המיוחד המשפט "שהדברים עכשיו מועצמים יותר כל הדברים שקצת מאתגרים אותי בזמנים רגילים, עכשיו אחרי הלידה הם חזקים יותר ומדכאים אותי יותר"

כל כך מוכר וכל כך מבאס
וממש לא עוזר שאסורים ואסור חיבוק וממש לא עוזר פצצת הורמונים של הנקה ואחרי לידה

אני עדיין מנסה ללמד את עצמי לפנק את עצמי  - ככה שבזמן שחייבת חייבת רק חיבוק ותו לא אני אמצא דרך להתנחם במשהו אחר ולא סתם לצאת עליו כי באמת שאין לו איך לעזור

אני מוצאת -לא יודעת מה איתך שכמה שהם מנסים לעזור(והם באמת מנסים ובאמת אוהבים)
הם יותר מעצבנים אז אני מנסה ממש למצוא דברים אחרים כדי לא להתבאס וסתם לריב

אין לי עצות רק הזדהות - ואני עוד לא שם רק בהריון - הזכרונות מפעמים קודמות!

את מדהימה!! הגוף שלך עוד יחזור לעצמו ההרגשה תשתפר ותרגישי מדהים!

אולי תשקלי שוב את האירוח? עוד יש זמן לחזלש

או שצבקשי מהאורחים להתחלק איתך בהכנות?

אבל עומס היה גם בלעדיהם, והם מאמת מכינים חלק מהדברים

זה היה או ללכת אליהם (ואז לארוז ומצעים ומאכלים שאני יכין וכו')

או שיבואו אלינו, אני העדפתי שיבואו אלינו כך שאני יהיה בבית שלי לפחות

העומס הוא עומס רגיל של ערב חג

במצב שלנו הכל מאתגר ב"ה

בהצלחה יקירה!

אולי להביא בחורים בתשלום שיעזרו עם הסוכה? תחפשי כל דרך שאת יכולה להיעזר עם מיקור חוץ.

שולחת חיבוק! בעל חולה זה סיוטטט.

אבל גם הכאב ראש של למצוא בחורים עכשיו...

בינתיים התקשרתי למישהי שתעזור בקיפול כביסה, גם זה משהו

שישב עם הילדים לשעה שעתיים עד שתספיקי קניות?

אני יודעת שהוא לא מסוגל, ולבקש ושהוא לא יכול להיענות זה רק יעורר אנטגוניזם שיחמיר את המצב

אני עובדת על עצמי קשה לא להתעצבן ולשמור על רוגע ושמחה

כי אין לי ברירה חחח

בתשלום לשעתיים?

זה גם פתרון

חברים/משפחה?

לא נעים, אבל מצד שני אם את חושבת שלא תספיקי, שווה שיהיה לא נעים בבקשה מאשר לא יהיו מוצרי קניות

אותו דבר עם הסוכה, אולי מישהו יכול לעזור לבנות?

תנסי להיעזר במה שאת יכולה

אני יודעת שקל לדבר וקשה לבצע

ולא תמיד הורדת ציפיות מספיקה.

בעלי עם שלל מחלות, פיזיות אמנם אבל לא ניכרות כלפי חוץ וגם מושפעות מדברים שהוא עושה כך שקשה לא לכעוס.

ויש דברים שאני אומרת לעצמי, כל הכבוד שעשית, את אלופה.

ואם הרצפה מלוכלכת, זה מה יש.

ואם הסלטים קנויים, זה בסדר גמור.

ואם הכיור עולה על גדותיו ולא נעים שהאורחים רואים, זה מה יש.

אגב אנחנו עושים הרבה חגים ושבתות לבד כי זה יותר מתאים לנו, בטוח יותר מלהתארח ולא פעם גם לארח זה כבד מדי.

מחליטים לארח כשיש כוחות והופ פתאום רגע לפני אני מוצאת את עצמי עושה הרבה יותר ממה שרציתי.

אגב כשאני מתכננת תוכניות, זה בטח לא הכי בריא נפשית אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שהכול אני אעשה.

ושיהיה לא מושלם.

אם בסוף לא אצטרך לעשות הכול לבד, זה יהיה בונוס.

(יש לזה חסרונות גדולים כמו הקושי לסמוך ולשחרר והסביבה לא תמיד אוהבת את זה אבל כרגע זו ההישרדות)

כל מה שאפשר לעשות במיקור חוץ, כדאי:

לקנות סלטים וחלות ועוגות (או גלידה, או עוגיות וכו' מה שיעשה שמח בקלות)

ולפעמים אפשר לקנות בסופר גם אוכל יותר מזה, למשל אצלי הילדים אוכלים בשמחה שניצלוני מאמא עוף וכשאין לי כוח, זה מה שיהיה על הפלטה. זה לא פחות כבוד שבת, אם זה אומר שאני אגיע שמחה יותר.

לעשות משלוח מהסופר (רמי לוי, שופרסל, ויקטורי או אפילו המכולת שלידך, כדאי לבדוק אם עושים משלוחים) אם אפשרי.

לקנות כלים חד פעמיים אם אין מדיח.

ולהוריד סטנדרטים...

את לא חייבת בארבעת המינים.

אז שחררי מהמשימה, זה שלו.

לגבי הסוכה, זה גם לא שלך בכלל, אבל זו האווירה של החג...

האם יכול להיות שהוא ימצא בסוף את הכוחות להעמיד אותה?

או שבאמת למצוא מתנדבים שיעזרו?

כ"כ מזדהה עם כל מה שכתבת, בעיקר הנקודה שאני בתכנון שאת הכל אני יעשה בסוף לבד

כי אין לדעת מה יהיה המצב

שיהיה מלא בריאות והצלחה - ובעיקר כמו שאמרת רוגע ושמחה, כי זה באמת העיקר!

אם אני מבינה נכון את המצב, מכיוון שאת בסיטואציה שוחקת ושואבת כוחות לאורך זמן, חשוב מאוד מאוד מאוד שתמצאי משהו שימלא אותך, שיהיה רק בשבילך.

לא עכשיו שנייה לפני חג אלא באופן כללי בשגרה

כמה שנדמה שאי אפשר, כי אין זמן או כסף או כוח, זה ממש ממש חשוב.

