משתפת בסיפור הלידה שלי, לידה מהממת שכיף לכתוב עליהבארץ אהבתי
כמו בהריונות הקודמים, ההריון שלי מוגדר כ'הריון בסיכון', בגלל נוגדני אנטי די שיש לי (שלא ברור לאף אחד איך הם הגיעו אלי…). החשש הוא ששלעובר יש סוג דם חיובי, ואז הנוגדנים עלולים לגרום לאנמיה אצל העובר ולסכן אותו.
אז במהלך ההריון אני במעקב זרימות דם, ובשבוע 38 כבר צריך לעשות זירוז.
את שתי הלידות הקודמות שעשיתי בזירוז ילדתי עם רופאים פרטיים (בזכות ההורים היקרים שלי). הראשונה מביניהם עם ד"ר פלוטקין - הגעתי למיון יולדות ביום שהוא אמר, ודי מיד התחלנו בתהליך (לקח כמה שעות עד שהזירוז התחיל בפועל, היה צריך לפני גם היפוך ומוניטור ארוך וכו', אבל למעשה היה די מהיר ובאותו לילה כבר ילדתי). בלידה הבאה לא יכולתי לקחת אותו, והלכתי לרופא אחר בהדסה עין כרם, אבל שם היה תור ארוך לזירוז, הגעתי בשלישי בערב ונכנסתי לזירוז רק ביום חמישי אחה"צ, וזה אחד הדברים שזכורים לי כסיוט, למרות שאחר כך הלידה עצמה היתה טובה.
הפעם חזרתי לד"ר פלוטקין, נפגשתי איתו לקראת הלידה כדי לתאם ולתכנן מתי אני מגיעה. שבוע 38 מתחיל לי ביום חמישי, ואני לא רציתי להסתבך עם לידה סמוכה לשבת או ממש בשבת (אי אפשר באמת לדעת כמה זמן יקח ללידה להתפתח), שאלתי אותו אם אפשר לחכות לראשון/שני בשבוע הבא אבל הוא לא רצה לקחת סיכון, ולכן קבענו ליום רביעי.

יום חמישי שלפני תאריך הזירוז, אני מתחילה שבוע 37, יש לי תור אחרון לרופא שלי. בבוקר אני מתחילה להרגיש מידי פעם התקשות של הבטן.
בהתחלה אני לא ממש מתייחסת, אבל די מהר מתחילה להסתכל בשעון כל פעם, ושמה לב שזה באופן די מדוייק כל חצי שעה.
בינתיים אני לא לוקחת את זה רציני, אבל כן ממשיכה לעקוב. כשהייתי אצל הרופא עשיתי גם מוניטור, ובאמת ראו שם את אחד הצירים האלו - גל יפה וברור שעוזר לי להאמין שזה באמת ציר.
לקראת הצהריים התדירות לאט לאט גוברת. כל 20 דקות, כל רבע שעה, כל 10 דקות. בעלי בלימודים בירושלים ואני מתלבטת מה לעשות.
מתייעצת בפורום (באנונימי🙂, ותודה לעונות…) ובעקבות העצות מתחילה לארוז תיק ללידה. מזל שכבר כתבתי רשימה לפני כמה ימים, ולא צריך לחשוב תוך כדי מה לארוז.
במקביל מנסה לסיים את הבישולים שהתחלתי כבר. ותוך כדי מנסה גם לראות איזה פתרון יכול להיות עבור הילדים במקרה שבאמת נצטרך לנסוע לבית החולים.
בערך ב-6 בערב, כשהתדירות כבר כל 10 דקות אני שואלת את בעלי מתי הוא חוזר והוא מחליט לצאת מהמכללה ולקחת מונית הביתה.
בינתיים סיכמנו עם אחותי שתבוא אלינו הערב לישון פה בלילה, למקרה שהדברים ימשיכו להתפתח לכיוון של לידה.
חמי וחמותי אמורים לבוא אלינו לשבת, כדי להיות פה לגיבוי למקרה שתתפתח לידה בשבת. לא רציתי בהתחלה להלחיץ אותם, אבל כשבעלי חוזר אני אומרת לו שחייבים לעדכן אותם כדי לתאם מה עושים במקרה שתתפתח לידה. חמותי רגילה לבשל הכל לשבת כבר ביום חמישי, והפעם היא הכינה רק את מה שסיכמנו מראש שהיא תביא. אז דיברנו איתה והיא מיד הציעה שהיא תכין עוד משהו כדי להקל, ובמקרה שתתפתח לידה הם הם יבואו לקחת את הילדים ויקנו את מה שחסר.
הכל מאורגן ומסודר לאפשרות של לידה, אני הולכת לישון בערב, והכל נרגע. מידי פעם מתעוררת מאיזה ציר, אבל כבר לא צפוף בכלל ונראה שלא באמת קורה משהו.
מצד אחד זה מאכזב, אחרי כל ההתארגנות שעשינו, אבל מצד שני אני שמחה מזה. בניתי הרבה על הימים שנשארו עוד להגיע לעבודה, ולא באמת הייתי מוכנה ללדת עכשיו.
ועכשיו לפחות יש לי תיק לידה מוכן, ואני מתחילה קצת לעכל שאני באמת אמורה ללדת עוד מעט. ושמחה שגם הגוף שלי מתחיל להתכונן…

