יש לך מקורות כח? גם פנימיים זה טוב, גם חיצוניים.
ומישהו מבוגר שאת יכולה להתייעץ איתו, אולי מהמשפחה המורחבת אבל לא חייב.
שולחת אלייך חיזוק, למקום המשפחתי שאת נמצאת בו
תזכרי שאת אדם שלם בפני עצמו ולא רק המקום הזה
❤️
כמה דברים, כבת זוג למתמודד ואם לילדים.
כמו שאמרת הקושי העיקרי אצל רוב המשפחות במצבים כאלה הוא באמת היחסים הבין אישיים, והחששות של הסביבה מהחמרה של המצב, ומצד שני הצורך לחיות באופן טבעי, לא ללכת על ביצים. הרצון לפעמים להזדקק להורה, להיות מסוגל להתלונן ולקבל אמפתיה.. מאוד קשה כשאחד ההורים במצב משברי ולא פנוי להכיל את שאר בני הבית, כשיש על ילד אחריות רבה.
אני מציעה לך בחום ומתוך הזדהות איתך, לבקש הפנייה ומימון לתמיכה מקצועית, אפשר לבקש מיועצת בית הספר אם לא רוצים לבקש מההורים. הבריאות הנפשית שלך מאוד חשובה וההתפתחות שלך כנערה. כל ילד שחווה התמודדות בריאותית ממושכת של אחד ההורים, גם לא בתחום הנפש, כדאי שיהיו לו מקורות תמיכה נוספים. זה הכי לגיטימי בעולם, אפילו מתבקש.
לדוגמה: בת יכולה וצריכה לסייע לאמא שלה אבל בגבולות שישמרו עליה כבת וגם על ההורה כהורה. האינסטינקט של אנשים קרובים (גם של חברים אגב) הוא לקחת אחריות על המצב של אחרים ועל הרגשות שלהם. אשת מקצוע טובה יכולה לסייע לך לבנות את הגבולות הפנימיים האלה ועל נפרדות - כלומר זיהוי האני שלי העצמאי ולא לערבב אותו עם אחרים - לדוגמה: זה שמותר לי להיות שמחה/ עצובה כשמישהו אחר מרגיש משהו אחר כרגע...
אצלנו למשל, הבנתי שאני צריכה להשאיר לילדים את האפשרות לא תמיד תמיד להסכים לעזור, יש דברים שהייתי מבקשת מהם בעבר לעשות/לבקש כי חשבתי שאבא שלהם יגיב טוב יותר כשזו יוזמה שלהם, ובהדרכת הורים שקיבלתי הבנתי שאני לא רוצה להפוך את התפקידים ושהם יתנהגו כאילו הם ההורים ואנחנו הילדים, למדתי איך לתת להם מקום לבטא את מה שעובר עליהם, במקביל למה שעובר עלינו, בלי שהמצוקה שלהם/השמחה שלהם תערער את מה שקורה אצלנו, כי אין תמיד חפיפה, הם אישיות בפני עצמם.
את הרבה יותר גדולה מהילדים שלי, והיכולת של נערה להכיל מורכבות הרבה יותר גדולה, ועדיין, ולו כדי לשמור על נקודת המבט האותנטית שלך, על הרצונות שלך - אפילו אם הם לא ניתנים למימוש, ממליצה מאוד לשתף ולהיעזר כמובן בחוכמה - במי שהוא מקור כוח ולא מי שמבלבל יותר...
מתפללת עבורך שתמצאי שליחים טובים במסע הזה ותגדלי מההתמודדות הזאת. מכירה ילדים להורים מתמודדים שהפכו להיות אנשים עם חוסן, עם רגישות, עם ראייה רחבה ועמוקה, שצמחו מתוך הכאב והקושי. הרבה בזכות תמיכה והנחייה שבן הזוג השני קיבל והעביר לילדים או תמיכה ישירה בילדים... חיבוק גדול!
(2 סרטי בוגרים שראיתי שעוסקים גם בהיבט הזה של התמודדות נפשית של ההורים- המחלה השקופה של אבא, וקשור בנפשם.)
אני מציעה לך לנסות לחשוב רגע על עצמך ועל עצמך ועל עצמך
לייצר לעצמך את הבועה שתאפשר לך לחיות בשפיות.
קודם כל ממליצה ממש על טיפול רגשי. את יכולה לפנות לרופא המשפחה ולבקש הפניה לטיפול בבריאות הנפש, את בטוח תהיה זכאית וככה תקבלי טיפול ממומן.
דבר נוסף, לשאול את עצמך, האם טוב לי לגור בבית?