לא משנה אם זה חוג של תחביב או מפגש קבוע עם חברה, או התבודדות בזמן קבוע או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו.

בסוף אם הבית מתבסס עלייך, חיוני למלא את מאגר הכוחות שלך.

תמיד יש עוד אפשרויות, גם כשנראה שהכול סוגר עלייך.

(מקווה מאוד שאני כותבת סתם ואת לא מרגישה ככה, כותבת מתוך החוויות שלי)

מאד רוצה ליישם בעז"ה בחורף הקרוב

אפילו פגישה עם מטפלת כלשהי שיהיה לי איפה לפרוק (ולא רק פה..)

זה קשוח, כאילו מבחוץ זה מובן למה קצת קשה לי (ילדים קטנים, תינוק חמוד מאד ומאתגר מאד ב"ה)

אבל אף אחד לא יודע באמת כמה קשה לי

כאילו כאשת אברך מובן שהבעל יוצא הרבה

אבל הלוואי ושוב פעם הלוואי ואמן שהקושי שלי היה בגלל שהוא לומד (וכשזה קורה זה כ"כ הרבה יותר קל)

מאשר שהוא שרוע במיטה בחוסר כח

אז תקבעי מעכשיו לאחרי החגים.

ממש תקבעי, גם אם זה לעוד חודשיים, אחרת זה יתמסמס כי תמיד "יש משהו יותר דחוף/חשוב/אין כסף/אין זמן"

אני קובעת לי עוגנים מראש וזה נותן לי אוויר... משהו לצפות לו שהוא זמן רק שלי. נשמעת התמודדות לא קלה... את השראה!

לגן שעשועים או משהו כזה

תשחק איתם בחצר

ככה שעתיים שלןש

תשלחי אותם עם אוכל אפילו שיעסיק יותר זמן...

ויתן לך קצת אוויר לעשות את הדברים שאת רןצה וצריכה?

לק"י

רפואה שלמה! וברוגע ושמחה!!

הייתי כ"כ גאה בעצמי על היום, נעמדתי על הרגליים

הכנתי קינוחיםיצאתי לקניות

סידרתי את הבית

בעלי קם באיזשהו שלב וסיים לבנות סוכה יפיפיה

ואז 10 דקות אחרי שקיעה נזכרתי שאת הבדיקה השניה לא עשיתי

וזהו כל המגדל קלפים קרס עלי

זה לדחות את הטבילה ביומייםםםםםםםםםםםםםםם

ובסוכוווווווות

עכשיו הוא קרס שוב ואני צריכה להשכיב ילדים ולאפס בית

ונגמר לי הכח

של היום השביעי?

עשית אחת בבוקר?

בדיעבד בדיקה אחת יכולה להספיק

כמובן לשאול רב, אבל זה לא חד משמעי שאבוד

שזה אומר שחסר הפסק ויום ראשון עם 2 בדיקות

תשאלי רב

אאכ ולא הבנתי

בדיקה בבוקר בדיקה בערב לפני שקיעה ביום הראשון והשביעי לפחות

אם מפספסים את הבדיקה בערב ביום הראשון אז גם אין הפסק

אז מחר צריכה לעשות הפסק, ואז הטבילה תהיה בחמישי במקום בשלישי

ממה שאני יודעת זה לא עיקר הדין

עכשיו ראיתי שזה הפסיקה שלכם

תשאלי אולי בכל זאת ניתן להתיר לך לטבול בזמן. זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

אז למה בעצם חסר הפסק?

הפסק עשית?

בדיקה אחת ביום הראשון?

לא מספיקה לפי הפסיקה שלנו

יש כאלה שמתירים גם במקרה של כאב או קושי נפשי מלכתחילה, אז בדיעבד יכןל להיןת שאפשר להקל גם אם זה לא הפסיקה שלכם בדכ

להסביר את כל הסיטואציה

ברגיל ברור שצריך 2

אבל יש מצבים שמתירים גם עם בדיקה אחת

אני בכל אופן, לא הייתי מוותרת בלי להסביר לרב את כל הסיטואציה ולנסות למצוא היתר כן לטבול עם בדיקה אחת

שיהיה רפואה שלימה ואת פשוט מלכה👑🫂

דבר שני, נשמע שכן עשית בדיקה בבוקר?

אם כן, זה ממש אמור להיות בסדר. לכתחילה צריך 2 בדיקות אבל בדיעבד או במצבים מסויימים בדיקה אחת מספיקה. בכל מקרה, גם אם לא עשית את הבדיקה בבוקר, כדאי לשאול רב ולהסביר את כל הסיטואציה, כולל הכל. המחלה, חוסר התפקוד וכו' וכו'..

יש לי מגהץ וקונה משיין

גם לעתמי אני מגהצת בגדים אלגנטיים האמת

** עורכת - חשבתי לבנות הכוונה לבת😅 אם זה לעצמי אני קונה גם משיין אבל מוצאת גם בארץ. אבל רוב החולצות באמת מצריכות גיהוץ

נסי סגנון אחר אולי..?

אני לובשת מה שיש לי ונח לי.

יוצא סבבה

מה אני מפספסת??

אולי טיפה יותר חגיגי מיום רגיל

בקושי לראש חודש יש לי לבן מאיפה אני אביא לחמישה ימים

מעטות החולצות שלי שהן לא לבנות ואז הן כנראה שחורות 😅

יש לי איזה 2-3 חולצות בצבע אחר אבל פחות מתחברת

כל אחת ומה שהיא אוהבת

כל מיני נושאים, בין היתר - משכב לידה

הבלוג נקרא "הורות בחסד"

המאמר מצורף : משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד

יש שם פוסט אורח בנושא מנשאים, שכתבה תמר בן ברק - מרפאה בעיסוק.

הפוסט ארוך והונגע בכל מיני נושאים, אבל בין היתר היא גם פירטה שם על תקופת המשכב לידה, ולי זה היה משמעותי לקרוא את זה.

מעתיקה את הקטע הרלוונטי, מתוך הפוסט -

אם תיטיב שאת: פוסט אורח | הורות בחסד

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.

אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:

א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.

ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.

ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.

ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.

ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).

כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

באנגלית זה נשמע יותר טוב 😉

אבל כל הכבוד לך שאת מנסה לתווך לו !

במחלקה לפני השיחרור מה כדאי להקפיד.