השבוע הבא ממשיך בלי אירועים מיוחדים. הצירים עוד ממשיכים מידי פעם, לא כואבים וגם לא תכופים, רק מזכירים לי שהגוף שלי ממשיך להתכונן.
אני קובעת ביום שלישי בערב דיקור סיני לזירוז (בפעמים הקודמות גם עשיתי אצלה דיקור, זה אף פעם לא הביא ללידה טבעית, אבל נראה לי שזה עוזר גם כהכנה של הגוף ללידה וזה עזר לזירוז להשפיע בצורה טובה). אני מגיעה אליה ומקבלת בנוסף לדיקור גם עיסוי טוב, אחרי שאני מספרת לה שאחרי שכיבה על הגב כואב לי באגן. היא ממש עוזרת לי, וגם נותנת לי אפיקומן כסגולה לשמירה וללידה קלה.
אני חוזרת הביתה, ממשיכה לארגן את כל הדברים שעוד נשאר. בין כל הארגונים מגיעה שכנה מתוקה ומפנקת אותי ואת בעלי בכוסות שוקו מוקצפים, ובחיבוק ואיחול ללידה קלה. זה ממש משמח ועוזר קצת להתנתק מהארגונים הטכניים ולהתחיל לקלוט שאני עומדת באמת ללדת בקרוב…

