זוכרות אותי?!אנונימית בהו"ל

כתבתי לפני כמה שבועות על פיטורים של בעלי האברך מהעבודה ועל זה שהוא לא עושה עם זה כלום.

דברנו היתה שיחה ואפילו כמה טובות מאד בזכות העצות שלכן.

אבל לא התקדם עם זה כלום.

החלטי שאני משקיעה את האנרגיות שלי באמונה שהכל ובטח פרנסה זה ממנו. במאמצים בעבודה הצדדית שלי ככל יכולתי ובלראות את הטוב בו.

זה קשה מאד אבל לרוב הולך טוב.

איפה הבעיה?

סבא וסבתא שלי מביאים לנו כל חודש 500 ש"ח בתור עזרה ושותפות בתורה.

מאז הפיטורים הם החליטו לעלות את זה ל1000 לא היה לי נעים וגם לא כ"כ אהבתי את זה, אנחנו לא אמורים לחיות על חשבון אחרים זה לא נכון.

אבל הם התעקשו אז ויתרתי.

עכשיו סבתא שלי התקשרה ואמרה שבגלל החגים הקרבים הם רוצים להביא לנו סכום יותר רציני בחודשיים הקרובים ושאני יפסיק לעבוד בעבודה הצדדית (בעקרון זה די לא שפוי כמות הדברים שיש עלי אבל מבחינתי אין ברירה ואני לא רוצה לחיות ממתנות בשר ודם וחייב לעשות איזשהיא השתדלות) הודתי לה מאד מאד וניסיתי להניא אותה מהרעיון אבל לא הצלחתי.

עכשיו פתחתי את החשבון וראיתי שהם הכניסו 5000 !!!!

חטפתי שוק וישר שלחתי לה הודעה שאין עליהם ואין לי מילים כדי להודות אבל הם ממש הגזימו וזה המון.

אבל היא הגיבה שזה סכום של משכורת מינימום.

אני לא יודעת מה להגיב לה ומה לעשות.

אני ממש אבל ממש לא רוצה את הכסף הזה. מעדיפה לחיות במינוס ולקנות פחות מההכי בסיס שיש.

א. כי אני לא רוצה לחיות על מתנות.

ב. כי לא נעים לי בכללללללל

ג. כי המצב רק ימשיך ככה בקצב הזה, כי בעלי לא יהיה לו דרבון לחפש עבודה שגם ככה קשה לו לעשות את זה והוא לא עושה את זה

ככה שאפילו מינוס לא יהיה ויש כסף מספיק בחשבון ?!

ושוב אני לא רוצה את הכסף הזה! אני רוצה שנעבוד ונרוויח כסף בדרך הטבע לפחות להשתדל כמה שאפשר

לא סתם אנחנו אומרים לא לידי מתנות בשר ודם...

מה עושים? בינתים הוא גם לא יודע על זה כלום

ניקית רונדימלית @זוית חדשה

 

וואו אני לא יודעת מה לייעץמחי
אבל דבר ראשון איזה סבא וסבתא מהממים! איזה כייף שהם רוצים להעניק וזו השמחה שלהם. מבינה את השיקול שאם הם נותנים למה שהוא יחפש עבודה, אבל דבר ראשון אם הם נותנים בשמחה הייתי מורידה קצת מהרגשת האי נעימות. יש הרבה שעושים עסקה של יששכר וזבולון וזה לא נקרא לחיות על מתנות.

המצב שלנו לא דומה, אבל יכולה לשתף שההורים שלי עוזרים לנו המון. בהתחלה היה לי מאוד מאוד לא נעים מזה, למה הם צריכים לשלם לי על... (מייבש, עגלה, בגדים לחגים, כל מיני דברים גדולים כאלה) והיו כל מיני פעמים שהסתרתי מהם את המצב האמיתי כדי שלא יבואו עם מעטפה "שיהיה לכם", רציתי להסתדר לבד ומה פתאום שנחיה על חשבונם. אבל עם הזמן למדתי שאני טועה. הם ההורים שלי והם רוצים שיהיה לנו טוב ונעים ושלא נחיה בצמצום. אני יכולה להסתדר לבד, אבל זו השמחה שלהם, לתת לנו ולראות אותנו קונים גם דברים שלבד לא הייתי קונה. זה יצער אותם אם אחליט לא לקנות לילדים בגדים תואמים לחג כי אעדיף להסתדר עם מה שיש ורק לעשות השלמות, במקום שאמא שלי תפנק עם סט תואם. הם חיים טוב ורוצים שגם אנחנו נהנה.

אני לא יודעת אם זה יעזור לך להבין את סבא וסבתא שלך, אולי המקרים בכלל לא דומים. אבל אולי זה יתן לך נקודת מבט שונה. במיוחד שאצלכם זה בגלל שהם רוצים לתמוך בלימוד תורה, זה עוד יותר מובן.
תודה על התשובה המושקעתאנונימית בהו"ל

באמת אם אכוון לשותפות בתורה יהיה לי יותר קל

תודה

סבא וסבתא מהממיםתהילה 3>
קודם כל אפשר להגיד שזה בגלל החגים וזה באמת עבורם ויש יותר הוצאות... וגם במקום העבודה הצדדית שלך.
שנית תחשבי שוב אם זה נכון לעבוד בצורה כל כך קשה,
כשבסוף זה גם שוחק אותך, וגם יכול להיות שמעכב את בעלך מהצורך לצאת לעבוד לפי מה שכתבת

והכי חשוב- לשתף את בעלך בתחושות ובצורך שלך...
......אודה לה'
שרשרתי לא נכון
קודם כל תודה עושה לי טוב שאת מגיבהאנונימית בהו"ל

העבודה זאת באמת שאלה 

כי מצד אחד היא תרפיה בשבילי אבל מנגד מוסיפה עומס ושחיקה

אני ממש לא חושבת שהעבודה הזאת אם תהיה או לא תשנה משהו מבחינתו 

זה סכום שלא מתחיל לכסות משהו וברור לו והוא רוצה לצאת לעבוד (בהפסקות מהכולל) אבל לא מחפש בפועל

ואני משתפת המון ובצורה שממש רק נוגעת אלי 

והוא ממש שותף ומכיל ובאמת בעל מדהים

אבל יכול להיות שגם השיתןף הזה מכביד עליו והוא עוד יותר מסתגר ומתייאש ולא פועל

חיבוק לךתהילה 3>
קודם כל זה מהמם יחשוב שאת משתפת ובעיני אל תתייאשי מזה.
דבר שני נשמע שיש עלייך עומס ממש גדול שרק מגביר את התסכול, בלי קשר, אז אולי כדאי לבדוק עם שאר הדברים שיש עלייך אם זה מדוייק בשבילך

ודסר שלישי ואחרון לדבר איתו מתוך אמון שהוא יכול ומסוגל להעניק לך מה שאת צריכה
למצוא בע"ה עבודה טובה, ולתת לך תחושת בטחון כלכלי, ושהצורך והרצון שלך לזה כאן בשביל לעזור לו ולכם
מציעהסליל
הצעה לגבי הכסף - לשים אותו בחסכון. לפחות את חלקו הגדול.
אני מבינה מאוד את התחושות שלך.
חושבת שכמובן לא נכון להסתיר מבן הזוג, אבל צריך לחשוב איך נכון לדבר על זה.

אולי צריך חשיבה מחודשת ומשותפת על ההתנהלות הכלכלית. באיזה סטנדרט אתם רוצים לחיות, מה צריך לעשות כדי להגיע לזה, ואיך עושים את זה.
לא כהוראה כלפיו לצאת לעבוד, אלא מתוך משימה זוגית משותפת להחזיק את הבית.
ואז גם להחליט איך מתאים לכם להתייחס לכספים כאלו. אני גם הייתי מרגישה מאוד לא נעים לקבל כאלו סכומים.
מצד שני, אם עובדים קשה, אז אני לא מתנגדת שזה ישלים משהו למשך תקופה זמנית. אבל לא על חשבון אחריות כלכלית, אלא כעזר זמני.
ח"ו להסתיר רוצה לדבר איתו על זה בצורה מסודרתאנונימית בהו"ל

והוא עוד לא הגיע...

ותודה נתת פה רעיון שאולי יוביל אותנו לחשיבה יותר אפקטיבית

מחשבה שעולה לי על מה שאת כותבתהמקורית
קודם כל, לא להצטרך לידי מתנות בשר ודם, זה לא אומר לא לקבל מהם כשהם נותנים מעצמם. זה אומר בעיניי לא לבקש. כי בהחלט עזרה בפרנסה יכולה להגיע מבן אדם. וזה לא אומר שזה לא נכון. הם רוצים לתת ויכולים לתת, אם לא היו רוצים - לא נותנים. ואתם צריכים את הכסף הזה. ברוך השם ששולח שליחים שליחים טובים.
ולמה אני אומרת את זה? כי לעבוד ולהתאמץ בשביל פרנסה, לכתחילה זו זו קללה. בינתיים יש לכם אוויר - ברוך השם. קודם כל. השם ראה את הקושי שלך. לכי תדעי, אולי השם רוצה דווקא את ההשתדלות שלך בשלום בית ולא השתדלות בפרנסה? ( וגם, למה את קורעת את עצמך ככה? תהיי קשובה לעצמך. תני לכל השאר לקרות. אם את עושה יותר - הוא משחרר.)

ונכון שזו חובתו של הגבר, אבל אם הוא לא צריך כי כבר יש פרנסה, לפחות לחודשיים הקרובים.. אז נשאר העניין הזוגי רגע. השאלה היא מה קורה עם מה שדיברת. וגם מה זה אומר לא התקדם כלום.
הוא לא מחפש?
לא רוצה לעבוד?
אם אתם חלוקים בעניין, פנו לייעוץ.


כמה אור שפכת פה עכשיו!אנונימית בהו"ל

את מדהימה,איזה פירוש מאיר ונכון 

זה באמת תסבך אותי שמצד אחד זה מה' אבל זה מבשר ודם

תודה הרגעת אותי ועכשיו אפעל יותר בהגיון

 

 

הוא מודע להכל ומבין ומכיל וממש חושב שאני צודקת 

והוא רוצה לעבוד אבל לא מחפש לא עושה עם זה משהו

אין לי מה לייעץ על הכלnorya
אבל אשתף אותך לגבי זה שאת לא רוצה לחיות ממתנות.
בתחילת הנישואין שלנו, כשבעלי היה אברך, הוא מאוד לא אהב שקיבלנו כסף מההורים שלי. זה הגיע לרמה שהסתרתי ממנו כשאמא שלי "דחפה" לי מזומן ליד כדי לא לפגוע באף צד...
ואז הוא דיבר עם ראש הישיבה, שאמר לו שאם הוא רוצה לחיות חיים של אברכות הוא צריך ללמוד גם לקבל כסף ולהודות מעומק על כך שיש מי שנותן בשמחה. זה ממש שינה לו את התפיסה.
(ואנחנו ממש לא אהבנו לקבל כסף... וגם לא יכולתי לומר שלהורים שלי יש אידיאל של אברכות, להפך. אבל כשצריך קיבלנו, גם אם היינו יכולים לקרוע את עצמנו עוד קצת).
..בתוך בני ישראל
כשלנו נתנו כסף ש"לא רצינו לקבל", שמנו אותו בצד, לטובת קניית דברים לילדים שלא היינו יכולים להרשות לעצמנו לקנות בדרכ (אברכים), אבל ידענו שהם ישמחו שנקנה להם.
השתדלנו גם להקפיד שגם אם צריך להוציא את הכסף, זה לא יהיה על צרכים אלא על מותרות. מותרות במובן של נוכל להסתדר בלי זה וזה אולי יהיה מעצבן אבל לא יפריע ממש ביום-יום. ככה שאנחנו לא תלויים בסכום הזה - ואם צריך עוד כסף לצרכים הבסיסיים, נשיג אותו בדרכים אחרות.

יכול להיות שכדאי לנסות להגדיר משהו כזה.

(ולגבי העבודה - אני משערת שסבתא שלך מעדיפה להעסיק אותך בלא לעבוד כדי שיהיה לך קצת יותר זמן, ונחת, ופניות, ורוגע מאשר אם תעבדי. אפשר להסתכל על זה ככה)
רעיוןאנונימית בהו"ל

למרות שאני מעדיפה 

להשתמש בזה ולא להלוות מחסכון

תודה

אם תפני אלי בפרטי אשמח לענות לך באישיבאר מרים
מסכימה עם דברי החכמות פהזוית חדשה
וואוו, יש לי כמה דברים לומרלהשתמח
קודם כל, רעיון לשינוי תפיסה בשבילך- אולי במקום "בעלי לא עושה כלום וסבתא וסבתא נתנו כסף ואני דואגת שעוד יותר לא יעשה כלום". אפשר לומר "אני עושה את ההשתדלות שלי, עובדת בעבודה צדדית, משקפת לבעלי שחשוב לי שישתתף פרנסה, משחררת ובוטחת בה'- וה' שולח ברכה עצומה בפרנסה ממקורות שלא ציפיתי".
לגבי קבלת מתנות- אני מסכימה אם מה שאמרו האחרות, כשמישהו רוצה להשתתף בלימוד התורה/ משפחה שאוהבת ורוצה לעזור, זה נשמע לי ממש בסדר. גם בתקופה שבעלי היה אברך אנחנו קיבלנו הרבה כסף מבני משפחה שנתנו לנו. לפעמים זה היה לא נעים, נגיד שהורים שלי נתנו לנו 1500 לקראת חגים כשהם בעצמם במצב כלכלי די נמוך. אבל השיקול שלי היה שהם מאוד רוצים ושמחים לתת ועלול לפגוע בהם אם נחזיר. לעומת זאת כשקיבלנו צ'ק מגמ"ח לא הסכמתי בשום פנים ואופן לממש אותו.
עוד משהו, אמרת שהיו שיחות טובות עם בעלך לגבי זה שחשוב שיעבוד. אני לא יודעת בדיוק מה רמת ההפנמה שהוא הציג לעניין, אבל גם אם הוא הפנים יש אנשים שקשה להם להניע את עצמם, לוקח זמן עד שדברים מתבשלים וקורים לפועל. מהרגע שהחלטנו שכדאי שבעלי יתחיל לעבוד עד שבפועל זה קרה לקח כמעט שנה. לא כי הוא לא חשב שזה חשוב, אלא פשוט היה לו קשה עם הרעיון והוא לא היה בטוח לאיזה כיוון עבודה ללכת. אז רק שתדעי שזה יכול לקחת זמן. ובינתיין להראות לו שאת סומכת עליו. אולי נגיד משפט כזה " ברוך ה' איזה נס! סבא וסבתא הביאו לנו כסף לחגים אז אפשר להיות רגועים תוך כדי שאתה מחפש עבודה".
ונקודה אחרונה, ממליצה מאוד על הספר פשוט להיכנע. אחת ההמלצות שם זה שחשוב שהבעל יהיה אחראי על כלכלת הבית- לא מבחינת זה שיפרנס בפועל, אלא מבחינת זה שישלם את התשלומים וישים לב שהעו"ש מתנהל בצורה תקינה. אם בינתיים את על זה אז אולי תנסי להעביר את זה אליו. להגעד לו שזה מאוד מעיק עלייך ואת מאוזה נראה לי גם יעזור לו להרגיש את הצורך הזה שיעבוד, אם באמת
נשלח באמצעלהשתמח
הייתי באמצע לכתוב ב שכדאי להגיד לו שהאחריות על העו"ש מאוד מעיקה עלייך, ואת מרגישה שזה פוגע בזכויות בסופו של דבר ואם יש מצב להעביר את זה אליו. אם זה בסדר מבחינתו, אז זהו להעביר אליו ולשחרר לגמרי. ולדעתי זה גם יעזור לו להיות ער למצוא עבודה כשיהיה צורך.