וגם אפשר שיבוא איתה לטיפת חלב בפעם הראשונה וישאלו שם.

בהנחיות לפני השחרור,

לפחות איפה שאני ילדתי , נכנסים את כל האמהות המשתחררות נותנים הנחיות לאמא ולתינוק, כמה חבל שהגברים לא שומעים את זה באוזניים שלהם.

ממש מזימים שם

אמרו אצלנו שאסור להרים כלום

גם את התינוק ממש לא כדאי להרים

אולי זה האידאל

אבל ברור לכולם אין אף אחת שלא הרימה את הילד שלה 6 שבועות

אלא אם כן יש לך סופר נני בבית

צריך להגזים שהם יחשבו שזה באמת ההנחיות 😉

וככה הנשים מרוויחות 🤭

הוא יגיד, עזבי הם סתם מגזימים

ולא יתייחס ברצינות

תלוי במי שמעביר ואיך המידע עובר.

ויכולהיות שזאת בעיה גברית כללית, אגו וזלזול במה שנשמע מגורם שהוא לא הגבר בעצמו חח

התייחסו כל כך ברצינות למשכב הלידה..

מסתבר שבגלל אוכל שהשאירו פתוח

זרקתי הכל ניקיתי עם אקונומיקה נזפתי במי שצריך וקניתי שקיות זיפלוק למה שנשאר פתוח ולא נכנס לי בצנצנות האחסון. מאז שקט ב"ה

לזרוק את כל היבשים למרות שהם סגורים?

אם יש כמו אבקה כזה אז כן

תתחילי מלפנות את כל הארונות לדעתי. ארון ארון אבל שלא יווצר לך הר של בלאגן

תתחילי ממה שפתוח. הכל להעיף כי הם בטוח הגיעו לשם

תחזירי דבר דבר תרססי את העש בספריי ניקוי כחול הוא לא עומד בזה😅

משם תמשיכי הלאה גם לסגורים

זה מה שאני הייתי עושה

לזרוק את כל מה שפתוח, מה שסגור לבדוק פעמיים שבאמת סגור ואין חורים קטנים, לנקות מסביב ולהקפיד שהכל סגור.

בנוסף מלכודת דבק מיוחדות לעש המזון, ושיהיו תמיד, להחליף פעם בחודשיים שלושה,

אולי כי לא ניקינו כמו שצריך 🥵

למי יש זמן לזה עכשיוווו

תסתכלי אם יש לכודים במלכודת, אם כן היא עובדת, לוקח זמן עד למיגור האוכלוסיה...

אצלי לקח כשבוע פלוס עד שראו פחות מסתובבים, אח"כ עדיין מדי פעם היו בודדים שנלכדו במלכודת ואם שכחתי להחליף מלכודות אז אחרי כחודשיים הם התחילו להתרבות, עכשו (כשנתיים פלוס אחרי שהיתה כמות גדולה) פעם בכמה שבועות אני רואה אחד מתעופף ונלכד במלכודת, אבל אין כמויות.

לקופסת שימורים הם לא יכולים להכנס

לשקיות ניילון הם מצליחים להכנס

ולנקות טוב עם הרבה אקונימיקה

ממש בכל הסדקים בארונות

לשים הרבה מלכודות

כל מה שבניילונים וכל מה שבקופסאות לא אטומות.

גם מה שלכאורה סגור

הם עושים חור קטנטן ומטילים ביצים וככה ממשיכים להתרבות

לנקות קןפסאות קשיחות ושימורים מבחוץ

לנקות היטב את הארונות

את החדשים לשמור במקרר או בקופסאות אטומות עד שבטוחים שמיגרו הכל

ולבכות מלא...

איך אני עושה עכשיו ניקיון פסח כזה

אני יכולה לזרוק הכל הכל אבל מה אעשה עם שאר המוצרים היבשים?

הדבר ההזוי שבחנייה שלנו יש כמויות הזויות

האמת לדבר כזה הייתי מביאה מדביר...

וכמו שכתבתי פה בתהגובה אחרת- שאיבה טובה ויסודית בכל המטבח, מגירות וכו, זה שואב את הבצים וכל מה שלא תראי.

בחניה- אם זה ממש הרבה, תתיעצי עם מדביר לא?

איך הגיעו לחניה? יש שם מחסן למזון או משהו?

היום לפני 7 שנים

שוב עש בארון. בא לי ל%#^*%* - הריון ולידה

להעביר שואב אבק במגירות וארונות המטבח- בכולם!!! בכל מקום גם איפה שאין, השואב שואב הכל וגם את הבצים וכל דבר קטן שלא היית יודעת על קיומו. שאיבה- ממש הכרחית.

מוצרים סגורים- לא זרקתי כשהיה אצלי, כן בדקתי טוב יותר מכל פעם אחרת לפני בישול...

להעביר מטלית עם אקונומיקה לחיטוי כל המטבח.

ככה עשיתי כשהיה לנו

מצאתי מקור אחד ממש קריטי ודוחה וניקיתי

יש סיכוי שזה יעזור?

לא הייתי לוקחת סיכון לכל הבלאגן הזה שוב

בשורה התחתונה ידוע לך איפה החבילה כרגע?

שאני מתכוונת לדווח על כשל תמורה לחברת האשראי ולבטל את העסקה אם הם לא מסדרים את זה

אחריות שלנם לוודא שהמשלוח עם המוצרים ששילמת להם עבורו יגיע לכתובת שציינת בזמן סביר

בסוף היום קיבלתי תשובה שבה שוב שאלו מה הכתובת וכתבתי שהמשלוח יצא בימים הקרובים..

לא הבנתי מה קרה עד עכשיו.

אבל מתלבטת אם לתת להם הזדמנות לעוד כמה ימים...

אוף, אין לי באמת כוח להתעסק עם זה.

שהמשלוח בדרך (עם הכתובת הנכונה).

מה שלא היה בפעם קודמת...

אז נראה שיש מקום לאופטימיות שהוא באמת יגיע הפעם.

מזל שזה לא דברים שהיו לי דחופים (דברים לקראת מעבר שגם ככה מתעכב...).

סתם תוהה אם יש איפשהו להתלונן על השירות לקוחות הנוראי שלהם. זה ממש מתסכל שאין עם מי לדבר, ורק במזל לפעמים אני מקבלת מענה אנושי אם הבוט החליט לא להגיב הפעם...

