אתה מקיים את המצוות ולא מחפש אישור על כל מצוה שעשית.

זה תגובה של יתמי דיתמי.
 

אני חושבת שיש הרבה מקרים בחיים שמתגשמים דברים שקיווינו להם, ואנו מדלגים עליהם ולא שמים לב שהם הארה לכך שהשם שומע את התפילות שלנו.  וזה עצת היצר למנוע ממנו להתבונן, וההרגל.

בין אם זה דברים שהתרגלנו אליהם כמו בריאות משפחה, חברה, ברוך השם. שמקיפים אותנו תדיר.

ובין ציפיות קטונות ולכאורה פשוטות שנענות.

אני לא מתכוון להוכחה טכנית, אלא כפי שכתבת - הרגשה אישית ביחס לקרבת ה׳, ואפילו אומר שלא רק הרגשה, אלא ממש דיבור (ברמה שמותאמת לנו כבני אדם, כל אחד ורמתו).

כתבת שעבורך לקום עם כוחות רעננים אחרי תפילה מוצלחת זה מעין מענה של ה׳.

וה״מעין״ גרם לי לשאול מיד - זה שזו התחושה שלך אחרי תפילה, זה משהו שלך. כי כשהתפללת, הורדת דברים מהלב וזה גרם לך לתחושה רעננה לאחר מכן. זה עדיין לא אומר שה׳ באמת דיבר איתך.

אני קצת לא מקבל את המשל, מהסיבות הבאות:

1. כתבת ש״הבן הזה אמנם לא הולך לראות את פני אביו בהתגלות בזמן הקרוב ואולי גם לא בזמן הרחוק״ - רק ההתחלה הזאת היא נוראית בעיני. כי מה שעושה את כל ההבדל הוא האם בסוף כן יהיה מפגש. וכשאני כותב בסוף - אני מתכוון ב״עוד בחייו״.

2. כתבת ש״ברור שבפנים הרצון לחזור הביתה לחיק המשפחה בוער״. יש כאן הנחה שיש בית.

בהודעה הפותחת שלי דיברתי על מחסור בפידבק ועל צורך בידיעה. במשפט שכתבת כאן הנחת שיש ידיעה. ושוב - לא הרגשה. ידיעה.

אני אנסח את השאלה בסיפא שלך בצורה קצת בוטה, כי ככה אני מרגיש:

האם אנחנו מוכנים לעשות מסע של חיים שלמים, עשרות שנים, שבהם אנחנו נדבר ״אל הקיר״ ולא נזכה להתגלות בראייה או בשמיעה, אבל אנחנו כן נצטרך להסביר לעצמנו שאנחנו כן מרגישים בכל זאת מרגישים משהו, ואז נגיד שההרגשה הזו היא בעצם אותו הפידבק?

וסליחה שוב אם זה צרם. 

הסוגיה הזאת מאוד ארוכה ואפשר להסתעף בלי סוף לכן אביא חלק מהדברים שלדעתי עיקריים ביותר,

ראשית אני רוצה לדייק, התפילה לא באה "להוריד אבנים מהלב", לזה נועדה אולי פסיכותרפיה,

קצת ציטוטים מהרש"ר הירש (@advfb הדליק אותי באשכול אחר):

"הרגשות – זולים הם מאד. אדם יכול לבכות כאוות נפשו לפני האלקים בתפילה, ולאחר מכן לקום ולהיות לא יותר טוב ממה שהיה!" [בראשית מ"ג]

"או אז בתפילה והשתפכות הנפש, תסיר מעליך את דמיון הרוח הכוזב הזה ותעתועי הרגש הנתעה בשוא, ותתאמץ עוד הפעם לפעול בך, כי רעיון נעלה יחדור כולו כליל בקרבך, להווכח על־ידו לדעת, כי אכן יש ה', וכי הוא אל יחידו מיוחד [...] כי גם אתה נקראת אל עבודת ה' כזאת, אתה יותר מכולם, אתה בן ישראל, בת ישראל [...] הן עליך לקבץ ולקבל בתפילה את הכוח והקדושה לחיים, עליך לקבל עליך בתור חובה ותעודה, כי חייך אלה יהיו רק מלואי רצון ה', [...] לכן ציץ ופרי כל התפילות, שעליהן לפעול את פעולתן אמונה במשכיות לבב האדם, הלא הוא התאחדות כל כחותיך לקיום ההחלטה האחת, להיות עבד ה' בחיים." [חורב תפילה]