מלא בהצלחה!
זוגיות, לא זכויותלהשתמח
קודם כל תודה כתבת זווית ששינתה לי את התמונהאנונימית בהו"ל

ויותר מזה רשמת בדיוק את הבעיה שלי הוא הפנים אבל לא פועל.

אז באמת אנסה לעשות כעצתך ,אני פועלת ככה אבל לא רק נתת לי כח להמשיך בכיוון

 

והעו"ש עליו מאז ומתמיד אני נכנסת רק כי זה עוזר לי לא להוציא יותר מדי, שאני רואה את המצב בעיניים

זה עקרון אצלי רואה שכיוונתי לדעת גדוליםקורץ

וואי אי אפשר רק לכתוב בוטחת בהanonimit48
והיא קורסת מעול הכלכלה !!!
כשבעלה לא מפרנס
אני באמת לא מבינה איך יש פה תגובות יחסית אדישות.

הקרובים שלה לא אמורים לפרנס אותם
עם כל הכבוד
ואני חוזרת וכותבת שוב בדיוק כמו שכתבתי בשרשור הקודם-

בעל שלא מהכבוד שלו לעבוד בעבודה ״פשוטה״
שם את הכבוד שלו לפני המשפחה!

וכן אני חושבת שיש עכשיו דרבון בשבילו לא לעבוד.

לדעתי לשים בחסכון ובכלל לא לספר לו על הסכום.

ואגב
את מדברת על הספר
לדעת להכנע
נכנעים רק כאשר כל צד יודע את מקומו ועבודתו
אם הבעל יהיה אחראי על הכלכלה
לא תהיה כלכלה בקצב הזה! הם יהיו רעבים לפת לחם ללא עזרה!
אני ממש ממש לא מסכימה עם העצה הזו
הוא רק יראה את הכסף נכנס מסבא וסבתא




אניסליל
מסכימה איתך באופן כללי לגבי עניין הביטחון בה'.
אבל מסייגת שני דברים:
א. היא עושה את ההשתדלות שלה. אי אפשר לשנות את בן הזוג בכוח. ולכן זה מצב קצת שונה, שאולי אין ברירה כרגע, עד שיצליחו לגשר על הפער הזה.

ב. אני לא מסכימה לגבי להסתיר ממנו את הסכום שנכנס.
זו פגיעה ממש גדולה באמון בין בני זוג, להסתיר כזה דבר.
תפיסה כלכלית שונה, ניתנת לגישור. בין אם בעזרת דיבוק בין בני הזוג, ובין עם על ידי ייעוץ חיצוני.
פגיעה באמון, הרבה יותר קשה לתקן.
אז צריך לספר, ואם זה שמספרים יגרום לבן הזוג להשליך אחריות, אני חושבת שכדאי ללכת לייעוץ חיצוני (טיפול זוגי, ייעוץ כלכלי או לא יודעת מה) כדי לגשר על הפער בהקדם.
הספר לא מדבר על כניעה למיטב הבנתיהמקורית
אלא על שחרור השליטה
כשהיא לוקחת את התפקיד שלו ונקרעת, יש עבודה לעשות על שחרור
ואכן, כבוד לגבר זה מהותי. מאוד. זה חלק בלתי נפרד ממנו. בלי ההבנה הזו לא יהיה לה לאן להתקדם.
וזה יפה לכתוב על ההסתרה כ'חכמה', אבל אם זה היה הפוך- שוד ושבר.
צריך לזכןר שהמטרה הכללית היא שלום בית וכבוד. וגם פרנסה. כרגע פרנסה יש להם. צעד כזה הוא לא מכבד בעיניי ולא מראה על רצון לשלום. הוא מראה על רצון של האישה שבעלה יעשה מה שהיא רוצה כאן ועכשיו. שליטה.
אבל למה? זה לא הכרחי כרגע.
מה, הוא רובוט? אין מקום לרצונות שלו? הם לא רעבים ללחם ב"ה.
הם לא רעבים ללחם כי אני קוראת מבין השורותanonimit48
שהאישה פה קורסת. מתזזת ועושה גם וגם ועוד עבודה…

אני בהחלט מבינה מה את אומרת לגבי ההסתרה אולי זה באמת לא רעיון הכי טוב.

אבל לפחות בדעה שלי
כשיש מצב של חוסר איזון
צד אחד
הצד שהכל נופל עליו
חייב לקחת שליטה
וכדי לשרוד לפעמים צריך לעשות את זה ב״קיצוניות״
לא הבנתי את מה שכתבת בסוףאנונימית בהו"ל

אני הצד שהכל נופל עליו? ואני חייבת לקחת שליטה? 

קיצער אשמח להסבר

אני מבינה מאיזה מקום את כותבת.קופצת
אבל רוצה להגיד שהחיים הם לא שחור או לבן.
יש אנשים שבאמת לא מסוגלים לעבוד בכל עבודה, ויש שכן.
אני למשל, אם צריך, וכשהיה צריך - עבדתי גם בניקיון, במעון ומה שאת לא רוצה.

בעלי לעומת זאת לא מסוגל.
בערך 6 שנים אחרי החתונה לא עבד בכלל.
מעולם לא הצקתי או זלזלתי בו על זה.
ומה אגיד לך - היה משתלם ובגדול!!!

הוא מצא את הכשרון שלו ובנה את עצמו לאט לאט.
היום הוא שווה המווון כסף בתחום החינוך!

אז כל מקרה לגופו. והפותחת מכירה את הנפשות הפועלות בסיפור שלהם.
רק רציתי לציין שלא הכל בחיים זה "בום טראח וגמרנו"
(הגם שהצדק לחלוטין איתך!!)
בכלל לא מתכוונת בום טרח וגמרנוanonimit48
להפך
אפשר גם לחפש לבנות את עצמך
תוך כדי שאתה עובד במה שאפשר …

דווקא בזה אני חולקתאנונימית בהו"ל

מרגישה על עצמי שבזה שלוקחת כל דבר

אני מונעת מעצמי את ההתקדמות והפיתוח שלי

ולא מוצאת את הדברים שאני באמת טובה בהם

שלוש שנים חייתי ככהאנונימית בהו"ל

ולגמרי הכלתי את זה

אבל עכשיו אין פשוט אין לנו פרנסה

אני בחופשת לידה ואם אחזור לעבודה שמכניסה משכורת שלימה אקרוס סופית

ואף אחד ממנו לא רוצה את זה

וא"א לחיות מכלום 

את יכולה לנסותoo
ליצור לך תנאים לאחר שתסתיים חופשת הלידה, לעבוד בלי לקרוס ולהכניס משכורת מלאה.
יקרה אני לא מבינה מה את מתכוונתאנונימית בהו"ל

אשמח לשמוע כי אני באמת צריכה פתרון

מה הכוונה תנאים ומתי ליצור אותם?

למצואoo
עבודה שנעים לעבוד בה, לבקש מבעלך שיהיה שותף עם הילדים וישמור כשאת צריכה לנוח, ללמוד לתעדף משימות בבית בזמנים שאין לך כוח, לבקש מבעלך שיהיה שותף במשימות בבית.

יש הרבה נשים שעובדות במשרות טובות שמכניסות משכורות טובות ולא קורסות, את יכולה לחפש את הדרך שלך איך לעשות את זה.

לומדים מניסוי וטעיה, צריך להסתכל על הטווח הארוך, איפה תהי בעוד שנה ומה את צריכה לעשות כדי להגיע לשם.
תודה שהגבתאנונימית בהו"ל

אני לא רוצה לפעןל באופן כזה 

בסוף הבית שלי יותר חשוב לי

אני בטוחה שאפשר להוציא אותו מהבור הזה בדרך נעימה ולא בכח והסתרות

חזרתי בי מעניין ההסתרה. אתן לגמרי צודקות.anonimit48
יכולה לראות את יתר התגובות שלי
אניסליל
רוצה לחלוק עת ההנחה האחרונה, ובאופן כללי על המלצות שמחלקות תפקידים לפי גברים ונשים.
לא כל הגברים בעולם דומים, וכך גם לא כל הנשים.
היא לא צריכה להסתדר עם כל הגברים בעולם, ולכן זה לא רלוונטי מה כל הגברים צריכים. מה שרלוונטי זה מה הגבר שלה. מה האופי שלו ומה מתאים לו.
יש משהו קצת מעליב בהחלטה כזו שנעשית באופן חד צדדי "אני משחררת כדי שתלמד לקחת אחריות". זה יכול להעשות בחלק מהדברים, לא בעניין כזה מהותי. לא חושבת שיש כאן איך להתחמק משיח ביניהם ופתרון משותף למצב.
יש לך הצעה לשיח?אנונימית בהו"ל

אני לא יודעת איך לקדם אותו לעשיה בפועל

הוא מבין מפנים ורוצה שיקפתי את התחושות שלי 

והוא מצדיק אותם 

ולא עושה עם זה כלום

 

זה מאודסליל
תלוי בכם ובדינמיקה ביניכם, איך אתם פותרים דברים שאתם לא מסכימים עליהם ולכן קצת קשה לי להגיד משהו ספציפי, כי לכל זוג מתאים לדבר בצורה אחרת.

מה שכן, אני חושבת שאולי השיח הרגשי הוא לא מספיק כאן. אני לא מזלזלת בכלל בכלל בתחושה כן?
היא מאוד חשובה, אבל אולי מה שאת מרגישה לא מספיק כדי להניע לפעולה ומה שצריך כאן הוא גם שיח פרקטי ומעשי.

המצב שלנו היום הוא כך וכך, אנחנו מכניסים x שקלים בחודש, מוציאים y שקלים. זה אומר שכרגע בכל חודש אנחנו מצליחים לחסוך / נכנסים למינוס של z שקלים.
האם המצב הזה מתאים לנו?
מה קורה אם לא?
האם מקובל עלינו להשתמש בחסכונות? מה המטרה שבשבילה אנחנו עושים את זה?

יכול להיות שבשלב הבא צריך להיכנס גם שיח על איפה אתם רואים את עצמכם בעתיד. איפה את רוצה להיות (למשל, מבחינה מקצועית), האם המצב היום מוביל אותכם לשם? או שזורמים עם המצב הקיים ומסתדרים? מה המחירים של זה? האם זה מחיר שאנחנו מוכנים לשלם?

אני לא יודעת אם אני צודקת, יכול להיות שסה לא מתאים. אבל אלו השאלות שעולות לי שבעיניי אמורות להיות הבסיס לכל הדיון הזה. העניין כאן בעיניי הוא לא בחירה האם להשתמש בכסף הספציפי שקיבלתם עכשיו או לא. אלא הוא דיון על דרך חיים.

זה נכון שגם צריך לפתור את המצב כרגע, כדי שיהיה אפשר לחיות. אבל מעבר לזה צריל גם לברר איך אתם רוצים להמשיך לחיות, והאם הציפיות שלכם בעניין מתואמות.
תודה לוקחת את מה שמתאיםאנונימית בהו"ל


אני לא חושבתoo
ש5000 שח קשורים לדרבון לחיפוש עבודה, זה משכורת מינימום של חודש אחד או פחות.

גם אני לא אוהבת מתנות, אבל אם אין כסף לצרכים בסיסיים אולי עדיף לקבל.

אני חושבת שחוץ מלעודד בדרך חיובית לחפש עבודה, לא כדאי ללחוץ, זה לא ממש עוזר וגם אם יגרום לו לקחת עבודה שאולי לא רוצה או לא מתאים ואח״כ יעזוב שוב.

אני הייתי במצב כלכלי לא טוב ובעלי בקושי הכניס כסף, החלטתי שאני אגדיל את ההכנסה שלי עד שהיא תספיק לכל הצרכים.

הענין הכספי אצל הרבה זוגות מהווה קונפליקט, צריך ללמוד למצוא פתרונות יצירתיים, אין נוסחת קסם.
תודהאנונימית בהו"ל

אבל

א. זה יותר מהמשכורת שהוא היה מקבל

ב. אין לי אפשרות לעבוד כרגע, עד עכשיו זה מה שעשיתי והייתה בי צפייה שברגע שלא אוכל אז זה עליו לא לא חיים מכלום ופותחים חסכונות ,לא ככה?

