לא רוצה לנסוע לנופש עם המשפחה של בעליצפורת

אנחנו נשואים שנה וחצי.

אני עדינה ואיסטניסטית וקשה לי עם ילדים שובבים שמשתוללים ורבים, קשה לי עם לכלוך ובלגן ואני מאד קנאית לפרטיות שלי.

 

בעלי הכי קטן במשפחה שלו והוא מאד מאד אוהב להיות עם המשפחה שלו, להיות חלק מכל האקשן ולחוש את החמימות המשפחתית.

 

במשפחה של בעלי יש המון אחיינים היפראקטבים שלא לוקחים ריטלין בשבת או בחופש. הם גם לא כ"כ נקיים(גם המבוגרים!), אוכלים עם הידיים ומלקקים את האצבעות...  משאירים טיטולים פתוחים במקומות ציבורים...שרותים מטונפים... לא זורקים את הזבל בשבת, והוא מצטבר בערמות.

אם יש אצל חמותי עוגה או משהו קטן להכניס לפה, זה מתחסל עוד לפני שבת, וכמובן שתולשים מהעוגה עם הידיים, כך שבשבת בצהרים כשאני קמה מהשינה מתה מרעב, אין כלום להכניס לפה.

 

השלמתי עם זה שזו המשפחה של בעלי ושפעם בשבועיים אנחנו נוסעים לחמותי לשבת.

למרבה המזל יש לנו שם חדר עם שרותים פרטי בתוך החדר, זה מקל עליי מאד שיש לי שרותים נקיים.

אנחנו משתדלים שיהיה לי כמה שפחות קשה להיות שם.

למשל, במהלך השבת אני מטאטאה אחרי כל סעודה(ברגיל רק במוצ"ש הם מטאטים והלכלוך חוגג שבת שלמה), בעלי זורק את הזבל, וכך משתדלים שתהיה לנו סביבה קצת יותר נסבלת.

אנחנו מביאים לעצמנו עוגה לשבת בצהרים כשקמים מהשינה, כי אין מצב שישאר משהו, כמה שחמותי לא תקנה, הילדים והנכדים יחסלו כאילו הם לא ראו אוכל כבר שבוע.

 

בחופש בשנה שעברה כשהמשפחה של בעלי נסעה, הציעו לנו להצטרף, (כמובן שאנחנו משלמים על עצמנו) ולישון בחדר פנימי בתוך החדר שחמותי לקחה.

השרותים והמקלחת היו בחדר של חמותי, זה אומר שכל יציאה לשרותים אני צריכה להתלבש. זה אומר שאני ובעלי לא יכולים להכנס ביחד למקלחת כי לא נעים מחמותי.

זה אומר לוותר שלושה ימים על פרטיות, על שקט, על סדר, על נקיון ועל אוכל.

זה אומר לקחת חופש מהעבודה וגם מהלימודים.

זה אומר שבונים עלינו לצרף לנו ילדים לנסיעות כי יש לנו שלושה מקומות פנויים ברכב.

 

אני לא הסכמתי בשום פנים ואופן שנסע איתם.

ואז כשהם נסעו בעלי היה כ"כ עצוב ומדוכא. הוא כל הזמן דמיין מה הוא מפסיד שם, החוויה הזו היתה לו מאד חסרה. זה משהו שהוא מחכה לו משנה לשנה והוא נהנה מזה בטרוף. זה משאת חלמותיו.

הוא גם היה מאוכזב מזה שהוא מקריב בשבילי כ"כ הרבה דברים ודואג לי, ואני לא מסוגלת להתגמש בשבילו. הוא גם התאכזב מזה שאני לא סומכת עליו שהוא ידאג לי שאני אהנה שם.

 

שבוע שעבר כשהייתי בעבודה הוא תכנן עם אחותו לסוע לשבת לצימר בצפת. ואני לא הסכמתי כי זו הייתה שבת שכבר המון זמן חיכיתי לה ותכננתי שנעשה שבת בבית ויהיה כיף ושקט ונקי וטעים ופרטיות ורוגע. פסגת החלומות שלי אחרי שבוע עמוס של לימודים ועבודה.

איכשהוא בסוף כן הסכמתי שניסע, אבל בסוף אחותו כבר הציעה למישהו אחר להצטרף.

בעלי כל השבת היה מאד עצוב מזה שלא נסענו איתם בסוף.

 

קיצור, סכמנו שהשנה אני אתגבר וכן ניסע עם המשפחה של בעלי בחופש.

בעלי רצה לסגור את זה כבר מעכשיו שלא יהיו פשלות ברגע האחרון.

וגיסתי נסתה לדחוף לנו את חמותי לחדר ועמדתי על זה שאין על מה לדבר. אני באה אם רק אם יש לנו צימר זוגי פרטי ונפרד בלי שום נספחים.

אז סגרנו שנסע ויהיה לנו צימר נפרד באותו המתחם.

אבל אני נהייתי כ"כ עצבנית רק מהמחשבה על הנופש הזה. כן, אני יודעת שזה עוד לפחות חצי שנה אבל אתמול הלכתי לישון עצבנית נורא בגלל זה, וקמתי עצבנית, ואני לא מצליחה להרגע מזה.

בבוקר הודעתי לבעלי שאני אעבוד משם ובזמן הזה הוא יהיה עם המשפחה שלו, וכשאני אסיים את העבודה נצא ביחד לאכול ולטייל

ושאנחנו לא לוקחים איתנו אף אחד מהאחיינים שלו.

