כי זה גיל צעיר שבקושי יודעים דברים מהחיים ועד כמה שחושבים שיודעים לא יודעים..

חוץ מיזה למה למהר זה גיל שצריך לחיות אותו כדי שאחר כך תיהיה באמת בשל ומוכן לזה וכו'... 

ואין לי מוח לכתוב באמת דברים הייתי היום חולה ועדיין אני לא מרגישה ואוו אז זה דעתי הקצרה נראה לי..

אם היה קיים יצור כזה שלא משתנה בגיל הזה אז היית צודק אבל אתה טועה.. אין סיכוי  100% שאין מישהו שהצליח שיהיה לו חברה בלי ליפול והוא אדם טוב צדיק ירא שמיים שעשה דברים בחיים והם חיים באושר.. (כמובן שלא יכול להיות כי יש בעיה בעצם הדיבור בין בנים ובנות בגיל הזה לכן אני יודעת שאני צודקת..)

לא יודעת איפה אתה חי אבל לא קיים יצור כזה שלא משתנה.. לא סתם זה גיל *ההתבגרות* הופכים לבוגרים ומשתנים.. אם לא משתנים אז זה בעיה כי זה אומר שאתה עוד קטן וזה לא טוב קיצור..

לא קיים דבר כזה אז אם השאיפות שלך זה להיות ירא שמיים אמיתי ולעשות רצונו בלב שלם אז תרד מזה תחכה בסבלנו תתגבר ויום יבוא בעיתו ובזמנו ויהיה לך הכי טוב בעולם..

וגם ברור לנו שאנחנו כאן כדי לתקן תעלום והתיקון יכול להיות אפילו מהדברים הקטנים האיישים של הבנינו וה'...

(זהו עד כאן חפירותי מרגישה דוסל'ה (לא שיש בזה משהו רע) מקווה שלפחות הועלתי במשהו)
זהו יומטוב!

אני פשוט עיפה ויש לי מלא דברים לעשות

אבל לא הבנתי זה נראה שמאוד התפקשש פה משהו..

אסור חבר/ה בגיל הזה קודם כי הרבנים של דורנו  אמרו שאסור אז למה להתחיל להכנס לסוגיות של מותר חצי ככה וחצי ככה פשוט אסור.

זהו מכאן אפשר להתחיל להסביר וכו'.. אבל מה שהולך פה זה נראה (לא שעשיתי את זה אי פעם אבל) כאילו ברגע זה אתם לומדים גמרא ויש פה אפשרות לכמה אופציות או לא יודעת מה.. אבל לא חבר'ה הרבנים שיודעים אומרים שאסור כאשר זה לא לצורך חתונה וברור לכולנו שאין למה להתחיל קשר לחתונה בכיתה ח' לכן אין פה חלק של דיון אם מותר או אסור אם בנויים מספיק או לא.

אפשר לתת בתור עובדות שנגיד אסור, שלא מוכנים מספיק, וכו'..

אבל בתור אופציה אני לא רואה פה מקום לשאלה..

(סליחה אם לא הייתי ברורה מספיק אני מוכנה לנסות לדייק אותי אם צריך)

אם שומרים, לא מספיק מכיר את הסוגייה, אבל מניח שרוב הרבנים יורו הלכה למעשה שלא תהיה חברה, כיוון ש"אין אפוטרופוס לעריות".....

וגם אם אין איסור מפורש, זה וודאי רצון ה'...

לא היו חברים בלבד.
כיוון שהיום זה לא רלוונטי להתחתן בכלל כזה, אז מה שאתה אומר לא שייך.
כמובן לאו דווקא שהתכוונת לכך, רק חידדתי...

אבל מובן שלגבי האיסור אתה צודק....

אם כן כבר מצאתי את המקור הראשון שקפץ לי פשוט אין לי כל כך איך לצלם אז תגיד לי אם אתה רציני ואני ישלח מחר...

תזכיר לי אם אני שוכחת פשוט אין לי אפשרות לבנתיים..

מנהיג האצ"ל....

גם בגין היה, אבל גם יאיר שטרן. בדקתי את זה לפני ששלחתי:

רשימת פעולות האצ"ל – ויקיפדיה

תסתכל למטה ברשימת המפקדים של האצ"ל, יאיר שטרן מופיע שם...