עדיןoo
זה לא באמת סכום כזה גדול, זה לא שהם הכניסו 100,000 ועכשיו הוא ירגיש שאין צורך לעבוד.

מבינה את הציפייה שלך, אבל כשציפייה לא עובדת כדאי לחשוב על דרכים אחרות, אי אפשר לממש ציפייה בכוח, זה אף פעם לא עובד.
נכון אבל זה יכול לתת לו את ההרגשה/ אמונה שהנהסטטית
הכסף מגיע אליו "משמים"...
הכסף באמת הגיע אליו משמיים. תכל'סאחתפלוס
נכון, אבל חשבתי ששיח יעבודאנונימית בהו"ל

יש לך רעיון לדרך נוספת ?אשמח לשמוע

תפני אלי באישיבאר מרים
יש לי דברים משמעותיים לומר לך אבל זה די הרבה אאוטינג
איזה סבא וסבתא מדהימים. ב''האחתפלוס
בעלך יושב ולומד את 2הסדרים של הכולל וחוץ מי זה עבד בין לבין?
וואוו.
לימוד זה מתיש מאד.
לא כל אחד מסוגל גם ללמוד וגם לעבוד.
והכסף הזה הוא הכסף הכי כשר שיש.
הסכם יששכר וזבולון.
הם מקבלים זכויות על ידי זה שהן נותנים לכם כסף בשביל התורה.
גם לי פעם היה קשה שאחים שלי היו מביאים לי מעשרות ואז חשבתי לעצמי שאין לי זכות לסרב ולמנוע מהם שותפות בתורה של בעלי.
ואגב-זה סיפור מדהים ומיוחד הסיפור הזה שמראה איך ה' דואג לכם ופינק אתכם.
מאחלת לכם שימשיך כך
אפשרבשורות משמחותאחרונה
מראש לא להשתמש בכסף הזה כרגע ולשמןר אותו למצבים שממש צריך ואין ברירה ולהמשיך את השגרה הכלכלית כרגיל
ככה גם הבעל מבין שאין מנוס וצריך לחפש עבודה בלאו הכי
מרגישה כבדהאפרסקה

אני מרגישה שאני מתניידת כמו איזו סבתא. כשאני יושבת אין לי כח לקום, בבוקר אין לי אנרגיה לצאת מהמיטה, כשאני הולכת אני לא מצליחה ללכת בנחת רק חושבת מתי ההליכה תסתיים.

והמשקל שלי סבבה, הכי נמוך שהיה לי בשנים האחרונות (61). וכשאני מבשלת נגיד במטבח אני עומדת בסבבה, כנ"ל כשאני מנקה.

אבל בכללי מרגישה שכל פעולה דורשת ממני משאבים שאין לי. בעבודה אפס מוטיבציה, בקושי גוררת את עצמי לעשות את המשימות הכי דחופות. אחרי העבודה, אם אני לא מתחילה ישר לנקות ולבשל, אני נזרקת על הספה ולא מצליחה לגרד את עצמי. אתמול בערב עשיתי קניות באושר עד, חשבתי לעצמי שעוד דקה אני מתרסקת על הרצפה מעייפות.

אני לוקחת ברזל וויטמין די (שאר הבדיקות יצאו סבבה), לא עושה ספורט בכלל רק בעבודה הולכת כל היום. יש לכן איזה רעיון? כיוון מה יכול לגרום לזה? ואולי אני סתם בטטה?

נכוןאפרסקה
לא רוצה להרחיב זה קצת אאוטינג אבל הילדים לא אוכלים צהריים במסגרות אז אני מבשלת
אני רוצה לשאול שאלה שמעניינת אותי לגבי משפחותפרח חדש

מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,

מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?

הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים

ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד

אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..

אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?

זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?

יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה

לא נעים לשאול אותם ישירות

אז שואלת פה

אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃


 

 

עונהעל הנס

כל ילד מרחיב את הלב,מוציא ממני יכולות חדשות שונות ואהבה שלא הכרתי,כל ילד זה משהו אחר אצלי בלב,באישיות זה ממש מסע לפעמים מרתק מלא באהבה,

זה אצלי.

למשפחה זה מוסיף שמחה,מפתח את האחים,מוציא מהם המון המון יכולות ואת המשפחה כולה מקדם אותה לדעתי משדרג אותה.

אין לי עדיין דו ספרתי אבל ממש קרובה לשם כבר.

אצלי הבעיה בזה היא הקטע הזוגי.

איזה עמוק ויפה. תודה על השיתוף ❤️פרח חדש
אני רק עם 2 ילדים בינתייםאיזמרגד1

אבל מבחינתי אין כל כך הבדל בין הסיבה להביא את השלישי להביא את העשירי😅

דבר ראשון זה הערך של כל נשמה, הערך של להביא עוד נשמה לעולם ושל ליצור חיים שאחרת לא היו קורים פשוט. זה מדהים כשחושבים על זה.

ודבר שני זאת המתנה לילדים. כל ילד זה עוד מתנה מדהימה של עוד אח שבעז''ה יהיה להם קשר כשיגדלו, שיהיה להם גב אחד של השני ויהיה להם משפחה כמה שיותר גדולה וכיפית. אני באה ממשפחה דו ספרתית ומבחינתי זאת המתנה הכי גדולה שההורים שלי נתנו לי אחרי החיים שלי בעצמם...

רק לגבי המשפט הראשון שלךפרח חדש

ההבדל הוא פשוט הרבה הרבה יותר עבודה/השקעה/אנרגיות 😉😃 הכל פי כמה וכמה..

איך מתגברים על הקושי הזה?

ברור שזה הרבה הרבה יותר מכל מה שכתבתאיזמרגד1

לא חשבתי לרגע שלא....

אבל מבחינת הערך והסיבה זה (אצלי לפחות) אותו דבר.

וכל פעם חושבים ילד אחד הלאה- אם מתאים לכוחות שלי כרגע או לא...

אני לא חושבת שאני מוסמכת לענות על השאלה של מאיפה הכוח כי אני באמת לא בשלב הזה😅 אבל סתם, לפעמים אני חושבת על זה שפעם סבתא שלי היתה אישה צעירה עם 6 ילדים שהתמודדה לגדל אותם, והיום יש לכל אחד מהם ב''ה משפחה גדולה עם ילדים ונכדים והמשפחה כולה היא יותר מ150 איש... וכשאני חושבת על זה מדהים אותי הכוח של משפחה גדולה ובאמת זה נותן לי מוטיבציה לחשוב על זה בעתיד... 

האמת אני מרגישה שזה לא כזה הבדל הכמות בדיוקהלוואייי

זה פשוט שלב כזה

שכולם או רובם מאוד קטנים

גם אם זה 4-5 וגם אם זה 8-9 ילדים

אני לא מרגישה שינוי מטורף אחרי כל ילד 'נוסף

רק בלידות הראשונות הרגשתי ככה

אחרי שעוברים את הכמה חודשים לאחר הלידה

יש מן שגרה כזאת

שלא מחדשת המון


בסוף מתרגלים לחיים האלה

כבר לא ניגשת לשולחן שבת ומצפה לזמן נינוח ורגוע

יודעת שיהיה את 'לה המריבות מי יושב איפה ולמה לו המזלג הזה

ואז המבול בקשות מה לשים לי במרק ומה לא

ואז הם יאכלו קצת וירגע קצת וכו


באיזשהו 'לה האינטנסיביות היא חלק מהחיים אבל לא מפתיעה

וגם בגילאי 3 ומעלה לא מרגישה כזה קושי מטורף

הם רבים ולפעמים גם מאתגרים

אבל לא מרגישה שזה הכמות

זה היה ככה גם אם 3-4 ילדים


ועם הזמן הגדולים קצת גדלים ויש גם הקלות ויש מי שעושה לי קניות במכולת ושומר על התינוק קצת בין לבין

והם משחקים יחד מלא אז זה גם יתרון

פשוט כן זה כמויות כביסה אחרות

אבל אז מה זה מתגמד בעיני


כאילו אולי אני אגדיר את זה ככה


בעיני מה שמשנה

זה האמא שאני הופכת להיות

עם הזמן

ופחות המספר בדיוק לש הילדים


וגם אני בדיל מבוגר אז תכלס אין לי יותר מדי למתי לדחות זה או שיהיה עוד אחד שניים או שלא 

איזה מרגש המשפט האחרון שלך..שמיכת פוך
אני גם חושבת על זה הרבהשירה_11

על מה מניע אותן.

ב"ה אני עם שניים, ונראלי   כאילו עם  כל ילד זה עוד דאגות ועוד אחריות ואמאלה איך אני  יעשה עם כל כך הרבה?

כאילו כשהם פחות אז אני יכולה להיות יותר מדוייקת, יותר סבלנית ויותר שפויה

מזדההשיפור
יכולה לומר לך שאצלי זו פשוט התשוקה לעוד תינוקמתואמת

לרכות ולראשוניות הזו.

זה בפשטות.

בעומק אני מרגישה שיש ברכה במשפחה גדולה, ב"קליקה" הזו שנוצרת, בגאוות היחידה, באווירה המגוונת (כי יש הרבה אנשים והרבה גילאים), בהתפתחות המשפחתית שכל ילד חדש מביא איתו...



(אבל האמת שהשאלה הזו מטרגרת אותי, כי החיים שלי כיום לא נראים כמו שדמיינתי כשהייתי נערה, אחות בכורה במשפחה ברוכה... חצי מהלידות בקיסרי וילדים עם אתגרים לא פשוטים - זה קצת משנה את התמונה...

שמחה מאוד במקום שאליו הגעתי היום!! אבל היום כבר השכל נכנס קצת יותר לתמונה, ולא רק הרגש מנהל...)

אני ממש מבינה מה שאת אומרתפרח חדש

אני מאוד אוהבת את כל תהליך ההריון לידה ותינוק קטן

מכורה לזה ממש

וזה בגדול מה שדי מניע אותי בסוף ללכת על זה כל פעם שוב ושוב

היום הילדים גדלו והכל מקבל פרספקטיבה אחרת

אני מאוהבת בהם ושמחה בחבורה שלי

אבל זה בהחלט מעורר בי מחשבות עד כמה אני יכולה/רוצה עוד ועוד מזה

בגדול ממש אני גם מלאת תשוקה לתינוק חדשעל הנס

להריון,להתרגשות ללידה.

אבל ממש לא חושבת שזה חכם לקחת את זה בחשבון.

אני ממש מנסה לתת לזה כמה שפחות משקל

זה לתת לרגש להשתלט,לא שזה רע אבל ממש לא פרמטר אצלי לעוד ילד.

את צודקתפרח חדש

מצד שני כנראה שככה ה' ברא את הטבע, כדי להגביר את התשוקה לעוד ילדים

זה מתחיל במשהו ריחני ומתוק

ההמשך גם יכול להיות כזה בעז''ה אבל זה כבר לא אותו דבר..

כמו שה' עשה שבתקופת הביוץ יש יותר תשוקה לקרבה בין בני הזוג.. הכל כדי לקיים את העולם ולהמשיך אותו

מצטפרת לשאלה ומוסיפהואני שר

האם כשיש ילד עם קשיים משמעותיים (רפואיים, התנהגותיים, רגשיים...) זה משפיע על הרצון ותחושת המסוגלות?


חושבת על שכנים שיש להם אולי 7 ילדים אבל כמעט כל ילד הוא סיפור ותוהה לעצמי מאיפה הכוח ואולי אפילו האומץ להמשיך להביא עוד... האם לא עובר בראש לפעמים שעם פחות ילדים אפשר יהיה להשקיע יותר בכל אחד ואולי מצבם יהיה טוב יותר?


אני עוד בתחילת הדרך בהורות

והאחריות מרגישה לי כ"כ גדולה שזה משתק

אני באה ממשפחה גדולהדיליה

ולהרבה מהאחים שלי יש סביבות ה10 ילדים.

אני אוחזת ב6 ואני בערך עקרה

התחברתי לכל מה שכתבו כאן. אני חושב אבל שאצל אימא שלי זה היה גם מחוסר מחשבה וברור שכל עוד יש לי כוח זה מה שאני עושה כי זה העיקר בחיים

זה היה ההגשמה מבחינתה, הקריירה שלה. עד היום שיש לה הרבה יותר מ100 נכדים היא משוגעת על כל נכד שנולד ומתרגשת מכל נין.

וגם חמותי יש לה משפחה ממש גדולה והאהבה שלה זה התמונות על המקרר ושבתות נכדות.

ובאמת המתנה הכי גדולה שאימא שלי נתנה לנו הייתה האחים והאחיות והעיטוף שלנו אחד את השני...

(חוץ מזה שאנחנו ברוך ד' פעמיים בשבוע באירוע.... והחיים עמוסיםםםםם)

עונהפילה

היה לי רצון כזה בילדות . לא יודעת למה

גם לבעלי היה רצון כזה. כל המשפחות הגדולות מסביב גם משמחות אותי. גם גם משפחות צעירות עם עוד תינוק ועוד ילד . זה כזה מתוק ומבורך. פעם בקיסריה מישהו שאל אותי האם אני מרגישה נצח. ושם אני לא מרגישה נצח , מרגישה סופיות החיים. אבל בגינת משחקים אני מרגישה נצח.

נגיד ראיתי סבא שעלה מרוסיה במיוחד כדי לעזור עם נכדים ועלתה לי מחשבה שהוא בעצם התגשמות של נבואות בלי שהוא בכלל יודע על זה. כי הוא בכלל לא רצה לעלות אבל פתאום יש אותו ונכדים שלו בגינה בארץ ישראל.

כמובן צריכים גם חיבור למציאות. עד כמה יש כוח ויכולת ואיפה הוא כבר נגמר. אני כרגע בשלב שזהו , לא רוצה עוד, נגמר לי הכוח

אהבה🥰כל נמשה זה כזה פלא..אז לא מרגישה מסוגלתהלוואייי

לומר הזו מספיק לי מהפלא ההז..

