משחקי מחשב *הרבה* יותר מעניינים ממך, וזאת בכלל לא אשמתך. וגם לא בדיוק אשמתו.

במחשק מחשב המסך כל הזמן זז, יש מתח, יש עלילה, אין רגע אחד של שקט. למעשה, בדיוק כמו תעשיות אחרות שמטרתן לגרום לנו להתמכר, המטרה העיקרית של מפתחי המשחקים האלה היא לגרום לנו להישאב לתוכם ולהישאר שם כמה שיותר זמן. אם מרוב מתח לא נוכל לצאת רגע בשביל לעשות מקלחת לילד - זה אומר שהמפתחים של המשחק הזה הצליחו במשימתם.

אחת ההגדרות של התמכרות היא כאשר שגרת החיים שלנו נפגעת בשל הדבר אליו אנחנו מכורים.

נניח אדם שמעשן קצת חשיש באירועים חברתיים אחת לחודש, זה לא נחשב להתמכרות. אבל אדם שנוטש את אשתו וילדיו על בסיס יומי כי הוא חייב ללכת להשיג *עכשיו* את החומר הירוק - נמצא עמוק בהתמכרות.

מי שלא מטפל בילדיו, לא מבלה איתם, לא נמצא עם אשתו, לא חי את החיים האמיתיים אלא בורח לעולם הפנטזיה שבו אין חובות ואין רגשות ואין מורכבויות - מכור.

הבעיה היא שהשלב הראשון ליציאה מהתמכרות הוא להכיר בזה שאתה מכור. להבין שזה כבר גדול ממך, שהמשפט "אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה" כבר מזמן לא נכון, למרות שנדמה לך שאתה בשליטה מלאה.

את לגמרי צודקת עם ההרגשה שהוא עוד ילד בבית. מי שמשחק במחשב כאילו הוא נער מחוצ'קן בן 14 ולא מבין את גודל האחריות של בעל ואבא, הוא באמת עוד ילד שצריך לטפל בו.

עם זאת, אני משוכנע שהוא לא עושה זאת מתוך רוע. צריך לעזור לו לצאת מההתמכרות, להיות מוכנים למקרים של קריז (באמת), לתמוך, להיות שם בשבילו.

אם הוא יצליח בזה - הוא ירוויח את חייו במתנה, ואת תרוויחי את בעלך מחדש.

שהשלב הראשון (יש אומרים שגם הכי קשה) הוא הכרה בכך שאתה מכור.

האמת היא שיש לי כמה פתרונות שאני יכול לחשוב עליהם אבל הם כולם קיצוניים ועלולים לגרום ליותר נזק מתועלת (אם הם יגרמו לו להתבצר בשלו), ולכן לא אכתוב אותם. מקווה שחכמים ממני יבואו לעזור.

מה שבטוח - זה לא מצב נורמלי ואת ממש לא צריכה להשלים איתו.

רק מתקן אותך.

נכון שהחשיש והגראס שניהם מצמח הקנביס, החשיש בצבע חום כי הוא מופק מהגזע והגראס הירוק מהפרחים.

אז הדוגמא טובה אבל לא מושלמת

או בראש השנה שזה יומיים

יצא לכם להיות מחוץ לבית לכמה ימים שאין לו את היכולת?

ואת שוב מדגישה שזה פוגע לו בכל אספקט של החיים גם בעבודה

קודם כל הוא צריך להכיר בזה שהוא מכור ואחר כך תוכלו לטפל.

מציע להתייעץ עם אנשי מקצוע לפני שמבצעים איזשהם פעולות במיוחד עם יציעו פה פעולות קיצוניות כי התעסקות עם התמכרות היא לא חוויה קלה לא למכור ולא לסובבים אותו.

יש המון רגעי שפל בהתמודדות וזה לא עניין של להוריד פלסטר ברגע.

זה עניין של עבודה זוגית מאוד עמוקה ועבודה עצמית עוד יותר עמוקה (ולכן השלב הראשון הוא שהוא חייב להכיר בהתמכרות).

אני מדגיש שוב התייעצות עם אנשי מקצוע שמבינים בהתמכרות כי טעות בהתמודדות פה יכולה לקחת אותך במקום חמש צעדים קדימה עשרים צעדים אחורה.

הוא צריך להבין שהוא מפסיד אותך ואת הילדים.

ויותר מכל מכור מפסיד את עצמו.

ואני מדבר בתור אחד שאוהב משחקי מחשב אוהב לשחק אני לא רואה במשחקים משהו רע אבל כמו כל דבר אחר בחיים הכל עניין של מינון.

לפעמים שלב ההודעה הוא השלב הכי קשה.

התמכרות למשהו שהוא לא אסור יותר קשה להבין שאתה מכור.