שידעו שלא כדאי לשלוח דרכם כי זה יכול לפגוע בשמם הטוב

ולא הכי איכפת להם הם עובדים עם מלא חברות אבל יש סיכוי שיתנו לך קופון או משהו לרכישה הבאה. או החזר על הנוכחית. מתסכל ממש.

על חברת משלוחים.

אולי אפילו על כץ.

פעם שיין שלחו לי משלוח שנקודת החלוקה הקרובה ביותר היתה במרחק של לפחות 20 דקות נסיעה ו..בעיר ערבית לחלוטין. אמנם בתוך הקו הירוק אבל עדיין..

בעלי האמיץ נסע להביא משם את המשלוח. (בעל החנות הרגיע אותו שהחנות ממש בכניסה ושהוא יכול לצפור לו והוא יצא אליו. הוא עצמו היה יהודי וניסה להרגיע שהכל ממש בטוח).

שיהיו בריאים

מלחיץ הסיפור עם המשלוח בעיר הערבית...

אצלי כנראה הסיבה ששמו נקודה כל כך רחוקה זה כי במפה זה באמת לא כל כך רחוק, פשוט באמצע יש את רמאללה, אז הדרך מסביב מאריכה בהרבה...🤷🏻‍♀️

סליחה שלא מעודדת..

בישוב פה מתארגנים על תביעה ייצוגית...

מקווה שהתביעה תועיל במשהו, איזה אלופים מי שמארגן את זה...

אולי היא יכולה לעצבן, אבל אולי גם תועיל.

היא קשורה ולא קשורה לנושא שהועלה פה אז אומרת מראש שזה לא נכתב ספציפית לגבי זה, אלא רק כנקודה למחשבה במכלול ההתנהלות

כל הנושא של יהודה ושומרון הוא תחום אפור.

ליהודים שגרים שם שנים או שחונכו לכך מגיל 0, בוודאי לדור שני ושלישי זה ברור מאליו שזה איזור רגיל לגור בו בדיוק כמו כל מקום אחר בארץ,

ונוסיף על זה שיש גם חוק במדינת ישראל שאוסר על אפליה.

אבל מה שנכון למגזר הממשלתי לא תמיד נכון לשוק הפרטי.

אי אפשר לחוקק חוקים ולעצום עיניים כאילו בעזרת החוק המציאות השתנתה.

והמציאות הפוליטית הבינלאומית היא שלפעול באיזור יהודה ושומרון זה מורכב מבחינה מדינית- פוליטית (עולמית) ומבחינה בטחונית.

אני לא אומרת שלא לדרוש מה שמגיע, אבל לדרך ולסגנון יש משמעות כדי לא להבריח מי שנכנס לפעילות עסקית באיזור.

טעויות קורות, ואם הם נובעות מבלבול בין איזור יהודי לערבי כי המפות לא יכולות להיות מסומנות בסימונים שאינם מקובלים בשפה הבינלאומית, אז לפעמים זה אפילו די מתבקש שיקרה.

(זה לא מסביר למה אין מענה לפניות ולמה יש סחבת, זה כן יכול להסביר למה הטעות קרתה מלכתחילה. ובפעילות מהסוג הזה תמיד יותר קשה לפתור בעיות מאשר למנוע מראש)

לי באופן אישי יצא להיות מאוד מאותגרת בתקופות המלחמות עם איראן למשל כשקשרים מול חו"ל גם ככה הופכים להיות יותר רגישים פוליטית, היציבות העסקית מתערערת, אז לפחות את מה שתלוי בנו (העובדים בקצה) ניסינו לעשות הכי טוב שאפשר מתוך מטרה לא לאתגר מדי את הסיטואציה, ולא להפסיד בתחרות הבינ"ל

וככה עם אזעקות וטילים, מילואים וללא מסגרות, נתתי את ה200% שלי גם בעבודה כדי "לפצות" על הבלאגן שממילא נגרם (כגון שלא היה אפשר להוציא סחורה מהארץ כי בוטלו גם טיסות מסחריות)

וכדי לא לפגוע בקשרים העסקיים של חברה ישראלית בשווקים העולמיים ובמיתוג של ישראל בעולם.

(ואגב יש לנו שם של אנשים שאי אפשר לשבור אותם לא משנה מה, ומסתבר שזה משפיע על השיקולים לעשות איתנו עסקים)

זה לא אותו דבר פה,

אבל לפעמים מרגיש שלא תמיד יש מודעות לאיך כל הסיטואציה נתפסת מבחוץ וכמה שיתופי פעולה או בכלל הכרה במפעל ההתיישבות ממילא לא ברורים מאליהם והצורך לפעמים להכיל סיטואציות כדי לא להרוס קשרים עסקיים.

זה לא בדיוק קשור לסיטואציה שתוארה פה, אבל כן קצת קשור, אז מנצלת את ההזדמנות לדבר גם על הקשרים העסקיים ועל האתגרים והטעויות של גורמים מבחוץ. ולמה זה לא אותו דבר כמו משלוח בתוך הקו הירוק שלא לדבר על השוואה למשלוחים למדינות אחרות.

יכול להיות שהחברה הזאת ספציפית עושה טעויות שלא צריך להכיל ואולי עדיף שתפסיק את הפעילות העסקית שלה בכלל ותיתן לחברות אחרות שיודעות יותר טוב את העבודה להתרחב על חשבונה.

אני לא אומרת מה המסקנה שצריכה להיות במקרה הזה ספציפי, אלא מעלה נקודה כללית למחשבה לגבי שירות לוקה בחסר שנובע מלכתחילה ממורכבות של האיזור.

זה לא קשור לאזור בארץ

יש המון תלונות על חברות משלוחים. המון. היקף הפעילות המסחרית בארץ במשלוחים עחתה באלפי אחוזים מאז קורונה והמלחמה אבל השירות שלהם הרבה םעמים זוועתי ויש הרבה זלזול בלקוח הקצה

קראתי לא מעט ברשת על עסקים שמתלוננים בעצמם יל חברות השליחויות שלא נדבר על תלונות אזרחים. השירות מתחת לכל ביקורת הרבה םץפעמים ואין זמינות אנושית למענה ונעשות הרבה טעויות

אז אולי הקו הירוק קצת יותר מאתגר. אבל בכללי נושא המשלוחים הפך להיות בעיה בארץ

השאלה אם ריבוי תלונות יביא שיפור או יביא לסגירת הפעילות העסקית מול ישראל.

