מה אתם אומרים על עונש מוות לאזרחים שעשו פשעיםחסדי הים
נוראים? כמו שיש בכמה מדינות בארה"ב.

היום שמעתי ביוטיוב על אשה שרצחה את החברה שלה (מול הבת הקטנה של החברה) במטרה לגנוב ממנה את העובר שלה, ובסוף גם העובר מת בידיה. (היא טענה שהיא בהריון, והיא רצתה לגנוב את העובר של החברה שלה לאמת את דבריה.)
זה היה השיא של מסכת שקרים, גניבות ורמאויות שלה, והיא המשיכה לשקר ולרמות בתוך הכלא.
גזרו עליה עונש מוות בטקסס.
אעעעekselion
היה עדיף שלא היית משתף תמקרה המזעזע הזה אחי..
צריך איזו אזהרה בכותרת. מזעזעחצילוש
********** אזהרה תוכן של אלימות מזעזעת*********חסדי הים
ב"ד מכין ועונשין וממיתין שלא מן הדיןאחו


נראה לי הייתי מוציא אותה להורג ביסורים קשיםמבקש אמונה

מה לכל הרוחות...

מזכיר לי את הסיפור עם שתי הנשים ושלמה המלך...תות"ח!

אני חושב שלהרוג זה להרוג, ודווקא פה ההרג היה "לתיאבון", "להנאת עצמו" (דהיינו, אין לה עניין לרצוח את חברה שלה, אלא היא רצתה את העובר של חברה שלה...לא שזה כשר ח"ו, אלא שיש פה משהו פחות גרוע....) ולא בשביל תאווה לרצוח גרידא, שבעיניי זה יותר חמור. רגשית זה יותר מזעזע, אבל אם מתבוננים זה נראה לי דווקא פחות גרוע מוסרית ממעשי רצח אחרים.

גניבות ורמאויות זה לא סיבה להרוג מישהו, עד כמה שזה לא טוב ומושחת....כל ההו"א להרוג זה על מעשה הרצח שלה.

אבל בכללי, יכול להבין שזה טוב להרוג, אין לי מושג כרגע מה הכי טוב לעשות...

נראה לי שעונש מוות בישראל יתחיל דרך עונש למחבליםחושבת בקופסא

אם באמת תהיה רפורמה ראויה במערכת המשפט, הצעד הראשון הוא בהחלט החזרת ההרתעה דרך העניין הזה.

 

לגבי עונש מוות ל'פשעים אזרחיים'- לפי דין תורה גם מחלל שבת ראוי לעונש מוות. המדד של מה שמזעזע אנשים באופן רגשי הוא בהחלט לא יציב ואמין. כנראה שהשאלה מה עונש המוות בא לעשות. להרתיע אנשים מלבצע את העברה הזאת? להעניש את הפושע?

זה באמת תחום מסובך.

זה בעיקר עונש לפושע אבל יש בזה גם הרתעה.חסדי הים
איך שבתי דינים עבדו בפועל שהם חיפשו תירוצים ולימודי זכות לפטור את הפושע ממוות, אבל יש מקרים קיצוניים שזה דרוש, אולי אפילו בימינו.
הרב זצ"ל אומר....תות"ח!

בעול ראי"ה לראש השנה על המילים בתפילה: "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה" (חלק ב'): "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה.

הרע הגמור המוחלט, שאין בו שום ניצוץ של טוב, הוא שמח בכליונו, ואבודו ואפסותו זוהי שלמות התפתחותו היותר גדולה. ואנו צריכים להתרומם למדת-חסד מקיפה כזאת, עד אשר נשאף להיטיב לכל, וגם עם הרע אנו חפצים להיטיב במה שנכלהו, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה".

מצד שני, גם אם נגיד שיש איזה מקרה שזה לא טוב לרע, בוודאי שכשיש בחירה בוחרים בכלל ולא בפרט שעשה פשעים....

גם חז"ל אמרו: "ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ל"ז עמ' א'), ובוודאי בן-אדם של ממש שה' ברא הוא לא רע מוחלט (מלבד עמלק...), אלא בא להופיע אור מסויים בעולם, ואם היה אפשר היה עדיף שיחזור בתשובה, כמו הסיפור עם רבי מאיר וברוריה, שרבי מאיר רצה שהרשעים ימותו, וברוריה אמרה שצריך להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה (ברכות י' עמ' א'). ולכן כשמדובר באנשים, בוודאי שכלפי שמיא יש צער: "ואמר ר' יוחנן, מפני מה לא נאמר 'כי טוב' בהודאה זו, לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (שמות יד, כ) 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה'? ביקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!".

במדרש תנחומא (ב בשלח יג): "בשעה שהיו בני ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס לקב"ה ולא הניחן הקב"ה, שנאמר: 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה'. ואמר: 'וקרא זה אל זה ואמר קדוש' […] אמר להם הקב"ה: בניי נתונים בצרה ואתם מקלסים לפניי?".

מה שכן, המלבי"ם אומר, יש שמחה מצד זה שהצדק יצא לעולם ועכשיו תהיה פחות רשעה בעולם:

מלבי"ם תהלים ק"ד ל"ד: (לד-לה) "יערב עליו שיחי", ר"ל השיר יהיה על חיי ועודי, לא על אבדן הרשעים, כי שיר כזה לא יערב לה' כמ"ש מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה ולכן אשירה רק הצלתי ושיר כזה יערב לה', ובכ"ז "אנכי" בפ"ע "אשמח בה'" במה "שיתמו חטאים מן הארץ", כמ"ש שמחה לצדיק עשות משפט, ולכן אשמח בלבי על תום החטאים, כי עי"ז "ורשעים עוד אינם", שמעתה לא ימצאו עוד רשעים שירשיעו בזדון, שהגם שימצאו עוד חטאים שיחטאו מצד התאוה והיצר לא ימצאו מרשיעים בזדון לב, כי יכירו משפטי ה' וייראו מלהרשיע, ועי"כ "ברכי נפשי את ה'", וכמ"ש חז"ל שראה במפלתן של רשעי' ואמר שירה".

ואפשר לומר שגם השמחה היא מצד הרע שברשעים שאבד, גם אם הם עצמם בתוכם בריאות של הקב"ה ולכן יש בהם טוב. (למרות שמשמע לפי התניא שיש רשעים מאוד גדולים שהטוב הוא כבר לא בתוכם, אלא מקיף מסביבם, בחינת אור המקיף, וזה "רשע וטוב לו" על דרך הדרוש, גם את הנפש הא-לוקית, הטוב, הוא השפיע לרעה וטימא אותה. אמנם, זה ברובד הנפש, אך ברובד הנשמה שהיא בחינת אור המקיף, בה הוא לא פגם, כמובן....).

@סוסה אדומה

יש הלכות. יש את המשנה הידועה בסוף פרק אחסדי הים
במכות שמביאה מחלוקת תנאים לגבי השכיחות של מיתות בית דין.
להלכה הרמב"ם פוסק כתנא קמא וכותב בהלכות סנהדרין יד, י:
"צריכין בית דין להתיישב בדיני נפשות ולהמתין ולא יאיצו וכל בית דין שהרגו נפש בשבע שנים הרי אלו חבלנין אף על פי כן אם אירע להם להרוג בכל יום ויום הורגין".

עיין במסכת שמחות ב, ז:
"אחיהם וקרוביהם לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ואוכלין ושותין ושמחין שאבדו שונאיו של מקום, שנאמר הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי."

הבאת הוואי אמינא בגמרא בסנהדרין לו ע"ב (בטעות בשם רבי יוחנן וזה רבי יונתן), על כל פנים המסקנה ש-ה' לא שמח ואנחנו שמחים:
"אמר ר' יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש". זאת אומרת שאנחנו צריכים לשמוח על כליון הרשע.
זה פשוט לכל ילד שלומד חומש וקורא את שירת הים, שאנחנו שרים ל-ה' על כליון האויבים, וכן באין ספור מקומות בתנ"ך.
כן, אני יודע.תות"ח!

את האמת שבאתי להוסיף את זה, אבל שכחתי...

אמנם ההדרכה לאנשים הרגילים שאינם במדרגה הזאת היא לשמוח, כי אם לא, האדם יכול להשתבש ולהגיע לאהבת הרע ולשנאת הטוב ולהפוך את היוצרות ח"ו, וכיוון שבמבט האנושי שלו אין פה טוב, ויש פה רע, והוא לא מצליח לראות את הטוב, הוא רואה רע אובד, ולכן מנקודת מבטו יש גם מקום לשמוח.

הרמב"ם שהבאת היא בדיוק ראיה למה שאני אומר, שצריך לחפש אחרי צד הזכות, ורק משום שבסוף זה יכול לגרום להוספת רע בעולם ולריבוי שופכי דמים, כיוון שלא תהיה הרתעה, לכן לא הולכים אחר זה לגמרי. ומה שהוא מוסיף, "אם אירע", אין זה סתירה למה שכתב קודם, אלא שאומר, שאמנם בי"ד צריך לחפש אחר צד הזכות, אבל אם לא מצליח ל"הכשיל" את העדים ויש את כל הראיות, במקרה כזה בי"ד צריך להרוג. אולי זה משום שיש סייעתא דשמיא במקרים כאלו שישנן כל הראיות, וזה מעיד שזה אכן רצון ה', או שאם לא כך זה יעיד ממש שבי"ד בעד הרוצחים, ואם וודאי שיש פה רוצח, פה הם לא יכולים לחפש אחר צד הזכות, רק במקרה שאין פה וודאות והשאלה שדנים בה זה האדם הוא רצח או לא.

 

הרב זצ"ל מדריך להסתכלות יותר גבוהה ורחבה, של מי שיכול להבין שיש פה אכן דבר עצוב, ולהגיע להסתכלות המלאכית. כמובן, מי שלא שם, אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, בן-אדם הוא בן-אדם, ולא מצופה ממנו להיות מלאך. אך הרב זצ"ל חשב שאכן זה אפשרי להגיע להסתכלות הזאת, וגם אם לא בכל הרשעים האדם יכול להסתכל כך (לדוגמא, אני אישית לא יכול להסתכל כך על היטלר ימ"ש וזכרו....), לפחות בחלקם.

 

לגבי מה שאמרת שזו הו"א, אכן בתלמוד הבבלי זו המסקנה, אך בתנחומא במפורש שזו המסקנה (שזה תלמוד א"י). וגם למסקנה של הבבלי, מצווה על האדם ללכת בדרכי ה', ורק במצב שהוא לא נמצא שם, יש לגיטימציה לאדם לשמוח, ולא רק לגיטימציה, אלא אם האדם לא נמצא שם, ההדרכה לכתחילה היא לשמוח, ומי שלא נמצא במדרגה הזאת ועצוב, הוא יותר גרוע ונמצא במעלה קטנה יותר ממי ששמח, אבל בוודאי שהמדרגה האידיאלית היא לא כזאת.

