כי זה גיל צעיר שבקושי יודעים דברים מהחיים ועד כמה שחושבים שיודעים לא יודעים..

חוץ מיזה למה למהר זה גיל שצריך לחיות אותו כדי שאחר כך תיהיה באמת בשל ומוכן לזה וכו'... 

ואין לי מוח לכתוב באמת דברים הייתי היום חולה ועדיין אני לא מרגישה ואוו אז זה דעתי הקצרה נראה לי..

אם היה קיים יצור כזה שלא משתנה בגיל הזה אז היית צודק אבל אתה טועה.. אין סיכוי  100% שאין מישהו שהצליח שיהיה לו חברה בלי ליפול והוא אדם טוב צדיק ירא שמיים שעשה דברים בחיים והם חיים באושר.. (כמובן שלא יכול להיות כי יש בעיה בעצם הדיבור בין בנים ובנות בגיל הזה לכן אני יודעת שאני צודקת..)

לא יודעת איפה אתה חי אבל לא קיים יצור כזה שלא משתנה.. לא סתם זה גיל *ההתבגרות* הופכים לבוגרים ומשתנים.. אם לא משתנים אז זה בעיה כי זה אומר שאתה עוד קטן וזה לא טוב קיצור..

לא קיים דבר כזה אז אם השאיפות שלך זה להיות ירא שמיים אמיתי ולעשות רצונו בלב שלם אז תרד מזה תחכה בסבלנו תתגבר ויום יבוא בעיתו ובזמנו ויהיה לך הכי טוב בעולם..

וגם ברור לנו שאנחנו כאן כדי לתקן תעלום והתיקון יכול להיות אפילו מהדברים הקטנים האיישים של הבנינו וה'...

(זהו עד כאן חפירותי מרגישה דוסל'ה (לא שיש בזה משהו רע) מקווה שלפחות הועלתי במשהו)
זהו יומטוב!

אני פשוט עיפה ויש לי מלא דברים לעשות

אבל לא הבנתי זה נראה שמאוד התפקשש פה משהו..

אסור חבר/ה בגיל הזה קודם כי הרבנים של דורנו  אמרו שאסור אז למה להתחיל להכנס לסוגיות של מותר חצי ככה וחצי ככה פשוט אסור.

זהו מכאן אפשר להתחיל להסביר וכו'.. אבל מה שהולך פה זה נראה (לא שעשיתי את זה אי פעם אבל) כאילו ברגע זה אתם לומדים גמרא ויש פה אפשרות לכמה אופציות או לא יודעת מה.. אבל לא חבר'ה הרבנים שיודעים אומרים שאסור כאשר זה לא לצורך חתונה וברור לכולנו שאין למה להתחיל קשר לחתונה בכיתה ח' לכן אין פה חלק של דיון אם מותר או אסור אם בנויים מספיק או לא.

אפשר לתת בתור עובדות שנגיד אסור, שלא מוכנים מספיק, וכו'..

אבל בתור אופציה אני לא רואה פה מקום לשאלה..

(סליחה אם לא הייתי ברורה מספיק אני מוכנה לנסות לדייק אותי אם צריך)

אם שומרים, לא מספיק מכיר את הסוגייה, אבל מניח שרוב הרבנים יורו הלכה למעשה שלא תהיה חברה, כיוון ש"אין אפוטרופוס לעריות".....

וגם אם אין איסור מפורש, זה וודאי רצון ה'...

לא היו חברים בלבד.
כיוון שהיום זה לא רלוונטי להתחתן בכלל כזה, אז מה שאתה אומר לא שייך.
כמובן לאו דווקא שהתכוונת לכך, רק חידדתי...

אבל מובן שלגבי האיסור אתה צודק....

אם כן כבר מצאתי את המקור הראשון שקפץ לי פשוט אין לי כל כך איך לצלם אז תגיד לי אם אתה רציני ואני ישלח מחר...

תזכיר לי אם אני שוכחת פשוט אין לי אפשרות לבנתיים..