כעת ביחס למשל,

כפי שהקדמתי אין זה המצב האידיאלי, אתה צודק לחלוטין שהמצב התקין והנכון הוא יחס של התגלות והדדיות בקשר שלנו עם ה', והיעדרו הוא הוא גלות השכינה, הוא חורבן בית המקדש, הוא מהות הרע שבגלות,

אבל כעת כשאנחנו נמצאים במציאות הנוכחית שלנו, צריך להבין אותה, המציאות היא שאנחנו לא הולכים לקבל "נבואה" או "התגלות" כתוצאה מהמאמץ שלנו, זאת המציאות, גם אם קשה לקבל אותה,

כאשר אני אומר למצוא מעט מזעיר רוח ה' אין כוונתי לרגש מסוים, אין כוונתי להתרגשות בתפילה, או בכי שאחריו מרגישים הקלה, או איזו התפעלות אמוציונלית שמייחסים אותה לקדושה, אלא התאמתות של הדברים עמוק בתוכי,

בהגדרת הידיעה, ידיעה היא התייחסות שלנו אל משהו כאמת, על־סמך האופן שבו אנחנו מעבדים מידע,

אנחנו מעבדים מידע בכל־מיני אופנים, זאת יכולה להיות קליטה חושית, היקש שכלי, יש גם ידיעות לא פחות משמעותיות שמתאמתות בנקודה פנימית בנפש שלנו, למשל אני חושב משמע אני קיים, או אהבת איש לאשתו (לא כ"רגש זול" אלא חיבור פנימי עמוק ואמיתי),

לכן אני רוצה לחקור, מה הכוונה ש"ה' באמת מדבר איתנו", מה נחשב לדיבור אמיתי, האם יש רק דרך אחת לאמת ולאשש ידיעה כלשהי בתוכנו,

אם למדוד קדושה ורוח ה' ב"מכשירים" של קליטה חושית־גשמית־מדעית, אני יכול להבטיח לך שלא נגיע לתוצאות מרחיקות לכת, לפחות לא בתקופת הגלות, אפשר ללכת בדרך הזאת ולהתאכזב, ואפשר להבין את מגבלות המציאות, מגבלותנו כאנשים, מגבלות הגלות, ה"ג'ונגל" שבו אנחנו נמצאים,

על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה נקוה לאור והנה חשך לנגהות באפלות נהלך:

נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה כשלנו בצהרים כנשף באשמנים כמתים:

בוודאי שיש מקום של ידיעה "מלאה" יותר, זאת מהות הגאולה, זאת מהות עולם הבא, ודווקא עולם הבא הוא דוגמה מצוינת, כי הוא מופשט מגשמיות, רגשות, תחושות, ומצד שני דווקא בו מתאמתת ביתר שאת מציאות ה' וקרבתו (ואולי היא הנותנת),

///

כמובן זה לא הופך את זה לקל יותר, נניח שכל מה שאמרתי זה אמת לאמיתה וזאת באמת הסיבה המהותית כו' האם זה הופך את השאלה לחזקה פחות או את הקושי לרלוונטי פחות? גם השאלה שם, וגם התשובה שם, ושתיהן בתוקפן,

לכן ביחס להתמודדות שלנו עם המציאות הזאת,

האם השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו היא "מי ה' בעולמי", "מה משמעות היהדות בחיי", "כיצד אני מרגיש ביחס לתפילה",

או האם השאלה היא "מי אני בעולמו של ה'", "מה ערך החיים שלי ביחס לרצון ה'", "איפה נמצאת התפילה שלי ביחס לעולם ה' ולתוכניתו",

