השאלה אם יש איזה פתרון אחר.

או שעדיף לי נגיד למרוח את הבן שלי הרבה עם שעת השינה כדי להיות עם כולן.

הבעיה היא שגם ככה השינה שלו די על הפנים, אז אני חוששת שבעגלה יהיה יותר גרוכע, אבל לא באנמת יודעת כי אף פעם לא ניסינו. מתלבטת אם לקחת את הסיכון.

לי ממנשא נשבר הגב. אולי אשאל את חמותי אם היא מסכימה לקחת אותו במנשא, אבל לא יודעת אם היה בא לה. זה כבר לא גיל למנשא, לא?

זוועה...

אני לא יכולה לצאת בלעדיו אפילו לזמן קצר.

לגבי העגלה - עניתי למעלה. השינה שלו גם ככה מעפנה, חוששת שבעגלה יהיה יותרגרוע. אני לא יכולה מנשא כי זה עושה לי ממש כאבי גב.

לגבי רכב - אין לי רישיון לצערי.

תודה!

עד לאחרונה היה מתעורר כל שעה, עכשיו השתפר לכל שעתיים...

הוא לא במסגרת בשישי, אז זה לנסוע איתו.

כן, זה באמת רעיון...

הבעיה היא שזה קצת רחוק ואני צריכה לנסוע בתחבצ, אז או לקום ממש מוקדם, או להגיע קצת מאוחר...

אבל אולי זה באמת עדיף.

אם הוא כל בוקר במסגרת

ומסתדר שם עם האוכל 

למה בעצם לא להשאיר אותו עם בעלך בשישי בבוקר ולנסוע לבד רק לבוקר?

או לחלופין לחלק מהלילה ?(ושבעלך יסתדר איתו כמו שמסתדרים איתו במסגרת..)

אבל בלילה זה שונה. אם הוא לא מקבל לינוק כשמתעורר הוא צורח עד שיונק.

ושישי זה הרבה מידי שעות.

זה נופש משפחתי, יהיה ממש תקוע להביא מישהי לא קשורה...

תודה!

גם ככה אני מרגישה במשפחה של בעלי קצת בחוץ כזה (לפחות עם חלק), וזה די קשה לי.

לגבי לשים מוניטור - אין לי בעיה עם זה, אבל אני לא חושבת שנגיע לאכסנייה לפני 11 בלילה. מן הסתם אחרי. מן הסתם זה להגיע לשם לבד, והן בינתיים יטיילו בכל מיני מקומות.

וזה ממש ממש מובן לי שהן לא רוצות לישון איתנו. אני גם היחידה שבאה עם תינוק...

וגם אם חמותי באה לחדר רק לישון  - אני חוששת שזה יפריע לה בלילה.

ובעז"ה התוצאות אמורות להגיע עוד שבוע וחצי...

אז להצטרף לחמישי לא רלוונטי. אם כבר אז לשישי, אבל זה עד שעה מאוחרת, ואני לא יודעת אם הוא יכול להסתדר כ"כ הרבה שעות בלי הנקה. הוא כל יום נמצא במסגרת משמונה עד אחת, ובשעות האלו כבר רגיל לא לינוק כשהוא לא איתי,, אבל כשאני לוקחת אותו הוא מתנפל על ההנקה, אז לא יודעת אם הוא יכול הרבה שעות בלי הנקה. זה בערך האוכל היחיד שלו.

ועל חלב שאוב/ תחליפים אין על מה לדבר לצערי.

וכל מיני דברים שהוא אוכל - אין. הוא כמעט רק יונק.

אז זה בעצם יוצאא עד שבת.

ואין לנו רכב, אז בעלי ייסע עם סבא וסבתא שלו, והם לא יעברו דרכנו...

@אורוש3

בכלל חושבת שיהיה הרבה יותר קשה להגיע לשבת כשרק את לא חלק מכל החוויות שהן בטוח לא יפסיקו לספר עליהם..

ולא אכפת לי למרוח אותו אם השינה, אם הוא לא יהיה נודניק ועצבני בגלל זה.

ולא יהיו בחדר. מגיעים רק בשש, ורק אז מתחילים את כל התוכניות...

קראתי את כולם פה ואני חושבת קצת שונה..

לי להיות חלק מהמשפחה זה חשוב ועושה טוב גם לי באופן אישי וגם מרגישה שמוסיף המון לקשר.

אני חושבת שקודם כל את צריכה לראות עם עצמך אם זה יכול להגיע למצב שתסבלי או יעשה לך לא טוב ואז זה לא שווה את זה.. 

אם זה לא המצב- אני הייתי נוסעת ולוקחת אותו בעגלה איתי ולא מורחת אותו אלא פשוט נמצאת איתו ומציעה לו לנוח בעגלה אם הוא עייף, אצלי בד"כ זה עובד גם עם כאלה שלא התרגלו לזה, אם זה לא יעבוד אז הייתי חוזרת ודואגת לי מראש לתעוסקה נחמדה כמו ספר וכמה נישנושים וכו..

לגבי השינה- הייתי משתדלת לשחרר ולא לחשוב מעבר לזה שאני עושה את ההשתדלות לקום ישר כשהוא מתעורר ולהשתדל לשמור על השקט.. כשמגיעים לדירה פשוט להרדים אותו ואז להצטרף לחדר השני ולפרוש כשאת בעצמך עייפה, כמובן לשים לב כל כמה זמן מה איתו ואם הוא יתעורר..

לדעתי הכי חשוב כאן- לשחרר!!!

לא לחשוב מה הם חושבות עלייך, שאת נטל וכו אלא פשוט לבוא ולהנות, מי שמתאים לך אז לדבר איתו בנחת, להקשיב לשיח ולאווירה ואלי אפילו יצא לך מזה קשרים נעימים יותר עם הגיסות..

ממש בהצלחה בכל מה שתבחרי!!!

הן בטח גם אמהות (וגם אם לא..כל אישה והתיק שלה)

שמשאירות מאחוריהן זאטוטים 

עושות מאמץ להגיע

ורוצות לנוח, לנפוש, לכייף בנופש

ולא לשמור על תינוק של אחרים, גם אחיין.

אני לא הייתי רוצה ומוכנה לזה

ואני בשוטף נחשבת לבנ"א טוב לב יחסית ואוהבת תינוקות מאוד

ועדיין

נשמע לי ציפיה לא קשורה..במחילה

@אמא טובה---דיה!

באמת מצב לא פשוט ומאתגר מאוד

שככה הוא צמוד אלייך ובלי צפי לשינוי

מאוד קשה!!

אחרי שקראתי הכל,

הייתי כן שוקלת להצטרף בכל זאת

אולי רק מהבוקר עם הקטן\בלעדיו

ואם לילה אז להביא עגלה ולזרום איתו ועם התוכניות כמה שיתאפשר

ולבקש אולי יתנו לך חדר לשון לבד איתו

אפילו בסלון

כדי לא להפריע לאף אחת לשון בלילה (גם עם חמותך..זה פחות )

ואם את באה ללילה

לבקש מבעלך שיבוא בבוקר עם הילדים (בתח"צ או מונית\טרמפ)

 להחליף אותך שישמור על הקטן כמה שעות בסביבה..

ואחרי זה תסעו יחד לשבת

ואם אחרי הכל, לא מתאפשר

אז לשקול יתרונות מול חסרונות 

ועם מה יהיה לך יותר קל להתמודד

והאמת היא שאני גם מפחדת לישון לבד בחדר

מבאס...

וזה דוקא יכול להיטיב גם מהפן של להשביח ולהגביר את החלב

אחרי שתנוחי ותשני לילה אחד רצוף

מצטרפת לדברים..

דקה אחת שהוא ער בלילה ואני לא בבית או שבעלי איתו הוא צורח את נשמתו. זה לא ללב שלי לתת לו לצרוח לילה שלם ועוד יום שלם...

ואין דבר שלא ניסינו כדי לגרום לו לקחת בקבוק ואוכל. לא נראה לי שזה מה שיעזור...

אבל תודה!

זה באמת לא קל, תודה על המילים הטובות...

כן, את צודקת, אני באמת לא מסכימה לשחק עם זה. הספיקה לי ההתייבשות הטראומטית ההיא...

אני למשל יוצאת עם הגיסות שלי פעם בשנה

אני ממש לא חלק מהן בשוטף

גרות רחוק וגם סגנון מאוד מאוד שונה

ועדיין משקיעה את היומיים אלו בשנה שאנחנו יוצאות ואני תמיד ממש נהנית

בסופו של דבר מחנה נשים מאוד שונה מאיך שאנחנו ביומיום.

(ולפותחת מוסיפה אם מגיעים בשש בערב אז לא מעדיפים תוכניות במקום?

אני הייתי מגיעה ומביאה תעסוקה למקרה שיצאו..

הזמן של הביחד שתהיו במקום עשוי להיות מאוד מוצלח.

ואם יש אפשרות אני אישית הייתי פשוט ישנה בחדר לבד לא עם החמה וכלום ונכנסת ויוצאת בתוכניות ובצחוקים.

בפעם האחרונה שיצאנו היינו שתי גיסות עם תנוק אז ישנו ביחד והפרענו אחת לשנייה... 

באמת, דבר ראשון את מעריכה את זה? גיבוש רק לבנות המשפחה? מכירה הרבה משפחות שעושות את זה? סחטיין על המחשבה וההשקעה בזה! ואחכ עוד שבת משפחתית.

בעיני זה מפליא, לא ברור בכלל וברור שלהשתתף.

המשפחה היא קשר לטווח ארוך, זה לא כנס מהעבודה שתבואי או לא תבואי ואף אחד לא יזכור. קשרים עם המשפחה נבנים לאט לאט לאורך שנים.

נכון אתן לא באותו שלב כרגע או לפחות באותה סיטואציה כי את עם תינוק מיוחד ומאתגר צמוד אליך.

אבל הייתי משתתפת לפי היכולת שלי באותה נקודת זמן, משדרת שרוצה להיות חלק, ועושה עבודה עם עצמי שלהנות ממה יש ולא לחשוב כמה כיף היה יכול להיות 'לו הייתי יכולה להיות איתן בהכל בהכל' או 'לו הייתי מגובשת איתן יותר ובקשר יותר'. 

לפי מה שכתבת אני מרגישה שזו הנקודה שחוסמת אותך, לא? שאתן לא בקשר קרוב כמו שהיית רוצה, ואז לבוא ולהיות קצת אאוטסיידרית מחשיש אותך.

ובדכ המנעות לא תפתור את זה אלא כן לקפוץ למים, להיות חלק (פיזית במה שאפשר, נפשית לשדר אהבה ורצון), ולקבל את עצמך שב"ה החיים שלך כיום לא מאפשרים התנתקות לגמרי מהילדים וזה בסדר. זה שלבים בחיים, בעז"ה עוד כמה שנים תוכלי לצאת איתן ולהיות חלק מהכל מהכל.

(אני כותבת את זה מהיכרות בסיטואציה אחרת, עובדת בסביבה חילונית, בכל הדברים החברתיים תמיד התלבטתי אם כן או לא לבוא, כי בסופו של דבר זו לא התרבות שלי, השיחות לא תמיד מעניינות אותי, לא יכולה להיות מאה אחוז חלק, אז לא עושה חשק לבוא... אבל לרוב כן הגעתי, כי הלהשתתף במה שאפשר, קצת בשיחות, בהתעניינות אחד בשני, בלהנות מהדברים שכן אפשר, אפילו אוכל בדכ לא אוכלת - רואה שבונה את הקשרים לאורך זמן).

ואם את כן הולכת - תנסי לבוא בשחרור, לנצל את זה לשחרור וכיף, בעלך יהיה אחראי על שאר הילדים ואת קצת תנקי את הראש מכל מה שמטריד אותך ביומיום.

בהצלחה יקרה! את נשמעת מיוחדת מאוד...

לדעתי אין בעיה למרוח תינוק ולקחת בחשבון שיכול להיות שבסוף סתם תצאי איתו לסיבוב בחוץ ולא תהיי איתם (ושוב, קחי את זה בסבבה, מתי התאפשר לך לעשות טיול עם עצמך רחוק מהבית?)

ולגבי השינה - מבינה שזה מעליב. ברור.. אני מצידי הייתי מציעה לבוא בגישה הפוכה, וואי יודעת שעד שיוצאים מהבית להתעורר מתינוק זה באסה. לפרגן ולהעריך ולהתנצל לחמותך על התינוק שמעיר אותה, ממש סליחה, לדבר לתינוק לידה: נכד מתוקי, זה לא יפה להעיר את סבתא... תתחשב בה הלילה? וכו וכו. תזכרי שגם להן הקב"ה סידר שאת חלק מהמשפחה ויהיה להן נכד ואחיין עם עניינים רפואיים כאלו. אז ברור שהוא חלק מהמשפחה וגם את. הכי לשדר שלא נעים לך שזה יפריע להן מצד אחד, ומצד שני - להיות בעמדת ביטחון שהוא חלק, ואת חלק, ואתם רוצים להיות חלק. 

לבוא בתחושת חיוך, פרגון ועין טובה. זו לגמרי עבודה, אבל ממש יכול לעשות את ההבדל בין שעות של נאכס לשעות של שלווה וכיף ובניית קשרים..

רק הסיטואציה מבאסת...

תודה רבה!!!

תודה רבה לכולכן!!

תודה לכן שאיחלתן ושזכרתן!!

ב"ה היה ממש כיף

ב"ה הצלחתי לסחוב אותו כמה שעות, ואז כשהוא נרדם חזרתי עם חמותי לאכסנייה, וכל השאר כן נשארו לעשות דברים כיפים, אבל השתדלתי לא לחשוב על זה, למרות שהן שלחו לנו תמונות וסרטונים של מה שהן עשו... כלומר, קצת הץתבאסתי, אבל לא נורא.

ושיחנשתי עם חמותי, ות'כלס היה ממש כיף. (אח"כ זה היה נראה שאחת הגיסות, זו שגם היא כלה ולא בת, די קינאה בי).

ומהגיסות הפחות נחמדות השתדלתי להתרחק. הן עצבנו אותי בעיקר בשבת, לא בנופש.

מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי

שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה

זה שמות עם משמעות ברורה

בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):

ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'

ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)

חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.

יש הרבה שמות יפים בתנ"ך ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...

אני מבינה שהסביבה חסרת סבלנות, אז שידמיינו שהיא נולדה עוד חודש.

אנחנו קראנו שם בלחץ ואחכ עם כל ההורמונים של אחרי הלידה, למרות שאני בחרתי את השם היה לי ממש קשה עם השם ועם הילדה ולקח לי המון זמן להתחבר בחזרה. לא יקרה שום דבר אם היא תהיה בת חודש בלי שם.

תזכקי תמיד שבתקופת הגאונים היה את רב האי גאון - פשוט קראו לו "זה" אז זו גם אופציה 😉

לא מתחילים לעקוב רק מהשבוע הזה?

3 תנועות בחצי שעה.

אני חושבת שזה שלב שהם עוד קטנים, ואולי הוא שינה מיקום ולכן את לא מרגישה. דוקא נראה לי שבמוקד אחיות ידעו לכוון אותך, ולא לשלוח בוודאות להבדק.

עם עובר סופר פעיל שכנראה החליט לנמנם🤪

ודווקא במוקד האחות אמרה לי לעקוב במשך חצי שעה ואם אני מרגישה 4 תנועות אין צורך לדאוג. 

אצלי זה גרם לריקודים ששום מתוק אחר לא עשה

אנסה

ואעדכן בעז"ה 

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

בגיל הזה לא מובן מאליו בכלל..

ב"ה שיש פירות 

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

לא נכון להתחתן בלי מציאת חן.

אבל אולי שווה להעמיק ולא לחשוב על זה תקופה ולחזור ולבחון אם זה עדיין שם אחרי העמקת הקשר.

כי לפעמים כשהלב נפתח גם מציאת החן קוראת. 

אבל מציאת חן לא בהכרח אומרת פרפרים לדעתי.

אבל ברור לגמרי שלא בלי משיכה, מציאת חן, רגשות וכו'

הלוואי עלי

אבל נתת לי יעד שבא לי להצליח בו

אמן השבוע אני אצליח גם

בזכותך אני אשתדל יותר השבוע להיות על זה

אין דבר יותר משמח מזה!

אני משתדלת/השתדלתי להתפלל כל יום מנחה.. עכשיו קצת פחות יוצא לי, מקווה בע"ה להתמיד יותר!