מה אתם אומרים על עונש מוות לאזרחים שעשו פשעיםחסדי הים
נוראים? כמו שיש בכמה מדינות בארה"ב.

היום שמעתי ביוטיוב על אשה שרצחה את החברה שלה (מול הבת הקטנה של החברה) במטרה לגנוב ממנה את העובר שלה, ובסוף גם העובר מת בידיה. (היא טענה שהיא בהריון, והיא רצתה לגנוב את העובר של החברה שלה לאמת את דבריה.)
זה היה השיא של מסכת שקרים, גניבות ורמאויות שלה, והיא המשיכה לשקר ולרמות בתוך הכלא.
גזרו עליה עונש מוות בטקסס.
אעעעekselion
היה עדיף שלא היית משתף תמקרה המזעזע הזה אחי..
צריך איזו אזהרה בכותרת. מזעזעחצילוש
********** אזהרה תוכן של אלימות מזעזעת*********חסדי הים
ב"ד מכין ועונשין וממיתין שלא מן הדיןאחו


נראה לי הייתי מוציא אותה להורג ביסורים קשיםמבקש אמונה

מה לכל הרוחות...

מזכיר לי את הסיפור עם שתי הנשים ושלמה המלך...תות"ח!

אני חושב שלהרוג זה להרוג, ודווקא פה ההרג היה "לתיאבון", "להנאת עצמו" (דהיינו, אין לה עניין לרצוח את חברה שלה, אלא היא רצתה את העובר של חברה שלה...לא שזה כשר ח"ו, אלא שיש פה משהו פחות גרוע....) ולא בשביל תאווה לרצוח גרידא, שבעיניי זה יותר חמור. רגשית זה יותר מזעזע, אבל אם מתבוננים זה נראה לי דווקא פחות גרוע מוסרית ממעשי רצח אחרים.

גניבות ורמאויות זה לא סיבה להרוג מישהו, עד כמה שזה לא טוב ומושחת....כל ההו"א להרוג זה על מעשה הרצח שלה.

אבל בכללי, יכול להבין שזה טוב להרוג, אין לי מושג כרגע מה הכי טוב לעשות...

נראה לי שעונש מוות בישראל יתחיל דרך עונש למחבליםחושבת בקופסא

אם באמת תהיה רפורמה ראויה במערכת המשפט, הצעד הראשון הוא בהחלט החזרת ההרתעה דרך העניין הזה.

 

לגבי עונש מוות ל'פשעים אזרחיים'- לפי דין תורה גם מחלל שבת ראוי לעונש מוות. המדד של מה שמזעזע אנשים באופן רגשי הוא בהחלט לא יציב ואמין. כנראה שהשאלה מה עונש המוות בא לעשות. להרתיע אנשים מלבצע את העברה הזאת? להעניש את הפושע?

זה באמת תחום מסובך.

זה בעיקר עונש לפושע אבל יש בזה גם הרתעה.חסדי הים
איך שבתי דינים עבדו בפועל שהם חיפשו תירוצים ולימודי זכות לפטור את הפושע ממוות, אבל יש מקרים קיצוניים שזה דרוש, אולי אפילו בימינו.
הרב זצ"ל אומר....תות"ח!

בעול ראי"ה לראש השנה על המילים בתפילה: "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה" (חלק ב'): "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה.

הרע הגמור המוחלט, שאין בו שום ניצוץ של טוב, הוא שמח בכליונו, ואבודו ואפסותו זוהי שלמות התפתחותו היותר גדולה. ואנו צריכים להתרומם למדת-חסד מקיפה כזאת, עד אשר נשאף להיטיב לכל, וגם עם הרע אנו חפצים להיטיב במה שנכלהו, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה".

מצד שני, גם אם נגיד שיש איזה מקרה שזה לא טוב לרע, בוודאי שכשיש בחירה בוחרים בכלל ולא בפרט שעשה פשעים....

גם חז"ל אמרו: "ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ל"ז עמ' א'), ובוודאי בן-אדם של ממש שה' ברא הוא לא רע מוחלט (מלבד עמלק...), אלא בא להופיע אור מסויים בעולם, ואם היה אפשר היה עדיף שיחזור בתשובה, כמו הסיפור עם רבי מאיר וברוריה, שרבי מאיר רצה שהרשעים ימותו, וברוריה אמרה שצריך להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה (ברכות י' עמ' א'). ולכן כשמדובר באנשים, בוודאי שכלפי שמיא יש צער: "ואמר ר' יוחנן, מפני מה לא נאמר 'כי טוב' בהודאה זו, לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (שמות יד, כ) 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה'? ביקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!".

במדרש תנחומא (ב בשלח יג): "בשעה שהיו בני ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס לקב"ה ולא הניחן הקב"ה, שנאמר: 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה'. ואמר: 'וקרא זה אל זה ואמר קדוש' […] אמר להם הקב"ה: בניי נתונים בצרה ואתם מקלסים לפניי?".

מה שכן, המלבי"ם אומר, יש שמחה מצד זה שהצדק יצא לעולם ועכשיו תהיה פחות רשעה בעולם:

מלבי"ם תהלים ק"ד ל"ד: (לד-לה) "יערב עליו שיחי", ר"ל השיר יהיה על חיי ועודי, לא על אבדן הרשעים, כי שיר כזה לא יערב לה' כמ"ש מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה ולכן אשירה רק הצלתי ושיר כזה יערב לה', ובכ"ז "אנכי" בפ"ע "אשמח בה'" במה "שיתמו חטאים מן הארץ", כמ"ש שמחה לצדיק עשות משפט, ולכן אשמח בלבי על תום החטאים, כי עי"ז "ורשעים עוד אינם", שמעתה לא ימצאו עוד רשעים שירשיעו בזדון, שהגם שימצאו עוד חטאים שיחטאו מצד התאוה והיצר לא ימצאו מרשיעים בזדון לב, כי יכירו משפטי ה' וייראו מלהרשיע, ועי"כ "ברכי נפשי את ה'", וכמ"ש חז"ל שראה במפלתן של רשעי' ואמר שירה".

ואפשר לומר שגם השמחה היא מצד הרע שברשעים שאבד, גם אם הם עצמם בתוכם בריאות של הקב"ה ולכן יש בהם טוב. (למרות שמשמע לפי התניא שיש רשעים מאוד גדולים שהטוב הוא כבר לא בתוכם, אלא מקיף מסביבם, בחינת אור המקיף, וזה "רשע וטוב לו" על דרך הדרוש, גם את הנפש הא-לוקית, הטוב, הוא השפיע לרעה וטימא אותה. אמנם, זה ברובד הנפש, אך ברובד הנשמה שהיא בחינת אור המקיף, בה הוא לא פגם, כמובן....).

@סוסה אדומה

יש הלכות. יש את המשנה הידועה בסוף פרק אחסדי הים
במכות שמביאה מחלוקת תנאים לגבי השכיחות של מיתות בית דין.
להלכה הרמב"ם פוסק כתנא קמא וכותב בהלכות סנהדרין יד, י:
"צריכין בית דין להתיישב בדיני נפשות ולהמתין ולא יאיצו וכל בית דין שהרגו נפש בשבע שנים הרי אלו חבלנין אף על פי כן אם אירע להם להרוג בכל יום ויום הורגין".

עיין במסכת שמחות ב, ז:
"אחיהם וקרוביהם לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ואוכלין ושותין ושמחין שאבדו שונאיו של מקום, שנאמר הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי."

הבאת הוואי אמינא בגמרא בסנהדרין לו ע"ב (בטעות בשם רבי יוחנן וזה רבי יונתן), על כל פנים המסקנה ש-ה' לא שמח ואנחנו שמחים:
"אמר ר' יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש". זאת אומרת שאנחנו צריכים לשמוח על כליון הרשע.
זה פשוט לכל ילד שלומד חומש וקורא את שירת הים, שאנחנו שרים ל-ה' על כליון האויבים, וכן באין ספור מקומות בתנ"ך.
כן, אני יודע.תות"ח!

את האמת שבאתי להוסיף את זה, אבל שכחתי...

אמנם ההדרכה לאנשים הרגילים שאינם במדרגה הזאת היא לשמוח, כי אם לא, האדם יכול להשתבש ולהגיע לאהבת הרע ולשנאת הטוב ולהפוך את היוצרות ח"ו, וכיוון שבמבט האנושי שלו אין פה טוב, ויש פה רע, והוא לא מצליח לראות את הטוב, הוא רואה רע אובד, ולכן מנקודת מבטו יש גם מקום לשמוח.

הרמב"ם שהבאת היא בדיוק ראיה למה שאני אומר, שצריך לחפש אחרי צד הזכות, ורק משום שבסוף זה יכול לגרום להוספת רע בעולם ולריבוי שופכי דמים, כיוון שלא תהיה הרתעה, לכן לא הולכים אחר זה לגמרי. ומה שהוא מוסיף, "אם אירע", אין זה סתירה למה שכתב קודם, אלא שאומר, שאמנם בי"ד צריך לחפש אחר צד הזכות, אבל אם לא מצליח ל"הכשיל" את העדים ויש את כל הראיות, במקרה כזה בי"ד צריך להרוג. אולי זה משום שיש סייעתא דשמיא במקרים כאלו שישנן כל הראיות, וזה מעיד שזה אכן רצון ה', או שאם לא כך זה יעיד ממש שבי"ד בעד הרוצחים, ואם וודאי שיש פה רוצח, פה הם לא יכולים לחפש אחר צד הזכות, רק במקרה שאין פה וודאות והשאלה שדנים בה זה האדם הוא רצח או לא.

 

הרב זצ"ל מדריך להסתכלות יותר גבוהה ורחבה, של מי שיכול להבין שיש פה אכן דבר עצוב, ולהגיע להסתכלות המלאכית. כמובן, מי שלא שם, אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, בן-אדם הוא בן-אדם, ולא מצופה ממנו להיות מלאך. אך הרב זצ"ל חשב שאכן זה אפשרי להגיע להסתכלות הזאת, וגם אם לא בכל הרשעים האדם יכול להסתכל כך (לדוגמא, אני אישית לא יכול להסתכל כך על היטלר ימ"ש וזכרו....), לפחות בחלקם.

 

לגבי מה שאמרת שזו הו"א, אכן בתלמוד הבבלי זו המסקנה, אך בתנחומא במפורש שזו המסקנה (שזה תלמוד א"י). וגם למסקנה של הבבלי, מצווה על האדם ללכת בדרכי ה', ורק במצב שהוא לא נמצא שם, יש לגיטימציה לאדם לשמוח, ולא רק לגיטימציה, אלא אם האדם לא נמצא שם, ההדרכה לכתחילה היא לשמוח, ומי שלא נמצא במדרגה הזאת ועצוב, הוא יותר גרוע ונמצא במעלה קטנה יותר ממי ששמח, אבל בוודאי שהמדרגה האידיאלית היא לא כזאת.

 

והרב זצ"ל כבר כתב במקומות מסויימים שיש לשנוא את הרע ברשעים ולאהוב את הטוב שבהם. ומכיוון שאנחנו בארץ ישראל ויותר יכולים להבין את הרובד הפנימי והטוב שנמצא בתוך האנשים, לאט לאט העולם הופך יותר מופשט, ויותר מגלים שיש דברים שלא רואים אותם אך הם קיימים, ואפשר יותר לחיות בהסתכלות הזאת.

 

נ.ב. לגבי מה שכתבת שזה הלכות, שני דברים. א', הרמב"ם כותב שלגבי סוגיות אמוניות, כל אחד יכול לפסוק ע"פ מה שנראה לו, ואין בזה פסיקה מחייבת. ב', זה גם מאוד מובן מסברה, התורה לא מחייבת את האדם לחשוב כנגד ההבנה האישית שלו, או אם תרצה, האות שלו בתורה (כן יש מצוות מה לחשוב לגבי יסודות האמונה, כי האמונה בתורה זה דבר ששייך בכל נשמות ישראל וזו האמונה האמיתית שלהם באמת בתוכם, גם אם לא מודעים לכך, הכל יוצא מהתורה, אבל הזוויות וההבנות השונות בתוך התורה, בזה אין הקפדה של התורה על האדם מה לחשוב בדיוק....), אלא רק מה לעשות בפועל. לדוגמא, אדם למד סוגייה ויש לו הבנה מסויימת בסוגייה,, אבל היא נגד כל הראשונים והרבנים וכו'...בוודאי שהוא צריך ללכת במעשה ע"פ ההכרעה ההלכתית של רוב, אבל הוא לא חייב לשנות את ההבנה שלו בסוגייה, שלפיה יוצאת לו פסיקה אחרת. אמנם, הוא צריך להבין שיש גם מקום להבנה של האחרים, ושינסה להעמיק ולראות איך גם ההבנה המקובלת היא גם אמיתית ונכנסת בסוגייה, אבל הוא לא מוכרח לחשוב למסקנה כמו קריאת פשט הגמרא של הראשונים. ובוודאי גם בסוגיות האמוניות שהן דעות, ששם אין הכרח לחשוב בדיוק כפי משהו מסויים, מלבד יסודות האמונה. אם ישנה נפק"מ לגבי סוגייה אמונית מסויימת, אז במובן הזה היא כבר סוגייה הלכתית, ומהצד הזה הוא מחוייב לפסיקה ההלכתית שיוצאת מאותה סוגייה אמונית. אבל את ההבנה האמונית-מחשבתית שהוא תופס אין לו חובה לשנות.

המדרש תנחומא לא סותר את הגמרא. אפשר להגידחסדי הים
אותו חילוק שהגמרא חילקה.
כן, רק יש בעיה אחת....תות"ח!

שהמדרש לא אומר את זה, ונשאר במסקנה. להכניס משהו שהמדרש לא אמר לא נשמע לי נכון...נכון שבדוחק הייתי יכול לומר את מה שאתה אומר, אבל אם אפשר להסביר כמוני, שבאמת האידיאל הוא כמו בתנחומא, והגמרא מדברת מצד בני-אדם, ועצם זה שהתנחומא לא מוסיף עוד הבנה זה מראה שמה שכתוב בגמרא זה לא שינוי וחזרה מהדברים הקודמים, אלא הוספת סיוג, שמצד בני-אדם יש שמחה, וזה לגיטימי ואפילו לפעמים נצרך וטוב, אבל האידיאל הוא כמו שכתוב בפשטות בתנחומא מבלי סיוגים.