אני באמת מתפעלת מכל הריון ומכל לידה ומכל תינוק.. ומתרגשת מלהכיר עוד נשמה חדשה וללוות את הבדילה וההתפתחות שלה פה בעולם


מודה שלמרות כל הצד הערכי החשוב

אצלי זה לא השיקול

וכן גם העתיד עושה לי חשקהלוואייי

לראות אותם בוגרים..ובית מלא מתבגרים..ובגילאים גדולים

וחולמת שיהיה בית שמח ועם קשר טוב בין כולם


ואגב קודם כתבתי ונראה שבא לי אותם רק תינוקות..לא לזה התכוונתי..להפך

אני כל הזמן רואה כמה אין מצב שיכלתי בלי הילד או הילדה החמודים האלה וכמה הם הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי

אז מסתכלת עליהם

ולא על הלא לישון בלילה


ואגב האתגר מבחינתי זה לא הפיזי

אפילו שזה לא בא לי בקלות בכלללל


אלא האחריות לתת מענה רגשי ונפשי כל החיים

לכל אחד ולא להחסיר מאף אחד

כמה שאפשר


משתדלת

חושבת על זה ומנסה..ומתפללת...

אני באה ממשפחה קטנה יחסית 4 ילדיםשמיכת פוך

ובעלי בא ממשפחה קטנה יותר ,ושנינו רוצים משפחה גדולה כי יודעים כמה זה יפה וכיף משפחה גדולה .

ברור שיש קשיים אבל זה מתגמד לעומת זה שרואים אותם גדלים ביחד ויש להם אחד את השני..

ב''ה אנחנו בדרך להגשמת החלום, לקראת לידה תשיעית בע''ה.

מרגישה מבורכת מאד ופשוט מרחמת על מי שיש לה מס' קטן של ילדים *מבחירה*!!! כלומר שאין לה בעיות פוריות או אחרות שמונעות ממנה להביא עוד..

שמחה שקיבלתי את הילדים האלה מתנות מהקב''ה ויודעת שעכשיו זה הזמן שלי ללדת ולא להגיע לגיל שאגיד חבל שלא הבאתי עוד..


הכל טוב ויפה, אבל חבלריבוזום
ולא כל כך מכבד לומר שאת מרחמת, כי לכל זוג יש את מערכת השיקולים שלו
נכון.. גם לי זה צרםהלוואייי

מותר לך להרגיש את זה

אבל לומר בקול רם בעיני פחות נעים

אם היא*בחרה* בזהרק רגע קט
למה את מרחמת עליה?

באותו אופן אפשר להגיד שמרחמים עלייך בגלל הקשיים שיש במשפחה גדולה.

הכל טוב שכל אחת תעשה מה שטוב להשמיכת פוךאחרונה

זה מה שאני חושבת ...

יצא לי לשמוע נשים שאמרו שחבל שלא הביאו עוד כשעוד יכלו ללדת...

ואני לא מכירה אף אישה שתגיד שחבל שהיא הביאה יותר מדי ילדים

 

אני מנסה לאכול בריא. באמת.מאוהבת בילדי

אבל קשההה לי בלי שוקולד.

ולא. 2 קוביות לא מספיקות לי.

עם האוכל אני מסתדרת, עם הנשנושים פחות...

מה אתן אוכלות בתור נשנוש שהוא ללא סוכר וללא קמח?

אני רגילה לאכול עוגות ושוקולד, לפעמים חטיפים.

 

החלפתי את זה בסודה, פירות וירקות, מה עוד?

כמה רעיונות של אחת עם בעיית נשנוש כזו גם חחחכנה שנטעה

קרקרים עם גבינה/טחינה

חטיפים יותר בריאים כמו במבה או חטיפי אנרגיה כאלה

יוגורט עם פירות

תמרים עם אגוזים (או בלי)

פירות עם חמאת בוטנים!

עוגיות ועוגות בגדול דברים שמכינים בבית ואז זה בכל מקרה יותר בריא מהקנוי

תבדקו אותי אבל נראה לי שבבמבה יש מלא קלוריותאוזן הפיל

זכור לי שבדקתי בעבר, וזה היה נשנוש רציני שלי

הורדתי וירדתי

ועכשיו אני יושבת וכמהה לנישנושים

מפנטזת על שוקולד

אבל לא מכניסה לבית

אז הכל בגדר חלומות. מנשנשת קפה קר, עם קש, כדי שיספיק להרבה זמן.

פריכיות

פתית

גזר

כן נכוןנעמי28

במבה מפוצצת קלוריות

בערך 540 ל100 גרם

זה מלא

והעמילן שבה אולי מרגיש מלוח אבל הוא סוכר לכל דבר

גם אני נפלתי בזה פעם חח

במבהחושבת לעצמי

שוקולד 90% מעורבב עם חמאת בטנים

תפוח וחמאת בטנים

בננה וחמאת בטנים וקוקוס

פופקורן, פריכיות ארז חטיפי פיטנסעדי7
את יכולה לאכול שוקולד עם אחוז מרירות גבוהזוית חדשה
הנשנוש הכי בריא שמצאתי: אדממהמתואמת

מבשלים עם מעט מלח, ואז לוקחים "תרמיל" אחד בכל פעם, לוחצים קצת ואוכלים את השעועית שיוצאת.

זה די נחמד...

אבל לא תחליף לשוקולד

בכל אופן, משתדלת לאכול את זה כשהצורך שלי הוא נטו נשנוש.

החיסרון הוא שצריך להכין את זה... (לא עבודה קשה בכלל, אבל עדיין דורש הכנה ודורש אחסון במקרר, אחרת זה מסריח נורא🤢)

רק שימי לב לא ללחוץ ישר לתוך הפהרק לרגע9
צריך לבדוק כי לפעמים יש תולעים בגרעין שבפנים. אצלנו מרוקנים לצלחת, בודקים ואז אוכלים. 
תודה! חשבתי שרואים את הנגיעות על התרמיל עצמו...מתואמת

תודה על החידוש!

(האמת שעכשיו קנינו חבילה שלא כתוב עליה שצריך לבדוק...)

לפעמים רואים חור קטן ולפעמים לא..רק לרגע9
בכל מקרה כדאי לבדוק
תלוי בהכשר אני חושבת, כאלה שזה מהדרין ללא חרקיםאמא לאוצר❤
לא צריך ממה שאני מכירה
אני קניתי מהדרין והיה מלא בתולעים. מאז לא נוגעתחצי שני
באושר עד לדעתיחצי שני
וואלה?? בחיים לא ראיתי תולעים באדממה. וקונה מלאאמא לאוצר❤אחרונה
חמוציםלפניו ברננה!

הטעם החזק משקיט לי את.הרצון למתוק

חמוציות ללא סוכר

פופקורן (לא שיא הבריאות אבל יחסית לדברים אחרין הוא ברשימת הסבבה)

לחתוך את הירקות ולטבול במטבל כמו חומוס טחינה או גבינה.

אם אוכלים בריא ושותים מספיקהמקורית

הצורך בנשנושים יורד כי יש פחות תנודות של סוכר בגוף

תנסי להגביר חלבוןעל פני פחמימה, זה אמור להרגיע את הצורך במתוק


והאמת שאם אני כבר רוצה משו מתוק אז באמת אוכלת שוקולד 

מה הכוונה להגביר חלבון על פחמימה?ממתקית

נגיד לאכול יותר חביתה מהלחם עצמו?
זה מפחית את תחושת הצורך העז למתוק?

הנוסחה לשובע לאורך זמן ללא תנודותהמקורית

ברמת הסוכר שיוצרות את החשקים זה חלבון שומן ומעט פחמימה

אני למשל כשאוכלת חביתה זה בלי לחם בכלל

מכינה אותה עם חמאה מ3 ביצים, ואוכלת אותה עם סלט אבוקדו/ ירקות חתוכים וגבינת שמנת 27 אחוז ביתית

אני אולי מאוד שונה ממךהלוואייי

כי אני הרגלת י את עצמי אי שם הרחק בשנים

לא לאכול כלום בין הארוחות

מבינה שזה נשמע קשוח אבל זה נטו הרגל

הגוף לא באמת צריך את זה אם אוכלים נורמלי בארוחות


 

אבל מה שבעיני יותר קל וככה נוהגת כבר שנים


 

שמה שלא רוצה לאכול אני לא קונה

ופשוט אין בבית ואין את הפיתוי

אפשר לקנות נשנושים כמו פירות,גרנולה עוגיות קוואקר,פיצוחים,להכין קרקרים בבית,

 

אגוזים שקדים ותמריםאבי גיל

מכינה לעצמי קינוחים מקמח כוסמין מלא

במקום לנשנש מכינה לעצמי שתייה חמה

מעדיפה פירות וירקות למשל בננה מורידה לי משמעותית את הרצון לסוכר


מה שעזר לי להוריד בנתיים כמה קילוגרמים

זה שהפסקתי גלוטן וסוכר לגמרי

עד עכשיו עם הגלוטן לא היה לי בעיה.. אבל הסוכר באמת נורא קשה הגמילה. נורא.


לאט לאט. תשימי לב שגם בחטיפי אנרגיה יש מלא קלוריות וסוכר. סודה הבנתי לא הכי בריא, שיתקנו אותי אם אני טועה, אבל גם אני מאוד אוהבת. 

רק אחרי שהפסקתי לגמריייישירה_11

ההתחלה הייתה קה ברמת הדמעות - ואני לא מגזימה!!!

אבל אחרכך וואוו, לא מגרה אותי בכלל לא דחוף לי ולא נצרך.

 

(אני כבר לא שם חחחח רק אומרת לך מה היה)

וואו זה באמת מאתגראמונה :)

אני מכינה עוגיות מקוואקר וקוקוס וכאלה ומפחיתה סוכר. זה טעים וכן מתוק אבל לא בהגזמה

פירות שווים של קיץ

מיץ סחוט טבעי

כדי לאכול פחות שוקולד גם כשאני אוכלת (וגם סתם כי זה נחמד)- אני מכינה פרלינים מצימיקאו מומס בתבניות קטנות. ואז כאילו אכלת פרלין אבל זה פחות מקוביה

מה שגורם לחשק למתוקנעמי28

זה התנודות של הסוכר - אינסולין

במיוחד אם אוכלים ממנו בבוקר

ברגע שאוכלים יותר חלבון וסיבים אין קפיצות גדולות של אינסולין בגוף ויש פחות חשק למתוק.
 

אז לא מספיק רק להוריד מתוק

תוסיפי אוכל טוב שמזין וממלא את הצורך

והשבועיים הראשונים בערך קשים יותר ואז הצורך במתוק מתאזן

ושלא יהיה בבית

אם יש מאוד קשה לשמור
ותמרים זה ממש מתוק וטעים

אולי גלידות ביתיות (בננה תמר וזהו)

 

גם חוסר בשינה עושה חשק למתוק - עייפות שדורשת אנרגיה זמינה 

 

 

פירות קפואים, אני מוצצת כל פעם חתיכהשיפור
יוגורט עם מייפל טבעי ואגוזיםעם ישראל חי🇮🇱

אני משתדלת כמה שפחות דברים מעובדים

וכמה שיותר טבעי

אז לא מדבר אליי גם עוגות קנויות או חטיפים ושוקולדים

אני גם לא קונה כי אין טעם הילדים מחסלים בשניה וגם אחר כך רבים ביניהם וגם השיניים וכאב בטן .. בקיצור מוותרת על התענוג

תנסי לטחון בבלנדר פירות קפואים שאת אוהבת עם יוגורט זה גם בריא וגם טעים ומרענן

אפשר לאפות עוגיות גרנולה בבית מחומרים טבעיים 

אפשר להכין שוקולד בריא16210

קקאו סילאן ושמן קוקוס במקפיא

אפשר להוסיף חמאת בוטנים או טחינה ולשחק עם המינונים לפי מה שאוהבים

הנשנוש שלי זה שתיה חמהשמש בשמיים

אבל אני שותה עם סוכר, כשמתחשק לי לנשנש אני שותה קפה, קפה נטול, שוקו חם, חלב חם, לפעמים גם תה אבל זה פחות מספק אותי

שותה בלי משהו ליד, רק הלגימות הקטנות של השתיה החמה הממותקת, מספק לי את הצורך לנשנש

אובדת עצות😔 הבת שלי נתפסה בגנבה.אנונימית באהב"ה

אני יודעת שהאנונימי לא קשור לפורום הזה. אבל פה יש כ"כ הרבה נשים חכמות שאולי יוכלו לעזור לי, כי אני מרגישה אבודה ולא יודעת איך נכון לפעול ועם מי להתייעץ. אין לי את הניק האנונימי של פורום הריון וממש לא רוצה שדבר כזה יישאר לי בניק הפרטי.  


פתחתי גם שירשור בפורום אמהות, אבל פה הרבה יותר פעיל. מקווה שיתקבל בהבנה.


סוף כיתה ו'.

היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.

כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.


אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.


בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.


ועכשיו זה…


פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.

היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??


אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.


ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.

אני חושבת שדווקא זה שנתפסהאמאשוני

זו הזדמנות לדבר על זה.

הכי חשוב שאת תהיי אסופה ותביני לאן את רוצה להוביל את השיחה ומה לא לעשות.

זה לא חייב להיות היום, אפשר גם מחר, אבל לא למשוך יותר מדי כי לה אין מושג לאן זה הולך.

אני חושבת שכדאי גם לערב את בעלך אם יכולה להיות לו השפעה לטובה.


בעיני מה שחשוב בשיחה זה לתת מקום לרגשות שלה, לדחפים. להפריד אותם מהמעשים

(למשל הצורך בחטיף נוסף לעומת הדרך שהיא מצאה להשיג אותו שזה בגניבה)

לה מסיבה מסויימת היה מאוד חשוב שיהיה לה עוד חטיף. אולי עניין חברתי, אולי הממתק שהיא אוהבת, כך או כך, להעביר ביקורת על הצורך עצמו, לא יעזור לה להתמודד עם הניסיון בפעם הבאה.