 

והרב זצ"ל כבר כתב במקומות מסויימים שיש לשנוא את הרע ברשעים ולאהוב את הטוב שבהם. ומכיוון שאנחנו בארץ ישראל ויותר יכולים להבין את הרובד הפנימי והטוב שנמצא בתוך האנשים, לאט לאט העולם הופך יותר מופשט, ויותר מגלים שיש דברים שלא רואים אותם אך הם קיימים, ואפשר יותר לחיות בהסתכלות הזאת.

 

נ.ב. לגבי מה שכתבת שזה הלכות, שני דברים. א', הרמב"ם כותב שלגבי סוגיות אמוניות, כל אחד יכול לפסוק ע"פ מה שנראה לו, ואין בזה פסיקה מחייבת. ב', זה גם מאוד מובן מסברה, התורה לא מחייבת את האדם לחשוב כנגד ההבנה האישית שלו, או אם תרצה, האות שלו בתורה (כן יש מצוות מה לחשוב לגבי יסודות האמונה, כי האמונה בתורה זה דבר ששייך בכל נשמות ישראל וזו האמונה האמיתית שלהם באמת בתוכם, גם אם לא מודעים לכך, הכל יוצא מהתורה, אבל הזוויות וההבנות השונות בתוך התורה, בזה אין הקפדה של התורה על האדם מה לחשוב בדיוק....), אלא רק מה לעשות בפועל. לדוגמא, אדם למד סוגייה ויש לו הבנה מסויימת בסוגייה,, אבל היא נגד כל הראשונים והרבנים וכו'...בוודאי שהוא צריך ללכת במעשה ע"פ ההכרעה ההלכתית של רוב, אבל הוא לא חייב לשנות את ההבנה שלו בסוגייה, שלפיה יוצאת לו פסיקה אחרת. אמנם, הוא צריך להבין שיש גם מקום להבנה של האחרים, ושינסה להעמיק ולראות איך גם ההבנה המקובלת היא גם אמיתית ונכנסת בסוגייה, אבל הוא לא מוכרח לחשוב למסקנה כמו קריאת פשט הגמרא של הראשונים. ובוודאי גם בסוגיות האמוניות שהן דעות, ששם אין הכרח לחשוב בדיוק כפי משהו מסויים, מלבד יסודות האמונה. אם ישנה נפק"מ לגבי סוגייה אמונית מסויימת, אז במובן הזה היא כבר סוגייה הלכתית, ומהצד הזה הוא מחוייב לפסיקה ההלכתית שיוצאת מאותה סוגייה אמונית. אבל את ההבנה האמונית-מחשבתית שהוא תופס אין לו חובה לשנות.

המדרש תנחומא לא סותר את הגמרא. אפשר להגידחסדי הים
אותו חילוק שהגמרא חילקה.
כן, רק יש בעיה אחת....תות"ח!

שהמדרש לא אומר את זה, ונשאר במסקנה. להכניס משהו שהמדרש לא אמר לא נשמע לי נכון...נכון שבדוחק הייתי יכול לומר את מה שאתה אומר, אבל אם אפשר להסביר כמוני, שבאמת האידיאל הוא כמו בתנחומא, והגמרא מדברת מצד בני-אדם, ועצם זה שהתנחומא לא מוסיף עוד הבנה זה מראה שמה שכתוב בגמרא זה לא שינוי וחזרה מהדברים הקודמים, אלא הוספת סיוג, שמצד בני-אדם יש שמחה, וזה לגיטימי ואפילו לפעמים נצרך וטוב, אבל האידיאל הוא כמו שכתוב בפשטות בתנחומא מבלי סיוגים.

המדרש מדבר על ה' ומלאכים לא על בני-ישראל.חסדי הים
לא יוצרים מחלוקת אם אין צורך.
....תות"ח!

אמרתי שמדובר שבני ישראל רק יצאו ממצרים ולא היו במצב מרומם, אך וודאי שכשהאדם נמצא במצב יותר עליון ויכול יותר להתחבר לדרכי ה' בעולם, הוא גם יכול יותר לחיות במדרגה הזאת. תשמע, אתה בן-אדם נחמד, אבל אם אתה אומר א' והרב קוק זצ"ל אומר ב', במיוחד כשמדובר על תורת א"י, אין ספק מי צודק. אם היית מביא ראיות והוכחות להסבר שלך, שוין, גם אם הרב קוק היה אומר משהו, אם יש לך קושיות, אז אולי היה מתעורר ספק. אבל אם ההסבר שלך ממש לא מוכרח, והרב זצ"ל אמר משהו, ברי לי שהרב קוק צודק. אתה טוען, מדובר על מלאכים. מי אמר שזה גם לא יהיה שייך בבני אדם? הרב קוק חושב שזה כן שייך בבני אדם, וכך הוא חי בעצמו, וגם הדריך אחרים.

 

א', לא יצרתי מחלוקת, רק אמרתי שמה שכתוב בגמרא זו לא הו"א ולא מדבר רק על מלאכים, ועובדה שהמדרש סותם רק בהו"א ולא מביא את החילוק שמובא בגמרא. לכן, גם הגמרא עצמה לא אמרה את החילוק הזה שבבני-אדם א' ובמלאכים ב', אלא אמרה שבאותו זמן שעם ישראל רק יצא ממצרים, השמחה שלהם הייתה לגיטימית, ולרגע לא מוזכר שהיא אידיאלית והיא חובה הלכתית. ומי שמגיע למבט היותר מרומם, זה המצב האידיאלי. ב', אם קריאת הפשט אומרת שיש מחלוקת, לא אומרים את מה שאתה אומר. יש דוגמאות לכך שיש מחלוקת ראשונים האם יש מחלוקת במשנה או לא, והאם להסביר שהכל שנוי לפי תנא אחד, ויש לזה אפילו נפק"מ. אז הכלל הזה שאתה אומר לא נכון לגמרי. (את האמת שאני לא יודע כמה הוא נכון ומתי כן אומרים אותו, אבל בכל מקרה אם אתה רוצה לטעון את הכלל הזה שהוא קיים פה, עליך חובת ההוכחה...).

זה דין כללי לשמוח על מפלתם של רשעים.חסדי הים
המשנה לומדת את זה מהפסוק 'באבוד רשעים רינה' והגמרא מוסיפה את הפסוק 'ותעבור הרינה במחנה' ששמחו על מות אחאב.

הרב קוק לא כותב בשום מקום לסתור את העקרון הזה.
גם הרב קוק אומר באורות המלחמה שיש שמחה-תות"ח!

על כך שהעולם מתבסם ממות רשעים. וגם אני לא אמרתי לרגע שהרב קוק רצה לסתור עקרון זה. צריכה להיות שמחה על הרע שברשע שאבד, וצריך שתהיה עצבות על הטוב שהיה בו ואבד בלית ברירה. מזכיר שהגמרא בעצמה (סנהדרין ק"ב) מביאה את הסיפור על רבי אשי שקרא לאחאב, מנשה וירבעם, והתגלה אליו מנשה בחלום ושאל אותו שאלה הלכתית שלא ידע לענות עליה, והוא ואמר לו בעצמו תשובה, ואמר לו שאם הוא היה בזמנו, הוא היה מקפל שולי גלימתו ורץ לעבוד ע"ז. בקיצור, הגמרא בעצמה דנה את אחאב לכף זכות, וגם אחאב חזר בתשובה בסוף ימיו (אולי הגמרא שאתה מביא סוברת ששב והרשיע או משהו כזה, לא יודע...).

אחאב נכנע אבל לא חזר בתשובה שלמהחסדי הים
לכן המשנה בסנהדרין אומרת שאין לו חלק לעולם הבא.

(נכון שהפרקי דרבי אליעזר פרק מג מביא שחזר בתשובה שלמה, אבל עיין ברד"ל בפירוש שלו שם שמביא שרוב המדרשים חולקים על זה)
נו...תות"ח!

גם אם "רק" נכנע, הגמרא שהבאתי מראה שלא מדובר בסתם איזה מישהו שפל, מדובר על מישהו גדול שבסופו של דבר נכנע בפני ה' (לעומת אליהו הנביא שיש עליו קטרוג כנגד זה...כך חז"ל אומרים), ולמרות זאת הגמרא אומרת באבוד רשעים רנה. איך יש שמחה? מדובר על מישהו שהיה טוב והיו לו זכויות רבות, עד שלא מת אף אחד במלחמות שנלחם. זה כמו שח"ו נשמח שהרצל נפטר. גם אם במצוות של בן אדם למקום היה פושע, בסופו של דבר הוא היה שותף של ממש בתהליך הגאולה וביסוס ישראל מבחינה חומרית. לכן, וודאי שאמנם יש פה מצד אחד שמחה, ומצד שני עצבות על היהודי הגדול הזה שאפשר לראות ממנו ממש את העקרון (בסגנון חופשי): "כשיורדים יורדים עד עפר, כשעולים עולים עד הכוכבים".

בסופו של דבר אפשר לראות שמי שקרה לו "חברינו", אפילו לא כינה אותו בשם גנאי, אלא רק השווה את עצמו אליו, התבררה לו טעותו שחשב שהוא בכלל ברמה של אחאב. אז מי אנחנו שנדבר כנגד אחאב, גם אם בסופו של דבר הגמרא ורוב המקורות אומרים שלא חזר בתשובה לגמרי. וגם אם יש מקור בודד, יכול להיות שהוא צודק, מניין להכריע במחלוקת מדרשים לפי צד אחד? אין בזה הלכות של הכרעת רוב...

אחאב לא רק היה רשע גדול בבין אדםחסדי הים
למקום:
"ויעש אחאב בן עמרי הרע בעיני ה' מכל אשר לפניו... ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו".
"רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני".

עוד ציטוט מהגמרא בסנהדרין: "א"ר יוחנן שכתב על דלתות שמרון אחאב כפר באלהי ישראל לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל".

הוא גם היה רשע בבין אדם לחבירו: הוא תמך באיזבל ברדיפת והריגת הנביאים, וגם הרג את נבות וירש את אדמתו.

ברור שהיה בו מורכבות, כמו שגם הגמרא דנה בזה, אבל המשנה קובעת שאין לו חלק לעולם הבא.
הגמרא אומרת ששמחו במיתתו.