המדרש מדבר על ה' ומלאכים לא על בני-ישראל.חסדי הים
לא יוצרים מחלוקת אם אין צורך.
....תות"ח!

אמרתי שמדובר שבני ישראל רק יצאו ממצרים ולא היו במצב מרומם, אך וודאי שכשהאדם נמצא במצב יותר עליון ויכול יותר להתחבר לדרכי ה' בעולם, הוא גם יכול יותר לחיות במדרגה הזאת. תשמע, אתה בן-אדם נחמד, אבל אם אתה אומר א' והרב קוק זצ"ל אומר ב', במיוחד כשמדובר על תורת א"י, אין ספק מי צודק. אם היית מביא ראיות והוכחות להסבר שלך, שוין, גם אם הרב קוק היה אומר משהו, אם יש לך קושיות, אז אולי היה מתעורר ספק. אבל אם ההסבר שלך ממש לא מוכרח, והרב זצ"ל אמר משהו, ברי לי שהרב קוק צודק. אתה טוען, מדובר על מלאכים. מי אמר שזה גם לא יהיה שייך בבני אדם? הרב קוק חושב שזה כן שייך בבני אדם, וכך הוא חי בעצמו, וגם הדריך אחרים.

 

א', לא יצרתי מחלוקת, רק אמרתי שמה שכתוב בגמרא זו לא הו"א ולא מדבר רק על מלאכים, ועובדה שהמדרש סותם רק בהו"א ולא מביא את החילוק שמובא בגמרא. לכן, גם הגמרא עצמה לא אמרה את החילוק הזה שבבני-אדם א' ובמלאכים ב', אלא אמרה שבאותו זמן שעם ישראל רק יצא ממצרים, השמחה שלהם הייתה לגיטימית, ולרגע לא מוזכר שהיא אידיאלית והיא חובה הלכתית. ומי שמגיע למבט היותר מרומם, זה המצב האידיאלי. ב', אם קריאת הפשט אומרת שיש מחלוקת, לא אומרים את מה שאתה אומר. יש דוגמאות לכך שיש מחלוקת ראשונים האם יש מחלוקת במשנה או לא, והאם להסביר שהכל שנוי לפי תנא אחד, ויש לזה אפילו נפק"מ. אז הכלל הזה שאתה אומר לא נכון לגמרי. (את האמת שאני לא יודע כמה הוא נכון ומתי כן אומרים אותו, אבל בכל מקרה אם אתה רוצה לטעון את הכלל הזה שהוא קיים פה, עליך חובת ההוכחה...).

זה דין כללי לשמוח על מפלתם של רשעים.חסדי הים
המשנה לומדת את זה מהפסוק 'באבוד רשעים רינה' והגמרא מוסיפה את הפסוק 'ותעבור הרינה במחנה' ששמחו על מות אחאב.

הרב קוק לא כותב בשום מקום לסתור את העקרון הזה.
גם הרב קוק אומר באורות המלחמה שיש שמחה-תות"ח!

על כך שהעולם מתבסם ממות רשעים. וגם אני לא אמרתי לרגע שהרב קוק רצה לסתור עקרון זה. צריכה להיות שמחה על הרע שברשע שאבד, וצריך שתהיה עצבות על הטוב שהיה בו ואבד בלית ברירה. מזכיר שהגמרא בעצמה (סנהדרין ק"ב) מביאה את הסיפור על רבי אשי שקרא לאחאב, מנשה וירבעם, והתגלה אליו מנשה בחלום ושאל אותו שאלה הלכתית שלא ידע לענות עליה, והוא ואמר לו בעצמו תשובה, ואמר לו שאם הוא היה בזמנו, הוא היה מקפל שולי גלימתו ורץ לעבוד ע"ז. בקיצור, הגמרא בעצמה דנה את אחאב לכף זכות, וגם אחאב חזר בתשובה בסוף ימיו (אולי הגמרא שאתה מביא סוברת ששב והרשיע או משהו כזה, לא יודע...).

אחאב נכנע אבל לא חזר בתשובה שלמהחסדי הים
לכן המשנה בסנהדרין אומרת שאין לו חלק לעולם הבא.

(נכון שהפרקי דרבי אליעזר פרק מג מביא שחזר בתשובה שלמה, אבל עיין ברד"ל בפירוש שלו שם שמביא שרוב המדרשים חולקים על זה)
נו...תות"ח!

גם אם "רק" נכנע, הגמרא שהבאתי מראה שלא מדובר בסתם איזה מישהו שפל, מדובר על מישהו גדול שבסופו של דבר נכנע בפני ה' (לעומת אליהו הנביא שיש עליו קטרוג כנגד זה...כך חז"ל אומרים), ולמרות זאת הגמרא אומרת באבוד רשעים רנה. איך יש שמחה? מדובר על מישהו שהיה טוב והיו לו זכויות רבות, עד שלא מת אף אחד במלחמות שנלחם. זה כמו שח"ו נשמח שהרצל נפטר. גם אם במצוות של בן אדם למקום היה פושע, בסופו של דבר הוא היה שותף של ממש בתהליך הגאולה וביסוס ישראל מבחינה חומרית. לכן, וודאי שאמנם יש פה מצד אחד שמחה, ומצד שני עצבות על היהודי הגדול הזה שאפשר לראות ממנו ממש את העקרון (בסגנון חופשי): "כשיורדים יורדים עד עפר, כשעולים עולים עד הכוכבים".

בסופו של דבר אפשר לראות שמי שקרה לו "חברינו", אפילו לא כינה אותו בשם גנאי, אלא רק השווה את עצמו אליו, התבררה לו טעותו שחשב שהוא בכלל ברמה של אחאב. אז מי אנחנו שנדבר כנגד אחאב, גם אם בסופו של דבר הגמרא ורוב המקורות אומרים שלא חזר בתשובה לגמרי. וגם אם יש מקור בודד, יכול להיות שהוא צודק, מניין להכריע במחלוקת מדרשים לפי צד אחד? אין בזה הלכות של הכרעת רוב...

אחאב לא רק היה רשע גדול בבין אדםחסדי הים
למקום:
"ויעש אחאב בן עמרי הרע בעיני ה' מכל אשר לפניו... ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו".
"רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני".

עוד ציטוט מהגמרא בסנהדרין: "א"ר יוחנן שכתב על דלתות שמרון אחאב כפר באלהי ישראל לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל".

הוא גם היה רשע בבין אדם לחבירו: הוא תמך באיזבל ברדיפת והריגת הנביאים, וגם הרג את נבות וירש את אדמתו.

ברור שהיה בו מורכבות, כמו שגם הגמרא דנה בזה, אבל המשנה קובעת שאין לו חלק לעולם הבא.
הגמרא אומרת ששמחו במיתתו.

אפשר להתבונן במורכבות של אדם, אבל להרגיש סימפתיה זה כבר מסוכן, כי יש סיכוי שתימשך אחר מעשיו.
שכחת לצייןekselion
את כל המקורות בגמרא שמראים שלא רק שיש לו חלק לעולם הבא אלא הוא גם בגדר צדיק עצום..
אחאב אב לעבודה זרה ואח לשמים וכו

אין שום מקור בגמרא שכותב שישחסדי הים
לו חלק לעולם הבא. במקור הכי קרוב לכך שהוא היה מחצה על מחצה אבל עוון נבות הכריע את הכף.
כתוב שהוא עשה כמה מעשים טובים, זה לא אומר צדיק עצום.

גם בתגובה שלך עשית דבר שלא יעשה. או שלא עיינת ברש"י או שבכוונה התעלמת ממנו:
"אח לשמים - רע לשמים"
תבדוק שוב!ekselion
סנהדרין קד ע"ב למטה

מופתע ממך חסדי שאתה לא מכיר את החזל הזה.. הוא ממש ידוע
לא הבנתי ל-מה אתה מפנה. לגביחסדי הים
"אח לשמים"-רש"י מפרש: "אח לשמים - רע לשמים כדאמרינן (מגילה דף יא.) באחשורוש אח וראש:" "דכתיב ואח לצרה יולד - [ווי לצרה] אלמא אח . לשון רעה ווי:".
זה גנות עליו לפי רש"י.
וגם הי"ד רמ"ה מפרש לגנות: "אחאב אח לשמים לשון צרה כענין שנאמר ואח לצרה יולד דאלמא איכא אח דהוי לצרה".
אז היית צריך לציין את שיטת הראשונים. לפחות רש"י שהוא על העמוד.

גם אם התכוונת למהרש"א: "אחאב אח לשמים כו'. ר"ל כשהוא בצרה ואח תלה עינו לשמים כמ"ש הראית כי נכנע אחאב מלפני ואב כשהיה בטובה כרחם אב גו' תלה הדבר בעבודה זרה כמ"ש בעובדי ע"ז אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי גו':".
הוא מנסה להגיד שאחאב לא היה עקבי בעבודת ה'.

אם התכוונת לפירושים על עין יעקב שמפרשים את זה על מעשיו הטובים, אבל עדיין הראשונים לא פירשו כך.

על כל פנים, נכון שמזכירים עליו דברים טובים: "א"ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות".
"אלא אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה", ואז הוא היה מחצה על מחצה ורוח נבות היטה אותו לחובה כמפורש בכתובים ובסוגיא: "אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קיניה מחריב ביתיה"
"דפרע קיניה - קנאה הפורע נוקם חמתו וקנאתו מחריב ביתיה כרוח של נבות שנקם כעסו מאחאב ויצא ממחיצתו של הקב"ה:".
וזה כמו שהמשנה קובעת שאין לו חלק לעולם הבא ואין חולק.

וכך עולה מיומא פז ע"א: "שאת פני רשע לא טוב לא טוב להם לרשעים שנושאין להם פנים בעולם הזה. לא טוב לו לאחאב שנשאו לו פנים בעוה"ז שנאמר (מלכים א כא, כט) יען כי נכנע (אחאב מלפני) לא אביא הרעה בימיו". שפירשו שהוא קיבל את שכרו בעולם הזה ואיבד את חלקו לעולם הבא.

רק לגבי מנשה יש מחלוקת.
הבנת טוב מאד.ekselion
אתה אמרת בפירוש שאין מקור לכך שיש לו חלק לעולם הבא, הוכחתי לך שיש.

סופ
לא הבאת שום הוכחה. זה נגדחסדי הים
המשנה והגמרא שמבארת את זה כמה פעמים.
או שלא הבנת או שאתה מביע פה דעות לא ישרות, והסיבה שאני קצת חושש לזה שלא הבאת את רש"י שנמצא על הדף לגבי הפשט של 'אח'. תדע שזה מעשה לא ישר, וקשה להאמין שלא ראית את זה. אבל אני דן אותך לכף זכות שלא למדת את הסוגיא לעומק, וכנראה שמעת שביבים באיזה שיעור אמונה או למדת עם שטיינזלץ, ולכן לא הכרת את הרש"י.

למשל, אני לעיל הבאתי בעצמי לתות"ח את הפרקי דרבי אליעזר, שאומר שאחאב חזר בתשובה, רק ציינתי שהוא נגד המשנה והגמרא והרד"ל שם בפירושו מביא עוד מדרשים נגד הפרקי דרבי אליעזר.

על כל פנים, אני הבאתי מקור שלא מסתדר עם מה שאני מייצג ולא כיסיתי את זה, ואתה לא הבאת את רש"י על 'אח' ונסית לכסות את זה.
שוב אני דן אותך לכף זכות שאתה לא מכיר את הסוגיא לעומק ולכן לא בכוונה לא הבאת את זה.
דעות לא ישרות?!ekselion
הבאתי לך גמרא מפורשת!!

אתה לא רציני.. אין לי עניין להמשיך דיון כזה אם אפשר לכנות את זה דיון בכלל..

כל טוב
לא הבאת שום גמרא! טעותחסדי הים
גמורה!
גם לא חזרת בך שהטעית בפירוש של של 'אח לשמים' וזה מראה שלא אכפת לך מפירוש רש"י ר"ל.

המשנה (סנהדרין י ב) אומרת שאין לאחאב חלק לעולם הבא בלי שום מחלוקת.
הגמרא בבבלי לומדת את זה מ:
"ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב 'והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל' עצור בעוה"ז ועזוב לעוה"ב" (סנהדרין קב ע"ב)
הגמרא בהמשך אומרת שהוא היה מחצה על מחצה עד שעוון נבות היטה את הכף.
הירושלמי לומד את זה מירבעם: "וכי מה עשה אחאב כתיב 'ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט'. והלא קולותיו של אחאב הם כחומרותיו של ירבעם".

משנת רבי אליעזר ה, האבות דרבי נתן א לו, מדרש תנחומא מצורע גם מביאים את זה שאין לו חלק לעולם הבא בצורה פשוטה.

נקווה שמרוב שאתה מגן עליו, הוא לא יראה לך בחלום ויתקיים בך הגמרא בברכות נז ע"ב.
נראה לי שפספסת את סוף הדף שם:אני77

דורשי רשומות היו אומרים: כולן באין לעולם הבא שנאמר - "לי גלעד"- זה אחאב שנפל ברמות גלעד...

 

ולגבי אח לשמים- איני בקי בדברי הראשונים, אך אני יודע ששמעתי בשם תלמידי חכמים שפירשו את זה לשבח.

הו סופסופ מישו שיודע לקרואekselion
הפוסל במומו פוסל @חסדי הים
היית מביא את זה.חסדי הים
לא הבנתי שלזה התכוונת, כי כבר דחיתי את זה לעיל בשם הרד"ל כי זה המקור של הפרדר"א.
הבאתי לך את זה כברekselion
בתגובה השניה שלי.
אבל מרוב הליהטות שלך "להוכיח" שהאחר טועה ואתה צודק. בכלל לא שמת לב לזה אפילו.

מה גם שאתה גם ממש מממש כאן הלכה למעשה את הטעות של רב אשי בדונו את אחאב לחובה.

המלך אחאב ושאר אנשי הדורות ההם, אלו אנשים רמי מילה שאין לנו שום זכות לדבר עליהם רעה.
לוואי ואזכה לחלום שוב עליו
סתם כתבת ציון מקור. אניחסדי הים
חשבתי שהתכוונת למשהו אחר, כי כבר הבאתי את ה'פרקי דרבי אליעזר' שסומך על המקור הזה ודחיתי על פי הרד"ל.
חשבתי שנסית להביא משהו אחר מהדורשי רשומות כמו אמוראים שמסכימים אליהם ולא מצאתי.

