זוכרות אותי?!אנונימית בהו"ל

כתבתי לפני כמה שבועות על פיטורים של בעלי האברך מהעבודה ועל זה שהוא לא עושה עם זה כלום.

דברנו היתה שיחה ואפילו כמה טובות מאד בזכות העצות שלכן.

אבל לא התקדם עם זה כלום.

החלטי שאני משקיעה את האנרגיות שלי באמונה שהכל ובטח פרנסה זה ממנו. במאמצים בעבודה הצדדית שלי ככל יכולתי ובלראות את הטוב בו.

זה קשה מאד אבל לרוב הולך טוב.

איפה הבעיה?

סבא וסבתא שלי מביאים לנו כל חודש 500 ש"ח בתור עזרה ושותפות בתורה.

מאז הפיטורים הם החליטו לעלות את זה ל1000 לא היה לי נעים וגם לא כ"כ אהבתי את זה, אנחנו לא אמורים לחיות על חשבון אחרים זה לא נכון.

אבל הם התעקשו אז ויתרתי.

עכשיו סבתא שלי התקשרה ואמרה שבגלל החגים הקרבים הם רוצים להביא לנו סכום יותר רציני בחודשיים הקרובים ושאני יפסיק לעבוד בעבודה הצדדית (בעקרון זה די לא שפוי כמות הדברים שיש עלי אבל מבחינתי אין ברירה ואני לא רוצה לחיות ממתנות בשר ודם וחייב לעשות איזשהיא השתדלות) הודתי לה מאד מאד וניסיתי להניא אותה מהרעיון אבל לא הצלחתי.

עכשיו פתחתי את החשבון וראיתי שהם הכניסו 5000 !!!!

חטפתי שוק וישר שלחתי לה הודעה שאין עליהם ואין לי מילים כדי להודות אבל הם ממש הגזימו וזה המון.

אבל היא הגיבה שזה סכום של משכורת מינימום.

אני לא יודעת מה להגיב לה ומה לעשות.

אני ממש אבל ממש לא רוצה את הכסף הזה. מעדיפה לחיות במינוס ולקנות פחות מההכי בסיס שיש.

א. כי אני לא רוצה לחיות על מתנות.

ב. כי לא נעים לי בכללללללל

ג. כי המצב רק ימשיך ככה בקצב הזה, כי בעלי לא יהיה לו דרבון לחפש עבודה שגם ככה קשה לו לעשות את זה והוא לא עושה את זה

ככה שאפילו מינוס לא יהיה ויש כסף מספיק בחשבון ?!

ושוב אני לא רוצה את הכסף הזה! אני רוצה שנעבוד ונרוויח כסף בדרך הטבע לפחות להשתדל כמה שאפשר

לא סתם אנחנו אומרים לא לידי מתנות בשר ודם...

מה עושים? בינתים הוא גם לא יודע על זה כלום

ניקית רונדימלית @זוית חדשה

 

וואו אני לא יודעת מה לייעץמחי
אבל דבר ראשון איזה סבא וסבתא מהממים! איזה כייף שהם רוצים להעניק וזו השמחה שלהם. מבינה את השיקול שאם הם נותנים למה שהוא יחפש עבודה, אבל דבר ראשון אם הם נותנים בשמחה הייתי מורידה קצת מהרגשת האי נעימות. יש הרבה שעושים עסקה של יששכר וזבולון וזה לא נקרא לחיות על מתנות.

המצב שלנו לא דומה, אבל יכולה לשתף שההורים שלי עוזרים לנו המון. בהתחלה היה לי מאוד מאוד לא נעים מזה, למה הם צריכים לשלם לי על... (מייבש, עגלה, בגדים לחגים, כל מיני דברים גדולים כאלה) והיו כל מיני פעמים שהסתרתי מהם את המצב האמיתי כדי שלא יבואו עם מעטפה "שיהיה לכם", רציתי להסתדר לבד ומה פתאום שנחיה על חשבונם. אבל עם הזמן למדתי שאני טועה. הם ההורים שלי והם רוצים שיהיה לנו טוב ונעים ושלא נחיה בצמצום. אני יכולה להסתדר לבד, אבל זו השמחה שלהם, לתת לנו ולראות אותנו קונים גם דברים שלבד לא הייתי קונה. זה יצער אותם אם אחליט לא לקנות לילדים בגדים תואמים לחג כי אעדיף להסתדר עם מה שיש ורק לעשות השלמות, במקום שאמא שלי תפנק עם סט תואם. הם חיים טוב ורוצים שגם אנחנו נהנה.

אני לא יודעת אם זה יעזור לך להבין את סבא וסבתא שלך, אולי המקרים בכלל לא דומים. אבל אולי זה יתן לך נקודת מבט שונה. במיוחד שאצלכם זה בגלל שהם רוצים לתמוך בלימוד תורה, זה עוד יותר מובן.
תודה על התשובה המושקעתאנונימית בהו"ל

באמת אם אכוון לשותפות בתורה יהיה לי יותר קל

תודה

סבא וסבתא מהממיםתהילה 3>
קודם כל אפשר להגיד שזה בגלל החגים וזה באמת עבורם ויש יותר הוצאות... וגם במקום העבודה הצדדית שלך.
שנית תחשבי שוב אם זה נכון לעבוד בצורה כל כך קשה,
כשבסוף זה גם שוחק אותך, וגם יכול להיות שמעכב את בעלך מהצורך לצאת לעבוד לפי מה שכתבת

והכי חשוב- לשתף את בעלך בתחושות ובצורך שלך...
......אודה לה'
שרשרתי לא נכון
קודם כל תודה עושה לי טוב שאת מגיבהאנונימית בהו"ל

העבודה זאת באמת שאלה 

כי מצד אחד היא תרפיה בשבילי אבל מנגד מוסיפה עומס ושחיקה

אני ממש לא חושבת שהעבודה הזאת אם תהיה או לא תשנה משהו מבחינתו 

זה סכום שלא מתחיל לכסות משהו וברור לו והוא רוצה לצאת לעבוד (בהפסקות מהכולל) אבל לא מחפש בפועל

ואני משתפת המון ובצורה שממש רק נוגעת אלי 

והוא ממש שותף ומכיל ובאמת בעל מדהים

אבל יכול להיות שגם השיתןף הזה מכביד עליו והוא עוד יותר מסתגר ומתייאש ולא פועל

חיבוק לךתהילה 3>
קודם כל זה מהמם יחשוב שאת משתפת ובעיני אל תתייאשי מזה.
דבר שני נשמע שיש עלייך עומס ממש גדול שרק מגביר את התסכול, בלי קשר, אז אולי כדאי לבדוק עם שאר הדברים שיש עלייך אם זה מדוייק בשבילך

ודסר שלישי ואחרון לדבר איתו מתוך אמון שהוא יכול ומסוגל להעניק לך מה שאת צריכה
למצוא בע"ה עבודה טובה, ולתת לך תחושת בטחון כלכלי, ושהצורך והרצון שלך לזה כאן בשביל לעזור לו ולכם
מציעהסליל
הצעה לגבי הכסף - לשים אותו בחסכון. לפחות את חלקו הגדול.
אני מבינה מאוד את התחושות שלך.
חושבת שכמובן לא נכון להסתיר מבן הזוג, אבל צריך לחשוב איך נכון לדבר על זה.

אולי צריך חשיבה מחודשת ומשותפת על ההתנהלות הכלכלית. באיזה סטנדרט אתם רוצים לחיות, מה צריך לעשות כדי להגיע לזה, ואיך עושים את זה.
לא כהוראה כלפיו לצאת לעבוד, אלא מתוך משימה זוגית משותפת להחזיק את הבית.
ואז גם להחליט איך מתאים לכם להתייחס לכספים כאלו. אני גם הייתי מרגישה מאוד לא נעים לקבל כאלו סכומים.
מצד שני, אם עובדים קשה, אז אני לא מתנגדת שזה ישלים משהו למשך תקופה זמנית. אבל לא על חשבון אחריות כלכלית, אלא כעזר זמני.
ח"ו להסתיר רוצה לדבר איתו על זה בצורה מסודרתאנונימית בהו"ל

והוא עוד לא הגיע...

ותודה נתת פה רעיון שאולי יוביל אותנו לחשיבה יותר אפקטיבית

מחשבה שעולה לי על מה שאת כותבתהמקורית
קודם כל, לא להצטרך לידי מתנות בשר ודם, זה לא אומר לא לקבל מהם כשהם נותנים מעצמם. זה אומר בעיניי לא לבקש. כי בהחלט עזרה בפרנסה יכולה להגיע מבן אדם. וזה לא אומר שזה לא נכון. הם רוצים לתת ויכולים לתת, אם לא היו רוצים - לא נותנים. ואתם צריכים את הכסף הזה. ברוך השם ששולח שליחים שליחים טובים.
ולמה אני אומרת את זה? כי לעבוד ולהתאמץ בשביל פרנסה, לכתחילה זו זו קללה. בינתיים יש לכם אוויר - ברוך השם. קודם כל. השם ראה את הקושי שלך. לכי תדעי, אולי השם רוצה דווקא את ההשתדלות שלך בשלום בית ולא השתדלות בפרנסה? ( וגם, למה את קורעת את עצמך ככה? תהיי קשובה לעצמך. תני לכל השאר לקרות. אם את עושה יותר - הוא משחרר.)

ונכון שזו חובתו של הגבר, אבל אם הוא לא צריך כי כבר יש פרנסה, לפחות לחודשיים הקרובים.. אז נשאר העניין הזוגי רגע. השאלה היא מה קורה עם מה שדיברת. וגם מה זה אומר לא התקדם כלום.
הוא לא מחפש?
לא רוצה לעבוד?
אם אתם חלוקים בעניין, פנו לייעוץ.


כמה אור שפכת פה עכשיו!אנונימית בהו"ל

את מדהימה,איזה פירוש מאיר ונכון 

זה באמת תסבך אותי שמצד אחד זה מה' אבל זה מבשר ודם

תודה הרגעת אותי ועכשיו אפעל יותר בהגיון

 

 

