אולי גלולות בחפיסות מחוברות שלא תקבלי ווסת?  

בכלל לא מובן מאליו. אני רואה בזה דבר ממש רגיל ולא פוגע בשום צורה.

והם בהחלט בני אדם

האם תחתון מדליק אותם או לא, לא נדע ואני רוצה להניח שמדובר בעסוק במלאכתו וזה ממש לא שם.

כשאישה מרגישה לא נוח לשלוח את זה, היא לא כופרת ולא חסרת יראת שמיים ולא לא מוכנה להקריב בשביל הלכה

אלא להפך, רגש הצניעות חזק אצלה וזה מרגיש לה לא נכון.

 שניתנה בידי אלוקים שצופה ומביט על כל הדורות 

רק להגיב לגבי "מעלים פה בכוח", ובכוונה לא הגבתי בשאר השרשור כי אני חושבת שזה מורכב.

אני חושבת שצריך להכיר בזה שנשים שונות מרגישות דברים שונים, וכל הרגשה בנושא הזה היא לגיטימית. זה בסדר שמישהי תרגיש ממש בנוח עם ללכת לבודקת, לשלוח לרב פריטי לבוש שלה ושאלות. וזה ממש בסדר שמישהי אחרת תרגיש שלא.

אני לא חושבת שמישהי כאן מנסה להלביש אג'נדות חיצוניות על התחושה האישית שלה. בסוף זה מאוד מאוד אישי. ולכן בעיניי כל הדיונים האלו צריכים להתנהל עם המון רגישות והקשבה למה שנשים אחרות מרגישות. אני למשל בזמן של בדיקה מרגישה סוג של פגיעה (לא של בודקת, אבל למשל אצל רופאת נשים, או פיזיותרפיסטית של רצפת האגן). האם יש כאן כוונה לפגוע? ממש לא. ועדיין אני מרגישה סוג של חילול. זה לא אומר שאם מישהי מרגישה אחרת, אז לא אכפת לה מהגוף שלה. אבל זה גם לא אומר שאני מגזימה. זה פשוט אומר שזה תחום רגיש ופרטי, שכל אחת חווה אותו אחרת, ולכן צריך כאן רגישות מיוחדת. מצד אחד לא להגיד לנשים שהם מגזימות. מצד שני לא לגרום לנשים שמרגישות בנוח, להרגיש לא בנוח עם זה שהן מרגישות בנוח.

אז הדיון חשוב בעיניי כדי להבין שיש תחושות שונות כלפי הנושא הזה, והן לגיטימיות.

מהמפגש שלי עם ההלכה (ועם הרבנים ויועצות ההלכה כשליחים), נתקלתי בהמון רגישות והבנה. ניסיון להתיר כמה שניתן, תוך שמירה על הכבוד שלי והבנה של הקשיים בכל תהליך הטהרה.

מה שמאפשר את זה זו דווקא ההקשבה לקשיים, למורכבויות שנושא כזה רגיש יכול להעלות, ולא התעלמות מהם או ביטול שלהם.

אני לא זוכרת את הציטוט המדויק

אבל הרעיון הוא שכשזה מקצוע של בן אדם אז אין חשש של צניעות ואין חשש שזה ישפיע עליו

כי הוא מסתכל על זה בצורה מקצועית

כמו שלפי ההלכה מותר לך ללכת לרופא גבר במקרה הצורך ואין חשש צניעות, כי הרופא מסתכל עליך בצורה מקצועית ולא מינית

אשמח אם מישהי תדע לצטט את מה שהתכוונתי אליו

בכלל. כמו שלא אכפת לי שהרב היה רואה חולצה שלי אם היה צריך.

בעיניי זה הכי טכני בעולם.

יש כתם, יש שאלה, הרב רואה ועונה.

לא מרגיש לי אישי ולא רגיש.

הרבה נשים במיוחד צעירות שכל הנושא חדש להן

והרב אומר להן ללכת לבודקת, הן לא חושבות שיש להן את האפשרות לסרב

גם כי ברור להן שזו ההלכה וגם כי לא רוצות להיות הנשים האלה שעושות בעיות ,או שלא אכפת להם מהטהרה או הקושי של הבעל

בסופו של דבר זו אישה אחת מול 2 גברים שלא באמת יכולים להבין את הקושי, גם אם הם חושבים שהם מבינים

אבל זה מצב מורכב

בקטנה, שהשירות הזה עולה כסף

עלה לי 80 שקל לבדיקה

אבל יש כאלה שמקבלות בקופה וזה חינם......

ויש כאלה שגם לוקחות יותר........

