לפתח עוד את היכולות האישיות והזוגיות שלכם,

להעמיק עוד את הזוגיות שלכם,

ללמוד עוד על ניהול נכון של פערים וקונפליקטים.

אל תיבהל מעצם זה שזה קיים. כי זה קיים. אצל רוב אם לא כל הזוגות.

פערים קיימים. חילוקי דעות קיימים.

אנחנו אנשים שונים, ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות", ובטח ובטח אצל איש ואישה.

הכל בסדר מבחינת זה שקיים שוני.

השאלה מה עושים איתו,

איך לומדים יחד ולחוד להבין אותו, לתקשר אותו, ולגשר עליו.

יש בהודעתך דברים רבים שאפשר וכדאי לעבוד עליהם וללמוד אותם

- גם כמובן איך לנהל מצבי שוני/פערים/חילוקי דעות וכו' בזוגיות

- גם איך להתייחס נכון לתיאור שכתבת שאשתך נכנסת לתוך עצמה כאשר יש דיון כזה, להבין מהשורש מה זה אומר עבורה וכמובן איך להתקדם מהמקום הזה עם המון אמפתיה כלפיה וכלפי המקום הזה,

- גם איך להתייחס לנכון לעניין זה שאתה מגביל את עצמך בדיבור וכן לעניין ההסתרה שלך שכתבת שאתה עושה כדי שלא יהיה אישיו,

- גם להעמיק בעניין המקום שלך מול הדת ואיך אתה מרגיש שבסופו של דבר דרך ההתנהלות הזאת לא מקדמת אותך אלא יוצרת אצלך הרגשה של כפייה - ובעקבות כך התרחקות.

על כל אחד מן הסעיפים הללו צריך להעמיק בצורה מקיפה ורחבה, הכי כדאי ונכון שיעשה בעולם האמיתי עם מי שמכיר אתכם ואת התמונה השלמה ושאר ושלל הדברים האחרים שדרושים כאן כדי לייעץ נכון.

בינתיים אם תרצה לתת דוגמא ספציפית למשל לפער כזה שקיים ואיך זה מתבטא בפועל ביניכם, אולי נוכל יותר לכוון ולהתמקד גם במענה.

או אם תרצה לשמוע בכללי יותר על ניהול חילוקי דעות בזוגיות - אוכל לכתוב לך בשמחה. (שוב, בצורה כללית, והחיסרון בצורה הכללית שאין בה מענה מדויק עבורכם ספציפית, ואי אפשר לדעת ולהבין עם מה באמת אתם מתמודדים ואפשר לפספס כך המון דברים משמעותיים מאוד)

שתהיה ברכה גדולה והצלחה שלמה

לא לשכוח שזוגיות היא לימוד, תורה שלמה היא ולימוד היא צריכה

לימוד שהולך ומעמיק כל יום וכל שנה

ולימוד אפשרי לחלוטין, ועל אף שלא תמיד פשוט - הכי הכי מתגמל שיש

אם רצית דוגמה זה יכול להתבטא למשל בכשרויות, שהיא מקפידה יותר ממני וכתוצאה מזה שהיא כביכול מקפידה יותר אז היא לא תמיד ככ סומכת עליי  בנושא הזה מה גם שטכנית זה מגביל אותנו מאד באיפה לצאת לאכול וכאלה.

דוגמה נוספת, עלה בינינו כמה פעמים איזשהו דיבור על עניין של צניעות ואציין שהיא ידעה עוד בשלב הדייטים שאני הרבה יותר "פתוח" בנושא הזה, זה דובר ממש במילים מפורשות ולא ברמז ומה שקורה זה כאשר עולה נושא כזה היום ואדגיש שמדובר בדיון תיאורטי בלבד אף פעם לא אמרתי לה שתלך עם משהו שלא צנוע לדעתה אז אם אני מביע את דעתי בנושא היא נכנסת למוד כזה של באסה ושל פרצוף ארוך וגם אומרת שמפריע לה שזו דעתי וכאילו מה? הרי ידעת במפורש שזו דעתי אז מה שקורה זה או שאני אומר את דעתי ואז היא מתבאסת או שאני לא אומר את דעתי ואז אני מרגיש שאני צריך לעצור את עצמי מלהביע את דעתי הלגיטימית עם האדם שלכאורה אני אמור להרגיש איתו הכי בנח 

