מה לעשות?אין לי מושג!

 

 

אבל אני מאחלת לך שבסוף הכל יסתדר בעזרת ה'!!!

ושהבחור יקבל שכל!!

אוהבת,

הודיה.

זה מה שאני הייתי עושה, אבל אני לא מוכן לקחת אחריות על שום דבר.

דרך אגב-

הוא היפראקטיבי. זה רק מחמיר את המצב.

דיברתם עם רבנים או כל מומחה אחר בעניין?..

אולי אם יהיה לכם אישור שיש לו בעיה כל שהיא תוכלו להראות את זה למשטרה למקרה והוא יתלונן..

נשמע יעיל?

 

יעוץ בד"כ לא.

רבנים בד"כ הם אנשים קצת יותר חכמים ממך, והם יכולים לתת גם עצות טובות. במיוחד אם הם גם אנשי חינוך.

מהדברים הלא פשוטים שעלו לי בראש, זה נראה הכי הגיוני. אני מניח שלנעול אותו בחדר בלי טלפון או אפשרות כלשהי לתקשר עם מישהו מבחוץ זה לא רעיון טוב, נכון?

אופציה אחרת היא שברגע שהוא משהו לא בסדר תתקשרו אתם למשטרה, אבל היא כבר הוכיחה שבתלונות שנערים מעורבים בהן היא מתעסקת רק כשהנער הוא המתלונן.

בכל אופן, אם הוא יחשוש קצת בעצמו הוא עלול להיות מעט יותר רגוע.

הורים שיתלוננו על בנם למשטרה... נו באמת... זה יכול להרוס לו את כל הקשר עם ההורים.

ממה שהבנתי עכשיו, בכל מקרה הקשר הזה צריך שיקום. אם הילד לא מפחד משום דבר הוא לא יעשה שום דבר שמציעים לו ולא תהיה שום דרך להסתדר אתו.

לגבי האח- אני מקווה שאת לא מתכוונת לקחת את העיצות של החבר'ה פה ברצינות, כי אנחנו קצת לא ממש יעילים מספיק בקטעים חשובים שכאלו. ניסיתם להתייעץ עם מישהו מבחוץ, בעל מקצוע? 

~

לגבייך- קודם כל, אנחנו שמחים ששיתפת . אנחנו ב-א-מ-ת פה בשבילך, ותרגישי חופשי לפרוק ולפרוק.

תראי, בכל משפחה יש בד"כ "טרבל-מייקר" שכזה. לפעמים הוא מסומם, לפעמים הוא מופרע בכיתה, ולפעמים סתם מעצבן. בכל משפחה יש את "הכבשה השחורה"- לפעמים לא באשמת ההורים בכלל.

מותר לך לכעוס עליו, ומותר לך להתעצבן. אבל- וכמה שזה קשה- את אחותו. ואחות זה לא אמא או אבא. לפעמים קשר עם אחים יכול ממש להציל. תנסי לאהוב אותו. להאמין בו. ולא לומר לו "כן, כן, אני בטוחה שאתה יכול להפסיק להיות כ"כ --- ו--- וגם ---. ובתוך תוכך, מבעד לכל הרוע+הצרות+הגועל+היאוש+העצבים מסתתר, עמוקעמוקעמוק (עמוקעמוק) לב טהור. אני מאמינה בך". אלא באמת לנסות להגיע עם עצמך לאמונה שלימה בו שהוא ישתנה וישתפר! תנסי לשדר לו את זה.

משהו ששמעתי אאל"ט מחגי אהרוני- בנ"א תותח- לנסות לתת לו תשומת לב, אבל בכמויות שלך. ז"א- להפתיע אותו מדי פעם, ולשבת איתו. זה לא חייב להיות כשהוא מבקש. שלאט לאט יחדור לו שאוהבים אותו מאוד בבית, אבל זה לא אומר שחייבים לעשות מה שהוא רוצה. אפשר יום אחד לשאול אותו אם הוא רוצה ללכת לגלידה, יום אחר סתם לשבת ולדבר 10 דק'. בהתחלה זה בטח יהיה עינוי, אבל לאט לאט הוא יהנה מזה- ואני מאמינה שגם את.

מקווה שלא חפרתי יותר מדי. ואם את צריכה משהו, מוזמנת בכיף. 

שתבינו, מציבים לו גבולות. אבל הוא פשוט- איך נגיד, פורץ אותם לגמרי.

זה נראה כאילו לא אכפת לו מאף אחד. קשה לי להגיד על אח שלי שהוא רע, אבל זה נראה ככה.

בקשר לברכה מרב- אני חושבת שרצו לקחת אותו והוא לא הסכים.

נועמיק- הגדרת את זה טוב, אנחנו באמת מתביישים- לפחות אני.