אל תתפוס אותי על קטנות....

ואי ואיי אם כן חייבת לציין שפשוט אתה חי בסרט...סתםסתם אבל לא..

ברור שזה לא שווה את הסיכון שיש אם הקשר הזה לא יוצלח...

רק מוסיף, זו גם לא החלטה אישית על עצמי, זו החלטה שנוגעת לעוד צד בסיפור, ואני אישית חושב שגם אם הצד השני לא כ"כ אכפת לו, בסופו של דבר בגיל כזה הצד השני לא מודע כ"כ למעשיו ולתוצאות של זה, ובעצם זה לקחת סיכון ענק של פגיעה בו וזה חוסר התחשבות ואפילו הייתי אומר "ניצול סיטואציה".....

גם זה לא מספק.. אבל פחות מ1%?? נוו מה אתה עושה צחוק?? חוץ מיזה שגם אם יכול להיות 1% של סיכוי שקשר כזה יעבוד הקשר לא צריך להתחיל מגיל כזה כי זה סתם הופך לחברות לכולנו ברור שלא צריך לצאת אם מישהי שש שנים מקווה לפחות שלכולנו.. ונגיד תגיד לי להתחיל מכיתה י' שאתה כבר הרבה יותר בוגר אני מכירה מישהי כזאת מאוד טוב שבעזה זה לצורך חתונה וסבבה הם החליטו בעקרון אבל רגע היא שמיניסטית והיא רוצה לסיים בגרויות ואולי עוד דברים (מדרשה שרות) וכאילו זהו לא יודעת מה לעשות.. פשוט היא אומרת לי לא לעשות את זה ושאתה מפספס ככה את כל גיל הנערות וכו'.. קיצור לא ממליצה בכלל..

ובאמת שאם תגיד יא יב אני גם יותר יבין בכל זאת לא ממולץ לעשות את זה בכוונה (המלצה מהמורה שלי שהכירה את בעלה מאז שהייתה שמיניסטית וגם לה יש סיפור..)

שיהיה שבת שלום ובהצלחה!..

זה שאולי יש זה לא אומר שמותר כי זה לא לצורך חתונה בכיתה ח'...ואז זה כבר סתם חברות..

ורק רוצה להגיד היה לי השבת סוג של ויכוחון שנוצר בעיקר מבורות אבל לא משנה קיצור מישהי שלא הבינה למה אסור שיהיה חברים ואז היא אמרה  לי כזה מה הבעיה אני מתאמנת לכשיהיה לי בעל.. קצור ניסיתי להסביר לה זה ממש חמוד הבורות של הלמה אסור לדבר עם בנים..(לא באמת חמוד אבל בסדר..)

וגיליתי שזה פי אלף יותר קל להסביר פנים מול פנים מאשר במחשב..

ולחתום על כתובה לזון ולפרנס ולהוקיר לרפא לפדות ולקבור

אז זה נקרא קשר למטרת חתונה

הייתה האם יש דבר כזה קשר רציני בגיל הזה.

כן, רק היא אמרה שכאילו לשואל יש הנחה שמותר, ואחרי שמותר, הוא שואל האם אפשרי שיהיה קשר רציני, והיא אמרה לו שאין מה להתלבט, כי זה אסור. (רק אמרתי מה הדו-שיח שהיה פה....)

אני מסכימה איתך לחלוטין.

אגיב מפורט כשאוכל בע"ה בלי נדר.

כתבת ממש יפה אין לי מה להוסיף..

1. בגיל כזה עדיין לא בנויים לקשר זוגי. קודם כל אנחנו צריכים להבין שיש לנו עוד במה להתבגר, רק מי שמבין את זה - מתחיל באמת להתבגר. וגם לדעת להכיל מורכבויות ולא לראות רק שחור-לבן, לדחות סיפוקים, לנהל באחריות את סדר היום שלנו ואת המשימות שלנו, ועוד..

2. בגיל התיכון עוברים שינויים מאוד גדולים בנפש, בשאיפות, ברצונות.. יכולות להיווצר כל כך הרבה בעיות שיקטעו את הקשר וישאירו שריטה בנפש שתפריע ליצירת קשר חדש, נכון ובריא בזמן המתאים. כשהכל עדיין לא יציב, כמובן שאי אפשר לבנות קשר יציב לכל החיים.