מעט זמן אחרי שהתחתנתי הייתה לי בעיה לגבי מראה מסוים. פנינו לרב. נחמד, אדיב, מאיר פנים ממש. הוא שלח אותי לבודקת טהרה. הלכתי, פעם ראשונה בחיי, כלה טרייה. הייתה לי חוויה מאד קשה. כעבור תקופה מסוימת, הסיפור חזר על עצמו. פנינו לרב. במאור פנים הוא שוב שלח אותנו לבודקת טהרה. ישבתי אצלו, עם בעלי לידי, והתחלתי לבכות שאני לא רוצה לחזור לבודקת. הוא אמר משהו בסכגנון ''נו, היא ממש נחמדה, הכל יהיה בסדר, זה ממש לטובתכם, לכי''. אז הוא כמובן לא 'הכריח' אותי. אבל בתור כלה צעירה, בלי המון ידע בתחום עדיין (רק ההדרכה שעברתי לפני החתונה, ושדווקא הייתה די טובה), לא הבנתי שיש לי אולי עוד אפשרויות. הבנתי שזה או להיאסר (ועבורנו, זוג צעיר מאד, זה היה ממש קשה) או לעבור שוב את הדבר הקשה הזה. הלכתי להיבדק שוב, וזאת הייתה טעות ממש גדולה, שהשאירה לי צלקת בנפש עד היום.

סיפור נוסף, שקרה בערך עשור אחרי הסיפור הקודם. מתייעצים טלפונית עם רב (אחר). הוא רוצה לשלוח אותי לבודקת טהרה. אני עונה שאני לא יכולה, שקשה לי מדי. הוא עונה שבלי זה הוא לא יכול לעזור לי. אני עונה שאני פשוט לא יכולה לעבור בדיקת טהרה. ושאם המחיר הוא שנהיה אסורים, אז זה עדיף לי. הוא מנסה עוד קצת לשכנע אותי ללכת. אני מרגישה מוצפת כולי ומתחילה לבכות. הוא שומע את הבכי ואומר ''טוב, אם את באמת לא יכולה ללכת לבודקת טהרה, אני אסמוך על מה שתיארת מקודם. זה בסדר, המראה טהור''.

אלה סיפורים אמיתיים. ברור שכל זוג צריך לחפש רב מתאים. אבל החיפוש הזה יכול להיות מסע ארוך, לפעמים של שנים. ובדרך אפשר לפגוש סיטואציות שמשאירות צלקות מאד עמוקות. אני לא נגד בדיקות אצל בודקת טהרה. אני יכולה להבין שיש מקרי-קצה שזה יכול להציל. אבל הקלות איתה מציעים להגיע לבודקת, יש בה משהו שעלול ליצור לא מעט נזקים אצל לא מעט נשים.

(וזה בלי להזכיר שהרבה נשים לצערנו עברו פגיעות מיניות כאלה ואחרות. להעמיד אשה שעברה פגיעה מול אופציה של ''או בודקת טהרה או להיות אסורים'', כשהיא לא תמיד יכולה או רוצה להתחיל לגולל את כל סיפורה האישי והכואב בפני הרב, זה דבר שיכול מאד לערער אותה ברמה הנפשית. בעיניי השיקול הזה, שמי שנמצאת מולי אולי עברה פגיעה, צריך להיות שיקול מאד גדול ולגרום לרבנים להמעיט ככל האפשר בשליפת האפשרות הזאת של בודקת טהרה).

@סליל @מקקה @רק לרגע9

כי אולי לפעמים האישה לא אומרת לרב מה שהיא אומרת לבודקת. או שלפעמים יש רבנים שמבקשים לדעת אם יש הפרשות טהורות מצוואר הרחם או לא ויש רבנים שאומרים שאם יש ממצא מחוץ לנרתיק אז בכלל לא צריך להסתכל בהפרשות. נושא של בדיקות טהרה הוא מאודדד רחב! וזה מאוד תלוי הרב וברגישות של הבודקת.

היא סימנה על דף

אם רוב הנשים לא היו מסכימות?

את חושבת שזה כיף נחמד ונעים לנשים לעדות את זה לכן הן לא עומדות בריש גלי ומוחות על העניין מול בניין הרבנות הראשית?

יש סיבה שבגללה היום פוסקים כמו שפוסקים.

וכפי שניתן לראות בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים,

ככל שנותנים יותר הקלות, הדוק מחפש עוד ודורש עוד הקלות ושינוי של ההלכה לפי מה שבא לי ומה שהחלטתי שפוגע או לא פוגע.

אז לא.

יש הלכה.

קשה נכון מה לעשות.

