר לקיום מצוות.
וכשזה לא קורה, אני באמת כועסת על אלוקים.
על בעיות בריאותיות, ילדים חולים, תאונות דרכים, פגיעות בחסרי ישע שדופקים ילדים ואנשים לנצח שלא באשמתם.

וכן יכול להיות שהכל לטובה, אבל כועסת שהטוב כל כך מוסתר ושצריך לעבור יסורים עד שמגיעים אליו אם בכלל.




ברור שמרגישים לא טוב עם זה ויש טענותנשוי+
זה טבעי. אנחנו לא רובוטים. וזה נועד לייסר אותנו.
אדם שקיבל אגרוף ממישהו ודאי שזה יכאב ויתעצבן על מי שהיכה אותו - זה לא סותר שהכל משמים..

אני גדלתי בסביבה לא טובה בלשון המעטה, עשיתי הכל כדי להצטיין בלימודים ולא נמשכתי אחרי ילדי השכונה.. לפני הצבא התחרדתי למרות שהיה קשה לזרוק הכל. התחתנתי והייתי חייב לפרנס כי לאשתי היו בעיות.. אז שוב ללכת נגד הזרם ולהתגייס וללמוד מקצוע.. וכל זה תוך כדי גידול 5 ילדים מדהימים. זכיתי לקנות גם דירה גדולה ב"ה.
פתאום אני מגלה שאשתי בוגדת בי!
כל המאמץ של כל החיים מתגלה כחסר תועלת..
גם מבחינה חומרית - כל מה שבניתי צריך להתחלק עם מישהי צבועה וכפוית טובה. וגם מבחינה רוחנית - עמדתי כל חיי בנסיונות וזה הגמול??

ראיתי שנשים כתבו כאן שהן עוברות נסיונות בקטע של יחסי אישות ולמה זה מגיע להן והלא הן שמרו על עצמן וכו'
באותה מידה יכלו להיות מופתעות מדברים אחרים שיכלו לקרות להן, ז"א לא נוכל לבטח את עצמנו בצורה מוחלטת
אף פעם. בחיים אנחנו לומדים שאנחנו לא שולטים על הכל.. ובעצם, אנחנו לא שולטים על כלום.
זוועה!!! ה' ישמור ויציל,אבא בחופשה +
מה זההה???
מאיפה מגיעות הנשים האלה
יאו שברת אותי עכשיו
באמת זה הגמול? מה יהיה עם ישראל?
דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו
מההההההה נסגר, אשה עם בעיות, חיה על בעלה
קונה לה בית, והיא,
לאשפז בתלייה, איפה בן גביר שישים לזה סוף
אכן, סבלתי תקופה מלחץ דם גבוה ואני בן 38נשוי+
הסטירה הזו הגיעה לי בהפתעה גמורה.
עוד לפני כשנה חשבתי שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה ואני מאושר.
לא סתם אמרו שהבטלה מביאה לידי זימה.
לאשתי היו בעיות עוד מהילדות ובשילוב הדיכאון שלה + הרשתות החברתיות התדרדרה לאן שהגיעה.
וען, אני מסכים למה שאמרו כאן בעבר לגבי שיטת השידוכין שהיא לא טובה כ"כ, ודאי לא לאנשים שמגיעים מחוץ למגזר..
אז כן, פתחתי הליכים והילדים המקסימים שלי יאלצו להידפק וכל מה שבניתי להם ולי הולך להתפרק.
אבל אין לי הרבה ברירות. וכמו שברור לי שכל החושך שאני נמצא בו כרגע מגיע מלמעלה (ותאמין לי שאתה לא מכיר את פרטי הפרטים עד כמה הזוי הסיפור שלי), הוא גם יתגמל אותי באור גדול
כואב לשמוע. איך היא הגיבה לכך, אגב?המקורית
איך היא הגיבהנשוי+
ניתקה קשרים עם הגברים וטפטפתי לה שכדאי לה ללכת לטיפול בבעיה הספציפית שלה במוסד מוכר שמטפל בזה ולא ע"י אנשים שיזיקו לה יותר והיא בסופו של דבר הולכת לשם. הסברתי לה שהיא צריכה לעבוד אחרת לא יתנו לה את הילדים ואכן לאחר 16 שנים של סירוב, היא יצאה לעבוד..
במקביל גם קבעה תור לפסיכיאטר.
אבל היא מנותקת רגשית.
לא רוצה לדבר על זה, להיפך, מתרגזת עליי ברוב חוצפתה ואז מפנה את הגב ואז שותקת. משתמשת הרבה בpassive aggressive.
לא מביעה חרטה על מה שעשתה.
לא מודה בכלום גם כשאני אומר לה מקום שעה ועם מי.
לפחות היא עושה משו עם עצמההמקורית
כך שגם אם זה לא יועיל לכם, לפחות יועיל לילדים..
כואב. אבל לפעמים צריך להגיע לצעדים מרחיקי לכת
בלת"ק לבינתייםתהילה 3>
אני לא רואה את זה ככה בכלל.
יחד עם זאת, עם ובלי קשר מותר שיהיו לנו רצונות וציפיות מה',
לצד ההבנה שהוא עושה הכל לטובתנו גם אם אנחנו לא בהכרח רואים או מבינים איך.