3. כבר אמרו גדולים וחכמים ממנו "אין אפוטרופוס לעריות". בכל מה שקשור לנושא הזה, פשוט אי אפשר לסמוך על עצמנו. (ולהיות חכמולוג זאת לא תכונה בוגרת במיוחד..)

בהחלט הצגת פה כמה נק' נכונות שבגללן הקשר בגילאים כאלו לא ריאלי. (וחשוב לי להעיר על שמירת נגיעה שזה לא המלצה בעלמא, אלא איסור, "לא תקרבו לגלות ערווה", אפילו חיבוק ונישוק שזה דרך חיבה. ודבר זה נאמר בין היתר לגבי נידה, וכל אשה בגיל ההתבגרות בחזקת נידה....).

בכללי, האדם בגיל הזה הצד הפיזי שלו מאוד חזק, ואילו הצד של האישיות, פיתוח הדעה העצמאית וכו'...עדיין בשלבי פיתוח, ולכן בדר"כ הקשר לא מגיע ממקום של בחירה נבונה שמתבססת על אופי משותף וכו'...אלא ממקום של יופי (ולפעמים אחרי הבחירה הזאת גם יגיעו הצדקות של התאמה ע"פ אופי, אך הרבה פעמים זה תירוץ והצדקה....). קשר כזה בין בני הזוג הוא קשר שאין בו קדושה ושכינה, לעומת קשר לצורך בניית בית שממילא יהיה הרבה יותר בקדושה ויתבסס על דברים גבוהים ורמים יותר, וההתאמה הרגשית מגיעה כדי לחזק את ההתאמה הנפשית-פנימית, כאפשרות להשלמה בכל הצדדים ולחיזוק הקשר, אך פה עיקר הקשר מתבסס על זה, ובאופן שולי מגיעה ההתאמה הנפשית, ולכן קשר זה הוא קשר מאוד אינטרסנטי. (להבדיל ח"ו, אך אזכיר את אמנון ותמר, שמכיוון שהכל התחיל מתאווה, אז בסופו של דבר גדולה השנאה אשר שנאה מהאהבה אשר אהבה. ישנו פירוש ששמעתי, אמנון שנא את תמר על כך שהביאה אותו למצב כזה שפל. כך אפילו שיש רצון משני הצדדים, בסופו של דבר בגיל הזה לא יודעים מה באמת רוצים, וכמו שילד קטן יבקש הרבה ממתקים, זה לא אומר שזה מה שטוב לו, צריך להדריך אותו ולא לתת לו ללא גבולות, ואז יוצא שכל אחד מבני הזוג בסופו של דבר יכול לפגוע ולגרום לשנאה לאחד שהוא כה אוהב. אז אם הוא באמת אוהב אותו, שיחכה, ויראה אם האהבה הזאת היא אהבה אמיתית, או שהיא לא שלימה, ולא באה מהחלקים הנעלים באדם, ואז היא יכולה להביא רק לפגיעה באחר. ולחשוב גם על הפגיעה הרגשית שיכולה להיווצר מהפרידה, עד כמה האדם יכול לפגוע בצד השני....).

הבעיות בקשר כזה יכולות להיות רבות, האדם יחפש מה הוא מקבל בקשר הזה, ולא יחפש לתת ולהעניק, שזו מהות החתונה באמת, שהאדם יצא מהצמצום הפרטי שלו ויבוא לנתינה לאשתו, ילדיו וכו'....

אמנם, יכול להיות שגם אחרי שיתחתנו במצב כזה, יעלו שלב, ויצליחו להגיע לקשר אמיתי ונכון. אבל, כמו שאמר כיפת ברזל סרוגה, האדם משתנה ומתבגר, ואז פתאום מבין שאין התאמה נפשית, והוא מרגיש שיש פער בינו לבין בת זוגתו. וגם אם יצליחו ויתאימו גם אחרי שיתבגרו וישתנו, בסופו של דבר תחילת הקשר הייתה בצורה לא טובה ונכונה, וא', חבל לקחת את הסיכון, ב', הכל הולך אחר ההתחלה, וחשוב מאוד שתחילת הקשר ותחילת החתונה יהיו בצורה קדושה וטובה, מה שישפיע לכל הקשר חיבור אמיתי ונכון.

