לא צריך להלחם ביצר צריך לנתב אותו למקום הנכון מלחמות רק גוררים ההפך

נו, וכשיש לך מנהרה שעוד שנייה מחבלים יוצאים משם ויכולים לירות במי שנמצא מחוץ למערה, לא תמוטת את המערה ישר?

ברור שבטווח הארוך צריך להגיע למצב שלא תהיה בכלל מלחמה, אך בשלב הראשוני, וודאי שצריך לצאת למאבק, וכמו שהרמב"ם אומר, צריך לפעמים ללכת לקיצוניות כדי בסופו של דבר להגיע לדרך הזהב הממוצעת.

לרב קוק יש אריכות דברים מה הדברים הטובים שיוצאים ממלחמות באורות המלחמה. חלק מזה שהאדם מגלה כוחות חדשים ומתחדדים לו ההבדלים בין כל כוח וכוח, שתיים, יש ביסום מהוצאת דברים לא טובים, וגם הכוחות הטובים שהתמעטו, הם "מכפרים", שהרי מיתת צדיקים מכפרת. הפשט הוא שהאדם הרבה יותר מחבר את שני הצדדים שלו ביחד, יצר טוב ויצר רע, וכתוצאה מזה יש פגיעה לשני הצדדים, אך בסה"כ המפגש הזה הוא טוב ומפרה, והכלל הרוויח, האדם הביא את עצמו למצב הרבה יותר טוב שהוא יודע מה טוב ומה פחות, ודווקא אותה מלחמה נותנת לאדם את האפשרות לקחת את הטוב מהרע. או כמו שהבעל שם טוב אומר, בעבודת ה' יש שלושה שלבים, הכנעה, הבדלה, המתקה. הכנעה של הכוחות, הבדלה מה הטוב ומה הרע, מה הקודש ומה החול, והמתקה של החול/הרע ולקיחת הדברים הטובים מכל זה. זה דומה לתהליכי מלחמה שקורים בעולם, בהתחלה יש מלחמה בין שני עמים, והמנצח הורג בשני ופוגע בו כמה שיותר. לאחר מכן, הוא אמנם מפסיק להרוג אותו, אבל הוא מתנהג כמנצח, מרומם את עצמו ומשפיל את העם המפסיד, תהלוכות נצחון וכו'....לבסוף יש מפגש תרבויות והוא מקבל ושואב מהתרבות של הנכבש הרבה פעמים, ולוקח ממנו דברים.

מסכים עם העקרון, רק צריך לחדד את הדברים....