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

גם בגין היה, אבל גם יאיר שטרן. בדקתי את זה לפני ששלחתי:

רשימת פעולות האצ"ל – ויקיפדיה

תסתכל למטה ברשימת המפקדים של האצ"ל, יאיר שטרן מופיע שם...

אל תתפוס אותי על קטנות....

ואי ואיי אם כן חייבת לציין שפשוט אתה חי בסרט...סתםסתם אבל לא..

ברור שזה לא שווה את הסיכון שיש אם הקשר הזה לא יוצלח...

רק מוסיף, זו גם לא החלטה אישית על עצמי, זו החלטה שנוגעת לעוד צד בסיפור, ואני אישית חושב שגם אם הצד השני לא כ"כ אכפת לו, בסופו של דבר בגיל כזה הצד השני לא מודע כ"כ למעשיו ולתוצאות של זה, ובעצם זה לקחת סיכון ענק של פגיעה בו וזה חוסר התחשבות ואפילו הייתי אומר "ניצול סיטואציה".....

גם זה לא מספק.. אבל פחות מ1%?? נוו מה אתה עושה צחוק?? חוץ מיזה שגם אם יכול להיות 1% של סיכוי שקשר כזה יעבוד הקשר לא צריך להתחיל מגיל כזה כי זה סתם הופך לחברות לכולנו ברור שלא צריך לצאת אם מישהי שש שנים מקווה לפחות שלכולנו.. ונגיד תגיד לי להתחיל מכיתה י' שאתה כבר הרבה יותר בוגר אני מכירה מישהי כזאת מאוד טוב שבעזה זה לצורך חתונה וסבבה הם החליטו בעקרון אבל רגע היא שמיניסטית והיא רוצה לסיים בגרויות ואולי עוד דברים (מדרשה שרות) וכאילו זהו לא יודעת מה לעשות.. פשוט היא אומרת לי לא לעשות את זה ושאתה מפספס ככה את כל גיל הנערות וכו'.. קיצור לא ממליצה בכלל..

ובאמת שאם תגיד יא יב אני גם יותר יבין בכל זאת לא ממולץ לעשות את זה בכוונה (המלצה מהמורה שלי שהכירה את בעלה מאז שהייתה שמיניסטית וגם לה יש סיפור..)

שיהיה שבת שלום ובהצלחה!..

זה שאולי יש זה לא אומר שמותר כי זה לא לצורך חתונה בכיתה ח'...ואז זה כבר סתם חברות..

ורק רוצה להגיד היה לי השבת סוג של ויכוחון שנוצר בעיקר מבורות אבל לא משנה קיצור מישהי שלא הבינה למה אסור שיהיה חברים ואז היא אמרה  לי כזה מה הבעיה אני מתאמנת לכשיהיה לי בעל.. קצור ניסיתי להסביר לה זה ממש חמוד הבורות של הלמה אסור לדבר עם בנים..(לא באמת חמוד אבל בסדר..)

וגיליתי שזה פי אלף יותר קל להסביר פנים מול פנים מאשר במחשב..

ולחתום על כתובה לזון ולפרנס ולהוקיר לרפא לפדות ולקבור

אז זה נקרא קשר למטרת חתונה

הייתה האם יש דבר כזה קשר רציני בגיל הזה.

כן, רק היא אמרה שכאילו לשואל יש הנחה שמותר, ואחרי שמותר, הוא שואל האם אפשרי שיהיה קשר רציני, והיא אמרה לו שאין מה להתלבט, כי זה אסור. (רק אמרתי מה הדו-שיח שהיה פה....)

אני מסכימה איתך לחלוטין.

אגיב מפורט כשאוכל בע"ה בלי נדר.

כתבת ממש יפה אין לי מה להוסיף..

1. בגיל כזה עדיין לא בנויים לקשר זוגי. קודם כל אנחנו צריכים להבין שיש לנו עוד במה להתבגר, רק מי שמבין את זה - מתחיל באמת להתבגר. וגם לדעת להכיל מורכבויות ולא לראות רק שחור-לבן, לדחות סיפוקים, לנהל באחריות את סדר היום שלנו ואת המשימות שלנו, ועוד..