בכתבי הרמב"ן מופיע ספר "אגרת הקודש", ושם הוא מאריך שהקשר בין האדם לאשתו אסור שיהיה בצורה תאוותנית, אלא האדם צריך להיות במידה האמצעית, וכך יוכל לקדש את הקשר, לעומת אם האדם בא כשהוא בתאוותו, אז אין הוא יכול לקדש את הקשר, וממילא זה ייפול למשהו לא טוב. אף פעם לא צריך להיכנע לחומר, ליסוד העפר, שהוא הכבדות, העצלות, והעצבות, אלא צריך לבוא ולקדש אותו באופן כזה שהאדם באופן מודע כשמחובר לקדושה, מעלה את החול אליו, וכך יכול להופיע אותו בצורה מתוקנת וקדושה וטובה ומחושבת, ולא בלי מחשבה כלל וחוסר גבולות. (וזה גם יכול לקבוע את מידות הילדים לכל החיים, ואכמ"ל....)

ועוד דבר, הרבה פעמים כשהאדם נכנס לקשר זוגי, הוא "נשאב" לצד השני, משקיע, ושוכח לטפח את עצמו. ובצדק, אין לאדם פנאי הן מבחינת זמן והן מבחינה נפשית לטפח ולגדל את עצמו. כשהאדם מלא, אז הוא יכול לתת, כשכוס ריקה, אין מה לשפוך ממנה. כשהיא מלאה, היא נשפכת ונותנת לאחרים. כשאדם מלא ובנוי בעצמו, אז הוא יכול להשפיע גם על אחרים, אבל אם הוא ריק, איך הוא ייתן?

לפעמים הקשר הוא בריחה. הבנייה של האדם דורשת מהאדם כוחות נפשיים רבים, לרדת לנבכי נפשו, למצוא מיהו ומה התפקיד שלו, לבקר את עצמו על מומים שלו ולעבוד על עצמו וכו'...והרבה פעמים הכי קל לאדם ללכת לקשר רגשי וכבר להיות ב"שלב הסופי", ולדלג על השלב האמצעי, שהוא קשה. אך האדם מפספס צדדים, ויכול בגלל זה לפספס את הטיפוח וההשקעה בעצמו, וזה קריטי ומשפיע על כל הבניין שלו לכל החיים. כל שלב ושלב בעידן הזה של החיים של האדם קריטי וחשוב להתפתחותו, וכל פספוס של זה יכול לפגוע מאוד.

ואם האדם מגיע במצב כזה של בריחה מהתמודדות, אז כל הקשר שלו לא מתבסס על התחייבות ועל אחריות, אלא על בריחה מזה, על "עננים" ו"ורוד", ואפס הבנה של כובד האחריות של הקמת משפחה. ואז כשיתחיל השלב הנוסף והקשיים יצוצו, והחיכוכים יצוצו, מרוב שהאדם לא ראה את עצמו בלי אשתו, עכשיו פתאום הוא קולט את הניגודים ומה הוא, וכנראה שגם כאן הוא יישאר באותו מצב של בריחה מאחריות, של בריחה מהתמודדות. ורק אם האדם מגיע מתוך הבנה אמיתית, אז יש גם מקום ל"ורוד", ולכן יש שבעת ימי משתה ושמחה בתחילת הנישואין, אך זו שמחה אמיתית שלא נובעת מבריחה מהחיים, אלא ההבנה שיש שלבים וצדדים בחיים, ויש מקום לזה ויש מקום לזה וצריך את שני הדברים, אך התעלמות והתכחשות לאחד מהצדדים היא לא טובה.....

גם חינוך ילדים זה לא פשוט. אם בגיל כזה מתחילים קשר, אז בוודאי שיתחתנו מאוד מוקדם. וזה יכול לגרום לסגירת אפיקים של לימוד בישיבה/מכינה לגבר, לימוד אקדמאי לאשה ולגבר, ועוד דברים וכיוונים. בנוסף, עול פרנסה מוטל עליהם די מוקדם, והם נאלצים לפרנס משפחה ולחנך ילדים, כשהם בעצמם בשלבי התבגרות ופיתוח....

אין מה להצטער, ממה נפשך, אם האדם מאמין בזיווג מן השמים, אז גם אם ייפרד, ה' יסייע בעדו למצוא את זיווגו, ואם לא, אז ימצא את זיווגו המתאים לו בעיתו ובזמנו. הדבר שהאדם הכי הרבה צריך לשאול את עצמו, מה רצון ה'? ממה נובע הרצון שלי, מרצון עמוק ואמיתי, או מרצון חולף? לפעמים אם האדם בעצמו יתבונן יוכל להגיע למסקנה שזו הייתה עצת יצה"ר, וזה לא רצון אמיתי. ובגילאים כאלו כנראה זה המצב.

די מוזר כזה: אני בסניף מעורב ובשבט הראה שלנו וגם בקווה. יש רק דיבורים כאלה של מי מתאימה למי, וכזה, אבל אף אחד לא לוקח את זה באמת צעד אחד קדימה.

בתכלס לא

ודווקא לא בהכרח כי מי שצעיר הוא באופן מהותי לא רציני,

קשר רציני בעיני היהדות הוא הבנה מי אני מה הכוחות שלי ובהתאם לזה מה אני שואף לייסד בעולם לכבוד ה', איזה בית אני רוצה לבנות לכבוד ה', על איזו השקפה (גם בקווים כלליים) להשתית אותו, איזו מסורת להעביר לילדים,

נביא קצת רש"ר הירש ששייך לכאן [בראשית כ"ח]:

"יעקב יוצא כדי לייסד בית יהודי, ולשם כך אין הוא זקוק אלא לכחות הטבועים באישיותו. כך מתחיל סיפורו של יעקב, שהרי כל האמור בהמשך סובב על ייסוּד אותו בית. יעקב הוא הראשון לתת ביטוי לרעיון שיש לבקש את ה׳ בתוך הבית. הוא היה הראשון שדיבר באופן ברור על הרעיון העמוק של ״בית אלקים״ (להלן פסוק יז), ״בית־אל״ (להלן פסוק יט ופרק לה, טו), ״ביתו של ה׳⁠ ⁠״, אשר ביסודו משמע: התחום בו האדם מתעלה ופורח, המקום אליו יביא את כל מה שרכש, ובו יפעל ויבנה את חייו. תחום זה הוא המקום הגדול והקרוב ביותר להתגלות ה׳.

מאז ננעלו שערי גן עדן, הרי הקמת בית עצמאי כרוכה בקשיים כה מרובים, ותלויה במצבים ותנאים כה מורכבים, עד שאדם זקוק לסייעתא דשמיא מיוחדת כדי שלא יאבד את כל הטוב שבו בהשגת אותה פרוסת לחם. מי ימנה את האנשים שהיו בעלי מוסריות טהורה טרם יציאתם לדרך של ״לחם לאכול ובגד ללבוש״; אך לאחר מכן, למען הפרנסה והשגת מעמד חברתי, כפרו בה׳, בזו למוסר, ולא חסו על זולתם ועל כבודו האנושי וכו׳. לא לחינם אמרו חז״ל ש״הדרך הזה״ רומז לעבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים ולשון הרע.

עד כה היה יעקב ״יושב אהלים״, אך עתה הוא יוצא לחפש אשה ולבקש אחר פרנסה לאשתו ובניו. הסכנות הכרוכות בזה נראות לו כה חמורות עד שתחילה הוא מתפלל על שמירת שלמותו הרוחנית, שלא ייאבד לו יושרו הרוחני והמוסרי."

עכשיו נכון לפני כמה דורות אפשר היה להגיע למסקנות האלה בגיל מוקדם יותר, וגם היו אמוראים שהתחתנו בגיל מוקדם, אבל בדורנו זה לא אפשרי גם אם רוצים,

קודם־כל לא ניתן מבחינה טכנית להתחתן ולהקים בית עד גיל 18-22 בערך - עד שלא ניתן לנהל חיים עצמאיים, בעבר בגיל 12 היית כבר שוליה של סנדלר ובגיל 15 סנדלר עצמאי,

לכן מה בדיוק הרעיון ליצור "קשר רציני" רק להוציא אותו לפועל בעוד 5-7 שנים, זה לא משרת את המטרה,

מה זה קשר רציני? "לאהוב"?

לפי התורה, חובות הגבר לאישה - שארה כסותה ועונתה לא יגרע, לפי הכתובה - חייב לרפאותה, לפדותה, לקבור אותה אם תמות, זה "קשר רציני", מה רציני בקשר של חטיבת ביניים?

