עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך י"ז בשבט תשפ"ג 00:23
בעלי פוטר מהעבודה פחות משבוע אחרי שילדתי. הם פשוט ניצלו את הימים האלה שגמגמם להם והעיפו אותו ולא באשמתו האופי שלו לא הסתדר עם העבודה.זה הכניס אותי ללחץ כלכלי נוראי בלי המון קשר למציאות אבל מאז כל מה שקשור לכסף הוא טריגר אצלי.
אנחנו אברכים והעבודה הזאת הייתה באמת לא שפויה מבחינת זה שלא השאירה לו זמן לנשום. אבל מאז שפוטר אני כועסת בעיקר על המעסיקים אבל גם עליו.
מרגישה שאותי לא היו מפטרים ככה לא הייתי נותנת לזה לקרות,הייתי עושה דברים מנוגדים לאופי שלי העיקר להביא כסף הבייתה
וזה ככה מאז החתונה. אני כל הזמן עבדתי חיפשתי בנרות איך להביא עוד כסף
והוא אברך וזה מה שציפיתי ורציתי אבל מאד מקובל אצלנו שיש איזשהיא עבודה צדדית קטנה משהו בשביל לנשום טיפה מאמץ קטן כל הפרנסה מצידו בטח שצריך את זה
אבל יש לו קושי וידעתי את זה התלבטתי בעיקר על לפני החתונה. הוא עצלן אם נהיה דוגרים
גם את העבודה הזאת אני מצאתי ודחפתי אותו לקבל מאד קשה לו להזיז את עצמו
מאז הפיטורים מרגישה כעס שהוא לא עושה מספיק מרגישה שאני לא יכולה לשחרר ולסמוך עליו שיביא כסף
בעקרון אין לנו הכנסה עכשיו פרט למלגונת מהכולל ואני חודשיים אחרי לידה ועושה עבודה צדדית למרות שאין לי זמן לזה בכלל גם סטודנטית ועם עוד מטלות שחייבת לעשות אבל אני עושה עושה מרב לחץ והרגשת מחוייבות והוא לא עושה מעבר לחישוב על זה שצריך למצוא איזשהיא עבודה
עכשיו התגלגלנו לדבר על נושא שלדעתי גם נוגע בעצלות שלו ודי יצאתי עליו בעקיצות לא ישירות
הוא מרגיש ושאל על חוסר הערכה מאז הפיטורים אבל הכחשתי אני מרגישה שלא יודעת איך לדבר על זה בצורה נכונה ופשוט עכשיו עקצתי במקום לדבר
יש לנו זוגיות מהממת וחבל לי שאני לא יודעת עכשיו מה נכון וצריך לעשות ובגלל זה נכנס לפינות שאף פעם לא נכנסנו אליהם
וקשה לי מאד לחשוב על זה שהפיצית שלי לא תוכל לקבל עוד אמא ואצטרך לחזור לעבודה רק כי הוא לא עושה את זה
נפלאה
)