2. בגיל התיכון עוברים שינויים מאוד גדולים בנפש, בשאיפות, ברצונות.. יכולות להיווצר כל כך הרבה בעיות שיקטעו את הקשר וישאירו שריטה בנפש שתפריע ליצירת קשר חדש, נכון ובריא בזמן המתאים. כשהכל עדיין לא יציב, כמובן שאי אפשר לבנות קשר יציב לכל החיים.

3. כבר אמרו גדולים וחכמים ממנו "אין אפוטרופוס לעריות". בכל מה שקשור לנושא הזה, פשוט אי אפשר לסמוך על עצמנו. (ולהיות חכמולוג זאת לא תכונה בוגרת במיוחד..)

בהחלט הצגת פה כמה נק' נכונות שבגללן הקשר בגילאים כאלו לא ריאלי. (וחשוב לי להעיר על שמירת נגיעה שזה לא המלצה בעלמא, אלא איסור, "לא תקרבו לגלות ערווה", אפילו חיבוק ונישוק שזה דרך חיבה. ודבר זה נאמר בין היתר לגבי נידה, וכל אשה בגיל ההתבגרות בחזקת נידה....).

בכללי, האדם בגיל הזה הצד הפיזי שלו מאוד חזק, ואילו הצד של האישיות, פיתוח הדעה העצמאית וכו'...עדיין בשלבי פיתוח, ולכן בדר"כ הקשר לא מגיע ממקום של בחירה נבונה שמתבססת על אופי משותף וכו'...אלא ממקום של יופי (ולפעמים אחרי הבחירה הזאת גם יגיעו הצדקות של התאמה ע"פ אופי, אך הרבה פעמים זה תירוץ והצדקה....). קשר כזה בין בני הזוג הוא קשר שאין בו קדושה ושכינה, לעומת קשר לצורך בניית בית שממילא יהיה הרבה יותר בקדושה ויתבסס על דברים גבוהים ורמים יותר, וההתאמה הרגשית מגיעה כדי לחזק את ההתאמה הנפשית-פנימית, כאפשרות להשלמה בכל הצדדים ולחיזוק הקשר, אך פה עיקר הקשר מתבסס על זה, ובאופן שולי מגיעה ההתאמה הנפשית, ולכן קשר זה הוא קשר מאוד אינטרסנטי. (להבדיל ח"ו, אך אזכיר את אמנון ותמר, שמכיוון שהכל התחיל מתאווה, אז בסופו של דבר גדולה השנאה אשר שנאה מהאהבה אשר אהבה. ישנו פירוש ששמעתי, אמנון שנא את תמר על כך שהביאה אותו למצב כזה שפל. כך אפילו שיש רצון משני הצדדים, בסופו של דבר בגיל הזה לא יודעים מה באמת רוצים, וכמו שילד קטן יבקש הרבה ממתקים, זה לא אומר שזה מה שטוב לו, צריך להדריך אותו ולא לתת לו ללא גבולות, ואז יוצא שכל אחד מבני הזוג בסופו של דבר יכול לפגוע ולגרום לשנאה לאחד שהוא כה אוהב. אז אם הוא באמת אוהב אותו, שיחכה, ויראה אם האהבה הזאת היא אהבה אמיתית, או שהיא לא שלימה, ולא באה מהחלקים הנעלים באדם, ואז היא יכולה להביא רק לפגיעה באחר. ולחשוב גם על הפגיעה הרגשית שיכולה להיווצר מהפרידה, עד כמה האדם יכול לפגוע בצד השני....).

הבעיות בקשר כזה יכולות להיות רבות, האדם יחפש מה הוא מקבל בקשר הזה, ולא יחפש לתת ולהעניק, שזו מהות החתונה באמת, שהאדם יצא מהצמצום הפרטי שלו ויבוא לנתינה לאשתו, ילדיו וכו'....