וזה מה שנותן לו כוח.

אבל אני לא רואה את עצמי הולכת ומספרת לאנשים- ''הי, אתם יודעים יש לי אח שהורס לי ת'חיים'', ממש לא.

המון כוחות אני משקיעה כדי להסתיר את זה. גם לחברות הכי טובות אני לא מספרת.

הסנה בוער- איך אני אמורה לקחת אותו לגלידה, כשאני מפחדת שכל שנייה הוא יתחיל לצעוק ולעשות לי פאדיחות?

והלוואי שהייתי מצליחה לאהוב אותו יותר.

כשהוא אוכל ארוחת צהרים, להתיישב על ידו [לא לגעת בו כמובן ]. לשאול, ולנסות להתכוון לזה באמת- "איך היה לך היום בבית הספר? מה למדת?" וכו'. אפילו 2 דק' בהתחלה. לתת לו תשומת לב כשזה בא ממך. 

צריך לעשות חרם אם הוא צועק או מציק, כלומר אז לא להתייחס אבל חלילה מלהחים אותו לחלוטין. אתם מתנהגים כאילו מדובר פה בפושע מועד, תרגעו, בסה"כ מדובר על ילד  שיש לו בעייה ככל הנראה.

אם תאהבי אותו באמת, הוא יחזיר לך אהבה. באמת .

אולי זה יקח זמן. אבל זה יקרה.

 

לגבי העתיד- באמת שאין לך מה לדאוג, הוא יחזור לדרך הנורמלית... זה גיל כזה!!

ואני לא משווה אותו לכלב חליללללה

כדאי שאתם תלכו למישהו שיכיר (או מכיר) את הסיפור עם הפרטים שלו יותר מקרוב.

 

חוץ מזה, בנתיים, תנסי, אולי יעזור -

'אהבה בסחבאק', יענו: לא להראות לו שאת אוהבת אותו כמו אל חברה וכדו', אלא משהוא
כזה יותר משוחרר, עם הרבה צחוקים, עם הרבה חיוכים, עם הרבה אהבה...

 

האא, וכמובן תפילות לבורא העולם.

 

 

 

שיהיה בעז"ה הרבה בהצלחה!

שבוע מבורך!

שילדים בגיל הזה מתלוננים על ההורים

ואז מגיע ניידת הביתה ולוקחים את האבא לחקירה

וזה לא נעים בכלל בכלל.

פשוט אל תחיו באשליה שזה ילד והוא לא מסוגל להתלונן.

הם דווקא מסוגלים יותר, כי הם לא מבינים מה חומרת הנזק שהם גורמים לעצמם ולמשפחה.

רק טוב שיהיה בע"ה!

בת כמה את? את יותר מגדולה ממנו, נכון?

כשאני הייתי בכיתה ז'-ח' אחשלי היה מתנהג כמו אחשלך. אפילו יותר גרוע. זה אפילו הגיע להרבה מצבים שהילד[אז בכיתה ה'-ו'..] הוציא סכין מהמגירה ואיים על עצמו ועלינו. אני זוכרת לילות ללא שינה בגללו. כל פעם שהסכין הייתה יוצאת כולם רועדים ואמא שלי הצדיקה בדרכים שונים ומשונים ניסתה לגרום לו להספיק.
מה קרה בין אז לבין היום? אפשר להגיד שהתרחש נס. כשהיו היה בכיתה ז'(נראלי..) סוף סוף הורים שלי לקחו אותו לאבחון פסיכו-דידקטי, וגילו שיש לו ADHD-שהוא היפר אקיטבי. וב"ה מאז הוא לוקח ריטלין כל בוקר וצוהריים וב"ה מצבו השתפר ועכשיו אנחנו יכולים להיות חברים ממש טובים.[-כשהוא בהשפעת הסם בלבד. ולפעמים זה מאוד מעצבן שהוא לא לוקח ואז אני מציקה לו עד שהוא לוקח. כמו שקרה הבוקר.]

טוב, אז לא משנה אני עכשיו. בטח זה מציק לך כ"כ כי את אוהבת אותו. ואת דואגת לו... תחשבי על זה. אני זוכרת שכל הזמן ניסתי "לחנך" אותו, ולהגיד לו מה לעשות והוא תמיד התעצבן עלי.
המלצות חמות:
-כרגע, תשארי מחוץ לסיפור. אפילו אם זה כולל לא להיות בבית הרבה.אל תגיעי למצבי קונפליקט איתו, ואם קשה לך לראותו מתנהג ככה פשוט אל תהיי בסביבה. נכון, זה קשה. אבל זה יהיה לך יותר טוב. נראלי.
 -תתני להוריך לנהל את המאבקים איתו. הם יודעים קצת יותר ממך ואל תתערבי להם בהחלטות. הם לא צכים בעיות איתך כשיש להם מספיק עם אחיך.
-אולי באמת כדי לפנות לפסיכולג? לעשות אבחון? יש מצב שיגלו דרך לעזור לו ולכם! ואם אתם מהאלה שמפחדים מרטלין תדעו שבאמת אין לכם ממה. זה כ"כ יעזור לכם!!...
-אולי יש מקום לראות מה קורה לו בבית ספר? אני יודעת שחלק מהסיבות שאחשלי היה ככה כי היה לו גרוע בלימודים..תראו. אולי יש מקום להעביר בית ספר? להעביר כיתה?