 

כשבעלי ראה שזה כ"כ מעצבן אותי הוא אמר שלא נסע.

אבל אני יודעת שבסוף הוא יהיה מבואס מזה בטרוף.

 

איך אני יכולה גם לעשות מה שמשמח את בעלי אבל בלי שזה יגרום לי לעצבים?

הקושי הזה לגיטימי?

לא יודעת מה לעשות ואני ממש מיואשת...

 

 

 

לי זה נשמע מןגזם...פה לקצת
3 ימים פעם בשנה אפשר להתגמש בשביל הבעל.
ואפשר גם לנסוע רק ללילה אחד ולהתגמש ביומיים האלה כמה שרק אפשר כדי שבעלך ישמח ויהנה. כי אני בטוחה שהוא לא יהנה אם את תסתובבי שם כמו קדושה מעונה....

מה הקטע שתסעי איתם לנופש ואז תסתגרי בחדר כדי לעבוד? למה לא לנסות להנות איתם בשביל לשמח את בעלך?

תדאגו לכם לאוכל טעים, אם את משלמים על החדר אז לגמרי תשכירו צימר זוגי לעצמכם ותדאגו לכל מה שאפשר מסביב כדי שתהנו עם המשפחה שלו.
כדאי להכניס לראש, שהתחתנתם - זאת המשפחה שלך!הסטורי
גם אם ההרגלים קצת שונים, כדאי להתרגל. לא רק בשביל בעלך. תכניסי לראש שזאת המשפחה, אלו בעז"ה יהיו הסבתא (מבין שאין סבא?) והדודים של הילדים שלך עד 120.

אם הם היו עושים משהו פוגעני, ההתייחסות היתה אחרת. אבל, אם מדובר על הרגלי חיים - את חייבת לראות במה את מסוגלת להתגמש ואיפה באמת הגבול שאת לא מסוגלת. חדר עם שירותים פרטיים בבית ההורים, זה המון. ממש לא מובן מאליו. את צריכה ממש להעריך זאת.

כן, לא חייבים לבוא כל שבת שניה. בהנחה שאתם עושים גם שבתות בביתכם (חשוב מאוד!), אפשר להוריד תדירות. אבל כשבאים, לבוא! גם בשביל בעלך, אבל גם בשבילך.

נ.ב.
נקודה למחשבה. איך את רואה את כלתך משתלבת במשפחה בעוד 20/30/40 שנה?
גם המשפחות שלי ושל בעלי מאוד שונות באופיגיבורה

ולא תמיד קל להתרגל להרגלים שלהם בשבתות/ חופשות ובכללי, והרבה פעמים נמצאת בדילמות דומות.

אבל תחשבי על זה שזו המשפחה של בעלך, הם גידלו אותו והקשר איתם חשוב לו.

זה מה שעוזר לי לנסות גם להתגמש, ובתכלס עכשיו זו גם המשפחה שלי והקשר הוא חשוב.

בקשר לנסיעה-

לא כדאי להגיע לפיתרון של שחור ולבן- לנסוע או לוותר

כדאי להגיע לפתרונות אמצע, לנסוע אבל לעדכן מראש שאתם נוסעים לבד ברכב, לוקחים לעצמכם צימר לבד ובכללי לנסות להתאים את החופשה אליכם.

ובכללי לא כדאי לתכנן כל כך הרבה זמן מראש משהו שעומד לקרות עוד חצי שנה, עוד יכולים להשתנות הרבה דברים עד אז...

מקווה שתגיעו לפתרון טוב בשבילכם

לגבי השאלה שלך בסוףסוסה אדומה
אין לי הרבה זמן לענות אבל אנסה.

קודם כל, את לא צריכה ואמורה לעשות דברים שהם מעבר לכוחות שלך.
כן כן כן. נשמע נורא. נשמע אגואיסטי. אבל זאת האמת.
מה שמעבר לכוחות שלך, זה לא שלך.

אחרי שהפנמת את זה,
תבררי עם עצמך את הרצון שלך ללא שיפוטיות.
מה בדיוק את רוצה, מה בדיוק מפריע לך.
אהי מניחה שחלק מהרצון הטהור שלך הוא לשמח את האיש שלך (ואולי אפילו את המשפחה שלו). בטוחה ב100%, אבל בתנאים שמתאימים לך.
ואין בכך שום פסול.

רק אחרי שתעשי את 2 הסעיפים הקודמים,
מתוך הקשבה והאזנה לכל שכבות הרצון שלך,
תוכלי למצוא פיתרון כזה שלא יצער אותך ולא יצער את האיש שלך.

ניכר שהוא חשוב לך, וניכר שגם את חשובה לך.
בעיניי זה בריא.

רק מה, בגלל שאת במקום של ריצוי את למעשה פוגעת בו.
אם תאמיני מראש שזה בסדר לדאוג לעצמך וזה לא אגואיסטי, תוכלי לבוא אליו ממקום הרבה יותר בריא.
בלי לצער אותו על הדרך.

זה בסדר שהוא מתאמץ עבורך, וזה בסדר שתתאמצי עבורו, אבל מתוך רצון ולא מתוך ריצוי.
מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ.

וכן, זה שהמשפחה שלו היא "שלך" (היא לא, אבל בסדר), זה לא אומר שאת חייבת להסכים לכל מה שהולך שם.

אגב, את גם לא חייבת לשלם על משהו שאת לא בוחרת בו.
ולא חייבת להגיע ל3 ימים,
וגם לא חייבת לוותר על עבודה אם יהיו לזה השלכות משמעותיות עבורך.
תחשבי על עצמך, זה בסדר גמור. אפילו שזה לא נשמע "אידאלי". אל תפחדי מזה.