אפשר להתבונן במורכבות של אדם, אבל להרגיש סימפתיה זה כבר מסוכן, כי יש סיכוי שתימשך אחר מעשיו.
שכחת לצייןekselion
את כל המקורות בגמרא שמראים שלא רק שיש לו חלק לעולם הבא אלא הוא גם בגדר צדיק עצום..
אחאב אב לעבודה זרה ואח לשמים וכו

אין שום מקור בגמרא שכותב שישחסדי הים
לו חלק לעולם הבא. במקור הכי קרוב לכך שהוא היה מחצה על מחצה אבל עוון נבות הכריע את הכף.
כתוב שהוא עשה כמה מעשים טובים, זה לא אומר צדיק עצום.

גם בתגובה שלך עשית דבר שלא יעשה. או שלא עיינת ברש"י או שבכוונה התעלמת ממנו:
"אח לשמים - רע לשמים"
תבדוק שוב!ekselion
סנהדרין קד ע"ב למטה

מופתע ממך חסדי שאתה לא מכיר את החזל הזה.. הוא ממש ידוע
לא הבנתי ל-מה אתה מפנה. לגביחסדי הים
"אח לשמים"-רש"י מפרש: "אח לשמים - רע לשמים כדאמרינן (מגילה דף יא.) באחשורוש אח וראש:" "דכתיב ואח לצרה יולד - [ווי לצרה] אלמא אח . לשון רעה ווי:".
זה גנות עליו לפי רש"י.
וגם הי"ד רמ"ה מפרש לגנות: "אחאב אח לשמים לשון צרה כענין שנאמר ואח לצרה יולד דאלמא איכא אח דהוי לצרה".
אז היית צריך לציין את שיטת הראשונים. לפחות רש"י שהוא על העמוד.

גם אם התכוונת למהרש"א: "אחאב אח לשמים כו'. ר"ל כשהוא בצרה ואח תלה עינו לשמים כמ"ש הראית כי נכנע אחאב מלפני ואב כשהיה בטובה כרחם אב גו' תלה הדבר בעבודה זרה כמ"ש בעובדי ע"ז אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי גו':".
הוא מנסה להגיד שאחאב לא היה עקבי בעבודת ה'.

אם התכוונת לפירושים על עין יעקב שמפרשים את זה על מעשיו הטובים, אבל עדיין הראשונים לא פירשו כך.

על כל פנים, נכון שמזכירים עליו דברים טובים: "א"ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות".
"אלא אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה", ואז הוא היה מחצה על מחצה ורוח נבות היטה אותו לחובה כמפורש בכתובים ובסוגיא: "אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קיניה מחריב ביתיה"
"דפרע קיניה - קנאה הפורע נוקם חמתו וקנאתו מחריב ביתיה כרוח של נבות שנקם כעסו מאחאב ויצא ממחיצתו של הקב"ה:".
וזה כמו שהמשנה קובעת שאין לו חלק לעולם הבא ואין חולק.

וכך עולה מיומא פז ע"א: "שאת פני רשע לא טוב לא טוב להם לרשעים שנושאין להם פנים בעולם הזה. לא טוב לו לאחאב שנשאו לו פנים בעוה"ז שנאמר (מלכים א כא, כט) יען כי נכנע (אחאב מלפני) לא אביא הרעה בימיו". שפירשו שהוא קיבל את שכרו בעולם הזה ואיבד את חלקו לעולם הבא.

רק לגבי מנשה יש מחלוקת.
הבנת טוב מאד.ekselion
אתה אמרת בפירוש שאין מקור לכך שיש לו חלק לעולם הבא, הוכחתי לך שיש.

סופ
לא הבאת שום הוכחה. זה נגדחסדי הים
המשנה והגמרא שמבארת את זה כמה פעמים.
או שלא הבנת או שאתה מביע פה דעות לא ישרות, והסיבה שאני קצת חושש לזה שלא הבאת את רש"י שנמצא על הדף לגבי הפשט של 'אח'. תדע שזה מעשה לא ישר, וקשה להאמין שלא ראית את זה. אבל אני דן אותך לכף זכות שלא למדת את הסוגיא לעומק, וכנראה שמעת שביבים באיזה שיעור אמונה או למדת עם שטיינזלץ, ולכן לא הכרת את הרש"י.

למשל, אני לעיל הבאתי בעצמי לתות"ח את הפרקי דרבי אליעזר, שאומר שאחאב חזר בתשובה, רק ציינתי שהוא נגד המשנה והגמרא והרד"ל שם בפירושו מביא עוד מדרשים נגד הפרקי דרבי אליעזר.

על כל פנים, אני הבאתי מקור שלא מסתדר עם מה שאני מייצג ולא כיסיתי את זה, ואתה לא הבאת את רש"י על 'אח' ונסית לכסות את זה.
שוב אני דן אותך לכף זכות שאתה לא מכיר את הסוגיא לעומק ולכן לא בכוונה לא הבאת את זה.
דעות לא ישרות?!ekselion
הבאתי לך גמרא מפורשת!!

אתה לא רציני.. אין לי עניין להמשיך דיון כזה אם אפשר לכנות את זה דיון בכלל..

כל טוב
לא הבאת שום גמרא! טעותחסדי הים
גמורה!
גם לא חזרת בך שהטעית בפירוש של של 'אח לשמים' וזה מראה שלא אכפת לך מפירוש רש"י ר"ל.

המשנה (סנהדרין י ב) אומרת שאין לאחאב חלק לעולם הבא בלי שום מחלוקת.
הגמרא בבבלי לומדת את זה מ:
"ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב 'והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל' עצור בעוה"ז ועזוב לעוה"ב" (סנהדרין קב ע"ב)
הגמרא בהמשך אומרת שהוא היה מחצה על מחצה עד שעוון נבות היטה את הכף.
הירושלמי לומד את זה מירבעם: "וכי מה עשה אחאב כתיב 'ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט'. והלא קולותיו של אחאב הם כחומרותיו של ירבעם".

משנת רבי אליעזר ה, האבות דרבי נתן א לו, מדרש תנחומא מצורע גם מביאים את זה שאין לו חלק לעולם הבא בצורה פשוטה.

נקווה שמרוב שאתה מגן עליו, הוא לא יראה לך בחלום ויתקיים בך הגמרא בברכות נז ע"ב.
נראה לי שפספסת את סוף הדף שם:אני77

דורשי רשומות היו אומרים: כולן באין לעולם הבא שנאמר - "לי גלעד"- זה אחאב שנפל ברמות גלעד...

 

ולגבי אח לשמים- איני בקי בדברי הראשונים, אך אני יודע ששמעתי בשם תלמידי חכמים שפירשו את זה לשבח.

הו סופסופ מישו שיודע לקרואekselion
הפוסל במומו פוסל @חסדי הים
היית מביא את זה.חסדי הים
לא הבנתי שלזה התכוונת, כי כבר דחיתי את זה לעיל בשם הרד"ל כי זה המקור של הפרדר"א.
הבאתי לך את זה כברekselion
בתגובה השניה שלי.
אבל מרוב הליהטות שלך "להוכיח" שהאחר טועה ואתה צודק. בכלל לא שמת לב לזה אפילו.

מה גם שאתה גם ממש מממש כאן הלכה למעשה את הטעות של רב אשי בדונו את אחאב לחובה.

המלך אחאב ושאר אנשי הדורות ההם, אלו אנשים רמי מילה שאין לנו שום זכות לדבר עליהם רעה.
לוואי ואזכה לחלום שוב עליו
סתם כתבת ציון מקור. אניחסדי הים
חשבתי שהתכוונת למשהו אחר, כי כבר הבאתי את ה'פרקי דרבי אליעזר' שסומך על המקור הזה ודחיתי על פי הרד"ל.
חשבתי שנסית להביא משהו אחר מהדורשי רשומות כמו אמוראים שמסכימים אליהם ולא מצאתי.

אני שמח להסתמך על המשנה והאמוראים ורוב המדרשים.
משנה והאמוראים מול דורשי רשומות (שבכלל לא מופיעים בחז"ל בענייני הלכה. אולי אני טועה).
במיוחד שהשרשור הזה התחיל מהענין של שמחה על מות אחאב שזה מובא גם בגמרא כמו שכתבתי לעיל.

אם אתה רוצה לראות את אחאב בחלום אז תתכונן לפורענות כדברי הגמרא בברכות.

אני לא משווה את עצמי לאחאב. אני רק אומר שאין לו חלק לעולם הבא כדברי חז"ל.
אכן. מרוב להיטות כנראה.בן מערבא


זה המקור של ה'פרקי דרבי אליעזר'חסדי הים
שהבאתי לעיל. על זה הוא מסתמך. תפתח בפנים.
אבל כמו שהבאתי לעיל שהרד"ל לא מקבל את זה כי הוא אומר שסתמא במשנה והגמרא והמדרשים לא כך.
גם ראשונים האחרונים בעיקר מביאים את המשנה.

זה בלי להיכנס לדיון מה הסמכות של דורשי רשומות.
למה הרד"ל קובע?אני77

כל עוד זה מקור מפורש בגמרא (שמובא כמקור תורני כמובן, לא איזה "אמרי אינשי" או "בן סירא"), אז זה נחשב מחלוקת בחז"ל. והגמרא גם לא דוחה את זה, ככה שאין שום בעיה להסתמך על זה.

אתה יכול כמובן לטעון שזו לא השיטה העיקרית, ואפשר להבין את השיקולים מאחורי טענה כזו, אבל אין לטענה הזו בלעדיות.

הרד"ל אכן דן מה השיטהחסדי הים
העיקרית. אבל הוא גם אומר שה'פרקי דרבי אליעזר' עצמו שמביא את המקור הזה, לא בטוח הולך על פיו, כי אולי זה הוספה של המעתיקים וגם רבי עקיבא שמובא שאומר שהוא חזר בתשובה שלמה לכאורה סותר את עצמו, כי במועד קטן (כח ע"ב) כתוב שהוא עשה מצוה אחת וזכה להספד רק. משמע לא לעולם הבא.
כך שגם ה'פרקי דרבי אליעזר' לא ברור מספיק.
אם כי לפי דעתי כן משמע ב'פרקי דרבי אליעזר' בפרק מג שחזר בתשובה שלמה, כמו שכתבתי לעיל.

השאלה יותר מתעוררת לגבי מה לומדים מאחאב, והגמרא בסנהדרין אומרת ששמחו כשאחאב מת, כמו שהתחיל השרשור.
יש לזה נ"מ גדולה בשרשור הזה איך מתייחסים לרשעים בימינו. אני טוען שאדם שעובד עבודה זרה, רוצח וגוזל, צריך לשמוח במותו, גם אם הוא עשה קצת טוב. אם הוא לא חזר בתשובה.
זה גם לא סותר את ה'פרקי דרבי אליעזר', כי לפי דעתו אחאב אכן חזר בתשובה.
אני לא קובע, אבל יש סיכוי אולי שמא דורשי הרשומות הבינו שאחאב חזר בתשובה, והוא לא רק ניצל בגלל כמה מעשים טובים, אבל אולי אני טועה בהבנת הדורשי רשומות. על כל פנים רוב חז"ל לא ככה.
לגבי השאלה האם הוא זכה לעולם הבא,אני77

אז כמו שכתבתי- מספיק שהדורשי רשומות אומרים שכן, כדי שיהיה אפשר לחלוק...