אדם שמכור לסמים קשים או דתי שמכור לפורנוגרפיה יותר קשה שלב ההודאה מכיוון שהמכור מבין שמה שהוא עושה הוא אסור אפילו בלי קשר להתמכרות או לא. הוא מבין שהוא נמצא בבעיה.

אדם שמכור למשהו שהוא מותר (סרטים, משחקים, לוטו או אפילו אלכוהול) יותר קשה לו להבין שהוא נמצא בבעיה.

בדרך כלל מה שעושים זה לנסות להראות לבן אדם מה הוא מפספס בגלל שהוא מכור או איך הוא פוגע בסביבה שלו בגלל ההתמכרות.

שוב פעם ממליץ לפנות לאיש מקצוע

לא להיסחף, בילוי או הרגל מסוכן?

ויש גם סדרת הרצאות בעניין. לא שמעתי אז אין לי מושג האם הן טובות או לא, אבל לפי הכותרת נשמע שהן רלוונטיות:

הכל בראש: מה קורה במוח כשאנחנו נסחפים?

מי שולט בחיים שלכם - אתם או המסכים?

גלישה מסוכנת אל הלא נודע

או אפילו סתם טיימר

והכל פשוט נמחק

(הייתי באמצע לפחות ולא סיימתי)

איזה מתסכל זה...

אני אכתוב שוב ב"ה,

אבל רק הייתי צריכה להניח את זה רגע כאן.

פשוט עניין של שנייה אחת והכל ירד לטמיון

הפנים שלי היו כאלה עצובות שהבן המתוק שלנו ראה והתעצב בעצמו אז ב"ה לפחות יש גם מזה לימוד שהסברתי לו שמותר להתאכזב וזה בסדר גמור כי אם עבדנו על משהו והשקענו וככה נמחק זה באמת באמת מאכזב.

אבל אפשר גם לקום ועכשיו אמא תקום ותכתוב מחדש.

והיה עוד לימוד משמח ב"ה אז הכל לטובה. למרות שזה באמת היה מתסכל.

אז מקווה שבשעה הקרובה (כן זה יקח זמן) התגובה החדשה תעלה 🙏

ותודה רבה גם על הטיפ! זה בדיוק מה שבעלי אמר לי וב"ה באמת למדתי מזה להבא...

שוב המון תודה לך על הפירגון המדהים הזה שלך תמיד ❤❤❤

@ששיק יקרה,

קודם כל זו ממש לא שאלה מטומטמת. זו שאלה שטומנת בחובה הרבה מאוד חוויות, מחשבות, רגשות, צרכים, מטענים ועוד אצלך (ואולי גם אצלו).

לכן מעולה ששאלת!

ועוד יותר מעולה שאת רוצה ללמוד איך מתקדמים מכאן.

אני רוצה לכתוב לך הרבה מאוד, אנסה להתייחס לפי סעיפים:

א. לגבי מה שכתבת:

"אחרי שהגדולה נולדה התעקשתי שהוא יהיה אחראי על המקלחת. 

הוא לא הבין, 

אמר שאני מסתדרת. 

אבל אני הרגשתי שהוא חייב לעשות *משהו* איתה, איזה טיפול (אני עשיתי הכל, והנקתי שזה די הכל בגיל הזה) כדי שיהיה ביניהם קשר של הורה ילד ולא דוד אחיין .

ומזל! כי היום זה הדבר היחיד שהוא עושה בבית. 

ולא מרוע, אני לא רוצה שתחשבו שהוא בן אדם לא טוב."

אפשר להתחיל לזהות כאן דפוס שכנראה התקבע בדינמיקה הזוגית ביניכם, בו את יותר לקחת "תפקיד" של לוקחת דברים על עצמך, יותר אחראית, יוזמת, עושה דברים בבית ועם הילדים, 

ובעלך ב"תפקיד" העוזר לך מתי שאת צריכה.

והמצב בו את נמצאית כרגע,

בתסכול, בכעס, באכזבה,

בעצם אומר לך: מה שעבד עד עכשיו כבר לא מתאים לנו.

וזה בסדר גמור!

ואפילו נפלא בעיניי!

כי זו הזדמנות מתנה להתבוננות על כל מציאות חיינו,

ולראות איך אפשר לגדול מתוך כך.

ולא רק בפן הזוגי לגדול,

אלא גם בפן האישי.

הקב"ה בחוכמתו יצר בתוך מערכת הנישואין הזדמנויות נפלאות נפלאות לגדול ולצמוח ולהתפתח.

גם בזוגיות שלנו

אבל גם בבני האדם שאנחנו בפני עצמינו.

הנישואין והעבודה עליהם זהו בעצם חדר הכושר הטוב ביותר להרחבת כוחות הנפש שלנו,

לגדילה, צמיחה והתפתחות שלנו.

וכאן אתם נמצאים עכשיו. ואני  יודעת שזה קשה ומתסכל ורוצים כבר להגיע "לסוף הדרך", אבל הכל בסדר! לאט לאט. 