בעבר גם ההשקפות היו הרבה יותר פשוטות ומחודדות, ההורים היו מנחילים לילדים את האמונה ושמירת המצוות ובדיוק את אותו הדבר כהוא זה הילדים היו מנחילים את הילדים שלהם, לעומת זאת בימינו יש צורך בבירור הרבה יותר רציני ועמוק, לאו דווקא דרך לימוד אינסופי של מחשבת ישראל, אלא דרך יצירת אישיות איתנה שיודעת מה שהיא רוצה, בגיל כזה יותר קל לקבל רשמים חיצוניים, להשתנות, ודווקא זה היופי שבגיל הזה, להבין אילו השקפות שייכות אליי, להכיר את הכוחות שלי,

בן־אדם בדרך־כלל מכיר את הכוחות שלו רק אחרי שהוא מסיים בית ספר וכבר נכנס ל"עולם העשייה", או בצבא או בעבודה, הוא מגלה מה הוא יכול לעשות ומה לא,

נכון כל העניין של "בניין האישיות" נשמע קלישאה כי באמת יש בזה הרבה מן הקלישאה, זה גם לא שאם קוראים הרבה ספרים פתאום נהיים עם אישיות גדולה, אבל צריך להבין את יסוד הדברים,

לצורך העניין לאנשים בגיל 20 קשה מאוד להישאר באותו מקום עבודה למשך שנים רבות, אבל בגיל 40 זה די מובן מאליו שנשארים באותו מקום עבודה (כלומר שבלונה) במשך 5-20 שנה, לא בהכרח כי הוא טוב אלא כי פחות בנויים לשינויים ולדברים חדשים, וצריך מידה מסוימת של יציבות כדי להקים בית שצריך להיות יציב גם מבחינה השקפתית וגם בכלל, בן־אדם צריך להיכנס לתוך מסגרת שבע"ה היא לכל החיים, אין דרך חזור לפחות לא לכתחילה,

ולדעתי גם מי שבגיל 30 ועדיין לא עשה את הבירור הזה, יהיה יותר מועיל אם קודם יברר ויתבגר ואז יתחתן, פחות מלעשות את הבירור הזה זה גובל בזנות לדעתי, כי זנות זה להשתמש בכוח החיים העצום הזה בשביל כלום,

חז"ל ביקשו לבטל את יצר העריות מחמת הנזק העצום שהוא גורם, אבל אין מה לעשות, העולם לא יכול להתקיים בלי העוצמה הזאת, החיים צריכים עוצמה כדי לנוע, אבל האם אנחנו לוקחים את הכוח הזה כי אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, כי אנחנו רוצים לבנות בית אמיתי לפי רצון ה' ברוח ישראל סבא ולומר דברי תורה על שולחן שבת ולחנך את הילדים ולפרנס כו', או כי אנחנו מבולבלים ומושפעים מהרשמים של הסביבה, מרשמים של נסיבות כאלה ואחרות, מרושם של פגישה שהייתה לנו

מקווה שלא הכברתי בדברים, אבל אביא דוגמה נוספת, בשינוע חומרים רדיואקטיביים יש המון תקנות וכללים, צריך לארוז בחומרים מאוד חזקים, לאחסן בתנאים מסוימים, בדרך־כלל בחדר בטון מאחורי דלת מתכת כבדה ביותר, צריך לסמן כראוי, ואפשר לשנע רק כמויות מוגבלות באריזה אחת,

עכשיו האם לא ניתן להרים את האריזה ולהתקרב אליה ולשחק איתה? אפשר, אבל למה לעשות את זה, האם אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, בוודאי שלחומרים האלה יש שימושים מועילים ביותר במכשירים רפואיים / הקרנות / תרופות, אבל מה הטעם "לשחק" עם החומר הזה סתם ככה?

אבל בהחלט קיים הבדל דק בין חיים משמעותיים לבין חיים שעדיין לא מספיק יציבים..

החיים של ילד/נער בכיתה ח' הם חיים רציניים מאוד, אבל קיום מערכת יחסים זוגית בגיל הזה - זה לא רציני ולא אחראי. 

זאת לא האיכות שהגיל הזה מצטיין בה, אם כי בהחלט יש בו איכויות משמעותיות אחרות.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...