אם היא תדע שהמחלוקת היא לא על עצם הצורך בממתק, אלא על הפתרון, אז היא תהיה יותר קשובה לשמוע ולקבל.

(את עניין הממתק אפשר לטפל בנפרד אבל זה לא מה שבוער כרגע, זה עדיין לגיטימי בגיל 12 לרצות מאוד ממתק גם אם זה לא בריא וכד')


אני חושבת שכדאי להתחיל את השיחה בלשאול איך היא הרגישה כשאדם זר תפס אותה על חם. זה כבר לא תאורטי.

להבין אם העא הבינה את הלקח בעצמה, או שמבחינתה הבעיה העא שהיא נתפסה ולא בעצם הגניבה.

לא הייתי באה בביקורת מאשימה, אלא בשיחה שבה אנו מנסים להבין מושגים כמו דחפים, איפוק, קבלת החלטות, אחריות ותוצאות. היא כבר בגיל שאפשר להבין מושגים כאלו.

אם עד כאן היא אתכם, תשאלי אותה מה לדעתה יכול לעזור לה בפעם הבאה לקבל החלטות טובות יותר.


אם היא לא אתכם,

אם היא בהכחשה, מסירה אחריות, לא מבינה את הקשר בין הדחף למעשה לתוצאה, הייתי עוצרת את השיחה ומסמנת לעצמי מה הנקודה שצריכה בירור ועל זה עובדת. כי אם אין החיבור בין כל החלקים האלו לא יעזור כמה שתגידו שזה אסור.


ממה הייתי נמנעת בשיחה על הנושא:

האשמה עצמית (ילדה רעה או איזה ילדה את. תזכרי שמה שרע פה הוא המעשה ולא הילדה)

מתח דתי (זה כתוב בתורה)

השלכה לעתיד (מה יהיה ממך)

הקצנה (קלפטומנית)

הפחדה (גנבים שמים בכלא)


רגשות/ תחושות שלה שכדאי לתמלל ולהנכיח (אם היא מרגישה אותם):

צער

בושה

חרטה

חוסר אונים

מתח

תסכול

בהלה

וגם מהצד השני:

סיפוק

הנאה

ערך חברתי


תזכרי שהיא עדיין ילדה, והתפקיד שלנו כהורים זה להוביל בבטחה בדרך הנכונה אל הבגרות.

כמו שאם היא עושה טעות בשחיה, אנחנו נלמד אותה לשחות נכון, אבל בלי רגשות מבוהלים מהצד ההורי, ככה גם בהתפחות המוסר ודחיית סיפוקים ושאר ההתמודדויות שעוד בפתחנו.


בנוסף, כדאי לבדוק אם יש בעיות קשב. אם היא מאובחנת, אפשר להתייעץ על טיפול מותאם. אם אין לה מטפלת אולי כדאי להתחיל טיפול. (יש קוגפאן וכד')

אם היא לא מאובחנת, כדאי להתקשר למורה לשוחח לשאול אותה אם היא רואה סימנים של בעיות קשב,

הרבה פעמים אצל בנות קשה לזהות בגיל צעיר בעיות קשב, (במיוחד אם היא מפצה על זה באסרטגיות אחרות)

כי זה לא מתבטא בהתנהגות קולנית או בתזוזתיות אלא יותר בחולמניות וקשיים תפקודיים אחרים (כמו סדר וארגון משימות)

אם זה עניין של בעיות קשב, אז הטיפול צריך להיות מותאם, כי היכולת לעצור ו"לחשב מסלול מחדש" לא נבנה אצל הילדים האלו באופן טבעי כמו אצל ילדים אחרים ולכן צריך לחזק מנגנון של תכנון ובקרה באופן אחר ומותאם.

זה שהיא למדה "לסובב" אותך ואת המורה בשקרים, יכול לחזק את זה שיש פה בעיה עמוקה יותר שטרם זוהתה כי פיתחה אסטרטגיות כיסוי משלה על הבעיות עצמן.


לא בטוח שזה יושב על זה, מעלה את זה כאופציה רק כדי לוודא...


בנוגע לבייביסיטר, כדאי לשקול אם לאפשר לה בשלב הזה אם את לא בטוחה שיש לה את הבשלות של התנהגות בבית של אחרים.

אולי ששתשמור עליהם אצלכם או בגינה או תעשה קייטנה אצלכם כדי לא לשבור אותה..

וואי! תודה על הפירוט הרחב🙏🏻אנונימית באהב"ה
בדיוק סיימתי שיחה ארוכה מאוד עם מדריכת הורים שמתמקדת בעיקר בגיל ההתבגרות. אמרתן דברים חופיים וזה מחזק אותי!

תודה על הנקודות שכתבת במה להתמקד וממנה להימנע בשיחה, עוזר לי.


היא באמת מאובחנת עם קשב, בלימודים מטופלת עם כדורים. חוץ מהקטע הלימודי הקשב בא לידי ביטוי בהתארגנות ובהתמקדות במשימה. אבל בשאר הדברים היא לגמרי איתנו. ילדה מאוד מאוד בוגרת ואחראית. יודעת טוב מאוד מה נכון ולא נכון. אחרי שמקלפים את קליפת השקר היא ממש מביעה צער וחרטה. מבינה שעשתה משהו לא בסדר.

זה מאוד מאוד תואם לבעיות קשבאמאשוני

התיאור שלך עכשיו עוד יותר מחזק את הכיוון של הקשב:


יודעת מה נכון ומה לא

מביעה צער וחרטה

מכסה בקליפות.


עוד יותר לא הייתי מדברת על מוסרי/ לא מוסרי

ואפילו הייתי חושבת פעמיים אם להשתמש בשורש ג.נ.ב כי די ברור שהבעיה לא שם, וזו מילה מאוד כבדה מוסרית.

יש לה בעיות של תכנון ובקרה (מרשה לעצמי להניח את ההנחה הזאת לפי מה שתיארת על התארגנות והתמקדות במשימה)

עוד יותר הייתי מרדדת את המסר מהשיחה כי לפי התוספת שלך הכיוון צריך להיות בכיוון אחר.

החשש שלי, שאם השיחה הזאת תוביל למקומות קשים בביטחון ובתפיסה שלה לגבי עצמה,

אז גם כשתקחו אותה לטיפול

זה יבוא ממקום שלילי.

את גנבת ולכן אץ צריכה טיפול

כשהכיוון הנכון יותר הוא יש לך (או את סובלת מ) בעיות תכנון ובקרה, עד היום התמודדת עם זה בדרכך שלך, בלימודים מצאנו פתרון של כדור (השפעת שעות מוגבלת) ועכשיו אנחנו רוצים ללמד אותך עוד כלים שיעזרו לך להתמודד עם התוצאה של חוסר תכנון ובקרה.

כשמקלפים קליפות, הילד חשוף ופגיע מאוד. לכן חשוב אחרי הקילוף לעטוף אותה במצב הזה ולא לקלף קליפות ולכוון חיצים..

לקלף ולחבק. האמת כבר יצאה החוצה.

שתדעי שלנו למשל אמרו בכמה מצבים שלא חייב לקלף קליפות, אם זה כרגע מגן עליה אז לשמור על ההגנה הזאת.

אמנם פה זה מקאה שונה, רק מחדדת כמה חשובה פה הרגישות כי ככל הנראה אין פה בעיית מוסר.


יכול להיות שאני כותבת טיפה נחרץ לכיוון מסויים, מנסה לא להכליל ולא להשליך, אז סליחה אם לא הכל מדוייק, מקווה שתקראי באופן הנכון לכם.


בכל מקרה, הטיפול שיכול להתאים לה נקרא קוג-פאן

והוא מתמקד בתקודים ניהוליים.

יפה שהתייעצת עם מדריכת הורים, האם היא יודעת שהילדה מאובחנת קשב? האם יש לה ידע אקדמי וניסיון מספק עם ילדי קשב ובמיוחד בנות בגיל הזה?

זה יכול לדייק ואפילו לשנות את התמונה.

כדאי להתייעץ עם מכון או מרפאה בעיסוק או מישהי שמטפלת בילדות גדולות/ מתבגרות עם בעיות קשב. כי בדיוק בתפר הזה של בין ילדה לנערה קורה משהו שאסטרטגיות ההסתרה והכיסוי על החוסר בתכנון ובקרה, כבר לא עובד ואז זה כבר "על השולחן"

ותופס את הדימוי העצמי של הילדה בדיוק בשלב הרגיש הזה של תחילת גיל ההתבגרות ותפיסת האני העצמי שמאפיין גיל בת מצווה.

ואז בנוסף להכל יש ביקורת על המעשים והתוצאה. לפעמים זה פשוט יותר מדי לילדה להתמודד עם הכל.

וגם לך תהיה יותר רגיעה לדעת על מה זה יושב ואיך מטפלים בשורש הבעיה. אז לא דחוף לדבר על הכל עד הסוף. אפשר לרכך את המסר ולדבר על הדברים החשובים בלי לפגוע.

איזה מקסים כתבתאוזן הפיל

לקחתי ממך המון.

אני שומרת לעצמי, יש כאן הרבה תוכן שיכול לעזור בהרבה סיטואציות דומות.


תודה🙏

חיבוק, באמת קשוחכולנה

אין לי ניסיון עם מקרה כזה, אבל פעם שמעתי עצה שנשמעת לי הגיונית

אחרי שאת עושה איתה שיחה, כמה שאפשר בלי להאשים, אלא מנסה לשדר לה שאת איתה ומבינה שיש לה כרגע בעיה שהיא לא מצליחה להתגבר עליה לבד, ולכן היא לא הולכת למכולת לבד ולא עושה בייביסיטר, או כל דבר אחר שיכול להפיל אותה, עד שתרגישו שתיכן שהיא מוכנה לזה.

תנסי להבין ממנה מה המניע לגניבה, אם זה ריגוש, או תחושת חסר, ולנסות להציע דרכים אחרות למלא את זה.


זה באמת נשמע קשוח, אבל מאמינה שזה עניין חולף שאפשר להתחזק ממנו, בע"ה תראו ישועות

נשמע לי קיצוני להגיד לא הולכת לבד כשהיא בכיתה ואונמר

ברור שצריך פתרון כלשהו,

אבל מאשים ממש ומנמיך ומבייש להגיד לילדה בכיתה ו 'אי אפשר לסמוך עלייך בכלום ומעכשיו את עם אזיקים להורים'. מזעזע.

ממש לא בקטע מאשיםכולנה

תלוי איך עושים את השיחה, כמו שאם ילד לא נראה מספיק אחראי לחצות כביש לא אתן לו עד שנראה שמפתח מסוגלות, גם כאן.

המסר צריך להיות אנחנו איתך ופה ללוות אותך, ומאמינים שזה משהו שיחלוף, אבל עד אז אנחנו נהיה איתך.

ולא אמרתי לא לשחרר, אבל לא הייתי שולחת לקניות ולא לבייבסיטר, בעיניי המחיר שהילדה תשלם בלהיתפס שוב גדול מחוסר עצמאות זמני.

היא כתבה למכולת ולבייביסיטראמאשוני

בייביסיטר בכיתה ו' זה לא טריוויאלי זה דורש בגרות מסויימת, ועדיין אין לה את הבגרות בכל הכיוונים הנדרשת, והמכולת היא כבר נפלה שם פעם אחת.

אולי היא למדה לקח ואולי לא.

אם הייתי חוששת להגיד לה לא ללכת בכלל למכולת זה מהבחינה שזה מחריף את הניסיון ואז אם היא כן תיכנס למכולת לבד אז היא כבר "עשתה מעשה אסור" אז כבר לא משנה איזה עוד מעשים אסורים עושים על הדרך כי הגבול כבר נחצה.


בכל אופן, לחברות, בילויים, חוגים, פעולות, מפגשים בשבתות הכל פתוח בפניה חופשי. זה ממש לא אזיקים.

וחוץ מזה שללכת עם חברה זה גם לא ללכת לבד וזה גם לא ללכת עם ההורים, אז מצד ההצעה זה גם תופס

וכשהיא עם חברה היא לא תתפתה לקחת בלי לשלם.


אולי זה גם שונה יישוב או עיר.

גם מעקב אחרי מיקומים לגבי תופס בגיל הזה באוכלוסיות רחבות במדינה. (ואולי באוכלוסיות אחרות נתפס כפולשביקי)

טוב. לוידעת.אונמר

מבינה מה הכוונה, אבל נשמע לי שאם אני כשהיתי בכיתה ו היו אומרים לי דבר כזה,

היה מאד מאד מוריד אותי ומנמיך אותי ומבייש אותי.

זה לא משהו שרוצים שהיא תחווה פה אחרי שהיא כבר בכל מקרה חוותה מלא בושה בסיטואציה הזו.

והיא כן מבינה את החומרה. היא פשוט לא מצליחה לשלוט בזה או למתן את עצמה.

אבל לא שווה את התחושה הרעה שהיא תקבל כשיגידו לה 'מעכשיו אי אפשר לסמוך עלייך'.

מאמינה שיש דרכים אחרות למנוע הישנות של מקרה כזה.

אפילו אם האמא תהיה עם יד הדופק שהיא כן הולכת למכולת להזכיר לה, או לתת לה כמה שקלים במיוחד כדי לקנות לה משהו טעים כדי שלא תתפתה.

לא חייב להוריד אותה לילדה בגן חובה חסרת שליטה.

אני מבינה מה שאת אומרתאמאשוני

אבל לא צריך להקצין את זה,

זה לא אזיקים ולא גן חובה.

לבת שלי בכיתה ג' לא אתן ללכת לבד לסופר מבחינת התמודדות עם גירויים והתנהלות כללית

אז זה אולי להוריד אותה שנה- שנתיים לא מעבר.