אני זוכרת שהייתה תקופה שגם המשלוחים מנקסט היו בסימן שאלה אם שווה להם להתעסק עם זה או לוותר על הנתח שוק הזעיר הזה.

אגב אצלנו המשלוחים עובדים פיקס עם שליח עד הבית למשל עם צ'יטה אבל לא רק.

אולי יש חברות שפחות עובדות במקומות מסויימים, אין לי מושג. (אני לא מזמינה משיין אז לא יודעת עם מי הם עובדים)

שאפשר למנוע את העניין של הימנעות מלעבוד איתנו בהקשר הזה.

אני, כשהתלוננתי לשיין על חברת שליחויות מסויימת (לדעתי כץ. ואני לא גרה ביהודה שומרון), ציינתי בפניהם את החברות שכן הייתי מרוצה מהם.

ככה שנתתי בפניהם את החלופות. לא סגרתי את האופציה שלהם ללקוחה מרוצה(;

ובאמת הפער בין חברות שליחויות לפעמים הזוי ומתסכל ממש.

לבין נקודת איסוף.

אני מזמינה תמיד שליח עד הבית, וגם בחברות שיש עליהן המון תלונות ברשת הכל מגיע בסדר גמור.

שווה לי להוסיף סכום מסוים כדי להימנע מעוגמת הנפש שיש סביב נקודות איסוף.

לק"י

או שהשליחים שואלים אם נוכל לרדת לקחת מהם🤷‍♀️

(לא, אני לא יורדת לקחת בעצמי 10 ליטר שמן...).

עוד נקודה לגבי זה ששמים לפעמים בנקודות שלא ביקשנו, זה כי לכל נקודת חלוקה של הדואר יש יכולת לקבל עד מספר מסויים של חבילות, מעליה- הם מעבירים לנקודה אחרת. המעצבן שלא תמיד הם שמים בנקודה קרובה/ נגישה🤦‍♀️

וזה שהשירות לקוחות גרוע זה הכי מעצבן.

תבקשי שישאיר מחוץ לדלת כי את לא בבית

אני תמיד עושה את זה

כשאין מי שיבוא לקחת פתאום הם מוצאים דרך להגיע🤷

(בנקודות איסוף יש בעיות אחרות אבל הן כן קשורות למקום המגורים ומקבלים את זה בכבוד בדכ.. וגם סתם טעויות לא קשורות כמו שיש בכל הארץ של שליחים שמגיעים למקומות מרוחקים וכו)

בכל אופן יש אצלנו בישוב בעיה קשה עם כץ ספציפית, במשלוחים עד הבית ספציפית, וזה בכלל לא מול שיין כי זה גם בהרבה משלוחים פנים ארציים..

ויש פה מספיק חברות שליחויות שכן עושות את העבודה שלהם

וגם שיין מזגזגים בין חברות שונות. משלוח אחרון שקיבלתי מהם היה מhfd בכלל..

ויש להם אינטרס עיסקי שלא להסיע את החבילה הרבה

לכן הן מרכזים חבילות לאיזורים מסויימים

כמובן שכל אחת רוצה שהחבילה תגיע כמה שיותר קרוב לבית

אבל ביו"ש זה יותר קשה, כי יש הרבה ישובים קטנים ויחסית לא קרובים

סתם לדוגמה, הישוב הכי גדול ביו"ש יהיה קטן יותר משכונה ממוצעת בירושלים

יש ישובים שיש בהם אפילו פחות תושבים שיש ברחוב בעיר

תושבים בישובים מרוחקים רגילים לסוע. או לבקש עזרה משכנים שנוסעים.

אז אנשים היו מקבלים בהבנה אם החברה היתה משאירה את החבילה בישוב הגדול באזור. או אפילו בעיר הקרובה- והלקוח יבחר את העיר שאליה הוא מגיע ממילא (יש לי קרובים ביו''ש, מסתדרים ככה מצוין).

הבעיות נוצרות כאשר חברת המשלוחים מחליטה על דעת עצמה איפה יהיה הכי נוח ללקוח לאסוף- ולא נותנת ללקוח אפשרות לבחור.

או גרוע אפילו יותר- נותנת לו לבחור אבל אז מחליטה על דעת עצמה לשנות את הנקודה שהוא בחר (מודיעה לו רק בדיעבד).

לכן הבעיה היא לא יו''ש. הבעיה היא שירות הלקוחות.

מקסימום לשכונה אחרת

ביו"ש זה לאיזור אחר

ולמה חברת המשלוחים מזיזה על דעת עצמה?

זה נטו עניין כלכלי

חברת המשלוחים בונה על כמות מסויימת של משלוחים

נגיד 100 משלוחים בשבוע לנקודה מסויימת, על כל משלוח מקבלת 10 ש"ח (לשם הדוגמה)

יוצא 1000 ש"ח בשבוע, שווה להוציא נהג ולרכב לנקודה הזאת

שבוע אחד היה רק 20 משלוחים

הנהג והרכב עולים 300 ש"ח

החברה לא תפסיד עליך

גם אם בחרת נקודה מסויימת, להפסיד לא בא בחשבון מבחינת החברה

אז בעיר, מקרים כאלה קורים ומזיזים את המשלוח לשכונה אחרת

ביו"ש (וגם בדרום וצפון) הזזה כזאת תקח לך שעה נסיעה

וזה גם עוד סיבה להזזת הנקודה

כי לשלוח למקום מסויים צריך כמות משלוחים

ובמרחקים גדולים צריך הרבה משלוחים כדי שזה יצדיק את המחיר

מה שכתבתי למטה-

אני חוויתי הזזת נקודת משלוח מקניון ערים כפר סבא (לא בדיוק נקודה מרוחקת ומבודדת...) לכפר קאסם.

האם את חושבת שזה בגלל שלא נשלחו מספיק חבילות לקניון ערים? ואפילו אם נדמיין שזה מה שקרה- למה לא עדכנו אותי שאוכל לבחור את הנקודה החלופית?

