המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
שינה של תינוק בן שנה+זוית חדשה
אז הבייבי בן שנה ו-3 והשינה שלו עדיין לא משהו.
קודם כל ההרדמות - זה יכול לקחת חצי שעה ויותר כל פעם. אנחנו יושבים/שוכבים לידו עד שהוא נרדם. לפעמים אני שרה לו, לפעמים מלטפת, לפעמים קצת עיסויים. גם אוכל בקבוק. לרוב הוא פשוט מנסה לצאת מהמיטה. גם כשהוא ממש עייף.
ניסיתי כבר כל מיני עצות שלא עזרו.
שיהיה שבע - עושה לי הרבה בעיות עם אוכל בבית. (במעון אוכל מצוין.) אבל גם כשאוכל זה לא עוזר לשינה.
שיהיה עייף - הוא צריך להיות עייף ברמה קיצונית כדי שירדם מהר. ברמה של 7-8 שעות ערות. שזה אומר שילך לישון ב10-11 וזה לא ריאלי. כי אז הוא עייף בבוקר.
להתעקש איתו בעדינות - אנחנו עושים את זה כל לילה מחדש.
וגם אחרי זה - השינה שלו.
הוא עדיין קם כמה פעמים בלילה. ןזה גומר אותי מעייפות.
לפעמים מספיק שאני מביאה לו מוצץ שנפל לו, אבל מידי פעם הוא רוצה גם בקבוק.
וזה לא עוזר שבעלי קם עליו גם, כי הוא לא שומע אותו. מה שאומר שאני מתעוררת ממנו ואז מעירה את בעלי. כלומר, אני קמה בכל מקרה.

מחכה לעצותכן החכמות לשינה טובה יותר🙏
מקפיצהזוית חדשה
להרדים בנדנוד בעגלה. ניסית?שלומית205
כן. הוא פשוט מנסה לצאתזוית חדשה
ואם חוגרים אותו הוא בוכה עד שמוציאים
יש שלב שהם צריכים לקחת את האחריות על ההרדמותאוהבת את השבת
'שהוא ירדים את עצמו'

זה תמיד קשה לי לעשות את המעבר הזה
אבל צריך למצוא את הדרך..
ככה הוא יירדם יותר מהר וגם פחות יקום בלילה כי לא יצטרך אותך כדי להירדם מכל התעוררות קלה...

אשתדל להרחיב יותר מאוחר איך

אני תמיד
לו רק הייתי מצליחה לעשות את זה...זוית חדשה
באמת מאתגר...אוהבת את השבת
אני לא זוכרת בדיוק איך
אבל יש שלב שכבר לא עובד לנו נדנוד בעגלה ואז אני מבינה שהן צריכים את ההרדמות העצמאית..
לא לגמרי עצמאית כן?
אני יושבת לידם עדיין ולפעמים מלטפת בעדינות..

אבל זה כמו ש'ילד בגיל הזה לא יירדם בטפיחות על הגב קצובות כמו תינוק קטן..


אז דבר ראשון מאוד עוזר לי לדבר איתם על זה-
לא ישירות,
איך אתה רוצה להירדם?
אני יושבת לידך בזמן שאתה נרדם עצמאית
וכאלה..

ואז עם חפץ מעבר- אצלנו עם בקבוק,
אומרים לילה טוב לכל הדברים בחדר,
שואלים אותו אם הוא רוצה לשכב על הכרית הזו או הזו, כדי שהבחירה תהיה בין שתי אופציות שכיבה,
שמים אותו
ואומקים משהו כמו
אני יושבת לידך בזמן שאתה שוכב, ושתוה בקבוק ולאטלאט נרדם
אתה רוצה שאלטף אותך?
עוזר לי גם לעצום עיניים העצמי, שלא יהיה קשר עין
וכמובן חדר חשוך
אפשר לישם מוזיקה מרגיעה או לשיר שיר מרגיע
ולהיות לידו עד שנרדם,


אם קם אז להזכיר בקול רגוע שעכשיו הוא מאוד עייף אז הוא הולך לישון, ולשאול אם על הכרית הזו או הזו, או עם הדובי או בלי
ולהמשיך לשיר וללטף קלות בשקט..


וגם לתרגל את זה בשנת צהריים זה הכי קל להירדמות, ואז בערב גם ובלילה הוא ילמד בעיקר בעקבות מה שלמד ביוםץכי הרגלים בלילה זה קשה לכולנו ללמוד...


מקווה שאני מדייקת בגיל ולא מתבלבלת...

ובהצלחה גדולה!!!
בגדול אני כבר עושה את כל זה.זוית חדשה
אני יכולה לדבר איתו על זה, אבל זה שיחה חד צדדית. הוא אומנם מבין הרבה אבל הוא מדבר מילים ספורות. וגם זה רק הברות.
אז אני לא יכולה לשאול אותו מה הוא רוצה כי הוא לא ייענה לי, רק יתעצבן שאני לא מבינה אותו.
אני שוכבת לידו ועוצמת עיניים. הוא אוכל בקבוק, וכשמסיים אני מלטפת או עושה מסאג' או שרה לו או כם וגם.
וכל פעם שמנסה לברוח אני מחזירה אותו ואומרת לו שלא קמים והולכים לישון.
אבל זה לא עובד! אנחנו כבר חודשים ככה והוא עדיין לא הפנים, וכל הרדמות זה קשה מחדש.
ואין לי עוד מתי לתרגל איתו את זה. הוא ישן צהריים במעון.
הוא לא בלול? זה באמת מסבך הכל🙈אוהבת את השבת
ואת אלופה לבל על הזמן!!!
לא...זוית חדשה
בעיקרון יש לו לול, אבל הוא לא ישן בו רגוע בכלל.
אז ת'כלס הוא דיי ישן איתנו במיטה. (או כמו שבעלי אומר - זה המיטה שלו והוא מרשה לנו לישון איתו😅)
אה אז עכשיו הכל מובןאוהבת את השבת
נראלי שכדאי לעשות סדר
שישן במיטה שלו אבל כדי שזה יעבוד צריך ליידע אותו איתה
לשים דברים שהוא אוהב אולי מגן מיטה שנמצא רק ליד הקיר- עם ציורים מעניינים, לנו היה כזה עם ציורים של חיות מים וזה ממש עזר, סדין עם ציורי חיות, דובי שהוא אוהב וכו'
כריות מפנקות וכו' וכו'...