אמנם, יכול להיות שגם אחרי שיתחתנו במצב כזה, יעלו שלב, ויצליחו להגיע לקשר אמיתי ונכון. אבל, כמו שאמר כיפת ברזל סרוגה, האדם משתנה ומתבגר, ואז פתאום מבין שאין התאמה נפשית, והוא מרגיש שיש פער בינו לבין בת זוגתו. וגם אם יצליחו ויתאימו גם אחרי שיתבגרו וישתנו, בסופו של דבר תחילת הקשר הייתה בצורה לא טובה ונכונה, וא', חבל לקחת את הסיכון, ב', הכל הולך אחר ההתחלה, וחשוב מאוד שתחילת הקשר ותחילת החתונה יהיו בצורה קדושה וטובה, מה שישפיע לכל הקשר חיבור אמיתי ונכון.

בכתבי הרמב"ן מופיע ספר "אגרת הקודש", ושם הוא מאריך שהקשר בין האדם לאשתו אסור שיהיה בצורה תאוותנית, אלא האדם צריך להיות במידה האמצעית, וכך יוכל לקדש את הקשר, לעומת אם האדם בא כשהוא בתאוותו, אז אין הוא יכול לקדש את הקשר, וממילא זה ייפול למשהו לא טוב. אף פעם לא צריך להיכנע לחומר, ליסוד העפר, שהוא הכבדות, העצלות, והעצבות, אלא צריך לבוא ולקדש אותו באופן כזה שהאדם באופן מודע כשמחובר לקדושה, מעלה את החול אליו, וכך יכול להופיע אותו בצורה מתוקנת וקדושה וטובה ומחושבת, ולא בלי מחשבה כלל וחוסר גבולות. (וזה גם יכול לקבוע את מידות הילדים לכל החיים, ואכמ"ל....)

ועוד דבר, הרבה פעמים כשהאדם נכנס לקשר זוגי, הוא "נשאב" לצד השני, משקיע, ושוכח לטפח את עצמו. ובצדק, אין לאדם פנאי הן מבחינת זמן והן מבחינה נפשית לטפח ולגדל את עצמו. כשהאדם מלא, אז הוא יכול לתת, כשכוס ריקה, אין מה לשפוך ממנה. כשהיא מלאה, היא נשפכת ונותנת לאחרים. כשאדם מלא ובנוי בעצמו, אז הוא יכול להשפיע גם על אחרים, אבל אם הוא ריק, איך הוא ייתן?

לפעמים הקשר הוא בריחה. הבנייה של האדם דורשת מהאדם כוחות נפשיים רבים, לרדת לנבכי נפשו, למצוא מיהו ומה התפקיד שלו, לבקר את עצמו על מומים שלו ולעבוד על עצמו וכו'...והרבה פעמים הכי קל לאדם ללכת לקשר רגשי וכבר להיות ב"שלב הסופי", ולדלג על השלב האמצעי, שהוא קשה. אך האדם מפספס צדדים, ויכול בגלל זה לפספס את הטיפוח וההשקעה בעצמו, וזה קריטי ומשפיע על כל הבניין שלו לכל החיים. כל שלב ושלב בעידן הזה של החיים של האדם קריטי וחשוב להתפתחותו, וכל פספוס של זה יכול לפגוע מאוד.

ואם האדם מגיע במצב כזה של בריחה מהתמודדות, אז כל הקשר שלו לא מתבסס על התחייבות ועל אחריות, אלא על בריחה מזה, על "עננים" ו"ורוד", ואפס הבנה של כובד האחריות של הקמת משפחה. ואז כשיתחיל השלב הנוסף והקשיים יצוצו, והחיכוכים יצוצו, מרוב שהאדם לא ראה את עצמו בלי אשתו, עכשיו פתאום הוא קולט את הניגודים ומה הוא, וכנראה שגם כאן הוא יישאר באותו מצב של בריחה מאחריות, של בריחה מהתמודדות. ורק אם האדם מגיע מתוך הבנה אמיתית, אז יש גם מקום ל"ורוד", ולכן יש שבעת ימי משתה ושמחה בתחילת הנישואין, אך זו שמחה אמיתית שלא נובעת מבריחה מהחיים, אלא ההבנה שיש שלבים וצדדים בחיים, ויש מקום לזה ויש מקום לזה וצריך את שני הדברים, אך התעלמות והתכחשות לאחד מהצדדים היא לא טובה.....