אבל גם אם אקבל את הטענה שהסיבה לשירות הגרוע היא שלא משתלם לחברה לתת שירות ביו''ש- שיתכבדו, ויודיעו שאלו אזורים בהם הם לא מציעים את השירות.

ויפנו את הדרך לחברות אחרות שיודעות לפנות לנתח השוק הזה.

מזיזים משלוחים לא לשכונה אחרת, אלא גם לערים שכנות ובחורים מרוחקים ולא נגישים מבחינת תחבורה. קרה לי לא אחת ולא פעמיים ששמו לי משלוח בעיר אחרת כשזמן הנסיעה בתחב"צ עמד על כשעה לכל צד. לי זה לא נשמע הגיוני בכלל. וברור שהם מפזרים משלוחים גם בתוך העיר עצמה ובמקומות קרובים יותר. לדעתי זה נובע מחוסר אכפתיות משווע וחוסר עניין לחברה כמה טרחה הלקוח יצטרך להשקיע בכדי לאסוף את החבילה שלו.

2 משלוחים אחרונים שלי - אחד הגיע לשכונה הצד השני של העיר

אחד התעכב עוד שבוע כי שלחו אותו לתלאביב ואז החזירו שוב למיון טאז שלחו אותו שוב לשכונה מרוחקת

ב2 המקרים בחרתי נק איסוף קרובה לבית מראש

בכלל לא חשבתי על הכיוון הזה

וזה ברור שמשלוחים לוקחים יותר זמן להגיע לפה

ועדיין רק על החברה הזו מתארגנים לתביעה ייצוגית

כי ההתנהלות שלהם מחפירה ומלאת שקרים שהם ממשיכים לספר למרות שברור וידוע שאלה שקרים מוחלטים.

אז להגיד שזה כי אנחנו גרים ביו"ש זה נטו האשמת הקורבן.. אין קשר במקרה הזה.

אבל בסדר

אבל באמת כך הטענה שלי פה היא על השירות לקוחות שלהם.

לא כעסתי על זה שבחרו לי נקודה רחוקה ולא רלוונטית. באמת ניסיתי להבין מה גרם לטעות, והבנתי שבמפה זה נראה קרוב (נקודה אחרת באותו מרחק על המפה היא במרחק של 15 דק' נסיעה. זה באמת טעות סה"כ הגיונית).

אבל היו להם שרשרת של כשלים, שלגמרי לא קשורה לזה שאני גרה ביו"ש:

1. נתנו לי רק כמה שעות כדי לשנות את נקודת האיסוף (ההודעה הראשונה הגיע בערך ב-7, ב-12 כשראיתי כבר היתה הודעה נוספת ולא יכולתי לשנות).

2. בבוט בוואטסאפ יש אפשרות להשאיר פניה, כתוב שמקבלים תגובה תוך עד 3 ימי עסקים, בפועל לא קיבלתי אף תגובה על 3 או 4 פניות שהשארתי שם.

3. מידי פעם ובאופן לא צפוי מראש, כשכתבתי בוואטסאפ לא היתה תגובה של הבוט, ואז כן היה מענה אנושי (אחרי כמה שעות או אפילו יום אחרי). למה אין אפשרות לבחור בהתכתבות עם נציג אנושי במקום לקוות שיהיה לי מזל?

4. ועכשיו כשל חדש ואחרון לבינתיים - הרגע קיבלתי הודעה שהמשלוח הגיע אלי לבית, אבל הוא לא בשום מקום! חשוב אין לי עם מי לדבר...🫤 (שלחתי שוב הודעת וואטסאפ ולמזלי הבוט לא הגיב לי, אז לפחות יש תקווה לתגובה אנושית בעוד כמה שעות...)

משלוחים לכפר סבא, וקיבלתי משלוחים לטירה, טייבה וכפר קאסם (עם הודעה לקונית של 'הנקודה שנבחרה אינה זמינה'. אז למה נתתם לי אותה כאופציה מלכתחילה???).

ובפעם היחידה שבאמת קיבלתי בנקודה שבה ביקשתי, המוכר אמר לי- בטח, הנהגים הם ערביים, מתעצלים לסוע עד כפר סבא.

בקיצור- כל נהג שם את החבילה בחנות הקרובה לביתו וזהו (וכבר התלוננתי על זה כאן בעבר, ואפילו הפסקתי לקנות בגלל זה משיין. בארץ אני קודם בודקת מי חברת המשלוחים ולפי זה מחליטה אם לקנות באתר הספציפי או לא).

בקיצור- כתבת יפה, אבל לא רלוונטי בעיניי. הבעיות עם חברות המשלוחים לא קשורות רק לקו הירוק. זה פשוט אי מתן שירות.

(גם אם היו שמים לי את החבילה ברעננה או פתח תקווה זה היה מעצבן. לכן זה לא עניין שהסינים אמורים לראות כיחסי יהודים-ערבים. זו פשוט חברה עם שירות לקוחות מזעזע).

מהחברה הזו ובגלל זה שיניתי את החנויות מהן אני מזמינה

לפי חברת השליחויות והאחריות שהם נותנים אם קורה משהו

יש פער ענק בין השירות שחברות שליחויות נותנות

אין שום סיבה להמשיך להזמין ממי שמשתמש בחברת שליחויות גרועה

+אמא עובדת + תחזוקת בית ברמה גבוהה כמו שאת מתארת + תאומים

האמת שאי אפשר הכל מהכל, זאת האמת הפשוטה.

מציעה לעשות לעצמך רשימה מסודרת ומתוכה לבחור במודע, על מה לוותר, מה חשוב לך ולכם, ומה מהדברים הם לחץ חברתי / דפוסים מהבית שכבר לא משרתים אותך / דברים שיכולים להידחות למועד אחר כשיש זמן (לופה למשל?)

להתחיל לשלוט על החיים וחלק גדול הוא דווקא לשחרר שליטה.

ולא רק למען ילד נוסף, למען חיים מאוזנים יותר שיש בתוכם מקום לעצמך ולזוגיות.

לא כל אמא שולחת לחוגים, והילדים גדלים נפלא.

אני שולחת, והנסיעות וההחזרות מתישות נורא, אני שוקלת לוותר. לזמן איכות רגוע בבית יש יתרונות לא פחות מחוג.

שימי לב מה מוציא לך את רוב האנרגיה והאם זה משתלם.