ובעיקרון התייחסתי רק לעצם הטענה שלפי חז"ל ברור שאין לו חלק לעולם הבא, לא התייחסתי להקשר.

 

לגבי השאלה מה לומדים מהסיפורים על אחאב לגבי יחס לרשעים, אני חושב שגם אם הוא זכה לעולם הבא אין שום סתירה ביחס לדבריך על יחס לרשעים אלא להיפך.

ממה נפשך- אם הוא לא זכה לעולם הבא, יש דרשות שאומרות ששמחים במותו, והכל פשוט.

אם הוא זכה לעולם הבא- אז יש שתי אפשרויות:

או שאני אומר שהוא חזר בתשובה/היה מחצה על מחצה ולכן זוכה לעולם הבא, ובעצם הוא לא היה רשע, ולכן הדורשי רשומות חולקים גם על השמחה במותו. ואז המסקנה נשארת - שמי שהוא רשע שמחים במותו ומי שלא רשע לא שמחים במותו.

או שאני אומר שהוא מת ברשעו, ואעפ"כ יש לו חלק לעולם הבא, והדורשי רשומות לא חולקים על מאן דאמר ששמחים במותו, ובכל מקרה שמחים במיתת רשעים... 

במסכת שמחות שהבאתיחסדי הים
לעיל כותב ששמחים על חייבי מיתות בית דין שנאמר עליהם שהמיתה מכפרת וזוכים לעולם הבא.

רק רציתי להדגיש שבוודאי אלו שלא זוכים לעולם הבא שמחים, כמו אחאב.

לגבי דורשי רשומות לא בטוח לי מה הם סוברים לגבי שמחה.
מתחילהאחו
חשבתי להעיר שהדיון מתחיל לאבד צורה, אבל נראה לי שכשם שמצווה לומר דברים המתקבלים כו'.

בן יהוידע:

ונראה בודאי דאנשי כנסת הגדולה שמנאום בדבר זה לא נעלמה מהם דרשה זו של דורשי רשומות ומודו בה, אך כונתם לומר על פי עוצם אשמתם ראוי להיות להם גזרה זו דאין להם חלק לעולם הבא אבל אין הכי נמי סופם להתקן ולהנצל מן גזרה זו על ידי רבוי גלגולים שיהיה להם, ומה שהוצרכו לומר עליהם דברים אלו בפירוש כדי שיהיה להם כפרה בבזיון זה וכפרה זו תעשה להם סיוע להתקן על ידי גלגולים רבים.

גם החוזה מלובלין דן בדורשי רשומות הזה בכמה מקומות

האמת אין לי הכוחות הנפשיים לדון בזה כרגע אבל היטב חרה לי להסיר התלונה
לא הכרתי. אבל זה לא הפשטחסדי הים
בכלל.

רק אוסיף, שלפי דורשי רשומות החמרת על אחאב הרבה יותר, כי במקום ללכת ישר לעוה"ב הוא צריך ריבוי גלגולים.

אני לא מבין בזה.
אבל יכולתי יותר לקבל שלפי המשנה, אין להם חלק עכשיו רק סופם באחרית הימים להיתקן, ולפי דורשי רשומות הם מיד מתקבלים לעולם הבא.
אבל שוב חושב שגם זה לא הפשט.

אני חושב שהפשט לפי כמעט כל חז"ל שהם איבדו חלקם בעולם הבא לגמרי.
מעניין אם זה משנהekselion
למלך אחאב שנמצא כרגע בגן עדן

מה דעתך על אם יש לו חלק לעולם הבא או לא.

פשוט שאדם שמוסר נפש עבור עם ישראל יהיה לו חלק. ועוג איזה חלק..

העניין עם מחלוקת חזל בזה הוא בישביל להדגיש עניינים מוסריים הקשורים לתשובה ולהחטאת הרבים.
כנ"ל לגבי המלך מנשה והמלך ירבעם
פה טמונה הבעיה המוסריתחסדי הים
החמורה, אדם שעובד עבודה זרה בצורה רחבה מאוד כפי שמתארת התנ"ך והגמרא, מאפשר לאיזבל לרדוף ולהרוג נביאים, דואג להרוג את נבות כדי לגזול את השדה שלו, כאילו יכופר לו כל זה בגלל שמסר נפש לכלל ישראל.

תיקח רמטכ"ל היום שהיה רק דואג לרצוח מישהו כדי לגזול את השדה שלו, איזה שיימינג היו עושים לו.
אדם אחר היה מתבלבלekselion
וחושב שאתה בכלל לא מכיר את כתבי הרב. בינתיים זה הרושם שאתה יוצר. כי הדיבור הזה הוא ההיפך מהראיה הכללית והאחדותית שלו. הדברים הם לא שחור או לבן.


אבל לא מתכוון עכשיו לעשות לך סקירה על שיטתו מאחר שאתה אמור כבר לשחות בזה הרבה יותר ממני.
רק אומר דבר אחד: ח ב ל
הציבור הדת"ל ניפח דבריםחסדי הים
של הרב קוק.

לדוגמא לענייננו:
הרב קוק כתב הספד על הרצל בהספד של אחאב.
אני גם מסכים שצריך היה להספיד את אחאב, כמו מועד קטן כח ע"ב מגילה ג ע"א ועוד מקומות.

אני גם מסכים שהיה באחאב ובהרצל ניצוץ של משיח בן יוסף, כי כל מי שמוסר נפש למען עם ישראל יש בו ניצוץ של משיח בן יוסף.

אני גם יודע שהוא מביא בהספד את דורשי רשומות.
אבל אני קורא את ההספד כתרומה שלהם לכלל ישראל שהייתה אמתית, והרב קוק בא להסביר את דורשי רשומות למה אחאב זכה לעוה"ב לשיטתם בגלל תרומתו לכלל ישראל, לא שבא לפסוק במחלוקת כדורשי רשומות נגד המשנה.

אבל הוא לא בא לדון באישיות הפרטית שלהם, כי אחאב היה רקוב מבפנים, וכמו שרומז הרב קוק בעדינות "מפני שעכ"פ שמר את כבוד האומה כלפי חוץ...ועכ"ז לא הכיר ערכה של תורה וקדושת השי"ת המיוחדת שבה כל יתרונם של ישראל."

לגבי הרצל, אני לא דן באישיותו, כי אני לא ביררתי מספיק. על כל פנים הוא לא רצח וגנב ועבד עבודה זרה, גם אם הוא היה רחוק משמירת תו"מ.
הרב קוק לא הספיד את הרצלאני77

אלא דרש על הפסוק המדבר על "המספד בירושלים" לאחר מותו של הרצל.

זה יותר דומה לרב שמעביר שיעור בישיבה בנושאי אקטואליה, ומתייחס למורכבויות שקיימות בעולם.

 

כמובן שהמסר שבדרשה הזו הוא מסר שיש בו זכר להספד, גם באופיו וגם בתוכנו. וכמובן שחלק ממה שהראי"ה רצה לומר זה שצריך לראות את הצד של התיקון שבא לעולם על ידי הרצל ושכמותו, אבל זה עדין לא הספד.

הוא כתב מאמר שהכותרתחסדי הים
'המספד בירושלים'.
ויש בכותרת המשנה 'בפטירת הד"ר בנימין זאב הרצל ז"ל' (לא יודע אם הרב קוק כתב את כותרת המשנה או לא)

אני כן רואה את זה ככתיבת הספד כמו שכתבתי בהודעה הראשונה.

אולי אתה יכול להוסיף יותר פרטים מסביב שאינני יודע להוכיח את טענתך. אבל מעצם המאמר זה נראה כמו הספד. לא בכל הספד מדברים ישירות על הנפטר.


אמרתי- זה בנושאי אקטואליה, ברור שההקשר הוא הרצלאני77

ואני חושב שכותרת המשנה  ניתנה על ידי העורך כדי שתדע מה ההקשר שבו הדברים נאמרו. הרב קוק עצמו לא מזכיר את הרצל בכל הנאום אפילו ברמז.

 

אין פה הרבה מה להוכיח. מה שאני טוען זה לכיוון השני- שאין הוכחה שהוא כן הספיד אותו.

אבל מה שנכתבחסדי הים
זה היה על פי נאום שנשא ביפו ביום קבורתו של הרצל (כמובן לא בנוכחות גופתו. אני מתכוון ביום) במסגרת של הספדים. ככה קראו לזה אז.

אני לא בקיא מספיק, אם כל ההספד עלה על הכתב. אבל זה היה על בסיס הנאום הזה.
צודק. לא ידעתיי את הפרטים המדוייקיםאני77

עכשיו בדקתי ואכן כדבריך, זה היה במסגרת הספדים על הרצל.

אם כי עדין  כשמסתכלים למשל במאמר "על במותינו חלל", זה נראה שהוא שולל הספד וצער על יהודי מומר.

הרב קוק מלמד זכותחסדי הים
על אלו שמתדבקים ברוח האומה שהם לא פורשים מהציבור לגמרי. (מלבד המקרה שם שנהרגו על ידי נכרים)

יכול להיות בכוונה הרב קוק הספיד את הרצל בצורה יותר כללית מאשר אישית, כמו שעולה מהמאמר. אם כי אני לא בטוח מה הוא אמר בפועל, ואולי מה שכתוב זה תמצית.

כמו שכתבתי כבר, אני לא מכיר לגמרי את האשיות של הרצל, אבל הוא לא עבד ע"ז, רצח וגנב כמו אחאב, אם כי הוא לא שמר מצוות.
הוא מלמד זכות אבל אומר שזה לא מספיקאני77

ולגבי זה שהספיד בצורה כללית ולא אישית, זה בדיוק מה שחשבתי לומר, שהוא באמת לא בא להספיד את הרצל.

 

וזה לא נכון לצייר את אחאב כרוצח וגנב. רדיפת הנביאים לא נעשתה על ידו אלא על ידי איזבל. ויש לציין שזו רדיפה פוליטית ולא אישית, ולכן לא ברור עד כמה זה נחשב כרצח בסטנדרטים של אז.

אגב, אחאב עצמו נפגש עם נביאים כמה פעמים ומעולם לא עשה להם מאומה רע.