אתם בדרך

וכעת אתם בעיצומה של הדלת לגדילה מתוך כך ב"ה.

אם נביט רגע במה שכתבת, (כמובן שלא במבט ביקורתי/מאשים אלא רק במבט מתבונן שרוצה לראות רגע את הדברים "מבחוץ"), יכול להיות שנראה כמה דברים מעניינים מהמקום בו כל אחד מכם רואה ומתנהג במציאות הנוכחית:

אצלו - בדיוק כמו שכתבת - הוא לא עשה את הדברים האלה מרוע! הוא אדם טוב כפי שהעדת עליו!

אלא כנראה הוא באמת *לא הבין* אותך כפי שכתבת ,

הוא לא הבין שאשתו לא מסתדרת, הוא לא ראה את זה.

הרי הוא התרגל (וגם את הרגלת אותו. שוב, כותבת ממקום מתבונן ולא ביקורתי ) שאשתי מסתדרת תמיד, מתקתקת תמיד, עושה הכל ביד רמה - אז אני בעצם לא נצרך כאן. אין לי באמת סיבה לעשות משהו.

ורק לאחר שכן הבין זאת, הוא פעל אחרת.

כלומר, לאחר ששמע ממך את הרצון והצורך שלך שיהיה שותף למשל במקלחת של הילדה - הוא שם!

אפשר לראות כאן את *הרצון* שלו, גם בזה וגם בשטיפת כלים שלו ביום שישי, בספונג'ה שלו, בעבודה ובפרנסה שהוא מביא וכן הלאה - שהוא כן רוצה לעשות טוב! הוא פשוט זקוק להכוונה בזה.

אבל הרצון הזה מאוד משמח ומאוד מעיד עליו ועל האדם שהוא, וכמובן גם מעיד שהוא יכול! וכאשר הוא רוצה - הוא גדל, משתנה, מתפתח!

וזה חשוב מאוד.

ואצלך - רואים כאן שהמקום ממנו יצאת הוא בעיקר איך *את* התעקשת שהוא יהיה אחראי על המקלחת,

איך *את* הרגשת שהוא חייב לעשות משהו איתה.

כלומר ניתן לראות כאן את אותו הדפוס שהזכרתי קודם - דפוס בו בעצם את מחזיקה את המושכות, את החבל, ובעלך יותר משחרר.

וככל שזה מתקבע וככל שעוברות השנים, וככל שנוספים עוד ילדים או עומס לחיים - את *יותר* מחזיקה חזק את החבל, ובעלך *יותר* משחרר.

והמקום הזה כאמור דורש ורוצה שינוי כעת. וזה נפלא! (וגם מתסכל כמובן בו זמנית )

גם בעיני בעלך, אני בטוחה שגם הוא רוצה כאן שינוי, כי לאף אחד לא נעים להרגיש בינו לבין עצמו או בינו לבין אשתו היקרה שהוא לא מספיק, שהוא לא שווה, שהוא לא טוב, שהוא לא מוערך, שהוא עצלן וכן הלאה.

לכן צריך לראות איך גדלים מכאן.

איך משנים את הדינמיקה הזו ומגיעים לאיזון.

איך מגיעים למציאות שנותנת ***מקום גם לך וגם לו***, מציאות שמצליחה לענות *על הצרכים של שניכם*.

וזה לגמרי אפשרי ב"ה!

ב. לגבי מה שכתבת:

"הוא עובד, 

מפרנס, 

עדין

 ורגיש. 

אבל מה, הוא קצת עצלן וקצת מכור למשחקי מחשב."

קודם כל לגבי התפיסה שהוא עצלן - אם נחזור רגע לסעיף הקודם, נראה שבעצם הוא כן עובד ומפרנס בכבוד את הבית, הוא כן מקלח, הוא כן שוטף ריצפה וכלים, הוא כן לוקח את הילדים לבית הכנסת, לומד איתם פרשת שבוע וכן הלאה - כלומר הוא לא עצלן.

אלא מה הוא כן - הוא משחק במחשב.

וכאן דרושה לענ"ד התבוננות מעמיקה שרואה ומכירה לעומק את שניכם וכמובן את המציאות השלמה בה אתם חיים. יכולות להיות כאן הרבה מאוד אפשרויות למענה ותשובה, ואף אחת מהן לא דומה לשנייה.

כמה אפשרויות למשל שעולות לי כרגע (יש כמובן עוד):

1. לא דומה מצב של התמכרות, שבו אם בעלך באמת *מכור* - כפי שכתב בחוכמה @פשוט אני.. -

הדגש והעבודה צריכים להיות במישור הזה של ההתמכרות דרך איש מקצוע המוסמך לטיפול בהתמכרויות (כדוגמת רטורנו למשל).