הוא מודע להכל ומבין ומכיל וממש חושב שאני צודקת 

והוא רוצה לעבוד אבל לא מחפש לא עושה עם זה משהו

אין לי מה לייעץ על הכלnorya
אבל אשתף אותך לגבי זה שאת לא רוצה לחיות ממתנות.
בתחילת הנישואין שלנו, כשבעלי היה אברך, הוא מאוד לא אהב שקיבלנו כסף מההורים שלי. זה הגיע לרמה שהסתרתי ממנו כשאמא שלי "דחפה" לי מזומן ליד כדי לא לפגוע באף צד...
ואז הוא דיבר עם ראש הישיבה, שאמר לו שאם הוא רוצה לחיות חיים של אברכות הוא צריך ללמוד גם לקבל כסף ולהודות מעומק על כך שיש מי שנותן בשמחה. זה ממש שינה לו את התפיסה.
(ואנחנו ממש לא אהבנו לקבל כסף... וגם לא יכולתי לומר שלהורים שלי יש אידיאל של אברכות, להפך. אבל כשצריך קיבלנו, גם אם היינו יכולים לקרוע את עצמנו עוד קצת).
..בתוך בני ישראל
כשלנו נתנו כסף ש"לא רצינו לקבל", שמנו אותו בצד, לטובת קניית דברים לילדים שלא היינו יכולים להרשות לעצמנו לקנות בדרכ (אברכים), אבל ידענו שהם ישמחו שנקנה להם.
השתדלנו גם להקפיד שגם אם צריך להוציא את הכסף, זה לא יהיה על צרכים אלא על מותרות. מותרות במובן של נוכל להסתדר בלי זה וזה אולי יהיה מעצבן אבל לא יפריע ממש ביום-יום. ככה שאנחנו לא תלויים בסכום הזה - ואם צריך עוד כסף לצרכים הבסיסיים, נשיג אותו בדרכים אחרות.

יכול להיות שכדאי לנסות להגדיר משהו כזה.

(ולגבי העבודה - אני משערת שסבתא שלך מעדיפה להעסיק אותך בלא לעבוד כדי שיהיה לך קצת יותר זמן, ונחת, ופניות, ורוגע מאשר אם תעבדי. אפשר להסתכל על זה ככה)
רעיוןאנונימית בהו"ל

למרות שאני מעדיפה 

להשתמש בזה ולא להלוות מחסכון

תודה

אם תפני אלי בפרטי אשמח לענות לך באישיבאר מרים
מסכימה עם דברי החכמות פהזוית חדשה
וואוו, יש לי כמה דברים לומרלהשתמח
קודם כל, רעיון לשינוי תפיסה בשבילך- אולי במקום "בעלי לא עושה כלום וסבתא וסבתא נתנו כסף ואני דואגת שעוד יותר לא יעשה כלום". אפשר לומר "אני עושה את ההשתדלות שלי, עובדת בעבודה צדדית, משקפת לבעלי שחשוב לי שישתתף פרנסה, משחררת ובוטחת בה'- וה' שולח ברכה עצומה בפרנסה ממקורות שלא ציפיתי".
לגבי קבלת מתנות- אני מסכימה אם מה שאמרו האחרות, כשמישהו רוצה להשתתף בלימוד התורה/ משפחה שאוהבת ורוצה לעזור, זה נשמע לי ממש בסדר. גם בתקופה שבעלי היה אברך אנחנו קיבלנו הרבה כסף מבני משפחה שנתנו לנו. לפעמים זה היה לא נעים, נגיד שהורים שלי נתנו לנו 1500 לקראת חגים כשהם בעצמם במצב כלכלי די נמוך. אבל השיקול שלי היה שהם מאוד רוצים ושמחים לתת ועלול לפגוע בהם אם נחזיר. לעומת זאת כשקיבלנו צ'ק מגמ"ח לא הסכמתי בשום פנים ואופן לממש אותו.
עוד משהו, אמרת שהיו שיחות טובות עם בעלך לגבי זה שחשוב שיעבוד. אני לא יודעת בדיוק מה רמת ההפנמה שהוא הציג לעניין, אבל גם אם הוא הפנים יש אנשים שקשה להם להניע את עצמם, לוקח זמן עד שדברים מתבשלים וקורים לפועל. מהרגע שהחלטנו שכדאי שבעלי יתחיל לעבוד עד שבפועל זה קרה לקח כמעט שנה. לא כי הוא לא חשב שזה חשוב, אלא פשוט היה לו קשה עם הרעיון והוא לא היה בטוח לאיזה כיוון עבודה ללכת. אז רק שתדעי שזה יכול לקחת זמן. ובינתיין להראות לו שאת סומכת עליו. אולי נגיד משפט כזה " ברוך ה' איזה נס! סבא וסבתא הביאו לנו כסף לחגים אז אפשר להיות רגועים תוך כדי שאתה מחפש עבודה".
ונקודה אחרונה, ממליצה מאוד על הספר פשוט להיכנע. אחת ההמלצות שם זה שחשוב שהבעל יהיה אחראי על כלכלת הבית- לא מבחינת זה שיפרנס בפועל, אלא מבחינת זה שישלם את התשלומים וישים לב שהעו"ש מתנהל בצורה תקינה. אם בינתיים את על זה אז אולי תנסי להעביר את זה אליו. להגעד לו שזה מאוד מעיק עלייך ואת מאוזה נראה לי גם יעזור לו להרגיש את הצורך הזה שיעבוד, אם באמת
נשלח באמצעלהשתמח
הייתי באמצע לכתוב ב שכדאי להגיד לו שהאחריות על העו"ש מאוד מעיקה עלייך, ואת מרגישה שזה פוגע בזכויות בסופו של דבר ואם יש מצב להעביר את זה אליו. אם זה בסדר מבחינתו, אז זהו להעביר אליו ולשחרר לגמרי. ולדעתי זה גם יעזור לו להיות ער למצוא עבודה כשיהיה צורך.

מלא בהצלחה!
זוגיות, לא זכויותלהשתמח
קודם כל תודה כתבת זווית ששינתה לי את התמונהאנונימית בהו"ל

ויותר מזה רשמת בדיוק את הבעיה שלי הוא הפנים אבל לא פועל.

אז באמת אנסה לעשות כעצתך ,אני פועלת ככה אבל לא רק נתת לי כח להמשיך בכיוון

 

והעו"ש עליו מאז ומתמיד אני נכנסת רק כי זה עוזר לי לא להוציא יותר מדי, שאני רואה את המצב בעיניים

זה עקרון אצלי רואה שכיוונתי לדעת גדוליםקורץ

וואי אי אפשר רק לכתוב בוטחת בהanonimit48
והיא קורסת מעול הכלכלה !!!
כשבעלה לא מפרנס
אני באמת לא מבינה איך יש פה תגובות יחסית אדישות.

הקרובים שלה לא אמורים לפרנס אותם
עם כל הכבוד
ואני חוזרת וכותבת שוב בדיוק כמו שכתבתי בשרשור הקודם-

בעל שלא מהכבוד שלו לעבוד בעבודה ״פשוטה״
שם את הכבוד שלו לפני המשפחה!

וכן אני חושבת שיש עכשיו דרבון בשבילו לא לעבוד.

לדעתי לשים בחסכון ובכלל לא לספר לו על הסכום.

ואגב
את מדברת על הספר
לדעת להכנע
נכנעים רק כאשר כל צד יודע את מקומו ועבודתו
אם הבעל יהיה אחראי על הכלכלה
לא תהיה כלכלה בקצב הזה! הם יהיו רעבים לפת לחם ללא עזרה!
אני ממש ממש לא מסכימה עם העצה הזו
הוא רק יראה את הכסף נכנס מסבא וסבתא




אניסליל
מסכימה איתך באופן כללי לגבי עניין הביטחון בה'.
אבל מסייגת שני דברים:
א. היא עושה את ההשתדלות שלה. אי אפשר לשנות את בן הזוג בכוח. ולכן זה מצב קצת שונה, שאולי אין ברירה כרגע, עד שיצליחו לגשר על הפער הזה.

ב. אני לא מסכימה לגבי להסתיר ממנו את הסכום שנכנס.
זו פגיעה ממש גדולה באמון בין בני זוג, להסתיר כזה דבר.
תפיסה כלכלית שונה, ניתנת לגישור. בין אם בעזרת דיבוק בין בני הזוג, ובין עם על ידי ייעוץ חיצוני.
פגיעה באמון, הרבה יותר קשה לתקן.
אז צריך לספר, ואם זה שמספרים יגרום לבן הזוג להשליך אחריות, אני חושבת שכדאי ללכת לייעוץ חיצוני (טיפול זוגי, ייעוץ כלכלי או לא יודעת מה) כדי לגשר על הפער בהקדם.
הספר לא מדבר על כניעה למיטב הבנתיהמקורית
אלא על שחרור השליטה
כשהיא לוקחת את התפקיד שלו ונקרעת, יש עבודה לעשות על שחרור
ואכן, כבוד לגבר זה מהותי. מאוד. זה חלק בלתי נפרד ממנו. בלי ההבנה הזו לא יהיה לה לאן להתקדם.
וזה יפה לכתוב על ההסתרה כ'חכמה', אבל אם זה היה הפוך- שוד ושבר.
צריך לזכןר שהמטרה הכללית היא שלום בית וכבוד. וגם פרנסה. כרגע פרנסה יש להם. צעד כזה הוא לא מכבד בעיניי ולא מראה על רצון לשלום. הוא מראה על רצון של האישה שבעלה יעשה מה שהיא רוצה כאן ועכשיו. שליטה.
אבל למה? זה לא הכרחי כרגע.
מה, הוא רובוט? אין מקום לרצונות שלו? הם לא רעבים ללחם ב"ה.
הם לא רעבים ללחם כי אני קוראת מבין השורותanonimit48
שהאישה פה קורסת. מתזזת ועושה גם וגם ועוד עבודה…

אני בהחלט מבינה מה את אומרת לגבי ההסתרה אולי זה באמת לא רעיון הכי טוב.

אבל לפחות בדעה שלי
כשיש מצב של חוסר איזון
צד אחד
הצד שהכל נופל עליו
חייב לקחת שליטה
וכדי לשרוד לפעמים צריך לעשות את זה ב״קיצוניות״
לא הבנתי את מה שכתבת בסוףאנונימית בהו"ל

אני הצד שהכל נופל עליו? ואני חייבת לקחת שליטה? 

קיצער אשמח להסבר

אני מבינה מאיזה מקום את כותבת.קופצת
אבל רוצה להגיד שהחיים הם לא שחור או לבן.
יש אנשים שבאמת לא מסוגלים לעבוד בכל עבודה, ויש שכן.
אני למשל, אם צריך, וכשהיה צריך - עבדתי גם בניקיון, במעון ומה שאת לא רוצה.

בעלי לעומת זאת לא מסוגל.
בערך 6 שנים אחרי החתונה לא עבד בכלל.
מעולם לא הצקתי או זלזלתי בו על זה.
ומה אגיד לך - היה משתלם ובגדול!!!

הוא מצא את הכשרון שלו ובנה את עצמו לאט לאט.
היום הוא שווה המווון כסף בתחום החינוך!