כרם נבות היה מקרה חריג, ובאמת המקרה הזה הוא שהיטה את הכף של אחאב לחובה, אבל רואים בבירור שההתייחסות לאחאב היא כאל רשע גם לפני כן, אלא שהרשעות שבו עדין לא הכריעה. ויש להאריך. ואין הבדל גדול בין ע"ז לבין מומר. במובנים מסויימים מומר זה חמור יותר.

אחאב סיבב רציחהחסדי הים
וזה נחשב לו כשפיכות דמים.

לגבי הנביאים הבאנו בשרשור את הירושלמי בפאה: שהדילטורין לא סיפרו למלך אחאב על הנביאים, יוצא מזה שאם היו מספרים לו, אז הוא היה מאפשר את הריגתם. גם עובדיהו פחד להגיד לאחאב על אליהו, שמא אליהו יתעלם, ואז אחאב ימית אותו. זאת אומרת שאחאב היה מסוכן.

לפעמים רדיפה פוליטית יותר חמורה. במיוחד שהוא איפשר לאיזבל לרדוף את הנביאים קדושי עליון.

לגבי כרם נבות, הוא ממש סיבב את הריגתו. פשוט נצטט את הרמב"ם רוצח ושמירת הנפש ד, ט:
"אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילוהו מן הדין שנאמר אדם עשוק בדם נפש וגו'. צא ולמד מאחאב עובד ע"ז שהרי נאמר בו רק לא היה כאחאב וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלהי הרוחות לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות שנאמר ותצא הרוח ותעמד לפני ה' זה רוח נבות ונאמר לו תפתה וגם תוכל והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב קל וחומר להורג בידו."

אחאב היה מומר לעבודה זרה, הוא בנה עבודה זרה על כל תל ותל. זה חמור מסתם מומר.
זכותו תגן עלינוekselion
זה בדיוק העניין...תות"ח!

מאיפה אתה קובע באופן מוחלט ש"אחאב היה רקוב מבפנים"? אפשר לומר שברובד הנפש וכלפי חוץ הוא התנהג באופן לא ראוי ולא טוב, אבל מניין לך שהוא איבד את סגולת ישראל? "ישראל שחטא ישראל הוא", וכל עוד יש לו קשר לאומה ולעם, והוא נשאר יהודי וזו הזהות שלו ולא ניתק עצמו מהכלל, יש בו סגולת ישראל. ק"ו אחד שמסר נפשו על עם ישראל, כמו אחאב, שמת כגיבור במלחמת ישראל. חבל סתם ללכלך על אנשים מהתנ"ך מבלי לחשוב ולהיזהר.

בדבר אחד אני מסכים איתךאחו
שבשביל להתעמק את בהסתכלות הזאת צריך א' הכנה תורנית מספקת ב' לא לטשטש בין גבולות הטוב והרע ולצערנו יש ה"מתחרבשים" בזה והתוצאות ידועות
למה זה פשוט לך?אני77

בית דין של מעלה נוהג להתייעץ איתך בנושא?

 

יש משנה מפורשת שאומרת שלאחאב אין חלק לעולם הבא.

מאיפה אתה מביא את הבהירות הזו ש"כל אדם שמוסר נפש עבור עם ישראל יש לו חלק", ושאת המשנה צריך לפרש בדרך אחרת?

הנביא כותב שאחאב עשה את הרע בעיני ה'. אם כדבריך, היה צריך לכתוב שאחאב עשה את הטוב בעיני ה', רק לא כדוד המלך... (כמו שכתוב 

 

ולגבי הראי"ה, אני חושב שאתם (לא רק אתה, עוד אנשים פה בשרשור) מסיקים מסקנות לא הכרחיות מדברים שהוא אמר. 

 

אני לא מנסה להחמיר או להקלאחו
זה לא דיון בדיני תערובות שפוסקים שמצווה להאמין ככה או אחרת
מבלי להיכנס לגוף הדיון ככה למדתי מרבותיי שיש שיטה ללמוד מדרש,

ללמוד מדרש זה לא להכריע האם יעקב ישן על אבן אחת או על י"ב אבנים אלא להבין דברי חכמים וחידותם ומה מסתתר מאחורי הדברים

אין כזה דבר "פשט המדרש לא ככה", זה בערך כמו שאני אגיד "זה לא הפשט בשער רוח הקודש", גם פשט הפסוקים הוא לא ככה, עיקר העיון במדרש הוא לא מניית השיטות השונות והכרעה ביניהן אלא להבין מה עומד מאחורי, מה עניין הפסוקים שהם הביאו, מה זה לי גלעד ולי מנשה, מה הקשר בין הֶקשר הפסוק בפרק לעולם הבא, מה ההבדל היסודי בין מ"ד א' למ"ד ב', מה הקשר בין החטאים המסוימים שהוזכרו לשלילת עולם הבא, אלה העיונים המתבקשים לדעתי,

יש הרבה סוגיות שבהן רש"י זה לא כל־כך הפשט לעומת ראשונים אחרים, האם מצקצקים או מבינים כמה שיכולים?

היה לפני כמה זמן דיון לגבי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ביחס לפסק הלכה אתה צודק שניתנה התורה בידי בני־אדם להכריע על־פי הכללים הידועים כו' אבל במדרש אין חובה להכריע וליישב את כל הסתירות, אדרבה יש הרבה מדרשים סותרים כי זה לא בא לספר מעשה שהיה כך היה אלא רעיונות עמוקים ונפלאים
אני לא זוכר אם הדיון היה איתךחסדי הים
או לא.
אבל כבר הזכרתי כאן שאני לומד מדרשים אחרת.

אני לומד מדרש כמו שאני לומד גמרא. אני מנסה להבין מה הם מנסים להגיד באופן ישיר ולא לחפש כל מיני דברים שלא מבוארים שמה, אלא אם כן זה ברור שזה בא ללמד משהו נסתר.
כמובן שאפשר להעמיק אבל זה חייב להיות בהתאם לרובד הישיר של המדרש.

אני גם סובר שיש במדרש צורך בהכרע, כי גם אמונות ודעות צריכות הכרעה במה להאמין ואיך להתנהג במידות ודעות.

טוב כל אחד יש לו שיטה. לא נגיע להסכמה.
טובאחו
מעניין מהיכן השיטה הזאת

על־כל־פנים לחלק ציונים לפרשנים שהם מתאימים לפשט או לא, אתמהא.
...תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך ח' בשבט תשפ"ג 23:47

לא אביא כאן את הפסוקים כי אתה בטח מכיר וזה לא נצרך, אבל יש פסוקים מאוד דומים לגבי מלכים אחרים בסגנון מאוד דומה, שעשו הרע כמו שלא היה לפניהם וכו'...אז התיאורים האלו שאתה מתאר כאילו הוא היה המלך הכי רשע בעולם, זה לא נכון, כי התנ"ך הרבה פעמים מדבר בלשונות גוזמא, וניתן לראות שהוא מצמיד הרבה תיאורים כאלו שעשה כמו שלא היה לפניו על הרבה מלכים. (לא שאי אפשר להבין את זה באופן פשטי, שפשוט יש מן הדרגה כזאת, אבל הפשט הוא לא כך, וגם אני חושב שגם מלכים אחרי אחאב היו מתוארים כך....).

 

לגבי איזבל, זה דווקא מראה שהוא עצמו לא היה כ"כ רשע, אלא אשתו גררה אותו למעשים הנוראיים האלו, כולל רציחת נבות ולקיחת כרמו שזה היה בעידוד ודחיפת איזבל, ואחאב מלכתחילה לא תכנן לעשות את זה. הריגת הנביאים גם כן מיוחסת דווקא לאיזבל ולא מוזכר שאחאב עצמו בכלל הרג את הנביאים: "ויהי בהכרית איזבל את נביאי יהוה ויקח עבדיהו מאה נבאים ויחביאם חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים" (מלכים א' י"ח, ד').

 

"ברור שהיה בו מורכבות...". נו, אם הייתה בו מורכבות, אז יש בו טוב בהכרח. זה שאין לו עולם הבא לא בהכרח אומר שלא היה בו טוב. (לא יודע מה איתך, אני לא מבין בענייני עולם הבא, ומה בדיוק זה אומר מי שאין לו עולם הבא, אם אתה יודע בוודאות להגיד לי שמי שאין לו עולם הבא אומר שאין בו טוב, סבבה. כל עוד זה לא המצב, אין לך מה לטעון כנגדי....).

 

אם הייתי מרגיש רק "סימפתיה", בהחלט היה חשש כזה, אך כיוון שאני יודע שהמצב מורכב לשני הצדדים, ואני גם שמח על הרע שהיה בו וכלה, יש פה יחס אמיתי ומאוזן כפי שצריך להיות ואין סכנה לנטות לאחד מהצדדים. אם אתה חושב שזה מסוכן בשבילך, אל תחוש את האהבה כלפיו והעצבות על הטוב שבו שכבר לא בעולם, אבל מצד שני גם אני חושב שלא ראוי לקרוא לו רשע בפועל, אלא "שב ואל תעשה עדיף".

 

נ.ב. לצטט פסוקים על אחאב כנגד גמרא זה די מצחיק, כי סביר להניח שהגמרא ראתה את הפסוקים וכתבה את דבריה על גביהם.

 

@חסדי הים

חייב להעיר, שלא מתו במלחמות זה לא קשור לאחאבמבקש אמונה

אלא כי לא היו מלשינים בעם ישראל. 

 

אין מה לזקוף את זה לזכותו

ברור שיש לזקוף לזכותו.....תות"ח!

מלך זה משהו כללי, לא סתם מישהו שבמקרה עומד באותו זמן בעם. הוא מייצג את העם והמצב שלו. זה שהעם היה במצב כזה זה אומר משהו על אחאב, בדיוק כמו שחז"ל זקפו לזכות חזקיהו את העובדה שכל התינוקות ידעו סדר טהרות.

ברור שלא.מבקש אמונה

לא מייצג ולא נעליים.  

אם היה קשר כלשהו חז"ל היו אומרים את זה, אם זה לא כתוב למה להמציא..

 

על חזקיה המלך כתוב מפורש שהוא הכריח את כולם ללמוד אז ברור שזה נזקף לזכותו

לעומת זאת חז"ל אומרים מפורש שהיו מנצחים כי לא היו דלטורים... לא בגלל אחאב!

 

(הוא דווקא התנהג הפוך ועשה מעשה גרוע מהלשנה בזה שהוציא שקר על נבות כדי להרוויח

ואם היו מלשינים על הנביאים במערה הוא לא היה מוכיח אותם ולא מונע את אשתו מלהרוג אותם.

אז זה לא הגיוני לזקוף לזכותו שאין מלשינים)

איך כ"כ ברור לך שלא?תות"ח!

מילא אתה מסופק, אבל אין לך אף הוכחה...האם אתה מניח את המבוקש?