אני שמח להסתמך על המשנה והאמוראים ורוב המדרשים.
משנה והאמוראים מול דורשי רשומות (שבכלל לא מופיעים בחז"ל בענייני הלכה. אולי אני טועה).
במיוחד שהשרשור הזה התחיל מהענין של שמחה על מות אחאב שזה מובא גם בגמרא כמו שכתבתי לעיל.

אם אתה רוצה לראות את אחאב בחלום אז תתכונן לפורענות כדברי הגמרא בברכות.

אני לא משווה את עצמי לאחאב. אני רק אומר שאין לו חלק לעולם הבא כדברי חז"ל.
אכן. מרוב להיטות כנראה.בן מערבא


זה המקור של ה'פרקי דרבי אליעזר'חסדי הים
שהבאתי לעיל. על זה הוא מסתמך. תפתח בפנים.
אבל כמו שהבאתי לעיל שהרד"ל לא מקבל את זה כי הוא אומר שסתמא במשנה והגמרא והמדרשים לא כך.
גם ראשונים האחרונים בעיקר מביאים את המשנה.

זה בלי להיכנס לדיון מה הסמכות של דורשי רשומות.
למה הרד"ל קובע?אני77

כל עוד זה מקור מפורש בגמרא (שמובא כמקור תורני כמובן, לא איזה "אמרי אינשי" או "בן סירא"), אז זה נחשב מחלוקת בחז"ל. והגמרא גם לא דוחה את זה, ככה שאין שום בעיה להסתמך על זה.

אתה יכול כמובן לטעון שזו לא השיטה העיקרית, ואפשר להבין את השיקולים מאחורי טענה כזו, אבל אין לטענה הזו בלעדיות.

הרד"ל אכן דן מה השיטהחסדי הים
העיקרית. אבל הוא גם אומר שה'פרקי דרבי אליעזר' עצמו שמביא את המקור הזה, לא בטוח הולך על פיו, כי אולי זה הוספה של המעתיקים וגם רבי עקיבא שמובא שאומר שהוא חזר בתשובה שלמה לכאורה סותר את עצמו, כי במועד קטן (כח ע"ב) כתוב שהוא עשה מצוה אחת וזכה להספד רק. משמע לא לעולם הבא.
כך שגם ה'פרקי דרבי אליעזר' לא ברור מספיק.
אם כי לפי דעתי כן משמע ב'פרקי דרבי אליעזר' בפרק מג שחזר בתשובה שלמה, כמו שכתבתי לעיל.

השאלה יותר מתעוררת לגבי מה לומדים מאחאב, והגמרא בסנהדרין אומרת ששמחו כשאחאב מת, כמו שהתחיל השרשור.
יש לזה נ"מ גדולה בשרשור הזה איך מתייחסים לרשעים בימינו. אני טוען שאדם שעובד עבודה זרה, רוצח וגוזל, צריך לשמוח במותו, גם אם הוא עשה קצת טוב. אם הוא לא חזר בתשובה.
זה גם לא סותר את ה'פרקי דרבי אליעזר', כי לפי דעתו אחאב אכן חזר בתשובה.
אני לא קובע, אבל יש סיכוי אולי שמא דורשי הרשומות הבינו שאחאב חזר בתשובה, והוא לא רק ניצל בגלל כמה מעשים טובים, אבל אולי אני טועה בהבנת הדורשי רשומות. על כל פנים רוב חז"ל לא ככה.
לגבי השאלה האם הוא זכה לעולם הבא,אני77

אז כמו שכתבתי- מספיק שהדורשי רשומות אומרים שכן, כדי שיהיה אפשר לחלוק...

ובעיקרון התייחסתי רק לעצם הטענה שלפי חז"ל ברור שאין לו חלק לעולם הבא, לא התייחסתי להקשר.

 

לגבי השאלה מה לומדים מהסיפורים על אחאב לגבי יחס לרשעים, אני חושב שגם אם הוא זכה לעולם הבא אין שום סתירה ביחס לדבריך על יחס לרשעים אלא להיפך.

ממה נפשך- אם הוא לא זכה לעולם הבא, יש דרשות שאומרות ששמחים במותו, והכל פשוט.

אם הוא זכה לעולם הבא- אז יש שתי אפשרויות:

או שאני אומר שהוא חזר בתשובה/היה מחצה על מחצה ולכן זוכה לעולם הבא, ובעצם הוא לא היה רשע, ולכן הדורשי רשומות חולקים גם על השמחה במותו. ואז המסקנה נשארת - שמי שהוא רשע שמחים במותו ומי שלא רשע לא שמחים במותו.

או שאני אומר שהוא מת ברשעו, ואעפ"כ יש לו חלק לעולם הבא, והדורשי רשומות לא חולקים על מאן דאמר ששמחים במותו, ובכל מקרה שמחים במיתת רשעים... 

במסכת שמחות שהבאתיחסדי הים
לעיל כותב ששמחים על חייבי מיתות בית דין שנאמר עליהם שהמיתה מכפרת וזוכים לעולם הבא.

רק רציתי להדגיש שבוודאי אלו שלא זוכים לעולם הבא שמחים, כמו אחאב.

לגבי דורשי רשומות לא בטוח לי מה הם סוברים לגבי שמחה.
מתחילהאחו
חשבתי להעיר שהדיון מתחיל לאבד צורה, אבל נראה לי שכשם שמצווה לומר דברים המתקבלים כו'.

בן יהוידע:

ונראה בודאי דאנשי כנסת הגדולה שמנאום בדבר זה לא נעלמה מהם דרשה זו של דורשי רשומות ומודו בה, אך כונתם לומר על פי עוצם אשמתם ראוי להיות להם גזרה זו דאין להם חלק לעולם הבא אבל אין הכי נמי סופם להתקן ולהנצל מן גזרה זו על ידי רבוי גלגולים שיהיה להם, ומה שהוצרכו לומר עליהם דברים אלו בפירוש כדי שיהיה להם כפרה בבזיון זה וכפרה זו תעשה להם סיוע להתקן על ידי גלגולים רבים.

גם החוזה מלובלין דן בדורשי רשומות הזה בכמה מקומות

האמת אין לי הכוחות הנפשיים לדון בזה כרגע אבל היטב חרה לי להסיר התלונה
לא הכרתי. אבל זה לא הפשטחסדי הים
בכלל.

רק אוסיף, שלפי דורשי רשומות החמרת על אחאב הרבה יותר, כי במקום ללכת ישר לעוה"ב הוא צריך ריבוי גלגולים.

אני לא מבין בזה.
אבל יכולתי יותר לקבל שלפי המשנה, אין להם חלק עכשיו רק סופם באחרית הימים להיתקן, ולפי דורשי רשומות הם מיד מתקבלים לעולם הבא.
אבל שוב חושב שגם זה לא הפשט.

אני חושב שהפשט לפי כמעט כל חז"ל שהם איבדו חלקם בעולם הבא לגמרי.
מעניין אם זה משנהekselion
למלך אחאב שנמצא כרגע בגן עדן

מה דעתך על אם יש לו חלק לעולם הבא או לא.

פשוט שאדם שמוסר נפש עבור עם ישראל יהיה לו חלק. ועוג איזה חלק..

העניין עם מחלוקת חזל בזה הוא בישביל להדגיש עניינים מוסריים הקשורים לתשובה ולהחטאת הרבים.
כנ"ל לגבי המלך מנשה והמלך ירבעם
פה טמונה הבעיה המוסריתחסדי הים
החמורה, אדם שעובד עבודה זרה בצורה רחבה מאוד כפי שמתארת התנ"ך והגמרא, מאפשר לאיזבל לרדוף ולהרוג נביאים, דואג להרוג את נבות כדי לגזול את השדה שלו, כאילו יכופר לו כל זה בגלל שמסר נפש לכלל ישראל.

תיקח רמטכ"ל היום שהיה רק דואג לרצוח מישהו כדי לגזול את השדה שלו, איזה שיימינג היו עושים לו.
אדם אחר היה מתבלבלekselion
וחושב שאתה בכלל לא מכיר את כתבי הרב. בינתיים זה הרושם שאתה יוצר. כי הדיבור הזה הוא ההיפך מהראיה הכללית והאחדותית שלו. הדברים הם לא שחור או לבן.


אבל לא מתכוון עכשיו לעשות לך סקירה על שיטתו מאחר שאתה אמור כבר לשחות בזה הרבה יותר ממני.
רק אומר דבר אחד: ח ב ל
הציבור הדת"ל ניפח דבריםחסדי הים
של הרב קוק.

לדוגמא לענייננו:
הרב קוק כתב הספד על הרצל בהספד של אחאב.
אני גם מסכים שצריך היה להספיד את אחאב, כמו מועד קטן כח ע"ב מגילה ג ע"א ועוד מקומות.

אני גם מסכים שהיה באחאב ובהרצל ניצוץ של משיח בן יוסף, כי כל מי שמוסר נפש למען עם ישראל יש בו ניצוץ של משיח בן יוסף.

אני גם יודע שהוא מביא בהספד את דורשי רשומות.
אבל אני קורא את ההספד כתרומה שלהם לכלל ישראל שהייתה אמתית, והרב קוק בא להסביר את דורשי רשומות למה אחאב זכה לעוה"ב לשיטתם בגלל תרומתו לכלל ישראל, לא שבא לפסוק במחלוקת כדורשי רשומות נגד המשנה.

אבל הוא לא בא לדון באישיות הפרטית שלהם, כי אחאב היה רקוב מבפנים, וכמו שרומז הרב קוק בעדינות "מפני שעכ"פ שמר את כבוד האומה כלפי חוץ...ועכ"ז לא הכיר ערכה של תורה וקדושת השי"ת המיוחדת שבה כל יתרונם של ישראל."

לגבי הרצל, אני לא דן באישיותו, כי אני לא ביררתי מספיק. על כל פנים הוא לא רצח וגנב ועבד עבודה זרה, גם אם הוא היה רחוק משמירת תו"מ.
הרב קוק לא הספיד את הרצלאני77

אלא דרש על הפסוק המדבר על "המספד בירושלים" לאחר מותו של הרצל.

זה יותר דומה לרב שמעביר שיעור בישיבה בנושאי אקטואליה, ומתייחס למורכבויות שקיימות בעולם.

 

כמובן שהמסר שבדרשה הזו הוא מסר שיש בו זכר להספד, גם באופיו וגם בתוכנו. וכמובן שחלק ממה שהראי"ה רצה לומר זה שצריך לראות את הצד של התיקון שבא לעולם על ידי הרצל ושכמותו, אבל זה עדין לא הספד.

הוא כתב מאמר שהכותרתחסדי הים
'המספד בירושלים'.
ויש בכותרת המשנה 'בפטירת הד"ר בנימין זאב הרצל ז"ל' (לא יודע אם הרב קוק כתב את כותרת המשנה או לא)

אני כן רואה את זה ככתיבת הספד כמו שכתבתי בהודעה הראשונה.

אולי אתה יכול להוסיף יותר פרטים מסביב שאינני יודע להוכיח את טענתך. אבל מעצם המאמר זה נראה כמו הספד. לא בכל הספד מדברים ישירות על הנפטר.


אמרתי- זה בנושאי אקטואליה, ברור שההקשר הוא הרצלאני77

ואני חושב שכותרת המשנה  ניתנה על ידי העורך כדי שתדע מה ההקשר שבו הדברים נאמרו. הרב קוק עצמו לא מזכיר את הרצל בכל הנאום אפילו ברמז.

 

אין פה הרבה מה להוכיח. מה שאני טוען זה לכיוון השני- שאין הוכחה שהוא כן הספיד אותו.

אבל מה שנכתבחסדי הים
זה היה על פי נאום שנשא ביפו ביום קבורתו של הרצל (כמובן לא בנוכחות גופתו. אני מתכוון ביום) במסגרת של הספדים. ככה קראו לזה אז.

אני לא בקיא מספיק, אם כל ההספד עלה על הכתב. אבל זה היה על בסיס הנאום הזה.
צודק. לא ידעתיי את הפרטים המדוייקיםאני77

עכשיו בדקתי ואכן כדבריך, זה היה במסגרת הספדים על הרצל.

אם כי עדין  כשמסתכלים למשל במאמר "על במותינו חלל", זה נראה שהוא שולל הספד וצער על יהודי מומר.

הרב קוק מלמד זכותחסדי הים
על אלו שמתדבקים ברוח האומה שהם לא פורשים מהציבור לגמרי. (מלבד המקרה שם שנהרגו על ידי נכרים)

יכול להיות בכוונה הרב קוק הספיד את הרצל בצורה יותר כללית מאשר אישית, כמו שעולה מהמאמר. אם כי אני לא בטוח מה הוא אמר בפועל, ואולי מה שכתוב זה תמצית.

כמו שכתבתי כבר, אני לא מכיר לגמרי את האשיות של הרצל, אבל הוא לא עבד ע"ז, רצח וגנב כמו אחאב, אם כי הוא לא שמר מצוות.
הוא מלמד זכות אבל אומר שזה לא מספיקאני77

ולגבי זה שהספיד בצורה כללית ולא אישית, זה בדיוק מה שחשבתי לומר, שהוא באמת לא בא להספיד את הרצל.

 

וזה לא נכון לצייר את אחאב כרוצח וגנב. רדיפת הנביאים לא נעשתה על ידו אלא על ידי איזבל. ויש לציין שזו רדיפה פוליטית ולא אישית, ולכן לא ברור עד כמה זה נחשב כרצח בסטנדרטים של אז.

אגב, אחאב עצמו נפגש עם נביאים כמה פעמים ומעולם לא עשה להם מאומה רע.

כרם נבות היה מקרה חריג, ובאמת המקרה הזה הוא שהיטה את הכף של אחאב לחובה, אבל רואים בבירור שההתייחסות לאחאב היא כאל רשע גם לפני כן, אלא שהרשעות שבו עדין לא הכריעה. ויש להאריך. ואין הבדל גדול בין ע"ז לבין מומר. במובנים מסויימים מומר זה חמור יותר.

אחאב סיבב רציחהחסדי הים
וזה נחשב לו כשפיכות דמים.

לגבי הנביאים הבאנו בשרשור את הירושלמי בפאה: שהדילטורין לא סיפרו למלך אחאב על הנביאים, יוצא מזה שאם היו מספרים לו, אז הוא היה מאפשר את הריגתם. גם עובדיהו פחד להגיד לאחאב על אליהו, שמא אליהו יתעלם, ואז אחאב ימית אותו. זאת אומרת שאחאב היה מסוכן.

לפעמים רדיפה פוליטית יותר חמורה. במיוחד שהוא איפשר לאיזבל לרדוף את הנביאים קדושי עליון.

לגבי כרם נבות, הוא ממש סיבב את הריגתו. פשוט נצטט את הרמב"ם רוצח ושמירת הנפש ד, ט:
"אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילוהו מן הדין שנאמר אדם עשוק בדם נפש וגו'. צא ולמד מאחאב עובד ע"ז שהרי נאמר בו רק לא היה כאחאב וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלהי הרוחות לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות שנאמר ותצא הרוח ותעמד לפני ה' זה רוח נבות ונאמר לו תפתה וגם תוכל והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב קל וחומר להורג בידו."

אחאב היה מומר לעבודה זרה, הוא בנה עבודה זרה על כל תל ותל. זה חמור מסתם מומר.
זכותו תגן עלינוekselion
זה בדיוק העניין...תות"ח!

מאיפה אתה קובע באופן מוחלט ש"אחאב היה רקוב מבפנים"? אפשר לומר שברובד הנפש וכלפי חוץ הוא התנהג באופן לא ראוי ולא טוב, אבל מניין לך שהוא איבד את סגולת ישראל? "ישראל שחטא ישראל הוא", וכל עוד יש לו קשר לאומה ולעם, והוא נשאר יהודי וזו הזהות שלו ולא ניתק עצמו מהכלל, יש בו סגולת ישראל. ק"ו אחד שמסר נפשו על עם ישראל, כמו אחאב, שמת כגיבור במלחמת ישראל. חבל סתם ללכלך על אנשים מהתנ"ך מבלי לחשוב ולהיזהר.

בדבר אחד אני מסכים איתךאחו
שבשביל להתעמק את בהסתכלות הזאת צריך א' הכנה תורנית מספקת ב' לא לטשטש בין גבולות הטוב והרע ולצערנו יש ה"מתחרבשים" בזה והתוצאות ידועות
למה זה פשוט לך?אני77

בית דין של מעלה נוהג להתייעץ איתך בנושא?

 

יש משנה מפורשת שאומרת שלאחאב אין חלק לעולם הבא.

מאיפה אתה מביא את הבהירות הזו ש"כל אדם שמוסר נפש עבור עם ישראל יש לו חלק", ושאת המשנה צריך לפרש בדרך אחרת?

הנביא כותב שאחאב עשה את הרע בעיני ה'. אם כדבריך, היה צריך לכתוב שאחאב עשה את הטוב בעיני ה', רק לא כדוד המלך... (כמו שכתוב 

 

ולגבי הראי"ה, אני חושב שאתם (לא רק אתה, עוד אנשים פה בשרשור) מסיקים מסקנות לא הכרחיות מדברים שהוא אמר. 

 

אני לא מנסה להחמיר או להקלאחו
זה לא דיון בדיני תערובות שפוסקים שמצווה להאמין ככה או אחרת
מבלי להיכנס לגוף הדיון ככה למדתי מרבותיי שיש שיטה ללמוד מדרש,

ללמוד מדרש זה לא להכריע האם יעקב ישן על אבן אחת או על י"ב אבנים אלא להבין דברי חכמים וחידותם ומה מסתתר מאחורי הדברים

אין כזה דבר "פשט המדרש לא ככה", זה בערך כמו שאני אגיד "זה לא הפשט בשער רוח הקודש", גם פשט הפסוקים הוא לא ככה, עיקר העיון במדרש הוא לא מניית השיטות השונות והכרעה ביניהן אלא להבין מה עומד מאחורי, מה עניין הפסוקים שהם הביאו, מה זה לי גלעד ולי מנשה, מה הקשר בין הֶקשר הפסוק בפרק לעולם הבא, מה ההבדל היסודי בין מ"ד א' למ"ד ב', מה הקשר בין החטאים המסוימים שהוזכרו לשלילת עולם הבא, אלה העיונים המתבקשים לדעתי,

יש הרבה סוגיות שבהן רש"י זה לא כל־כך הפשט לעומת ראשונים אחרים, האם מצקצקים או מבינים כמה שיכולים?

היה לפני כמה זמן דיון לגבי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ביחס לפסק הלכה אתה צודק שניתנה התורה בידי בני־אדם להכריע על־פי הכללים הידועים כו' אבל במדרש אין חובה להכריע וליישב את כל הסתירות, אדרבה יש הרבה מדרשים סותרים כי זה לא בא לספר מעשה שהיה כך היה אלא רעיונות עמוקים ונפלאים
אני לא זוכר אם הדיון היה איתךחסדי הים
או לא.
אבל כבר הזכרתי כאן שאני לומד מדרשים אחרת.

אני לומד מדרש כמו שאני לומד גמרא. אני מנסה להבין מה הם מנסים להגיד באופן ישיר ולא לחפש כל מיני דברים שלא מבוארים שמה, אלא אם כן זה ברור שזה בא ללמד משהו נסתר.
כמובן שאפשר להעמיק אבל זה חייב להיות בהתאם לרובד הישיר של המדרש.

אני גם סובר שיש במדרש צורך בהכרע, כי גם אמונות ודעות צריכות הכרעה במה להאמין ואיך להתנהג במידות ודעות.

טוב כל אחד יש לו שיטה. לא נגיע להסכמה.
טובאחו
מעניין מהיכן השיטה הזאת

על־כל־פנים לחלק ציונים לפרשנים שהם מתאימים לפשט או לא, אתמהא.
...תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך ח' בשבט תשפ"ג 23:47

לא אביא כאן את הפסוקים כי אתה בטח מכיר וזה לא נצרך, אבל יש פסוקים מאוד דומים לגבי מלכים אחרים בסגנון מאוד דומה, שעשו הרע כמו שלא היה לפניהם וכו'...אז התיאורים האלו שאתה מתאר כאילו הוא היה המלך הכי רשע בעולם, זה לא נכון, כי התנ"ך הרבה פעמים מדבר בלשונות גוזמא, וניתן לראות שהוא מצמיד הרבה תיאורים כאלו שעשה כמו שלא היה לפניו על הרבה מלכים. (לא שאי אפשר להבין את זה באופן פשטי, שפשוט יש מן הדרגה כזאת, אבל הפשט הוא לא כך, וגם אני חושב שגם מלכים אחרי אחאב היו מתוארים כך....).

 

לגבי איזבל, זה דווקא מראה שהוא עצמו לא היה כ"כ רשע, אלא אשתו גררה אותו למעשים הנוראיים האלו, כולל רציחת נבות ולקיחת כרמו שזה היה בעידוד ודחיפת איזבל, ואחאב מלכתחילה לא תכנן לעשות את זה. הריגת הנביאים גם כן מיוחסת דווקא לאיזבל ולא מוזכר שאחאב עצמו בכלל הרג את הנביאים: "ויהי בהכרית איזבל את נביאי יהוה ויקח עבדיהו מאה נבאים ויחביאם חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים" (מלכים א' י"ח, ד').

 

"ברור שהיה בו מורכבות...". נו, אם הייתה בו מורכבות, אז יש בו טוב בהכרח. זה שאין לו עולם הבא לא בהכרח אומר שלא היה בו טוב. (לא יודע מה איתך, אני לא מבין בענייני עולם הבא, ומה בדיוק זה אומר מי שאין לו עולם הבא, אם אתה יודע בוודאות להגיד לי שמי שאין לו עולם הבא אומר שאין בו טוב, סבבה. כל עוד זה לא המצב, אין לך מה לטעון כנגדי....).

 

אם הייתי מרגיש רק "סימפתיה", בהחלט היה חשש כזה, אך כיוון שאני יודע שהמצב מורכב לשני הצדדים, ואני גם שמח על הרע שהיה בו וכלה, יש פה יחס אמיתי ומאוזן כפי שצריך להיות ואין סכנה לנטות לאחד מהצדדים. אם אתה חושב שזה מסוכן בשבילך, אל תחוש את האהבה כלפיו והעצבות על הטוב שבו שכבר לא בעולם, אבל מצד שני גם אני חושב שלא ראוי לקרוא לו רשע בפועל, אלא "שב ואל תעשה עדיף".

 

נ.ב. לצטט פסוקים על אחאב כנגד גמרא זה די מצחיק, כי סביר להניח שהגמרא ראתה את הפסוקים וכתבה את דבריה על גביהם.

 

@חסדי הים

חייב להעיר, שלא מתו במלחמות זה לא קשור לאחאבמבקש אמונה

אלא כי לא היו מלשינים בעם ישראל. 

 

אין מה לזקוף את זה לזכותו

ברור שיש לזקוף לזכותו.....תות"ח!

מלך זה משהו כללי, לא סתם מישהו שבמקרה עומד באותו זמן בעם. הוא מייצג את העם והמצב שלו. זה שהעם היה במצב כזה זה אומר משהו על אחאב, בדיוק כמו שחז"ל זקפו לזכות חזקיהו את העובדה שכל התינוקות ידעו סדר טהרות.

ברור שלא.מבקש אמונה

לא מייצג ולא נעליים.  

אם היה קשר כלשהו חז"ל היו אומרים את זה, אם זה לא כתוב למה להמציא..

 

על חזקיה המלך כתוב מפורש שהוא הכריח את כולם ללמוד אז ברור שזה נזקף לזכותו

לעומת זאת חז"ל אומרים מפורש שהיו מנצחים כי לא היו דלטורים... לא בגלל אחאב!

 

(הוא דווקא התנהג הפוך ועשה מעשה גרוע מהלשנה בזה שהוציא שקר על נבות כדי להרוויח

ואם היו מלשינים על הנביאים במערה הוא לא היה מוכיח אותם ולא מונע את אשתו מלהרוג אותם.

אז זה לא הגיוני לזקוף לזכותו שאין מלשינים)

איך כ"כ ברור לך שלא?תות"ח!

מילא אתה מסופק, אבל אין לך אף הוכחה...האם אתה מניח את המבוקש?

 

כל דבר חז"ל אומרים? לא הבנתי את הטענה....

כתוב שסיבת הנצחון זה כי לא היו דלטורים. אבל לא כתוב לרגע שזה לא מעיד על אחאב. זה כמו שאני אגיד, ניצחנו את מצרים כי היו לנו חיילים טובים. האם זה סותר שזה מעיד גם על גדולתם של המפקדים? לא. המפקדים הובילו את החיילים והוציאו מהם הכי הרבה שאפשר. אחאב הביא את עם ישראל למצב הזה, עובדה שלפני כן כן היו דילטורים. וודאי שיש קשר בין מלכות אחאב לבין חוסר הדילטורים. וברור שאחאב מסר נפשו מבלי נגיעות אישיות, ולכן גם העם התמסר ולא נטה אחר התאוות והסגיר חיילים שלנו בעד בצע כסף.

 

ש' מסקרנות: אתה מנסה בכוח להוריד מאחאב את הזכויות שלו?

ההפך, אני הולך לפי חז"ל ואתה מניח את המבוקש מבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ח' בשבט תשפ"ג 01:47
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ח' בשבט תשפ"ג 01:44

בגלל אחאב הם היו עובדי עבודה זרה, אז וודאי שהם היו צריכים למות במלחמות

זה שלא מתו זה חידוש גדול! וצריך לדעת מה הסיבה

באים חז"ל ואומרים שזה בגלל שלא היו מלשינים, זהו זה הסיבה...

 

אם חז"ל לא אמרו אז אתה זה שצריך להוכיח שחז"ל סברו שכל מה שהעם עושה נזקף לזכותו או לחובותיו של המלך 

לא תמיד המלך קשור לאיך שהעם מתנהג.  כמו שהיה מלך צדיק שהעיף את כל המניעות לעלות לרגל והעם המשיך לא לעלות.  ולא כתוב בשום מקום שהוא אשם

 

אני בכלל לא מסופק, פשוט לי שזה לא בזכותו..

אין לי מה להוריד לו מ"הזכויות" כי אין כאלה אלא אם תוכיח שיש. 

זה פשוט שאתה צודק: כל ההוכחהחסדי הים
שלא דיברו לשה"ר שלא גילו לאחאב על הנביאים, והמשפט המסיים בירושלמי פאה והמדרשים: "וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא".

מה שכתבת בהתחלה שבגלל אחאב עבדו עבודה זרה ולכן היו אמורים להפסיד, זה חידוש, וזה משמע ב'שערי תשובה' ג, רכב: "דורו של אחאב לא היו בהם דילטורין... ועל ידי כן היו יורדים למלחמה ונוצחים, 'אף על פי שאחאב היה עובד עבודה זרה' ".
👍מבקש אמונה

מחילה רק לא הבנתי מה שאמרת בסוף..

זה חידוש מה שאמרתי שהם היו אמורים להפסיד? 

יש בזה חידוש שדווקא בגללחסדי הים
אחאב היו אמורים להפסיד, כי רוב הדור חטאו בעבודה זרה, כמו הלשון של המדרש שהדור של אחאב עובדי עבודה זרה, אז היה אפשר להגיד שלולא שלא דיברו לשון הרע, היו אמורים להפסיד בגלל עוון הכלל.

כנראה רבינו יונה מבין כמו שכתבת, שאחאב הוא זה שהחטיא אותם בעבודה זרה, ולכן בגללו היו אמורים להפסיד.
אהה..מבקש אמונה

אז אני אמרתי שבגללו הם עבדו עבודה זרה, אבל לא שדווקא בגללו הם היו אמורים להפסיד 

 

אבל יישר כוח על החידוש מרבינו יונה (אם אכן אלו דבריו)

תעיין שם. ציטטתי ממנו.חסדי הים
יישר כוח. באמת נראה ככהמבקש אמונה


אגב, המשל של החיילים לא קשור לנמשלמבקש אמונה

חייל נלחם לפי הפקודות שקיבל אז ברור שיש קשר בין הניצחון למפקד

לעומת זאת, אזרחי מדינה לא קשורים למלך כאילו היה המגדלור המוסרי שלהם ולפעמים גם שונאים אותו ורק מצפים שיעוף להם מהחיים

סליחה שאני מתערבאחו

כל הנושא הזה מבואר באופן מאוד יסודי בליקוטי מוהר"ן [סד], ולדעתי אפשר להבין מתוך כך גם את גישת הראי"ה זצ"ל,

 

אצטט בקיצור נמרץ את עיקרי הדברים כי הדברים ארוכים:

 

"וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי, אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג, כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי צָרִיך לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים, יֵשׁ וָאַיִן, כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם וְאֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם לא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל, אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלקוּת, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ, וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, עַד לֶעָתִיד לָבוֹא.

 

וְדַע, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי אֶפִּיקוֹרְסִית יֵשׁ אֶפִּיקוֹרְסִית, שֶׁבָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְעָלָיו נֶאֱמַר: 'וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס' כִּי הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת יֵשׁ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה [...] אַף שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיך לִבְרחַ וּלְהִמָּלֵט מִשָּׁם אַך אַף עַל פִּי כֵן מִי שֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם, אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצא הַצָּלָה לָצֵאת מִשָּׁם כִּי יוּכַל לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אִם יְבַקְּשֵׁהוּ וְיִדְּרְשֵׁהוּ שָׁם כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים יֵשׁ שָׁם כַּמָּה נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה [...] וְעַל כֵּן יוּכַל לִמְצא שָׁם אֱלקוּת וְשֵׂכֶל לְיַשֵּׁב הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת [...] וְעַל כֵּן הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת יֵשׁ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה וְעָלָיו נֶאֱמַר וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס.

 

אֲבָל יֵשׁ עוֹד מִין אֶפִּיקוֹרְסִית [...] כִּי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, בָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי אֲשֶׁר שָׁם בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי אֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לִמְצא לָהֶם תְּשׁוּבָה הַיְנוּ לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּי אִלּוּ הָיָה מוֹצֵא שָׁם גַּם כֵּן אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אִם כֵּן לא הָיָה פָּנוּי, וְהָיָה הַכּל אֵין סוֹף כַּנַּ"ל.


וְעַל כֵּן עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, נֶאֱמַר: "כָּל בָּאֶיהָ לא יְשׁוּבוּן" כִּי אֵין שׁוּם תְּשׁוּבָה עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת מֵאַחַר שֶׁבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי שֶׁמִּשָּׁם צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ כִּבְיָכוֹל.

 

רַק יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וַאֲפִילּוּ עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי שׁוּם חֲקִירָה וְחָכְמָה, רַק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך 'מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין' נִמְצָא שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל בְּתוֹך כָּל הָעוֹלָמוֹת, וּסְבִיב כָּל הָעוֹלָמוֹת וְצָרִיך לִהְיוֹת הֶפְרֵשׁ כִּבְיָכוֹל, בֵּין הַמִּלּוּי וְהַסִּיבּוּב שֶׁאִם לָאו, אִם כֵּן הַכּל אֶחָד [...]


וְהִנֵּה עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִינִים [...] אִם כֵּן שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי בְּעַצְמוֹ נִתְהַוָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַך [...] רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זאת, וְלִמְצא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל עַל כֵּן הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסִית הַבָּא מִשָּׁם מֵחָלָל הַפָּנוּי, כִּי יוֹדְעִים שֶׁבְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לִמְצא לָהֶם תְּשׁוּבָה, כִּי אִם הָיָה מוֹצֵא עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁהָיָה מוֹצֵא בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אִם כֵּן לא הָיָה חָלָל הַפָּנוּי [...]

 

אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ, וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל, עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם, הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי
הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה, מֵאַחַר שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שֵׂכֶל וְאוֹתִיּוֹת לְיַשְׁבָם כַּנַּ"ל, [...] 'כְּשֶׁשָּׁאַל עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא, זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ הֵשִׁיבוּ לוֹ: שְׁתֹק כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה' הַיְנוּ שֶׁאַתָּה צָרִיך לִשְׁתּק, וְלִבְלִי לִשְׁאל תְּשׁוּבָה וְתֵרוּץ עַל קֻשְׁיָא זוֹ כִּי כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר עַל כֵּן אַתָּה צָרִיך לִשְׁתּק עַל שְׁאֵלָה זוֹ כִּי הוּא בִּבְחִינוֹת עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר לְיַשֵּׁב אוֹתָהּ וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלא שֵׂכֶל כַּנַּ"ל עַל כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה וְצָרִיך רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתּק שָׁם וְעַל כֵּן אָסוּר לִכְנס וּלְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית וְהַמְּבוּכוֹת אֵלּוּ כִּי אִם צַדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה כִּי משֶׁה הוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה, [...] וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק [...] יָכוֹל לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הַמְּבוּכוֹת אֵלּוּ, [...] וְצָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם כַּנַּ"ל.

 

וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי הַנִּגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק, [...] הוּא מַעֲלֶה אֶת הַנְּשָׁמוֹת מִן הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם כִּי דַּע, שֶׁכָּל חָכְמָה וְחָכְמָה שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן מְיֻחָד שֶׁזֶּה הַזֶּמֶר מְיֻחָד לְחָכְמָה זוֹ, [...] וַאֲפִילּוּ חָכְמַת הָאֶפִּיקוֹרְסִית, יֵשׁ לָהּ נִגּוּן וְזֶמֶר הַמְיֻחָד לַחָכְמָה הָאֶפִּיקוֹרְסִית [...] וְכֵן מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה [...] וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד רֵאשִׁית נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא תְּחִילַת הָאֲצִילוּת וְשָׁם אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה וְאֵין מַקִּיף לְאוֹתָהּ חָכְמָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם כִּי אִם אוֹר הָאֵין סוֹף הַמַּקִּיף לֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁבְּתוֹכוֹ כָּל הַבְּרִיאוֹת וְהַחָכְמוֹת וּבְוַדַאי גַּם שָׁם יֵשׁ בְּחִינַת חָכְמָה אַך הַחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּאוֹר אֵין סוֹף אִי אֶפְשָׁר לֵידַע וּלְהַשִּׂיג אוֹתָהּ כִּי אֵין סוֹף הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ, וְחָכְמָתוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל וְאֵין שָׁם רַק בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַך שֶׁאוֹרוֹ הָאֵין סוֹף מְסַבֵּב כָּל עָלְמִין וּמַקִּיף הַכּל וֶאֱמוּנָה, יֵשׁ לָהּ גַּם כֵּן זֶמֶר וְנִגּוּן הַמְיֻחָד לֶאֱמוּנָה [...] אוֹתוֹ הַזֶּמֶר הוּא גַּם כֵּן לְמַעְלָה מִכָּל הַנְּגִינוֹת וּזְמִירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם [...] כִּי הוּא הַזֶּמֶר הַשַּׁיָּך לְהָאֱמוּנָה בְּהָאוֹר אֵין סוֹף עַצְמוֹ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכּל. [...] וְלִבְחִינַת זֶמֶר שֶׁל אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה הַזּאת, אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה כִּי אִם צַדִּיק הַדּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אֱמוּנָה זוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה [...] וְזֶה: "אָז יָשִׁיר משֶׁה" וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'שָׁר לא נֶאֱמַר, אֶלָּא יָשִׁיר' מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה [...] וְעַל כֵּן עַל יְדֵי נִגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת משֶׁה כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה עוֹלִים וְיוֹצְאִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁנָּפְלוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי [...]

 

וְזֶה, וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי וְכוּ' הוּא בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי כִּי פַּרְעה לְשׁוֹן בִּיטּוּל, מִלְשׁוֹן: "תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם" [...] הַיְנוּ בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא בָּטֵל וּפָנוּי מִכּל וּבְתוֹכוֹ הִתְגַּלּוּת כָּל הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל וְשָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי יֵשׁ כְּבֵדוּת לֵב כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּחִינוֹת הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל וְכָל הַחָכְמוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, יֵשׁ בָּהֶם כְּבֵדוּת לֵב שֶׁנִּשְׁאָרִים בְּקֻשְׁיָא עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְאִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵחֲמַת שֶׁפִּנָּה אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם כִּבְיָכוֹל כְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַבְּרִיאָה לְהִתְהַוּוֹת כַּנַּ"ל "משֶׁה בּא" וְכוּ' שֶׁמּשֶׁה דַּיְקָא, יָבוֹא אֶל פַּרְעה, בְּחִינוֹת הֶחָלָל הַפָּנוּי כִּי אָסוּר לִכְנס לְשָׁם כִּי אִם בְּחִינוֹת משֶׁה כַּנַּ"ל כִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל [...]


וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' כִּי שָׁם תּוּכְלוּ לְהַכִּיר אֶת ה' כִּי יֵשׁ שָׁם נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה וְאוֹתִיּוֹת כַּנַּ"ל הַיְנוּ, שֶׁאֲפִילּוּ בְּתוֹך בְּחִינַת הַשְּׂחוֹק, בְּחִינַת הַקְּלִיפּוֹת הַיְנוּ בְּחִינַת אֶפִּיקוֹרְסִית הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁבָּא מִבְּחִינַת רִבּוּי אוֹר כַּנַּ"ל גַּם שָׁם תּוּכַל לְהַכִּיר אֶת ה' כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: 'וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס' כַּנַּ"ל כִּי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אוֹתִיּוֹת וְנִיצוֹצוֹת לְיַשְּׁבָם כִּי הֵם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים כַּנַּ"ל וְזֶה, וַיָּבא משֶׁה אֶל פַּרְעה וְכוּ' הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלֶך הוּא בְּחִינַת לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי מָחָר לְקַבֵּל שָׂכָר [...] הַיְנוּ בְּחִינַת קִבּוּל הַשָּׂכָר לֶעָתִיד לָבוֹא וְאָז יָבִינוּ בְּחִינַת הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם אֵיך אֶפְשָׁר לִהְיוֹת, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם אֱלקוּת, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ הַקִּבּוּל שָׂכָר כִּי עִקַּר הַקִּבּוּל שָׂכָר לֶעָתִיד הוּא, שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַשָּׂגוֹת וְיָבִינוּ מַה שֶּׁהָיָה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאָז יֵדְעוּ שֶׁהֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא בִּבְחִינַת אַרְבֶּה כְּהַהוּא קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁהּ מִנֵּהּ וּבֵהּ [כַּמּוּבָא בְּכָל סִפְרֵי קַבָּלָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סוֹד חָלָל הַפָּנוּי] לְבוּשׁ, הוּא בְּחִינַת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי שֶׁעַל יָדוֹ בְּחִינַת הַלְּבוּשִׁין, יָבִינוּ שֶׁהוּא מִנֵּהּ וּבֵהּ שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם אֱלקוּת וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ בְּחִינַת צִמְצוּם, בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי [...] שֶׁאָז בְּיוֹם מָחָר, שֶׁיִּהְיֶה הַקִּבּוּל שָׂכָר יִתְגַּלֶּה סוֹד בְּחִינוֹת הַלְּבוּשִׁין, בְּחִינַת הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל כִּי אָז יִתְגַּלֶּה [...] בְּחִינַת הַנִּגּוּן הָעֶלְיוֹן שֶׁל ראשׁ אֱמוּנָה הַנַּ"ל שֶׁעַל יָדוֹ נִתְבַּטֵּל כָּל הַמְּבוּכוֹת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל [...] וְעַל יָדוֹ יִתְבַּטְּלוּ כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֲפִילּוּ שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל."

 

ר' נחמן מדבר על אפיקורסות אבל לאו דווקא, אלא על רע היינו תבירו דרוחא היינו הסתר בכלל,

 

יש רע שאנחנו מסוגלים להבין או לקבל, כי על־אף היותו רע, "הכל לטובה", כלומר אינו טוב במהותו אך על־ידי היטפלותו למושג הטוב אפשר להבין ולהשכיל כיצד אינו קושיא כל־כך, כיצד הוא נכנס ב"הרמוניה" של הדברים,

 

אבל כחלק ממהות הצמצום, נוצר גם רע שלא ניתן לקבל, או להבין, באופן מהותי, גם אם נרצה, לדעתי זאת הכוונה ב"כבדות הלב", כלומר יש דברים שאולי אפשר לדבר עליהם בשכל כלשהו אך הם נוגדים את ההיגיון הבריא ואינם יכולים להתיישב על הלב, שהוא סותר את ה"הרמוניה", את ה"שירה",

 

לדעתי זה עניין "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה", מבחינת ההסתכלות ה"מלאכית" הגבוהה, אין השפעה כל־כך של מה שנקרא "חלל הפנוי", לכן אין צמצום כל־כך, ויותר "קשה" לראות את הרע, ולהתעלם מהטוב, כלומר בטביעת המצרים מצד אחד הרע שטבע אינו רע כל־כך כיוון שיש פחות צמצום, ואדרבה הטוב עוד יותר טוב, לכן במדרגה הזאת אין עניין לומר שירה, כי מלכתחילה לא הייתה סתירה כל־כך שעכשיו פתאום התיישבה,

 

אבל מבחינת בני האדם הרע הוא במלוא תוקפו, ולכן בהחלט יש עניין לשנוא אותו, לשמוח במפלתו, לשמוח בכך שעל־ידי אובדן הרע העולם שב לאיזון ולהתאמה מאותה בחינה המתיישבת על לבנו,

 

(הגם שאנחנו מפרידים בין מהות האדם שהוא בצלם אל־הים לבין המעשים שלו וזאת אחת ממידות הקב"ה, שלא חפץ במות המת, ולדעתי זה לכתחילה ודיעבד, לכתחילה כמו שברוריה אמרה לר' מאיר צריך לבטל את הרע מבלי לפגוע בטוב, מצד מידות הקב"ה, אבל מבחינת מה אמורה להיות התחושה האישית האנושית שלנו, אז כמו במסכת שמחות יש בחינה של שמחה והרמוניה כשהעולם שם לאיזונו),

 

ר' נחמן מתאר את המדרגה הנמוכה שלא יכולה להתגבר על הסתירה (ולא כי היא לא רוצה, אלא כי זאת בעיה מהותית), וגם אסור לה לנסות "לעוות" ו"לטשטש" את המושגים, זאת מדרגת הגלות,

 

ומאידך כמובן את מדרגת משה רבנו, היא מדרגת הגאולה ושילום השכר (מובן לאן אני חותר), שיכולה וצריכה באופן הידוע לה להפוך מר למתוק,

 

בהתאם לזה תורת הגאולה, תורת ארץ־ישראל, שיטת הראי"ה זצ"ל, מתחילה להשיג את המדרגה הזאת ולכן גם היחס שלה כלפי הרע, האפיקורסיות, כל מה שלא מתיישב על הלב, הוא שונה, הוא מסתכל על המהות של הדברים ומגלה את ה' בהסתרה שבתוך ההסתרה,

 

השאלה, האם אנחנו צריכים להביא את הגאולה בידיים, היינו שיטת הראי"ה, על־ידי הצמחת "בחינת משה" בתוכנו, לאט־לאט להשיג את "שילום השכר" של ההסתכלות הגבוהה השלמה,

 

או שמא אנחנו צריכים להמתין לגאולה הניסית לעתיד לבוא, ובינתיים "לעבור" מעל הסוגיות האלה באמונה טבעית, לחיות את ההפרדות האלה באופן מוחלט, לא להיכנס למקום של "כבדות הלב" כלומר לנסות ליצור הרמוניה שאינה באמת הרמוניה, לא לדחוק את הקץ, והיא מדרגת עם ישראל כנ"ל.

 

עריכה: כתיב ומעט תוספת ביאור

תות"ח!

שכוייח!

תוספת קצרהאחו
הזכרת באחת התגובות את עניין ההסתכלות על השואה,

לדעתי העניין הוא כזה, זה נכון שבהסתכלות הסופית של הגאולה לא די בכך שאפשר יהיה לומר "גם זו לטובה" אלא שיש בזה טוב בעצם,

משפט שכמובן נשמע מצמרר, אבל זה בדיוק העניין, יש איזושהי בחינה של הסתר שלא ניתן להתגבר עליה, ולא רק שלא ניתן, במידה מסוימת גם אסור, אסור במדרגה שבה אנחנו נמצאים לצאת ולומר שהשואה היא טובה ובוודאי גם בה הקב"ה מתגלה, אין כזה דבר, כי חותמו של הקב"ה אמת, והאמירה הזאת מנותקת מהלב, מנותקת ממדרגת המציאות, לכן גם אם זאת אמת במובן כלשהו זאת לא אמת לאמיתה, כי היא סותרת את הנקודה האנושית הפנימית שלנו,

אמנם לאחר קום המדינה התחיל להתנוצץ בעניין צד של רע הטפל לטוב, אם כי גם זה באופן מוגבל מחמת עוצם ההסתר,

לדעתי זה עניין של תהליך ובירור שבא עם הזמן, ופחות עניין של עיון שכלי, כלומר עם הזמן הדברים יתבררו, ככל שיתגבר אור הגאולה בע"ה, ואז גם יתיישבו על הלב, באופן אמיתי, כמו ניגון שמאחד את ההפכים להרמוניה המתקבלת על הדעת.
אפשר ורצוי לדון בשאלות עמוקות אלה בביתחסדי הים
מדרש. ברור שיש מורכבויות והסתכלויות עמוקות.
אבל למעשה צריך ללכת אחרי הכלל של לשמוח "באבוד רשעים רינה".
תודה, אקרא בהמשך...סוסה אדומהאחרונה
הדבר הזה מזכיר לי משהו שהרב אבינר אמר...תות"ח!

מה הייתם עושים אם הייתה רכבת שעומדת ל"ע ח"ו לדרוס חמישה אנשים, ויש לך אפשרות ללחוץ על מתג ולהסיט את הרכבת למסלול אחר שבו היא תדרוס ל"ע אדם אחד. מה תעשה?

 

עכשיו מקרה אחר, אתה ועוד מישהו נמצאים גבוה על גשר וצופים על כביש למטה שיש שם משאית שעומדת לדרוס מישהו, ומי שעומד לידך הוא גדול, ואם תדחף אותו חמשת האנשים שנמצאים למטה יינצלו. האם תדחף אותו בשביל אותם חמישה אנשים? וודאי שלא. מה הסיבה? כי וודאי שבשביל להציל אנשים אחרים, אסור לאדם לרצוח בעצמו מישהו, ו"שב ואל תעשה עדיף" מאשר מעשה חיובי של רציחה. ההלכה גם אומרת כך, שאפילו יש הרבה מאוד אנשים, והגויים מבקשים למסור מישהו אחד לבחירה שלנו, אסור למסור, וכולם צריכים להיהרג (או להרוג את הגויים, זה הכי טוב, כמובן....). לעומת מקרה שבו מבקשים הגויים מישהו ספיציפי, שאז ההלכה שייהרג ולא כולם ייהרגו. למה? כי הכי חמור זה לבוא ולרצוח בעצמך, והכלל כשבוחר מישהו הוא בעצם גוזר עליו מיתה כשלפני כן לא היה בר מיתה, בעוד אם בחרו הגויים מישהו הורגים מישהו "הרוּג", כבר נגזרה עליו הגזירה, ואז ההרג לא על שם הכלל. ההלכה הזאת מתבססת על העקרון שעל שלוש עבירות החמורות צריך למסור את הנפש, "גילוי עריות, שפיכות דמים, ועבודה זרה" ובשלושתן אדם שעבר עליהן במובן מסויים החיים בלי משמעות כשהאדם עבר עליהן. (בדיעבד יש אפשרות תשובה, כמובן....). לכן, גם כשמדובר על כמה אנשים, אם יש דם על הידיים, זה פשע נורא ואיום כ"כ, שבמובן מסויים החיים לא משמעותיים. לכן, אל לאדם להרוג בעצמו בידיים, כמו שעדיף אפילו שכמה ימותו ולא ימסרו בעצמם מישהו למיתה.

 

בקיצור, המקרה הראשון הוא בדיוק אותו דבר כמו המקרה השני. בשניהם האדם בא והרג מישהו בשביל להציל אחרים, ובשניהם ההלכה אותו דבר, לעומת הרגש של האדם שמשתנה בין שני המקרים. לכן, במקרים כאלו הרגש הוא חשוב מאוד, אך הוא לא המוביל והמדד העיקרי שעל פיו צריך ללכת ולאמוד. (אגב, כששאלו אותי עניתי את אותה תשובה בשני המקרים, שצריך לא ללחוץ על הכפתור ולהשאיר את המצב כפי שהוא....אבל טוב, לא כזו חכמה, אני יודע את ההלכות האלו.).

סודות בחוות?צמר-ארד

סתם מעלה פה נושא..

תגידו יש פה עוד מישהו

שבמקרה יצא לו להתעסק בחוות

עם בעלי חיים וגילה סודות?

למשל עם כבשים..

איך החייה הזו מתפקדת

ומתנהגת כחלק מעדר

כל מיני תכניקות וטריקים?

תיוג שעולה בדעתי שמתמצאפ.א.
יש"ע חסום פהחסום לשעבר

כבר כמה שנים טובות

אז תתווך לו את הדברים… מניח מה שאתם מכירים …פ.א.

הכל נמצא בויקיפדיהרקאני

אין איזה סודות כמוסים שלא ידועים

תשאל את גיפיטי

ממה להתפלא?רקאני

תן איזה סוד גדול שנודע רק לבעלי החוות

(מכירה חוות מקרוב, לא מכירה סודות כאלה)

לכל חווה יש את הסודות שלה.חסום לשעבר

איפה מחביאים את המפתחותעיונית

מה הקוד לשער...

סודות שרק כשאתה ממש בעניינים אתה מגלה

חחח גדולצמר-ארד

נורא פשוט: דררר, דרר, בעהאאאחסום לשעבר

ומה לגבי הפרות?קעלעברימבאר

חת שתיים שלו ארבע, דרררהאאא דרהההאאחסום לשעבר

כשיגיעו פרות נטפל גם בהםצמר-ארד

זה לא סודותנפשי תערוג

זה פשוט דרך התנהגות של בעלי חיים

צריך לעבוד איתן כדי להכיר את הההתנהגות שלהן

נגיד כבשים,

זאת בדרך כלל חיה די פחדנית (חוץ מהזכרים בתקופות היחום)

שהולכת כעדר,

לכן אם "תשכנע" חלק מהן ללכת במסלול מסויים או למקום מסוים

יהיה הרבה יותר פשוט "לשכנע" את השאר כי הן פשוט ילכו אחריהן

בתקופות היחום עדיף להפריד את הזכרים השליטים משאר העדר (חוץ מנקבות שרוצים להרביע, גם אז עם זכר אחד)

כי הם עושים מלחמת נגיחות ששאר חברי העדר יכולים להפגע, במיוחד שכולם נמצאים בדיר אחד

ואמר לי אבא שלי, שבדרך כלל גם הזכרים לא נוטים לנגוח בבעלים

אם גודלו אצל הבעלים האלה מאז היו טלה,

לעומת זאת, אם הגיעו כבוגרים לעדר, הם "עושים תחרות" עם הבעלים ויכולים לנגוח בו

כבש נוגח על ידי ריצה אליך ונגיחה חזקה

לעומת תיש, שנוגח הרבה פעמים בלי ריצה

אלא עומד על 2 רגלים אחוריות, ונוגח

גם עז נקבה נוגחת, הרבה פחות מהתיש אבל יכולה לנגוח אם מרגישה מאוימת ממש או כדי להגן על הגדי

גם כבשה נוגחת כדי להן על הטלה

אבל זה נגיחות קלות לעומת הזכרים

אז אתה אומר...צמר-ארד

שצריך לשמור מהם דיסטנס?

שלא ייתפסו אומץ?

דיסטאנס ממי?נפשי תערוג

מהכבשים?

סודות.. חח...נתקה

אממ...

גם אבל בגדול נראה

שבנוסף לידע..

יש גם את הצד המנטאלי

שזה רק מי שנמצא יודע

לכן זה סוד

יוצא לי מדי פעםלא המשוגע היחידי

כשמוציאים מרעה פעם ראשונה מגלים שהבטוי כבשה בעדר זה לא רק סטיגמה,

אבל לא כל כך מגניב כמו שזה נראה לפעמים.

וואללה מסכים איתך..נתקה

כילו בשלב מסויים אתה

מתבונן ואומר לעצמך..

אוקיי אני גם כזה?

זאת הייתה כוונת המשורר?

שמע צמר...נתקה

מסתבר שיש פה לא

מעט רועים ככה שזה כבר לא ממש

סודות בחווה נאמר זאת כך

אולי זה סוד של כל הרועים

ביחד

כן חח עוד נראה..צמר-ארד

כולם פה חאפרים

פפפפחסום לשעבראחרונה

קשוט עצמך תחילה ירקרק

האמתצאצא

אני לא חושב שזה משהו שאפשר להסביר....

אחרי שעות על גבי שעות של מרעים,

אחרי שאתה במשך תקופה ארוכה מוציא את העדר,

אז לאט לאט לומדים את הסודות

זה כל עדר והסוד שלו,

כל עדר ואיך שרועים אותו

אין נוסחה

עד שאתה הופך להיות חלק מעדר

נסיון זה תמיד טובצמר-ארד

אני חושב אבל

שכמו שכל דבר אפשר לעשות טוב

ואפשר לעשות יותר טוב

ככה גם בעבודה הזו

יכול להיות רועה שכל הזמן

ינסה ליצור "שליטה"

והוא לא טפס את הנקודה של

שליטה מתוך רוגע

ברורצאצא

זה בדיוק מה שבאתי לומר.

אתה לומד לשלוט בנחת

אתה לומד אותם

הם לומדות אותך

שליטה בלחץ רק מבלבלת את העדר

שרצים אחריהם משגעים אותם משאירים אותם בדיוק איפה שאתה רוצה וכ''ו זה לא שליטה

אתה לומד ללכת איתם הם לומדות מה אתה רוצה בלי שתצתרך להשתגע

וואוו כמה תשובותצמר-ארד

מה עושיםפצל"פ

עם דיכאון מוצ"ש חורף?🙈

צא להליכה ולגינת כושרמשה

בטח, כשהכל רטוב מבולבלת מאדדדד

את הולכת יחפה או שיש לך נעליים?משה

כלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).

דיברתי על גינת כושרמבולבלת מאדדדד

המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ??

זה נכוןמשה

(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).

לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.

פחותפצל"פ

זה נראה לי רק יגביר לי

למה דיכאוןזיויק

כמאמר השירפצל"פ

למה לא כל יום שבת?

סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה

נכון. יש כזה דבר. אולי בגלל שהנשמה היתירה יוצאתנחלת

מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים

לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה

אהובה....זה מרגיע.

,

אוקי זה באמת בעיה מובניתזיויק

תנסה לתפוס את מוצש כהמשך שבתקעלעברימבאר

הגזמתם.. אין כמו מוצ"ש של חורף כששבת יוצאת ב 17:004ne1

בערב

משחק כדורגל, כדורסל, כושר בגינהסוגשל חרדיאחרונה

אתם חיים את החלום?ניגון🌿

אני חי ברמת חיים הרבה יותר גבוהה מדוד המלךאריק מהדרום

אז אפשר לומר שכן.

איך בדיוק?כְּקֶדֶם

בימי דוד המלך הייתה שכינה

הייתה נבואה

היה מלך צדיק

אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת

זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.

יש כאן הנחת המבוקשפשוט אני..

אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.

בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.

היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.

החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.

מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.

מסכים חלקית.קעלעברימבאר

גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.

מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.

בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה

דוד חי בזיהום אוויר פקקים ובניינים שמסתירים שמים?קעלעברימבאר

ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?

וואי יצא לי עין רעה...

ב"ה לא חסרים מקומות לגור שאינם נוף עירוניפ.א.

שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.

תודה! התכוונתי, מוסיקה אהובה!נחלתאחרונה

לגבי פאפוס, חברתי ששהתה שם לא זכרה פרטים על בית הדירות וכו' (היתה שם קצת מזמן)

אבל אמרה שאפשר לארגן טיול עם קבוצה נוספת של ישראלים - להרים. אמרה שמעניין

שם. גם ללגונה הכחולה וכו. מאוד נהנתה מהמקום וממליצה. סליחה שאין לי פרטים

מדוייקים יותר, אבל בטוחה שAI יספק הכל..... שיהיה הכל - הנסיעה, החזרה והשהות -

בשלום.

