אז אני, זו העתיקה
אסתגר לי בשתיקה
כי מה יש לי עוד להוסיף
ואין על ראשי שום בד מתנפח ומכסיף
ומה עוד לכן אתאר
כשאני בדור הסבתות החלטתי להישאר?
אז רק אומר ואכריז בקול
שכולכן דבר אחד שכחתן לשקול -
מתחת לערמת המטפחות יש ראש!
וגם לו את שלו מותר לדרוש!
ואני, שקצת שכל בקודקודי
גונזת את הפאר שאינו לכבודי.
וגם אם נראה שאת מראי החלטתי לזנוח -
לא זאת, ידידותיי - לי פשוט נוח!
נוח במטפחת בד דקה קשורה במהירות,
נוח לי שלא הצבתי את עצמי בתחרות.
מכאן, למטה, אנופף בניצחון ולא אחדל
לכל אלה ששמו ראשן והכבידוהו כמגדל!
(נא לקחת את זה ברוח טובה, כן?

😘)