יכול להיות שגם שנתיים זה הרבה מבחינה הזאת, זה עדיין לא כמו רגרסיה של 6 שנים.


המסר צריך להיות בכל מקרה למנוע גירויים עד שנמצא מה יכול לעזור לך להתמודד איתם. ולא אי אפשר לסמוך עלייך שזאת אמירה הרבה יותר כללית וגורפת

ואפשר גם לשאול את היחדה מה יעזור לה.

זה לא תמיד אחיד בין כל הילדים.


אני לא יודעת מה דעתי על הפתרון הזה ספציפית, אבל הוא לא כמו שאת מתארת אותו לדעתי.

כן יש פה רגרסיה מסויימת אבל זה מתבקש שמשהו משתנה, לא חושבת שילד שנתפס במעשה אסור חושב שהכל ימשיך כמנהגו..

למה את מניחה שהיא מבינה את החומרה?נעומית

זה לא שאני בהכרח מסכימה עם העונש המוצע.

אבל יכולות להיות השלכות חריפות על גניבה שילדה בכיתה ו' לא מודעת אליהן. והיא לא מבינה כמה זה חמור.


(מה ההבדל בחומרה ובתוצאות של לקחת שוקולד שאמא לא מרשה לבין לקחת שוקולד מהחנות).


לעניות דעתי, אפשר להסביר בלי כעס מה ההשלכות. אנשים יכולים לכעוס מאוד אם משהו נלקח מהם. בעל המכולת מאוד רגיש למוצרים כי הם הפרנסה שלו ולכן הוא יכול מאוד לכעוס.

במקרים מסוימים יכול להיות שיזימנו משטרה/יערבו את ההנהלה של בית הספר.


לא לומר לה מה יקרה *לה* אלא מה יכול לקרות במקרים של גניבה.

אני חושבת שפחד זה מניע חברתי טוב, והוא בהחלט יכול לעזור להתגבר.

ככה האמא כתבה.אונמר

שהיא כן ממש מתחרטת אחרי שמדברים על זה.

ובעיני לדבר על מה יכול לקרות אם--

זה על הפנים.

לא ככה מחנכים. לא על ידי פחד מעונש.

למה לא בעצם?כורסא ירוקה.

לפעמים להבין את ההגיון לא מספיק, וצריך תמריץ נוסף. לא תמיד תמריץ חיובי עוזר כי הוא בתחושה יןתר דורש מאמץ ורצון ותמריץ שלילי הוא לרוב יותר פסיבי. בשניהם בסוף המעשה הוא אותו מעשה אבל תמריצים שונים גורמים לנו להתייחס למעשה ולמאמץ באופן אחר.

שיטת חינוך שמבוססת על הפחדה זה רע, אבל אם בנושא ספציפי הסברים לפני ושיחות והבעת חרטה לאחר מעשה לא עזרו אז כן יכול להיות שפחד מעונש יהיה עוד עזרה לילדה להימנע מזה.

כשאת מחנכת לא לרוץ לכביש את לא מסבירה שאפשר להיפגע? זה בול אותו הדבר. 

 

חוץ מזה הבעת חרטה לא בהכרח אומרת שיש חרטה על המעשה. אולי היא מצטערת שתפסו אותה או שכעסו עליה, או שהיא מבינה שככה מתאים להגיב. זה אמנם אפשרויות קיצוניות יותר אבל הן גם קייימות בעולם. לא בהכרח שנכון במקרה הספציפי, ועדיין. 

ככה או ככה, החרטה וההבנה לא עוזרות לה לעצור את עצמה

לא כדאי לבנות על זהאפונה

שהפחד יגרום לה להפסיק לגנוב.

כולנו יודעים שמי שצסמס בנהיגה יכול למות או להרוג חלילה, וכמה מאיתנו עושים את זה בכל זאת?

ובכן...


אפשר לציין את ההשלכות, אבל מה שיעזור לה, מה שהיא צריכה באמת זה התבוננות מעמיקה מה קורה בחיים שלה, ויצירת סביבה שתתמוך בתהליכי הבשלה שיאפשרו לה להיות פחות אימפולסיבית ויותר אינטגרטיבית.

הנזק רב על התועלת.אונמר

להפחיד ילד ממעשה בגלל שיהיה לו תוצאה מפחידה זה ידפוק לו את הניהול הפנימי שלו ויצר אצלו כעס, הרבה יותר מהסיכוי שהופ הנה היא תפחד ותהיה ילדה קסם.

כמו שלא תפחידי את הילד שלך לא לחלל שבת כי יש גיהנום.

בעיני עצם ההפחדה היא לא נכונה. זה לא דרך.

יש פה נשמה של ילד.

לא רק מעשה שנעשה או לא.

אין לי רצון שהילד שלי יהיהי מאולף. יש לי רצון שהוא יהיה מחונך.

הפחדה זה אילוף. שגם זה לא תמיד עובד, אבל גם אם כן, זה אילוף.

 

אם רוצים שילך באמת יתנהל בצורה נכונה,

צריך לראות אותו. לא רק את המעשה.

באמירה כזו, שאם נפחיד אותו מהמעשה ונגיד לו שאם יגנוב יהיה גנב גדול ושמים על זה בכלא,

את מנסה אך ורק להשיג תוצאה.

אני רוצה ילד שלא גונב ולכן אעשה הכל בשביל זה.

לא אכפת לך מה קורה עם הילדה. מה היא עוברת כשאת אומרת לה דבר כזה. מה זה עושה לה בראש.

יש פה הרבה יתר מהאם היא גנבה או לא.

דיי בסיסי בעיני לראות את זה.

טוב אני לא מסכימה איתכןכורסא ירוקה.

@אפונה @אונמר

אני מנש לא חושבת שצריך להסביר לילד על גיהנום אבל כן על השלכות קונקרטיות זה חלק מהחיים. לא צריך סדנת הפחדה אבל להבין מה התוצאות האפשריות של המעשה זה חשוב מאד.

לפעמים זה יעזור ולפעמים לא,אבל בכל מקרה זה משהו שצריך להסביר

אני חושבת שיש הבדל ענקאיזמרגד1אחרונה

בין הפחדה- של ישימו אותך בכלא ותלך לגיהנום, שזה משהו שהוא לא פרופורציונלי ולא הגיוני או קרוב לילד

לבין הסברה של תוצאות- תיקחי בחשבון שיכול להיות בושות, דחיה חברתית (אם הגניבה קורית בכיתה), עירוב של היועצת או כל תוצאה אחרת שהיא הגיונית לגמרי אם תופסים אותה. וזה נראה לי לגמרי הגיוני להסביר לילדה בכיתה ו שאמורה לפחות להתחיל להבין שיש תוצאות למעשים שלה ומה הם.

בוודאי שכןנעומית

לא לפחד מהורה

אבל לפחד מהשלכות שליליות זה בסדר גמור.


 

זה החיים, אם תרוץ לכביש, אתה עלול לקבל מכה.

אם לא תלמדי למבחן, את עלולה להכשל.

אם תקחי דברים שלא שייכים לך, יכעסו עלייך מאוד.

וכשתגדלי, אם תתכתבי בטלפון בנהיגה את יכולה למות.


 

אין סיבה להסתיר מילד את עובדות החיים הבסיסיות, בטח ובטח כשהוא מתקשה להבין אותן עצמאית.


 

כמובן שזה לא סותר את החינוך החיובי, האוהב והמלמד. שבו מסבירים על תוצאות חיוביות למעשים חיוביים.


 

גישה שבה לילד בוגר מגיבים רק באופן רך ומלמד מתוך הכלה אינסופית יוצרת ילדים חלשים, רכרוכיים, קורבנות תמידיים של המציאות, שמאשימים את הסביבה בכל בעיה שלהם. 

מסכימה עם זה האמתהמקורית
מתנגדת בכל תוקף.אונמר

ילד יוצא רכרוכי מסיבות אחרות. לא כי לא הפחידו אותו מהחיים ומהגיהנום ומעונשים ומתאונות ומכלא.

מצטערת.

אני גם לא אומרת לאף אחד אל תסמס בנהיגה כי אתה יכול למות.

לא ככה מנהלים חיים תקינים.

כמובן שאם ככה את מתנהלת אז זה נראה לך בסיסי,

אבל בעיני הנקודת מוצא הזו שגויה לחלוטין ולא בריאה בכלל.

 

אנחנו לא חיים במרדף. ולא בתחרות עם הרוע. לא מבינה למה לבחור לחיות ככה.

יש עוד מלא סיבות לתת כשאומרים לבן אדם לא לסמס בנהיגה חוץ מ 'אתה תמות'.

כמוןב שזו הסכנה, ויש סכנות, ואין התכחשות אליהם.

אבל מיפה ועד לנהל את החיים בצורה כזו זה קיצוני,

בטח שלא לתת לילד להתנהל ככה.

נוראי בעיני לחשוב על ילד שככה מנגישים לו כל דבר בחיים.

ואני ממש לא חושבת שזה מה שמייצר בן אדם חזק וערכי. יש למיון דרכים אחרות לעשות את זה בלי להכניס כלא גיהנום ומוות בסוף כל סכנה.

אם ילדה הולכת לבד בלי ליווי מבוגרפילה

אי-אפשר לאכוף את זה שלא תיכנס למכולת.

למה כולן פה יוצאות מהנחה שילדה לא שולטת בעצמה.

יש מצב שהיא כן שולטת. רק שהיא באמת לא מבינה למה זה כזה חמור. או יודעת שאין אחריות פלילית בגיל שלה. או מתביישת שכולן מביאות שלושה חטיפים לטיול והיא רק אחד.

יש סיפור לא יודעת איפה אפשר למצוא אולי מישי יודעת112233445566

שסיפרו פעם בבית ספר שהייתי שהיה מקרה של גניבה.

זה סיפור בתוך סיפור שמתאר מוסד שהיה בו גניבה וסיפרו לילדים סיפור על מקום אחר שהיה בו גניבה ואיפשרו להחזיר בצורה אנונימית ולילד לטפל בעצמו שלא יהיה בן אדם גנב.. לא זוכרת את הפרטים אבל זוכרת שזה סיפור ממש חזק.

שגם מתייחס ל"יצר" של אנשים ספציפים שיש להם את זה, ועל זה שאפשר לחזור בתשובה ולא כדאי להם לגדול להיות גנבים גדולים.

לא בטוחה אם מתאים לכיתה ו אבל נראה לי יכול לפתוח מחשבותץ בנושרא לאמא ואולי גם להנגיש לילדה.

 

חיבוק התמודדות לא פשוטה.

 

 

חיבוק גדולצלולה

אין לי מה להוסיף לתגובות היפות שנכתבו, אבל רק רוצה לספר שאני זוכרת את עצמי בערך בגיל הזה ''תופסת'' שתי חברות שכמעט גנבו במכולת (והבנתי שלא פעם ראשונה, פשוט הפעם הראשונה שהייתי איתן ותמהתי מה הן עושות). שתיהן היו ילדות חמודות ממשפחות טובות וגדלו להיות נשים מדהימות ומוצלחות.

עד היום מרגיש לי שפשוט הגבול לא היה מספיק ברור בשבילן, והן היו צריכות ''שיחת איפוס'' כדי להבין ולהפסיק.

מאחלת לך שתגדלו מזה בע"ה ❤️

ילד קשה (בן שנתיים)באתי מפעם

אני מרגישה שאני יוצאת מדעתי.

הילד שלי החמוד, המתוק, המצחיק פשוט מתיש לי את הנשמה.

אני מרגישה שהוא סוחט אותי פיזית ורגשית.

אין לי כוחות.

יש עוד ילדים מעליו בבית, הוא משתלט על הכל. אני מוציאה אותו מהמעון בשלוש, הילדים בבית מ1. והיום לפני שיצאתי להביא אותו מהמעון אני מחשבת לעצמי בראש, אוקי, יש לי עכשיו 4 וחצי שעות שאין לי חיים. זו התחושה.

איך שהוא נכנס הביתה הוא רק צורח, כל דבר שבא לו זה רק על ידי צרחות, צרחות, השתוללות, עצבים. בא לו דברים מאוד ספציפיים ואני לא תמיד מרשה ואז זה בכיות שעה. או שאני מביאה לא בדיוק כמו שרצה (אבטיח קוביות ולא משולשים, מים בבקבוק הזה ולא הזה). אני משתדלת שלא יהיה רעב אבל לא תמיד הוא מוכן לאכול אוכל ובא לו רק נשנושים.

ניסיתי לחשוב איזה רגש יש לי כלפיו וזה פשוט זהירות ופחד מהפיצוץ הבא. אני כל הזמן מרצה אותו שלא יבכה וישגע אותי.

הילדים אוהבים אותו מאוד כי הוא חמוד ממש, יש לו קטעים מתוקים שהוא מנסה לדבר, לרקוד, לשיר, הוא חתיך הורס אבל הורס לי את הנשמה. מה כואב לי? שאני קולטת שאני בלחץ ממנו אז צורחת על הילדים האחרים על כל דבר קטן.

כי א י ן לי יכולת להכיל עוד בכיות ועוד שיגועים, מה שיש לי ממנו זה מעל ומעבר.

חשוב לי לציין שמאז שהוא נולד הוא רגיש ובכיין, נסיעות איתו היו סיוט לא מהעולם הזה, קשה לי מאוד להרדים אותו מגיל קטן, יד תקופות יותר טובות ויש פחות. עכשיו ספציפית הוא עושה לי את המוות. יש לציין שלי הוא הכי בוכה ומשגע אותי, לבעלי הרבה פחות אבל עדיין. המטפלת אומרת שהוא ממש סבבה וזורם, היא אוהבת אותו מאוד והוא שמח לבוא אליה אבל מרגע שהוא מתעורר בבוקר הוא דורש ממני דברים בצרחות.

עכשיו שמתי אותו לישון במיטה הוא שעה שלימה צרחחחח את נשמתו, החלטתי שאני לא מוותרת, כל שנייה בא לו משהו אחר- להיות במיטה של אחיו, לשתות שוקו, להחזיק שמיכה, לצאת...

