בפרשה אנחנו קוראים את אחת משרשרת הניסים המפורסמת ביותר בעולם, החלק האחרון והסופי של מכות מצרים: ארבה, חושך והמכה הקטלנית בכורות.
וזה מביא אותנו לתהות: למה אין ניסים בסדר גודל כזה בימנו, הם היו אשכרה במ״ט שערי טומאה.
לפי זה, אני: בינייש ממשפחה טובה, לומד תורה, אוכל כשר, שומר שבת, ולמרות שאני לא מהחרדוסים של נוג״ה, אני מקפיד על המצוות.צריך לקבל את צבא השמיים לשירותי. למה כלום לא קורה?
את התשובה אפשר לפי דעתי (בין היתר) למצוא בכתביו של טולקין:
כשמורגות מנסה להשתלט על הארץ התיכונה, שארית הפליטה שולחים בקשת עזרה לוולינור, והוואלאר שולחים צבא ענק שמכה את מלקור מכה ניצחת.
אבל בעידן השלישי פתאום קם מחדש סאורון אחרי מפלתו בברית האחרונה, ומשרתיו משתלטים על הארץ. נו כבר היינו בסרט הזה, למה לא לשלוח ספינה לוולינור, הוואלאר יסדרו לנו את העסק.
אבל בעיה: ספינה לוואלינור זה one way ticket אין דרך חזור.
אבל פתאום יש שמועה: הוואלאר שולחים עזרה. ולא סתם אלפים פושטים כמו בפעם הקודמת.
לא ולא מדובר במאיאר, ולא אחד, חמישה מהם, שיבואו לגאול את הארץ התיכונה מסבלותיה.
אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההתרגשות שהייתה בנמלים האפורים כשראו מפרש באופק המערבי, ואת גודל האכזבה שהיתה, כשמהספינה ירדו חמישה קשישים שהסבירו שהם מקסימום יכולים לעשות זיקוקים ואפקטים מהסוג הזה ואסור להם להשתמש במלוא כוחותיהם.
איזו אכזבה! הם ציפו למאיאר המובילים צבא שיחסלו את הרוע אחת ולתמיד וקיבלו בית אבות.
אבל בסופו של דבר בזכות אחד מהזקנים הלא יוצלחים האלו, סאורון הושמד לתמיד. במלחמת החרון לעומת זאת, מורגות לא הושמד, הוא עתיד לחזור באחרית הימים, אבל סאורון לא יחזור הוא הושמד לחלוטין.
ומזה אפשר ללמוד מסר לחיים שלנו: אמנם אלוהים לא שולח ניסים כמו בימי קדם, אבל העזרה שהוא שולח לנו, למרות שזה לא מה שציפינו לו, אם נתייחס אל העזרה הזו בכבוד, כמו בני האדם וההוביטים, הרואים כל דבר הקשור בוואלאר למדהים ומסתורי. ולא כמו האלפים המתייחסים לזה כמובן מאליו. נשיג דברים משמעותיים שיעזרו לנו בחיים.
שבת שלום!