 

כל דבר חז"ל אומרים? לא הבנתי את הטענה....

כתוב שסיבת הנצחון זה כי לא היו דלטורים. אבל לא כתוב לרגע שזה לא מעיד על אחאב. זה כמו שאני אגיד, ניצחנו את מצרים כי היו לנו חיילים טובים. האם זה סותר שזה מעיד גם על גדולתם של המפקדים? לא. המפקדים הובילו את החיילים והוציאו מהם הכי הרבה שאפשר. אחאב הביא את עם ישראל למצב הזה, עובדה שלפני כן כן היו דילטורים. וודאי שיש קשר בין מלכות אחאב לבין חוסר הדילטורים. וברור שאחאב מסר נפשו מבלי נגיעות אישיות, ולכן גם העם התמסר ולא נטה אחר התאוות והסגיר חיילים שלנו בעד בצע כסף.

 

ש' מסקרנות: אתה מנסה בכוח להוריד מאחאב את הזכויות שלו?

ההפך, אני הולך לפי חז"ל ואתה מניח את המבוקש מבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ח' בשבט תשפ"ג 01:47
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ח' בשבט תשפ"ג 01:44

בגלל אחאב הם היו עובדי עבודה זרה, אז וודאי שהם היו צריכים למות במלחמות

זה שלא מתו זה חידוש גדול! וצריך לדעת מה הסיבה

באים חז"ל ואומרים שזה בגלל שלא היו מלשינים, זהו זה הסיבה...

 

אם חז"ל לא אמרו אז אתה זה שצריך להוכיח שחז"ל סברו שכל מה שהעם עושה נזקף לזכותו או לחובותיו של המלך 

לא תמיד המלך קשור לאיך שהעם מתנהג.  כמו שהיה מלך צדיק שהעיף את כל המניעות לעלות לרגל והעם המשיך לא לעלות.  ולא כתוב בשום מקום שהוא אשם

 

אני בכלל לא מסופק, פשוט לי שזה לא בזכותו..

אין לי מה להוריד לו מ"הזכויות" כי אין כאלה אלא אם תוכיח שיש. 

זה פשוט שאתה צודק: כל ההוכחהחסדי הים
שלא דיברו לשה"ר שלא גילו לאחאב על הנביאים, והמשפט המסיים בירושלמי פאה והמדרשים: "וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא".

מה שכתבת בהתחלה שבגלל אחאב עבדו עבודה זרה ולכן היו אמורים להפסיד, זה חידוש, וזה משמע ב'שערי תשובה' ג, רכב: "דורו של אחאב לא היו בהם דילטורין... ועל ידי כן היו יורדים למלחמה ונוצחים, 'אף על פי שאחאב היה עובד עבודה זרה' ".
👍מבקש אמונה

מחילה רק לא הבנתי מה שאמרת בסוף..

זה חידוש מה שאמרתי שהם היו אמורים להפסיד? 

יש בזה חידוש שדווקא בגללחסדי הים
אחאב היו אמורים להפסיד, כי רוב הדור חטאו בעבודה זרה, כמו הלשון של המדרש שהדור של אחאב עובדי עבודה זרה, אז היה אפשר להגיד שלולא שלא דיברו לשון הרע, היו אמורים להפסיד בגלל עוון הכלל.

כנראה רבינו יונה מבין כמו שכתבת, שאחאב הוא זה שהחטיא אותם בעבודה זרה, ולכן בגללו היו אמורים להפסיד.
אהה..מבקש אמונה

אז אני אמרתי שבגללו הם עבדו עבודה זרה, אבל לא שדווקא בגללו הם היו אמורים להפסיד 

 

אבל יישר כוח על החידוש מרבינו יונה (אם אכן אלו דבריו)

תעיין שם. ציטטתי ממנו.חסדי הים
יישר כוח. באמת נראה ככהמבקש אמונה


אגב, המשל של החיילים לא קשור לנמשלמבקש אמונה

חייל נלחם לפי הפקודות שקיבל אז ברור שיש קשר בין הניצחון למפקד

לעומת זאת, אזרחי מדינה לא קשורים למלך כאילו היה המגדלור המוסרי שלהם ולפעמים גם שונאים אותו ורק מצפים שיעוף להם מהחיים

סליחה שאני מתערבאחו

כל הנושא הזה מבואר באופן מאוד יסודי בליקוטי מוהר"ן [סד], ולדעתי אפשר להבין מתוך כך גם את גישת הראי"ה זצ"ל,

 

אצטט בקיצור נמרץ את עיקרי הדברים כי הדברים ארוכים:

 

"וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי, אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג, כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי צָרִיך לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים, יֵשׁ וָאַיִן, כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם וְאֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם לא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל, אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלקוּת, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ, וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, עַד לֶעָתִיד לָבוֹא.

 

וְדַע, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי אֶפִּיקוֹרְסִית יֵשׁ אֶפִּיקוֹרְסִית, שֶׁבָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְעָלָיו נֶאֱמַר: 'וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס' כִּי הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת יֵשׁ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה [...] אַף שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיך לִבְרחַ וּלְהִמָּלֵט מִשָּׁם אַך אַף עַל פִּי כֵן מִי שֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם, אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצא הַצָּלָה לָצֵאת מִשָּׁם כִּי יוּכַל לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אִם יְבַקְּשֵׁהוּ וְיִדְּרְשֵׁהוּ שָׁם כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים יֵשׁ שָׁם כַּמָּה נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה [...] וְעַל כֵּן יוּכַל לִמְצא שָׁם אֱלקוּת וְשֵׂכֶל לְיַשֵּׁב הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת [...] וְעַל כֵּן הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת יֵשׁ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה וְעָלָיו נֶאֱמַר וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס.

 

אֲבָל יֵשׁ עוֹד מִין אֶפִּיקוֹרְסִית [...] כִּי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, בָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי אֲשֶׁר שָׁם בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי אֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לִמְצא לָהֶם תְּשׁוּבָה הַיְנוּ לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּי אִלּוּ הָיָה מוֹצֵא שָׁם גַּם כֵּן אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אִם כֵּן לא הָיָה פָּנוּי, וְהָיָה הַכּל אֵין סוֹף כַּנַּ"ל.


וְעַל כֵּן עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, נֶאֱמַר: "כָּל בָּאֶיהָ לא יְשׁוּבוּן" כִּי אֵין שׁוּם תְּשׁוּבָה עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת מֵאַחַר שֶׁבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי שֶׁמִּשָּׁם צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ כִּבְיָכוֹל.

 

רַק יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וַאֲפִילּוּ עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי שׁוּם חֲקִירָה וְחָכְמָה, רַק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך 'מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין' נִמְצָא שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל בְּתוֹך כָּל הָעוֹלָמוֹת, וּסְבִיב כָּל הָעוֹלָמוֹת וְצָרִיך לִהְיוֹת הֶפְרֵשׁ כִּבְיָכוֹל, בֵּין הַמִּלּוּי וְהַסִּיבּוּב שֶׁאִם לָאו, אִם כֵּן הַכּל אֶחָד [...]


וְהִנֵּה עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִינִים [...] אִם כֵּן שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי בְּעַצְמוֹ נִתְהַוָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַך [...] רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זאת, וְלִמְצא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל עַל כֵּן הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסִית הַבָּא מִשָּׁם מֵחָלָל הַפָּנוּי, כִּי יוֹדְעִים שֶׁבְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לִמְצא לָהֶם תְּשׁוּבָה, כִּי אִם הָיָה מוֹצֵא עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁהָיָה מוֹצֵא בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אִם כֵּן לא הָיָה חָלָל הַפָּנוּי [...]

 

אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ, וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל, עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם, הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי
הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה, מֵאַחַר שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שֵׂכֶל וְאוֹתִיּוֹת לְיַשְׁבָם כַּנַּ"ל, [...] 'כְּשֶׁשָּׁאַל עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא, זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ הֵשִׁיבוּ לוֹ: שְׁתֹק כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה' הַיְנוּ שֶׁאַתָּה צָרִיך לִשְׁתּק, וְלִבְלִי לִשְׁאל תְּשׁוּבָה וְתֵרוּץ עַל קֻשְׁיָא זוֹ כִּי כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר עַל כֵּן אַתָּה צָרִיך לִשְׁתּק עַל שְׁאֵלָה זוֹ כִּי הוּא בִּבְחִינוֹת עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר לְיַשֵּׁב אוֹתָהּ וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלא שֵׂכֶל כַּנַּ"ל עַל כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה וְצָרִיך רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתּק שָׁם וְעַל כֵּן אָסוּר לִכְנס וּלְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית וְהַמְּבוּכוֹת אֵלּוּ כִּי אִם צַדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה כִּי משֶׁה הוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה, [...] וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק [...] יָכוֹל לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הַמְּבוּכוֹת אֵלּוּ, [...] וְצָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם כַּנַּ"ל.

 

וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי הַנִּגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק, [...] הוּא מַעֲלֶה אֶת הַנְּשָׁמוֹת מִן הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם כִּי דַּע, שֶׁכָּל חָכְמָה וְחָכְמָה שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן מְיֻחָד שֶׁזֶּה הַזֶּמֶר מְיֻחָד לְחָכְמָה זוֹ, [...] וַאֲפִילּוּ חָכְמַת הָאֶפִּיקוֹרְסִית, יֵשׁ לָהּ נִגּוּן וְזֶמֶר הַמְיֻחָד לַחָכְמָה הָאֶפִּיקוֹרְסִית [...] וְכֵן מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה [...] וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד רֵאשִׁית נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא תְּחִילַת הָאֲצִילוּת וְשָׁם אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה וְאֵין מַקִּיף לְאוֹתָהּ חָכְמָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם כִּי אִם אוֹר הָאֵין סוֹף הַמַּקִּיף לֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁבְּתוֹכוֹ כָּל הַבְּרִיאוֹת וְהַחָכְמוֹת וּבְוַדַאי גַּם שָׁם יֵשׁ בְּחִינַת חָכְמָה אַך הַחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּאוֹר אֵין סוֹף אִי אֶפְשָׁר לֵידַע וּלְהַשִּׂיג אוֹתָהּ כִּי אֵין סוֹף הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ, וְחָכְמָתוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל וְאֵין שָׁם רַק בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַך שֶׁאוֹרוֹ הָאֵין סוֹף מְסַבֵּב כָּל עָלְמִין וּמַקִּיף הַכּל וֶאֱמוּנָה, יֵשׁ לָהּ גַּם כֵּן זֶמֶר וְנִגּוּן הַמְיֻחָד לֶאֱמוּנָה [...] אוֹתוֹ הַזֶּמֶר הוּא גַּם כֵּן לְמַעְלָה מִכָּל הַנְּגִינוֹת וּזְמִירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם [...] כִּי הוּא הַזֶּמֶר הַשַּׁיָּך לְהָאֱמוּנָה בְּהָאוֹר אֵין סוֹף עַצְמוֹ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכּל. [...] וְלִבְחִינַת זֶמֶר שֶׁל אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה הַזּאת, אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה כִּי אִם צַדִּיק הַדּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אֱמוּנָה זוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה [...] וְזֶה: "אָז יָשִׁיר משֶׁה" וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'שָׁר לא נֶאֱמַר, אֶלָּא יָשִׁיר' מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה [...] וְעַל כֵּן עַל יְדֵי נִגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת משֶׁה כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה עוֹלִים וְיוֹצְאִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁנָּפְלוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי [...]