אני למשל גם לא עובדת הרבה (ביחס לכוחות שלי לא אכפת לי מה נחשב הרבה לסביבה)

אני גם לוקחת עזרה באופן קבוע, אפילו מבחורה לקיפול כביסה, אי אפשר הכל מהכל.

אני פחות זורמת ונהנית, כל הזמן מסתכלת מפריזמה של הספק משימות ומרגישה במירוץ שליחים, במקום להביט על כמה טוב אני עושה ומה כן מספיקה איכשהו המבט מופנה על מה עוד יש וזה מלחיץ ומכביד. אשמח לנסות לשנות את זה ולאמץ מבט מיטיב ומרגיע. במקור אני טיפוס שמתנהל בנחת וברוגע אבל מרב להיות מנהלת ומתכללת נהייתי משימתית מדי.

אני באה לכל דבר כולל ההורות ברצינות כזו, ורק ללמוד את זה כמו שאני אוהבת לעשות זה זמן ומשאבים ולהיות מוצפת בזה רגשית כמו שאני גם זה גם דורש ממני. וההסתכלות החוצה מה אחרים עושים ומה עוד יש לעשות זה ממש מכלה את הכוחות. רוצה להנות כמו ילדה אבל אחריות זה משקל מבחינתי.

לי להבין שאין דבר כזה 100% בהכל. ואם אני אנסה אני אקרוס

עוד תובנה שעזרה לי, זה להבין שיש לי בחירה ואני יכולה לתעדף את הדברים לפי החשיבות שלהם עבורי.

כשחייתי בתחושה שהכל חשוב, ולכן אין לי ברירה אלא להספיק הכל, זה גרם לי להרגיש במרדף אין סופי. חסרת אונים מול קצב החיים שאני יצרתי לעצמי.

רק כשהסכמתי לערער על הנחות המוצא שלי, להבין שגם הדברים החשובים הם בחירה, ויש מחיר לניסיון להחזיק את כולם, הצלחתי להתחיל גם להנות ולנשום.

זה לא אומר שלא עמוס

אבל הרבה יותר קל כשהדברים הם בחירה מודעת

שלא מרגישים שאנחנו קורבן של המציאות

קשה לחיות בתודעת "אין ברירה ולכן אני נחנקת"

מציעה לך בחום, לעשות עצור ולחשוב עם עצמך.

אני חושבת שאת חיה לפי המון הנחות ואקסיומות שלא משאירות הרבה מרחב תמרון, ואז באמת את נחנקת.

אם תצליחי לעצור רגע ולחשוב מה את באמת רוצה, להתאים את קצב החיים למסוגלות ולא למה שאמור להיות, זה יכול מאוד להקל.

שלא הכל כ"כ חשוב.

למעשה, רוב הדברים הם לא קריטיים ואפשר לוותר או להגמיש אותם, ולהחליט מה סדרי העדיפויות שלך.

ברור שאי אפשר הכל, זה לא אנושי...

לי למשל מאוד חשוב פעם בשבוע לצאת לבד לבית קפה.

ואני עושה את זה גם אם הבית מבולגן/ יש כביסה וכו' וכו'. וגם אני עובדת פחות ימים בשביל לאפשר את זה לעצמי. מצד שני, גם העיקרון הזה הוא לא ברזל, ולמשל בחופשות אני מוותרת עליו לפעמים.

קיצור, הרעיון הוא להבין שהכל טוב, רוב הדברים בחיים לא קריטיים, וככה יש מרחב בחירה יותר גדול ויותר אמיתי שלא מושפע מלחצים מוגזמים

אין לילדים שלי אלבומים בכלל

הבית שלי לא מסודר כל יום

ואני גם לא הכי משקיעה בבניית שיעורים וכו'.

יש את הדברים שהם חובה-

שיהיו כליפ לאכול בהם

שתהיה כביסה נקייה (היא לא חייבת להיות מקופלת או בארון)

שיהיה מה לאכול

ובעיני חובה גם זמן מוגדר לזמן זוגי כי זה הבסיס להכל.

ובפן של העבודה-

בדיקת מבחנים, שאני אדע את החומר לשיעור.

כל דבר אחר- בעיני הוא מעבר.

אם יש לי זמן לקפל כביסה ולהכניס לארון, מצויין

אם יש לי זמן לסדר איזו פינה או להקדיש כמה דק' לפרוייקט, אחלה.

וכן הלאה.

אי אפשר להיות כל הזמן 100% בהכל.

גם בעבודה שלי, אני אישית מעדיפה שיעור שהוא לא משוייף עד הסוף, בתמורה לזה שהלכתי לישון בשעה שפויה, שאני אמא סבלנית יותר, שאני מחנכת סבלנית יותר. בסוף הבנות לא יזכרו את החומר אלא איך הייתי איתן (זה נכון גפ לבנות הפרטיות שלי וגם לתלמידות שלי)

וספציפית לגבי שיעורים- יש היום ים חומרים וכלי עזר של אינטרנט ובינה שפשוט אין סיבה לעבוד יותר מידי קשה סביב זה.

אי אפשר להיות מושלמת בכול. גם אישה רווקה בלי עול של עבודה תובענית לא יכולה להיות מושלמת.

אז הצעד הראשון שנראה לי שכדאי לך לעשות - הוא עבודה על הפרפקציוניזם. כנראה שעדיף בליווי אישי טיפולי.

הצעד השני הוא למפות את הצרכים שיש בחיים שלך, ולהחליט באמת מה הכי חשוב ומה פחות. (למשל, לשבת עם הילדים ולעשות איתם דברים - חשוב מאוד. לעשות אלבום לופה - פחות... יכולה לומר לך שאני אמא כבר כמעט 19 שנים, ויש לנו רק אלבום כיסים אחד של שני הגדולים, שגם הוא כבר קרוע... לפני כמה שנים התחלתי לעצב בעצמי אלבום לכל הילדים יחד, וזה נזנח מחוסר זמן... זה בסדר, הילדים גדלים טוב גם ככה)

והצעד השלישי - הוא לעשות לך רשימה של כל הדברים שאת אוהבת לעשות, ולהתחיל להכניס אותם בלו"ז השבועי והחודשי שלך. (זו בעיה ידועה אצל נשים, שהן אפילו לא יודעות לומר מה עושה להן טוב... אבל הקלישה של "כשטוב לאמא טוב למשפחה שלה" היא בהחלט נכונה❤️ יכול להיות שגם זה דבר שטוב לעשות בליווי טיפולי)

והאמת - עצם זה שאת מוצאת זמן לכתוב בפורום, כבר אומר שיש לך זמן לעצמך אז תוכלי לנצל אותו לעוד דברים שעושים לך טוב!