גם חינוך ילדים זה לא פשוט. אם בגיל כזה מתחילים קשר, אז בוודאי שיתחתנו מאוד מוקדם. וזה יכול לגרום לסגירת אפיקים של לימוד בישיבה/מכינה לגבר, לימוד אקדמאי לאשה ולגבר, ועוד דברים וכיוונים. בנוסף, עול פרנסה מוטל עליהם די מוקדם, והם נאלצים לפרנס משפחה ולחנך ילדים, כשהם בעצמם בשלבי התבגרות ופיתוח....

אין מה להצטער, ממה נפשך, אם האדם מאמין בזיווג מן השמים, אז גם אם ייפרד, ה' יסייע בעדו למצוא את זיווגו, ואם לא, אז ימצא את זיווגו המתאים לו בעיתו ובזמנו. הדבר שהאדם הכי הרבה צריך לשאול את עצמו, מה רצון ה'? ממה נובע הרצון שלי, מרצון עמוק ואמיתי, או מרצון חולף? לפעמים אם האדם בעצמו יתבונן יוכל להגיע למסקנה שזו הייתה עצת יצה"ר, וזה לא רצון אמיתי. ובגילאים כאלו כנראה זה המצב.

די מוזר כזה: אני בסניף מעורב ובשבט הראה שלנו וגם בקווה. יש רק דיבורים כאלה של מי מתאימה למי, וכזה, אבל אף אחד לא לוקח את זה באמת צעד אחד קדימה.

בתכלס לא

ודווקא לא בהכרח כי מי שצעיר הוא באופן מהותי לא רציני,

קשר רציני בעיני היהדות הוא הבנה מי אני מה הכוחות שלי ובהתאם לזה מה אני שואף לייסד בעולם לכבוד ה', איזה בית אני רוצה לבנות לכבוד ה', על איזו השקפה (גם בקווים כלליים) להשתית אותו, איזו מסורת להעביר לילדים,

נביא קצת רש"ר הירש ששייך לכאן [בראשית כ"ח]:

"יעקב יוצא כדי לייסד בית יהודי, ולשם כך אין הוא זקוק אלא לכחות הטבועים באישיותו. כך מתחיל סיפורו של יעקב, שהרי כל האמור בהמשך סובב על ייסוּד אותו בית. יעקב הוא הראשון לתת ביטוי לרעיון שיש לבקש את ה׳ בתוך הבית. הוא היה הראשון שדיבר באופן ברור על הרעיון העמוק של ״בית אלקים״ (להלן פסוק יז), ״בית־אל״ (להלן פסוק יט ופרק לה, טו), ״ביתו של ה׳⁠ ⁠״, אשר ביסודו משמע: התחום בו האדם מתעלה ופורח, המקום אליו יביא את כל מה שרכש, ובו יפעל ויבנה את חייו. תחום זה הוא המקום הגדול והקרוב ביותר להתגלות ה׳.

מאז ננעלו שערי גן עדן, הרי הקמת בית עצמאי כרוכה בקשיים כה מרובים, ותלויה במצבים ותנאים כה מורכבים, עד שאדם זקוק לסייעתא דשמיא מיוחדת כדי שלא יאבד את כל הטוב שבו בהשגת אותה פרוסת לחם. מי ימנה את האנשים שהיו בעלי מוסריות טהורה טרם יציאתם לדרך של ״לחם לאכול ובגד ללבוש״; אך לאחר מכן, למען הפרנסה והשגת מעמד חברתי, כפרו בה׳, בזו למוסר, ולא חסו על זולתם ועל כבודו האנושי וכו׳. לא לחינם אמרו חז״ל ש״הדרך הזה״ רומז לעבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים ולשון הרע.

