את הצורך לנוח, לעצור, לקחת פסק זמן, לעבד את מה שחווית
ואת הצורך להספיק ללדת עוד, אינך צעירה והמתנת להריון הזה זמן ארוך ואת רוצה עוד.
ממש דילמה קשה.
יש בה משתנים רבים כמו הבריאות שלך, האם היו אובדני הריון קודמים או הריונות בסיכון, מה נדרש ממך בהריון הבא מבחינת תרופות ומעקבים. ומבחינה נפשית- כמה כח יש לך אחרי ההפלה, מה נדרש ממך נפשית כדי לצלוח עוד הריון ואולי גם נסיונות להרות, מה יושב בנפשך מלפני ההפלה הזו... האם וש תמיכה מסביב, האם בן הזוג שלך שותף ואתם משוחחים על הקשיים ועל ההפלה האחרונה, ועוד ועוד.
אני לא מכירה אותך ואת האישיות שלך, העבר שלך וכל מה שמכילה הסיטואציה הנוכחית, אבל ככה מהצד נראה שזה טלטל אותך ואולי אפילו נכון יהיה עבואך לנוח מעט. אפילו לזמן מוגבל כמו חודש חודשיים, ולתת מקום לעובר שהיה, לאובדן הזה, למה שהיה ואבד. לתת לו מקום ונוכחות.
להסכים להיות בשבר הזה שהאובדן מציף בתוכך.
זה מאוד לא קל, אך חשוב לאפשר לגוף ולנפש לעבור דרך הכאב ולהיפרד ממה שהיה, לצורך המשך.
מאחלת הצלחה ורכות כלפי עצמך. חמלה. היי קשובה לך.
ואם צריך מישהו שיעזור להתבונן על ההתלבטויות והתהליכים- אשמח לסייע למצוא מטפל/ת מתאימ/ה.