אחים שלו גם כבר לא מסוגלים לשמוע צרחות. אני לצערי הרבה פעמים מביאה לו דברים שלא הייתי רוצה כי לא בריא/ מלכלך אבל נכנעת כי אני לא מסוגלת.

לפעמים אני מרגישה שאני לא מצליחה כמעט להנות מהחמידןת שלו, זה עצוב מאוד, כי זה גיל מהמם.

תודה למי שקראה את הפריקה הארוכה הזאת.

אשמח לעידודים/ הזדהות / תובנות.

❤️

ועוד משהו חשוב! האיש במילואים והכל עליי 😭

יקירה המשפט האחרון שלך צריך להיות הראשון!❤️Doughnut

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

תודה!באתי מפעם
גם כשבעלי היה בבית הוא הוציא לי את הנשמה, אבל עכשיו אני ממש לבד בזה, אז קשוח לי. תודה רבה על ההתייחסות 
נשמע ממש קשוח!מתואמת

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

מסכימהאיזמרגד1

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

וואי נשמע ממש קשוחכורסא ירוקה.

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

אני לא רציתי לכתוב ישירות🙈מתואמת

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

על מה זה מדבר? ילדים לא תקשורתיים?באתי מפעם
זה פרוזה, ספר חרדי, נקי לגמריכורסא ירוקה.
על אמא שחווה קושי עם אחד הילדים, נותן טיפה גם זווית ראיה כביכול של הילד אבל לי בקריאה היה משמעותי באמת לראות את התחושות של האמא והמסע שהיא עוברת מ"האם אני מדמיינת והכל בסדר?" דרך "משהו לא בסדר אבל אם אני רק אלמד להתנהל איתו זה ישתנה" (כמו שאמרת שאצל בעלך והמטפלת זה שונה) ועד המסר של הספר - יש לילד קושי אמיתי והוא לא קשור אלייך/לא באשמתך/לא בהכרח יפתר אם רק xyz.

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.


יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

אה, קוראת פה. תודהשושנושי
על מה הספר מלמעלה?שושנושי
יש לבית להורות מקרבת וובינריפ חינמיים על התפרצויותהשקט הזה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.


כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

וואי וואי ממש מזדהה, ואולי באתי לנחם (רק אולי...)ממתקית

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

 

ממש מזדההזריחה123

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

אני גם ככה ממשאוזן הפיל

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר


אבל זה כל כך קשה

קודם כל חיבוק ענק!!אפונה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.


מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

אוף, מבינה אותך כל כך!צריךעזרה:)
מציעה מאוד מאוד ללכת להדרכת הורים טובה,  אנחנו לצערי עוד לא עשינו את זה ויש ימים שממש סובלים..
חיבוק ענקפילה

אולי לשחרר קצת. לא לחשוב על רגשות? פשוט לחיות. הוא לא אוהב בקבוק , שיצרח , לא רוצה משולש , שיצרח. את לא חייבת להרגיע אותו. אם ילד מתרגל שאמא מפחדת מבכי שלו ובוחרת בפינצטה על מה היא מתעקשת , אז הוא מתרגל לבכות על כל דבר. פעם כשבת שלי הייתה בת שנתיים  (עכשיו סיימה בית ספר) רצתה מיץ מסוים. והוא נגמר. אז היא צרחה שעתיים רצוף. והיא לא על הרצף ולא כלום. היא מתנדבת במד"א , עובדת , ציונים טובים.

ילדים גם מרגישים לחץ. אם יש לחץ באוויר , הם מאוד נלחצים. גם אם את לפי הספר , לא מרימה קול , מדברת בצורה יפה. הם עדיין מרגישים לחץ.

אני הרבה פעמיםבאתי מפעם
לא מוותרת לו, כי בסוף הוא לא יכול לנהל את החיים של עצמו, עם כל הכבוד, למשל בא לו להישאר במקלחת אז נתתי לו עוד רבע שעה בכיף שלו, אבל אני חייבת לשים סטופ ולהוציא אותו אז הוא צורח ואני קצת מרגיעה וקצת מתעלמת אחר-כך. או שבא לו עכשיו גלידה, אני לא נותנת אז הוא יכול לבכות זמן ממושך, זה סיוט לשמוע בכי בלי סוף. ויש המון פעמים שאני מתגמשת למרות שלא בא לי לתת חטיף סתם ככה ביום חול, אבל רק לו אני מאפשרת לפעמים. 
אמא שמרגיעה ילד שצורחאמאשוני

זו לא אמא מפחדת. זו אמא מובילה.

יש מצבים של אמהות מפחדות והולכות על הביצים, אבל זה לא הכרח

זה לא או לפחד או לתת לו לצרוח שעתיים.


אפשר לעזור לו לווסת את עצמו במגוון דרכים. לא תמיד הכל עובד אבל אם מנסים בסוף מזהים מה עוזר לאותו ילד.


למה אם מתייחסים לילד מבחינתך זה אומר לחץ?


לא אומרת שאסור לילד לבכות, גם בכי עוזר לפורקן וויסות. אבל בכי זה לא אמצעי היחיד. ואם אפשר לתת לילד הרגשה שאנחנו איתו גם כשהוא בוכה וצורח ולא מצליח להירגע בדרך אחרת, בעיני זה עדיף על פני גישה של תצרח כל יום, כל היום, בסוף תגדל.

מסכימה מאודשיפוראחרונה
אבל נראה לי שכדי להיות מובילה באמת, צריך לא לפחד מהבכי
ממש תודה לכל מי שקראה והגיבהבאתי מפעם

ההזדהות מאוד עוזרת לי (נחמת טיפשים 😌 ).

כתבנו פה על כיוון תקשורתי, אני לא חושבת בכלל.

הוא מתקשר מהמם. כשהוא רגוע ונינוח, וכן, זה קורה מידי פעם, תודה לה ' , הוא ילד מעלף, מתקשר, שר ורוקד, כשאחים שלו רבים הוא "כועס עליהם " בג'יבריש , או כשמישהו בוכה הוא מיד ניגש לנחם אותו ואני שלולית ממנו.

הציעו פה הדרכות הורים שונות ואני מאוד פתוחה לשמוע אבל לא מבינה בזה כ"כ, העולם הזה מלא במטפלים ואין לי סבלנות וזמן לניסוי וטעיה . אשמח להמלצה ספציפית.

עכשיו, דיברתי עם משהי מהמשפחה והיא מכירה אותו, תיארתי לה הכל והיא טוענת על קושי בוויסות חושי. שזה מאוד נשמע לי הגיוני. אבל מה עושים עם המידע היפה הזה? התפתחות הילד זה אומר טיפול שיתחיל עוד שנה בערך עם כל הטפסת...

אפשר ללכת למרפאה בעיסוק באופן פרטימתואמת
אם אתם יכולים, כמובן...
נשמע כמו רגישות גבוההאפונה

זה גם קושי בויסות חושי אבל גם ויסות רגשי,

הם סובלים/נהנים מעיבוד עמוק מאד של חוויות חושיות וגם רגשיות.

מוזמנת בפרטי אנסה לעזור לך עם מדריכה מתאימה.

המלצות ספציפיות להדרכת הורים:אמאשוני
1. הבית להורות מקרבת

2. לריסה גינת (אני עוקבת אחרי התכנים שלה כבר די הרבה זמן ומאוד נהנית)


ומחזקת אותך לקחת הדרכה מסודרת, גם כשיש ניסיון בהורות, זה מאוד עוזר כשיש אירוע מסויים אז שעושים לך סדר ואיפוס.


חיבוק גדול על המילואים!

קשוח ממשנעומית

מקווה שיהיה קל יותר בהמשך.


1.

כתבת שאצל הגננת הוא מתנהג שונה

אני חושבת שחשוב לבדוק איך הוא מתנהג בסביבות שונות עם אנשים שונים, מטפלת, אמא, אבא, סבא, ומקומות שונים: בית, גינה, בזמנים שונים, בוקר, ערב, שינוי, עייפות וכו'.


אם יש שוני דרמטי בין הסביבות, ייתכן שהקושי הוא בחלקו סביבתי.


2.

תארי לך את עולמו של ילד בן שנתיים, הוא קיבל אבטיח מלבן והוא רצה משולש, הוא כועס, אח''כ מרגיש את הפאניקה של אמא מהכעס שלו, הוא נבהל, אמא נבהלת חזק יותר, הוא בפאניקה, אמא מבוהלת, היא מתקשה להיות רגועה וכך להרגיע אותו. אז הוא לא נרגע.


מציעה (אני יודעת שקל לכתוב וקשה מאוד ליישם), לשים לב איך את מרגישה כשזה קורה, לשים לב לחרדה. (אני מגישה אבטיח ואני פוחדת מהתגובה שלו), הוא בוכה (הוא לא יפסיק לבכות שעה, איזו אמא רעה אני).

ולנסות להתמודד עם זה (אני פוחדת, אבל אני יכולה להתמודד), הוא בוכה, וזה בסדר, הוא ירגע אח''כ.


אני חושבת שאחרי שתהיי רגועה ומקבלת יותר יהיה לך קל יותר למצוא פתרונות.


3.

ועוד משהו, איך השפה שלו? יש מילים? חיבור של שתי מילים? במידה ולא, כדאי לבדוק בהתפתחות הילד. קושי שפתי לפעמים יוצר תסכול רגשי משמעותי.


בהצלחה! יצא ארוך

נכון וממליצה על הדרכת הורים כשלומדים ומכירים אתהלוואייי

העולם לש הילד והתכונות שלו בכל גיל אז יותר מקבלים כלים איך להתנהל מולו ואיך להגיב נכון יותר

ובעיקר איך לשמור על רוגע פנימי 

תודה על ההשקעהבאתי מפעם

זה יוצא בעצם שאצלי בוא הכי בוכה ומתעקש, אח''כ אצל בעלי ואצל האחים שלו. אצל אחרים הוא יותר זורם. אני הרבה פעמים נשארת רגועה בבכי ומכילה כמו כל ילד בן שנתיים אבל מהר מאוד זה מסלים ואני לאט לאט נגמרת לי הסוללה של הכלה...

יש לו חיבורים של 2 מילים, הוא לומד המון מילים בתקופה האחרונה ב"ה, קוף קטן חוזר אחרינו בהכל, אבל עוד לא ממש מדבר. 

הרבה ילדיםאפונה

פורקים תסכול במקום בו הם מונחים טוב יותר.

זה בסה"כ אומר שמולך יש לו פחות הגנות, שהוא מרשה לעצמו להרגיש את מה שבגן אי אפשר.

חיבוק!! קשוח ממש!!!❤️❤️❤️שיפור

מנסה להביא רעיונות שהורידו אצל הילדים שלי התנגדויות בגיל הזה, יכול להיות שכבר ניסית או שפחות מתאים לילד שלך-

1. לתת כמה שיותר בחירה- כל דבר שעושה איתו לחשוב, מה הוא יכול לבחור מבין 2 אופציות שאני קובעת. אתה רוצה צלחת כחולה או אדומה? אמבטיה או מקלחת? וכו'

2. סדר יום וכללים כמה שיותר ברורים וקבועים- נגיד הייתה תקופה שהיה לילד שלי נורא קשה להפסיק לשחק וללכת למקלחת אז השתמשתי בטיימר, הודעתי לו וכשהטיימר מצפצף נגמר זמן משחק וזה ממש הפחית התנגדות. נגיד בהשכבות לו"ז מאוד קבוע ומסודר, עם ציורים מתאימים שהוא יכול להסתכל ולראות מה הסדר, שכולל גם דברים שהוא נהנה מהם והוא יכול לבחור כמו סיפור. הבן שלי פחות היה צריך באחר הצהריים בשגרה, אבל בשבת ובימי חופש זה היה לו ממש משמעותי.

3. לשקף רגשות קשים במילים- אתה ממש עצוב כי רצית אבטיחים בצורת ריבוע וקיבלת בצורת משולש, אני רואה שאתה ממש עצוב. אתה רוצה חיבוק? לתת לו לבכות ומדי פעם לשקף לו שוב.

4. למצוא כלים שעוזרים להרגע- אפשר לדבר על זה בזמן רגוע, מה עוזר לנו להרגע כשאנחנו מאוד עצובים? חיבוק, לשתות, מוצץ, לשכב על הספה, לקפוץ על טרמפולינה.... אפשר להכין דף עם ציורים מתאימים. ואז כשהוא בוכה, אחרי שאני משקפת את הרגשות אני מנסה לשאול אותו מה יעזור לו, ואם אין לו רעיונות אז אני מציעה.

5. לזהות טריגרים- נגיד רעב או עייפות יכולים להיות טריגרים ממש משמעותיים להתפרצויות.

הצעה פרקטיתאמאשוני

כשאת מוציאה אותו ב15:00 תעברי בפארק. תשתו ביחד מים קרים, אולי שלוק. אבטיח. ביסקוויט.

תני לו קצת לזוז, אולי בימבה. חיבוקים, נשיקות.

אולי גם מוזיקה.

לעזור לו עם המעבר בין מעון לבית עם כל האחים.

כדאי להיעזר בבייביסיטרית לילדים האחרים לאיזה שעה אחרי שהוא חוזר,

שתעשה פעילות כיפית עם שאר הילדים, ככה תהיי רגועה שמישהו איתם ותהיי פנויה להתמודד עם המשך היום.

מציעה לקלח אותו בשעות מוקדמות יחסית. במיוחד אם הוא ילד שאוהב לשבת במים.

מים גם עוזרים להירגע מסטרס.

מכירות רב שיתיר לטבולנעמי28

עם נזם?

לא יודעת איך ואם אפשר להוריד רפואית

יש סיכוי כזה?