(לזכור שנוהגים שם משמאל).

בשלב הנוכחי של החיים - כןפ.א.

מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.

כרגע לא.קעלעברימבאר

מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן

אמןניגון🌿

מה זה בשבילך החלום?

משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?

או בית מקדש

מעניין אותי

מה זה אומר? הדרך או היעד?ט'

אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.

את היעדניגון🌿

לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים

החלום = היעד?ט'

אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.

כן,טאבי

אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.

זה גם טוב(;ניגון🌿

לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂

ב"ה כןLavender

ב"ה כןהמקורית

כן, ב"ה 🙂אלישבע999

בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה

ואו כיף לשמועניגון🌿

אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?

אגבניגון🌿

אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו

נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...

ובסדר אפשר גם להתנדב קצת

אבל עדיין...

לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן

ו...

מבאס קצת לחיות ככה

לא?

יש חלומות גדולים ויש חלומות קטניםאלישבע999

אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.

מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם

ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.

את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…

והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה

בגדול כןזיויק

שואף ליותר בע"ה

הגשמתי כמה וכמה חלומות בעולם הזהמשה

יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.

אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.

לפעמים חלום ממומש עולה על כל הצפיות לטובה.קעלעברימבאר

למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.

או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

חתונה זה חלום של הרבה אנשיםמשה

התוצאות באמת יותר מגוונות.

זה יכול להיות הרבה דברים:קעלעברימבאר

חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.

הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.

או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה

זה נכוןמשה

מבקשת עזרתכםנחלת

היות ואני מאוד אוהבת לדבר (גם בכתב) , אני מוצאת עצמי נגררת לשיחות

שלא עוזרות לי לשמור על גבולות. ועקב היותי פטפטנית חסרת תקנה,

קשה לי לעצור את עצמי.

אנא, עזרו לי. אל נא תפנו אלי באופן פרטי. רק דרך הפורום.

תודה רבה לכם!

לבנות - מותר.

אני גם מנהל שיחות שאני נגרר אליהן עם הקולות בראשדי שרוט

שלי.

זה קול של גבר והוא מדבר באכדית אז אני צריך מתרגם.

הבעיה שהוא תמיד מנצח אותי בויכוחים.

בהצלחהארץ השוקולד

רק שימי לב שלא כל ניק הקורא לעצמו אישה היא בהכרח אישה במציאות

א-ברוך! אז איך אני אמורה לדעת?נחלת

מפחיד. כמו סרט אימה. אם אתה מכיר מישהו כזה בפורום, לא חושבת שזה לשון הרע אם אדע את השם. זה לתועלת. תודה רבה!

לא ניתן לדעתנפשי תערוג

ולכן אל תדברי עם אף אחד/ת בעניינים שלא עושים לך טוב.

^^^ארץ השוקולדאחרונה

סדר הבחירות:קעלעברימבאר

שבעה ימים קודם הבחירות מפרישין את הבוחר מביתו , ביקש להתנמנם, שולחים לו סמס ושיחות מראשי מפלגות ואומרין לו: "אישי הבוחר, עמוד והפג על אחוז החסימה!"

שחרית מעמידין אותו בשער הקלפי ומעבירין לפניו דוכני סיעות כדי שיהיה רגיל.

מסרוהו זקני מפלגות לזקני ועדת הבחירות, והשביעו אותו :

אישי בוחר גדול, דע לפני מה אתה נכנס, לפני קודש הקדשים של הדמוקרטיה, משביעין אותך שלא תשים שני פתקים. הוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים.

נציג ועדה היה בודק ברשימה עד שמגיע לשמו.

והמשקיפים והעם העומדים בהמתנה כשהיו שומעים את השם מפורש יוצא מפי הנציג היו מהנהנים בראשיהם ואומרים לו: כנס.

בא למקום שעמד ונכנס למקום שנכנס, והלך עד שעבר את הפרגוד ונכנס מעברו.

וכך היה מונה: א ב ג ד ה ו ז ח עד שמגיע ל ט.

היה נוטל פתק לא מן החדשין וחא מן הישנין אלא מהממוצעין והיה ממתין עד שיתמלא כל החדר בוחרים.

והיה מתפלל תפילה קצרה שלא להבעית את הממתינים: יהי רצון שלא יעדי עביד שולטן מדבית נתניהו.

בא למקום שעמד והלך למקום שהלך, והיה עומד אצל הקלפי.

משקיף בן גביר מימינו ומשקיף גולן משמאלו.

אם בחר בימין, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה ימינך!

אם בחר בשמאל, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה שמאלך!

טרף בקלפי ושלשל מעטפה.

ויום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מהקלפי בלי פגע.

אמת מה נהדר היה בוחר גדול.

אשרי העם שככה לו.

חחח... יפה מאוד ומצחיקנקדימון

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה

יפה מאוד ומשעשעארץ השוקולד

ובאמת זו זכות היסטורית עצומה להצביע במדינה יהודית

לא מבין מה כזה זכות היסטורית להצביע.קעלעברימבאר

הייתי מעדיף מלכות בית דוד במדינה. הבחירות זה כלי טכני לדעתי. אבל נכון שאם כבר צריך להצביע זה זכות לקחת חלק בהחלטות המדינה שהיא יסוד כסא ה' בעולם

הזכות לבחור כיצד המדינה שלך תתנהל היא זכותארץ השוקולד

אצל מלכי בית דוד היו טובים והיו רעים, הנתין מהשורה לא יכל להשפיע. לעומת זאת כיום, לנו יש את הזכות להשפיע.

האם אתה בעד מלכות בית דוד גם אם המלך היה מגיע ממפלגה שאתה לא אוהב?

אם לא, כנראה התשובה ברורה למה זה זכות

זו זכות כמו הזכות שלי להצביע בוועד בית.קעלעברימבאר

יש שני מובנים למילה "זכות". זכות במובן של זכויות אדם או זוכיות משפטיות, וזכות במובן של דבר נחשק וחשוב ששוה לזכות בו. כשאומרים "זכות היסטורית" מתכוונים לשני (אלא אם כן במשפט "לעם היהודי יש זכות היסטורי תעל הארץ")

מה ה"זכות ההיסטורית" פה? ואיך זה קשור למדינת יהודים או מדינה אחרת בעולם?

ברור שזה השניארץ השוקולד

איך אתה לא מתרגש מהיכולת להשפיע על המדינה היהודית בה אתה חי?

אלפי שנים של עם ומתוכם רק מאות בודדות עם ריבונות וכאן יש לנו הזכות לבחור איך המדינה תתנהל

מתרגש מעצם קיום השלטון. מהעניין להשפיעקעלעברימבאר

עליו זה נחמד, אבל לא יותר מדי. מי אמר שאני בכלל צריך להשפיע עליו עקרונית, אם לא הקטע הטכני של דמוקרטיה כשיטה הכי טובה טכנית?

אני כן חושב שלא במקרה ה' גלגל שיש דמוקרטיה כדי שכל פרט ישתתף בהכרעות, אך זה חזי לאצטרופי ולא העיקר. כשם שאני לא מרגיש חסר שאני לא משתתף בפסיקת ההלכה, כך לא רואה צורך מחייב להשתתף בהכרעות הפולטיות אם זה לא היה כורח המציאות הטכנית.

ב. היו 1050 שנה של ריבונות. חשב כמה זמן היה מיציאת מצרים עד חורבן בית ראשון, וכמה מחנוכה עד הורדוס

אני שמח וחושב שזה מדהים שאני זוכה להשפיעארץ השוקולד

ב. איך 1,050 שנה?

תקופת השופטים ממש לא הייתה תקופה של עצמאות, כמבואר בספר שופטים על השליטים האויבים שהציקו.

מימי שאול ועד חורבן הבית לפי הכתובים 452 שנה. (וחלק גדול מזה כשתי ממלכות)

מלכי חשמונאי שלטו מ-142 ועד -63 שהגיע פומפיוס, שזה 79 שנה.

אנחנו בשנה ה79 למדינה.

סך הכל 630 שנה.

העלאת מס אינה אובדן עצמאות.קעלעברימבאר

אחרת היה צריך לקבוע חג על יציאה מעבדות לחירות בימי שאול כשמרד בפלשתים.

צדקיהו מלך בממלכה יהודית

תשלום מס למדינה אחרת זה כפיפותארץ השוקולד

והיא לא עצמאות.

כללתי את צדקיהו בתקופה שדיברתי.

הנה נחמיה ט להקעלעברימבאר

ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאינו ולאבתינו ולכל עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה. ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם. והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדלה אנחנו.

מכאן רואים שלפי עזרא ימי סוף בית ראשון נקראים עצמאות (והם במלכותם מרדו בך), בעוד ימי הפחה של יהודה בימי נחמיה לא נחשבים עצמאות ("הנה אנחנו עבדים", ובעזרא ט ט : ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת י-הוה א-להינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו א-להינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו. כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו א-להינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית א-להינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם.). וכן בחזל: "אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ב. אם העלאת מס היתה נחשבת שעבוד מלכויות, אז כל פעם שיצאנו משעבוד מס היה צריך לקבוע חג כי צריך לקבוע חג והלל על יציאה מעבדות לחירות, כלומר היו לנו 30 חגים וימי הלל שהיה צריך לומר. עצם זה שאין, משמע שזה לא נחשב. וכן חזל על דברי ירמיהו "הנה ימים באים ולא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות" אומרים חזל: "שיהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו" משמע שביציאת מצרים עד החורבן יצאנו משעבוד מלכויות, וחוץ מימי חנוכה לא יצאנו משעבוד מלכויות עד שהיציאה שתהיה בעתיד לפי חזל (קרה בתש"ח) אחרת היה צריך להזכיר לא רק את יציאת מצרים אלא כל מאורע מבין עשרות המרידות בגובי המסים.

ג. עצמאות לא חייבת להיות 100 אחוז כדי להחשב עצמאות. מספיק עצמאות ברוב הדברים אבל כפיפות בחלק קטן כמו העלאת מס. מה שנקרא ממלכת חסות לעומת פרובינקה.

ד. זו טעות נפוצה שנובעת מכך שבעת המודרנית יש עניין של בינאריות של "מדינה/לא מדינה" מאז שיש עניין בהכרה בינלאומית לקיום מדינה מאז שלום וסטפליה ב1648 (ובסוף מדינות לא אמתיות שנשמרות בטחונית בידי מדינה אחרת כמו מונקו נחשבות קיימות על המפה, או סן מרינו שדה פקטו כמעט לא מתפקדת כמדינה באמת חוץ מעניינים כלכליים). בימי קדם זה שמדינה מעלה מס למדינה אחרת לא הפך אותה ל"לא ממלכה קיימת"

א. כך ספרתי גם.ארץ השוקולד

ב. על מגילת תענית שמעת?

היו ימים שחגגו שכבר לא חוגגים היום כי אין המשך למה שהיה.

ג. מדינת חסות היא לא עצמאות ואם אתה לא מבין את ההבדל הגדול בין מצבנו כיום למצב של מדינת חסות אז אני לא יודע מה לומר.

ד. לא הבנתי מה אתה רוצה כאן, תרצה להסביר?

ב. הימים במגילת תענית הם לא ימי הלל אלאקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 13:16

ימים שלא מתענים. בעוד שלפי חזל צריך חג והלל לדורות על כל יום שיוצאים מעבדות לחירות. חוץ מזה רוב ימי מגילת תענית הם לא ימים שהסרנו עול מיסים או משהו דומה. ובבית ראשון היו איזה 20 פעם שקיבלנו עצמאות מס (הרבה בימי השופטים, שאול, חזאל, סנחריב ועוד), עובדה שאין ימי חג והלל עליהם (וזה שגלינו לא קשור, שהרי לא מצאנו שאחרי שעבוד החג וההלל בטלים, ואין להשוות למגילת תענית ששם זה לא ימי הלל)

ג. מבין את ההבדל. ברור שעדיף עצמאות של 100 אחוז. זה כמו ההבדל בין מי שקיבל 100 במבחן לבין 70, אבל שניהם עברו את הקורס. ולא ענית על העובדה שרק יציאת מצרים וחנוכה מוזכרים אצל חזל כיציאה משעבוד מלכויות. ודברי הרמבם "חזרה בחנוכה מלכות לישראל עד החורבן"

ד. שממלכת צדקיהו שמעלה מס לנבוכנצר עדיין נחשבת ממלכה בפני עצמה, ועמצאית לפי חזל. בעוד שפחוות יוהדה של נחמיה לא. ההבדל הוא שרוב ענייניו של צדקיהו הי עצמאי ורק נדרש להעלות מס ולתת לנבוכדנצר לעבור בארצו ועוד כמה דברים אבל ברוב הדברים היה עצמאי . בעוד נחמיה היה סך הכל פקיד שהיה צריך אישור מהפרסים אפילו על הקמת מקדש. מה שרציתי לומר שהתרגלנו למחשבה בינארית של "עצמאות/לא עצמאות" בעת המודרנית בעקבות שינוי תפיסת המדינה מאז שלום וסטפליה. בעוד שלפני זה תפיסת העצמאות של מדינה היא ספקטרום-רצף של הרבה עצמאות קצת עצמאות (שגם שם יש קו בין עצמאות או לא, נגיד ההבדל בין צדקיהו לנחמיה) ולא "כן או לא".

א. היו תקופות בבית ראשון שהעלנו מס לממלכות אחרות. יהוא ויהורם לחזאל, חזקיהו והושע בן אלה לסנחריב, צדקיהו לנבוכדנצאר. וכן בימי השופטים. ולא שמענו שיש חג והלל על מרידת שאול בנציב הפלשתים. וההוכחה שהעצמאות היתה חלקית למרות מושב הנציב בגבע גביית המס וואיסור ללטוש מתכת - שאול מתמנה למלך עוד כשנציב הפלשתים יושב בגבע, הוא לוקח את העם למלחמה נגד עמון ופלשתים לא מגיבים. כי מבחינתם כל עוד מעלים להם מס ולא לוטשים מתכת, ישראל יכולים לעשות מה שהם רוצים

אתה נתפס למלא גדרים במקום לפקוח את העינייםארץ השוקולד

ולראות כמה מצבנו טוב יותר, פשוט תעצור ותסתכל כמה מצבנו מדהים

ולכן כל העיסוק שלך במה מדויק מוגדר כל דבר חסר משמעות, אני פשוט רואה זכות היסטורית עצומה בזכות שלנו לחיות במדינתנו היום שהיא עצמאית הרבה יותר ממה שהיה ברוב ההסטוריה של עמנו, מעבר להיבטי איכות החיים הגבוהים בהרבה ותוסיף לזה את היכולת שלנו להשפיע על השלטון ואופן ניהול המדינה שאני רואה בכך זכות עצומה וממש מודה לקב"ה על כך.