 

וְזֶה, וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי וְכוּ' הוּא בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי כִּי פַּרְעה לְשׁוֹן בִּיטּוּל, מִלְשׁוֹן: "תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם" [...] הַיְנוּ בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא בָּטֵל וּפָנוּי מִכּל וּבְתוֹכוֹ הִתְגַּלּוּת כָּל הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל וְשָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי יֵשׁ כְּבֵדוּת לֵב כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּחִינוֹת הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל וְכָל הַחָכְמוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, יֵשׁ בָּהֶם כְּבֵדוּת לֵב שֶׁנִּשְׁאָרִים בְּקֻשְׁיָא עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְאִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵחֲמַת שֶׁפִּנָּה אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם כִּבְיָכוֹל כְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַבְּרִיאָה לְהִתְהַוּוֹת כַּנַּ"ל "משֶׁה בּא" וְכוּ' שֶׁמּשֶׁה דַּיְקָא, יָבוֹא אֶל פַּרְעה, בְּחִינוֹת הֶחָלָל הַפָּנוּי כִּי אָסוּר לִכְנס לְשָׁם כִּי אִם בְּחִינוֹת משֶׁה כַּנַּ"ל כִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל [...]


וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' כִּי שָׁם תּוּכְלוּ לְהַכִּיר אֶת ה' כִּי יֵשׁ שָׁם נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה וְאוֹתִיּוֹת כַּנַּ"ל הַיְנוּ, שֶׁאֲפִילּוּ בְּתוֹך בְּחִינַת הַשְּׂחוֹק, בְּחִינַת הַקְּלִיפּוֹת הַיְנוּ בְּחִינַת אֶפִּיקוֹרְסִית הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁבָּא מִבְּחִינַת רִבּוּי אוֹר כַּנַּ"ל גַּם שָׁם תּוּכַל לְהַכִּיר אֶת ה' כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: 'וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס' כַּנַּ"ל כִּי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אוֹתִיּוֹת וְנִיצוֹצוֹת לְיַשְּׁבָם כִּי הֵם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים כַּנַּ"ל וְזֶה, וַיָּבא משֶׁה אֶל פַּרְעה וְכוּ' הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלֶך הוּא בְּחִינַת לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי מָחָר לְקַבֵּל שָׂכָר [...] הַיְנוּ בְּחִינַת קִבּוּל הַשָּׂכָר לֶעָתִיד לָבוֹא וְאָז יָבִינוּ בְּחִינַת הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם אֵיך אֶפְשָׁר לִהְיוֹת, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם אֱלקוּת, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ הַקִּבּוּל שָׂכָר כִּי עִקַּר הַקִּבּוּל שָׂכָר לֶעָתִיד הוּא, שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַשָּׂגוֹת וְיָבִינוּ מַה שֶּׁהָיָה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאָז יֵדְעוּ שֶׁהֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא בִּבְחִינַת אַרְבֶּה כְּהַהוּא קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁהּ מִנֵּהּ וּבֵהּ [כַּמּוּבָא בְּכָל סִפְרֵי קַבָּלָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סוֹד חָלָל הַפָּנוּי] לְבוּשׁ, הוּא בְּחִינַת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי שֶׁעַל יָדוֹ בְּחִינַת הַלְּבוּשִׁין, יָבִינוּ שֶׁהוּא מִנֵּהּ וּבֵהּ שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם אֱלקוּת וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ בְּחִינַת צִמְצוּם, בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי [...] שֶׁאָז בְּיוֹם מָחָר, שֶׁיִּהְיֶה הַקִּבּוּל שָׂכָר יִתְגַּלֶּה סוֹד בְּחִינוֹת הַלְּבוּשִׁין, בְּחִינַת הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל כִּי אָז יִתְגַּלֶּה [...] בְּחִינַת הַנִּגּוּן הָעֶלְיוֹן שֶׁל ראשׁ אֱמוּנָה הַנַּ"ל שֶׁעַל יָדוֹ נִתְבַּטֵּל כָּל הַמְּבוּכוֹת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל [...] וְעַל יָדוֹ יִתְבַּטְּלוּ כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֲפִילּוּ שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל."

 

ר' נחמן מדבר על אפיקורסות אבל לאו דווקא, אלא על רע היינו תבירו דרוחא היינו הסתר בכלל,

 

יש רע שאנחנו מסוגלים להבין או לקבל, כי על־אף היותו רע, "הכל לטובה", כלומר אינו טוב במהותו אך על־ידי היטפלותו למושג הטוב אפשר להבין ולהשכיל כיצד אינו קושיא כל־כך, כיצד הוא נכנס ב"הרמוניה" של הדברים,

 

אבל כחלק ממהות הצמצום, נוצר גם רע שלא ניתן לקבל, או להבין, באופן מהותי, גם אם נרצה, לדעתי זאת הכוונה ב"כבדות הלב", כלומר יש דברים שאולי אפשר לדבר עליהם בשכל כלשהו אך הם נוגדים את ההיגיון הבריא ואינם יכולים להתיישב על הלב, שהוא סותר את ה"הרמוניה", את ה"שירה",

 

לדעתי זה עניין "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה", מבחינת ההסתכלות ה"מלאכית" הגבוהה, אין השפעה כל־כך של מה שנקרא "חלל הפנוי", לכן אין צמצום כל־כך, ויותר "קשה" לראות את הרע, ולהתעלם מהטוב, כלומר בטביעת המצרים מצד אחד הרע שטבע אינו רע כל־כך כיוון שיש פחות צמצום, ואדרבה הטוב עוד יותר טוב, לכן במדרגה הזאת אין עניין לומר שירה, כי מלכתחילה לא הייתה סתירה כל־כך שעכשיו פתאום התיישבה,

 

אבל מבחינת בני האדם הרע הוא במלוא תוקפו, ולכן בהחלט יש עניין לשנוא אותו, לשמוח במפלתו, לשמוח בכך שעל־ידי אובדן הרע העולם שב לאיזון ולהתאמה מאותה בחינה המתיישבת על לבנו,

 

(הגם שאנחנו מפרידים בין מהות האדם שהוא בצלם אל־הים לבין המעשים שלו וזאת אחת ממידות הקב"ה, שלא חפץ במות המת, ולדעתי זה לכתחילה ודיעבד, לכתחילה כמו שברוריה אמרה לר' מאיר צריך לבטל את הרע מבלי לפגוע בטוב, מצד מידות הקב"ה, אבל מבחינת מה אמורה להיות התחושה האישית האנושית שלנו, אז כמו במסכת שמחות יש בחינה של שמחה והרמוניה כשהעולם שם לאיזונו),

 

ר' נחמן מתאר את המדרגה הנמוכה שלא יכולה להתגבר על הסתירה (ולא כי היא לא רוצה, אלא כי זאת בעיה מהותית), וגם אסור לה לנסות "לעוות" ו"לטשטש" את המושגים, זאת מדרגת הגלות,

 

ומאידך כמובן את מדרגת משה רבנו, היא מדרגת הגאולה ושילום השכר (מובן לאן אני חותר), שיכולה וצריכה באופן הידוע לה להפוך מר למתוק,

 

בהתאם לזה תורת הגאולה, תורת ארץ־ישראל, שיטת הראי"ה זצ"ל, מתחילה להשיג את המדרגה הזאת ולכן גם היחס שלה כלפי הרע, האפיקורסיות, כל מה שלא מתיישב על הלב, הוא שונה, הוא מסתכל על המהות של הדברים ומגלה את ה' בהסתרה שבתוך ההסתרה,

 

השאלה, האם אנחנו צריכים להביא את הגאולה בידיים, היינו שיטת הראי"ה, על־ידי הצמחת "בחינת משה" בתוכנו, לאט־לאט להשיג את "שילום השכר" של ההסתכלות הגבוהה השלמה,

 

או שמא אנחנו צריכים להמתין לגאולה הניסית לעתיד לבוא, ובינתיים "לעבור" מעל הסוגיות האלה באמונה טבעית, לחיות את ההפרדות האלה באופן מוחלט, לא להיכנס למקום של "כבדות הלב" כלומר לנסות ליצור הרמוניה שאינה באמת הרמוניה, לא לדחוק את הקץ, והיא מדרגת עם ישראל כנ"ל.

 

עריכה: כתיב ומעט תוספת ביאור

תות"ח!

שכוייח!

תוספת קצרהאחו
הזכרת באחת התגובות את עניין ההסתכלות על השואה,

לדעתי העניין הוא כזה, זה נכון שבהסתכלות הסופית של הגאולה לא די בכך שאפשר יהיה לומר "גם זו לטובה" אלא שיש בזה טוב בעצם,

משפט שכמובן נשמע מצמרר, אבל זה בדיוק העניין, יש איזושהי בחינה של הסתר שלא ניתן להתגבר עליה, ולא רק שלא ניתן, במידה מסוימת גם אסור, אסור במדרגה שבה אנחנו נמצאים לצאת ולומר שהשואה היא טובה ובוודאי גם בה הקב"ה מתגלה, אין כזה דבר, כי חותמו של הקב"ה אמת, והאמירה הזאת מנותקת מהלב, מנותקת ממדרגת המציאות, לכן גם אם זאת אמת במובן כלשהו זאת לא אמת לאמיתה, כי היא סותרת את הנקודה האנושית הפנימית שלנו,

אמנם לאחר קום המדינה התחיל להתנוצץ בעניין צד של רע הטפל לטוב, אם כי גם זה באופן מוגבל מחמת עוצם ההסתר,

לדעתי זה עניין של תהליך ובירור שבא עם הזמן, ופחות עניין של עיון שכלי, כלומר עם הזמן הדברים יתבררו, ככל שיתגבר אור הגאולה בע"ה, ואז גם יתיישבו על הלב, באופן אמיתי, כמו ניגון שמאחד את ההפכים להרמוניה המתקבלת על הדעת.
אפשר ורצוי לדון בשאלות עמוקות אלה בביתחסדי הים
מדרש. ברור שיש מורכבויות והסתכלויות עמוקות.
אבל למעשה צריך ללכת אחרי הכלל של לשמוח "באבוד רשעים רינה".
תודה, אקרא בהמשך...סוסה אדומהאחרונה
הדבר הזה מזכיר לי משהו שהרב אבינר אמר...תות"ח!