ברור שיהיה מסובך כשכל רגע הוא יכול לקום וללכת
זה פיתוי גדול מדי...
ככה לדעתי..
אז הוא פשוט ייעמד בלול ויבכהזוית חדשה
ותודה על הזמן שאת מקדישה לענות לי!
עונהעזה כמוות אהבה
כבר אומרת- הוא יבכה. והוא יצרח בלילות הראשונים.
אבל מנסיון ככל שאת יותר שלמה עם התהליך והדרך- ככה זה ילך חלק יותר. הוא מרגיש את החשש והפחד שלכם מהבכי שלו וקופץ על ההזדמנות...
ובאמת אי אפשר לחיות ככה... הם בגיל הזה כבר צריכים לדעת לישון לבד וגם לישון לילה שלם.
תחשבי עם עצמך על מה זה יושב, וברגע שאת תיהי שלמה עם זה הוא ירגיש את זה גם, ודברים ילכו חלק.
זה לא אומר שלא יצרח ויתנגד... אבל את תיהי בטוחה ואיתנה והוא יקלוט את זה ויזרום.
זה עניין של שבוע גג של התמדה..

ושישן במיטה שלו! זה הכי כיפי בעולם.. הלוואי עלי מיטת תינוק שתעטוף אותי מכל כיוון
זה ממש מה שאתם משדרים ומרגישים..
בהצלחה!

עם ההרדמות אני יכולה להתמודדזוית חדשה
ולספוג את הבכי
אבל כשהוא בוכה מתוך שינה ומעיר אותי אני לא מספיק מאופסת כדי להתמודד איתו.
אם הוא יתרגל להרדמה אחרתאוהבת את השבת
הוא יירדם יותר טוב גם בלילה.

הלוואי 🙏זוית חדשה
צריך דבר ראשון שיאהב את המיטהאוהבת את השבת
אולי לעשות לו זמנים בערוץ שמשחק עם משחק מגניב
שותה בקבוק לפני השינה בנחת במיטה
תספרי לו סיפור שם אולי

ואז כשהולכים לישון זה לא מקום מנוכר

ולגמרי להיות לידו אבל להעביר מסר ברור מה עושים עכשיו- עכשיו הולכים לישון, אני איתך, אני יושבת כאן לידך בזמן ש*אתה* נרדם (מישי כתבה פה פעם לשים לב לטרימינולגיה- לא להגיד בוא אני ארדים אותך, אלא בוא נלך לחדר, אני אשב לידך בזמן שאתה נרדם)
ערוץ?זוית חדשה
אוקי
רעיונות טובים.אנסה.
ערות נראלי.. כבר לא זוכרת🙈אוהבת את השבת
ליבי איתך 💕היופי שבשקט
הקטן שלנו (1.5) גם בעייתי מאוד בשינה. עברנו איתו תהליך ארוך מאוד וכיום הוא ישן במיטה שלו, לפעמים אפילו לילה רצוף.
הגדולה שלנו לימדה את עצמה להרדם עצמאית בגיל חצי שנה. הקטן עדיין צריך שנשב לידו לאורך כל זמן ההרדמה. לפחות אצלנו אני ממש רואה שזה קשור לאופי ופחות למשהו ספציפי שעשינו שונה.
אני אתאר לך מה עשינו, אולי יתן לך כיוון...
התחלנו מתינוק בן שבעה חודשים שישן רק עלי (לא לידי, עלי). לא לוקח מוצץ ובלי חפץ מעבר על אף שניסינו להצמיד לו כזה. מתעורר ארבע חמש פעמים בלילה טוב והרדמות ארוכות.
בהתחלה ניסינו ללמד אותו לישון בלול. עם נדנוד, טפיחות, שירים, חיבוק כל פעם שנעמד, מנטרה "עכשיו הולכים לישון", עיטוף, רעש רקע ומה לא. כמובן, לא הכל ביחד... התוצאה היתה הרדמות של שעה פלוס, עם צרחות ובכי לסרוגין. הורים מותשים, תינוק מותש, אחות גדולה מפוחדת ומותשת. התמדנו בכל זאת שבועיים, בגלל שתמיד מבטיחים שזה רק שבוע ועובר. לא עבר.
בשלב הזה הבנתי שהתינוק צריך הרבה יותר הדרגה. התחלנו ממזרן על הרצפה, בין המיטה שלנו לקיר. ככה כל פעם שהוא התעורר ונעמד הוא ראה שאנחנו שם. תוך כמה ימים ירדנו להרדמות של 30-40 דקות, כמעט בלי בכי. ישבתי לידו בקצה המזרן, קראתי ספר ונתתי לו לטפס עלי וסביבי כרצונו. בדרך כלל כשהתעייף הוא נכנס לתנוחת שינה וביקש שאטפח לו על הגב.
אחרי חודש כזה, של הרדמות ארוכות אבל רגועות וכמעט עצמאיות ניסינו להעביר אותו ללול. שוב היה אסון, הפעם ויתרתי כבר אחרי שלושה ימים.
כשהיה בן עשרה חודשים וכבר הלך ודיבר מעט קנינו לו מיטת מעבר. העברנו את המזרן שלו שהוא מכיר למיטת המעבר בחדר השני, ליד הגדולה. שניהם היו מאושרים. אחרי טקס שינה (אצלנו צחצוח שיניים, כניסה למיטה, שיר, המלאך הגואל והנקה) ישבתי לידו עד שנרדם. הרדמות של חצי שעה פלוס, אבל רגועות ברוב הימים. אם לא רגוע אני שואלת אותו מה מפריע לו, בעיקר בשאלות כן/לא. אני מרשה לשחק במיטה בלי לצאת ותמיד הוא (וגם הגדולה) נשכבים בשלב כלשהו, מבקשים שמיכה ונרדמים.
בקיצור, השנקל שלי - הדרגה והתאמה לתינוק, גם אם כל שלב לוקח זמן בסוף זה שווה את זה. לראות מה המטרה הסופית (שלי היתה שינה במיטה משלו, שלך לפי מה שהבנתי זה הרדמה קצרה. אבל תבדקי מה באמת הכי מפריע לך ותפעלי בהדרגה לכיוון הזה). לא כל תינוק לומד הרגל אחרי שבוע, גם אם אמא נחושה.

