יוצאת עם בחור כבר כמה חודשים, כבר מדברים על חתןנה.
הבחור מגיע עם סיפור משפחתי (אין אבא, ואח אחד שנמצא בהוסטל), כרגע האח מגיע כל שבת הביתה.
הוא רוצה שנגור בעיר המגורים שלו כדי שהם יוכלו להמשיך להביא בשבתות את האח ושיהיה להם יותר נוח.
אני כרגע לא מסוגלת, אני מרגישה שבאיזשהו מקום לאמא שלו (ואני בכוונה מפרידה בינו לבינה), יש ציפייה שכשנתחתן אני פשוט אשתלב בתוך הסיטואציה המשפחתית, שהיא פשוט תישאר במקום הנוח שלה-הבן שלה לידה, האח יוכל להמשיך לבוא כל שבת.
החשש של הבחןר ולמה הוא רוצה שנגור שם, זה כי הוא מרגיש שהמשפחה שלו תתפרק, בנוסף, הוא אומר שאם לא נגןר שם, אז בשבתות שנבוא אי אפשר להיות באותה דירה של האמא כי ההתעסקות סביב האח היא אינטנסיבית , אז אם נגור שם נוכל לחזור למקום שלנו ואם לא, נצטרך למצוא מקום להיות בו בשבתות שנבוא .
האמא לא מוכנה לעשות שבתות לבד עם האח.
אני מורה ועובדת בבית ספר בעיר אחרת, ולכן אמרתי לו שאין מצב שאני אעשה את הנסיעות האלו מידי יום, כך שמבחינתי עד סוף שנת הלימודים הזו אנחנו נגור במקום שיהיה קרוב יותר לעיר שבה אני עובדת, אמא שלו הציעה שנגור אצל ההורים שלי את הכמה חודשים האלו (והיום אני מבינה שזה מהמקום שברור לה שאחרי כן אנחנו נעבר לגור בעיר שלה) , אני ממש לא מוכנה לזה.
לפני כשבוע דיברנו על זה והוא אמר שהוא רוצה שלפחות בהתחלה עד שהמשפחה שלו תסתגל לשינוי נבוא לשם 3 שבתות בחודש, אני ממש מרגישה עם זה רע, אני מרגישה שלא יהיה לי את המקום שלנו לבנות הזוגיות ולבסס אותה.
אני ממש לא רוצה לגור בעיר שלהם כי אני מרגישה ששם זה יהיה לאמא נוח להמשיך את החיים שלה כמו שהם, אני מרגישה שזה ישאיר אותה במקום הנוח שלה של לבקש ממנו לבוא רק לרגע, של לבוא אליהם כל שבת, היא לא מוכנה להיות לבד עם האח, אז מה יהיה בשבתות שהאח יבוא? הוא יצרך להיות איתנו כנראה, אז שוב לא יהיה לנו את הזמן שלנו.
הבחור ואמא שלו בקשר מאוד טוב ומדברים על הכל
( היום אני כבר תוהה האם הדברים שהוא מביע כרצון שלו, זה באמת רצון שלו או שהוא מושפע מהרצון של האמא).
השבת האח היה אמור להישאר בהוסטל ומבחינתי זה היה מבחן, וביום רביעי בערב אמא שלו ביקשה שהוא כן יבוא, אז מבחינתי המבחן נכשל, כשהוא דיבר איתה על זה, היא אמרה לו שלא ידאג ושבעתיד זה לא יהיה ככה, הדבר הזה רק הכניס אותי ליותר תחושה של חוסר יציבות, לתחושה שכל שבוע שבו נישאר בבית שלנו, אני אהיה במתח הזה, של מתי יבוא הטלפון מהאמא שקשה לה, שהיא לבד, שהיא רוצה שנבוא ונביא את האח, של לא משנה מה נחליט באותה שבת- אם לא לבוא ואז האח נשאר בהוסטל והאמא בבית, (וברור שבסוף זה יהיה המקום שלי להחליט כי הוא ירצה שאמא שלו לא תהיה לבד) - אז איך תיראה השבת שלנו? כי הוא יגיד את הלא הזה בלב לא שלם, וכל השבת המחשבות שלו יהיו על זה שהמשפחה שלו מתפרקת, ויתחילו להיווצר משקעים ביננו, ואיך זה יהייה מול אמא שלו, מן הסתם יהיו לה משקעים כלפי שבגללי היא נשארה לבד.
ואם נחליט שכן לבוא, ברור שההחלטה שלי לא תהיה בלב שלם, והוא ידע את זה ןשוב תהיה צבירת משקעים ביננו, ביני לבין אמא שלו (שבגללה אנחנו מוותרים על השבת שלנו) וגם מול ההורים שלי, כשהם ישמעו שאנחנו כן נוסעים אז יהיה להם קשה עם זה ששוב זה קורה, ואם באותה שבת תיככנו לבוא אליהם אז זה גם
צבירת משקעים מולם...
מאוד טוב לי איתו, הוא בן אדם מדהים, ורגיש, אנחנו לא צעירים 30+ ואני לא רוצב לוותר...
אבל, היום אחרי שאנחנו כבר שבוע בתוך השיח הזה כל פעם צצות לי תובנות חדשות, כרגע התובנה שלי זה שלאמא קשה לשחרר וזה מאוד מובן, אבל אני מרגישה שאני לא יכולה ולא רוצה להיכנס לתוך הלופ של החיים שלהם, בהרגשה שלי אני צריכה לוותר על הכל.
אמרתי לו שאני לא שוללת את המגורים בעיר שלו, אבל רק אחרי שהזוגיות שלנו תהיה חזקה ויציבה, כרגע אני מרגישה שהלכנו 10 צעדים אחורה, שאם כבר דיברנו על להתארס זה כבר לא שם.
הבחור מגיע עם סיפור משפחתי (אין אבא, ואח אחד שנמצא בהוסטל), כרגע האח מגיע כל שבת הביתה.
הוא רוצה שנגור בעיר המגורים שלו כדי שהם יוכלו להמשיך להביא בשבתות את האח ושיהיה להם יותר נוח.
אני כרגע לא מסוגלת, אני מרגישה שבאיזשהו מקום לאמא שלו (ואני בכוונה מפרידה בינו לבינה), יש ציפייה שכשנתחתן אני פשוט אשתלב בתוך הסיטואציה המשפחתית, שהיא פשוט תישאר במקום הנוח שלה-הבן שלה לידה, האח יוכל להמשיך לבוא כל שבת.
החשש של הבחןר ולמה הוא רוצה שנגור שם, זה כי הוא מרגיש שהמשפחה שלו תתפרק, בנוסף, הוא אומר שאם לא נגןר שם, אז בשבתות שנבוא אי אפשר להיות באותה דירה של האמא כי ההתעסקות סביב האח היא אינטנסיבית , אז אם נגור שם נוכל לחזור למקום שלנו ואם לא, נצטרך למצוא מקום להיות בו בשבתות שנבוא .
האמא לא מוכנה לעשות שבתות לבד עם האח.
אני מורה ועובדת בבית ספר בעיר אחרת, ולכן אמרתי לו שאין מצב שאני אעשה את הנסיעות האלו מידי יום, כך שמבחינתי עד סוף שנת הלימודים הזו אנחנו נגור במקום שיהיה קרוב יותר לעיר שבה אני עובדת, אמא שלו הציעה שנגור אצל ההורים שלי את הכמה חודשים האלו (והיום אני מבינה שזה מהמקום שברור לה שאחרי כן אנחנו נעבר לגור בעיר שלה) , אני ממש לא מוכנה לזה.
לפני כשבוע דיברנו על זה והוא אמר שהוא רוצה שלפחות בהתחלה עד שהמשפחה שלו תסתגל לשינוי נבוא לשם 3 שבתות בחודש, אני ממש מרגישה עם זה רע, אני מרגישה שלא יהיה לי את המקום שלנו לבנות הזוגיות ולבסס אותה.
אני ממש לא רוצה לגור בעיר שלהם כי אני מרגישה ששם זה יהיה לאמא נוח להמשיך את החיים שלה כמו שהם, אני מרגישה שזה ישאיר אותה במקום הנוח שלה של לבקש ממנו לבוא רק לרגע, של לבוא אליהם כל שבת, היא לא מוכנה להיות לבד עם האח, אז מה יהיה בשבתות שהאח יבוא? הוא יצרך להיות איתנו כנראה, אז שוב לא יהיה לנו את הזמן שלנו.
הבחור ואמא שלו בקשר מאוד טוב ומדברים על הכל
( היום אני כבר תוהה האם הדברים שהוא מביע כרצון שלו, זה באמת רצון שלו או שהוא מושפע מהרצון של האמא).
השבת האח היה אמור להישאר בהוסטל ומבחינתי זה היה מבחן, וביום רביעי בערב אמא שלו ביקשה שהוא כן יבוא, אז מבחינתי המבחן נכשל, כשהוא דיבר איתה על זה, היא אמרה לו שלא ידאג ושבעתיד זה לא יהיה ככה, הדבר הזה רק הכניס אותי ליותר תחושה של חוסר יציבות, לתחושה שכל שבוע שבו נישאר בבית שלנו, אני אהיה במתח הזה, של מתי יבוא הטלפון מהאמא שקשה לה, שהיא לבד, שהיא רוצה שנבוא ונביא את האח, של לא משנה מה נחליט באותה שבת- אם לא לבוא ואז האח נשאר בהוסטל והאמא בבית, (וברור שבסוף זה יהיה המקום שלי להחליט כי הוא ירצה שאמא שלו לא תהיה לבד) - אז איך תיראה השבת שלנו? כי הוא יגיד את הלא הזה בלב לא שלם, וכל השבת המחשבות שלו יהיו על זה שהמשפחה שלו מתפרקת, ויתחילו להיווצר משקעים ביננו, ואיך זה יהייה מול אמא שלו, מן הסתם יהיו לה משקעים כלפי שבגללי היא נשארה לבד.
ואם נחליט שכן לבוא, ברור שההחלטה שלי לא תהיה בלב שלם, והוא ידע את זה ןשוב תהיה צבירת משקעים ביננו, ביני לבין אמא שלו (שבגללה אנחנו מוותרים על השבת שלנו) וגם מול ההורים שלי, כשהם ישמעו שאנחנו כן נוסעים אז יהיה להם קשה עם זה ששוב זה קורה, ואם באותה שבת תיככנו לבוא אליהם אז זה גם
צבירת משקעים מולם...
מאוד טוב לי איתו, הוא בן אדם מדהים, ורגיש, אנחנו לא צעירים 30+ ואני לא רוצב לוותר...
אבל, היום אחרי שאנחנו כבר שבוע בתוך השיח הזה כל פעם צצות לי תובנות חדשות, כרגע התובנה שלי זה שלאמא קשה לשחרר וזה מאוד מובן, אבל אני מרגישה שאני לא יכולה ולא רוצה להיכנס לתוך הלופ של החיים שלהם, בהרגשה שלי אני צריכה לוותר על הכל.
אמרתי לו שאני לא שוללת את המגורים בעיר שלו, אבל רק אחרי שהזוגיות שלנו תהיה חזקה ויציבה, כרגע אני מרגישה שהלכנו 10 צעדים אחורה, שאם כבר דיברנו על להתארס זה כבר לא שם.