אני מכירה פסיקה שמותר עם עגיל קבוערק רגע קט

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

מכירה שם של רב שמתיר?נעמי28
לא זוכרת ספציפיתרק רגע קט

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

תודה רבה!נעמי28
לי רב התיר עם עגיל רפואיאנייי חדשה
בתוך ה30 יום מהרגע שעשיתי את העגיל (חור שני ושלישי)
🙏🏼תודהנעמי28
בטחעל הנס

זה מותר לכתחילה

אמממ על בסיס מה אתשלומית.

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

אני בלניתעל הנס
עבר עריכה על ידי על הנס בתאריך כ"א בתמוז תשפ"ו 21:30

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

זה נכון גם לגבי עגילים רגילים באוזן שתמיד עלי?אריאל765
אם את לא מורידה אותם בכללעל הנס
אם את מחליפה מידי פעם,אז ראוי לפחןת לסובב אותם במים,לפי הרמא לכתחילה צריך להוריד כל מה שאפשר.
מחליפה כל מקווה תכלס חחאריאל765
אמשיך להוריד כנראה אבל מגניב לדעת 
זה רלוונטי אם פעם אחת תשכחייראת גאולה
תודה מעניין!נעמי28
מכירה מישהי שטובלת עם נזם בהיתראורי8
לא יודעת.לומר,שם של רב. היא התחתנה לא ממ והמדריכת כלות אמרה לה שמותר. ן  היא לא מורידה את הנזם בכלל. כשהיה לי עגיל חדש,שלא הצלחתי להוריד הבלנית אמרה לי לטבול איתו. 
אני מכירה שמותר כי זה מיעוט הגוף ואת רוצה שהואהשקט הזה

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה


 

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

 

 

 

 

תודה רבה!נעמי28
כל זמן שזה קבוע ויישאר עלייך לאורך זמן. זה אפשרי.תהילה 4

גילוי נאות: אני יועצת הלכה.


אם הנזם קבוע עלייך ואת לא הולכת להוריד אותו בטווח הקרוב. כמו שכבר כתבו לך - מותר לך לטבול איתו כי זה בטל לגוף שלך.

אבל- אם זה עלייך רק כמה ימים ואת הולכת להוריד ממש בימים הקרובים אז זו בעיה.


אני בכוונה לא כותבת את הטווח הברור של הימים כי יש מחלוקות בזה וכדאי לברר מה השיטה של הרב לפיו אתם נוהגים. 

תודה! טוב לדעת❤️נעמי28
טבעת נישואין למשל- אפשרי תמיד לטבול עם?מרגול

עליי תמיד, גם לשה איתה אז נוטלת איתה ידיים.

כנ"ל טבעת אירוסין.


או שצריך/כדאי מאוד להוריד?

אני יודעת שבכזה מצב מותר להשאיר בנטילת ידייםפרח חדש

יש לי טבעת שקצת קטנה עלי עם השנים ומאוד קשה להוריד אותה

ואני עושה הכל איתה, גם בצק

ולכן לא מורידה לנטילת ידיים

למקווה כן מורידה כי זה לא שבילתי אפשרי להוריד אבל זה מאמץ, אז פעם ב.. לא נורא ומעדיפה ככה לטבול בלי זה 

לנטילת ידיים זה שונה.תהילה 4
נכון. תודה על החידודפרח חדש

שלא ישתמע שבוודאות בטבילה אפשר להשאיר את הטבעת (יתכן וכן, אני לא יודעת)

נראה חי שזה לא אותו דבראורי8
נזם וסוגים מסוימים של עגילים. לפעמים ממש קשה ומסובך להוריד. אני יודעת שיש עגילים מסוימים( שכחתי את שמותיהם שאם מורידים לא כל אחת תצליח להחזיר לבד. מי שמורידה את הנזם מידי פעם ומחזירה לא נראה לי שמותר לטבול איתו. מדובר במישהי שלא מורידה בכלל ומסבך אותה להוריד כי לא בטוחה שתצליח להחזיר. 
נכון, לאחותי יש עגילים שהיא לא יכולה להוריד לבדטארקואחרונה
רק פירסר מוריד ומחזיר לה אותם...
שאלה מעולה! לטבעת יש התייחסות מיוחדת בפסיקהתהילה 4
בגדול. בגלל שלפעמים לפעמים מורידים- למשל בלישת בצק (כמדומני שהרבה  הנשים שמעו על העניין עם הבצק)  - לא נכנסת לפלפולים רק בשורה האחרונה: כן כדאי להוריד. אצל ספרדים זה יותר קל אשכנזים יותר מקפידים.

אבל- למעשה אני רואה שרוב ככל הנשים מקפידות להוריד במקוה. 

הנקה נקיהניקזמני

היי
מחפשת נשים שהצליחו להניק "נקי" אחרי שלא הצליחו בעבר
כאלה שזה לא פשוט בא להן ככה (למי שזה כך- תודו לה' כל יום על המתנה הנפלאה הזאת) אלא חוו הנקות עם מחזור והצליחו להתגבר על זה אח"כ 
וגם טיפים למי שיש לה איך לשמור על הנקה נקייה וטובה לאורך זמן 
(אני עם ילד שישי ב"ה, בכולם נאבקתי עם ההנקה וקיבלתי מחזור בין 3-4 חודשים אחרי לידה והחזקתי מעמד בשיניים 6-7 חודשים של הנקה סה"כ)

להבנתיאיזמרגד1

אלו דברים שהם בסוף גנטיקה, ולא בטוח שמשהו יוכל לעזור. יש דברים שכן יכולים להשפיע- להניק הרבה, שינה משותפת, בלי מוצץ, בלי להכניס למסגרת

אבל אלו דברים קשוחים ממש שלא בטוח ששווים את זה...

אצלי בלידות מתקדמותפרח חדש

הייתי מניקה יותר לפי צורך

ופחות נאבקת בהנקות לילה

לא מסתכלת בשעון

כמו אצל הגדולים שלימדו אותי 3 שעות וכו וכו וניסיתי לרווח יותר בלילות (טעויות של טירונים..)

והמחזור חזר אחרי 6-7 חודשים

לעומת אחרי חודשיים אצל הגדולים 

תודה לעונותניקזמני

מנסה כמה שיותר להניק לפי הצורך

אני בהנקות מלאות נון סטופממתקית

גם בלילה
קיבלתי מחזור אחרי 4-5 חודשים מהלידה.
אצל האחרונים שלי, קיבלתי מחזור בערך שנה לאחר לידה
אין לי מושג למה ולמה זה קשור

אני לא עונה להגדרות שלךהשם שלי

הנקתי לטווחים ארוכים והלך לי בקלות.


כן היו הבדלים בזמן חזרת המחזור בין הפעמים השונות (בין חצי שנה לשנה ותשע).

זה בעיקר היה מושפע מהנקה בלילה, ובכללי התארך מילד לילד.


הרבה פעמים זה קשור לגנטיקה, ואין כל כך מה לעשות עם זה.

מה שיכול לעזור זה הנקות תכופות, בעיקר בלילה, שינה משותפת והנקה תוך כדי,

לאכול, לשתות ולישון טוב יכול להשפיע על כמות החלב.

מזדההראש111

אצלי המחזור חזר חודשיים אחרי לידה דווקא בלידה שהנקתי בלעדית לגמרי, כולל לילות כמובן, בלי מוצץ בכלל.

המשכתי להניק אחר כך לתקופה מאד ממושכת עם מחזור

סליחה לא הבנתי מה משפיע המחזוראור10
עבר עריכה על ידי אור10 בתאריך כ"ג בתמוז תשפ"ו 6:08

בכולם הנקתי מלא

בכולם חזר מהר המחזור והמשכתי להניק

בלי מטרנה, כולל לילה. מה קשור המחזור למשוואה ? אני באמת שואלת להבין. בכולם הארכתי חופשת לידה.

בשניים הראשונים היו לי פצעים כל הזמן ודלקות חוזרת, אחד מהם נשברתי בגיל חצי שנה מהסבל. בשלישי נפלתי על יועצת הנקה מהממממממת שהצילה לי את ההנקות לכל הבאים אחכ. (אביבה מתקוע. אגב)

הפעם משום מה עוד לא קיבלתי כבר חצי שנה )או שאולי כן פעם אחת חודשיים אחרי הלידה כבר ממש לא בטוחה) , אולי כי אני כבר בת 40. לא ידעתי שיש כזה דבר שלא מקבלים מחזור בהנקה! ואני כל הזמן בהיכון שיגיע. ובאיזה אולטראסאונד שנאלצתי לעשות בערך חודש אחרי הלידה היא עושה לי וואי את מאלה שחוזרות מהר לפעילות. לא ידעתי שיש כאלו שלא. חחח

אולי הפעם פחות ניסיתי לרווח 3 שעות. אלא שעתיים מהרגע שהתחיל. אבל גם זה כבר לא בחודשיים האחרונים הוא מעצמו פחות דורש וכבר אוכל רסק וכו. ועדין לא קיבלתי. והוא לא הראשון שנשאר לישון איתי במיטה וכאמור בקודמים כבר חזר לי המחזור. ככה שלא רואה הסבר למחזור מהסיבות האלו. 

 

אני לא בטוחה שהבנתי את השאלהאפונה

בכל אופן אצלי הלך והתארך:

אצל הבכור קיבלתי וסת 4 חודשים אחרי הלידה,

אצל החמישית שנה ורבע.

את כולם הינקתי שנתיים ומעלה..

הרבה דברים השתנו:

הנקות לילה

לינה משותפת

אין מוצץ

הכנסתי למסגרת בגילים מאוחרים יותר


אני רואה שיש לי סיפור אחר ממה שכתבו כאן אז מוסיפהעוד הפעם כאן

אני את כולם הנקתי הנקות מלאות בלי שום תוספים עד גיל שמונה חודשים.

לינה משותפת

בלי להתחשב בשלוש שעות הפסקה בין הנקה להנקה הנקות ארוכוווות - בין ארבעים דקות לשעה וחצי.

איתי בבית עד גיל שנה לפחות.


אחרי לידה ראשונה חזר לי המחזור חודש וקצת אחרי לידה בבדיקה של שש שבועןת אחרי שאלתי את הרופאה והיא ראתה באוטרסאונד שהיה ביוץ ומאז תקתק המחזור


אצל השתיים הבאים חזר רק שהם התחילו לבסס מוצקים בסביבות גיל תשעה חודשים

נראה לי מושפע מאוד מהנקות לילה ומוצץשיפוראחרונה

אני מעדיפה לישון כמה שאפשרי בלילה ולקבל מחזור...

האמת ההנקות הכי נקיות שלי היו עם גלולות דיאמיליה- אולי שווה לך לנסות אם מאוד חשוב לך להיות בלי מחזור.

ורק מעלה שהנקה עם מחזור, לאו דווקא אומרת שההנקה לא יכולה להיות לטווח ארוך... בלידה האחרונה קיבלתי מחזור ב4 חודשים והנקתי עד גיל שנתיים וחצי.

מאיזה גיל אמורים להבין גבולות כן ולא?כנה שנטעה
החמודי בן שנה ו8 לא מדבר עדיין אבל נראה שמבין הכל, חוץ מגבולות. אפשר להגיד לו מיליון פעמים כן ולא ואסור והוא חושב שזה משחק או לא יודעת מה ולא מקשיב. מתלבטת אם זה כי הוא לא רוצה להקשיב או כי פשוט לא מבין עדיין? מאיזה גיל אמור להבין גבולות? כמו לא לזרוק אוכל על הרצפה מהכסא או לא לעמוד באמבטיה... 
מהגיל שבו יש לזה השלכותכורסא ירוקה.

ביום שבו אסור לזרוק אוכל אומר שאמא לוקחת את האוכל אז מבינים שזה אסור.

אם כשאסור לעמוד מושיבים אותו, בלי כעס, באדישות, אבל בעקביות עם המילה אסור, אז הוא יבין שאסור.

כל עוד לא ואסור הן מילים בלי השלכות הן חסרות משמעות מבחינתו

בשום גיל 🫣יראת גאולה

בכל גיל יש את מה שאין טעם לומר, כי זה לא יעזור..

כשהוא יבין מספיק מה זה 'לא', הוא כבר ייכנס לגיל שבודק האם אני יכול לעשות גם את מה שאמא לא מרשה...

נראה לי שהציפייה שילד יקשיב היא פשוט ציפייה מיותרת וחבל. עדיף להוריד אותו כשהוא מתחיל לזרוק אוכל, או להסיח את דעתו בזמן האמבטיה.

הוא אמור להבין מה המשמעות של המילה לאאיזמרגד1

אבל זה שהוא מבין לא אומר שהוא מיישם

הרבה יותר מעניין להמשיך לשחק במים או כל שטות אחרת שחשוב לו לעשות😅

פרקטית- קודם כל אני משתדלת שהסביבה שלו תתאים לו כמה שיותר (לדוגמה אם לא לעמוד באמבטיה זה בגלל סכנת החלקה אז לקנות שטיח טוב ואז הוא יוכל לעמוד חופשי) ולא להגיד לא אם זה לא משהו ממש חשוב לי.

ואם יש משהו שכן חשוב לי והוא עדיין עושה, להגיד משפט קצר של לא (לדוגמה- לא זורקים אוכל. אוכל אפשר לאכול, כדור זורקים.) ולהפסיק את מה שהוא עושה פיזית, פשוט להרחיק אותו משם או את החפץ ממנו...

תודה לכן!כנה שנטעה

נתתן לי נק' הגיוניות למחשבה, אנסה להיות יותר חכמה עם זה

❤️

אני לא חושבת שזה קושי בהבנהשיפוראחרונה
לפעמים הם פועלים כי זה כיף ומעניין בלי לחשוב האם אמא מסכימה או לא.

לפעמים הם בכוונה עושים משהו שיודעים שאמא לא מסכימה כי זה מעניין לראות מה יקרה כשהיא תשים לב.


לפעמים הרצון לעשות משהו יותר גדול מהצייתנות לכללים. היכולת לווסת את ההתנהגות עדיין לא מספיק מפותחת.


אולי יעניין אותך