מה הייתם עושים אם הייתה רכבת שעומדת ל"ע ח"ו לדרוס חמישה אנשים, ויש לך אפשרות ללחוץ על מתג ולהסיט את הרכבת למסלול אחר שבו היא תדרוס ל"ע אדם אחד. מה תעשה?

 

עכשיו מקרה אחר, אתה ועוד מישהו נמצאים גבוה על גשר וצופים על כביש למטה שיש שם משאית שעומדת לדרוס מישהו, ומי שעומד לידך הוא גדול, ואם תדחף אותו חמשת האנשים שנמצאים למטה יינצלו. האם תדחף אותו בשביל אותם חמישה אנשים? וודאי שלא. מה הסיבה? כי וודאי שבשביל להציל אנשים אחרים, אסור לאדם לרצוח בעצמו מישהו, ו"שב ואל תעשה עדיף" מאשר מעשה חיובי של רציחה. ההלכה גם אומרת כך, שאפילו יש הרבה מאוד אנשים, והגויים מבקשים למסור מישהו אחד לבחירה שלנו, אסור למסור, וכולם צריכים להיהרג (או להרוג את הגויים, זה הכי טוב, כמובן....). לעומת מקרה שבו מבקשים הגויים מישהו ספיציפי, שאז ההלכה שייהרג ולא כולם ייהרגו. למה? כי הכי חמור זה לבוא ולרצוח בעצמך, והכלל כשבוחר מישהו הוא בעצם גוזר עליו מיתה כשלפני כן לא היה בר מיתה, בעוד אם בחרו הגויים מישהו הורגים מישהו "הרוּג", כבר נגזרה עליו הגזירה, ואז ההרג לא על שם הכלל. ההלכה הזאת מתבססת על העקרון שעל שלוש עבירות החמורות צריך למסור את הנפש, "גילוי עריות, שפיכות דמים, ועבודה זרה" ובשלושתן אדם שעבר עליהן במובן מסויים החיים בלי משמעות כשהאדם עבר עליהן. (בדיעבד יש אפשרות תשובה, כמובן....). לכן, גם כשמדובר על כמה אנשים, אם יש דם על הידיים, זה פשע נורא ואיום כ"כ, שבמובן מסויים החיים לא משמעותיים. לכן, אל לאדם להרוג בעצמו בידיים, כמו שעדיף אפילו שכמה ימותו ולא ימסרו בעצמם מישהו למיתה.

 

בקיצור, המקרה הראשון הוא בדיוק אותו דבר כמו המקרה השני. בשניהם האדם בא והרג מישהו בשביל להציל אחרים, ובשניהם ההלכה אותו דבר, לעומת הרגש של האדם שמשתנה בין שני המקרים. לכן, במקרים כאלו הרגש הוא חשוב מאוד, אך הוא לא המוביל והמדד העיקרי שעל פיו צריך ללכת ולאמוד. (אגב, כששאלו אותי עניתי את אותה תשובה בשני המקרים, שצריך לא ללחוץ על הכפתור ולהשאיר את המצב כפי שהוא....אבל טוב, לא כזו חכמה, אני יודע את ההלכות האלו.).

פורום תורני דתי לאומירוצה להשתחרר

מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?

יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.

האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?

תגיד אוצר החוכמההפי

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

תחפשי בגוגל 'פורום אוצר החכמה'רוצה להשתחרר

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

זה קצת מצחיק אבלנקדימון

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

 

זו פרשנות בלבד.

לא חושב שזה נכוןרוצה להשתחרר

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

בינינו, קשה ברשת להישאר בדיונים מעמיקים כל הזמןמתוך סקרנות
להבנתי, סוד ההצלחה של הפורומים שהזכרת הוא שרוב גולשיו עם חסימה חזקה מאוד לרשת, ככה שאין לה באמת "רשת" שמושכת אותם לכל מיני מקומות ומפריעה לריכוז...
יש סיפור מעניין עם אוצר החכמה והפורום שלהםמשה

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

יש קבוצת פייסבוק/ווטסאפ של רבנים לדעתיארץ השוקולדאחרונה
אבל לא יודע אם היא סגורה, רק שמעתי עליה מרב שאני מכיר
טרמפיסטים - היום זה היה השיא 🤢זיויק
תת-קל-חו!!!!!!
ממש מושך אותי כל הנושא הזה של בניה ויצירהרק נשמה

עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר

יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?

פשוט להתחיל, בכל דרך, להשקיעזיויק
מהאינטרנט בשלב א', ואחר כך תתקדמי לדברים ממשיים יותר
יש ביוטיוב כמויות של חומר בחינםמשהאחרונה

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

דייטיםאבוד
בנות תעזרו לי, אני לא מבין אני לוחם משוחרר נראה באמת טוב, אבל בנות פוסלות אותי סתם, מה קטע?
הפורום הלא נכוןארץ השוקולד

יש פורום לנו שנועד לזה.

לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.

מוזמן לשאול בפורום לקראת נישואין וזוגיותפשוט אני..אחרונה
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך א' בטבת תשפ"ו 22:03

ו...

בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭

פלאפון חדש. באיזה מחיר כדאי? מה היתרון של דגם יקר?מתיעצת28

אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..

ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים..  מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?

 

השאלה מה חשוב לךפשוט אני..

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

 

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

 

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

מצטרף לנאמרנפשי תערוג

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש


לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

את חייבת להגדיר לעצמך מה אופי השימוש שלך בוזיויק

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

כמו שכתבו כולםפצל"פ

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות


אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מה הצורך?משה

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

קנית בסוף גלאקסי כלשהו אבל אל תשאלומתיעצת28

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

תתחדשי🤗 ומעכשיו את מקפידה לגבות את הדברים בסלולריפ.א.

שלך באופן שוטף 

תתחדשי! נשמע לא קריטי בכללזיויק
"הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. "יוני.ו.אחרונה
נשמע די מבאס לאבד חחח
כתיבה ברשתות חברתיות: מה אתם אומרים עלחסדי הים

הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?

איזה צד עדיף.

תמיד עדיף לבחור באופציה הראשונה.בנות מרכלות עלי

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

הבעיה שזה מונע יצירתיות וכנות.חסדי הים

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

כלל נחמדזיויק
נראה לי רחוק מאד ממה שהולך שם
דווקא פנים מול פניםהפיאחרונה
יותר קל לי
חברים - אלו שצופים מדי פעם בסרטים\סדרותשפיכת לב

כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה?  אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).

לא הבנתי מה השאלהבנות בזות לי

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

בעיתונות הכתובה פתרו את הבעיה בצורה יותר חכמהפ.א.

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

אם זה חותך לגמרי את החלקים הבעייתיים..בנות בזות לי

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

לא הבנתי כלוםכְּקֶדֶם
ומרגיש לי לא מתאים בכלל 
אם הייתי צופה, הייתי משלם אלף שקל לכלחסדי הים
דקה, אבל הכסף זה גם סיבה לא לצפות.


יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

הבהרה חשובהשפיכת לב

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

אם זה נקיהרמוניה

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

 

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

הייתי קוראת לזה נקודות למחשבה/ מסר, אבל לימוד?נפש חיה.
חינוך בעיניי הוא לא דרך סרטים ודומיהם
למה?הרמוניה

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

אנשים הולכים לסרטים, להצגות, כדי להתענג, להתנתקפ.א.

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃


 

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

 

אני חשבתי על סיבה אחרתנפש חיה.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

..הרמוניה

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

..הרמוניה

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

מנסה להבין אותך - למה את מתכוונת לברוח מהמציאות?פ.א.

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

התכוונתי לגבי המטרה של הצפיה.הרמוניה

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

המטרה היא הנאה נטו, בילוי חברתי נעיםפ.א.
הולכים לסרט, להצגה בתיאטרון , להופעה של אומן מוכשר, כדי להינות. כדי לגוון את השגרה של עבודה, בית, נסיעות. אנחנו מחפשים רגש. בין אם זה לצחוק מכל הלב, להתרגש עד דמעות, או פשוט להתפעל מיצירה טובה.


וככה גם מספר טוב.


נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

אין בעיה עם בילוי מדי פעםהרמוניה

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

חזרתי לקרוא עכשיו את התגובה מאתמולפ.א.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

 

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אוקייהרמוניהאחרונה
לא ברור לי איך זה יעבודברגוע
אתה תוריד את הסרט בצורה לא חוקית ואז תצנזר אותו בעזרת התוכנה שלך? אתה הרי לא יכול לצנזר את הסרטים/סדרות כשהם באתר המקורי שלהם (רימון אולי כן יכולים).
המקום שלכם בעולםזיויק

הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?

יהיה ברור אי פעם?

איך אחרים רואים את המקום שלכם?

זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?

רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂

אולי הבנתי, אז-הרמוניה

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

זה לא יוצר פיזור? לא עדיף מיקוד? יש דבר כזה בכלל?זיויק
תלוי אולי בסוג האנשים? איך הקב"ה עובד עם היצורים שברא?
לא, כיהרמוניה

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

בלבלתזיויק
כי אישרת שבאופן כללי יש מיקוד בתכונה, גם אם יש יוצא מן הכלל.
התכונה היא לא המיקוד בעינייהרמוניה

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

הטלת כאן פצצהזיויק

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

אין לי כוחהרמוניה
בעיהזיויק
😆
היעוד שליoo

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום


אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

זה לא יעוד של כל אחד?זיויק
חשבתי יותר בכיוון של משהו ממוקד: לדוגמא חסד, רפואה, שליחות ציבורית, יצירה, חינוך, ביטחון, קדושה וכאלה
זה יכול להיותoo

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

לגמרי הבנתי את השאלה. עונה:די שרוט

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

 

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

מתברר עם הזמן-יש כיוון אבל רק ה' יודעהרשפון הנודד
אם רק ה' יודעזיויק
אז איך אתה גם יודע?
אני יודע את הכיוון לפי מה שאני מבין ומרגישהרשפון הנודדאחרונה

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

אולי יעניין אותך