2. אם מדובר בכלל על מצב שמשחקי המחשב והשהות במחשב הם בעצם *בריחה* - כלומר שבעלך בורח לשם בעקבות לחץ / סטרס / קושי / כאב / דיכאון / חרדה / כל דבר אחר שיש אצלו - שאז המיקוד והעבודה תהיה לטפל בלהוריד ולהסיר מהחיים ומעצמו את אותו לחץ / גורם מכאיב וקשה שיש.

גם כאן הכתובת יכולה להיות טיפול אישי אצל איש מקצוע, כמובן שזה מאוד תלוי במה מדובר.

3. יכול להיות שבכלל מדובר במצב של תפיסת עולם ותפיסת חיים שונה - כלומר אם *בעיני בעלך ובתפיסה שלו* הוא עובד קשה ומפרנס את הבית בכבוד ב"ה, וכאשר הוא מגיע הביתה זה בעצם עבורו זמן של איוורור, כיף, מנוחה, שאותה הוא מוצא למשל במחשב ובמשחקי המחשב. וכל עוד הבית מתפקד, יש פרנסה, כולם בריאים ושמחים ב"ה - אז הוא אומר לעצמו בעצם בראש (בתת מודע, כן? ): "יופי הכל בסדר אז כל זמן פנוי שיש לי בעצם אלך לאותו איוורור וכיף במחשב".

אם מדובר באמת על תפיסת עולם שונה, המיקוד והעבודה כאן תהיה קודם כל לראות *אותו*, להבין *אותו*, ואת כל העולם הפנימי שלו, כמובן לבקש לשמוע ממקום מברר וסקרן ולא ממקום "עליון" או "מבקר", וממש לשמוע אותו יותר, להבין *אותו* יותר, איך אתה בעלי היקר רואה את הדברים?

מה זה עבורך להיות במחשב?

מה זה עבורך זמן פנוי?

מה עוד אתה חושב או מרגיש בנושא?

וממש לשמוע אותו. עד הסוף. בנחת. בלי לענות בשלב הזה, אלא רק לשמוע ולהבין עד הסוף.

ולאחר מכן לתקשר ולתווך לו את *הצרכים שלך* בתוך כל זה.

למשל הצורך שלך בזמן משפחתי, הצורך שלך בזמן זוגי, הצורך שלך בשותפות ונוכחות הורית וכן הלאה…

וכאשר את מתווכת לו את זה, את לא סותרת את העמדה שלו, אלא להיפך, את רואה את העמדה שלו ונותנת לו את כל המקום שלו. ויחד נותנת גם *לך* ולצרכים שלך את כל המקום שלהם.

בצורה הזו,

על גבי הבסיס של ההבנה ההדדית שכה חשובה ונצרכת כאן -

אפשר לבנות עוד קומה מעל של מציאת פתרונות אפשריים למצב שיתאימו ויהיו טובים ונכונים *לשנינו*, בלי שנרגיש שזה צריך לבוא אחד על חשבון השני,

בלי להרגיש שזה או אני או הוא

אלא שזה *גם וגם* גם לי יש מקום וגם לבעלי יש מקום!

והשלב הזה יכול להגיע כאמור אחרי שמגיעים להבנה הדדית ונותנים מקום וניראות לצרכים של שנינו, ואז פנויים רגשית-נפשית למצוא פתרונות יישימים ומותאמים אלינו (ולא להיות עסוקים בדיבור של "מטען" שלי שמדבר עם "מטען" שלו…)

(אפשרות לדוגמא של פתרון כזה - לתחום זמן שבו בעלך איתך ועם הילדים, להסביר מדוע דווקא הזמן הזה חשוב עבורך. כמובן לשמוע גם אותו ולשמוע אם הזמן הזה מתאים לו, ואחרי שהחלטנו *יחד* על זמן כזה - אנחנו יודעים שזהו זמן משפחתי/זוגי/הורי וכן הלאה.

את - מקבלת את הצרכים שלך כנ"ל

ובעלך - יודע שלאחר אותו הזמן הוא יכול בכיף לשחק במחשב ולקבל גם את הצורך שלו באיוורור ובמנוחה ובכיף.

מדגישה שוב, חשוב שהשיח הזה יתן מקום לשניכם וישמע את שניכם עד הסוף.

אם למשל בעלך יאמר שלאחר העבודה הוא זקוק לזמן להתאפס על עצמו, חשוב לקחת גם את זה בחשבון.

ואם את תאמרי שבזמן ההשכבות את צריכה עוד יד או לראות את הילדים הולכים לישון עם חיבוק ונשיקה של אבא וזה כ"כ ממלא ומשמח אותך ואותם, חשוב גם את זה לקחת בחשבון.

כלומר ממש למפות את הצרכים שלכם

ועל גביהם את הזמנים ביום ובלו"ז המפורט והספציפי שלכם בהם זה מתאפשר.

כמובן שבשאר הזמן שלא החלטתם עליו -

את עובדת על לשחרר  

על לקבל אותו כמו שהוא,

ולקבל את זה שהוא במחשב כי זה מה שהוא בוחר כרגע וזה מה שעושה לו טוב.

והוא עובד על למצוא את האיזון הנכון בין הצורך שלו באיוורור וכיף לבין המאזן המשפחתי, אשתי, הילדים, דברים שגם לי חשובים כמובן כערך משפחתי.

- ושיתוף קטן לגבי הסעיף הזה - אצלנו באמת בעלי נמצא בסעיף 3 וגם מאוד אוהב לשחק במחשב ממקום שזה פשוט משהו שעושה לו טוב וכיף. בתחילת הנישואין לא הצלחתי כ"כ להבין את המקום הזה, ועם הזמן למדתי (וגדלתי גם בתור עצמי ) שזה בסדר גמור שאנחנו שונים וחושבים שונה. אנחנו אנשים נפרדים. והיום כאשר אני רואה אותו משחק במחשב אני מחייכת ושמחה שפשוט כיף לו. כמובן שמצאנו ב"ה את האיזונים שנכונים לנו בכל התחומים, אבל זה היה בהחלט תהליך ובהחלט דרך, לא הכל ביום אחד 🙂

ואגב גם הילדים זכו להיתרם דווקא מהמשחקים הללו ומוצאים שחלק מזמן האיכות עם אבא קשור למשחקים ממש נחמדים ומגניבים שלי אישית עושה כיף לראות אותם משחקים ובונה בהם גם דברים חשובים. כלומר אני מוצאת ומצליחה לראות גם עוד דברים טובים שקרו מהשוני הזה בינינו, ודווקא ממנו.

ואם מגיעים למקום שאנחנו לא מאוימים מהשוני, אלא מתברכים מהשוני, רואים מה הטוב שאפשר ללמוד ולקחת מכל אחד, אנחנו לגמרי גדלים.

ג. לגבי מה שכתבת:

"אני ביקשתי ממנו כמה פעמים לא לשחק לפני המקלחות, שיהיה איתנו בסלון. 

והוא אומר שמשעמם לו. 

זה סופר מעליב! 

משעמם לו להיות עם אשתו והילדים שלו. 

והוא לא מבין למה זה מעליב"

כאן את כבר מתארת זמן ספציפי שנראה שחשובה לך השותפות (בהמשך לסעיפים הקודמים) - זמן המקלחות.

צריך לעשות כאן הפרדה בין הצורך שלך - מתי אני זקוקה לעוד יד ולשותפות הזו,

לבין שאר הדברים.

כשהוא אומר ש"משעמם לו" (אגב, באמת בחירת מילים לא מוצלחת במיוחד, אבל כולנו בני אדם…) - מאוד יכול להיות שהוא מתכוון למשהו מסוים,

אבל את שומעת משעמם לבעלי = אני משעממת אותו. הילדים משעממים אותו. המשפחה שלנו משעממת אותו. הוא בכלל לא אוהב או לא אכפת לו מאיתנו.

והפירוש הזה מאוד מאוד מכאיב, בטח.

רק זה ששוב כתבת שהוא לא מבין מה מעליב - מאוד יכול להיות שעבורו ***הפירוש הזה לא נכון אלא אחר***

עכשיו אינני מכירה אותו ולא יכולה לדעת מהו הפירוש הנכון,

אבל הייתי מציעה לברר.

לשאול.

ככה קצר ככה פשוט.

פשוט לשאול במקום לפרש.

"דני אמרת שמשעמם לך.

אני משעממת אותך?"

-"לא".

"אז מה משמעמם אותך?"

-"אה התכוונתי שאני אוהב לעשות כמה דברים במקביל ואין לי בעיה להיות מרוכז גם וגם וגם אז אני פשוט רוצה תוך כדי לנצל את הזמן כמה שיותר לעוד דברים כולל המחשב"

"רגע אז אני לא משעממת אותך?"

-"לא ממש לא. את הכי מעניינת אותי!"

(סתם דוגמא של דו-שיח כן? הכוונה היא להראות שכדאי *לשאול* את בן/בת הזוג מה שאנחנו לא מבינים במקום לפרש במוח שלנו, כי פעמים רבות הפרשנות שלנו איננה תואמת כלל את המציאות ואת מה שהשני התכוון.

לכן מעניין לשמוע אותו ולמה התכוון.

ולשאול עד שתביני.

לזכור לא להיגרר לפרשנות מחודשת, אלא כל עוד לא הבנת - לשאול לשאול עד שתביני. ממש לשים סימני שאלה שמופנים אליו בסוף (במקום סימני קריאה בסוף שאנו שמים אצלנו בראש כאשר אנחנו מפרשים…)

אגב, זה בדיוק אותו דבר גם במציאות של האוזניות ושמיעת הפודקסט תוך כדי ביצוע המטלות בבית.