מי שרוצה למצוא הקלות, מצויין. אבל לא להגיד שאם נתנגד מספיק הופ ההלכה תעשה שינוי כיוון למה שנראה לנו שנח לנו.

לפי דעתי הוא גם גורם במשוואה....

אבל במקרה הזה זו בעיה זוגית שבעייני הכוח בידי האשה

ויש נשים לצערי (חלילה לא את, אומרת באופן כללי) שמזלזלות בתחושות הגבר ואף מחזיקות את זה כקלף מיקוח בזוגיות.

כן, זה שלנו,

אבל האם זה אומר שגם במחיר של אי התחשבות גורף בתחושותיו של הבעל?

שואלת באמת לא מתריסה..

יש מצבים שכל יום קריטי...

שנים עשיתי כמו שכתבת. כי אכן, הבריאות הנפשית שלי מעל לכל. אבל כשהגיעו הקשיים להיכנס להיריון, הפרמטרים השתנו. לא הפותחת.

זה תחתונים לבנות ומעליהן תחתונית לבנה.

כל כך נדירה שכמעט אין מקום לפסוק אותה.

אז וודאי שלא לכתחילה

של תחתון צבעוני.

במקרה של הפותחת נשמע שיש לה פצע ואם תלך פעם אחת לבודקת ותסגור את העניין, תעשה בדיקה בהתחלה ובסוף ושלום על ישראל..

וניתן יהיה לתלות את כל הכתמים בפצע, ברוב המקרים.

ולא לעשות מזה יותר ממה שזה נכון קשה לכולן לאף אחת זה לא קליל...

אבל יש פתרונות, זה ששמים עליהם חותם של פוגע בנפש פוגע באינטימיות הופך את זה להרבה יותר קשה ממה שזה לרוב בנות ישראל בפועל..

לפעמים הופכים זבוב לפיל. יש כאלה שזה באמת פיל, ענק בשבילן!!! ואין עם זה בעיה, זה לגמרי תקין

אבל הנהירה הזאת של הרוב אחרי המיעוט, כך מרגיש לי במקרה הזה עושה יותר נזק מתועלת, וגם ממש פוגעת במי שרוצה לשמור על ההלכה גם במחיר של חוסר נוחות.

אני לא חושבת שלרוב הנשים זה סיוט רגשי כזה עמוק שמוביל לעצבות שיגעון וכל מה שנשמע מהשרשור הזה כאן.

מהמציאות.

בסדר זה לא הדבר הכי נעים בעולם, אבל זה לא הטרגדיה הכי נוראית שעשו פה. לרוב, אני בטוחה שיש כאלה שכן וכואב הלב באמת והלוואי היה פיתרון ראוי.

או להפוך אותו לנחלת בודדות.

זה לא קשה לך? איזה יופי. שמחה בשבילך

רב כן חייב להתנהל לפי בנות שזה קשה להן פיזית ונפשית ולהתחשב בהן. תמיד אפשר לשאול כמה זה קשה מאחת לעשר? כן?

זה לא מילה גסה לכבד קושי של מישהי אחרת

זו כן מילה גסה לזלזל להציג את הקושי כמשהו לא נורמטיבי

טוב שאני בעצמו בודקת אחרת מקריאה פה לא הייתי מסכימה החיים ללכת בודקת או בגלל ללמודאת זה! 

פוסקים באופן פרטני אחרי שאין שום דבר אחרת.

אבל זה בכלל לא לא=כתחילה, יש הרבה שחושבות ופועלות כך,

וחושבות שלבן זה חומרא. 

לא לבן זה לכתחילה, הצבעוני זה דיעבד..

שללבוש תחתונים לבנים זה לא "להחמיר" .זה עיקר הדין. במקרים  מסוימים בהתר של רב אפשר להקל עם תחתונים צבעוניים ואו תחתונית לבנה או שחורה

דווקא אין בעיה להוריד בדיקות

המלצות פרקטיות

1. לדעת את ההלכה. לא בהכרח לפסוק במראות, אבל אחרי שיושבים וקוראים את הדרכי טהרה (אן ספר אחר שעל פיו אתם פוסקים) הרבה פעמים מתבררים דברים. אפשר גם לקחת קורסים ייעודיים.

2. להתקשר למכון פועה לשאלות. אנונימי, דיסקרטי, לי מרגיש הכי נח.

ועוד הערה: יש כאן כמה כאלה שאמרו דברים בסגנון שהנפש חשובה יותר מעוד כמה ימי טהרה. ואני רוצה רגע לערער על הקביעה שלשלוח שאלות לרב זה גרוע יותר מלהיות אסורים. לגיטימי שיש חלק שירגישו כך אבל גם לגיטימי שיש חלק שירגישו אחרת.

