סיפורה של דקונסטרוקציהhartkebhdxcrd
דקונס הלך לפגישה עם אלוהים, סוף סוף. הוא חיכה בתור הרבה זמן: כמעט ששת אלפים שנה, ואולי יותר. מי בכלל סופר כשמדובר במספרים כאלה.
האמת, הוא כבר היה טעון ומלא עצבים. כולם כבר קיבלו ג'וב בחברה הגדולה של אלוהים, 'אל ואשתו - צחוקים בע"מ': הרקליטוש ובודהה, נו-אמון ושיווה. כולם קיבלו עבודה מכובדת, והוא – אפילו לפגישת ניסיון לא זומן.
נכון, מידי פעם היו קוראים לו לעבודות קבלן. הוא חושב שהשם המתאים יותר זה מטאטא רחוב. כשהיה נמאס לאלוהים או לאשתו מאחד העובדים היו קוראים לו לפנות את השברים החוצה, לפח האשפה. לא מי יודע מה מכובד, לא תפקיד ההייטק הנוצץ שחשק בו כל כך, אבל בכל זאת, הוא תמיד קיווה שאולי הפעם ימצא חן בעיני אשת היפה והיא תשכנע את אלוהים לתת לו עבודה מסודרת.
בינינו, אם נאמר את האמת, הוא חשב שיזכה ראשון במשרה. תמיד היה הבוגר מכולם. המשכיל. החתיך. השרמנטי ביותר. כל העובדות במשרד של אלוהים ניסו להתחיל איתו, ללא יוצאת מן הכלל. בגבריות אלגנטית הוא דחה את כולן. לא היה לו זמן לרומנטיקה זולה; היה לו ברור לאיפה הוא מכוון – לעבוד עם הבוס הגדול.

הסבלנות משתלמת, כך אומרים. הוא חיכה הרבה, ובסוף זה קרה: לפני חודש קיבל הודעה בתיבת האימייל:
'הנך מוזמן לפגישה עם אלוהים ב-1/1/2023, בשעת חצות. הנידון: גיוסך לחברת 'אל ואשתו – צחוקים בע"מ'.
נא לדייק. אלוהים לא סובל איחורים'.
אלוהים ואשת – צחוקים בע"מ
האמת, הוא היה קצת מופתע. אלפי שנים הוא מנסה להתקבל ודווקא עכשיו, כשכבר התחילו לדבר על הסגירה של החברה, רוצים לגייס אותו? אבל הוא לא שאל יותר מידי שאלות, והגיע לפגישה.

בפגישה אלוהים ישב על כיסא מנהלים גבוה, והתבונן עליו בבת-צחוק רצינית וברצינות מבודחת לחילופין. 'שמעתי שאתה רוצה להתקבל לחברה?', שאל אלוהים.
'הממ, כן. ניסיתי קצת בעבר להתקבל. ליתר דיוק, במשך 6,000 שנה. אולי קצת יותר, לא חשוב'.
'למה קצת יותר? אתה לא זוכר? העבודה בחברה דורשת מיומנות רבה, שליטה בשפות ותרבויות מגוונות, וכמובן זיכרון חד'.
'לא, באמת לא משנה. זה דווקא קשור לתפקיד שלי, מחלה אוטו-אימונית. באמת לא משהו חשוב'.
כיון שאלוהים לא למד ביולוגיה וגם הרגיש נחיתות כשדיברו איתו במילים לועזיות, הוא וויתר.
'בסדר. תגיש בקשה למזכירה במחלקת חריגים. עכשיו, אני רוצה לדבר איתך על הסיבה שהזמנתי אותך. איך קוראים לחברה שלי?'
את זה דקונס זכר: 'אל ואשתו – צחוקים בע"מ'.
'מעולה', אמר אלוהים. 'הבעיה היא כזו: יש כמה עובדים ששכחו את זה ולקחו את התפקיד שלהם ברצינות. ברצינות מידי. תבין: יש שם כאלה שמוכנים לשחוט את חברים שלהם על "מעילה בתפקיד". היית מאמין?'
לא. הוא לא האמין. למעשה דקונס היה ממש מזועזע: הוא לא האמין שעובדי החברה היוקרתית ידרדרו עד מקום כל כך שפל. עקרונות היסוד של החברה היו שלושה: 'א. לא יהיה איש גבוה מחברו בגלל סיבות חיצוניות וקודמות. ב. לא יפגע איש בחברו בגלל סיבות חיצוניות וקודמות. ג. לא ישפוט איש את חברו בגלל סיבות חיצוניות וקודמות.' אלוהים המשיך לספר לו את מעללי העובדים הנ"ל, והבין שלא היה חוק שלא עברו עליו.
'בדיוק מהסיבה הזו קראתי לך', אמר אלוהים. 'אני רוצה שתעניק להם טיפול אישי ומסור, ותשכיח מהם את כל השטויות שהם הכניסו לעצמם לראש.'
דקונס היסס אם לשאול את השאלה שניקרה בליבו מאז שקיבל את הודעת האימייל. אלוהים בחן את ההיסוס שדגדג בכליותיו והרגיע אותו מיד: 'התפקיד שלך מלווה בתנאי ההעסקה הטובים ביותר. כן כן, פנסיה תקציבית, תמלוגים שנתיים, אחוזים במניות. מה שתרצה. העבודה דחופה, והכל לרשותך. את הפרטים תקבע עם מזכירתי אשת.
אגב; העובדים משתייכים למחלקה של שרולי.'
'איזה שרולי?' שאל דקונס.
'נו שרולי, הבן של מיכאל. מהמרכז'.
דקונס נזכר, וחייך חיוך דקיק. אלוהים באמת איתגר אותו הפעם.