אני מקווה שזה לא נשמע כמו תוכחה, כי אין זאת כוונתי, אלא כוונתי לסקור את הדברים מנקודת המבט הזאת, המאוששת על־ידי התורה, ולהגיע למסקנה שבמקום מסוים השליחות שלנו הולכת יד ביד עם כל־מיני מגבלות שיש לנו,

גם לחתולים יש תפקיד בעולם, ואין להם הכנה לא להשגות שכליות, לא להגשות רוחניות, חלף זאת יש להם מקבץ תכונות, יכולות ומגבלות לטובת מילוי תפקידם,

וכאן זה קצת קאונטר־אינטואיטיבי, לכאורה האם אין רצון ה' שנשיג השגות רוחניות, שנגיע לשלמות רוחנית, שנגיע למדרגת נבואה? האין זאת מטרת המצוות?

מהר"ל תפארת ישראל [פרק ט]:

"הרי הדבר ברור כי התורה היא שעל ידה החבור בין השם יתברך ובין האדם. ולפיכך הוסרה הקושיא לגמרי באיזה צד יש לאדם הצלחה האחרונה על ידי עשיית המצוה. והרי הדבר ברור כי ההצלחה היא על ידי עשיית המצוה, במה שהם הקירוב והדבוק בו יתברך, והוא ההצלחה האמיתית. ואלו בני אדם השואלין, היו רוצים שיהיה לאדם הצלחה בעצמו, והם המושכלות שהאדם קונה. ולא שמו דעתם שעיקר הצלחה הוא הדבוק בו יתברך. ואף אם אמרו כי על ידי המושכלות הוא דבק בשכל הפועל, עד ששכל האדם ושכל הפועל הוא אחד, אלו הם דברי הבאי. כי לפי דבריהם לא תהיה רק לאחד או לשנים בדור, וכי בשביל אלו העולם נמצא."

וביחס לסוף דבריך, בהסתמך על האמור, האם כמו שאתה אומר אנחנו צריכים "לשכנע את עצמנו" שההדדיות בתפילה באה לידי ביטוי ברגש כלשהו או באופן כזה או אחר, או שהיסוד הוא ההבנה שאנחנו צריכים להפנים את המגבלות שלנו, את המגבלות של המציאות, ועושים מה שאפשר, אני חושב שאין מנוס מזה,

לסיכום, המצב המושלם והתקין שאליו אנחנו שואפים הוא התגלות ה' במציאות בפועל ממש ולזה אנחנו מכוונים את מעשינו,

כרגע אנחנו לא שם ואין צורך לשכנע את עצמנו שאנחנו שם או שנגיע לשם על־ידי מאמץ כזה או אחר,

מכל־מקום כן אפשר למצוא "מעט מזעיר רוח ה'" בהתגלות־שאינה כל־כך־התגלות ברבדים מסוימים בנפש שלנו לפי העניין, שהם לא בהכרח חושיים, רגשיים, שכליים וכיו"ב,

"אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע:"

עריכה: קצת מילות קישור

א. קיבלתי

ב. כתבת ש״אמונה היא תוצאה של נתינת והחזרת אמון״.

נתינה - אני מבין, הרי אני זה שצריך לבחור אם לתת. לכן אני יודע אם נתתי.

החזרה - הכיצד? בהמשך כתבת ש״כשרואים שהנתינת האמון מצדיקה את עצמה״.

איך אתה רואה את החזרת האמון מצידו של ה׳ אלינו? או יותר נכון כיצד אתה רואה את זה? תן לי דוגמא.

ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב

אני לא על זה בכלל לצערי

אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים

אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב

הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..

תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה

נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.

שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.

שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.

ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.

אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.

שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.

תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!

🤭

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.

הרגעים הנעימים הם נקודות שצובעות כל שאר הזמן.

לכן הם חשובים, ועוד יותר - לכן חשוב להבחין בהם!

העלית בי געגועים

עוד משהו שעורר בי געגועים לאחרונה:

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

שהכותרת שלו היא

ח – מַכְאוֹבֵי הַחֵטְא וְיִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַרְפֵּא הֶאָרָתָהּ

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

הגישה הנכונה ללימוד תורה ולא פחות חשוב מזה הגישה הלא נכונה ללימוד תורה.

אני רוצה לנסות להסביר: אני מכיר כל מיני כיוונים, אני למקד את עצמי מתוך החוכמה של החוויה שלכם דברים שנגעו בכם (משהו שאין ל-AI). אני מחפש רעיונות מפותחים ומתפתחים בנושא למשל על בסיס: "שלא ברכו בתורה תחילה"/ "לא זכה נעשית לו סם"/ "הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם" ועוד.

מקווה שהשאלה וההקשר מובנים תודה.

"משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"

ברכות ס"א עמוד ב' - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%94%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D
 - התלות בלימוד התורה, זה עניין מאוד יסודי בעיני. זה לא רק צ'ופר, אלא זה זה החיים. גישה לא נכונה ללhמוד תורה מוצאת "אלטרנטיבות" אחרות או פשוט לא מבינה את ההכרחיות של לימוד תורה.

יש עוד פסקה של הרב קוק בשמונה קבצים שחזיקה אותי ביחס ללימוד שלא לשמה, פסרמתי אותה פה פעם אחת, לא מוצאת כעת. העתיק אותה לכשאמצא.

על הכיוון. באמת חשוב לי החיבור הישיר למדרשים ולמקורות (לא מאמרים מודרנים שונים של ד"ר מנותקים אלא משהו רציני) אבל כמו שאמרתי אני רוצה למקד את עצמי לפי היכרות של רעיונות יותר מפותחים - מהרעיון אל המקור, במקביל למה שאני אישית מתייגע בחיפוש עצמי מהמקור לפירוש.

יש שמחה על ההתקרבות לה'. בזמן שאתה בצער אתה מקיים מצוות תשובה, וממילא אתה דבוק אז בה'.

"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלהים אלי אתה א‍שחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".

על אותו משקל, תיקח את הרגשת הכאב על החטא להרגשה כאב כללית ויסודית על הריחוק מה' כשאין השראת שכינה ומקדש. תרגיש כאב על זה שה' נסתר.

אולי יעזור לך ללמוד קצת את הפרק שבו הרב קוק מדבר על ייסורי התשובה ועל הטוב שצומח מהם(נראלי אזור פרק ט)

אבל זה שלב שצריך לעבור כדי להתקדם הלאה

צער ועצבות הם עצת היצר, לדרדר את האדם להמשיך לחטוא...

עיקר התשובה הוא ההתקדמות, אחרי החרטה כמובן.

לא לשכוח עם ישראל חטאו בעגלה, סמוך למעמד הר סיני והנה כולנו כאן. אז קל וחומר שאפשר לעשות תשובה על רוב החטאים רנדומליים ולהתקדם

את מול עצמך, ואת מול אנשים.

האם את מול עצמך מגובשת כבר?

אני מסכימה עם זה.  כמובן שאפשר לאמר לך שכל עוד את מקיימת מצוות, בכלל לא משנה באיזה מגזר תהיי.

אבל, היות וכדתיים, אנו מוצאים את עצמנו (לפעמים פחות או יותר), שייכים למגזר המסויים שדרכו חזרנו

בתשובה, או שבמוסדו למדנו....

מלבד אלה ש"החליקו" מאה אחוז לתוך מגזרם, יש אני חושבת הרבה, שלא ממש. שומרים את המצוות

בקפדנות, אנשים אמיתיים, אבל הם לא חרדים, הם לא דת"ל, הם לא חסידים וכו'.... אולי יש להם דעות

דומות למגזר מסויים אך לא בכל.

הכי קל ופשוט להגיד לך: תהיי את. קודם כל, תהיי את. כמו שהיית לפני שחזרת בתשובה - כלומר עם האופי

והאישיות שלך. לא מוחקים שום דבר, בטח כשעדיין הקרקע לא מספיק יציבה מתחת לרגליים.

ואת יכולה לנסות; ללכת לשיעורים כאלה ולשיעורים כאלה ולראות היכן את מתחברת, ולאילו אנשים

ודעות את מתחברת.

לא חייבת לשנות את דעתך לגבי המדינה והצבא, רק כי זה לא הולך ביחד. מותר לך לצדד בגיוס

ובבד בבד לא להציב את המדינה כערך עליון.  וגם ההיפך מותר לך כמובן...

אולי זה עניין של אופי; יש בעלי אופי קיצוני שצריכים את הדעה הנחרצת והבלתי מתפשרת ויש

כאלה שרכים יותר. האדם כל כך מורכב שמה שאמרתי עכשיו נשמע לי שטחי.

מבינה את הקושי - כאילו לא שייכת לשום מקום באמת. אבל את שייכת לעם ישראל ולקב"ה,

וזה מה שחשוב. לא ישאלו אותך אחרי 120 איזה נוסח התפללת ולמי הצבעת. נכון?

חברה זה חשוב מאוד. במיוחד ליהודי.. אבל יחד עם זאת, צריכים להיות אותנטים. אמיתיים.

לעבוד את השם ממקום אמיתי. לא מזוייף.

ויש את הגרסא דינקותא שנושפת בעורף ונכרכת סביב הרגליים....לא פשוט לחזור בתשובה.

תהיי סבלנית לעצמך. גם בשידוכים;  אם השדכן לא מתאים לך, ואת יכולה הרי להרגיש את זה,

ואם הבחור לא מתאים לך, ואת יכולה להרגיש את זה, אז אל תסתבכי עם מגזרים ופוליטיקה

וכאלה. ואל תתבלבלי מכל מיני דעות נחרצות או שמנסות למשוך אותך לצד שלהן; אולי

זה מתאים ואולי זה לא. אולי בהתחלה, בגלל שאת יחסית "חדשה", תאבדי כאילו את

הדעה והאישיות שלך, אבל תני לעצמך זמן ומקום להתעשת ולחשוב על זה שנית.

ולסמוך על האינטואיציה שלך גם. זה קול השם, אני חושבת.  

הכי חשוב זה הקשר  שלך עם השם. יש אנשים שחיצונית הם לא נראים דתיים

אבל כל כך קשורים לקב"ה.

עולם הפוך כאן. 

חושבת שהכי חשוב לבקש מהבורא שיראה לך את הדרך ש ל ך: "תעיתי כשה עובד,

בקש עבדך".

אם את רוצה לשוחח עם מישהי שאני מאוד מאוד מעריכה - בעלת תשובה (כבר

שנים רבות עם משפחה גדולה בלי עין הרע), הייתי שמחה להפגיש ביניכן

אם תרצי בזה.  היא ובעלה וכל המשפחה, מאוד יראי שמים, מאוד אמיתיים

ומאוד מאוד הם עצמם.

כל טוב לך והרבה הצלחה. אל תדאגי. את לא לבד. כל בעלי התשובה מתחבטים

בכך. ולפעמים, גם אחרי שנים.

ז"א, לקב"ה בודאי לא אכפת לו איזו תוית חברתית תשימי על עצמך.. זה פשוט, נכון? זה כמובן חשוב מאוד לדעת.

אם כן, אז ממליץ להסביר לשדכן מה את מצפה מבן הזוג העתידי שלך ופלוס מינוס מה התפיסות שלך -

יהיו "שוליים" בציבור החרדי/חרדלי/דתי לאומי שיכילו ויהיו ממש סבבה עם הציפיות שלך מעצמך ומהסביבה.

גם אם לזה שם, זה לא סוף העולם.

נראה לי שזה מאפיין יותר את הציבור הספרדי. לאשכנזים, בדרך כלל, יש גבולות יותר נוקשים ביחס להגדרות.

בבית כנסת ספרדי ממוצע הגיוני שתראי יותר סגנונות של שמירה על אורח חיים דתי והשקפות, לצורך העניין.

לא כולם כאלה קהילתיים בציבור הדתי. הרבה גרים בערים ולא בישוביים וממילא הקהילתיות פחות נבחנת.

מעניין אם יתאים לך...

סתם תפס אותי השילוב של הדוסיות עם זה שאת מאמינה בצבא אבל לא במדינה ושאין לך את הציות העיוור של החרדים

רק מתלבט אם מה שכתבת על ראש הלכתי הכוונה שאת פחות מתחברת לחסידות?

כאילו מבחינה חברתית יש אצל הרב גינזבורג משהו מאוד מגוון שיש שם גם אנשים שמגיעים מסביבה חרדית/חבדית וגם אנשים שהגיעו מסגנון דתי לאומי-חסידי אבל הם באמת פחות מתחברים לקטע הציוני

וגם יש קהילות של חוזרים בתשובה...

מכירה? גם שם לא מוצאת את עצמך כ"כ?

לעניין השידוכים, מעניין אותי, מה את בכלל מחפשת?

את מחפשת מישהו כמוך שהוא גם לא מוגדר? או שאת כן רוצה מישהו ממגזר מסוים? או שאולי הוא יבוא ממגזר אבל יהיה בשוליים שלו ויותר מחובר לכיוון שלך?

אני לא מספיק מכיר אבל אני מניח שיש כאלה שדכנים לסגנון לא מוגדר כי בסוף זה משהו שקיים ויש לא מעט אנשים כמוך בזה, אז השאלה אם את רק מחפשת אותם?

או שאת עובדת מול שדכנים מגזריים רגילים ולכן את מרגישה שאת מסתבכת?

לגבי רב לליווי, אני חושב שזה משהו מאוד מיוחד בדור שלנו שבאמת כולם הרבה יותר מחוברים וקשורים ואת באמת יכולה ליצור לעצמך קבוצה של רבנים ושלכל תחום יש את הרב שאת מתחברת אליו בו והולכת לפיו

אבל כאילו בסוף לא מספיק כתבת על עצמך אז מקווה שאני בכלל בכיוון ומוזמנת כמובן לדייק 

וגם התחתנה עם מישהו דוס מבית, אני בהחלט מבינה לליבך! אז קודם כל אנחנו שנינו חסידים של חסידות ספציפית וזה היה לנו ברור שזה הקו שלנו ולכן זה היה קצת יותר פשוט. אבל, המלצה מהלב- להתחתן עם בעל תשובה. מישהו שיכול להבין ולהכיל את כל העולמות וכל הקונפליקטים וכל הדברים שעולים ועוד יעלו. אני לא מתחרטת לרגע אבל זה בהחלט היה מאוד מאוד מקל. דבר נוסף הוא להיות שייכת למסגרת כלשהי. לאו דווקא קהילה אבל אולי מדרשה או שיעור קבוע, משהו שיכול לתת כיוון או איזושהי שייכות גם אם את מרגישה שלא הכל סגור. וכמובן שהעיקר לאן הלב מכוון.

אני לא מתכננת לעקוב אחרי השרשור אז אם את מרגישה שאת צריכה עוד מילים או התייעצות את יותר ממוזמנת לפנות אלי בפרטי בשמחה גדולה!!!

שבעת המינים (ולא רק)

תפילה על האתרוג

לימוד על הפירות

תפילה על הפירות

בקשות בעת רצון הזו

הלוואי שנזכה בשלימות.

שירים

ברכות

דברי תורה, מדרשים

תפילה על האתרוג

ברוך ה'.

לי הוא עשה הרבה סדר במה זה החג הזה בכלל, חיבר אותי אליו ונתן לי להבין שלא סתם אוכלים פרות יבשים...

זה פחות מדבר על הארץ והפרות ויותר נותן מבט על מה משמעות החג בכלל ומה אפשר לקבל ממנו, לי זה עזר...