בלי בחינה תורנית/אמונית, עיניך הרואות שמתייחסים לזה אחרת

ומבחינה דתית - הרבה פסוקים בתנ"ך ומקורות בחז"ל מראים שיש צער יותר גדול כאשר אדם צעיר נפטר

מַה בֵּין מִיתַת נְעָרִים לְמִיתַת זְקֵנִים רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הַנֵּר הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא כָּבֶה מֵאֵלָיו יָפֶה לוֹ וְיָפֶה לַפְּתִילָה, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ כָּבֶה מֵאֵלָיו רַע לוֹ וְרַע לַפְּתִילָה. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר הַתְּאֵנָה הַזּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִלְקֶטֶת בְּעוֹנָתָהּ יָפֶה לָהּ וְיָפֶה לַתְּאֵנָה, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא מִתְלַקֶּטֶת שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ רַע לָהּ וְרַע לַתְּאֵנָה. רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְתַלְמִידוֹי, וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידוֹי, וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְתַלְמִידוֹי הָיוּ לְמוּדִים לִהְיוֹת מַשְׁכִּימִין וְיוֹשְׁבִין וְשׁוֹנִין תַּחַת תְּאֵנָה אַחַת, וְהָיָה בַּעַל הַתְּאֵנָה מַשְׁכִּים וְלוֹקְטָהּ, אָמְרוּ שֶׁמָּא הוּא חוֹשְׁדֵנוּ, מָה עֲבַדוּן חַלְפוּן אַתְרוֹן, אֲזַל לְגַבַּיְהוּ וַאֲמַר לְהוֹן רַבּוֹתַי חָדָא מִצְוָה דַּהֲוֵיתוּן יָתְבִין זַכְיָן בִּי יוֹשְׁבִין וְשׁוֹנִין תַּחַת תְּאֵנָתִי בִּטַּלְתֶּם. אֲמָרוּ לֵיהּ אָמַרְנוּ שֶׁמָּא אַתְּ חוֹשְׁדֵנוּ. פִּיְסָן וְחָזְרוּ לִמְקוֹמָן. מֶה עָשָׂה, הִשְׁכִּים בְּשַׁחֲרִית וְלֹא לִקְטָהּ וְזָרְחָה עָלֶיהָ הַחַמָּה וְהִתְלִיעוּ. אָמְרוּ בַּעַל הַתְּאֵנָה יוֹדֵעַ אֵימַת הִיא עוֹנָתָהּ שֶׁל תְּאֵנָה לִלְקֹט וְלוֹקְטָהּ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֵימָתַי הִיא עוֹנָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם וּמְסַלְּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם.

אני חושב שהשאלה לא ממש מדויקת כלומר הצער הוא דבר אישי לכל אחד אי אפשר להצטער אם אתה לא מצטער זה ברור שאיננו יכולים בתור כלל להצטער על כל אחד מישראל שמת באותה מידה כי איננו מכירים מספיק אחד את השני ואיננו קרובים אחד לשני מספיק ככה שנדע עד כמה כל אחד חסר באמת בעולם (ל"ע ברור שאדם מצטער הרבה יותר על אביו או אדם קרוב אחר שנפטר מאשר על אדם מישראל שהוא באמת פשוט לא מכיר לא משנה כמה הוא גדול בתורה(לפעמים רק לאחר שאדם נפטר מודעים לכמה הוא חסר בעולם כגון רבנים שרק כשהם חסרים מרגישים בחסרונם והוא זה שגורם צער)

ולכן השאלה צריכה חידוד כי מבחינה תורנית יש צורך נפשי להתאבל זמן מסויים ואין הבדל בן כמה המת היה במותו בכל מקרה השבעה היא 7 ימים החודש הוא חודש ואפילו ה 11 חודש הם אותו דבר.

מבחינה אישית כשי ל"ע פיגוע יש הרבה יותר רגש של קרבה כי זה בסוף על רקע הלאום ויש פשוט יותר רגש שסוער על מציאות כזו מעוותת כגון שלושת הנערים הי"ד ואליהו דוד קיי וכו')

מבלי להיכנס לדיון של "הטוב הוא היפה" בפשטות הקב"ה מקיים את העולם ברמה מסוימת של הרמוניה (כמובן כאין וכאפס לעומת כשבית המקדש היה קיים) וכל יציאה מההרמוניה הזאת יש בה קלקול ושליליות (וגם הנפש מגיבה לזה בהתאמה)

"כי לא אחפוץ במות המת" - נכון שמות הרשע לצורך העניין הוא חלק מההשגחה אבל הקב"ה כביכול מתעצב על עצם הרשע היינו היציאה מהסדר האלוקי שהוביל את אותו איש גם ליציאה מן החיים,

בהמשך למדרש רבה שהבאתי, אף־על־פי שהקב"ה יודע אימתי היא עונתן להסתלק מן העולם ומסלקן, יש צער בהסתלקות הצדיקים, להבנתי בעיקר מצד החיסרון וה"ריק" שנוצר במציאות, הצמצום בהופעת שמו של הקב"ה דרך מעשי הצדיקים, וזה מה שבא הקדיש למלא,

מ"מ במיתה רגילה על־פי הסדר ההרמוני של הדברים אין כל־כך עיוות כמו במיתה חטופה או שלא בזמנה, 

וראייה לדבר, בירושלמי ביכורים פ"ב ה"א:

אלא כיני: המת ליום אחד מיתה של זעם לשנים מיתה של בהלה לשלשה מת במגפה תני רבי חלפתא בן שאול מת באחד בשנים בשלשה [מת] בהיכרת לארבעה לחמשה מיתה הדופה לששה מיתת דרך הארץ לשבעה מיתה של חיבה מכאן ואילך מת בייסורים.

כלומר יש הבחנה בין מיתה שאינה כדרך הטבע כל־כך ויש בה יציאה מהסדר לבין "מיתה של חיבה" (לכאורה מה עניין חיבה למיתה?) שהיא ממוצעת ולא חטופה מדי ולא גדושה בייסורים מדי אלא באופן הנכון,

לצערי איני יודע מספיק כדי להיכנס לעומק הדברים ממש מה העניין בחיים קצרים או ארוכים אבל כמו שאתה רואה זה פחות או יותר ההבדל.

ועדיין אם המהלך הלוגי שלך סותר את הטבע ואת התורה, הוא כנראה לא נכון

אם יש מישהו שחושב שהתורה סותרת את חוש המוסר באופן מוחלט, זה אומר שאין לו שום דרך לעשות שיפוט מוסרי, וממילא אין שום משמעות לכל המחשבות שלו.

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.

"דע מה למעלך ממך" וגו'. לא משתלם להסתיר ולעוות דברים, בסופו של דבר, הכול יתגלה.

עושה מה שחתולים עושים.

ולהבין מה באמת קורה בפנים.

אני לא יודע לאיזה מובן אתה מתכוון.

הייתי אומר לך שהערך העליון שלי זה יראת ה', אבל זה לא ממש "ערך" במובן הרגיל, זה יותר איזשהו עיקרון מופשט.

הייתי אומר שקשה לענות על זה סלי איזה מבחן שבודק התנגשות מסויימת.

למשל, לעבוד מ8 עד 8 ולהרוויח הון תועפות

או לעבוד בעבודה ממוצעת פחות שעות ולהיות יותר עם המשפחה.

תביא דוגמאות שאפשר יהיה לבחון את הערכים. 

שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.

אה וגם שאין הקלטות.

זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ

@משה

אני זוכר נכון?

כלומר,  הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.

אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.

ותראה.