אז כל מקרה לגופו. והפותחת מכירה את הנפשות הפועלות בסיפור שלהם.
רק רציתי לציין שלא הכל בחיים זה "בום טראח וגמרנו"
(הגם שהצדק לחלוטין איתך!!)
בכלל לא מתכוונת בום טרח וגמרנוanonimit48
להפך
אפשר גם לחפש לבנות את עצמך
תוך כדי שאתה עובד במה שאפשר …

דווקא בזה אני חולקתאנונימית בהו"ל

מרגישה על עצמי שבזה שלוקחת כל דבר

אני מונעת מעצמי את ההתקדמות והפיתוח שלי

ולא מוצאת את הדברים שאני באמת טובה בהם

שלוש שנים חייתי ככהאנונימית בהו"ל

ולגמרי הכלתי את זה

אבל עכשיו אין פשוט אין לנו פרנסה

אני בחופשת לידה ואם אחזור לעבודה שמכניסה משכורת שלימה אקרוס סופית

ואף אחד ממנו לא רוצה את זה

וא"א לחיות מכלום 

את יכולה לנסותoo
ליצור לך תנאים לאחר שתסתיים חופשת הלידה, לעבוד בלי לקרוס ולהכניס משכורת מלאה.
יקרה אני לא מבינה מה את מתכוונתאנונימית בהו"ל

אשמח לשמוע כי אני באמת צריכה פתרון

מה הכוונה תנאים ומתי ליצור אותם?

למצואoo
עבודה שנעים לעבוד בה, לבקש מבעלך שיהיה שותף עם הילדים וישמור כשאת צריכה לנוח, ללמוד לתעדף משימות בבית בזמנים שאין לך כוח, לבקש מבעלך שיהיה שותף במשימות בבית.

יש הרבה נשים שעובדות במשרות טובות שמכניסות משכורות טובות ולא קורסות, את יכולה לחפש את הדרך שלך איך לעשות את זה.

לומדים מניסוי וטעיה, צריך להסתכל על הטווח הארוך, איפה תהי בעוד שנה ומה את צריכה לעשות כדי להגיע לשם.
תודה שהגבתאנונימית בהו"ל

אני לא רוצה לפעןל באופן כזה 

בסוף הבית שלי יותר חשוב לי

אני בטוחה שאפשר להוציא אותו מהבור הזה בדרך נעימה ולא בכח והסתרות

חזרתי בי מעניין ההסתרה. אתן לגמרי צודקות.anonimit48
יכולה לראות את יתר התגובות שלי
אניסליל
רוצה לחלוק עת ההנחה האחרונה, ובאופן כללי על המלצות שמחלקות תפקידים לפי גברים ונשים.
לא כל הגברים בעולם דומים, וכך גם לא כל הנשים.
היא לא צריכה להסתדר עם כל הגברים בעולם, ולכן זה לא רלוונטי מה כל הגברים צריכים. מה שרלוונטי זה מה הגבר שלה. מה האופי שלו ומה מתאים לו.
יש משהו קצת מעליב בהחלטה כזו שנעשית באופן חד צדדי "אני משחררת כדי שתלמד לקחת אחריות". זה יכול להעשות בחלק מהדברים, לא בעניין כזה מהותי. לא חושבת שיש כאן איך להתחמק משיח ביניהם ופתרון משותף למצב.
יש לך הצעה לשיח?אנונימית בהו"ל

אני לא יודעת איך לקדם אותו לעשיה בפועל

הוא מבין מפנים ורוצה שיקפתי את התחושות שלי 

והוא מצדיק אותם 

ולא עושה עם זה כלום

 

זה מאודסליל
תלוי בכם ובדינמיקה ביניכם, איך אתם פותרים דברים שאתם לא מסכימים עליהם ולכן קצת קשה לי להגיד משהו ספציפי, כי לכל זוג מתאים לדבר בצורה אחרת.

מה שכן, אני חושבת שאולי השיח הרגשי הוא לא מספיק כאן. אני לא מזלזלת בכלל בכלל בתחושה כן?
היא מאוד חשובה, אבל אולי מה שאת מרגישה לא מספיק כדי להניע לפעולה ומה שצריך כאן הוא גם שיח פרקטי ומעשי.

המצב שלנו היום הוא כך וכך, אנחנו מכניסים x שקלים בחודש, מוציאים y שקלים. זה אומר שכרגע בכל חודש אנחנו מצליחים לחסוך / נכנסים למינוס של z שקלים.
האם המצב הזה מתאים לנו?
מה קורה אם לא?
האם מקובל עלינו להשתמש בחסכונות? מה המטרה שבשבילה אנחנו עושים את זה?

יכול להיות שבשלב הבא צריך להיכנס גם שיח על איפה אתם רואים את עצמכם בעתיד. איפה את רוצה להיות (למשל, מבחינה מקצועית), האם המצב היום מוביל אותכם לשם? או שזורמים עם המצב הקיים ומסתדרים? מה המחירים של זה? האם זה מחיר שאנחנו מוכנים לשלם?

אני לא יודעת אם אני צודקת, יכול להיות שסה לא מתאים. אבל אלו השאלות שעולות לי שבעיניי אמורות להיות הבסיס לכל הדיון הזה. העניין כאן בעיניי הוא לא בחירה האם להשתמש בכסף הספציפי שקיבלתם עכשיו או לא. אלא הוא דיון על דרך חיים.