בבוקר אני קמה מוקדם, ויוצאת באוטובוס הראשון שיוצא מהישוב, כדי שנתחיל את כל התהליך כמה שיותר מהר. עדיין חושך בחוץ. בעלי נשאר בבית כדי להוציא את הילדים ויצטרף אלי אחר כך.
אני נוסעת באוטובוס, יורדת בירושלים ועושה הפסקה לתפילה (מתחילה בדיוק לקראת הזריחה). משם אני ממשיכה ברכבת לכיוון בית החולים שערי צדק.
מגיעה לשם די מוקדם, מביאה את ההפניה שד"ר פלוטקין נתן לי. פותחים לי תיק ואני נכנסת פנימה, פוגשת את ד"ר פלוטקין והוא אומר להתחיל עם מוניטור.
המוניטור די רגוע, אולי יש תוך כדי איזה ציר אחד, אבל לא נראה משהו שמתקדם לכיוון לידה. כשאנחנו לקראת סיום אני מנסה לברר עם האחות מה הולך לקרות ואם יתחילו בזירוז בקרוב. היא אומרת לי שיש תור של עוד נשים לזירוז, ויכול להיות שיעבירו אותי למחלקת נשים עד שיגיע התור שלי (שלא בטוח יהיה היום). אבל בעצם היא לא יודעת אם זה שלקחתי את ד"ר פלוטקין בפרטי משנה את התמונה, ואי אפשר לשאול אותו לאן מתקדמים כי הוא כרגע בניתוח.
אני מעדכנת את בעלי ואת אמא שלי שכרגע לא ברור לאן הדברים מתפתחים, וממש כמעט מיד מגיע ד"ר פלוטקין להגיד שכדאי שנתחיל.
השעה 10 בבוקר, בודקים פתיחה ורואים שעדיין אין התחלה של כמעט כלום, צוואר אחורי ובלי פתיחה, רק קצת מחיקה. זה לא מצב שמתאים להתחיל בו פיטוצין, אז מתחילים עם ג'ל פרוסטין. ד"ר פלוטקין מסביר שזה אמור בעיקר לרכך את הצוואר ואולי גם להתחיל צירים. בעוד 6 שעות הוא יבדוק אותי שוב, ואז כנראה נתקדם לפיטוצין. אלא אם כן נראה שהדברים מתפתחים כבר קודם. בינתיים אני צריכה להיות שוב עם מוניטור אבל עוד מעט ישחררו אותי להסתובב קצת.
מיד אחרי שהוא שם את הג'ל מתחילים צירים כל כ-5 דקות. לא כואבים עדיין, אבל יותר מורגשים ממה שהיה לי ביום חמישי. אני מתקשרת לבעלי לעדכן שהתחלנו והוא יכול כבר לצאת. הוא מסיים לארגן בבית עוד כמה דברים אחרונים ויוצא.
אני נשארת במוניטור. התיק שלי מונח על הכיסא שקצת מרוחק ממני, אז כל הדברים שהבאתי לי לקרוא לא נגישים לי. רק הפלאפון היה בכיס. אני מנצלת את הזמן להתפלל קצת, קוראת את רשימת השמות של האנשים שאני מתפללת עליהם בהפרשות חלה ומתחילה להגיד תהילים שפתחתי באינטרנט, על כולם וגם על הלידה.
בעלי מגיע בערך ב11 וחצי, וקורא לאחיות שינתקו אותי מהמוניטור. אנחנו יוצאים קצת להסתובב והאחות אומרת שנחזור בעוד כשעה. אנחנו יוצאים קצת, מסדרים את ההרשמה לבית החולים, אוכלים ארוחת צהריים. בעלי הולך להתפלל מנחה ואני יושבת לחכות לו. הצירים בינתיים ממשיכים, כל 5 דקות, נהיים קצת יותר כואבים אבל לגמרי נסבלים. אני מתחילה לנשום עם הצירים, לא כי אני חייבת אבל זה כן מקל, וזה גם תמיד טוב להתחיל עוד לפני שהם כואבים מידי, להתרגל ולהכניס את זה לאוטומט.
בערך ב-1 אנחנו חוזרים למחלקה ומכניסים אותי שוב למוניטור. בודקים שוב פתיחה, התקדמנו קצת אבל לא משמעותית - מחיקה של כ-70-80%, פתיחה 2.5.
ממשיכים עם מוניטור לעוד כמה זמן, בערך ב-1 וחצי מנתקים אותי וד"ר פלוטקין אומר שהוא יבדוק אותי שוב ב-3 וחצי. אנחנו מחליטים להישאר בינתיים בפינה שנתנו לנו. יש שם מקום לשבת, ויותר נעים לעבור שם את הצירים. אני מתחילה לעשות גם את התרגיל של אמית לידה שלמדתי בלידה הקודמת (ביחד עם הנשימות). בין הצירים אני קוראת תהילים החיד"א לפי אותיות השם של מישהי יקרה.
בהתחלה התרגיל של אמית עוזר כל כך שתוך כדי שאני עושה אותו אני לא מרגישה בכלל את הציר ולא בטוחה מתי הוא נגמר. אבל די מהר אני מרגישה את הצירים מתחזקים וגם מצטופפים. לפעמים צפופים מידי ואין לי כוח לקום שוב לתרגיל, אז אני נשארת לשבת ולעבור את הציר עם הנשימות. יש גם צירים שאני ממשיכה בקריאת התהילים וזה גם עובר בסדר, אבל התרגיל והנשימות בהחלט עוזרים.
אני מתחילה להרגיש כבר יותר מכונסת בעצמי, מרגישה שכבר באמת קורה משהו וזו באמת לידה. אני מעדכנת את אמא שלי שכדאי שהיא תתחיל להתארגן לצאת.
בעלי הולך לקרוא לאחיות שיבדקו אותי, אבל הן אומרות שרק ב-4, שזה 6 שעות לאחר הפרוסטין, צריך לבדוק מה המצב. כבר לא נשאר עוד הרבה זמן עד אז, ואני יודעת שזו עוד לא ממש לידה, אז אני לא בלחץ.
קצת אחרי 4 אני נבדקת שוב, הפתיחה התקדמה רק ל-3.5. לא ממש מה שציפיתי, אבל ד"ר פלוטקין מרוצה, הוא אומר שבגלל שרואים שזה מתפתח גם ככה ללידה אז אין צורך בפיטוצין. הוא עושה גם סטריפינג (רק בדיעבד הוא אמר לי שזה מה שזה היה, דווקא לא כאב לי כל כך), מבקש לעשות עוד מוניטור, ואומר שאחר כך כבר נתקדם לחדר לידה. הוא מציע לי להיכנס אחרי המוניטור להתקלח, יש מקלחות בקבלה, אבל אני מעדיפה לחכות לחדר לידה, שם תהיה לי יותר פרטיות.