זה מתבטא בעוד מקומות

מרגיש כמו מבוי סתום ומעורר בי מחשבות של "למה עשית את זה לעצמך" ואולי זה בכלל לא מתאים מה גם שאני לא רואה את עצמי עכשיו חי ככה חיים שלמים כשבינתיים הפער קצת גדל וככה יקשה עוד יותר בצורת ההתנהלות העכשווית

מתוסכל מאד

בהחלט יש דברים שקשורים ל'לגור ביחד' יש דברים שרק כשגרים ביחד וחווים את היומיום יחד הם צפים (יכול להיות שהדוגמה של כשרויות לא ככ טובה אבל יש דברים מעבר)

ומאוד חשוב *עבורכם* לנסות לגעת בהם לעומק ולפתור אותם אחד אחד.

לעניין הכשרויות -

לנסות לראות איך מגיעים למצב שזה בסדר שיש ביניכם פער, אבל איך למרות הפער אשתך סומכת עליך.

ולגבי יציאה ואוכל בחוץ - גם כאן לעבור תהליך ביניכם ולהגיע להסכמות שטובות ונכונות *לשניכם*.

לגבי הצניעות בלבוש-

(אגב, פתחת כאן בעבר שרשורים על הצניעות בלבוש של אשתך? כמדומני זוכרת משהו כזה פחות או יותר)

גם כאן צריך לראות מה קורה *אצל אשתך* כאשר היא שומעת ממך את המילים הללו או את השדר הזה.

גם אם היא ידעה בשלב הדייטים והבינה וידעה עם מי היא מתחתנת, זה עדיין לא נעים לשמוע או לקבל שדר ש"לא מרוצים ממני" או "היו רוצים שאשתנה" או "לא מקבלים אותי כמו שאני".

לכן מובן מאוד שהיא "נכנסת למוד של באסה" כדבריך כאשר מתנהל דיון לגבי זה. 

ולא צריך שתחליט או תגיד לה מה לעשות, גם ברמת הדיון התיאורטי בלבד - זה עדיין מפריע וכואב כל הדברים הנ"ל, הידיעה עצמה שבעלי מאוכזב ממני ומהבחירות שלי, לא שמח בלבוש שאני בוחרת, היה רוצה שאלבש אחרת, ובכללי לא מרוצה ממי וממה שאני. (וחשוב להבין שגם אם אתה כלל לא מתכוון לכך - זה בהחלט יכול להתפרש *אצלה* כך. וחשוב גם לדעת איך לצאת מהפלונטר הזה)

גם כל מה שתיארת שכאשר אתה לא אומר את דעתך - היא מתבאסת שאתה לא אומר - ואז אתה צריך לעצור את עצמך מלהביע את דעתך - זו גם תנועה שהתקבעה עד עתה וניתנת בהחלט לשינוי.

אבל כאמור דרושה כאן עין מהעולם האמיתי שתבחן את הדברים לעומק ותיתן לכם מענה רחב ומקיף על הכל.

בצורה הזו תוכל באמת לקבל מענה לכל המבוי הסתום הזה שתיארת, לכל אותן השאלות של "אולי זה בכלל לא מתאים" או "למה עשית את זה לעצמך" -

אל תוותר אל זה!

אתה מתאר דברים שניתנים לעבודה טובה והשקעה ודרכם יגיעו פתרונות טובים ומטיבים לשניכם וב"ה סיכוי גדול לאושר שלם.

נסה לחפש איש מקצוע טוב שיעשה לך ולכם סדר בכל הבלאגן וילווה אתכם לאותם פתרונות מיטיבים ולאותם חיים זוגיים מספקים ב"ה.

ב"הצלחה רבה! 

ו*שניכם* מקבלים ניראות ומענה לצרכים שלכם.

כלומר שגם אתה תיתן לאשתך את המענה למה שהיא חווה ומרגישה ותנסה להעביר לה שאתה אוהב אותה ומקבל אותה כמו שהיא, וגם היא צריכה ללמוד איך להעביר לך (ולהאמין בזה קודם כל בעצמה, כמובן) שהיא אוהבת אותך וגם מקבלת אותך כמו שאתה.

חד צדדיות אף פעם לא נכונה וגם לא מיטיבה בזוגיות.

שניכם צריכים להרגיש שרואים אתכם ושטוב לכם.

למשל לדוגמא שהבאת שאשתך אומרת לך "לא עושים רק את מה שחייבים" לגבי התנהלות דתית שלך - צריך בצורה עמוקה ונכונה לפתוח את הנושא ולהעביר בשלמות את הצד שלך. ליצור בלבה הבנה שלך עד הסוף.