עד כה היה יעקב ״יושב אהלים״, אך עתה הוא יוצא לחפש אשה ולבקש אחר פרנסה לאשתו ובניו. הסכנות הכרוכות בזה נראות לו כה חמורות עד שתחילה הוא מתפלל על שמירת שלמותו הרוחנית, שלא ייאבד לו יושרו הרוחני והמוסרי."

עכשיו נכון לפני כמה דורות אפשר היה להגיע למסקנות האלה בגיל מוקדם יותר, וגם היו אמוראים שהתחתנו בגיל מוקדם, אבל בדורנו זה לא אפשרי גם אם רוצים,

קודם־כל לא ניתן מבחינה טכנית להתחתן ולהקים בית עד גיל 18-22 בערך - עד שלא ניתן לנהל חיים עצמאיים, בעבר בגיל 12 היית כבר שוליה של סנדלר ובגיל 15 סנדלר עצמאי,

לכן מה בדיוק הרעיון ליצור "קשר רציני" רק להוציא אותו לפועל בעוד 5-7 שנים, זה לא משרת את המטרה,

מה זה קשר רציני? "לאהוב"?

לפי התורה, חובות הגבר לאישה - שארה כסותה ועונתה לא יגרע, לפי הכתובה - חייב לרפאותה, לפדותה, לקבור אותה אם תמות, זה "קשר רציני", מה רציני בקשר של חטיבת ביניים?

בעבר גם ההשקפות היו הרבה יותר פשוטות ומחודדות, ההורים היו מנחילים לילדים את האמונה ושמירת המצוות ובדיוק את אותו הדבר כהוא זה הילדים היו מנחילים את הילדים שלהם, לעומת זאת בימינו יש צורך בבירור הרבה יותר רציני ועמוק, לאו דווקא דרך לימוד אינסופי של מחשבת ישראל, אלא דרך יצירת אישיות איתנה שיודעת מה שהיא רוצה, בגיל כזה יותר קל לקבל רשמים חיצוניים, להשתנות, ודווקא זה היופי שבגיל הזה, להבין אילו השקפות שייכות אליי, להכיר את הכוחות שלי,

בן־אדם בדרך־כלל מכיר את הכוחות שלו רק אחרי שהוא מסיים בית ספר וכבר נכנס ל"עולם העשייה", או בצבא או בעבודה, הוא מגלה מה הוא יכול לעשות ומה לא,

נכון כל העניין של "בניין האישיות" נשמע קלישאה כי באמת יש בזה הרבה מן הקלישאה, זה גם לא שאם קוראים הרבה ספרים פתאום נהיים עם אישיות גדולה, אבל צריך להבין את יסוד הדברים,

לצורך העניין לאנשים בגיל 20 קשה מאוד להישאר באותו מקום עבודה למשך שנים רבות, אבל בגיל 40 זה די מובן מאליו שנשארים באותו מקום עבודה (כלומר שבלונה) במשך 5-20 שנה, לא בהכרח כי הוא טוב אלא כי פחות בנויים לשינויים ולדברים חדשים, וצריך מידה מסוימת של יציבות כדי להקים בית שצריך להיות יציב גם מבחינה השקפתית וגם בכלל, בן־אדם צריך להיכנס לתוך מסגרת שבע"ה היא לכל החיים, אין דרך חזור לפחות לא לכתחילה,

ולדעתי גם מי שבגיל 30 ועדיין לא עשה את הבירור הזה, יהיה יותר מועיל אם קודם יברר ויתבגר ואז יתחתן, פחות מלעשות את הבירור הזה זה גובל בזנות לדעתי, כי זנות זה להשתמש בכוח החיים העצום הזה בשביל כלום,

חז"ל ביקשו לבטל את יצר העריות מחמת הנזק העצום שהוא גורם, אבל אין מה לעשות, העולם לא יכול להתקיים בלי העוצמה הזאת, החיים צריכים עוצמה כדי לנוע, אבל האם אנחנו לוקחים את הכוח הזה כי אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, כי אנחנו רוצים לבנות בית אמיתי לפי רצון ה' ברוח ישראל סבא ולומר דברי תורה על שולחן שבת ולחנך את הילדים ולפרנס כו', או כי אנחנו מבולבלים ומושפעים מהרשמים של הסביבה, מרשמים של נסיבות כאלה ואחרות, מרושם של פגישה שהייתה לנו