אולי עדיף שאצא לפנימיה? אן רעיון אחר שיאורר אותך מהאנטנסיביות של המחלה
לשתף לשתף לשתף
לא להשאר עם ההר הזה לבד, זה יחסוך לך הרבה כאבי לב ומחנק- מניסיון.
ללמוד לבקש עזרה ולהרחיב את מעגלי העזרה והתמיכה.
לעשות לעצמך טוב, לבחור פעולות ודברים שימלאו אותך.
מתוך המקום הזה לעזור במה שאת מסוגלת ולא יותר מזה.
אם יש תקופות קשות לאמא למצוא לך דרכים להתרחק מזה, כדי שהנפש שלך לא תשרט.
וכמובן תבררי מכאן מה שנכון לך.
בהצלחה🧡
אנשים יפים, מוצלחים,
אנשים של החיים,
ברוכים הבאים לחושך,
ברוכים הבאים לרכבת הרים של החיים שלנו,
ברוכים הבאים למחלקות סגורות
למבט אטום וריק
ברוכים הבאים לפחד מוות,
לפחד מהמוות
למקומות שבהם אין לכם מה לעשות
בהם אתם הצופים ואתם ההצגה
אתם הטובים ואתם הרעים
אתם המכילים אבל אתם גם המכאיבים
ברוכים הבאים לנפש
לתרופות,לכאבים
למחלות הפחות פוטוגניות
ברוכים הבאים לשלוש שנים של סרט
של עלייה ירידה ושוב ושוב
ברוכים הבאים למטה
ברוכים הבאים לדמעות של אמא בלי סוף
לרגעי ייאוש אצל אבא
ברוכים הבאים למלחמה על החיים
תכירו, זה קצת מפחיד, גם לנו
אז תיכנסו רק קצת
לא להיבהל
זה בעיקרון לא מדבק
אל תגידו כלום,
תיתנו איזה חיבוק
תעיזו להסתכל קצת בעיניים
תכירו את המבט הזה
תזהו את התהום
ואז תפיצו הלאה
תספרו שזה לא כזה מפחיד כמו שמספרים
ואנשים כאלה הם די רגילים
והם לרוב ממש חיים בתוכנו
והמשפחה שלהם היא לא פוגענית או משהו
ממש רגילה כזאת
אפשר לומר די טובה
ולפעמים באמצע היום, כשאנחנו נראים קצת מהוררים
אז זה רק קצת מחשבות על היקר שנמצא עכשיו בבועה שלו
במחלקה במקום כזה או אחר
נאבק על החיים שלו
אל תפחדו לשאול אם הכל בסדר איתו
אל תפחדו לשמוע את התשובה שלא ממש
והכי חשוב תשמרו את הביקור אצליכם בלב
קרוב קרוב
לא לשכוח, לא לשים בצד
יש אנשים שנלחמים כל יום על החיים
ויש להם משפחה שעומדת בצד
מחזיקה להם את היד
ומתפללת שהם יצליחו
וגם אם זה קורה כמה פעמים ביום
אל תתעלמו
יש פה אנשים שנלחמים על החיים
ויש להם משפחה.
מצד שני אני מתעורר בי אהבה עצומה ומצד שני כאב עצום על אחת שעשתה בתוך מסגרת גן סוג של טיפול פסיכולוגי הנקרא emdr
ובסוף פיטרו אותי כי לא יכולתי מבחינה רגשית לטפל בילד הזקוק להשגחה צמודה וכל הצוות ידע וקיבל חלק מהכלים גם לטפל בי
אז מצד אחד עברתי את הטיפול ובאבחה אחת נגמר וזה כואב שורף את הלב ושואלת את עצמי למה לעיני כולם לעבור טיפול..
ומצד שני היא עבדה איתי בחינם וזקוקה לעזרה הזו ויחד עם געגועים עזים לאותה אחת והכרת תודה על כך איך איך מתמודדים עם הקונפליקט הזה קשה מיסר ועצוב יחד... האם משהו בתוכי מעורער עד כדי כך האם זה נקרא מזוכיזם...... 😭😭😭
אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד
לפני שבועיים עברתי מצב נתק.. פניתי לרופא והיפנה אותי לבדיקות דם כמו אלקורידים )מקווה שכיניתי אותו נכון..
ביקשתי שיבדוק לי ויטמינים ומינרלים ומסרב וממש מרגישה שחסר לי איזה מינרל או ויטמין דחוף בגוף
השאלה שלי איפה אפשר לבדוק בדיקה כזו מחוץ למסגרת הקופות חולים וכמובן שיהיה בכפוף להפניה?
לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב
ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.
לא יודע לגבי פענוח.
ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!
חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)
ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם
לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.
ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.
לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל
כדאי פשוט לשאול
רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח
לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.
בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)
מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.
לגופו של עניין, אני לא יודע.
בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא
