את לא היחידה-

אחותי גם נטשה אותנו..

לשלושה ימים ממחר עש סוף השבוע אולי גם ליום שישי

עצוב ביותר

זה עסק יותר רציני מ-3 ימים....

ועוד למקום שאני הולכת אליו, מי יודע מה יהיה.... (תחשבו על זה שהולכים לטחון אותנו בהרצאות רצופות, ואני ממש לא בנוייה לזה!)

אז עכשיו אני יודעת שאת יותר גדולה ממני!

לא תאמינו אבל כיבסתי עכשיו בגדים ביד! כן, בעידן הדור השלישי, כשיש מכונות כביסה משוכללות, אני הלכתי וכיבסתי ביד! פשוט אמא שלי לא הספיקה לכבס לי כמה דברים הכרחיים...

אלוקים- תודה שנתת שכל בבני אנוש שהצליחו להמציא את הרובוט הגאוני הזה, מכונת כביסה... אח.. איך שהגב כואב לי מעבודה קשה...

ההורים שלי נובחים עליי שאני לוקחת את כל הבית איתי....

זה פשוט סיוט לארוז ל10 ימים! אני תמיד מפחדת לשכוח משהו...

ואני ממש טיפשה שהתחלתי לארוז רק עכשיו, פתאום אני מגלה המון דברים שחסרים לי... פעם הייתי אורזת לפחות יום קודם, וזה אחרי שערכתי רשימה מדוקדקת של כל הפריטים שאני צריכה... הייתי הבנאדם הכי מתוכנן בעולם! (אפילו הייתי רושמת כל יום על פתק את כל הדברים שאני אמורה לעשות.. ואז מסמנת ווי.. לאן נעלמתי?!)

אחותי התקשרה היום וביקשה שאם נהיה באיזור...

אז מקלות כביסה שיהיו לך.. וגם אבקה לא תזיק..

אני הכרחתי את ההורים שלי לבוא לבקר אותי, ואני אנג'ז להם עד שהם יבואו.

אמרתי לאחותי הקטנה לא לשכוח להתקשר אלי כל ערב, אז היא אמרה 'רק אם יחייגו לי'.. מאמי.. אני הכי אתגעגע אליה!

וברוריה- איזה מושג הזכיר ה'10 ימים' האלה? סיקרנת...

אל לך להליחץ כלל! גם אני ארזתי היום... וגם לי זה סיוטי בהחלט לארוז ל-10 ימים!!! השתגעתי ממש! אך ב"ה זה מאחורי... כמעט(חוץ מהדברים הקטנים שימצאו את מקומם מחר עם שחר)

גם אצלי אמא שלי מתעצבנת שאני מרוקנת ארונות(זה יותר ויותר מחדיר לה שהבת הדגולה שלה מתחילה לעצוב ת'בית... אך שזה קשה לה, מתה על אמאשלי) אחים שלי ממש מתים שאני יעוף כבר. כי אני גוזלת להם זמן ממש יקר על המחשב, אך הקטנטן/גדול(9) ממש הולך להתגעגע! זה התחיל אצלו עוד מלפני שבועים, לכול מקום שהיתי הולכת לא חוזרת אחרי שעתיים הייתי בקבלת ממנו צלצול... איפה אני? וכמה זמן לוקח לי להגיע לבית? הוא ממש מותק! למרות שרוב הזמן אנו מבלים במריבות ובסופם אני מפוצצת אותו נשיקות. 

אני ממש יכולה לעודד אותך, כי גם אני(כידוע לך נראה לי שגם השאר... ואם לא אז הגיע העת להתעדכן!)יוצאת מחר לסימנריון... למרות שיש לי את שיא המצב רוח אני ממש חושבת שזה הגיע מהר מאוד!!! לא הספקתי כלום!!!!!=( =(

אתם לא יודעים אך בא לי פתאום לדבוק להם ברז, לא ראיתי את אחי חודש!!! ואם הוא יבוא לשבת זה ממש ישבור אותי, גם את אחותי היחידה והאהובה אני לא אראה פווולים, עכשיו היא במחנה וחוזרת ברביעי הייתי איתה שבת, אך יומים שאני יושנת בחדר לבד וזה מדכא אותי. אני מעכשיו מתגעגת אליה ובכלל לכולם! וגם אליכם... אן לכם מושג עד כמה! די, זה נהפך ליותר מידי דרמטי, שאני לא יתחיל לבכות...

אני לא מסוגלת לעצוב ת'מחשב.. ואני צריכה להכנס להתקלח.

איזה מתוקה שאת!!! עכשיו אתם מבינים למה כ"כ קשה לי לעצוב...

בבי"ס יסודי-"מורשה" ואחר הצהרים במועדונית של הבי"ס.

טוב גבקת פלפלת, טני זזה להתקלח ולשון. מחר אני צריכה לקןם מוקדם(מרות שההסעה יוצאת ב-8:30 מבניני האומה ואני ירושלמית.. ויש לי טרמפ' עם ההוריה בעז"ה.)

שהייה לילה טוב שקט ובשורו טובות!

אני עכשיו בהפסקת תה, פשוט הגרון התחיל לצרוב לי! חסר לי אם הוא יעשה בעיות בסמינריון!

ואני אומרת לך ענת, ברגע שתתקרבי אליי את תזכי לשמוע ממני מילות געגועים לבני משפחתי ולביתי... אפילו לאח שאני הכי שונאת יש חשש שאני אתגעגע.... סופסוף אני לומדת להבין מהו ערך המשפחה..

ועכשיו אני גם צריכה להתקלח...

תיק גב 80 ליטר, מפוצץ עד אפס מקום.

צ'ימידן לשאר הדברים שלא נכנסו.

תיק קטן עם דברים הכרחיים.

שקית לנעלים.

צדק אח שלי שאמר שזה נראה כאילו אני נוסעת להודו.......

אני כולי נוטפת דמעות געגועים.......

למדתי להעריך את האחים המקסימים (?) שלי, הם עדיםות על הזוג קרציות שאיתי בחדר......