כלומר יכול להיות שניהול הזמן וחלוקת הקשב של בעלך יכולה להיות מותאמת לו או אפילו יותר יעילה עבורו כאשר הוא עושה כמה דברים במקביל

(גם אצלך זה לפעמים בא לידי ביטוי, כמו שלמשל כתבת שאפשר להיות גם בטלפון וגם עם הילדים בו זמנית כאשר ציינת שענית לו שזה שאת עם הטלפון זה לא סותר את זה שאת יכולה גם להיות עם הילדים…)

אבל גם כאן כדאי מאוד לבצע שיח טוב ומברר ומפרה בין שניכם למציאת האיזונים על גבי ההבנה השלמה והעמוקה של כל אחד ואחת מכם.

- ועוד משהו לגבי ה"משעמם לו" שיכול להיות אפשרי - אולי אחרי שמנסים לראות מה בדיוק משעמם אותו אפשר לראות גם מה יכול לעניין אותו בתוך זה. אם למשל רק מקלחת משעממת אותו, אולי קריאת סיפור לא תשעמם אותו?

אולי משהו אחר שעושה עם הילדה?

כמו שלומד איתה פרשת שבוע בשבת למשל, או כל דבר אחר *שהוא מתעניין בו*

ואז ממילא כאשר הוא עושה זאת עם הילדים הוא לא ישתעמם.

כי באמת לא את כולנו מעניין אותו הדבר, ויש כאלה שיותר חזקים במשהו מסוים, וכאלה שיותר חזקים ומתעניינים דווקא במשהו אחר, לכן כדאי למצוא מהם הדברים ומהם המקומות בהם הוא יכול גם להיות עם הילדים וגם בדברים שמעניינים אותו.

ואם אחרי כל זה עדיין נשאר ש*הכל* משעמם - אז אין מה לעשות, לפעמים עושים גם כשמשעמם

וגם כאן הדרך הנכונה תהיה איך לתווך לו את זה בצורת צורך שלך ושל הבית או הילדים, עם התמקדות בתקשורת מקדמת שתאפשר זאת.

ד. לגבי מה שכתבת:

"הוא גם אומר שגם אני בטלפון. נכון, אבל לא באותה רמה שהוא במחשב, ולפחות עם טלפון אפשר לטפל בילדים תוך כדי!"

כאן מעניין לראות איך בעלך חווה ותופס את זמן השהות שלך בטלפון.

עבורו זה כנראה מאוד דומה.

כלומר זמן להתאווררות, מנוחה, כיף.

אלא שכאן הוספת את עניין הטיפול בילדים. ואת *זה* צריך לתווך לו.

כלומר - אני מבינה שאתה זקוק לזמן התאווררות ולגמרי לגמרי מקבלת ומאפשרת את זה, ברור. גם אני זקוקה לזה ובטלפון. רק בוא נמצא יחד את האיזונים שנכונים לשנינו גם בשגרת הטיפול בילדים".

שיח כזה יכול לברר ולקדם אתכם ב"ה הרבה יותר מאשר שיח מאשים של מי יותר או פחות בטלפון או מי יותר או פחות בסדר… 

ממש לנסות לתת אחד לשני את ההרגשה שמקבלים אותו כמו שהוא. זה נורא חשוב וזה בעיני בסיס להרבה מאוד פתרונות שיכולים לקרות אצלכם בעקבות כך ב"ה.

ה. לגבי מה שכתבת:

"האם מה שמפריע לך זה עצם המשחק שלו?

לא. אחרי שהם הולכים לישון, אין שום בעיה שישחק. אגב הוא משחק עד מאוחר מאוד ומתלונן שהוא עייף בעבודה. בעיה שלו, אני לא מתערבת.

או שלא עוזר לך מספיק בבית?

כן, אבל כמו שאמרתי, עם זה עוד אני יכולה להסתדר. הכי קשה זה שישי.

או שאת מרגישה שהיית רוצה חוויות משפחתיות משותפות בתדירות גבוהה יותר?

בהחלט

או שאין לכם זמן זוגי?

זו שאלה מעניינת כי נגיד אני מתכננת זמן זוגי, ביום שישי אמרתי לו אנחנו הולכים לטייל וטיילנו איזה חצי שעה. אבל זה מאמץ שלי בלבד. זה גם מעליב"

כאשר ענית על השאלות הללו בעצם מיפית וזיהית חלק חשוב מהצרכים שלך, וזה נפלא.