ופשוט תסבירי את עמדתך בצורה אסרטיבית ונחמדה.
בלי לפגוע באיש שלך, כי זה באמת לא מה שאת רוצה וזה מאוד ניכר.


שורה תחתונה,
תתני אך ורק את מה שאת יכולה באמת.
ולעולם אל תפסיקי לברר את הרצון שלך. הוא חשוב. לא פחות (אם לא יותר) מלרצות מישהו אחר.
מאמינה שכשתבררי את הרצון שלך, תגלי שיש לך הרבה יותר כוחות, וטוב לב אין סופי. זה עדיין לא אומר שאין לך את התנאים שלך.

וכמו שאני מניחה שכתבו ויכתבו לך, זאת המשפחה שלו. תקבלי את זה ותתאמצי במה שאת יכולה לעזור לעצמך שם.
(יש משפחות עם בעיות חמורות יותר).
תודה לך על התשובה! מעריכה את המחשבה והזמן שהשקעתצפורת

לגבי הריצוי אני חושבת שממש צדקת לגבי.

אני טיפוס מרצה, ודווקא בעלי, בהרבה סיטואציות בחיים מלמד אותי להתחבר לרצון הפנימי שלי ולעשות את מה שאני רוצה מתוך בטחון שזה מה שנכון.

כאן מרוב שמאד חשוב לי שבעלי יהיה שמח, ומרוב שאני כבר מדמיינת איך אני אסבול שם כל שניה (אחרי כל הסיפורים שלו על הסטלות שהולך שם, שהם ממש לא בקטע שלי...)

 

אז זה נהיה כזה טעון בהמון אמוציות ורצונות סותרים, ואז אני נהיית כ"כ עצבנית שאין עם מי לדבר.

 

אני אקרא שוב את מה שכתבת במטרה ליישם.

 

תודה רבה!

וואונגמרו לי השמות

קודם כל ככל שאת כותבת עוד ועוד על בעלך ועל הקשר ביניכם זה יותר ויותר מרגש.

ממש. לקרוא מה שכתבת: "בהרבה סיטואציות בחיים מלמד אותי להתחבר לרצון הפנימי שלי ולעשות את מה שאני רוצה מתוך בטחון שזה מה שנכון."

איזה יופי!

כמה חשוב לו האושר שלך. האמיתי. ההתחברות לרצון שלך. האמיתי. מדהים!

 

ולגבי מה שכתבת: "כאן מרוב שמאד חשוב לי שבעלי יהיה שמח, ומרוב שאני כבר מדמיינת איך אני אסבול שם כל שניה (אחרי כל הסיפורים שלו על הסטלות שהולך שם, שהם ממש לא בקטע שלי...)

 

אז זה נהיה כזה טעון בהמון אמוציות ורצונות סותרים, ואז אני נהיית כ"כ עצבנית שאין עם מי לדבר."

 

אולי באמת זו התחלת ההתבוננות הזו של המקור לאותם עצבים שהזכרת בהודעתך הפותחת.

כלומר את ממש מרגישה סתירות בתוכך,

את גם כ"כ רוצה לשמח את בעלך

אבל גם לא רוצה שאת  תסבלי.

וממש מתחילה לדמיין ולפחד מכל הסיפורים על ה"סטלות" שהולכות שם כדברייך שממש לא מתאימות לך.

 

באותם הרגעים,

מתחולל בתוכך המון.

המון אמוציות כמו שכתבת

אולי המון חששות

אולי המון סתירות

אולי המון פחדים

 

וכולם נשארים רק אצלך בצורה לא מעובדת עדיין ולא יצאו החוצה עדיין.

וכאשר הם לא יוצאים אלא מודחקים או מושתקים - זה יוצר עוד יותר תסכול פנימי. הכל ממש כמו הר געש מבעבע ומבעבע מבפנים.

ולפעמים, דווקא להוציא את הכל, ממש לומר את הפחד כולו בקול רם

לכתוב אותו

לומר אותו לבעלך

לומר אותו בינך לבין עצמך

לומר ולהוציא הכל הכל הכל

כל מה שמלחיץ או מפחיד אותי

ואז באופן פלא, דווקא משהו בנו נרגע.

דווקא אחרי שהוצאנו את כל ה"איכסה" ואת כל הפחד הכי גדול שלנו - הוא בחוץ עכשיו. יש הקלה. מתחילים לאט לאט להרגיש יותר טוב ולהיות מסוגלים גם לראות מה הלאה ואיך ניתן להתקדם מכאן.

הרע והפחד כבר לא "אינסופי" בלי סוף בתוכנו - אלא הוצאנו אותו. אמרנו אותו. כלומר יש לו התחלה, אמצע וסוף. הוא תחום. הוא כבר לא אינסופי. כבר ניתן לראות מול מה אנו מתמודדים.

וזה מאוד חשוב.

 

אז מחזקת אותך להמשיך בעצמך וגם בעזרת בעלך היקר כפי שכתבת ולברר זאת לעומק וכמובן לצמוח מכך

 

​​​​​​​צפורת

תודה רבה! מתוקה שאת

יש מצב שהפתרון יגיע באמת מתוך שיחה שנלבן בה את כל הקשיים והפחדים שיש לי. זה כנראה ייקח כמה שעות וזה אולי יציף בי דברים נוספים וכואבים.

בסופו של דבר זה יהיה שווה כל כך!

מקווה שנצליח לעשות את זה ושזה יביא את התועלת המבוקשת.

 

אמאל'ה כמה כוחות והבנה אתן נותנות לי כאן!

 

❤ בשמחה ממש וב"הצלחה רבה!נגמרו לי השמות


איזה כיף לדעת ולשמוע שיש לך איש כל כך מקסיםסוסה אדומה
אני בטוחה ורואה שגם את מקסימה.

תעבדי על מה שאמרתי לך, לדעתי זה יעזור... בהצלחה!
מאוד התחברתי בעיקר למשפטנגמרו לי השמות

"זה בסדר שהוא מתאמץ עבורך, וזה בסדר שתתאמצי עבורו, אבל מתוך רצון ולא מתוך ריצוי.
מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ."

 

וההבחנה שלך בין ריצוי לרצון והמקום שנגיע אליו כדי לעשות דברים מתוך רצון ובלב שלם מאוד חשובה ומקדמת.

 

זוכרת שגם @תהילה 3> דיברה על זה הרבה, וזו בהחלט נקודה חשובה כ"כ!

דווקא מתוך המקום הזה שנדע מהם "גבולות הגזרה שלנו"

מה בטווח היכולת שלנו - וגם מה לא,

מה אנו נותנות מתוך מקום שמח ורגוע

ומה מתוך מקום מאולץ שרק מתרוקן מהנתינה ולא מתמלא.

וההתבוננות הזו להגיע למצב שאנו יודעות גם להגיד "לא" כשלא מתאים, וגם להגיד את ה"כן" בעוד יותר שלמות וחוזק כשאנחנו כן רוצות וטוב לנו בכך

לגמרי❣️❣️❣️תהילה 3>
כתבת כ"כ מאורגן וממש הסברת הכלנגמרו לי השמות

בצורה כזו בהירה...

ממש היה יכול להיראות כאילו בעלך כתב זאת בשמך מרוב שהצלחת להיכנס גם לראש שלו ולאיך גם הוא מרגיש.

והיה מאוד מרגש לקרוא את זה. זו יכולת נפלאה בזוגיות - היכולת שלנו לראות גם את הצד השני, ממש להיכנס לראשו ולליבו.

 

אני חושבת ששאלתך בסיפא של דברייך היא באמת העניין המרכזי שצריך לשים עליו כרגע את הזרקור - כלומר איך ניתן לראות גם את הצרכים *שלי* וגם את הצרכים *של בעלי* וליצור מציאות *ששניהם גם יחד מתממשים* (ולא מציאות בה צורך של אחד מאיתנו נענה, בעוד השני/ה מרגיש שהוא נמחק).

להגיע למציאות כזו, של "גם וגם"

ולא "או או"

זה בהחלט לימוד. ועבודה. אבל לימוד יקר וחשוב ועבודה אפשרית בהחלט!

לא רק שבסוף הלימוד הזה נתקרב יותר, אלא שהוא טומן בחובו גם גדילה שלנו עצמינו! וזה באמת מופלא איך שהקב"ה יצר את כל עולם הנישואין שמאפשר זאת עם עבודה נכונה.

 

לכן אם תתבונני רגע בצרכים שלך -

צורך בפרטיות

צורך בניקיון וסדר

צורך באוכל זמין

צורך בביחד שלכם

צורך להרגיש שאת מקום ראשון בלב בעלך, לפני המשפחה ולפני הכל.

 

ובצרכים של בעלך -

צורך שאת תהיי שמחה ומאושרת

צורך להיות גם עם משפחתו בפעילות כה מגבשת שמחכים לה ממש כל השנה.

צורך בהרמוניה הזו בין משפחת המוצא שלו למשפחתו שלו שהוא בונה ומקים איתך, אשתו האהובה - ואיך אפשר גם כאן "גם וגם" ולא "או או" אלא שכולם יהיו בהרמוניה.

 

ובאמת התחלתם בצורה כ"כ כ"כ יפה ממש להתבונן בצרכים הללו *עצמם*

(אני כותבת עצמם כי נראה שלאחרונה חוץ מהתייחסות לצרכים עצמם הייתה התייחסות גם *למטענים* שישבו אצל שניכם.

וכאשר השיח הוא מטען שמדבר עם מטען - הוא יראה אחרת לגמרי (לשלילה כמובן) מאשר שיח בין צורך לצורך או שיח *על הדבר עצמו* בלי כל המטענים מסביב שמכסים אותו.)

אז כאשר התחלתם כ"כ יפה:

להבין שכל הנ"ל חשוב לך ולדאוג לכם לחדר פרטי עם שירותים.

להשתדל שכמה שפחות יהיה קשה לך להיות שם.

לטאטא אחרי כל סעודה

לזרוק את הזבל ע"י בעלך

להביא לעצמכם עוגה משלכם

להבין מצידך את המציאות ולהגיע למקום של קבלה. קבלה שזו משפחתו, קבלה של בעלך כפי שהוא, הבנה שלך אותו עד כמה החמימות המשפחתית הזו כה חשובה ויקרה בעיניו.

והבנה גם מצד בעלך אותך ואת צרכייך ולהשתדל ככל יכולתו לעשות מה שבאפשרותו בכדי להקל עלייך את השהות הזו.

 

ועתה אפשר להמשיך הלאה, לאותו חופש מתוכנן, ולבדוק בדיוק גם שם, איך הצרכים של שניכם מתממשים שם.

איך הוא גם מבלה ונהנה כ"כ עם החמימות של משפחתו

ואיך את בטוב ובנוחות המירבית שלך.

צעד ראשון שכבר עשיתם בחוכמה זה להזמין לכם צימר פרטי משלכם - מעולה!

 

עכשיו נסי לשאול את עצמך - מדוע אחרי שסגרתם זאת נהיית עצבנית כ"כ כדברייך?

מה היה שם בימים האחרונים או ביום האחרון שהתחולל בתוכך שגרם לכך לדעתך?

האם היו עוד דברים שהשפיעו?

האם את עם עצמך היית במקום טוב, כלומר ישנת מספיק, אכלת מספיק, לא הרגשת עמוסה מדי, לא היו עוד דברים אחרים ביניכם או בכלל שגרמו לך להרגיש פחות טוב או שאת לא מקום ראשון?

האם היית בזמן מסוים בחודש? או עם אמצעי מניעה הורמונליים?

האם משהו בחייך מלחיץ או מטריד את מנוחתך כרגע מלבד זאת?

משהו אחר?

בעיניי התבוננות על מה קרה בתוכך בזמן האחרון יכולה לשפוך עוד הרבה אור.

 

ואז להמשיך ולהעמיק גם בהתבוננות על בעלך:

כפי שכתבת (במילותייך שלך), לראות גם כמה מאוכזב מזה שהוא מקריב בשבילך כ"כ הרבה דברים ודואג לך, ומבחינתו את לא מסוגלת להתגמש בשבילו.

או לראות גם את האכזבה שלו מזה שאת לא סומכת עליו שהוא ידאג לך שתהני שם.

כמו אומר לך: אשתי! אני כ"כ אוהב אותך! וכ"כ רוצה שיהיה לך טוב!

וכ"כ משתדל ומתאמץ לכך - בבקשה תראי את זה!

תראי גם את כל מה שאני מנסה ומתאמץ. 

ואני צריך להרגיש שאת סומכת עליי.

שאת בטוחה באהבה הגדולה הזו שלי אותך.

שאת סומכת עליי שאדאג שיהיה לך טוב!

 

ואני צריך גם לדעת שטוב לך שם!

אם את עצובה ולא כיף לך ואת רק "עושה וי" כדי לרצות אותי - אני כבר מעדיף לא לנסוע בכלל ולוותר על הכל. כי את חשובה לי. כי החיוך והשמחה שלך חשובים לי. 

וכאשר אני לא מרגיש את הצרכים הללו שלי שנענים - קשה לי. מאוד. וכואב לי. מאוד.

 

ואז להמשיך ולחשוב *יחד*:

איך עוד יהיה לנו כיף ושקט?

לקחנו צימר פרטי.

איפה אנחנו יכולים גם להינות עם המשפחה בשלמות

וגם למצוא לעצמינו את השעה או הכמה שעות בסוף היום (והלילה) לזמן רק שלנו? כיפי ושקט ופרטי?

כלומר ממש לקחת זאת כהזדמנות גם לנופש עבורכם!

אתם בימים עם המשפחה, ובלילות או מתי שאפשר - זוג צעיר ביחד בכיף שלו

וזה בהחלט מתאפשר אם יש לכם צימר פרטי משלכם!

 

ונסו עוד לראות יחד,

על גבי אותה ההבנה הכה חשובה שלכם את עצמיכם

ושלכם את בן/בת הזוג -

מה עוד אפשר לעשות כאן?

איך עוד אני  יכולה לבוא לקראת בעלי?

איך עוד אני יכול לבוא לקראת אשתי?

איך עוד אנחנו נהיה ב"גם וגם" ולא ב"או או"?

איך עוד נוכל לצרף לעצמינו פינוקים לצימר?

אולי לחשוב על להזמין לחדר שלנו הפתעה של מגש פירות מפנק או שוקולדים?

אולי לקנות בגד מיוחד לשם כך בזמן הפרטי שלנו יחד?

אולי לכתוב מכתב אחד לשני ולתת אותו רק בצימר?

מה עוד יכול להתאים לנו שם?

 

ב"הצלחה רבה יקרה!

מאמינה בכם לגמרי שתצליחו למצוא את הגם וגם הזה ולהרבות אהבה ושלום בינכם

תודה רבה על התגובה המושקעתצפורת

ממש אהבתי את התגובה שלך! תודה לך!

המחמאות שלך חיממו לי את הלב ובעיקר ריגשת אותי איך שהצלחת ממש להכנס לנעלים שלי, לתת לגטימציה לקושי שלי ומשם לתת לי כוחות להתגבר על הקושי.

 

אני אקרא את מה שכתבת בעיון עוד פעם או פעמיים ואראה איך אני יכולה ליישם את זה.

 

והכי חשוב, אני אנסה לנתח מה גורם לי להיות עצבנית כ"כ. בעלי אלוף בלעזור לי להבין את עצמי.

אבל כל זמן שהייתי ככה עצבנית, היה לי קשה להפתח אליו ולהעזר בו.

 

מקסימה את!נגמרו לי השמות

אפילו רק בהודעתך הזו ניתן לראות בך איזו יכולת פירגון יש לך,

איזו מודעות עצמית, ענווה,

רצון להתפתחות ועבודה אישית כל הזמן,

ראיית הטוב בבעלך גם כאן

 

את בטוח תצליחי עם כל האוצרות הפנימיים הללו שקיימים בך! איזה כיף זכיתם! 

 

ובאהבה רבה ❤

תודה תודה תודה!צפורת


היי נשמהמשמעת עצמית
תיארת מצב ממש לא נעים.
מצד אחד את רוצה לשמח את בעלך ומצד שני קשה לך עם המון דברים.
אני חושבת שנכון לחפש את דרך האמצע.
מצד אחד לראות איך את מקשיבה לעצמך ולמה שעושה לך טוב/רע. למשל, למה צריך לנסוע כל שבת שניה? ממש אפשר לרווח בין השבתות
ומצד שני לנסות להתגמש בחלק מהדברים.
לא שחור לבן או הכל או כלום.
אפשר לנסוע איתם לנופש אבל בתנאים שמתאימים לכם
אפשר לנסוע לשבת ולהביא איתכם דברים כמו שכבר אתם עושים
אפשר להיות בקשר ולהציב גבולות מה נכון לי בתוך הסיטואציה.
אפשר לצרף אליכם לרכב ילדים רק להקפצות קצרות ולא לנסיעה ארוכה
...
בקיצור זה העיקרון. קצת מזה וקצת מזה.
ואז את גם מכבדת אתהצורך של בעלך ומתגמשת וגם דואגת לך ולמה שמפריע לך.

בהצלחה!
הי יקרהתהילה 3>
עבר עריכה על ידי תהילה 3> בתאריך ב' בשבט תשפ"ג 17:47
איזה יופי לראות כשאת מצד אחד קשובה לרצונות שלך ולגבולות שלך, ומצד שני רוצה שבעלך ישמח.
וכמה מהמם זה שלמרות שזו לא נטייתך הטבעית הוא מחזק אותך לזה. זה באמת מאד חשוב ומקסים שזה ככה.



ממליצה לך ממש לדבר איתו.
להגיד שאת רואה שהוא מצטער וזה כל כך חשוב לו לסוע למשפחה שלו, ולכן את רוצה לשמח אותו ולבוא, ומצד שני את יודעת שיש דברים שמבחינתך
את לא מסוגלת לשאת והם יהיו ממש מוגזמים לך ועלולים להפוך עבור ועבורכם את הנופש הזה לסבל במקום לשמחה.

וממש כמו שעשית להגדיר לעצמך את הדברים שאת רוצה וחשובים לך:
למשל פרטיות,
נקיון,

או שתסעו לבד
וכן הלאה
ולהגיד לו שזה חשוב לך כדי שתוכלי להיות שם בטוב, ולכן תבקשי שהוא יקח על עצמו אחריות לעמוד על זה ולדאוג בשבילך שזה יקרה.

ואני אוסיף שאני מניחה שמעבר בטח קשה לו עם זה שאת לא נהנית להיות עם המשפחה שלו,
ואני חושבת שככל שתדאגי להיות במקום מדוייק,
שמצד אחד נותן בכיף מה שהוא יכול, להגיע כשזה בסדר לך ובתנאים שנכונים לך וכו
ומצד שני מודע לגבול היכולת ממש כמו שכתבת של דירה נקיה נניח, תוכלי להיות יותר ויותר בלב נקי מולם ולא לצבור עוד תסכולים.

אז בעיני ממש חשוב בנוסף למה שאת כבר עושה מהמם, לדייק לבעלך את זה שאת משתדלת ככל יכולתך וצריכה את העזרה שלו בתחומים האלה והאלה, כדי שתוכלי לעשות את זה ולהמשיך באהבה.
הכי טוב שתשחררי את בעלך לנסוע שם לבדהמאור הקטן

תמציאי שאת חולה או משהו בסגנון ולכן לא יכלת לבוא.

לא כל דבר חייב לעשות ביחד, ובכל מקרה נראה שהנוכחות שלך בנופש מהסוג הזה היא רק עול עליו יותר מאשר משהו משמח.

 

שחררי אותו להנות עם המשפחה שלו בלי הלחץ והביקורת שלך. הוא יהנה, הם יהנו ואת לא תהיי עצבנית. במקביל תדאגי לנופש לעצמכם בצורה שמתאימה לכם.

 

כותב מניסיון של גבר שנשוי לאישה שאיסטניסטית מאוד בתחומים מסויימים, והרסה לי לא מעט אירועים משפחתיים בגלל גישה כמו שלך. 

מסכימה..ולא צריך להמציא כלוםאור123456
שתגיד שלא נוח לה בסיטואציות המוניות ושהיא משחררת את בעלה...אם יש אפשרות שתקפוץ ליום אחד לכמה שעות וזהו..

אני די כמוך ונשואה מעל 20 שנה עם 5 ילדים...ועדיין לא אוהבת א הבלאגן הזה( ואני ממש אןהבת ומתחברת למשפחה שלו) צריכה את הפרטיות שלי עם הנקיון שלי
אצלם ב"ה לא מצליחים יותר מידי לארגן כאלה מפגשים...אני אומרת לבעלי שעם צימר נפרד אני מאשרת..אבל אני יודעת שברגע האחרון זה יבוטל 😁
לדעתי לא כדאיבשורות משמחות
כמה כבר אפשר להיעדר כל הזמן מזמנים משפחתיים כאלה, זה יוצר אי נעימות לטווח הרחוק
ומה יהיה כשיהיו ילדים??

צריך למצוא את האיזון גם היא הדגישה שהם נשואים רק שנה וחצי מאוד הגיוני עד שמתרגלים ומוצאים כל אחד את מקומו במשפחה של בן/בת הזוג זה לוקח זמן
זה דברים שמשתנים מכל מיני סיבות בחיים.
^^^הסטורי
לאירוע יחיד, יום/ערב בהחלט אפשר לשחרר ליסוע לבד. לפעמים גם בצד שלי - אשתי נוסעת עם הילדים ואני נשאר, גם כי צריך ללמוד תורה וגם כי יש לי פחות סבלנות למסיבות כאלו ואחרות...