ובמקביל לכל זה, אני מאמינה שככל שאנחנו מחוברים לעצמנו מתוך חיבור לאלוקי שבנו ובכלל,
גם המציאות הפיזית סביבנו כולל בריאות ופרנסה נהיית יותר נינוחה וגאולית.

בבריאות זה הרבה פעמים נראה עין בעין, לדוגמא חולי שמגיע מתוך
צבירה של דאגות ורגשות קשים, או מתוך זה שלא נותנים לעצמנו מנוחה ררויה, או תזונה ראויה.
גם בפרנסה האר"י אומר שככל שאדם מחובר ליעוד שלו ועושה מה שנכון עבורו,
שם מצוי גם מקור השפע והפרנסה שלו.

וכמובן שאנחנו יודעים ומאמינים, מעבר לוהיה אם שמוע שמדבר על הקשר בין המציאות הפיזית שלנו לעבודה הרוחנית,
שעם הגאולה הרוחנית תהיה גם סוג של גאולה פיזית
האוכל יצמח מוכן, לא יהיו מלחמות וכו וכו

ובעיני גם היום אפשר לראות את זה, שככל שעובר הזמן יש פחות טורח ועמל סביב העולם הפיזי, פחות סבל של מלחמות ומחלות יחסית ללפני 50 ו100 ובטח שיותר שנים,
ויותר מקום למהות ולרוח.





אני רק אדייק משהו חשוב:
אני לא מדברת כאן על עבודת ה' במידה החיצונית וה"דתית",
כלומר להשתייך לציבור מסויים ולעשות דברים מסויימים,
אלא על חיבור עמוק ומהותי לנשמה שלנו, לה' ומתוכם לפעול במציאות. וזה מצב שלמרבה הצער גם אנשים שמשתדלים לעשות את הטוב בעיני ה' לא בהכרח מחוברים אליו, וה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.
לא נעים ,אבל כן לגמריאלמונית פלונית

אם אני הולכת בדרך המצוות ומשתדלת להיות אדם טוב מצפה לקבל טוב מהקבה, לצערי היו לי קשיים גדולים בשנים האחרונות מה שגורם לי קצת להתעורר ולחשוב אם אני נמצאת במקום שטוב לי..

 

למרות הכל יודעת שכל אחד ובעיותיו לא משנה דתי או לא .

 

לא ראיתי את כל התגובות....תות"ח!אחרונה

לא זוכר איפה ראיתי, אבל ראיתי שכתוב גם על איוב, שבעצם עצם זה שלאדם יש חיים, גם אם יש לו ייסורים קשים, הוא צריך להודות על זה לה' יתברך, כי יכול היה להיות שלא יהיו לו חיים בכלל. "ב"ה אני נושם", מכאן והלאה הכל בונוס.... (סטיקרים של נחנחים....). וגם להבין שיש לה' חשבונות גדולים, ובסוף הכל לטובה, ולהבין שאין לו אינטרס סתם לעשות לי רע, אחרת לא היה בורא אותי, הוא ברא את הברואים כדי לעשות טוב לבריותיו, רק לפעמים אני לא מבין את זה. וכמו במשל ילד שצריך לעשות זריקה, גם אם הוא בטוח שהרופא פוגע בו, האבא יתפוס אותו וייתן לרופא להזריק לו, כי הוא רוצה בטובת הבן שלו שיהיה בריא. ואנחנו לא יכולים להבין את כל החשבונות....

 

אני חושב שה' נותן לכולם את מה שטוב להם ומגיע להם. לפעמים יש אדם שאם יהיה עשיר, רק יאבד את האושר האמיתי, ולא יהיה שמח, וזה יגרום לו לצער הרבה יותר גדול, ויפסיד מזה הרבה יותר (ושלא לדבר על עולם הבא....), "עושר שמור לבעליו לרעתו". ויש אנשים שעושר גורם להם טוב, ויש גם מצבי ביניים, שאולי העושר יגרום לאדם טוב, אבל כרגע הוא לא מספיק מתפלל ומכיר טובה, וכדי לפתח אצלו את זה, מה שיביא לו לטוב רוחני ולעונג רוחני בעולם הבא הרבה יותר גבוה, צריך שלא יהיה לו כרגע פרנסה.

 

וכמובן, לא נמנע מלהזכיר את הרמב"ם שאמר שרוב הרעות אדם גורם לעצמו....

בכל מקרה, כל מאי דעביד רחמנא, לטב עביד.

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

מצטרפת לכל מילה של נעמי28 שכתבה לךנגמרו לי השמותאחרונה

לא יודעת איך להתייחס להודעה הזו אפילו מרוב שהיא הזויה ונשמעת כמו גיבוב של מילים ללא שום קשר אחת לשנייה.

אז למען הסדר הטוב ולמען כל הקוראים בכללם אכתוב בנקודות:

א. אישה נשואה אכן מקודשת לאיש שלה.

שאמר לה תחת החופה - הרי את - ורק את

מקודשת לי - ורק לי

והיא מיוחדת לו והוא מיוחד לה.

ושום דבר אחר שנכנס ביניהם לא שייך כאן.

ולא אני שאני כלום אומרת אלא הקב"ה והתורה והמוסר האלוקי ולא האנושי.

אז שום דבר שיכול לחצוץ בקדושה הזו, בין במחשבה, בין בדיבור, בין במעשה - הוא פסול.

ואיך תדע?

יש לך את התורה הקדושה שמפרטת הכל ואת חז"ל שמלמדים אותנו ברחל בתך הקטנה (בדיוק בפרשה "רחל בתך הקטנה") מה ואיך וכמה ולמה.

מעבר לזה אתה רוצה לדעת?

זה לא כ"כ מסובך:

תשאל את עצמך איך היית רוצה שידברו / יחשבו / יעשו לבת שלך הנשואה. זה הכל.

היית רוצה שגבר זר יתחיל איתה שהיא נשואה?

היית רוצה שגבר זר ימשוך אותה בערמומיות ובמסווה למקומות לא ראויים, כמובן שהכל במסווה של מצוקה ורק להתייעץ או כל דבר אחר?

היית רוצה שלאט לאט יצור איתה קשר אישי שיכול לנוע מאפלטוני, דרך שיחות, דרך וידאו, ועד לפיזי ממש?

זה היחס שאתה מאחל לבת שלך?

הקב"ה לא מאחל זאת לאף בת שלו. ולאף בן שלו.

אז גם אני הקטנה לא.

מעבר לזה עדיין מסובך לך להבדיל? זה גם פשוט מאוד:

כל מה שאדם לא היה מעז לכתוב בפומבי ע"ג הפורום אלא רק במחשכים של מסר אישי או כל מחשכים אחרים שהם בהיחבא - כנראה יש כאן נורת אזהרה.

רוצה להתייעץ? בצורה נכונה וראויה ועניינית? אין בעיה. אפשר כאן ע"ג הפורום כמו שעשו ועושים ויעשו הגולשים כאן.

אין שום צורך לפנות בפרטי.

וגם אם כן - אם הוא לא היה מעז לכתוב זאת בפומבי - כנראה שצריך לחשוב שם פעמיים.

יש היום צילומי מסך והכל מתועד, אם היה חושש מצילום מסך וכו' האם היה כותב זאת מלכתחילה?

אם היה יודע שאשתו תצפה בזה? שילדיו יצפו בזה? היה כותב את זה?

הנה לך כל הדרכים להבדיל.

יש טוב. יש רע. יש הפרדה.

אנחנו לא בבילבול ובבלילה בין טוב לרע.

יש תורה אלוקית ואמת אלוקית.

אז אדם רוצה להתייעץ עם אישה אף שהיא נשואה? שיתכבד ויעשה זאת לפי האמור. בטח ובטח בפורום דתי.

יש לנו את המוסר האלוקי ואת התורה הקדושה.

וכמה שהתורה מדגישה את כל האמור על אשת איש. אחת מ3 העבירות שהן יהרג ובל יעבור. וכל ההרחבה שם ומשם.

ב. אין שום קשר, אבל שום, בין יחס ראוי לאישה נשואה לבין הטרדות במקווה או גילוי עריות במשפחה. ה' ישמור, מאיפה הבאת את זה בכלל? פה ממש מצטרפת למילים של @נעמי28 שזה במקרה הטוב עישנת משהו ובמקרה הפחות טוב אין לי מושג איך זה הגיע לך לראש.

אבל האמת צריכה להיאמר - אין שום קשר בין הדברים.

זה כמו שתכתוב ששמירה על בלעדיות בנישואים היא הגורמת לצונאמי / רציחות / עבודה זרה וכל קישקוש אחר.

מעבר לזה כל מילה וכל פירוט מיותר כיוון שחוסר ההיגיון זועק כאן מכל מילה.

ג. לא יודעת למה התכוונת "שהאדם רק מגמגם ולא כזה "מיני", אבל דע שאתה לא מעורה עד הסוף בכל מה שקורה מאחורי הקלעים, מה שנקרא במה שנשים דיווחו לי אישית בפרטי. לא אחת ולא שתיים ולא שלוש ולא ארבע. יש הרבה מעבר למה שאתה רואה, וכן, יש גם כיוון כמו שכתבת. הדברים לא נכתבו סתם, ובטח שלא בכזו נחרצות. יש סיבה להכל.

ד. מעבר לזה, ומעבר למקרה ספציפי כזה או אחר, לא חייב ולא צריך בכלל להגיע עד להכי גרוע. גם הרבה לפני זה רע מספיק. גם לקחת אנרגיה וכל מה שלא שייך במחשבה דיבור ומעשה לאישה נשואה או לאיש נשוי זה לא ראוי. שוב, כאן כל סעיף א' אפשר לקרוא שוב ולדעת להבדיל ולמצוא את האיזון בין מה שכן למה שלא.

יש לנו תורה. יש לנו מוסר אלוקי. מדובר בפורום דתי. וגם בלי קשר יש מוסר.

ואיך אמרת בשורה אחרונה, אכן עשרת הדיברות כוללות "לא תרצח", לא לרצוח ולא לקחת לא לאישה ולא לאיש את העולם הזה שלהם ואת העולם הבא שלהם.

גם אם אדם חושב שזה בסדר, או שאם זה "מתוך הסכמה" אז הכל טוב, כי גם אז זה לקחת את העולם הזה ואת העולם הבא. משניהם. שום דבר טוב לא יכול להיות מדבר כזה, אולי רק לטווח המאוד מיידי ומאוד קצר איזו הרגשה של ריגוש או סיפוק רגעי בלבד, אבל אחריו שבר ועוד בור ועוד תהום ועוד ריחוק מהאישה או מהאיש עצמם ועוד רע, בטח ובטח לטווח הארוך.

ומעדויות רבות מכלי ראשון יש כאן בהחלט המון שבר וכאב וממש לא טוב.

ובטח ובטח אם זה נעשה בצורה של מניפולציה זה אף עוד יותר גרוע.

וכן, גם אדם שמביע מצוקה, וכותב לאישה רנדומלית (ואיזה גועל נפש זה שכל אישה תחשוב שניק מסוים פשוט פונה לכ"כ כ"כ המון נשים, כל מי שיש לה דופק כאן בערוץ, ושפשוט מחפש לפתח שיח. איך אישה כזו צריכה להרגיש? אפילו אם הייתה רווקה זה מגעיל, מה היא חפץ אחד מני רבים שרק מנסים עליה את מזלו מבין כל ההמונים? פשוט מגעיל).

אבל קל וחומר שהיא נשואה, אז מה עניין לפתח שיח ומתוכו לצלול למעבר לכל מיני מחוזות, לא רק הגרועים שהם, שוב, גם לפני יש הרבה רע. מה עניין למשוך אישה נשואה ככה במילים?

הכך יעשו את אחותנו? ואת בתנו? ואת נשות ישראל?

אז אני לא מוכנה לזה. בטח לא במרחב של הפורום אם יש לי איזושהי שליטה מינימלית על ההנהלה ולדווח ולחסום ולהזהיר על נושאים כאלה.

בנות ישראל, אחיות שלי, יקרות לי. יקרות מדי ויקרות מפז.

ואף אחד לא יתייחס אליהן ככה.

כן, נכון, יהיו תמיד עוד אחוזים לא מבוטלים גם של גברים וגם של נשים שימשיכו להתכתב בפרטי, מרצונם החופשי, וכן, גם ילעגו לי ולכל מה שאני כותבת ואיך כתבו? יכנו זאת "משטרת מחשבות", אבל זה לא מזיז לי, כי אני מדברת אל מי שזה כן שייך אליו ומי שזה כן רלוונטי אליו, וגם אם זה רק אישה אחת או רק איש אחד שבעקבות הדברים יותר נזהרים - דייני.

וכל אחד אחראי על עצמו בלבד.

ברוך השם ותודה לאל שכבר יודעת שזה כן עזר לפי פניות באישי, אז לפחות בטיפה שאני יכולה לעשות זה יקר מאוד. ולאותן אלו שפנו בפרטי ולאותן אלה שקוראות סמויות (או קוראים) - בעיקר להן אני מכוונת. ותודה לה' על כך ועל כל מה שכתבו לי.

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה

שנזכה להתחזק, כולנו, בקודש הקודשים שבין איש לאשתו, ובכל הטוב שבחיים,

שבת שלום ומבורך

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...