קשורים לפרפקציוניזם. את יכולה להחליט שזה מה שאת צריכה וזה מה שעושה לך טוב ולמצוא את הדרך לשמר את הפרפקציוניזם הזה.

אבל, את מבינה בעצמך שאלו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים.

עכשיו השאלה מה יותר חשוב לך? כי אי אפשר את הכל. אין לנו יותר מ24 שעות ביממה

וגם הכוחות שלנו מוגבלים.

אם את שואלת אותי, יש דברים שחשובים לך ואני מכבדת את זה

אבל אני במקומך מעדיפה להזניח אותם בשלב הזה של החיים עם הילדים הקטנים כדי להספיק דברים אחרים שאחכ כבר מאוחר מידי..

כמו למשל

הבחירה להביא יותר ילדים. הלחץ שלך והיום העמוס לא מאפשר לחשוב על האופציה בכלל כי איך תכניסי עוד ילד למשוואה?? אני מעדיפה להוריד פרופיל בעבודה, מעגלת פינות בחלק מעבודות הבית ויש לי חשק לעוד ילדים וגם מסוגלות.

אני מעדיפה להיות פחות עייפה וככה יותר פנויה ובכיף עם הילדים. לנקות הרבה ולסדר ולקחת ולהחזיר מחוגים מאוד מעייפים. אז אני בוחרת לנקות פחות או מביאה עוזרת וחוגים רק לילדים שהולכים כבר לבד..

אני מעדיפה להיות פחות לחוצה ביום יום. זה שהכל צריך להיות מאוד מסודר ומדויק ומחושב מכניס הרבה לחץ אז אני כאמור פחות מדייקת איפה שזה מכניס אותי ללחץ.. רק מה שבא בקלות ובכיף

זה לא גזרת הגורל, יש פה נקודות רבות של בחירה ותיעדוף

וזה משהו שרק את יכולה להחליט עבורך, ואם צריך גם לעשות את השינוי הנצרך לצורך העניין

את פשוט חיה בקצב אחר

לי יש שני ילדים לצורך העניין ואלבום חתונה עדיין אין לי😅

גם אני לא מבינה איך עושים את החיים נוחים עם יותר ילדים, וגם אני way behind מבחינת קצב ילודה לעומת שאר החברים שלנו. אני כבר אדישה לתפילות ולאיחולים מכל הלב כי בטוחים שיש לנו בעיה

התשובה שלי לכל זה - אנשים מתעדפים דברים על פני דברים אחרים. בדיוק כמו שאני ואת עושות

מה- being. תהני רגע ממה שהספקת, את כל הזמן במרדף אחרי מה שעוד לא עשית...

כשזה נוסף לפרפקציוניזם באמת אין מקום לשום דבר נוסף..

דבר ראשון הייתי מציעה לשחרר בנפש, (וזה חתיכת עבודה)

לא לחפש כל הזמן מה עוד לא עשית, או מה עוד לא מושלם, וללמוד להנות מהרגע.

אחרי זה יהיה לך גם מקום לחשוב על עוד ילדים.

לק"י

לא יודעת כל כמה זמן. אבל אולי כל שעה-שעתיים. אם עשה, אז אפשר אחר יותר זמן.

אם לא עשה- אז להציע מהר יותר.

בהצלחה!

לחוויית הצלחה, אומרים לתת לשתות הרבה ואז ללכת לשירותים אחרי עשרים דקות.

בהתחלה גם הוא היה הולך לשירותים ולא יצא לו כלום, ואחר כך היה מפספס.

אבל אחרי כמה ימים הוא התחיל לקלוט את העניין.

כיום הוא יודע להגיד כשיש לו, וללכת לשירותים בלי פספוסים.

עדיין יש פספוסים לפעמים, בעיקר כשהוא עייף, ובלילה הוא עוד ישן עם טיטול.

אבל בסך הכל הוא גמול יפה.

אני לוקחת אותו באופן יזום בעיקר לפני שיוצאים מהבית. גם בגן מזכירים להם ללכת לשירותים לפני פעילות.

חוץ מזה, אם נראה לי שהוא צריך, או אחרי שהוא שותה הרבה, אני יכולה לשאול אותו אם הוא צריך.

חמוד בן שנתיים וחצי. התחלנו גמילה לפני חודש +.

קטנים בדכ מצליח. אבל גדולים מזהה שצריך, יושב ולא מצליח לשחרר. גם כשיושב מלא זמן. עושה בועות וכו... לא מצליח וכמה דק אחרי שהולך מהשירותים בורח לו! וגם איך לא לקחת את זה קשה? ממש קשה לי כל פעם שבורח לו גדולים!

עם החזרה למסגרות הייתה רגרסיה רצינית. וגם עם החגים.

ובשבועיים האחרונים מבקש לשים טיטול ולעשות בטיטול.

מתלבטת מה לעשות עכשיו. איך לגרום לו לחזור להיות בלי טיטול? ואיך עוזרים לעשות גדולים בשירותים?

(זה גורם לילד לפחד שזה נופל למים, זה עושה לו הרגשה כאילו הוא יכול ליפול)

לכן כדאי להתחיל את הגמילה בסיר

הילדה מאוד פחדה לעשות בשירותים גדולים, אז היא הייתה מבקשת טיטול עושה בטיטול תקופה עד שעבר לה הפחד... זה יותר קל מפספוסים

כן הוא יפספס

וכן יהיה לך שלוליות בבית

לקנות 30 סמרטוטים וכל פעם לנגב

בלילה לעשות מכונה שלהם

אחרי יום-יומיים הוא ילמד את ההרגשה שיש צורך לעשות צרכים

ומכאן זה תלוי בילד, יש כאלה שאחרי יום יגמלו ויש כאלה שיקח להם גם כמה חודשים

בדרך כלל אחרי שבוע שבועיים יורדים דרמטית הפספוסים