מקווה שלא הכברתי בדברים, אבל אביא דוגמה נוספת, בשינוע חומרים רדיואקטיביים יש המון תקנות וכללים, צריך לארוז בחומרים מאוד חזקים, לאחסן בתנאים מסוימים, בדרך־כלל בחדר בטון מאחורי דלת מתכת כבדה ביותר, צריך לסמן כראוי, ואפשר לשנע רק כמויות מוגבלות באריזה אחת,

עכשיו האם לא ניתן להרים את האריזה ולהתקרב אליה ולשחק איתה? אפשר, אבל למה לעשות את זה, האם אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, בוודאי שלחומרים האלה יש שימושים מועילים ביותר במכשירים רפואיים / הקרנות / תרופות, אבל מה הטעם "לשחק" עם החומר הזה סתם ככה?

אבל בהחלט קיים הבדל דק בין חיים משמעותיים לבין חיים שעדיין לא מספיק יציבים..

החיים של ילד/נער בכיתה ח' הם חיים רציניים מאוד, אבל קיום מערכת יחסים זוגית בגיל הזה - זה לא רציני ולא אחראי. 

זאת לא האיכות שהגיל הזה מצטיין בה, אם כי בהחלט יש בו איכויות משמעותיות אחרות.

שאני ארצה את הנכון...

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

2 אדר אז לומדים עד שבט כזה חח

ואגב גם מי שעושה 4 יחל עדיין לומד😅😅

אבל רואים תסוף באופק(;

קשוח 5 יחל לא?...

*תגובה לGini פשוט קפץ למטה

המתמטיים ואת רכישת מיומנויות הטכניקה של התמודדות עם השאלות וההגעה לפתרונות.

היופי במתמטיקה שלא צריך לזכור טונות של חומר בע"פ, כמו במקצועות הומניים, אלא לרכוש הבנה ומיומנות באמצעות המון המון תרגול, ואז די מהר מצליחים להתמודד עם כל בעיה שצריך לפתור.

ותודה על איחולי ההצלחה!

מטורף, תגיע רחוק

אני דווקא ההפך- לא אוהבת לחשוב

ומעדיפה לזכור (;

לזכור הרבה בע"פ - שפות זרות

זה ממש קריטי ברכישת שליטה בשפות אחרות מאשר שפת אם

זה היה ככה עוזר באנגליתת

בטח מתישהו ימצאו מכשיר שמחדיר למח שפות

זיכרון חיצוני למוח, כמו למחשב (דיסק און קי)

ואז אפשר יהיה לטעון באותו רכיב המון מידע שיהיה זמין מיידית למוח שלנו.

(כמו שיש כבר פתרונות טכנולוגיים ביו-רפואיים אחרים שמתחברים למערכות ביולוגיות בגוף, למשל קוצב לב, משאבת אינסולין, רשתית מלאכותית, שתל שבלול באוזן)

ואם לא עכשיו, ערב ראש השנה והאיחולים לשנה החדשה, מתי כן מתאים לפנטז על העתיד?

בטח מתישהו אולי בעתיד הקרוב כבר לא יהיה ביס לאידעת בטח יהיה משו אחר

(לפי איך שהטכנולוגיה מתקדמת בטיס)

ואנחנו נהיה הדור הישן😂

אבל זה דיון ארוך מאוד

אני גם הייתי רוצה שיישאר ככה

למרות שנגיד מבחינה רפואית אני הכי רוצה שיתקדם וישתכלל ובעוד תחומים

שיהיה אפשר להכניס את החומר ישר למוח

(כרגע יש מחקרים על זה ששימוש בבינה מלאכותית דווקא מזיק לציונים, מה שהגיוני מאוד)

העולם יותר מורכב מזה, גם אם זה יקרה

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.