זה נכון שגם צריך לפתור את המצב כרגע, כדי שיהיה אפשר לחיות. אבל מעבר לזה צריל גם לברר איך אתם רוצים להמשיך לחיות, והאם הציפיות שלכם בעניין מתואמות.
תודה לוקחת את מה שמתאיםאנונימית בהו"ל


אני לא חושבתoo
ש5000 שח קשורים לדרבון לחיפוש עבודה, זה משכורת מינימום של חודש אחד או פחות.

גם אני לא אוהבת מתנות, אבל אם אין כסף לצרכים בסיסיים אולי עדיף לקבל.

אני חושבת שחוץ מלעודד בדרך חיובית לחפש עבודה, לא כדאי ללחוץ, זה לא ממש עוזר וגם אם יגרום לו לקחת עבודה שאולי לא רוצה או לא מתאים ואח״כ יעזוב שוב.

אני הייתי במצב כלכלי לא טוב ובעלי בקושי הכניס כסף, החלטתי שאני אגדיל את ההכנסה שלי עד שהיא תספיק לכל הצרכים.

הענין הכספי אצל הרבה זוגות מהווה קונפליקט, צריך ללמוד למצוא פתרונות יצירתיים, אין נוסחת קסם.
תודהאנונימית בהו"ל

אבל

א. זה יותר מהמשכורת שהוא היה מקבל

ב. אין לי אפשרות לעבוד כרגע, עד עכשיו זה מה שעשיתי והייתה בי צפייה שברגע שלא אוכל אז זה עליו לא לא חיים מכלום ופותחים חסכונות ,לא ככה?

עדיןoo
זה לא באמת סכום כזה גדול, זה לא שהם הכניסו 100,000 ועכשיו הוא ירגיש שאין צורך לעבוד.

מבינה את הציפייה שלך, אבל כשציפייה לא עובדת כדאי לחשוב על דרכים אחרות, אי אפשר לממש ציפייה בכוח, זה אף פעם לא עובד.
נכון אבל זה יכול לתת לו את ההרגשה/ אמונה שהנהסטטית
הכסף מגיע אליו "משמים"...
הכסף באמת הגיע אליו משמיים. תכל'סאחתפלוס
נכון, אבל חשבתי ששיח יעבודאנונימית בהו"ל

יש לך רעיון לדרך נוספת ?אשמח לשמוע

תפני אלי באישיבאר מרים
יש לי דברים משמעותיים לומר לך אבל זה די הרבה אאוטינג
איזה סבא וסבתא מדהימים. ב''האחתפלוס
בעלך יושב ולומד את 2הסדרים של הכולל וחוץ מי זה עבד בין לבין?
וואוו.
לימוד זה מתיש מאד.
לא כל אחד מסוגל גם ללמוד וגם לעבוד.
והכסף הזה הוא הכסף הכי כשר שיש.
הסכם יששכר וזבולון.
הם מקבלים זכויות על ידי זה שהן נותנים לכם כסף בשביל התורה.
גם לי פעם היה קשה שאחים שלי היו מביאים לי מעשרות ואז חשבתי לעצמי שאין לי זכות לסרב ולמנוע מהם שותפות בתורה של בעלי.
ואגב-זה סיפור מדהים ומיוחד הסיפור הזה שמראה איך ה' דואג לכם ופינק אתכם.
מאחלת לכם שימשיך כך
אפשרבשורות משמחותאחרונה
מראש לא להשתמש בכסף הזה כרגע ולשמןר אותו למצבים שממש צריך ואין ברירה ולהמשיך את השגרה הכלכלית כרגיל
ככה גם הבעל מבין שאין מנוס וצריך לחפש עבודה בלאו הכי
תופעת לוואי של נוברינג- מוכר? יש מה לעשות?בית שלי

בזמן אישות שורף בנרתיק נוראאא

ואחרי שיש זרע.. בכלל מרגישה כאילו שפכתי לשם בקבוק אלכוהול..

חוץ מזה אין שום דרך להנות ככה וגם לא מגיעה לשיא בכלל.

מבאס ממש.

שילכו לעזאזל כל המניעות האלו

לא מבינה מה הרעיון

לסרס את הנשים

לקלקל את הגוף שלהן

הכל כדי שהגברים יוכלו להנות בכיף שלהם בלי השלכות בשטח ( הריון..)

לפני שתתנו לי רעיונות לגבי התקנים

לא יכולה

ניסיתי כבר כמה סוגים כל אחד והבעיה שלו (המשותף לכולם = פגיעה בגוף שלי).


תפני לרופא נשיםרקאני
לצערי גם לא מסוגלת ללכת לרופאת נשיםבית שלי

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

יש רופאים ורופאות מצוייניםרקאני

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

 

אשמח להמליץ לך על רופאה מדהימהתותית11

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

אני לא סובלת כאבים בדכבית שלי

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

שלי גם רגישה, גם סבלנית וגם נראית לי מקצועיתיעל מהדרום
לק"י

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

תודה. אני בכלליתבית שלי

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

תחפשי אחת עם המלצותבתאל1אחרונה

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

חיבוק♥️המקורית

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

טהרה אחרי לידהסטודנטית אלופה

שלושה שבועות אחרי לידה וכבר קשוח קשוח עם ההרחקות, דייייי מיציתי😑

כבר קרוב לשבוע יש לי רק כתמים ורודים כאלה לסירוגין, אבל כל בדיקה יוצאת עם כתם.

יש לכן טיפים איך לקצר את הכתמים??

לי מאוד עזר בלידה האחרונהחולמת להצליח

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אנסה, תודה❤️סטודנטית אלופה
זה די לא אמור להיות קשור...יעל...

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.


בהצלחה ממש!!

האמת נכוןסטודנטית אלופהאחרונה

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מנוחה מוחלטתאפונה
או כמה שיותר קרוב לזה.
וואי לא מסוגלת לשבתסטודנטית אלופה
ב"ה כן מאפשרים לי לנוח, אבל האופי שלי פחות מאפשר🫣
מוצץ לסרבנית.. היו על זה כמה שרשורים ולא מוצאתאחת כמוני

בת 3 שבועות. כל מוצץ גורם לה לרפלקס הקאה. האצבע שלי והנקה זה הדבר היחיד שמרגיע.

יש לכן המלצות למוצץ שסיכוי סביר שיעזור?

ניסיתי את הקטן של בית חולים, מוצץ של מאמ, ופטמת בקבוק של בית חולים.

המתוק שלי ממש אוהב את הסובינקססטודנטית אלופה

מידה 2-2-

וניסית גם אחרים ?אחת כמוני
ניסיתי את מאמסטודנטית אלופהאחרונה
יש לכן המלצה לחומר לכינים?חולמת להצליח

הבת שלי ממש מגרדת את השיער, שמתי לה הדרין אבל לא הצלחתי למצוא אח''כ כינים.

מה עוד יכול לעזור?

אציין שיש לה שיער מתולתל..

תודה 

אם לא מצאת כינים אולי זה משו אחר?המקורית
קמומילובתאל1
עשיתי לבת שלי לפני שבוע או שבועיים. ב"ה טפו טפו לא חזרו עדיין...
אה אבל אם לא מצאת כיניםבתאל1אחרונה

אז אולי אין כינים?

טוב זה עוד רחוק ואולי לא ריאלי...גלויה

 

אבל זה חלום.

מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות

במבחר?

או באוניברסיטת חיפה?


 

לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...

אבל אולי מתישהו

אאמין בעצמי שאני יכולה

ויסתדר לא על חשבון המשפחה

וכו'...


 

בקיצור:

1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי?  (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)


 

2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון

שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו

ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.

אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.

אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?


 

תודה

יום אחד אמצא את מקומי.

סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים

אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה

וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...

ובכל זאת

החלום לעזור למתמודדים עם אומנות

נשאר.

אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה

ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...

ועלות של לימודים גם איכשהו.


 

קיצור

אשמח לתובנות מניסיון.


 

 

לפחות בעבר במבחר קיבלו רק כאלה שלמדו במסגרת חרדיתיעל מהדרום
לק"י

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.


בהצלחה עם החלום!!

תודה!גלויה

כן... חשבתי אולי השתנה.

נכון ללפני כמה שנים מבחר לא מקבליםבוקר אור
כמעט בלתי אפשרי להתקבל למבחר דתיות לאומיותPandi99

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

תודה. אוףגלויה

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

מממשש באסה ! מזדההPandi99
למה בעצם לא כדאי?רוני 1234

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

^^ מסכימהכבתחילה

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

בתחום האומנות הייתי בודקת שבמקומות לא דתייםיעל מהדרום

לק"י


אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

תודה על ההסבררוני 1234

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

זה מה שהתכוונתיגלויה
אני חושבת ששווה לברר מול סטודנטיות שםיעל מהדרום
עולם התרבות הוא מאוד מאוד חילוני. וגם ההוואי,Pandi99

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

חברה שלי דוסית למדה בחיפה. משערת שיש עודשיפור
תודה!גלויה
למד תרפיה?
כן. תרפיה באומנות. עכשיו עובדת בזהשיפור
וואוו!!גלויה

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

אני מכירה כמה וכמה, ואולי התנאים לתואר שניממשיכה לחלום

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..


אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

מישהי למדה בבר אילן?גלויה

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

מבחר לא מקבליםDevora

אם עשית בגרויות.


יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

זה לא הפרמטרDoughnut
אני עשיתי בגרויות ולמדתי שם, לא לפי זה הם בוחנים.
זה אמור להיות קשורDevora

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

הוראת המל"ג קשורה לחינוך חרדי, לא לבגרויותשיפור
יש חינוך חרדי עם בגרויות, ולא תהיה להם בעיה להתקבל למבחר 
אבל הם מסתכלים על מוסדות עם בגרויותDevora

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.


 

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

לאDoughnut
השלמתי בגרויות והתקבלתי לשם ללא בעיה וללא ועדת חריגים, ולמדו אתי בכיתה כמה בנות שעשו בגרויות בסמינר. זה יותר הולך לפי סגנון הסמינר מאשר הפרמטר של הבגרויות.
אבל אםDevora

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

אני התקבלתי בלי בעיותרקאני

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

הנקודה היא לא בגרות אלא תעודת בגרות חרדיתעכבר בלוטוס

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

 

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

 

 

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

 

אז אולי שינו כללים, מתי זה היה?שיפור
אני מכירה כאלו שהתחילו לימודים שם לפני 10 שנים
מכירה הרבה עם בגרויות שלמדו שםשמ"פ
אין לי עניין להתווכחDevora

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

לי אמרו שמקבלים רק מהחינוך החרדי, לא קשור לבגרויותשיפור
יש גם אולפנות דת"ל ששייכות לחינוך החרדי שיכולות להתקבל כמו אולפנת למרחב בפתח תקווה ותהילה בירושלים
תודה!גלויה
נכון, אבל העלות ממש גבוהה אני חושבת. (כי זה לא שכ"ל אוניברסיטאי)
זה לא הבגרויותרקאני

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

תודה לכולם על (מבחר...) התשובות גלויה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אם מישהי תוכל להתייחס למה שכתבתי בסוףגלויה

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

יכולה רק להגידעוד מעט פסחאחרונה

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.


ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

אפשר לפרוק?אנונימית בהו"ל

מרגישה שאין לי כבר כח

אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים

ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד

והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד

וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים

 

אין לי כח להיות הגמח של השכונה

בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות

 

אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש

או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה

 אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל

ואין לי כבר כח

אוףף

 

זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים

אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים

 

חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר

וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו

 

לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים

וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית

(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)

 

סופריקה

 

 

אני בהלם. לא מבינה איפה האימהות שלהם???ממתקית

הן לא מפחגדות עליהם?
כנראה סומכות עלייך...חחח

הייתי מעדכנת אותן בעדינות בסכנה, אפילו שהן חברות טובות.
אולי זה כביש צדדי ללא רכבים, אז הן מרשות לעצמן? (שזה גם סכנה!!!)

ולא מבינה איך בחוצפתם הם נכנסים לגינה שלך??? הזוי. 
הייתי שמה שער וגדר אתמול.
זה לא לעניין

עצוב ליאובדת חצות

היינו בשבת משפחתית, אנחנו משפחה עם ארבעה אחים- 2 דתיים ושני דתל"שים, משפחה אוהבת ומלוכדת שאין דברים כאלו. האחים החילוניים שלי הם מופת לכיבוד הורים.

אבל מרגישה שהם (אחי החילוניים) הקצינו, שונאים את ביבי, עם בטן מלאה על החרדים, ניסינו לדבר רגוע ומכבד אבל הופתעתי לראות את עוצמת השנאה-לאמא שלי (הדתיה והימנית בעצמה) זה מאד כואב ומנסה שלא נדבר בכלל כי זה גורם לריב, אבל מודה ש-דיי היינו בהלם להבין עד כמה הם התרחקו. אח"כ כמובן העברנו נושא באלגנטיות אבל הרושם נותר.

 

מה יהיה? איך מוצאים גשר? אני אפילו לא כזו קיצונית בימניות שלי ומאד שפויה ומבינה גם את דרך האמצע ומחפשת פשרה אבל כואב לי עליהם שהם כ"כ מרוחקים ומנותקים בעמדותיהם. מלאים בשנאה כזו, חושבים שהחרדים לוקחים מהם וגונבים מהם ולא מתגייסים כמוהם, איך יבוא משיח ככה?

 

אני מציעה לא להיכנס מראש לשיחות כאלההמקורית

במפגשים משפחתיים. אני לפחות לא רואה טעם לדבר על נושאים מפלגים, בטח ובטח כשנפגשים אחת ל..

לדעתי המגשר הוא מה שאנחנו כן שותפים לו. החיים היומיומיים, הילדים, המשפחה..

ואם כבר קרה אז לזכור שזו לא חזות הכל ושבסוף עדיין כמו שאת רואה עם הדעות השונות אתם משפחה עדיין ואפשר להתלכד סביב נושאים אחרים

חיבוק על התחושות ♥️

צריכה להיות הסכמה שבשתיקה שלא פותחים נושאים כאלהמתואמתאחרונה

יש לי דודים חילונים שמאלניים.

הפעם היחידה שדוד שלי דיבר בפתיחות ובאריכות את דעותיו השמאלניות הייתה כשאשתו ישבה שבעה על אחיה שנרצח בעוטף עזה. כמובן שתקנו ואפשרנו לו לפרוק את כאבו. (הוא באמת דיבר מתוך כאב עמוק...)

בשאר הפעמים שאנו נפגשים במהלך חיינו - לא מדברים על פוליטיקה בכלל. על יהדות קצת יותר, אבל מתוך מקום מכבד של שני הצדדים.

מציעה לכם לפתוח את זה פעם אחת, ולהגיע להסכם שלא מדברים על נושאים נפיצים כדי לשמור על אחדות המשפחה.

חושבת על חופשה באיזור טבריה. בטיחותי שם כעת? וגםפלפלונת
לגבי הדרך הכביש די חוצה את איזור הגליל ממערב למזרח. תוהה אם שייך בתקופה הזו. יודעות לומר לי? פשוט בחדשות אומרים ירי לאיזור הגליל ואין לי מושג מה בדיוק הכוונה.
אנישם חיים בכל מקום..פה משתמש/ת
אם את רוצה חופשה שקטה אז כרגע הצפון לא הכי הולך להיות שקט- צה''ל חוזר לתקוף בלבנון..מה שאומר שכנראה יחזור להיות מופגז

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..

בגדול איזור טבריה הוא בין היותר שקטיםטארקו
גם בשיא ההסלמה מאיראן וחיזבאללה, היה סוער יותר צפונה(גליל עליון) ויותר דרומה(חיפה) וטבריה כמעט ולא..
תודה. טוב, לפי החדשות. נראה לי נחכה כרגע..פלפלונתאחרונה

אולי יעניין אותך