ולגבי הבעל - גם שלי בהתחלה לא היה מתעורר. הערתי אותו כשהגיע תורו או כשלא יכלתי יותר והוא למד. כיום לפעמים הוא מתעורר בזמן שאני ממשיכה לישון.
נשמע קצת דומה לבן שליזוית חדשה
המטרה שלי זה לא רק הרדמה קצרה, אלא גם שיישן רצוף בלילה.
אבל זה לא עוזר לי פשוט להיות לידו. הוא לא שוכב רגוע, הוא זוחל ויורד מהמיטה. (ישן במיטה שלנו.) ואם אני מנסה בלול אז הוא עומד ובוכה עד שאני מוציאה אותו.
ואני לא יכולה לשאול אותו מה מפריע לו ,כי הוא לא יודע לענות לי.
ולשחק במיטה הוא לא רוצה.
בגלל זה היה לי נח מזרן תחוםהיופי שבשקט
ככה היה קשה לברוח, אבל עדיין הייתי ממש איתו ולא כמו בלול שיש קיר ביננו. לקח כמה ימים של החזרה סבלנית למיטה, אבל הוא למד שכשהולכים לישון נשארים במיטה. אני לא רדפתי אחריו שיצא, חיכיתי בסבלנות שיחזור וזה הוציא את העוצץ מהמשחק.
לגבי לשאול, אצלי זה עזר רק אחרי הגענו להרדמה רגועה ברוב הימים. כרגע כנראה שגם אם תשאלי הוא לא ידע לענות כי הוא לא יודע מה נח לו. אבל בכל מקרה אפשר לשאול כדי לכוון אותו מה האפשרויות שמותר כרגע.
הוא יודע להצביע? לעשות כן/לא עם הראש? לעשות צליל לא מרוצה? אם לפחות אחת מהתשובות היא כן, אז את יכולה לשאול אותו.
לדוגמא:
-רוצה שמיכה? (להרים מעט את קצה השמיכה)
-אה! (דחיפה עם היד)
-רוצה מים? (להושיט לו בקבוק)
---(אין תגובה)
-יופי, הינה המים (עם חיוך ובקול שקט)
אין לי אופציה למזרוןזוית חדשה
והקטע הזה שהוא מנסה לברוח מהמיטה ואני מחזירה אותו נמשך כבר חודשים, והוא עדיין לא הפנים.
הוא לא יודע להצביע, עושה רק לא. אבל צליל הוא באמת עושה. אם כי מנסיוני הוא לא ירצה כלום, רק לצאת מהמיטה.
ואם את מאפשרת לו לצאת מהמיטה?היופי שבשקט
מה הוא עושה? מחכה שתבואי איתו, בורח, הולך לשחק או משהו אחר?
אולי לעבוד בכיוון של נטרול המשיכה למה שבחוץ. להפוך את המיטה ל"שווה" יותר ממה שהוא הולך לעשות כשהוא יוצא.
להביא למיטה משחק שהוא אוהב לא עוזר? אצלנו לגדולה זה עוזר ולקטן מפריע. מצד שני, כשהקטן בורח הוא מנסה לשחק ב"קוקו". אם לא משתפים פעולה - זה לא מעניין וככה הוא למד שעדיף להשאר במיטה, ליד אמא.
בורח, הולך לשחקזוית חדשה
חוזר בחזרה ושוב בורח...
לא עוזר להתעלם.
ומשחק ניסינו מזמן ולא עזר. אולי צריך לנסות שוב.
תאמת זה נשמע לי בסדר גמורעדיין טרייה
חצי שעה לשבת לידו. גם לא נשמע שההרדמה קשה מידי הוא לא דורש ידיים. את מרגישה שהוא מתנגד להרדמה או שזה פשוט מעייף אותך שזה לוקח חצי שעה?
זה כן קשה כיזוית חדשה
הוא לא שוכב רגוע הוא מנסה לברוח מהמיטה, להשתולל, לטפס עלי.
אין לו מיטת תינוק?המקורית
לדעתי להרדים בעגלה לא מתאים לפי מה שאת אומרת.
מיטת תינוק זה אידאלי בעיניי
כמו שעניתי בשאר השרשור - יש לוזוית חדשה
בעיקרון, הוא פשוט ישן בה ממש לא רגוע.
שרשור ממש מעניין ומלמדעוד אחת!
נשמע שאת אמא מדהימה! והילד מתוק ושובב
דבר ראשון שעלה לי- הוא חייב מיטה מוגדרת בשבילו.. בעיני אם את רוצה שלא יברח אז גם לול.
הבת שלי כמעט באותו גיל, יש לה מס משחקים במיטה וספר
ברגע שאני רואה שהיא קצת עייפה או מחליטה שזו כבר שעה שהיא צריכה לישון אני אומרת איתה שמע ישראל, שרים קצת.. לפעמים סיפור והיא יושבת לשחק עד שנרשמת.
יש תמיד מנורת לילה דלוקה לאורך כל הלילה ככה היא לא נבהלת מהחושך.

הוא ינק? היה רגיל לאכול בלילה? כי שלי קמה כל לילה לינוק וחוזרת לישון. אז תראי אם השתנה לו איזה הרגל.

לא לפחד מהבכי! אני יוצאת מהחדר .. גם אם היא קצת בוכה לפעמים אני אומרת לעצמי, חמש דק אני יוצאת. אם היא תרדם מצויין. אם לא… אכנס לראות מה מפריע לה.. יושבת איתה עוד קצת
אבל אני בדכ לא נשארת איתה כי אז היא רוצה לצאת מהלול
תודהזוית חדשה
הוא באמת מאד מתוק ושובב בלע''הר.
הוא לא יונק, אוכל בקבוק.
אני לא מפחדת מהבכי, אבל זה מתיש.
ואני פשוט לא מצליחה להבין איך גורמים לו פשוט להירדם לבד. גם אם אשים אותו עם משחקים בלול כשיימאס לו הוא פשוט יבכה שהוא רוצה לצאת.
הפעמים היחידות שהוא אשכרה שם את הראש ונרדם היו כשהוא היה עייף ברמה קיצוניתתת. של 7-8 שעות ערות.
תנסי כמה פעמיםעוד אחת!
הוא לא רגיל לזה וגם את לא..
לאט לאט
בסוף הוא ירדם
הלוואיזוית חדשה
אם הוא ךוקח בקבוקמתנות-קטנות
היתי מנסה לנסות להרדים בלי שאת בחדר
לייצר לו התניה של טקס שינה קצר- מכסים יחד אורות מנשקים את המזוזה
נכנסים לחדר את עוטפת אותו בשמיכה שלו מניחה במיטה ומביאה בקבוק
ואם מוצץ אז ביד השניה
וכשאת נותנת לו את יוצאת מהחדר
לרוב בהתחלה הם לרגע שקועים בבקבוק
ואצלי ככה הם התרגלו לישון לבד בלעדי
ניסינו, זה לא עבדזוית חדשה
היינו בסרט הזהמקרמה
ישנה במיטה שלנו עד גיל שנה וחצי.
בדיעבד? העדפנו לא להתמודד אז משכנו את הזמן ונתנו לה להחליט.

לאפרת לקט יש משפע יפה.
ילד לא בודק גבולות
הוא אוהב מסגרת. וכללים ברורים

הוא כן בודק עקביות.

אתם חייבים להחליט מה אתם רוצים ואז להיות עקביים.

וכשהחלטתי- זה היה הצלה.
עוד חודשים אח"כ בערבים פתאום זרקתי לבעלי- אתה קולט שאין אפחד במיטה שלי.
לקח לי זמן לעכל את החופש.

אז אצלינו זה היה ככה.
בהתחלה לא היה לי לחוץ להוציא אותה מהחדר שלנו, אז החלטתי ללכת על אסטרטגיה של להתעקש שתרדם בלול שלה (שהיה בחדר שלנו).
הגברת לא פריירית בכלל ועל הלילה הראשון הראתה לנו שהיא מסוגלת לצאת ממנו (נראה לי שהיא הצליחה למשוך את עצמה למעלה רק בגלל כמות האנרגיה המטורפת של העצבים לאור המצב החדש)

אז הבנו שאין מנוס לעבור למיטת מעבר אצל אח שלה בחדר.

היו ימים קשוחים- אפילו קשוחים מאוד.
עשינו קודם כל תהליך של ללמוד להרדם לבד- בלי הנקה.
לפעמים זה נמשך מעל שעה.

בשבוע הראשון היו לילות שהייתי כמה אליה 5-6 פעמים בלילה

ואז הגיע הגאולה.
והיא התחילה להגדיל שעות שינה.

היום היא ישנה כל הלילה במיטה שלה.
ונרדמת ממש בטוב

אבל זה קרה רק כשאני החלטתי שאני המחליטה
אבל מה עשיתם כדי ללמד אותה להירדם לבד?זוית חדשה
יש על זה מלא מידע באינטרנט, אז כותבת ממש בנקמקרמהאחרונה
אם תרצי- ארחיב.
המטרה היא ללמוד להירדם עצמאית בלי תלות בגורם חיצוני.


להיכנס לאוירת שינה- הפחתת אנרגיות לקראת סוף היום.
בלי מסכים. אוירה רגועה בבית.

שיהיה לו"ז שגרה קבועה בבית
שעת א. ערה יחסית קבועה
אחריה מקלחת- עדיפות לכזו שמרגיעה, בלי הרבה השתלוליות ומשחקים מלאי אנרגיה.

הפרדנו הנקה מהשינה.
הנקתי הנקה לפני השינה בסלון ובאור- כדי שיהיה ברור שזה לא חלק מטקס השינה.

ואז למיטה. עדיפות לטקס קצר. (מודה שאצלנו הוא לא ממש קצר אבל נראה לי סביר)

אנחנו מקריאים סיפור אחד.
מכבים את האור
קריאת שמע.
ושיר ערש אחד (בזמן הזה היא מתפננת עם נעים בגב)

חיבוק נשיקה

ואז תופסים מרחק.

בהתחלה היה קשוח.
היו הרבה חיבוקים
היה הרבה החזקת יד
הרבה נעים בגב
וגם בכי

לאט לאט המעטנו בכל הגורמים החיצוניים והיום היא לא יוצאת מהחדר ולרוב גם לא מהמיטה ומכניקה את עצמה עד שנרדמת
(לפעמים לוקח לה קצת זמן- היא כבר בת שנתיים ו3 חודשים ועדין ישנה במעון בצהרים)

מסתבכת כל פעם מחדש עם ההגדרה של מנוחה אחרי הלידההריון ולידה

לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.

אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.

ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.

אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?

נגיד דברים כמו-

לשטוף קצת כלים,

להכין ארוחת ערב/ צהריים

לחתוך סלט

לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)

יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.

בעיניי- מה שאפשר לעשות בישיבה,מוריה

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

זהו, שהדוגמאות שנתתי הן לא בישיבההריון ולידה

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

אולי לשבת ליד השיש? אפילו חצי ישיבהיעל מהדרום

לק"י

להשען על הרגל כזה.

בעייני לשטוף כליםytrewq

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

האמת שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

°^°^^ ממש ככה.יערת דבש

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

לדעתייראת גאולה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

תודה לכן! עשיתן לי קצת סדר למרות שחלק מהתגובותהריון ולידה

סותרות אחת את השניה

מצטרפת לא להרים את הילדים בכלליהלומה..

להלביש על מיטה או על הספה שהם יעלו לבד...

להכין אוכל אפשר לעשות הרוב בישיבהמתואמת

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

זה הרבה תלוי בהרגשה שלך! פיזית ונפשיתיעל...

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

לא ולאDoughnut

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

כשבעלי היה במילואיםאמאשוני

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

6 שבועות אחרי לידה אני לא עושה שוםדיאט ספרייט

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לא רואה בעיה כמעט בשום דבר שכתבתכורסא ירוקה.

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

מוזר שאמרו לך את זה! אני זוכרת שאומרים תמיד בפירושמתואמת

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

לי אמרו שמותר לי להרים עד שתיהן יחד 🤷‍♀️מוריה

אז מסתבר שבכל מקום ההוראות אחרותמתואמת

אולי זה בגללאפונה

שאת ילדת בניתוח ומוריה לא?

יש מצב.מוריה

אבל עשיתי גם פרוצדורה רפואית שגם בגללה אמרו לי לא להרים יותר משתיהן יחד.

יכול להיותמתואמת

אבל את ההנחיה לא להרים יותר ממשקל התינוק קיבלתי גם בלידות הרגילות שלי...

אז יותר מסתבר שההוראה משתנה ממקום למקום (מה שפוגע קצת באמינותה, אבל מילא).

מה זה משקל התינוק..כורסא ירוקה.

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

כן, גם אני תהיתי את כל זה🤷‍♀️מתואמת

נכון אבל דקה לפני כןשלומית.אחרונה

הגוף לא היה אחרי לידה...

זה משמעותי

שבועיים אחרי לידה אני עדיין מרגישה כ"כ רע שאני לאשימושית

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

אני אישיתהשם שלי

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

לא להרים!!אורוש3

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

כל מה שקשור להרמה או מאמץ או התכופפות- לא מבצעתממתקית

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

לקלח ממש ממש לארקאני

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

למשל סבבה תקלחי❤️

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

אני הייתי עושה את כל מה שכתבת חוץ מלהרים לשידהשיפור

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

כל דבר שאפשר ללא מאמץ בישיבהרק לרגע9

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

הלפפפ בנות ישראל מה עושים עם השפם????עד חצות

הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!

מה אתן עושות?????

חוט. לבד בביתהמקורית

כל כמה זמן צומח? זה לא משאיר פצעים? פגמנטציה?עד חצות

עונההמקורית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

אפילציהDoughnut

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

^^ כואה אבל שווה.דיליה

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

היוםDoughnut

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

אני אשמח לשמועמישהי מאיפשהו

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

ברור!Doughnut

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

שלחתי לך בפרטי. תודה רבה!מישהי מאיפשהו

ממליצה ממש על סילק!!! מוריד בכמה דקותהרמה

לייזר!!!!ניק חדש2

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

רק חשוב לציין שעלול להגביר צמיחת שיערהמקורית

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

אני סבלתי קשות משיעור יתר בפניםניק חדש2

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לייזר בפנים?רקאני

אני מורידה ברצועות שעווה מוכנות אחת לחודש וחציאולי תדעו

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

פינצטה בביתאורוש3

רק לשים לב לפיגמנטציה, עלולה להווצרהרמה

ממה? משעווה?אוהבת את השבת

ממה באמת זה נוצר? הפיגמנטציה?קופצת רגע

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

אני הבנתי ששעווה מגבירה וחוט לאוהרי החדשה

בבית לבד.. (עשיתי בעבר הסרה שם בלייזר וחזר מהלידה)שיח סוד

מעצבן כן,

פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם

אני עשיתי באפילציה ומבסוטהתודה לה'.

אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע

אשמח ממשעד חצותאחרונה

דילמה בעקבות מקרה בגן שעשועיםדרקונית ירוקה

בשבת הייתי עם ילדי בגן השעשועים בישוב.

יש שתי נדנדות והרבה ילדים שאוהבים להתנדנד. הילדים שלי רצו להתנדנד ועודדתי אותם ללכת לחכות ליד ולהגיד לילדים שעל הנדנדה שהם גם מחכים. אלו ילדים שהיו עם הגדולה בגן שנה שעברה.

הגדולה באה בוכה אחרי רגע, מספרת שיש ילד שרודף אחרי כל בת שמתקרבת. הלכתי איתה לבדוק מה הסיפור. זה אחד מהילדים בגילה, ברגע שהגעתי הוא הפסיק וחזר לפטפט עם החברים שעל הנדנדה.

נשארתי איתה לחכות לתורה וילדים נוספים הצטרפו כשראו שעכשיו אפשר להתקרב לנדנדות בלי שיציקו להם.

הילדים על הנדנדה נשארו שם זמן רב ולא פינו אותה גם כשהזכרתי להם שיש ילדים נוספים שמחכים ושהם כבר יותר מ10 דקות. הגדיל לעשות אחד מהם כשאמר לי "בבקשה תחזרי לשבת ושx תחכה פה לבד. אנחנו רוצים להיות פה כל הזמן וזה מפריע לנו שאמא מסתכלת".

בסוף אחות של אחד הילדים באה ודגדגה אותו עד שירד וכך התפנתה נדנדה.

אני תוהה איך היה הכי נכון לנהל את האירוע. מה אתן עושות במצבים כאלו?

פונה להורים שלומוריה

או מציבה עובדה שנגמר התור שלהם ועכשיו ילדים אחרים.

האמת? הולכת ומשכנעת את הילדים לחפש מתקן אחרירדנית

אין לי עניין לחנך ילדים של אחרים.

בבית אפשר להסביר למה בחרנו ככה במקום לעמוד על שלנו כמו שמגיע לנו, אבל בסוף אני אישית לא מעוניינת בויכוחים מיותרים.

גם אני. לא מעוניינת לריב עם ילדיםמנגואית

אומרת לילדים שלי שזה ממש מבאס שאחרים לא נותנים להם תור ונעשה משהו אחר

בדרכ גורם לבכי אצל הקטנה יחסית

וגם גרם לזה שהילד שלי יחסית גדול לא הסכים לפנות את הנדנדה כשהיה תורו ביום אחר ופה כבר לא ידעתי איך להתמודד

סביר להניח שלא הייתי יודעת איך לנהל את הארועשימושית

ואומרת לילדים שלי שפעם אחרת נגיע לנדנדות, שמחה שאצלינו רוב האמהות בשטח וזה קל יותר

קודם כל, לגבי הילדים שמתנדנדים הרבה זמןממתקית

אני תמיד באה ואומרת בהומור: אז אתם פה עד מחר? עד החגים? לא פשוט שאדע...וכו וכו הם מבינים, עוד קצת הומור ואז הם קמים.

לגבי המציקים- הייתי מיידעת את האמא, או מעירה להם בעדינות. לא לעניין

ילדים אחרים לא צריכים לפחד לחכות בתור לנדנדה.

(הערה- אני מהאימהות המתערבות, יצא לי להפריד ילדים באמצע מריבה, להסביר לילד שלא מקללים או שיש פה ילדה שמחכה שעות בתור ועוד כהנא וכהנא.

בד"כ ההורים בטלפון לצערי ולא שמים לב לילדים שלהם, ולא אכפת להם מה קורה לילד (וקרה לי שילד בא אליי ולא לאמא שלו ואמר לי את יכולה להגיד לו לקום הוא מתנדנד הרבה זמן ועכשיו תורי...

אז אני מרשה לעצמי...

אמא שלהם לא היתה שם?אונמר

איזה קשה זה שהורים שולחים את הילדים לבד,

ואז ההורים האחרים בבעיה. אלה שכן היו אחראים מספיק כדי לבוא בעצמם.

אבל חושבת שהיתי מבהירה לילד טוב מאד שהוא סיים וזהו.

אם לא היה עוזר והיתי רואה שהוא ממש חצוף ושם עלי פס,

היתי מסבירה לילד שלי, שיש ילדים שלא יודעים לכבד ולהקשיב, ואין לנו מה לעשות כי אנחנו לא מלמדים אותם במקום ההורים שלהם.

פעם אחרת כשאמא שלו תהיה פה אני אדבר איתה על זה.

אז בא נבחר משהו אחר בגינה לשחק בו עכשיו.

סיטואציה שאני שונאת אותה אבל, כי זה מציב אותך בתור מבוגר במצב חסר אונים.

כי את לא יכולה להוריד פיזית את הילד מהנדנדה.

למרות שכשהיה לי סיטואציה כזו עם ילד ממש קטן כן הורדתי אותו.

הוא היה בן שנתיים אולי שלוש, ועלה על המגלשה מלמטה ולא נתן לשאר הילדים להתגלש מלמעלה.

וכולם יושבים ומחכים כולל הבת שלי.

אמרתי לו בהתחלה יפה, אתה יכול לעלות מהסולם אבל לא עולים מיפה. יש פה ילדים שמתגלשים.

הסתכל עלי ואמר שלא.

הזזתי אותו.

הסיטואציה היתה של הורה באמת מנותק כנראה כי זה גם גיל ממש קטן, והילד ממש שם עלי פס והוא פיציי.

הרמתי הזזתי. אמרתי לו, אם אתה רוצה תעלה משם מהסולם.

איך קשה לי עם הורים שלא משגיחים יו.

וואי האמת שזה מטריף אותיבוקר אור

יש אצלנו מלא הורים ששולחים ילדים בני שמונה כזה לבד (פעם היה גם ילד שהיה ברור שיש לו בעיות והוא ניסה לדפוקי את הנדנדה בראש של הבת שלי..)לצערי אני לא מספיק מפחידה כנראה.. אבל האמת שזה מחזיר אותי לימים שטני הייתי ילדה בת עשר וחשבתי לעצמי שאם אני אהיה מבוגרת הם בטח יתייחסו אלי..

אם ההורים שם - פונה אליהם שישימו לבחילזון 123

אם לא- אז מבהירה להם שהתור נגמר. ואם צריך עוצרת את הנדנדה בעצמי.

מודיעה חגיגית שנגמר הזמן ויש עוד ילדים שמחכיםיעל...

אם ההורים בסביבה אפנה אליהם, אם לא- אדאג בנעימות אבל באסרטיביות שהילדים ירדו..

וכמובן שהמשפט שלו חצוף מאד

האמת אם זה בגיל גןמקקה

יש מצב שהייתי פשוט מחזיקה את הנדנדה ומודיעה להם שירדו

גדולים יותר כנראה הייתי מעירה להם והולכת משם אם לא עוזר

אני רואה רק את הילדים שלי בגן שעשועיםטארקו

לא בקטע רע

אבל אם יש ילדים שתופסים מתקן כבר הרבה זמן והילדים שלי רוצים גם, אני באה ואומרת להם לרדת.

בדכ הם מתיישרים מיד ואם לא והם עם הורה שם אני דואגת לערב אותו.

זה עובד גם לכיוון השני, אם הילדים שלי על מתקן ויש ילד אחר שרוצה, אני אומרת להם לרדת כי זו אחריות שלי שלילדים שלי יהיה טוב ושיהיה טוב לילדים אחרים בסביבתם.

האמת שזה די נפוץ ילדים גדולים שלא רוצים לתת לקטניםשיח סוד

אבל בדרך כלל אחרי שהורה מגיע הם מתקפלים.

האמירות אלייך זה כבר חוצפה מסוג אחר.. וגם לא לרדת אחרי שהורה מבקש כמה פעמים זה לא בסדר..

לחנך אי אפשר , כנראה שלא הייתי מנסה מולם.

אני הייתי מלמדת את הילדים שלי שאם הם רואים חבורת ילדים שליליים שלא מעוניינים לוותר - שהילדים שלי פשוט יתרחקו לאיזור אחר..

הזכרת לי שהבן שלי היה בן 5 בערךדובדובה

הוא התנדנד מלא זמן.. והתחיל להיווצר תור ארוך... אמרתי לן שמעון (שם בדוי) תרד.. יש עוד ילדים. אמר לי רגע אמא עוד מעט. עכשיו חיכו שם גם ילדים ערסים כאלה.. אנחנו גרים בשכונת פיתוח. הוא כולו היה עם פיאות כיפה ענקית קטנצ'יק...חששתי בשבילו כבר. באיזשהו שלב אחד הילדים שאל אותו ילד נו מתי אתה יורד?... והבן 5 שלי עונה. עוד אלף דקות...

ונקרע מצחוק. והאמת גם הילדים האחרים צחקו ממנו ומהאומץ שלו.. . בסוף הוא ירד כמובן כי הכרחתי אותו. הוא לא בכה הוא הקשיב לי כי סך הכל הוא היה ילד ממושמע.. אבל הקטע עם הנדנדות זה כל כך משהו נפוץ והייתי בכל כך הרבה סיטואציות ולמדתי לקחת את הרגלים וללכת... כי יש אימהות שנכנסות לאירוע כאילו מקסימום גנבו לילד שלהם את הבימבה. . . לשחרר וללכת לדעתי הפתרון הכי טוב...

האמת שמבחינתי נחמד אם ילדים מפנים אבל מותר להם112233445566

גם להיות הרבה..

אם האמהות בטח נעשה תור וכזה..

אם לא וילדים לא מפנים אז אני אגיד לילדים שלי שהנדנדה תפוסה וזהו...

ילדים נגיד שמטפסים על המגלשה מלמטה ומפריעים אני יותר אעיר אבל גם בגבול הטעם הטוב מספיק לי הילדים שלי אין לי כח לחנך ילדים אחרים...

כל עודשושנושיאחרונה

לא נתקלת במקרה כזה:

ילד אחד על הנדנדה

אחרי 5 דקות מוריד מהירות, האמא מגיעה קוראת לעוד שלושה ילדים אחד אחרי השני כדי שיעלו אחריו.

בשלב מסוים שאלתי את האמא כמה ילדים יש לה כדי לדעת עוד כמה זמן זה ייקח, היא פחות התחברה..

כל עוד לא נתקלת בחוצפה כזאת, כבר טוב.

לגבי המקרה שלך - יש ילדים חצופים, אני לרוב כשמגיעה אם הילדים לא מבינים את הרמז הראשוני, אני ממשיכה הלאה.

המלצות למשחקי קופסארוח הרים

למישהי יש המלצה למשחקי קופסא לילדים שאפשר לשחק בשבת?

רוצה לקנות משחק טוב שיוכל לכנס אותנו לזמן משפחתי בשבתות אבל גם שיהיה מותר מבחינה הלכתית בשבת..

למשל קטאן זה נחמד אבל בעייתי בשבת (בגלל סחר..)

תודה!

שם קודמוריה

לאיזה גיל?אפונה

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

אזור 8 ומעלה. תודה!רוח הרים

7 ומעלה-שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך כ"א בחשוון תשפ"ז 10:43

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אלוף החמין..?😅 רצה לבדוק חחחהמקורית

ticket to rideדיאן ד.

אנחנו ממש אוהבים.

אצלינו אוהביםדרקונית ירוקה

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

המדבר הנעלםענבלית

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

דיקסיטחילזון 123

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

בדיוק אתמול חשבתי על זההשם שלי

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

אנחנו שיחקנו אנדרלמוסיהשושנושי

לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף

זה המשחק שלא הצלחתי להיזכר בשמו!שימושיתאחרונה

גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם

ירידה באחוזונים בהריוןהריון2357

היי

אני אוכלת סרטים ולא יודעת למה

אז פתחתי ניק במיוחד בשבית זה.

סקירת מערכות מוקדמת- אחוזני היקף ראש ורוחב 95% פלוס.

סקירה מאוחרת- אחוזונים- 7-9%

זה הריון ivf אז שבועות ההריון אמורים להיות מדויקים, השמיטו 4 ימים, אז למעשה האחוזונים נמוכים עוד יותר.

יש לי תור לרופאה שאני סומכת עליה עוד 3 שבועות.

אני תוהה האם אני דואגת לחינם ומה יש לעשות

אשמח לשמוע מה דעתכן

תודה רבה🙏

איך היה באולטרסאונד שלפני?השם שלי

אצלי תמיד יש ירידה באחוזונים.

אבל לא ירידה כזאת חדה. והם גם אף פעם לא באחוזונים גבוהים.

יכול להיות שהיתה טעות באחת המדידות.

יש לך אפשרות לשלוח לרופא פנייה באפליקציה?

הייתי מבקשת ממנה לראות אם זה תקין. וגם תבקשי עוד הפניה לאולטרסאונד, לעשות שבועיים אחרי הבדיקה האחרונה. כדי לבדוק אם זאת מגמה שממשיכה, או משהו חד פעמי.

המדדים הם רק של ההיקף ראש?

איך הנתונים הכלליים? מה הפער בין השבוע האמיתי לשבוע אליו הוא מתאים?

תודה על התגובה!הריון2357

היקף ראש ורוחב ראש

שאר המדדים בסדר (יש ירידה אבל לא כ''כ משמעותית).

אבקש הפנייה לאולטראסאונד

באמת כדאי לבדוק שובהשם שלי

יכול להיות שהמדידה לא יצאה מדויקת בגלל תנוחה וכד'.

אם זה משהו שממשיך, אז אולי יפנו אותך לסקירה מכוונת לראש.

יש לכם במשפחה אנשים עם ראש קטן? כי לפעמים זה פשוט המבנה של הראש וזה בסדר ככה.

אני לא יודעתוהרי החדשה

אבל בעיני אם את בלחץ שווה לבקש לדבר טלפונית עם הרופאה שלך ולבקש הסבר. אבל בגדול לדעתי כשיש בעיה הם מתקשרים.

בסקירה המאוחרת הוא אמר משהו אם זה בעייתי או לא?

אם היה בעייתי היה אמור להגיד לך.

הרופא לא היה כ''כ טובהריון2357

חשבתי שהיה פער בivf אז הוא תלה את הירידה בזה.

אבל כשחישבתי אח''כ הבנתי שהפער הפוך,

כלומר אני שבוע מתקדם יותר ממה שכתוב ולכן כנראה האחוזנים נמוכים יותר באמת.

אוף, אני בלחץ

הוא לא היה רופא יסודי

איזה הריון זה? אם זה לא לידה ראשונהירדנית

איזה משקלים ילדת?

מה הגובה שלכם?

עכשיו רואה ששאר המדדים בסדרירדנית

בכל מקרה חושבת ששווה באמת לבקש עוד us

תודה על התגובותהריון2357אחרונה

שאלה לנשים..אביול

שבוע טוב,

מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...

בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).

אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!

כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...

מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...

אני בעיקר שואלת כדי להביןאביול

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

בהחלט מומלץ לפנות לרופא/ת נשיםתהילה 4

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

ממליצה ללכת לרופאאליה:)

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

תודה! לך ולתהילהאביול

אני לא מצליחה לקבוע תור בטלפון או באתר (כללית)...

השאלה אם זה משהו שכדאי ללכת בשבילו למיון נשים? (לא בבית חולים... במרפאה...)

או שצריך לחכות לתור שיהיה בעוד מלא זמן?

אם זה יותר מ4 שנים אז זה יכול להיות איתות שצריךשימושית

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

תודה! שאלות בפניםאביול

מעניין מה שאת אומרת, בדיוק רציתי להוציא אותו... אז זה רק מחזק את זה.

השאלה אם התור לרופא זה דחוף או שאפשר לחכות?

ועוד משהו אחרון- מה העצות להפסקת דימום? אף פעם לא התנסיתי...

יכול להיות שההתקן זזאמאשוני

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

בדיוק חשבתי עלייך השבוע! את חסרה♥️המקורית

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

אמאלה ריגשת!אביול

לא חשבתי שמישהו זוכרת... תודה!

הגזמתתתתהמקוריתאחרונה

לקחתי ממך כלכך הרבה השראה ולגיטימציה לא לשטוף כלים..

הלכת לביקורת?בוקר אור

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ההנחיה עכשיו היא-שימושית

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

תודה לשתיכן, עשיתי ביקורת לא מזמן...אביול

והכל היה בסדר

עזרה פליז- כאב/דיקרות בעוראור בקצה המנהרה

בהריון תאומים שבוע 32.

התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.

משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.

הצילו

תודה רבה

אולי יובש?מוריה

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

תודה לךאור בקצה המנהרה

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

יכול להיות שזה גםמוריה

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

זכור לי שמישהי פה פעם תיארה כזה דבראורוש3

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

תודה לכן. אני לא חוששת שזה משהו מסוכןאור בקצה המנהרה

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

ללדת בזמנו. 🫣מוריה

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

🤔 אני כרגע עסוקה בלשרוד. לאאור בקצה המנהרה

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

מבינה לגמרי. 🫶מוריה

וואי גם לי זה קורה תמיד וזה סיוט!!רק טוב=)

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

נשמע שאין פתרון לדבר בזה . רק לסבול בשקטאור בקצה המנהרה

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אולי דיקור או משהו אחר מהרפואה האלטרנטיבית?ואני שר

כן😒רק טוב=)אחרונה

אם באמת את חושבת שזה משהו שקשור למנחיש_לה_את_זה

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

עריסה נצמדת קו אפס מבד ולא עץ, יש כזה?הרמה

בלי פער בגובה.

היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר

והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.

יש משהו שהוא גם וגם?

לא יודעת אם יעזור- יש לי של תאומים.מוריה

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

איזה ילד מושחל? הריצרץ נעצר באמצעהרמה

בצד של הריצרץ,מוריה

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

נמוך יותר? אני רוצה שגבהי המזרן יהיו שוויםהרמה

החלק שפותח נפתח יותרמוריה

ואין חתיכת בד שמפריע

בטח, נראה לי שיש הרבה, גם אני קניתי כזו.מתואמת

שאחפש לך את הקישור שלה?

קניתי מנגר שעושה לפי המידות של המיטה שלךבת.

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

כן אשמח ממש🙏🙏הרמה

הלינק לא נפתח🥴 אשמח שובהרמה

אוי... זה קישור ישן, כנראה שבגלל זה לא נפתח...מתואמת

לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬

לא יודעת אם קו אפס אבל ראיתי במשנת יוסף השבועחילזון 123

לי יש מבדשלומית.

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה

אבל זה לא קו אפס זה פער נכון?הרמהאחרונה