אז זהו, תאמיני שיום אחד זה יעבור. ובע"ה יהיה טוב! תתפללי. זה ניסיון שהק"בה העמיד בה את כל משפחתכם ובע"ה תעמדו בה ובגדול!!

בהצלחה רבה רבה!

 

אם את צכה משו, אני פה.

תגידי הנקודת מבט שלך גם קצת בוחנת מאיפה אח שלך מגיע?!

אני בטוח שאח שלך לא עושה סתם דברים שמנקודת מבט שלו משו קורה לו

ואתם צריכים לנסות להביןם אותו ניסית פעם לדבר איתו אמיתי ולא מתוך ביקורת

או מתוך ידע וראש סגור שהוא לא יקשיב לך ואת באת לא פתוחה?!

ואגב כל הכבו לאח שלך!! אולי עלה לו טיפה יותר מידי לראש העיניים של האלימות

אבל זה מעולה שהוא יודע שאסור לגעת בו והוא יודע להסתדר זה ראוי להערצהב!

ניסת פעם לראות את הדברים החיוביים שבו או שזה כבר יחס סטיגמתי??

 

אני חושבת שאת צריכה להסתכל על זה מנקודת מבט של הוא בגיל משוגע והוא בעז"ה במוקדם או במאוחר יגיע וימצא את הטוב שבו. אולי תנסי את לחשוב מה טוב אצלו.כל הזמן להאמין בו. וגם אין לך מה להתבייש בזה כי אף משפחה לא מושלמת ולכל משפחה יש את הפדיחה שלה! גם אם זה לא נראה ככה!

 וזה שאבא שלך רב- אני חושבת שהוא קלט שהמשפחה לחוצה פחד מזה שהוא ילך למשטרה- אז אולי אבא צריך להגיד לו- אני כבר הלכתי למשטרה וסיפרתי להם שאתה כל הזמן רוצה לבוא לבקר בתחנה- סיפרתי להם שכל דבר קטן נראה לך כהתעללות- והם דווקא אמרו- תחנך אותו חופשי.

או לעשות מזה צחוק- איך לא הלכת למשטרה- נו לך תספר להם- לא בציניות אלא בצחוק- אפילו ליד החברים שלו... שלא יחשוב שזה איום עליכם.

 וגם ההורים צריכים למנוע ממנו כמה דברים שחשובים לו (לא דברים חיוניים כמו מזון ומים..) אולי- מחשב וכדו'  שירגיש שהוא מפסיד כשלא מתנהג אל ההורים שלו כאל הורים אלא כאל אנשים זרים! שיתחיל להעריך מה עשו בשבילו עד עכשיו...

אולי כדאי להראות להורים את התגובות פה-ולא שאת תגידי להם מה לעשות! והכי חשוב תפללי עליו! בהצלחה!

אכן שמת לב שהאיום שלו מאוד מפריע לכם - ואתם מתביישים בכך. לדעתי, צריך קודם להוציא את העוקץ ויפה לתלתן שנתן את הרעיונות איך לעשות זאת. קודם לנטרל את הפחד. הוא כל הזמן מאיים. האם אכן פעם אחת הוא התקשר באמת למשטרה? האם את אכן חושבת שהוא באמת יעשה זאת? (הוא באמת רוצה לראות את אבא שלו בבית סוהר?) למה הוא לא עשה זאת עד עכשיו?

 

אני הייתי נזהר מאמירה שיש לו בעיה, ואבחונים וכדומה! ואני מניח שאת גם מאוד אוהבת אותו. אין לו בעיה ואין לכם בעיה. אכן יש משהו שהוא משיג באיומים שלו! הוא מצליח בזה יפה!

אז תשאלי את עצמך - מה הוא משיג בכך?

אגב,

מתי הסיפור התחיל?

איך הוא בבית ספר?

איפה את בכל הסיפור? גם עלייך הוא מאיים? גם על חברים?  (זה נשמע שזה רק על ההורים שלך! וזה נשמע שאת הרוסה כשאת רואה איך ההורים שלך מרגישים בגללו, לא בגלל מה שהוא עושה לך).