הבנת שאת בעיקר צריכה אותו בזמן הערות של הילדים (וכאשר הם ישנים אין לך כל בעיה עם המחשב),

הבנת שאת בעיקר זקוקה לעזרה של בעלך ביום שישי,

הבנת שחשובים לך החוויות המשפחתיות, ולראות איפה זה משתלב בחיים,

הבנת שמעליב אותך שאת יוזמת את הזמן הזוגי שחשוב לך. (אגב כאן, מאוד מובן למה זה מעליב אותך, אבל אולי גם כאן אפשר לשנות את ההסתכלות והמיקוד ולראות שחלק מהחוזקות שלך הן יוזמה, ליזום דברים, ואולי יוזמה היא לא הצד החזק אצל בעלך, אבל בטוח יש לו חוזקות אחרות. ובטוח יש לו חוזקות אחרות גם בדברים שדווקא את פחות חזקה בהם. נסי לחשוב על דוגמאות כאלה, זה יכול מאוד לעזור, כי כאשר אנחנו מבינים שזה לא שלא אכפת לו ממני והזוגיות = לכן הוא לא יוזם, לא! זו משוואה לא נכונה

אלא הוא לא חזק ביוזמה = לכן הוא לא יוזם. אבל בדברים אחרים הוא חזק ודווקא הם מראים לי שאכפת לו ממני ושאני והזוגיות חשובים לו!

וגם בעצם זה שבא איתך לטיול, כלומר חוזקה ביישום של הדברים בשטח שיש לו כאן - גם זה כן מראה שאכפת לו ממך!

יש פשוט אנשים שפחות חזקים בצד הזה של ליזום דברים. וזה בסדר. אם נבין שיש להם חוזקות אחרות, ודרכם נראה את האהבה והאכפתיות כלפינו ולאו דווקא במה שהם חלשים בו, כי זה באמת באמת לא אומר שלא אכפת לו, אלא שפשוט זה לא הצד החזק שלו…

ו. לגבי מה שכתבת:

"לגבי מה שאני חושבת לנכון, יש דברים שאני יודעת שהם נכונים, פשוט כי מה לעשות שיש לי יותר ידע בניהול בית וילדים? הרי אני עושה את זה! למשל משהו שחוזר הרבה פעמים זה שאני רואה שהילדה יותר עייפה מהרגיל. אני אומרת לו שצריך לקלח אותה ב17 ולא ב18 כי היא לא תרדם ב19 כרגיל אלא ב18. ושאם הוא יחכה, יהיה קשה לקלח אותה היא תבכה בהיסטריה.

הוא מזלזל בניסיון שלי. הוא אומר לא זה בסדר היא יכולה עוד. ובסוף מקלח אותה תוך כדי צרחות ומתוסכל."

מאוד הגיוני שבעקבות כך שאת שוהה יותר זמן עם הילדים, הבית והניהול השוטף - את יותר תדעי דברים. נכון מאוד. אבל זו לגמרי עצם הבעיה שאת מציגה כאן.

כלומר את *רוצה לשנות את זה*

את רוצה שהוא יהיה יותר מעורב

לכן הוא לאט לאט צריך יותר ויותר לתפוס נפח בשהות בבית ועם הילדים וכו'.

והוא יוכל לעשות זאת בעיקר ככל שאת תשחררי בדברים שנוגעים לו.

כלומר המקלחת עליו? את יכולה לומר לו פעם אחת את שעות השינה ומה את חושבת שנכון, זה בסדר גמור.

אבל אם הוא בוחר אחרת - אולי דווקא לשחרר לו את זה. לתת לו להתנסות. גם אם הוא יקלח אותה בוכה - שיבין בעצמו על בשרו את זה.

הוא צריך ממש מהתחלה להתחיל להכיר את השטח.

להתנסות.

בעצמו.

אם כל פעם אשתו תבוא ותגיד לו מה ואיך בדיוק לעשות - הוא לעולם לא יוכל *באמת* לקחת את זה לבד על עצמו.

הוא לא יוכל ללמוד כך.

הוא לא יוכל לגדול כך.

הוא ימשיך להיות ב"אין כניסה" או "אין מוצא" שמצד אחד אשתי מבקשת שאהיה נוכח ואני נוכח אבל מצד שני היא אומרת לי מה לעשות בדיוק כך וכך אז בעצם כל מה שאני עושה לא טוב…

לכן יקרה דרושה כאן גם עבודה שלך (בדומה לסעיף א) על לשחרר לו את החבל.

לראות מה חשוב לך שזה יעשה רק על ידך ובדיוק בדיוק כמו שאת רוצה (ושם לקחת את זה על עצמך באמת, לפחות כרגע),

ומה אפשרי לך לשחרר לו - ושם לתת לו את כל האוטונומיה והעצמאות שיש!

ממש לשחרר.

אם קשה לך, הייתי מציעה אפילו ללכת לחדר לקרוא ספר או משהו או לצאת לסיבוב קליל בחוץ לשמוע שיר שאת אוהבת.

אבל הדפוס ישתנה רק אם *שניכם* תתנו לו להשתנות.