בינתיים האחות מציעה להביא מדקרת של בית החולים שתעשה לי דיקור סיני. המדקרת נכנסת קצת אחרי שאמא שלי מגיעה, היא שמה לי מחטים בין הצירים, ואני יושבת שם על המיטה (בישיבה ולא בשכיבה, ביקשתי שיגביהו לי את הגב הכי שאפשר), מתמודדת עם הצירים באמצעות הנשימות.
עכשיו הם כבר באמת כואבים. עוזר לי לספור את הנשימות תוך כדי הצירים ולדעת שתוך 4-5 נשימות הציר נגמר (כל נשימה היא של 12 שניות - 4 בשאיפה ו-8 בנשיפה). במקום לספור את הנשימות אני בוחרת לחשוב בכל נשימה על מישהו מהמשפחה. נשימה ראשונה על בעלי, השניה על הבת הגדולה, השלישית על הבן שאחריה, הרביעית על הבן הקטן, ואם נשאר עוד קצת - אז אני חושבת על התינוקת שבדרך ומזמינה אותה במחשבה שלי להצטרף אלינו למשפחה. כשאני שואפת אני מדמיינת את האהבה שלהם ממלאת אותי, וכשאני נושפת אני מדמיינת את עצמי שולחת להם את האהבה שלי.
אמא שלי מדליקה ברקע מוסיקה של המשפחה, ואני בעצימת עיניים יכולה לדמיין איך היא ממש מנגנת לי. באיזשהו שלב אמא שלי מציעה לבעלי להראות לי בזמן הצירים תמונות של הילדים, כי לה זה היה עוזר בלידות שלה. זה דווקא ממש משתלב לי עם החשיבה על כל אחד. עכשיו במקום לעצום עיניים ולדמיין אותם, אני ממש יכולה לראות אותם בתמונה ולהתרכז בכל נשימה באחד מהם.
הזמן עובר מהר, קצת אחרי 5 מודיעים לנו שאפשר כבר לעבור לחדר לידה ושם ד"ר פלוטקין יבוא שוב לראות מה המצב. אני מחכה להיכנס להתקלח שם, אף פעם לא ניסיתי מקלחת בזמן הצירים (בלידות עם הפיטוצין זה לא היה אפשרי, ובלידה הראשונה לא יצא לי לנסות).
אנחנו עוברים לחדר לידה, מגיעים לשם אחרי כמה עצירות לצירים בדרך. כשמגיעים אני מבקשת להתקלח, והמיילדת אומרת שאפשר מקלחת קצרה עד שד"ר פלוטקין יבוא לבדוק אותי. זה לא מה שהתכוונתי, ואני מסבירה לה שאני רוצה מקלחת להקל על הצירים, וזו היתה בכלל הצעה שלו.
המיילדת מופתעת ואומרת שבדרך כלל רופא פרטי לא בא ביחד עם לידה טבעית, למרות שהיא בהחלט בעד. אמא שלי לוחצת עליה לשאול אותו, והיא חוזרת עם אישור להיכנס למקלחת. השעה כבר 5 וחצי, היא אומרת שאפשר להיכנס עכשיו לחצי שעה וב-6 אני צריכה לצאת כדי שהוא יבדוק אותי.
אני נכנסת, מורידה את הבגדים בין הצירים שכבר ממש חזקים, נכנסת למקלחת ופתאום מקיאה, מזל שכבר הורדתי בגדים. במקלחת יש כדור פיזיו גדול, אני יושבת עליו ומכוונת את הזרם לכיוון הבטן. בכל ציר אני עושה סיבובים על הכדור, מכוונת זרם חזק על הבטן, וגם נושמת כמו קודם, אבל עכשיו עוברת לנשימות של ששש חזק בכל פעם, שגם עוזר קצת להתמודדות עם הכאב. הצירים כבר ממש חזקים, אבל אני מרגישה שאני מתמודדת טוב.
אין לי תחושת זמן שם בפנים, אבל באיזשהו שלב אני מרגישה שגם בין הצירים אני לא ממש ממוקדת, ומחליטה שזה הזמן לצאת.
אני יוצאת מיד אחרי ציר כדי שיהיה לי זמן להתנגב וללבוש חלוק, אבל לא ממש מספיקה. הציר הבא תופס אותי אחרי שלבשתי רק את החלוק הקדמי, והתחלתי ללבוש עוד חלוק שיכסה את הגב. אני קוראת לאמא שלי שתבוא לעזור לי, הציר ממש חזק עכשיו כשאני מחוץ למים. אמא שלי רואה אותי וקולטת שאנחנו ממש מתקדמים, היא אומרת לבעלי שיקרא מהר לצוות, ועוזרת לי להתארגן ולצאת.
עוד ציר אחד, ואני מתחילה להרגיש לחץ, המיילדת נכנסת ונלחצת, אומרת לי לעלות על המיטה מהר. מיד גם ד"ר פלוטקין מגיע. בציר הבא אני על המיטה על שש, מרגישה לחץ חזק והם מבקשים שאני אסתובב כדי לבדוק אותי ולשים מוניטור. אני מסתובבת, בודקים וד"ד פלוטקין מודיע שבציר הבא אני כבר יולדת, ואני יכולה אפילו להתחיל ללחוץ בלי הציר.
אני מעדיפה לחכות לציר. מבקשת להסתובב לעמידת שש אבל עוד לא מספיקה, הציר מתחיל, אני לוחצת בספונטניות, ופתאום כבר אומרים לי שעכשיו לא ללחוץ, הראש יוצא ואני עכשיו עוצרת ונותנת לשאר הגוף לצאת. תוך כמה רגעים התינוקת בחוץ, ממש כמה דקות אחרי 6.
מניחים אותה עלי, קצת אחר כך יוצאת גם השיליה, ואני מבררת אם יש צורך בתפרים, ב"ה אין שום צורך בכלום.
אחר כך אחותי, ששמרה בבית על הילדים, סיפרה לנו שבדיוק קצת לפני 6 הם שלחו לבעלי הודעה ושאלו מה קורה. הוא עדכן שב"ה מתקדמים מאוד אז הם החליטו להגיד ביחד תהילים להצלחת הלידה. אחרי שני פרקי התהילים שהילדים מכירים, אחותי חשבה מה עוד להגיד איתם, והחליטה לשים בפלאפון שיר של 'מזמור לתודה', ותוך כדי השיר בעלי שלח להם הודעה שנולדה להם אחות…
מהממת ומרגשת שאת😊עוד תשובה
איזה תיאור מהמם, של לידה ממש מיוחדת, מלאת ריכוז, אמונה ובחירה. ממש התרגשתי לקרוא את כל התיאור.

