תקופה מאד מורכבת בזוגיות.
אני עם התינוק והילד בן 3 בבית (לא יכול להיות במסגרת, נמצא בבירור רפואי). בעלי עובד במקצוע שיש לו גמישות מאיפה לעבוד, והוא כל הזמן בבית, מתרוצץ מסביב לילדים ואחר כך מתלונן שלא מספיק לעבוד. הוא איש כל כך מוכשר, והיה יכול להיות באמת אחד האנשים המשפיעים והתורמים לחברה בכל כך הרבה תחומים, והוא פשוט כל הזמן מתרוצץ סביבנו, גם לא מאפשר לי מרחב נשימה, וגם ממש חי את החיים בצורה מצומצמת וטכנית ומאד בנלית, ואני עם אנרגיות של להזיז הרים ולכבוש את העולם, גם ככה צריכה להיות בבית כרגע, ואני מרגישה שהוא במקום לרומם אותנו, להראות לנו דרך חיים ערכית, של התמסרות לערכים ורגישות למה שקורה מסביב, רק מחליש אותנו, ומכבה, לא נותן לי את המקום שלי. הגעתי למצב שאני מחכה לפחות לזמנים של התפילות שהוא ילך קצת, והצעתי לו כמה פעמים שישב בבית מדרש, או שיסע למשרד, למרות שהוא קצת רחוק, כדי שיוכל להתקדם בעבודה שלו, ואז נהייה מעגל שלילי כזה שהוא נעלב כאילו לא טוב לי איתו, והכל נהייה כבד ושלילי, אז אני כבר לא אומרת כלום, רק מרגישה כל הזמן מתוסכלת שהמשפחה שלנו דורכת במקום. מרגישה קצת חבל שהתחתנתי בגיל צעיר ולא ידעתי לשים לב לחשיבות להתחתן עם בחור שיש לו קצת יותר אמביציות והתלהבות, והסתכלות יותר ערכית ואידיאולוגית, ולא רק טכנית. צריכה קצת פסק זמן ומרחב אישי ומאחלת למשפחה שלי לחיות את החיים בצורה עמוקה ושלמה שמחוברת לכלל בצורה אמיתית, כמו שחלמתי תמיד. הייתי חייבת לפרוק.
אני עם התינוק והילד בן 3 בבית (לא יכול להיות במסגרת, נמצא בבירור רפואי). בעלי עובד במקצוע שיש לו גמישות מאיפה לעבוד, והוא כל הזמן בבית, מתרוצץ מסביב לילדים ואחר כך מתלונן שלא מספיק לעבוד. הוא איש כל כך מוכשר, והיה יכול להיות באמת אחד האנשים המשפיעים והתורמים לחברה בכל כך הרבה תחומים, והוא פשוט כל הזמן מתרוצץ סביבנו, גם לא מאפשר לי מרחב נשימה, וגם ממש חי את החיים בצורה מצומצמת וטכנית ומאד בנלית, ואני עם אנרגיות של להזיז הרים ולכבוש את העולם, גם ככה צריכה להיות בבית כרגע, ואני מרגישה שהוא במקום לרומם אותנו, להראות לנו דרך חיים ערכית, של התמסרות לערכים ורגישות למה שקורה מסביב, רק מחליש אותנו, ומכבה, לא נותן לי את המקום שלי. הגעתי למצב שאני מחכה לפחות לזמנים של התפילות שהוא ילך קצת, והצעתי לו כמה פעמים שישב בבית מדרש, או שיסע למשרד, למרות שהוא קצת רחוק, כדי שיוכל להתקדם בעבודה שלו, ואז נהייה מעגל שלילי כזה שהוא נעלב כאילו לא טוב לי איתו, והכל נהייה כבד ושלילי, אז אני כבר לא אומרת כלום, רק מרגישה כל הזמן מתוסכלת שהמשפחה שלנו דורכת במקום. מרגישה קצת חבל שהתחתנתי בגיל צעיר ולא ידעתי לשים לב לחשיבות להתחתן עם בחור שיש לו קצת יותר אמביציות והתלהבות, והסתכלות יותר ערכית ואידיאולוגית, ולא רק טכנית. צריכה קצת פסק זמן ומרחב אישי ומאחלת למשפחה שלי לחיות את החיים בצורה עמוקה ושלמה שמחוברת לכלל בצורה אמיתית, כמו שחלמתי תמיד. הייתי חייבת לפרוק.