לשלושה ימי נופש, זה ממש מוגזם. גם להיעדר אחד לשני לכל כך הרבה זמן, עושים זאת רק כשאין שום ברירה (מילואים וכד') וגם, בסופו של דבר, זאת המשפחה, כדאי למצוא איך כן יוצרים קשרים נעימים איתה.
אלו 3 ימי סבל בשבילהסודית
זה יהיה כל כך נורא אם היא תצטרף ל24 שעות ותחזור ?

כשהיא סובלת אז גם הבעל שלה לא נהנה וגם המשפחה שלו מתחילה לדבר.
נראה לי איזושהי פשרה שתוריד ממנה את הלחץ )חצי שנה מראש וכבר לא ישנה!
מאשר שתבוא ותברח לחדר הפרטי ל72שעות
אין מה לעשות
הפותחת תצטרך להתגמשקצת
והמשפחה תצטרך להכיל את הכלה העדינה שהבן בחר
בחיים יש פשרות
לא יודע למה הגבת לי דווקאהסטורי
למעלה בהחלט כתבתי שהיא צריכה לראות עד איפה היא מסוגלת להתקרב ומה הגבולות שלה.

כן אחזור ואומר, שאני בהחלט חושב שלא רק 'בשביל בעלה', אלא גם בשביל עצמה ובשביל ילדיה בעז"ה - כדאי לה למצוא איך לשחרר ולמרות ההרגלים השונים, להיות יותר בטוב ונחת עם הסבתא, הדודים והבני דודים לעתיד של ילדיה.
יש לכם התחלה טובההיום הוא היום
למצוא פתרונות בעצמכם ולא לחכות שהם ישתנו. זה מצויין וכבר טוב.

הייתי מנסה לשדרג ולהרחיב את זה. כלומר, למצוא בכל מצב כזה איך כן אפשר להסתדר ושבעלך יגבה אותך מול המשפחה שלו. את מדברת איתו ומוודאת שהוא דואג למה שצריך.

לגבי העוגה בשבת, אולי תסגרו איזה סידור עם המשפחה שלו שהם יחביאו לכם איזו עוגה ותקחו אותה לחדר שלכם ביום שישי.

ומעבר לכל זה, שווה למצוא את הדרכים לחבר ביניכם יותר לעומק. בלי קשר למשפחה. שנה וחצי זה עדיין קשר חזק עם המשפחה. ככל שתבני קשר חזק וחוויותי עם בעלך הוא לא יהיה לחוץ ככ על אירועים משפחתיים. עדיין תלכו אליהם אבל לא חייבים לכולם.

דבר אחרון, בגלל שזו משפחה עם הרבה בעיות קשב שווה ללמוד על הנושא. יש פודקאסט שנקרא אנשי הקשב. שווה לשמוע ולהכיר כדי לדעת איך להתמודד
מעלה נקודהבשורות משמחות
איך הדינמיקה שלך עם המשפחה שלך?
יכול להיות שאת משווה ויש מעין תחרות סמויה איפה יותר טוב?
אגב, אפשר להצטרף אליהם רק ליום-יומיים מתוך החופש ולא להיות בכל הנופש איתם
קודם כל סליחה אבל שיתבגר קצתאלמונית פלונית
הוא התחתן איתך לא עם המשפחה שלו.. קראתי וזה הציף אותי..יש פה יותר מידי ביקורים יותר מידי ביחד.. כל שבועיים??!! למה? אתם צריכים לבנות את הבית שלכם וזה לוקח זמן ומצריך כמובן המון פרטיות..תקשיבי לי בתור גרושה לא מבליגים על דברים כאלה, אל תעשי פיצוץ אבל יש פה כמה גבולות שאת צריכה לשים , תלכו פעם בחודשיים לשבת, פעם בשבוע שילך לביקור זריז, תרימי טלפון לחמתך פעם ב..
לגבי החופש מי אמר שצריך לנסוע איתם לנופש, ?? את יודעת מה עשיתי שבעלי לשעבר התעקש?? ( הוא התעקש גם שיבואו לירח דבש😐אבל הורדתי אותו מזה)
פשוט כל המשפחה שלו הייתה במלון אחד ואנחנו לקחנו מלון סמוך וביקרנו אותם קצת..
ומזה שתתגברי?? סליחה ניסית לבוא לקראתו , לא היה נעים וזהו .
אמממ, את בטוחה שכדאי ללמוד מנסיונך?הסטורי
(שאף אחד לא יקפוץ עלי, אני בכלל לא חושב שעצם זה שמישהו גרוש, אומר שאין מה לשמוע ממנו, מתייחס ספציפית להודעה הזאת).

את מתארת התנהלות, בה את חסמת את בעלך, סירבת לקשר סביר עם בני משפחתו והיום את גרושה. בהנחה שהפותחת לא מעוניינת לסיים כך (היא תארה שאוהבת את בעלה...), לא נראה שזה המסלול שכדאי לה ללכת בו.