ולא לקבע אותו עוד ועוד בכל מיני וריאציות אחרות בהן את בעצם מנהלת אותו ומחזיקה חזק חזק את החבל…

אלא לפתח את הדפוס לאיזון, 

ואת תראי שככל שבעלך יקח יותר על עצמו,

ככל שזה יבוא ממנו,

ככל שזו תהיה האחריות שלו *באמת* - כך זה יתקבע יותר.

כך יטב לשניכם יותר.

גם לך וגם לו.

את תרגישי את השותפות הזו

הוא ירגיש את הנוכחות ההורית שלו שבטוח חשובה לו ואת המשמעות שלו בתור אבא.

זה ערך עצום  להשיג!

אני יודעת שזה קשה, מאוד, גם לו וגם לך,

כי צריך לשנות דפוסים והרגלים שמכירים

אבל זה כ"כ משתלם ומתגמל ב"ה!

זה יקח זמן

זה יקח גם מפחי נפש

זה יקח תקופת הסתגלות

הסתגלות שלך לשחרר ולא להעיר ולתת לו לעשות דברים בקצב שלו ובצורה שהוא רואה את הדברים לנכון,

והסתגלות שלו לקחת את החבל יותר ויותר, להיות נוכח יותר ויותר, ללמוד את השטח יותר ויותר ולהתאים את עצמו לשטח יותר ויותר.

זה יקח כאבים שיהיו כאבי גדילה

אבל בסוף אתם תגדלו!

תגיעו לאיזון שמתאים לכם!

ז. לגבי מה שכתבת:

"בשבת הוא קורא ספרים הוא מאוד אינטיליגנט, קורא בעיקר מחשבת ישראל וספרי עיון. הוא איתנו יותר.

זה אחד הדברים המתסכלים כי בשבת הוא קסם של בן אדם. כיף להיות בחברתו, כיף לדבר איתו. פתאום הוא נהיה אבא מעורב, לוקח את הילדה לבית הכנסת, מספר לה פרשת שבוע... ואז ברגע שמוצש מגיע... נגמר."

כאן את באמת רואה שכאשר אין את המסכים (שמסיחים לנו את הדעת ) הוא גם איתכם יותר, גם כיף להיות בחברתו, גם מתגלה הקסם של האדם שהוא באמת, הוא גם אבא מעורב, גם נוכח עם הילדים בעוד ועוד דברים - ואת *זה* בעיניי שווה לשקף לו. ממקום מעריך, ממקום שרואה את כל הטוב הזה בו גם בעינייך ועבורך וגם בעיני ועבור הילדים.

כלומר לבוא לזה דווקא מתוך המה כן, דווקא מתוך ההכרה וההערכה למאמץ שהוא כן עושה ועשה!

ופחות מהמקום שרואה רק את המה לא, מהמקום של הביקורת או האשמה או המה לא בסדר.

בצורה כזו זה יכול יותר לגייס אותו להיות פנוי לבירור המעמיק הזה ולהקשבה ההדדית ולראות איך מצליחים להגיע לכך שכל הצרכים של שנינו ימולאו ב"ה.

טוב מרגישה שיכולה עוד לכתוב ולהאריך עוד ועוד אז אעצור כאן

ב"הצלחה רבה שתהיה יקרה!

שתזכו לגדול יחד ולחוד מהמקום הזה ובכלל בחיים ולראות את הפירות המתוקים של כל ההשקעה שלכם

(אגב ערכתי עכשיו והוספתי עוד כמה דברים קטנים

אם זה לא היה מספיק ארוך... 😅)

ולגבי מה שכתבת כאן - כתבתי בסעיף ו' בתגובה שלי (מרוב אורך זה בטח הלך לאיבוד ):

"צריך לראות מה חשוב לך שזה יעשה רק על ידך ובדיוק בדיוק כמו שאת רוצה (ושם לקחת את זה על עצמך באמת, לפחות כרגע),

ומה אפשרי לך לשחרר לו - ושם לתת לו את כל האוטונומיה והעצמאות שיש!"

כלומר, כמובן שאם עשייה של בעלך בדרך מסוימת עלולה לפגוע בילדים / בך / במשהו אחר - אין כאן עניין לאפשר פגיעה. ודאי שלא.

אלא העניין לראות מה כן ניתן לשחרר - ואת זה לשחרר לו לגמרי.

מה לא ניתן לשחרר וחשוב לך שיעשה על ידך בלבד - ושם תמשיכי לעשות

ומה אפשר לשחרר אבל רק ע"י דרך ותהליך הדרגתי שתעברו שניכם לראות מה ואיך בדיוק זה קורה.

ועל גבי זה,

המציאות בה בעלך לאט לאט יקח יותר ויותר תחומי אחריות בהדרגתיות תוכל להתרחש.

כמובן שבלתי אפשרי להעביר הכל בכתיבה ודרוש כאן תהליך משמעותי, כתבתי רק בקווים כלליים

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!