בעלי עבר ניתוח בעקבות פציעה, לא משהו מתוכנן שיכולנו להיערך מראש.
זה מגביל אותו לגמרי, הוא לא יכול לעשות בבית שום דבר.
יש לנו שני ילדים קטנים, ובשילוב עם הניקיונות לפסח ממש ממש עמוס לי.
זה בסדר? זה הגיוני שאני מרגישה מוצפת?
האווירה פה יחסית נעימה, אבל הבית בבלאגן תמידי. מתקדמת לאט בניקיונות. לפעמים כבר אין לי כוח לשאלות של הילדים (שהם מתוקים ממש, אבל ב"ה התברכו ביכולות דיבור מרשימות וסקרנות גדולה, כך שהם לא מפסיקים לדבר ומצפים לתגובה כל הזמן).
מרגישה קצת מפונקת שקשה לי
רוצה לשמוע שזה הגיוני, ולא נורא אם הילדים יקומו לבית מבולגן, כל עוד האווירה כאן טובה...
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)