 

אני מציע לך להפריד בין מה שאת חושבת ורואה שהוא עושה להורים שלך לבין היחס ביניכם כאחים. אכן, רחמנות, וקשה להורים, ואכן כדאי מאוד שילכו לייעוץ (זה לא בושה להתייעץ, להיפך זו גדלות. אולי תציעי להם בעדינות), אבל את לא צריכה לבחור בצד של ההורים, וכאילו המשפחה נגדו.

 

 יש לו משהו שחסר לו ושהוא מנסה להשיג מההורים. הייתי אומר, אולי, שהוא רוצה לראות את ההורים שלו חזקים. כמה שזה נשמע אולי מופרך. ילד צריך את העוצמה מהבית. גם אם מאיימים על אבא שלו. באמת בפנים, כמה שרע להורים, לא פחות רע גם לילד. ואמרת שמציבים לו גבולות אבל הוא פורץ אותם - אז זו בדיוק הנקודה - לשים לו גבולות ולעמוד על כך!!! (זה אני אומר כמובן להורים שלך, לא לך. רק שאת תביני את המצב.) כך נראה לעניות דעתי. [ואני באמת מאמין שאין דבר כזה ילד רע! אבל באמת יש פה אתגר גדול].

שיהיה בהצלחה!

 

 

תגידי להורים שלך שיקחו אותך לייעוץ- מה את עושה בחיים שלך עם אח כזה.

(לא שאני חושבת שאת באמת צריכה ייעוץ- את סתם צריכה עיצה טובה + ניעור רציני להורים שלך...)

 

עוד מילה-

אל תתבישי להגיד לחברה טובה את כל הסיפור של אח שלך

את לא חטאת, לא פשעת- אין שום סיבה שתתבישי!

חברה טובה שתקשיב, ואולי תתן קצת עיצה וחיזוק, או רק כתף תומכת- זה ממש חשוב.

(ואם את לא סומכת עליה בתור חברה לספר לה סודות והיא תתן לך גיבוי- למה את חברה שלה?!)

תוך-כדי כל ההתמודדות-
דברי על זה עם חברה טובה..
תפרקי.. תוציאי.. אל תשאירי הכל בבטן- זה יהרוס אותך לא פחות..
חברה שתדע שהמטרה זה לפרוק ולא לומר לשון-הרע[וכשהמטרה היא לפרוק וברור שזה לא למטרת לשון הרע- זה מותר הלכתית.]
כדי שלא הכל יישאר עלייך ואז תהיה לך התמודדות כפולה..

ועוד דבר- אל תשכחי שזה ניסיון מהקב"ה.. והקב"ה לא מביא לנו נסיונות שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם..

המון המון בהצלחה!

הוא רק בן 13. פשוט תתני לו את העצבים בכוח.

אולי תבקשו שהוא ידבר איתו יסביר לו יפה, ואם הוא לא מקשיב בתקיפות!

ככה הוא יפחד לאבד את הקשר שלו איתו ואולי הוא יקשיב לו ויתרכך יותר

 

זה רק יעשה את הכל יותר גרוע.

אני לא מאמינה בפסיכולוגים או יועציים כיון שיש לי נסיון רב מהילדות והם רק הרסו לי את החיים והיום שאני יותר גדולה לפעמיים אני בדיכאון על כך..אם באמת רוצים לשפר ילד כזה דבר ראשון לדעת שאחרי כל הרע שהוא עושה הוא ילד טוב עם נשמה טהורה אין ילד רע יש ילד שרע לו ובגלל זה הוא עושה רע לאחרים כי הוא לא יודע איך לצאת מיזה!!!

ןתמיד לאהוב אותו באמת להתייחס עליו לשאול אותו מה נשמע? איך עבר היום? מה הכי שימח אותך? וממה לא? אולי להפתיע אותו במתנה נחמדה(ממתק..משהו שאוהב) לשתף אותו להסביר לו שאיך שהוא מתנהג זה סתם תחפושת זה לא הוא באמת להסביר לו שהשטויות שעושה זה לא מתאים לו......אני מאמינה בילד הזה שהוא נשמה טובה ומשהו מציק לו והוא מתנהג ככה.! תעזרו לו דברו איתו שיחת נפש אחד על אחד וגם כל העצות אבל לא ללכת לפסיכולוגים!!

מה שכתבת זה בעצם מה את ציפית שיעשו איתך בזמנו או מה שאת חושבת שהיה גורם לך לשינוי.

אלא שידוע כי ישנם הבדלים בין שני המינים, ולא בטוח שמה שהמלצת, יתאים לבן בן 13...

כמובן שבסופו של דבר, כולנו זקוקים לחום ולאהבה.

אולי הוא מקבל את זה מחברה רעה

 

אני לא אומר שמות אבל גם אצלנו זה כזה..נורא נכון?