אני מרגישה שיש כאן תחושה שמי ששואלת את הרב היא לא קשובה לעצמה, לא אכפת לה מפרטיות ועוד ועוד. ואולי דווקא מרוב שאכפת לה מעצמה, היא מתגברת כי יודעת כמה חיבוק יעשה לה טוב לנפש, ולגמרי שווה לה את המחיר?

אני חושבת שאילו גבולות מאוד אינדבדואלים שכל אישה מחליטה בהם מה יותר חשוב, ולשלוח לרב זו לא פגיעה נפשית קולקטיבית. לפעמים להיות אסורים זמן ממושך פוגע בנפש יותר. (בלי קשר למה הבעל חושב או מרגיש)

*יש לציין שאני מדברת אל נשים שההלכה חשובה להן, ופועלות על פיה למרות הקשיים הרבים*

במוסבכות פונות לרב

ככה הבנתי

אין לי זכות לדבר, מודה (כי בעיקרון סיימנו את הניקיונות), אבל רק רוצה בכל זאת להזכיר שהקב"ה בכבודו ובעצמו המציא את החג הזה...

וכן, הוא גם יצר את השילוב הבלתי אפשרי שיש השנה, בין מלחמה לבין ניקיונות פסח...

לא יודעת אם זה מתאים לך - אבל אפשר תוך כדי הניקיונות לשמוע שיעורים לפסח. עשיתי את זה היום במשך השעות שהייתי במטבח וניקיתי אותו, והספקתי לשמוע כמעט ארבעה שיעורים. לא הרבה קלטתי, ברור, אבל זה כן עזר לי להיכנס גם לאווירה הרוחנית של החג הזה, והאווירה הזו תורמת לידיעה שלניקיונות האלה יש משמעות.

(בעומק: הניקיונות האלה יכולים להמחיש לנו את עבדות מצרים, ואז בפסח נרגיש באמת שיצאנו לחירות. ובעומק עוד יותר: הניקיונות הג'יפה האלה יכולים לעזור גם בניקיון הפנימי שעלינו לעשות בנשמה שלנו, לטהר אותה מכל מיני חמצים והחמצות...)

סליחה אם זה נשמע חופר ומטיפני🤭

כאמור, אין לי זכות לדבר.

אבל אולי קצת כן, כי אני שונאת לנקות, ולנקות לפסח עם כל החרדתיות שכרוכה בזה - אני יותר לא סובלת. אז אני מנסה לעודד את *עצמי* במילים האלה...

בכל אופן, שוב חיבוק.

לא רוצה להיכנס פה לדיון מתיש ומעציב בנושא הלכה ואמונה...

כשבישלו כל יום, לא היה איך לאחסן מזון, הבית היה יותר קטן, היו הרבה פחות כלים. מרבה נכסים מרבה דאגות....

חג ששנוא עלי- זה החג הזה.

המקומות שהחג הזה הדרדר אליהם הם בלתי נסבלים.

אני לא יודעת האם הקב"ה באמת רוצה שכולנו נאכל בחדר המדרגות ונכניס את החג בכאלו נערווים.

אפשר להגיד לי עכשיו שלא חייב להיות בנערווים וזה נכון, אבל אם אמא שלך בלחצים והשכנה שלך בלחצים אז זה גם משפיע עלייך.

לפעמים אני חושבת לעצמי שבהקשר אלי בלבד שאולי שהקב"ה מעדיף שאני אוכל חמץ גמור מאשר שאחיה בלחצים, חרדות וחוסר שלום בית. 

אצלנו הנערווים הם דווקא מבית (כלומר - פחות מההורים שלנו, אלא מעצמנו). ובמהלך השנים אנחנו עובדים על עצמנו קשה כדי להפחית במעט... (עדיין ערב פסח הוא זמן מלחיץ, ודאי עם ילדים קטנים🙄)

לא לוקחת קשה את פסל אף פעם.

עושה מה שצריך ודי.

אוהבת את כל השוק של התן וקח שיש אצלנו ביישוב.

להמחיש כמה אני לא באטרף- היום היו לי שעתיים פנויות, וחצי שעה ניקיתי, שעה ומשהו הייתי בבית קפה.

גם אם יש פירורי חמץ שאין לי מושג איפה הם- נבטל אותם.

בעיניי הרבה יותר חשוב שלילדים תהיה תחושה של חג כיף. של חוויה טובה. לא של לחצים ופחדים. ואני רוצה לחרוט גם אצלי במוח שזה חג נחמד ולא מאיים

לקרוא את התגובה שלך עם צמד המילים 'בית קפה' בתוך כל המלל הלחוץ והקורבני של נשים סביב פסח

אצלנו הרוגע סביב פסח כבר נלמד ומיושם מזמן

הילד שמכשיר ומבשל לחג

יצא היום לטיול

אז זה מחכה בסבלנות למחר

הבית נקי

נוקה בשלווה (לא אני)

ואין פה לחץ על שום פירור

זה חשוב גם לתחושה של החג

אבל זה הרבה מעבר

ההבנה שהחיים נועדו לחיות

בטוב בשמחה

ולא בעצבים וחרדה

סבבה לגמרי

רק אתמול התחלנו לנקות 

ועכשיו מסיימים

ואומרת כמישהי שההורים שלה מאוד מאוד מאוד מחמירים בפסח.

אני ממש קיבלתי על עצמי שפסח אצלי יהיה רגוע ובכייף

כי יש לי זכרונות לא נעימים מערב פסח בבית הורי.

אחד הדברים זה להתחיל מאוחר את פסח

ולא לסחוב את העבודה הלחץ והמתח חודש לפני פסח.

אנחנו מתחילים פסח רציני רק בראש חודש ניסן

ועיקר העבודה בשבוע האחרון וזהו.

אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שכל המצוות שקשורות לנשים, הן לקחו על עצמן בהגזמה...

למשל, 7 נקיים- נשות ישראל החמירו על עצמן לספור 7 נקיים בכל וסת ולא רק בדם טמא.

ניקיונות פסח- ברור לי שאם זו הייתה מצווה "של גברים", היא היתה נראית אחרת לגמרי...

ובכל, טבילה וחציצה... נראה לי נשים נוטות להחמיר על עצמן הרבה מעבר להלכה. 

וגם בדרכ מי שצורחת על הילדים

"לא לגעת במקרר!!! הוא כבר נקי לפסח"

לא להכנס לפה!! זה הקיימים לפסח!!

לכו לאכול בחדר מדרגות!

זה משפטים של אמהות לחוצות לרוב יותר מאשר אבות

וברור שהגברים שותפים, אבל מי זאת שלוקחת את המושכות, יודעת מה עוד נשאר לנקות ומה צריך? כמעט תמיד האישה.

טוב, אם אצלך בעלך אחראי על ניקיונות פסח אז בטח יותר רגוע אצלכם 😉

וגם לחץ חברתי, אמהות לחוצות, רבנים מטיפים (ברור שהרוב המוחלט לא)- הרי הקב"ה ידע לאן העולם הזה והמצווה הזאת הולכת להידרדר- למה לא עצר את זה בזמן?  

אפשר היה לשלוח איזה מלאך, שרף או שליח עם הבשורה. 

כל אחד יכול לקחת על עצמו מה שהוא רוצה וללכת לפי איזו שיטה שרוצה ונוהג.

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך

אני משתמשת ברגילות מכובסות.

תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.

אפשר לשים מגבת.

נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.

אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.

אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.

תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים

אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)

נטלה לא חושבת שיש בעיה

פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך) 

אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.

מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה

תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.

תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -

ניקיון ועירוי מים רותחים,

מגבות-לכבס,

נטלה - לנקות

בהצלחה! 

מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות

תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה

הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים

חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר 

אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?

אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר

וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית

או תחת ביטול חמץ

פערים הלכתיים

בין כן צריך למכור

לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..

לבין אפשר

וכו..

ומצניעים

לא מוכרים כלום לגוי

את המגבות ב60 מעלות לפחות

סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות

וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר

יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה

ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות

בלחמניות כשרות לפסח 

לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ

לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א

אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'

לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה. 

מצ"ב הסבר באתר כושרות

עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

מעתיקה מאתר כושרות:

"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."

מדובר על עוגיות מצה עשירה..

יודעת שיש הרבה שלא יודעים

ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..

וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',

ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף

אבל עוגיות בוטנים זה פסגת האושר שלי בפסח🤭

בואי נגיד אבל שלא גדלתי בבית שנהוג להכין בו עוגות בפסח אז כל אחד והגרסא דינקותא שלו חח

ואחים שלי היו מחכים כל שנה לימים לפני פסח כדי לאכול אותם.

או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.

ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.

מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.

דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת

לק"י

אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.

ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.

או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)

לפני החג אפשר שאריות מהצהריים

נקניקיות וציפס

מרק ירקות

מרק כתום

פירה

יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.

עוגות "שהכל"

נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.

אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.

ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.

לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.

אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.

עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.

אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.

מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.

אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.

לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁

לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.

אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.

מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.

מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.