תגדלו אותה בנחת ובאהבה עם כל החבורה המיוחדת שלכם💞💞

וואו איזה לידה מהממת ומרגשת!!זוית חדשה
וואו, איזה סיפור לידה מדהים! המון נחת שתהיה!נטועה
ואי ירדו לי דמעותאהבתחינם
איזה לידה מרגשת!
דמעות דמעותלא מעניין
התרגשתי לקרוא!
החיבור שלך עם ה׳ ואמירת תהילים חיזק אותי מאד
שמחה בשבילך שאת אחרי
הרבה נחת מהתינוקת המתוקה!!
איזה סיפור לידה מחזק, תודה ששיתפת!מכחול
המון מזל טוב!
מדהים ומרגש מזל טובתלבשי חיוך
מהממממתדיליה

לידה מושלמת.

מלא נחת!!

סיפור מדהים!!מצטרפת למועדון
כל כך מיוחד לראות את האישיות המדהימה שלך באה לידי ביטוי בכל הדרך שאת חווה את הלידה וגם בצורה שאת מתארת אותה אח"כ.. ממש התרגשתי מהחשיבה על הילדים בזמן הצירים..
והחוויה של המקלחת שמקדמת מאד את הלידה זכורה לי ממש מחידה קודמת.
נותר רק לאחל שתהיה התאוששות קלה לפחות כמו הלידה🤗
איזו מתיקות! ב"הריבוזום

מזל טוב!

איזו לידה מרגשת!! קראתי בשקיקה ובחיוך ובדמעות..השם בשימוש כבר
המון המון נחת בריאות ושמחה ממנה ומכולם❤️
איזו לידה מושלמת!מחי
מרגשת!!
איזו רכות ונינוחות...
מתפללת ללידה רגועה ונינוחה כזו בעז"ה 🤗
איזה יופי כתבת 💝💝💝פרח לשימוח🌷
אהבתי בעיקר את הסוף עם המזמור לתודה
העלית לי דמעות.. מזל טוב והרבה נחת מהקטנה!!אשה שלו
וואי וואי. איךריגשת אותי!!מאוהבת בילדי

במיוחד בקטע שחשבת על הילדים... והתהילים... והמזמור לתודה של הילדים בבית...

מזל טוב!!

תראו ממנה ומכולם המון נחת ואהבה!!
תגדלו אותה בבריאות ובלב שמח!

ושהלידה הטובה הזאת תהיה רק הסיפתח לחיים טובים ומאושרי!!

ואווווחלומות חלמתי
העלת לי דמעות.
איזו לידה מהממת ואיזו גיבורה את!

תגדלו אותה עם כל החבורה בנחת!
מרגש!!!! איזה יופי, חסדי ה'אורוש3
אושר, התאוששות מהירה, בריאות ונחת.
איזה מרגשת!!שפע ברכה
נשמעת חוויה מיוחדת ומרוממת
המון המון נחת ואושר מכל הילדים המתוקים!!
וואו קראתי בשקיקה !!! איזה נס!!! מדהים ממש!!אוהבת את השבת
וכיף ששיתפת!!
את השראה!
איזה מרגש ואיזה נס שעברה ככ בטוב!!!!!!
מלא נחת ובריאות❤️❤️❤️
ריגשת...מתואמת
איזה חיבור מדהים לעצמך, למשפחתך, לבורא עולם...
תודה ששיתפת!
מקסים! איזה נחתמתחדשת11

וחיבור מדהים בין כל החלקים הרוחני והגשמי

תודה רבה לכל המגיבות! איזה כיף לקבל כאלו תגובות...בארץ אהבתי
אתן באמת נותנות הרגשה טובה.
ובאמת ב"ה מודה לה' על כל המהלך של הלידה ועל איך שהצלחתי לעבור אותה מתוך חיבור לעצמי ולקב"ה.
ואו כמעט פספסתי אותו!!!לפניו ברננה!
איזה כיף
לפחות אם לא דיברנו אני אזכה לקרוא! בע"ה בהמשך היום 😘
איזה סיפור מרגש!!לפניו ברננה!
איזה משמח לשמוע שזו הייתה לידה בלי פיטוצין שמפריע לחופש התנועה!
איזה סיפור מרגש!! נשמעת לידה חלומית!!
איזה יופי שהייתה לך את הפניות הנפשית להתפלל תוך כדי!
איזה סיפור מיוחד של אישה מיוחדתמק"ר
וואו
מתחבר לי לאישה המקסימה שאת משתקפת פה

מזל טוב! הרבה נחת ממנה ומכולם
וואווווו לידה מהממתתתתתמחכה להריון

המון מזל טוב והרבה נחת כייף לקרוא לידות כאלה אופטימיות

וואווו איזה סיפור מרגש!!!חיכיתי חיכיתי
אלופה!!!! הרבה נחת ושמחה
וואו. מרגש ממשאחת כמוני
מזל טוב!!!אפונה
איזה כיף לשמוע שילדת
מלא נחת!!
יאאאאא ממש מרגשתהילה 3>
נשמע קסום לגמרי🤩
מזל טוב ומלא נחת!!
מזל טוב ממש סיפור מרגשאני זה א
וואוו. קראתי בשקיקה, ב''ה.אחתפלוס
הרבה נחת ובריאות
מהמם! איזה יופי!!אודיה.אחרונה
התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

מזדהה ממששיפוראחרונה

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

תאמת כבר לא סומכים על אף אחדאםאני

גם הרופא המטפל בקופה היה מה זה שאנן

ואני הריון ראשון אין לי מושג כמה כואב אמור להיות התכווצויות,

אומרים לי זה רגיל הרחם גדלה אז ביי…

אבל ברוך ה נראה שנעצר כרגע.

אני כל הזמן מזהירה אותו שאין לו עוד מה לחפש בחוץ,

שייקח את הזמן בפנים,

מה הלחץ😅