לפתח עוד את היכולות האישיות והזוגיות שלכם,

להעמיק עוד את הזוגיות שלכם,

ללמוד עוד על ניהול נכון של פערים וקונפליקטים.

אל תיבהל מעצם זה שזה קיים. כי זה קיים. אצל רוב אם לא כל הזוגות.

פערים קיימים. חילוקי דעות קיימים.

אנחנו אנשים שונים, ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות", ובטח ובטח אצל איש ואישה.

הכל בסדר מבחינת זה שקיים שוני.

השאלה מה עושים איתו,

איך לומדים יחד ולחוד להבין אותו, לתקשר אותו, ולגשר עליו.

יש בהודעתך דברים רבים שאפשר וכדאי לעבוד עליהם וללמוד אותם

- גם כמובן איך לנהל מצבי שוני/פערים/חילוקי דעות וכו' בזוגיות

- גם איך להתייחס נכון לתיאור שכתבת שאשתך נכנסת לתוך עצמה כאשר יש דיון כזה, להבין מהשורש מה זה אומר עבורה וכמובן איך להתקדם מהמקום הזה עם המון אמפתיה כלפיה וכלפי המקום הזה,

- גם איך להתייחס לנכון לעניין זה שאתה מגביל את עצמך בדיבור וכן לעניין ההסתרה שלך שכתבת שאתה עושה כדי שלא יהיה אישיו,

- גם להעמיק בעניין המקום שלך מול הדת ואיך אתה מרגיש שבסופו של דבר דרך ההתנהלות הזאת לא מקדמת אותך אלא יוצרת אצלך הרגשה של כפייה - ובעקבות כך התרחקות.

על כל אחד מן הסעיפים הללו צריך להעמיק בצורה מקיפה ורחבה, הכי כדאי ונכון שיעשה בעולם האמיתי עם מי שמכיר אתכם ואת התמונה השלמה ושאר ושלל הדברים האחרים שדרושים כאן כדי לייעץ נכון.

בינתיים אם תרצה לתת דוגמא ספציפית למשל לפער כזה שקיים ואיך זה מתבטא בפועל ביניכם, אולי נוכל יותר לכוון ולהתמקד גם במענה.

או אם תרצה לשמוע בכללי יותר על ניהול חילוקי דעות בזוגיות - אוכל לכתוב לך בשמחה. (שוב, בצורה כללית, והחיסרון בצורה הכללית שאין בה מענה מדויק עבורכם ספציפית, ואי אפשר לדעת ולהבין עם מה באמת אתם מתמודדים ואפשר לפספס כך המון דברים משמעותיים מאוד)

שתהיה ברכה גדולה והצלחה שלמה

לא לשכוח שזוגיות היא לימוד, תורה שלמה היא ולימוד היא צריכה

לימוד שהולך ומעמיק כל יום וכל שנה

ולימוד אפשרי לחלוטין, ועל אף שלא תמיד פשוט - הכי הכי מתגמל שיש

אם רצית דוגמה זה יכול להתבטא למשל בכשרויות, שהיא מקפידה יותר ממני וכתוצאה מזה שהיא כביכול מקפידה יותר אז היא לא תמיד ככ סומכת עליי  בנושא הזה מה גם שטכנית זה מגביל אותנו מאד באיפה לצאת לאכול וכאלה.

דוגמה נוספת, עלה בינינו כמה פעמים איזשהו דיבור על עניין של צניעות ואציין שהיא ידעה עוד בשלב הדייטים שאני הרבה יותר "פתוח" בנושא הזה, זה דובר ממש במילים מפורשות ולא ברמז ומה שקורה זה כאשר עולה נושא כזה היום ואדגיש שמדובר בדיון תיאורטי בלבד אף פעם לא אמרתי לה שתלך עם משהו שלא צנוע לדעתה אז אם אני מביע את דעתי בנושא היא נכנסת למוד כזה של באסה ושל פרצוף ארוך וגם אומרת שמפריע לה שזו דעתי וכאילו מה? הרי ידעת במפורש שזו דעתי אז מה שקורה זה או שאני אומר את דעתי ואז היא מתבאסת או שאני לא אומר את דעתי ואז אני מרגיש שאני צריך לעצור את עצמי מלהביע את דעתי הלגיטימית עם האדם שלכאורה אני אמור להרגיש איתו הכי בנח 

זה מתבטא בעוד מקומות

מרגיש כמו מבוי סתום ומעורר בי מחשבות של "למה עשית את זה לעצמך" ואולי זה בכלל לא מתאים מה גם שאני לא רואה את עצמי עכשיו חי ככה חיים שלמים כשבינתיים הפער קצת גדל וככה יקשה עוד יותר בצורת ההתנהלות העכשווית

מתוסכל מאד

בהחלט יש דברים שקשורים ל'לגור ביחד' יש דברים שרק כשגרים ביחד וחווים את היומיום יחד הם צפים (יכול להיות שהדוגמה של כשרויות לא ככ טובה אבל יש דברים מעבר)

ומאוד חשוב *עבורכם* לנסות לגעת בהם לעומק ולפתור אותם אחד אחד.

לעניין הכשרויות -

לנסות לראות איך מגיעים למצב שזה בסדר שיש ביניכם פער, אבל איך למרות הפער אשתך סומכת עליך.

ולגבי יציאה ואוכל בחוץ - גם כאן לעבור תהליך ביניכם ולהגיע להסכמות שטובות ונכונות *לשניכם*.

לגבי הצניעות בלבוש-

(אגב, פתחת כאן בעבר שרשורים על הצניעות בלבוש של אשתך? כמדומני זוכרת משהו כזה פחות או יותר)

גם כאן צריך לראות מה קורה *אצל אשתך* כאשר היא שומעת ממך את המילים הללו או את השדר הזה.

גם אם היא ידעה בשלב הדייטים והבינה וידעה עם מי היא מתחתנת, זה עדיין לא נעים לשמוע או לקבל שדר ש"לא מרוצים ממני" או "היו רוצים שאשתנה" או "לא מקבלים אותי כמו שאני".

לכן מובן מאוד שהיא "נכנסת למוד של באסה" כדבריך כאשר מתנהל דיון לגבי זה. 

ולא צריך שתחליט או תגיד לה מה לעשות, גם ברמת הדיון התיאורטי בלבד - זה עדיין מפריע וכואב כל הדברים הנ"ל, הידיעה עצמה שבעלי מאוכזב ממני ומהבחירות שלי, לא שמח בלבוש שאני בוחרת, היה רוצה שאלבש אחרת, ובכללי לא מרוצה ממי וממה שאני. (וחשוב להבין שגם אם אתה כלל לא מתכוון לכך - זה בהחלט יכול להתפרש *אצלה* כך. וחשוב גם לדעת איך לצאת מהפלונטר הזה)

גם כל מה שתיארת שכאשר אתה לא אומר את דעתך - היא מתבאסת שאתה לא אומר - ואז אתה צריך לעצור את עצמך מלהביע את דעתך - זו גם תנועה שהתקבעה עד עתה וניתנת בהחלט לשינוי.

אבל כאמור דרושה כאן עין מהעולם האמיתי שתבחן את הדברים לעומק ותיתן לכם מענה רחב ומקיף על הכל.

בצורה הזו תוכל באמת לקבל מענה לכל המבוי הסתום הזה שתיארת, לכל אותן השאלות של "אולי זה בכלל לא מתאים" או "למה עשית את זה לעצמך" -

אל תוותר אל זה!

אתה מתאר דברים שניתנים לעבודה טובה והשקעה ודרכם יגיעו פתרונות טובים ומטיבים לשניכם וב"ה סיכוי גדול לאושר שלם.

נסה לחפש איש מקצוע טוב שיעשה לך ולכם סדר בכל הבלאגן וילווה אתכם לאותם פתרונות מיטיבים ולאותם חיים זוגיים מספקים ב"ה.

ב"הצלחה רבה! 

ו*שניכם* מקבלים ניראות ומענה לצרכים שלכם.

כלומר שגם אתה תיתן לאשתך את המענה למה שהיא חווה ומרגישה ותנסה להעביר לה שאתה אוהב אותה ומקבל אותה כמו שהיא, וגם היא צריכה ללמוד איך להעביר לך (ולהאמין בזה קודם כל בעצמה, כמובן) שהיא אוהבת אותך וגם מקבלת אותך כמו שאתה.

חד צדדיות אף פעם לא נכונה וגם לא מיטיבה בזוגיות.

שניכם צריכים להרגיש שרואים אתכם ושטוב לכם.

למשל לדוגמא שהבאת שאשתך אומרת לך "לא עושים רק את מה שחייבים" לגבי התנהלות דתית שלך - צריך בצורה עמוקה ונכונה לפתוח את הנושא ולהעביר בשלמות את הצד שלך. ליצור בלבה הבנה שלך עד הסוף.

וכך בכל נושא ובכל דבר.

הבנה שלך אותה עד הסוף

והבנה שלה אותך עד הסוף.

ואי אפשר על גבי הפורום לסייע בכך בצורה מספקת, לכן חוזרת על המלצתי למצוא איש מקצוע שיעזור לכם בתהליך הזה ולהגיע באמת למקום בו אתם מרגישים את הניראות הזו, את ההבנה הזו, את המענה שנכון ומיטיב לשניכם ב"ה

מה הלאה?

רצית לאכול במסעדה מסוימת (שכשרה לפסח) -

אשתך אמרה "לא אוכלים בחוץ בפסח" (אגב, רק על השורה  הזו אפשר להתעכב המון. מה נוצר ביניכם בדינמיקה מאז תחילת הזוגיות ביניכם שקיבע את דרך האמירה של אשתך כדרך של קביעת עובדה ולהמשיך להעמיק שם וכמובן מה אפשר לעשות הלאה כדי להתקדם מכאן) -

אתה נשארת *לא מבין* - מדוע אם אנו אוכלים שם כל השנה לא אוכלים שם בפסח?

האם את התהיות הללות שאלת אותה? או נשארת איתן רק בראש שלך?

ואם כן שאלת, איך שאלת?

מה ענתה?

האם הסברת לה את הלך המחשבה שלך שאם כשר כל השנה ויש כשרות לפסח - אז למה לא?

האם המשכת גם לאחר התקיעות הזו ויצרתם מענה שלם להבנה ביניכם?

האם אשתך הסבירה לך למה עבורה "לא אוכלים בחוץ בפסח?" ומה זה עבורה, לעומק?

האם היא המשיכה גם לאחר ההיתקעות לנסות ליצור מענה שלם להבנה ביניכם?

כי זה מה שצריך  לעשות כאן. מצד שניכם.

- ולגבי מה שכתבת על ההימצאות שלכם כל הזמן יחד ושאתה מרגיש חנוק כי לא יכול לאכול דברים שאתה רוצה -

גם כאן, זה דורש התבוננות ושינוי.

שים לב איך פעם אחר פעם אתה מתאר שאתה מוחק את עצמך (ואני מדגישה דווקא אתה כי רוב הפעמים זו תנועה שמתחילה בינך לבין עצמך ש*אתה* לא מספיק רואה את עצמך ולא מספיק קשוב לצרכים שלך ונמצא בעמדה מרצה או מפחדת או אחרת שהתקבעה אך ממש לא מקדמת אותך לעבר הניראות שלך וההנכחה של צרכיך ורצונותיך והאדם האינדיבידואלי שאתה.

גם זוג נשוי מורכב משני בני אדם אינדיבידואלים. 

לאיש עדיין יש את העולם הפנימי והאישי שלו.

לאישה יש עדיין את העולם הפנימי והאישי שלה.

ויש להם גם את הביחד הזוגי שלהם.

אלו 3 תחומים שונים.

ונראה שאתם צריכים לחתור לאיזון בין שלושתם, כי כרגע נראה שחלק מעיב על האחרים.

להגיע למצב שיש לך גם את המקום שלך.

גם בביחד הזוגי.

וגם בנפרד.

למשל, כן, ליצור מצב שאתה יכול למצוא זמן ביום שאתה אוכל משהו שאתה אוהב ורוצה, גם אם אשתך לא. אז אולי זה לא יהיה כשתהיו יחד, אבל אתה צריך להגיע לאיזון הזה שיהיו גם זמנים כאלה.

גם עבור אשתך כמובן.

זה טוב ובריא לשניכם שתהיה נפרדות בתוך הביחד,

ולא רק ביחד.

שוב, גם כאן בצורה דומה -

אתה מוותר, על *עצמך*,

ובמקום שזה יביא לקירבה -

זה עושה את ההיפך בדיוק כמו קודם

ואתה מתאר שזה מביא ללחץ פנימי ומחשבות שליליות שלך על אשתך היקרה.

זה האיתות עבורך שמשהו כאן חייב להשתנות.

וכמובן כדאי להתחיל מעצמנו, לקבל כלים נכונים והבנה כוללת של כל התמונה ולראות איך להתקדם וליצור מציאות של איזונים נכונים, של שמחה אמיתית, של ניראות של כל הצדדים וכן הלאה...

הצלחה רבה ב"ה

שאתה חושש כדבריך לומר לה איפה אתה נמצא ומה קורה לך בפנים

(תענה לעצמך - למה? ממה אתה מפחד?)

-

אבל בעצם הדרך שאתה נוקט בה כרגע,

של ההסתרה,

של לא להגיד לה מה אתה מרגיש באמת,

של סוג של אחד בפה ואחד בלב -

תראה למה הדרך *הזו* מביאה אותך.

כתבת שאתה במקום של יאוש.

אז האם הדרך הזו נכונה ומקדמת אותך?

האם לא כדאי לנסות דרך אחרת?

אולי דווקא דרך של שיתוף, פתיחות וכנות, בצורה טובה עם לימוד שלם ושורשי יוכלו לקדם יותר?

אולי מקום בו תרגיש שאתה יכול להיות אתה עצמך ולהביא את עצמך ב100%, וגם אשתך תרגיש את כל הנ"ל יגרמו לקירבה ולא לריחוק?

כי מאיך שאתה מציג את הדברים,

כרגע אולי "על פני השטח" יש איזה סטטוס-קוו של הכל בסדר

אבל מתחת לפני השטח הכל מבעבע ומאיים להציף הכל...

לא כדאי לחיות בהסתרות

לא נכון ולא בריא לחיות בדואליות כזו שמייצרת חנק בנפש, של להגיד משהו אחד ולחשוב מבפנים משהו אחר...

השלמות שלנו עם עצמנו

היכולת שלנו להיות מי שאנחנו מול בן/בת הזוג שלנו

היכולת שלנו לגדול בתוך הזוגיות שלנו

הם החיים עצמם

והם דברים שבהחלט ניתנים ללמידה ושיפור ב"ה

ואת מי שאתה.

המציאות הזו שאתה רק מסתיר את עצמך או צדדים בך, כבר ראית שהיא יוצרת ריחוק ולא קירבה.

והיא לא עוזרת ולא מקרבת אלא להיפך.

לכן צריך לשנות כאן את הריקוד הזוגי שלכם, את הדינמיקה בתקשורת הזו שציינת למשל.

אם אתם לא מצליחים לבד מציעה בחום להיעזר באיש מקצוע.

למשל לדוגמא שהבאת:

אם היא עושה פרצוף -

אתה מרגיש שהיא לא סומכת עליך -

אתה אומר את מה שאתה חושב או יודע -

היא מגיבה מתוך נקודת הנחה שזה ודאי לא נכון כי אתה כנראה מחפף, ומבטאת את זה ע"י שאלות כנוסח "מי אמר" או "צריך לבדוק" וכו' -

*אז כאן צריך להוסיף את המענה שלך לכל זה.* כפי שכתבתי בכותרת וברישא של הדברים.

אתה צריך ליצור מצב שע"י תקשורת נכונה וטובה ביניכם תצליח להביא ולהביע את עצמך בשלמות.

תגיד לה, את האני שלך, הפנימי, העמוק.

תסביר לה עוד את ה*למה* (ל' בקמץ) שלך,

תסביר לה למה אתה חושב כך, איך אתה יודע כך, מה זה עבורך הנושא הזה,

מה זה עבורך כשאתה מרגיש שלא סומכים עליך,

מה זה עבורך כל וכל דבר!

תביע את עצמך!

תראה לה אותך!

אם לא תראה לה - איך היא תראה?

(וכמובן אם אתה לא תראה את עצמך - איך תוכל להראות לה? זה קודם)

אולי בתוך תוכך אתה מפחד מעימות מסוים, או מפער בתפיסות ביניכם שעלול לגרור אולי לדברים יותר גרועים? או פחד אחר שלך?

אולי אתה כאילו "נמצא על אש נמוכה" "כדי לשמור על איזשהו סטטוס קוו"? ולכן נמצא הרבה במצב של הימנעות / או ריצוי / או לבלוע דברים שאתה בעצם ממש לא רוצה לבלוע?

תקשיב רגע לפחדים העמוקים בך, ותבחן האם הדרך שאתה נוהג בה כרגע מקדמת אותך.

ובעצם מוצאת עצמי שוב חוזרת למה שכתבתי כבר כמה פעמים - הדינמיקה הזו בא אתה לא מראה לה את עצמך עד הסוף - עיניך הרואות - לא עוזרת ולא מקדמת.

לכן חוזרת לכל הודעתי זו מהתחלתה וכן לכל ההודעות האחרות בשרשור זה...

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.