וכך בכל נושא ובכל דבר.

הבנה שלך אותה עד הסוף

והבנה שלה אותך עד הסוף.

ואי אפשר על גבי הפורום לסייע בכך בצורה מספקת, לכן חוזרת על המלצתי למצוא איש מקצוע שיעזור לכם בתהליך הזה ולהגיע באמת למקום בו אתם מרגישים את הניראות הזו, את ההבנה הזו, את המענה שנכון ומיטיב לשניכם ב"ה

מה הלאה?

רצית לאכול במסעדה מסוימת (שכשרה לפסח) -

אשתך אמרה "לא אוכלים בחוץ בפסח" (אגב, רק על השורה  הזו אפשר להתעכב המון. מה נוצר ביניכם בדינמיקה מאז תחילת הזוגיות ביניכם שקיבע את דרך האמירה של אשתך כדרך של קביעת עובדה ולהמשיך להעמיק שם וכמובן מה אפשר לעשות הלאה כדי להתקדם מכאן) -

אתה נשארת *לא מבין* - מדוע אם אנו אוכלים שם כל השנה לא אוכלים שם בפסח?

האם את התהיות הללות שאלת אותה? או נשארת איתן רק בראש שלך?

ואם כן שאלת, איך שאלת?

מה ענתה?

האם הסברת לה את הלך המחשבה שלך שאם כשר כל השנה ויש כשרות לפסח - אז למה לא?

האם המשכת גם לאחר התקיעות הזו ויצרתם מענה שלם להבנה ביניכם?

האם אשתך הסבירה לך למה עבורה "לא אוכלים בחוץ בפסח?" ומה זה עבורה, לעומק?

האם היא המשיכה גם לאחר ההיתקעות לנסות ליצור מענה שלם להבנה ביניכם?

כי זה מה שצריך  לעשות כאן. מצד שניכם.

- ולגבי מה שכתבת על ההימצאות שלכם כל הזמן יחד ושאתה מרגיש חנוק כי לא יכול לאכול דברים שאתה רוצה -

גם כאן, זה דורש התבוננות ושינוי.

שים לב איך פעם אחר פעם אתה מתאר שאתה מוחק את עצמך (ואני מדגישה דווקא אתה כי רוב הפעמים זו תנועה שמתחילה בינך לבין עצמך ש*אתה* לא מספיק רואה את עצמך ולא מספיק קשוב לצרכים שלך ונמצא בעמדה מרצה או מפחדת או אחרת שהתקבעה אך ממש לא מקדמת אותך לעבר הניראות שלך וההנכחה של צרכיך ורצונותיך והאדם האינדיבידואלי שאתה.

גם זוג נשוי מורכב משני בני אדם אינדיבידואלים. 

לאיש עדיין יש את העולם הפנימי והאישי שלו.

לאישה יש עדיין את העולם הפנימי והאישי שלה.

ויש להם גם את הביחד הזוגי שלהם.

אלו 3 תחומים שונים.

ונראה שאתם צריכים לחתור לאיזון בין שלושתם, כי כרגע נראה שחלק מעיב על האחרים.

להגיע למצב שיש לך גם את המקום שלך.

גם בביחד הזוגי.

וגם בנפרד.

למשל, כן, ליצור מצב שאתה יכול למצוא זמן ביום שאתה אוכל משהו שאתה אוהב ורוצה, גם אם אשתך לא. אז אולי זה לא יהיה כשתהיו יחד, אבל אתה צריך להגיע לאיזון הזה שיהיו גם זמנים כאלה.

גם עבור אשתך כמובן.

זה טוב ובריא לשניכם שתהיה נפרדות בתוך הביחד,

ולא רק ביחד.

שוב, גם כאן בצורה דומה -

אתה מוותר, על *עצמך*,

ובמקום שזה יביא לקירבה -

זה עושה את ההיפך בדיוק כמו קודם

ואתה מתאר שזה מביא ללחץ פנימי ומחשבות שליליות שלך על אשתך היקרה.

זה האיתות עבורך שמשהו כאן חייב להשתנות.

וכמובן כדאי להתחיל מעצמנו, לקבל כלים נכונים והבנה כוללת של כל התמונה ולראות איך להתקדם וליצור מציאות של איזונים נכונים, של שמחה אמיתית, של ניראות של כל הצדדים וכן הלאה...

הצלחה רבה ב"ה

שאתה חושש כדבריך לומר לה איפה אתה נמצא ומה קורה לך בפנים

(תענה לעצמך - למה? ממה אתה מפחד?)

-

אבל בעצם הדרך שאתה נוקט בה כרגע,

של ההסתרה,

של לא להגיד לה מה אתה מרגיש באמת,

של סוג של אחד בפה ואחד בלב -

תראה למה הדרך *הזו* מביאה אותך.

כתבת שאתה במקום של יאוש.

אז האם הדרך הזו נכונה ומקדמת אותך?

האם לא כדאי לנסות דרך אחרת?

אולי דווקא דרך של שיתוף, פתיחות וכנות, בצורה טובה עם לימוד שלם ושורשי יוכלו לקדם יותר?

אולי מקום בו תרגיש שאתה יכול להיות אתה עצמך ולהביא את עצמך ב100%, וגם אשתך תרגיש את כל הנ"ל יגרמו לקירבה ולא לריחוק?

כי מאיך שאתה מציג את הדברים,

כרגע אולי "על פני השטח" יש איזה סטטוס-קוו של הכל בסדר

אבל מתחת לפני השטח הכל מבעבע ומאיים להציף הכל...

לא כדאי לחיות בהסתרות

לא נכון ולא בריא לחיות בדואליות כזו שמייצרת חנק בנפש, של להגיד משהו אחד ולחשוב מבפנים משהו אחר...

השלמות שלנו עם עצמנו

היכולת שלנו להיות מי שאנחנו מול בן/בת הזוג שלנו

היכולת שלנו לגדול בתוך הזוגיות שלנו

הם החיים עצמם

והם דברים שבהחלט ניתנים ללמידה ושיפור ב"ה

ואת מי שאתה.

המציאות הזו שאתה רק מסתיר את עצמך או צדדים בך, כבר ראית שהיא יוצרת ריחוק ולא קירבה.

והיא לא עוזרת ולא מקרבת אלא להיפך.

לכן צריך לשנות כאן את הריקוד הזוגי שלכם, את הדינמיקה בתקשורת הזו שציינת למשל.

אם אתם לא מצליחים לבד מציעה בחום להיעזר באיש מקצוע.

למשל לדוגמא שהבאת:

אם היא עושה פרצוף -

אתה מרגיש שהיא לא סומכת עליך -

אתה אומר את מה שאתה חושב או יודע -

היא מגיבה מתוך נקודת הנחה שזה ודאי לא נכון כי אתה כנראה מחפף, ומבטאת את זה ע"י שאלות כנוסח "מי אמר" או "צריך לבדוק" וכו' -

*אז כאן צריך להוסיף את המענה שלך לכל זה.* כפי שכתבתי בכותרת וברישא של הדברים.

אתה צריך ליצור מצב שע"י תקשורת נכונה וטובה ביניכם תצליח להביא ולהביע את עצמך בשלמות.

תגיד לה, את האני שלך, הפנימי, העמוק.

תסביר לה עוד את ה*למה* (ל' בקמץ) שלך,

תסביר לה למה אתה חושב כך, איך אתה יודע כך, מה זה עבורך הנושא הזה,

מה זה עבורך כשאתה מרגיש שלא סומכים עליך,

מה זה עבורך כל וכל דבר!

תביע את עצמך!

תראה לה אותך!

אם לא תראה לה - איך היא תראה?

(וכמובן אם אתה לא תראה את עצמך - איך תוכל להראות לה? זה קודם)

אולי בתוך תוכך אתה מפחד מעימות מסוים, או מפער בתפיסות ביניכם שעלול לגרור אולי לדברים יותר גרועים? או פחד אחר שלך?

אולי אתה כאילו "נמצא על אש נמוכה" "כדי לשמור על איזשהו סטטוס קוו"? ולכן נמצא הרבה במצב של הימנעות / או ריצוי / או לבלוע דברים שאתה בעצם ממש לא רוצה לבלוע?

תקשיב רגע לפחדים העמוקים בך, ותבחן האם הדרך שאתה נוהג בה כרגע מקדמת אותך.

ובעצם מוצאת עצמי שוב חוזרת למה שכתבתי כבר כמה פעמים - הדינמיקה הזו בא אתה לא מראה לה את עצמך עד הסוף - עיניך הרואות - לא עוזרת ולא מקדמת.

לכן חוזרת לכל הודעתי זו מהתחלתה וכן לכל ההודעות האחרות בשרשור זה...

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!