איפה אמרתי שמצבינו לא טוב יותר?קעלעברימבאר

א. זה היה דיון צדדי לא קשור לנושא הראשון

ב. ברור שמבחינה מדינית - מצבינו טוב יותר מרוב בית ראשון ושני. אנחנו עצמאיים על מלא ומעצמה אזורית.

מבחינת קיבוץ גלויות - מצבינו טוב מבית שני אבל לא ראשון, שאז כל עם ישראל ישב בארצו וכל שבט על נחלתו.

מבחינת טהרה קולקטיבית מחטאים - מצבינו הכי טוב בהיסטוריה.

מבחינת השראת שכינה מקדש זהות קודש ונורמליות חיים עברית - מצבינו רע בהרבה משניהם כרגע, אך הפוטנציאל שלנו גבטה מאוד בהרבה משניהם. כמו גרעין באדמה שמחכה לנבוט.

לא סתם צמים ב9 באב ובימי האבלות ובתיקון חצות בוכים על גלות השכינה , מי שעושה

ג. רואה זכות לחיות בדמוקרטיה כסימן להתעלות המוסרית והשכלית של האנושות. וברור שעדיף לחיות בה ולא במצב שנאלצים להרוג מורדים ולתלות את הידיים שלהם אחרי שמתו בכיכר העיר כדי להרתיע כמו שדוד עשה לרכב ובענה.

בכל זאת אני רואה בדמוקטיה רק כלי טכני סך הכל. ייתכן שה' גלגל אותו כדי שכל פרט יזכה להשפיע, אבל הוא לא בוער לי מעבר לייתרונו הטכני (אני מדבר על דמוקרטיה כשלטון העם, לא על דמוקרטיה כזכויות אדם, שוויון וחירות שזה עניין מהותי. וזה שאנחנו בחירות הפרט זה מראה על התקדמות העולם. למשל זה שהאנודות עברה לבגרות שבה לא כופים דת ומוסר)

חלקת על הטענה שיש לנו זכות היסטוריתארץ השוקולד

בעצם הזכות לבחור נציגים לכנסת במדינה ריבונית, זה היה כל הטענה ואם לא חלקת אז לא הבנתי מה אתה רוצה בדיון

חלקתי בגלל שאני לא רואה עניין מהותי בשלטון העם,קעלעברימבאר

הדיון על מה נחשב עצמאות התפתח כדיון נפרד לגמרי בלי שום קשר. ברור שזו זכות גדולה לחיות במדינה העצמאית של עם ישראל, הראשונה שתשאר לנצח ושהמלך המשיח ימלוך עליה מתישהוא. לא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות אשר הדיחם.

אז בכך אנו חלוקיםארץ השוקולד

מעדיף דמוקרטיה על שלטון בית דוד,

ואם אתה חולק על זה, אז תחשוב אם אתה מעדיף מלך מבית דוד שאידיאולוגית הוא מסכים עם יאיא פינק או דמוקרטיה עם מנהיגים כמו עכשיו?

אני מעדיף מלכות בית דוד שלקעלעברימבאר

מלך שנחה עליו רוח ה' ויודע מה הערכים הנכונים.

אם הערכים הנכונים זה יאיא פינק והמלך יודעם ברוח הקודש, אזרום עם זה (בתנאי שלא סותרים את ההלכה).

כמובן אני לא מעדיף מלף טיפש או חוטא.

ב. כמובן כל זה במהותי. בטכני דמוקרטיה היא השיטה הכי טובה.

איך מגשרים? ייתכן שהמלך המשיח בעתיד חוקיו יהיו המלצות ראויות לפרלמנט ולממשלה ולא מחייבים

אבל חלק גדול ממלכי בית דודארץ השוקולד

לא היו עובדי ה', ממילא, בהינתן מה שמוכר לנו מהנסיון בכל אחד, יש יתרון רב לדמוקרטיה

אני מדבר על הצפיה לנבואותקעלעברימבאר

על מלך בית דוד שנחה עליו רוח ה', או מלך צדיק וחכם.

כמובן מלך סתם יכול ליצור נזק, כדברי אברבנל במיוחד כשזה לא מתאים לדור.

בכל מקרה דמוקרטיה זה טכני עם צירוף קצת שיש זכות קטנה להשתתף בהכרעות, לא יותר מזה.

העיקר זה שעם ישראל חי חיים לאומיים בארצו , בין אם בשלטון העם, בין בשלטון אריסטוקרטי, בין מונרכיה, בין בשילוב ביניהם

אני מדבר על הכרת הטוב למול המציאות שהייתה בעברארץ השוקולדאחרונה

ושם לב כמה מצבנו טוב בהרבה.

חוץ מזה שכחתי לומר תודה קעלעברימבאר

האם קרה למי מכם שהמזוודה לא הגיעה ליעדנחלת

בחו"ל, לא מוצאים אותה לא שם (אחרי חיפוש מדוקדק מצד האחראים) וגם לא אצלנו?

כשאני מתקשרת מעבירים אותו כל פה, ובינתיים (למעלה משבוע) - אני תוהה

לאן היתה יכולה להתאייד....עם הבגדים, ספרים, כיסויי הראש, כלי רחצה, חד פעמי....כל מה שאדם

לוקח איתו וחושב שיזדקק לו.....

בבית אומרים לי להרפות ולעזוב, AI חושב שהיא נמצאת בחדר בטחון או משהו

כזה בשדה התעופה אצלנו, אני מאוד סקרנית לגבי מקום המצאותה, וגם

כואב לי קצת.....חופשה בת שלושה ימים התבזבזה, נפגמה, ומרוב כיתות

רגליים וחיפוש (במקום שאין שפע כמו פה) - שבתי הביתה עייפה וסחוטה

ומתוסכלת.

דבר אחד חשוב היה לי שם: קשר עם השם. לא היה לי פל' חכם

אז הוא היה הכתובת היחידה לבקש, לחפש, למצוא....

זה בטח חשוב יותר מכל מזוודה. אמנם זה עדיין לא 100 אחוז אצלי

אבל משהו, משהו....בכל זאת.

היכן שלא נהיה, כאן, פה, שם.....השם איתי. איתנו.

לחברת התעופה יש מדיניות אחריותנעמי28

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

איבודי מזוודות היא תופעה מאוד נפוצה - עניין של יוםפ.א.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

אמי ע"ה היתה תמיד אומרת שמה שזול זה יקר....נחלת

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אני מבין שלא שלחת אותה כבר ממש בהתחלה לבטן המטוספ.א.

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

נכון. זו כנראה הבעיה.נחלת

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

מצד אחד אין לסמוך על הנס, וחובת ההשתדלותפ.א.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

תודה אבל לא קיבלתי שום אישור או קבלה כששלחתי אתנחלת

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

ברור שלא קיבלת. הבעיה שגם אין לך תיעוד של תלונהפ.א.

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

כל כך מפורט. תודה רבה!נחלת

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

נמצא!!נחלת

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

ובא לציון גואל! הגומל לחסדים טובות! בשעה טובה!פ.א.

תודה רבה על העדכון המשמח

ברור. שכל האבידות מכל הסוגים - תימצאנה!נחלת

מבאס ממש לשמוע 😟פשוט אני..

תודה רבה. שאלו יהיו כפרות העוונות שלי ושל כולנו.נחלת

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

סוריקטה?יעל מהדרוםאחרונה

390 הרוגים מתאונות מתחילת השנהדי שרוט
עבר עריכה על ידי uzib בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 14:43

בשבוע האחרון שבעה הרוגים.

תאונות תאונות תאונות ועוד תאונות.

מה שווה "אחדות" עם מצב של אדם לאדם זאב בכבישים?

דיכאון טוטאלי

מה שווה אחדות אם אנשים עוקפים תור לסופר?נקדימון

מה?

הוא התכוון שאנו מתמקדים בדברים הלא חשובים.קעלעברימבאר

במקום להתמקד במה שחשוב באמת.

פעם מישהו אמר לרב אבינר שהוא מפחד מפצצה גרעינית על ישראל. הרב אמר לו - כמות ההרוגים מסיגריות גבוהה יותר מהרוגים מגרעין פוטנציאלי וזה צריך להדאיג יותר (האמת שהוא ניסה לדבר עם ח"כים שיטילו מגבלות קשות על סיגריות ולא הצליח לו)

העצוב הוא שבאמת אין אף אחד שמנסה לטפל בזהארץ השוקולד

טופרובסקי היה מקריא בכנסת כל שבוע את ההרוגים כדי להזכיר

אם שיטת ''פשוט אני..''הייתה מיושמת,היו פחות הרוגיםפשוט אני..

עברת פס לבן?

חצית צומת ברמזור באדום?

נתפסת עם היד והעיניים על הטלפון?

נהגת על 140 בכביש של 80?

הגיע הזמן להתייחס לרכב ברצינות הראויה, ולא כאילו מדובר ב''נו נו נו''.

א. העמדה לדין על ניסיון רצח, בדומה לאדם שמחזיק רובה ויורה לכל כיוון.

ב. תתקשר למורה לנהיגה שלך, תבקש ממנו שישריין לך מקום לעוד 10 שנים, כי עד אז הרישיון שלך יהיה פסול.

ג. הודעה מיידית לכל חברות הביטוח, שהאדם הזה עבריין תנועה, ושהן צריכות לשקלל זאת בפעם הבאה שהן מוכנות למכור לו ביטוח (בעוד 10 שנים).

ד. אם מישהו ייתפס בעבירה דומה גם לאחר חידוש הרישיון בעוד עשור, הפסילה תהיה לצמיתות.

רק ככה אנשים יתחילו לפחד לעבור על החוק.

140 קמש נסיון רצח?קעלעברימבאר

נו באמת...

אתה יודע שזה בחיים לא יקרה.

אגב לשיטתך 70 אחוז מהנהגים רוצחים.

ב. זה היה גורם להרבה יותר מקרי פגע וברח.

ג. אפשר ליישם את שיטתך - מי שמוכר שומן רווי יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה בגלל שומן רווי? כנל מי שנוהג במכונית לא חשמלית יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה מזיהום אוויר?

ועל זה נאמראריק מהדרוםאחרונה

בא נתחילoo

מזה שיהיה נוכחות משטרתית על הכביש

ומי שמזגזג בין נתיבים בפראות/ לא שומר מרחק בצורה מסוכנת/ כל דבר מסוכן אחר

יוּרד מהכביש

זה קורה כל יום כל הזמן

ומשטרה אַיִן

הליכון כושרחושבת לעצמי

היי, למישהו יש הליכון מתקפל בבית?

אני רוצה לקנות וחושבת איזה.

רוצה גם משהו זול...

ראיתי את מה שפרסמו ברמי לוי, לא יודעת אם יהיה בירושלים ואם זה לא קטן מידי...

להליכה או לריצה?ברגוע

אז לא מכיר מניסיון אישיברגוע

כדאי לך לבדוק גם איך בדיוק הוא מתקפל, כי יש כאלה שקוראים להם מתקפל אבל הם עדיין תופסים הרבה מקום.

יש לינעמי28

עושה את העבודה ובעיקר לא תופס הרבה מקום.

שימי לב שבהליכונים הקטנים לרוב אין אופציה לשיפוע, אם זה חשוב לך.

שיפוע לא חשוב לי, רק רוצה שתהיהחושבת לעצמי

לי את היכולת לעשות כושר בלי לצאת מהבית...

אז יש לי אחד של חברה פשוטה וזולהנעמי28

קטן וקומפקטי כמו בפרסומות של רמי לוי וכאלה.

אותי זה מחזיק, אבל נגיד בשביל גבר גדול זה לא ירגיש יציב מספיק.

אותי זה משרת למה שאני צריכה, להליכה/ ריצה בבית כשלא מספיקה לעשות בחוץ ומתקפל קומפקטי.

אני לא ענקית, אבל בעודף משקלחושבת לעצמי

ולכן רוצה לרכוש אחד. השאלה אם זה עונה על הצורך- האם אפשר ליפול מזה? כי זה צר מידי? או קצר באורך?

יש לי הליכוןאריק מהדרום

הוא לא מתקפל ולא זול.

מה רוצה לדעת?

רוצה הליכון שיהיה לי נוח לעשות עליו הליכה כל יוםחושבת לעצמי

בגודל נורמלי, שקל לאחסן

אם תדברי במספריםאריק מהדרום

גודל, אורך, מחיר, משקל וכו

יהיה יותר קל למצוא בקטלוגים.

וואי אין לי מושג האמת...חושבת לעצמי

אני רואה פרסומים באינטרנט, של חברת תיתקאות או משהו כזה, ולא יודעת אם מה שהם מציעים טוב, או לא...

לא ממליצה בכלל. סתם ענק ותופס מקוםיעל מהדרום

אבל אני לא מצליחה לצאת מהבית בשביל כושרחושבת לעצמי

הגבתי לאריק... אם את מוצאת משהו קטן, זה עדיףיעל מהדרום

לק"י

אבל תתפללי שזה לא יהפוך למתלה בגדים🤭

הוא משמש אותי המון לפרקיםאריק מהדרום

וחוץ מזה זה תחליף לחדר כושר שאת לא מרשה לי ללכת למרות שיש היתרים.

כן. אבל עדיף משהו קטןיעל מהדרום

איזה היתרים יש?רועישםטוב

איזה היתרים יש?

יש לך גישה לגוגל?אריק מהדרום

עשיתירועישםטובאחרונה

עשיתי בגוגל - שאל את הרב מכון כושר מעורב

נכנסתי ל-5 תוצאות בעמוד הראשון של התוצאות

כולם כתבו שאסור

תודה רבה לכם, עזרתם לי!חושבת לעצמי