האיזון הנכון, בין הצורך הכן והאמיתי, לבנות את הבית האישי, לבין הצורך הגם כן ואמיתי - להיות בקשר עם המשפחות הרחבות, הוא אכן לא פשוט ושלל התשובות האחרות, בהחלט נותנות כיוונים בעניין.
האמת כןאלמונית פלונית

אולי כתבתי בצורה קצת כואבת אבל זה באמת מנסיון עבר דווקא כי אני לא רוצה שהכותבת תמשיך לרצות את הבעל בלי סוף, מבליגים ושומרים בפנים ובסוף המערכת יחסים באמת מתפוצצת.

לא אמרתי לה לא לבקר, ההפך אבל גם שתמתן את זה אם זה קשה לה כמו שהיא מתארת וכן בעלה צריך לבוא לקראתה גם.

 

ומה שתיארתי בהתנהלות זה המעט שבמעט לא מבינה למה יוצאים עלי??

להביא את הההורים לירח דבש נשמע לך סביר? לי לא.

לא אמרתי שהכל נראה לי סבירהסטורי
הדוגמא הספציפית באמת לא סבירה.

אבל יש פער גדול מאוד, בין 'לרצות את הבעל', לבין הגישה הלוחמנית שהצגת כלפי בעלה. 'לשים גבולות' 'על דברים כאלו לא מבליגים' - זה שיח מאוד לא נעים.

יש פער גדול בין כל שבת שניה (גם אני כתבתי למעלה שחשובות גם שבתות בבית וגם אצל הוריה) - לבין לבוא רק פעם בחודשיים
כן קראתי שוב, מבינה אותךאלמונית פלונית

🙂נרשם בסערת רגשות, אבל באמת כל זוג לא צריך למתוח גבולות יותר מידי, צריך להשתדל לבוא לקראת, אבל לא מעבר לכוחחתינו.

עם זה אני מסכים, כתבתי גם למעלה.הסטורי
וואי נסחפת!פה לקצת
זאת המשפחה של בעלה! לא אנשים זרים שמצאו ברחוב!

אנחנו נשואים שלוש שנים ולא זכור לי מקרה שבו בעלי נסע לבד להורים שלו (וזה לא שכל כך כייף לי שם) כי ברור לי שכשבעלי רוצה להיות שם שבת זה רק איתי וכשבעלי יוצא עם המשפחה שלו לנופש ברור שגם אני שם (למרות שיש שם הרבה דברים שלא זורמים לי).
ואנחנו גם נסענו תקופה כל שבועיים, וזה לא הפריע לנו לבנות את הבית שלנו כי יש חיים מעבר לשבתות, וגם חלק מהשבתות היינו בבית (והרוב לא, בהתחלה).

על מה היא לא אמורה להבליג? על הרצון של בעלה להיפגש עם המשפחה שלו עם אשתו?
סליחה אבל את קצת הזויה.

ולא נשמע כזה חכם מה שעשית לגרוש שלך....
למי עשית דווקא? את מי הענשת? את בעלך?
לגיטימי לרצות לצאת פעם בשנה (או יותר למי שמתאים) לנופש עם המשפחה של הצד השני.
לצאת איתם לנופש ולהיות במלון אחר ו"לבקר אותם" זה הלא הגיוני, ולא להפך.


אם היא רוצה להישאר עם בעלה נשמע שכדאי להיות קצת יותר אמפטיים וקצת לבוא לקראת ולא לחשוב שאנחנו חיים במלחמה.
לא נסחפתי בכלל ואת יכולה לכתוב יותר יפהאלמונית פלונית

מאשר שאני הזויה ,את לא יודעת מה עברתי עם הבעל או לא עברתי, מה את מסיקה מתגובה אחת שלי עולם ומלואו?

צודקת, טעות שלי בניסוחפה לקצת
לא את הזויה אלא מה שכתבת.

אין לי מושג מה עברת ובכל זאת בעיניי נסחפת עם התגובה שלך.
לא הסקתי עולם ומלואו אלא הגבתי על דברים שאת בעצמך כתבת.

וכמו שאני רואה כתבת שהגבת בסערת רגשות אז כנראה שגם את מבינה שנסחפת קצת בתגובה שלך....
בגלל הסגנון כנראהיהודה224
הוא בעלך לשעבר.
תשתדלי לפחות לתת לאנשים יכולת להתפשר על דברים בחיים ולא ללכת ראש בקיר כי בסוף הוא נשבר..
לא יודעת מה להגיד לך אני כמוך ולמזלי אין כזה מנהגסודית
במשפחה, דו"צ.
אולי תיקחי אטמי אוזניים שלפחות בלילה יהיה לך שקט ותשני טוב... והימים - מקווה שאת יכולה להשתתף בחלק מהפעילויות ובחלק לחזור לחדר שלכם... בעל אופן אל תקחי ללב יש הרבה כמוך....
❤
ומוסיף, אחרי התלבטות, בשיא הזהירותהסטורי
לא כתבת עוד פרטים (תחילת הריון? גלולות הורמונליות? את לא חייבת לענות), אבל משהו בלחץ שלך לא סביר. ההתלבטות מה ואיך לעשות - לגיטימית, ההתייחסות לצדדים שונים, מעשיים ורגשיים - גם לגיטימית, לא לישון בגלל זה בלילה, חצי שנה מראש, זה די משונה.

כדאי להתבונן בעצמך (ואולי גם בעזרת אשת מקצוע), על מה זה יושב אצלך ואיך משחררים קצת (לא משנה איך תתנהלו בסוף), קודם כל בשביל עצמך.
זה מרגיש כאילו אני כתבתי את זהט2
נכון שהוא צריך להיות קשוב לצרכייך אבל את מגזימהנשוי+אחרונה
איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמותאחרונה

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון