כן, אני בבייביסיטר עכשיו, על ילדים של משפחה חמודה נורא.
כשירדתי אליהם הביתה, עברו מולי המון אוטואים, וכל מי שהיה בהם עשה לי שלום. אצלנו ביישוב, יש המון חוגלות. חוגלה היא מן ציפור שמנה ודי גדולה, בצבע חום-אפור. אף פעם לא הייתי מספיק קרובה לאחת כדי לדעת אם יש להן את הנקודות הלבנות האלה שאני חושבת שיש להן. אף פעם גם לא התעניינתי בהן עד כדי כך שלקחתי אנציקלופדיה ובדקתי את זה...
בקיצור, כשירדתי אל המשפחה הזאת, עברה בכביש מולי מכונית, וחוגלה אחת רצה לפניה במהירות כדי להגיע לצד השני. אני חושבת שלחוגלות יש מן אובססיה כזאת לרוץ לצד השני של הכביש בדיוק כשמגיעה מכונית, וכמעט להידרס. אולי זה מן משחק שלהן, או טקס התבגרות כמו של הכושים באפריקה. מן מבחן לחיים ולמוות כדי לראות האם אתה מספיק גבר.
מה שמפליא אותי הוא היכולת של החוגלות האלה לעוף. הו שמנות כל כך, שאני מתפלאת שהכנפיים שלהן מצליחות לשאת אותן.
בכלל חוגלות הן ציפורים טיפשות מאוד. פעם אחת מהן עפה בהיסטריה ונתקעה לנו עם הראש בשמשה הקדמית של האוטו. אני חושבת שהיא שברה את הראש או משהו, כי המכה הזאת הייתה באמת חזקה מאוד, ואם היא לא פצעה אותה באיזשהי צורה – זה נס משמיים.
אם חוגלה הייתה עוף כשר – הייתי שמחה לאכול אחת. הן נראות כמו ציפורים עם בשר טעים, כמו של תרנגולת.
אבל לא הייתי אוכלת כל עוף שהוא כשר. למשל ברבור. אני לא מסוגלת לאכול חיה יפה כל כך ואצילית כל כך. זה נראה לי ממש פשע. הברבורים הם מלכותיים כאלה, עד שאני מתפלאה אם מישהו בכלל מעז לשחוט אותם... אם יש מישהו כזה הוא כנראה אכזר מאוד, או רעב מאוד.
כן, אני מניחה שהעייפות גורמת לי לדבר ככה על עופות. זה נושא די מרדים למען האמת.
פעם נסעתי בטרמפ עם שני גברים מהיישוב שלי. פתאום אחד מהם אמר: "אויש, עייפות זה דבר מעייף", והשני ענה לו: "כן, במיוחד כשעייפים". ואני חקקתי את שני המשפטים האלה בראש, כי הם מצאו חן בעיני בגלל חוסר השנינות שלהם והאמיתיות הכל כך נוראה שלהם.
אז עד הפעם הבאה שבה אני אהיה פחות עייפה – היו שלום!!!
artridge.jpg>
