למרות שזה נרמז ברבים משיריי
אני לא חושב שאי פעם כתבתי בפירוש או דיברתי על הדיכאון שלי.
אני לא יודע מתי הוא הופיע לראשונה
אבל אני יודע בוודאות שהוא מלווה אותי לפחות ב5 שנים האחרונות.
מאז הטראומה, מאז היום בו נגמרו חיי.
אני לא יודע למה בחרתי דווקא הפעם לכתוב עליו,
אבל יתכן בהחלט שזה קשור לסדרה המזעזעת (עם השחקנים המצוינים!) "אופיריה" שהתחלתי לראות.
ובפרט השיר המופתי i'm tried שמצאתי את עצמי
שומע בלופים אינסופים.
כבר שבוע וחצי שאני בתוך זה, המצב קצת השתפר
ובסוף (כמו תמיד) זה יעבור- אבל עדיין...
וזה ששום משפחה לא הזמינה אותי לארוחה, לא ממש משפר את המצב...
(למרות שזה אולי נראה אחרת אני לא ממש מאשים, רק מציב עובדה)
אמנם מצאתי קשר הדוק בין הדיכאון למחסור בברזל
אבל גם בתקופות טובות הוא יכול להגיע פתאום בלי סיבה.
לעיתים יש איזה טריגר קטן, משהו שהתפספס ומשפיע
על כל המצברוח. אבל לעיתים הוא מגיע סתם ככה
בלי שום סיבה... נוכח, דופק על החלון, ומכריז שמעכשיו הוא נמצא.
ואני? עבד אבוד לגמחותיו, ומחכה בכליון עיניים ללכתו.
ולך תסביר, ולך תספר, ולך תמצא מישהו שיבחר להבין...
והחכמים הנאורים שיבואו ויאמרו לך אמירות מטופשות כמו "תחייך! החיים יפים" או כלמיני קלישאות שחוקות בסגנון... ולך תסביר להם שזה לא משהו שתלוי בך.
שאתה הכי רוצה בעולם לשמוח, ולחייך, ופשוט להיות מאושר
אבל הכימיה שלך במוח פשוט לא מאפשרת את זה עכשיו...
ולך תגיד- קשה לי, ואני מרגיש בודד, ונמאס לי להיות לבד.
ולך תגיד שקשה, ועצוב, וכואב... כשאין לך אף אחד שישמע.
"והאמת היא
שערכם של חיים
הוא אפילו לא
מבט חטוף"...
אני לא חושב שאי פעם כתבתי בפירוש או דיברתי על הדיכאון שלי.
אני לא יודע מתי הוא הופיע לראשונה
אבל אני יודע בוודאות שהוא מלווה אותי לפחות ב5 שנים האחרונות.
מאז הטראומה, מאז היום בו נגמרו חיי.
אני לא יודע למה בחרתי דווקא הפעם לכתוב עליו,
אבל יתכן בהחלט שזה קשור לסדרה המזעזעת (עם השחקנים המצוינים!) "אופיריה" שהתחלתי לראות.
ובפרט השיר המופתי i'm tried שמצאתי את עצמי
שומע בלופים אינסופים.
כבר שבוע וחצי שאני בתוך זה, המצב קצת השתפר
ובסוף (כמו תמיד) זה יעבור- אבל עדיין...
וזה ששום משפחה לא הזמינה אותי לארוחה, לא ממש משפר את המצב...
(למרות שזה אולי נראה אחרת אני לא ממש מאשים, רק מציב עובדה)
אמנם מצאתי קשר הדוק בין הדיכאון למחסור בברזל
אבל גם בתקופות טובות הוא יכול להגיע פתאום בלי סיבה.
לעיתים יש איזה טריגר קטן, משהו שהתפספס ומשפיע
על כל המצברוח. אבל לעיתים הוא מגיע סתם ככה
בלי שום סיבה... נוכח, דופק על החלון, ומכריז שמעכשיו הוא נמצא.
ואני? עבד אבוד לגמחותיו, ומחכה בכליון עיניים ללכתו.
ולך תסביר, ולך תספר, ולך תמצא מישהו שיבחר להבין...
והחכמים הנאורים שיבואו ויאמרו לך אמירות מטופשות כמו "תחייך! החיים יפים" או כלמיני קלישאות שחוקות בסגנון... ולך תסביר להם שזה לא משהו שתלוי בך.
שאתה הכי רוצה בעולם לשמוח, ולחייך, ופשוט להיות מאושר
אבל הכימיה שלך במוח פשוט לא מאפשרת את זה עכשיו...
ולך תגיד- קשה לי, ואני מרגיש בודד, ונמאס לי להיות לבד.
ולך תגיד שקשה, ועצוב, וכואב... כשאין לך אף אחד שישמע.
"והאמת היא
שערכם של חיים
הוא אפילו לא
מבט חטוף"...