(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)

אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח

אבל לפני פסח לא..

צהריים מרק עוף עם ירקות

לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון

חביתת בצל

פשטידת ירקות

סלט ירקות עשיר

בלינצ'ס עם פירה

שקשוקה

לביבות

מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)

נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?

אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא

והרבה רעבה ....

קודם כל חייב לאכול משו😅

ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה

וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ

חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל

ארוחת בוקר סיום כל החמץ

באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס

ארוחת צהריים מפוצצת בשרית

ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות

רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים

אני לא יודעת, אבל מקפיצה.

אמרו לי 12 שעות

הגיוני?

36 שעות

אפשר לחפוף את הפאה ולסדר גבות לבד, להשתמש באיפור הקיים, לנקות תכשיטים שתרגישי איתם איזה התחדשות, בקיצור למצוא דברים שכן תרגישי איתם חגיגית לחג

ולדאוג כבר מעכשיו למשהו חדש ומושקע בשבילך לשבועות גם על חשבון פסח🙂

פותחת - את יכולה להזמין מסופר פארם איפור. אם את גרה במקום נגיש,יש משלוחים מהירים

חיבוק♥️

מקווה שתצליחי לשמח את עצמך במשו בכל זאת

אבל תתחילי לתכנן את הלוק שלך לחג ממה שיש לך בבית. תמדדי שמלות ומטפחות או תחפפי את הפאה בבית, תתאימי תכשיטים, תסדרי גבות לבד, תתכנני איזה איפור לשים ואולי תצפי בסרטונים על איפור כדי ללמוד דברים חדשים, אותי זה ממש מכניס לאוירה ולחגיגיות גם אם לא קניתי שום דבר חדש

ותצאי לקנות לך בגדים.

גם הזדמנות להתאוורר קצת..

האמת שקצת עודדתם.

לצאת פחות רלוונטי, אין פה מרחב מוגן בבית. זה לרדת 7 קומות... ובין הילדים יש 3 קטנים. אז לא אשאיר עם בייביסיטר.

אבל הולכת לנקות קצת את התכשיטי כסף.

לפחות זה...

ומזכירה לעצמי כמה טוב יש. (כי כן... קצת ירודה בכללי בתקופה של המלחמה..)

עד שניסיתי והרמתי את עצמי לעשות משהו בשבילי,

שברתי את השרשרת שבעלי קנה לי כשהתארסנו ולא לבשתי אותה נצח כי היא נהיתה ממש שחורה😭😭

ניסיתי להיות עדינה. אבל כנראה לא מספיק.

תמיד אני אומרת לעצמי להסתכל על כל הטוב ולא להתבאס כשורה שברי מבאסים. כי ב"ה יש. יכולה בשניה לשלוף רשימה גדולה. אבל לפעמים בא לי להתבאס ולהיות בזה. גם בעלי אומר לי את זה. שזה מידה מדהימה לומר תודה אבל זה מרגיש לפעמים קצת יותר מידי

אוף, עזבו.

סתם מתבכיינת וחופרת.

ב"ה על כל הטוב. 

לא כאן ולא לעצמך

זה ממש ממש מבאס.

מבחינתי גם להזמין משהו שיגיע אחרי החג זה משמח

(אפילו מוצרי איפור מIHerb)

וזה ממש בסדר להיות בזה

את יכולה ממש להקציב לך שאת בבאסה עד 5

ואת נמשעת מדהימה!!! וואו!!! ללמוד ממך ממש!!!!

ואפשר להגיד לך שאת אלופה שהבית נקי ושאתם בכיף מתכוננים לחג?? באמת באמת וואו!! כל הכבוד לך!!!!!!

כ"כ אוהבת את התגובות שלך! באמת.

התחלתי לנקות בחופשת לידה. כל יום מדף או שתיים. וכשהבנתי שמפורים הוא במילואים, פשוט הוצאתי את כל החמץ יום ראשון שאחרי פורים. טאטאתי טוב טוב את הבית ומאז רק קטניות.

מנקה בנחת.. לא דואגת מפירורים.

עם מתנדבות במקלט עד שתחזרי?

מעודדת אותך לצאת להתאוורר ולהתפנק קצת,

את לא מבינה כמה זה משנה את ההרגשה 🤗

יש בטרמינל איקס וזה מגיע תוך יום

תפנקי את עצמך מגיע לך! 

אולי לשאול משכנה או חברה?
או רעיון טוב מה שכתבו להשאיר את הילדים עם נערה בבמקלט ולצאת לקניות.

לא הזנחתי.

לא מצאתי בטרמינל איקס, התבאסתי שוב

ואז שכנה שלי אמרה שנוסעת למכירה של תכשיטים בישוב ליד אם אני רוצה שהיא תביא לי משהו.

האוטומט שלי היה להגיד לא תודה. לא אוהבת להטריח אחרים. אבל אמרתי כן.

ויש לי משהו חדש לחג.

אז תודה לכל אחת ואחת! בעיקר מרגישה טוב שהזזתי את עצמי ולא המשכתי לשים את עצמי מאחורה. וזה לא היה קורה עם לא הייתם דוחפות.

והלימוד לפני החג, וואו ❤️❤️❤️❤️

חג שמח אהובה ותודה על כל מה שאתם עושים למען כולנו!!!!! (ואת נשמעת אדם מדהים).

נשמע שאת מיובשת ממש.

וזה יכול להחיות אותך לכמה שעות ולתת לך כוחות.

ולשחרר השנה.

לא לעשות כלום.

שבעלך יעשה ותביאי מנקה ובייביסיטר לילדים

את אישה גיבורה שעוברת הריון קשה ונותנת לעובר את כל מה שהוא צריך.

אני לא מבינה מספיק בהיפראמזיס אבל נשמע לי שאת צריכה אישפוז ביתי ונוזלים על בסיס קבוע אם את לא מצליחה לאכול.

אני ממש בהלם מעצמי כמה סמרטוט נהייתי.

שיתפנו כל מי שיכול אולי איכשהו לעזור כאן, יוצא שכל המשפחה יודעת, משני הצדדים, ומעקמים עלי פרצוף.

שולחים לי הודעות של 'מה הבעיה, תאכלי על הבוקר xyz ויעבור'

אני לא מיובשת מאוד כרגע, כי כן מצליחה להכניס נוזלים ברוך ה', אבל אנחנו בהחלט עם יד על הדופק

מהבחינה הזו ונפנה לעירוי כשצריך

וכמה באמת אין אפשר לתפקד.

הכי הגיוני בעולם שאת מרגישה ככה..

אצלינו זה שיקול של מתי להפסיק מניעה לפי הכוחות של בעלי לעזור בבית יותר.. 

ובאמת שמי שלא חווה לא מבין.

אבל כן..

תחילת איראן של עם כלביא הייתי בתחילת הריון.. וילדתי 3 שבועות לפני ששאגת הארי התחיל

ברחתי להורים שלי כי לא היה לי ממד ועם בעל במילואים לא יכולתי להיות שנייה לבד בבית.. 

ולא ידעתי שגם בעבר היה לך היפרמאזיס בהריון...

בעם כלביא נסעתי אליהם..

עכשיו רוצה את החופשת לידה שלי בחזרה.. רוצה שיפסק האכילה הרגשית וארד קצת במשקל,  רוצה להיות אמא טובה לילדים שלי עם סבלנות והכלה.. 

והיה לי בכל ההריונות חוץ מהשני שבו הנקתי עדיין את הגדולה . 

עכשיו אני נזכרת שכתבת כאן בעם כלביא, וואי זה נשמע משוגע לגמרי אז אני ממש שמחה שנסעת ומקווה שעבר בטוב!!!

ומבינה אותך ככ, כשחופשת הלידה שלי יצאה על החגים בלידה הקודמת היה לי קשה מנש.. וזה קושי שהמשיך איתי גם אחרי כי העומס היה מאוד אינטנסיבי.. אז רוצה לדחוף אותך להיעזר כמה שיותר ולהוריד מעצמך כמה שיותר!!! ולהתאוורר ולהתרענן ולקחת זמן שקט לעצמך פה ושם🩷🩷

והאמת.. גם מבינה אותך ככ על התחושה שרוצה להיות אמא טובה ותחושת החמצה של התחושה כשאנחנו לא שם.. אני גם בדיוק ככה עכשיו.. אבל אחרי הלידה זה היה יותר בהרבה וכן, כי לוקח זמן בטח בנסיבות שלך לטלטלה של הלידה לעבור..

זה ממש נותן לי הרגשה טובה שאני מרגישה שאני מצליחה להיות טובה איתם.. וכשאני לא זה מבאס ומוריד אותי אבל גם לפעמים אני פשוט לא מצליחה... וצריכה לקחת את זה פחות קשה... יעבור..

קיצור חיבוקקקקק גדוללללל ומלא כוח!!!!

את מדהימה ואלופה ותודה תודה תודה תודה על המילואים!!!!💗💗💗💗

כבר לא זוכרת שילדתי.. יש תינוקת מתוקה כמובן אבל הספקתי לשכוח שאני יולדת.. .

תודה על ההזדהות והחיזוקים ♥️

וסליחה פותחת יקרה על הניצלוש!!!

🩷🩷🩷

ולא בהיכרח קשור לירידה במשקל, והיפרמאזיס.

ההורמונים חוגגים ומתישים יותר.

לגבי אכילה, שתיה, הכי חשוב זה לשתות כמה לגימות כל כמה זמן.

לגבי שתיה- לפעמים שתיה קרה עוברת יותר טוב. לפעמים חמה. הייתי נמנעת משתייה שעלולה לעשות ליחה ולהגביר את הבחילות.

ואפשר לנסות מאכלים שאולי יעברו יותר בקלות ואולי לא. כמו בייגלה, צנים. גם, כמה ביסים כל פעם. לא להתפתה לאכול יותר.

ועוד משהו- תנסי להבין אפ זה בחילות או גם צרבות. כי גם צרבות עלולות להגביר בחילות.

בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם רופא. אולי במקום זופרן יש עוד אופציות.

אין לו פתרונות... הוא אמר שיש או בונג'סטה או זופרן, וכל השאר חלשים מידי ולא רלוונטיים בשבילי.

עירויים כשצריך ושלום

היו לי גם הריונות בלי היפראמזיס. אני יודעת מה זה בחילות הריון נורמליות ועייפות נורמלית בתחילת הריון..

רחוקה משם לצערי.

במצב של היפרמאזיס הרבה יותר קשה ומורכב...
 

קצת לשתות, לאכול דברים יבשים, וכל זה...זה אחלה במקרה של בחילות שהן לא היפרמאזיס.
היפרמאזיס זה היפרמאזיס זה לא רמות, לא סבל, זה לשכב במיטה, זו חוסר עשייה, אין בזה רמות. פשוט לשרוד

מי שלא חווה לא מבין.

ויש כאלה שכלום לא עוזר להם.

לא בייגלה או צנים וכדומה...
רק ללעוס קרח ולהתפלל לשרוד

התייחסתי רק למה שכתבו פה לאכול ביגלה, צנים, לשתות חם, קר... זה לא רלוונטי בכלל להיפרמאזיס.

גם למוריה על העצות וגם לך על הנרמול של הסיטואציה.

יש רמות בהיפראמזיס. מודה לה' כך הזמן שאני לא מאלה שמאושפזות 9 חודשים עם זופרן בוריד.

אבל כן, הרמה של הפעם הזו היא אכן לשכב במיטה ולחכות.

הזוי לי ברמות איך מבנאדם סופר פעלתן שהכל עליו ועוזר לכולם פתאום תוך יום אחד אני מרותקת למיטה וכולם מפרפרים מסביב לתפוס את כל המטלות שלי.

ומתסכל.

אבל באמת תודה לה' שזכינו.. לא ברור מאליו בכלל. חיכינו כבר כמה שנים להריון הזה. 

את מתארת חיים קשוחים ממש כאילו את מתארת טיול בטבע, בסבבה כזה..

את מדהימה!!!

את מביאה חיים לעולם!!

את עושה בשביל זה ככ הרבה וסובלת ככ הרבה,

כל דבר קטן שאת עושה במצב הזה זה מדהים מדהים מדהים!!!!!!

ונמשע שצריך עירוי...

לחיות על אוויר זה קיצוני...

מצדיעה לך ככ ככ ככ ככ!!!!!!

פסח רק על מישהו חיצוני על תטרידי את עצמך בזה בכלל!!!

את בהריון עם היפרמאזיס
סורי שאין לי פתרונות
כי להיפר מאזיס כלום לא עוזר, רק לישון.

נשגב מבינתי היכולת להתמודד ככה

בע"ה שה' יתן לך הרבה כוחות וירבה שכרך!!!!

בעבר במייל של הסימפיות פרסמן מישהי שמומחית לנושא ההיפרמאזיס, לחפש לך את הפרטים?

קשה לי כל כך הקריסה הזאת וזה שהכל נופל על אחרים.

תודה לאל שיש מי שמתגייס ועוזר אפילו בערב פסח.

גם כשאני מנסה להרים את עצמי ולעשות אני צונחת מאוד מהר בחזרה למיטה.

נראה מה יהיה הלאה.

כרגע שורדת את היומיום. 

את עובדת קשה גם בלי שאת זזה מהמיטה.

ב"ה שיש תמיכה.

ובע"ה שיהיה בשמחות אצל כולם.

איזה יופי!!

זה משמיים

ורצון ה' הוא שלא תנסי לצאת ואז לקרוס אלא לשמור על כל טיפת כוח שתהיה בשביל הגוף והעובר ורק רק רק לנוח!!!!