ברגיעה הלך לסדר את פרטי החוזה, ופנה לביתו. במוחו כבר התחילו גלגלי השיניים שהחלידו מעט לפעול במלא המרץ, ותוכניות עבודה ראשוניות התחילו להירקם.
למחרת כבר העלה את עיקרי הדברים על דף (כעיקרון בשמיים אין דפים, אבל הוא ביקש מאלוהים כמה. הוא גילה שזה עוזר לו לחשוב באופן יצירתי יותר). יום למחרת התוכנית הייתה מגובשת על כל פרטיה, והוא יצא לעבוד.
התכנית הייתה ארוכת טווח. 500 שנה בערך. הוא לא עבד בעצמו; הוא היה זקן מידי, ועכשיו גם מכובד מידי, בשביל לעשות את זה לבד. הוא שלח שליחים מבחוץ שיפרקו את המבצר העיקש שבנו המורדים, וישכנעו אותם לעזוב את ההבלים שהאמינו בהם. הוא בחר את המוכשרים שבאנשים: הראשון היה שפינוזי, מצביא הולנדי בעל כישרון רב. לא הכי ישר, אבל כלי המלחמה שלו היו מעולים. הוא המשיך עם קנטי, גרמני חד כתער וישר כפלס. האחרון היה דווקא מתוך המורדים, גייס חמישי. דרידה קראו לו. הוא עשה את העבודה הטובה ביותר.
למעשה, תוכנית העבודה הייתה פשוטה: המורדים, אנשי המחלקה של שרולי (נקרא להם מעכשיו 'שרולים') גיבשו לעצמם עולם שלם, מבוסס על כלום, ועוד בשם אלוהים! הוא תכנן לפרק לאט לאט את כל המבצרים שהם בנו לעצמם, ולהראות להם עד כמה הם תפלים וחסרי ערך. שפינוזי התחיל עם פירוק המבצר החזק ביותר שלהם, 'תנ"ך' הם קראו לו. קנטי המשיך עם שריפת עיר הבירה, 'תודעה' קראו לה, ודרידה סיים את הקרב (בנוק-אאוט מטורף שאפילו דקונס התפלא ממנו) בזריית ארצם במלח, כך ששום דבר לא יוכל לגדול. מיושן אומנם, אבל תמיד עובד.
בסוף התקופה בא דקונס אל אלוהים הבוס הגדול, והראה סרטון זריז קלאסי של לפני-אחרי, מהארץ הכבירה המלאה במבצרים עד המראה המחריד של מלח בכל מקום. האמת, הוא היה ממש גאה בעצמו. זו הייתה עבודה נקייה, מושלמת. לא נשאר זכר ושריד מהשרולים.
הוא לא הבין מה קורה: כבר בתחילת הסרטון הכיסא של אלוהים התחיל לחרוק. והוא היה תוצרת גרמנית, לא סתם! ככל שהמשיך הסרטון אלוהים הלך ונחלש, הלך ודהה. בסוף, עם התמונה האחרונה, הוא נעלם.
לא היה שום פיצוץ, הוא פשוט נעלם.

ואז הבין דקונס שהוא אלוהים החדש.

פיטר דקונס את כל עובדי החברה, התחתן עם אשת היפה, והקים קונסטרוקציה חדשה: 'דקונסטרוקציה ואשת – * בע"מ'.

השרולים נעלמו, וכל יום היה צריך דקונס לברוא מחדש את עולמו.

(*כאן לא היה לו מה לכתוב, אז השאיר ריק.)
...רחל יהודייה בדם
זה מעניין. ואחר מאוד.
וואוחושבת בלב

כתוב יפה,עמוק
ניסתי להבין אם זה גרם לי תחושת פחד
או סתם הבנה של-משהו קצת מסוכן שמצריך זהירות.

אם אפשר לשאול, למה פחד? פחד ממה?hartkebhdxcrd
וואיחושבת בלב

אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת.
משהו בשיח על אלוהים,
בכניסה למושגים פילוסופיים וחוכמות.
וחדשנות ומלחמה בשמרנות.
 
אבל כל מה שכתבתי זה לא השורש, אני צריכה לחשוב על זה בדיוק מה גרם.

אולי כי חסר לי הלב והחמימות בטקסט.
וזה מפחיד.
אולי בגלל זה אלוהים יכול למות בסוף.

איפה ניטשה אבל איפהסבכי החשתי
הוא זה שהכריז על מותו, וגם כן האמין מאוד בדקונסטרוקציה מחשבתית.
אין ספק שאתה כשרוני, אבל אם לומר את האמת, לא התחברתי לרעיון.
כן גם אני לאhartkebhdxcrd
וואו, אני בהחלט אשמח לרש"י.אני הנני כאינניאחרונה

אבל מכל מקום - כתוב מעולה. פשוט מעולה. קומדי משהו, אבל רגוע, קצת טוב, התפתחות טובה. אם הייתי מבין יותר מן הסתם הייתי יכול לכנות על זה את השם "גאוני".

..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה