בס"ד
זה אבא ואת ההורים צריך תמיד לכבד, בסה"כ דת זאת דרך חיים, ויש כאלו שההורים מעניקים להם את האורך חיים הזה כאשר גדלים בבית דתי ואז הילדים בחורים להמשיך לחיות כדתיים, יש כאלו שלא {וזוהי זכותם וצריך לקבלם}
ויש ילדים שגדלים בבית חילונים/מסורתי ובוחרים להתקרב לדת.
ויש בתים שאחד ההורים לא דתי, והילדים מתחנכים בבתי ספר ובחינוך דתי, והם בוחרים להמשיך את זה..או שלא.
ובסוף זאת בחירה שלנו {הילדים}.
אבל הדת זה נושא פרטי ואנחנו מגיעים לגיל שאנחנו צריכים לבחור, בלי קשר להורים שלנו, כי התפילה ושמירת המצוות אם היא לא מתקיימת מרצון פנימי שלנו, היא לא שווה, אפילו אם זה בשביל לכבד את ההורים!
לכן אבא שלך הוא אבא שלך, ואולי בנושא הדתי לא תהיה לכם שפה משותפת, אך אני בטוחה שבעוד מישורים תמצאו את הדרך... ואל תתעסק בזה יותר מידי, תהנה ממה שהוא...
אני מדברת מנסיון! אני נמצאת באותו מצב כמו שאתה..
ויש לי אחים שבחרו ללכת בדרך אחרת, ואני ואחי האחרים בחרנו להיות דתיים, אך עדין אנחנו אוהבים ומכבדים!
תאוהב את אביך כפי שהוא, ואל תוריד מערכו כי אינו שומר שבת, עד עכשיו הוא לא אמר לך כי חשב שזה יפגע בך, וחכה לרגע שיוכל, אז הינה הגיע הרגע,תסתכל על זה בצורה אחרת, אבא שלך מתייחס אליך ומקבל אותך כבוגר, וכאיש שיחה שאפשר לספר לו דברים!
נכון זה קשה מבלבל, בלתי נתפס, אך גם את זה אפשר לעבור...
תמשיך להאמין בדרך שלך כי היא באמת דרך טובה, וזה לא צריך לפגוע בך! תאמין במה שאתה עושה!
לא מחייב שאנחנו צריכים להיותדומים להוריינו בהכל, וזה לא יגרום לך חששות לגבי הדת..
כי לפעמים שאנחנו מעריצים את הורינו כל כך, ופתאום מקלים משהו אחר, זה מוריד לנו וגורם לנו להרגשה אם הם עושים אחרת, אז גם אנחנו צריכים לעשות ולפעול כך..
אז לא אתה אדון לעצמך בונה את האישיות שלך, בחרת בדרך התורה כי אתה מאמין בה ורואה בה אורך חיים טוב שאולי לפעמיים קשה אך שווה! תורת חיים!
תמשיך בדרך ואל תחשוד לשניה שאתה עושה טעות! תתגבר מהקרה.. תמשיך לכבד את אביך, ותהיה איתו בדברים ששניכם מתחברים אליהם, לא רק בנושא הדתי!
בהצלחה רבה,ה' יסייע לך ויצליח דרכך לנהוג בהמון אהבה בינה ודעת!
מעריכה מבינה ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם!
ישר כוח..
{אם יש לך עדיין שאלות או שאתה רוצה לדון על הנושא בשמחה,כבעל נסיון ב"ה}