יש לי את הבעל *הכי* מדהים בעולם.
הוא יותר ממה שיכלתי לבקש לעצמי, כמות האהבה שהוא נותן לי היא מטורפת.
אבל, הבחור לא רואה את הצורך שלי בתור אישה. הוא מאוד מאוד צנוע ומסתפק במועט וזה מה שמשפיע על היחס שלו אליי בנושא ה״מותרות״.
בהתחלה לא ייחסתי לזה כל כך חשיבות.
כשהתארסנו, לא קיבלתי טבעת אירוסין, באותו רגע אמרתי- ״אה, בקטנה, אתה בחור ישיבה, אני מבינה״. ובאמת לא היה לי אכפת, הייתי מאוהבת עד השמיים וכל מה שרציתי זה להקים איתו בית. עד ש… כולם התחילו לשאול אותי על הטבעת, ולמה הוא לא קנה לי, ואני הייתי צריכה לשקר ולהמציא סיפורים, והתחילה לכאוב לי הבטן כשהבנתי כמה זה לא מקובל, ואיך פתאום ויתרתי על המתנה שחלמתי עליה כל כך הרבה שנים.
ו… אחרי החתונה התברר לי שב״ה יש לו חסכון של אלפי שקלים. ככה שכסף זאת לא הייתה בדיוק הבעיה.
אחרי החתונה, הגיעו כמה אירועים, ואיתם גם יום ההולדת שלי. הוא ניסה לשמח אותי, אבל לא השקיע. ושוב, לא קיבלתי מתנה אפילו ביום הולדת, חיכיתי שבועות שהוא יזכיר את זה, שיחזור הביתה עם משהו קטן, אבל כלום.
חשבתי שאולי לתת לו ולהשקיע בו, יתן לו השראה למה שאני מצפה. ובאמת ביום ההולדת שלו השקעתי בטירוף, אבל זה לא שינה את המצב אפילו קצת.
יש לציין שמצבנו הכלכלי הוא לא גרוע ב״ה. ומתנה קטנה ביום נישואין/יום הולדת זה לא מה שישבור אותנו כלכלית.
אני סוחבת איתי את הדברים האלה עד היום, כמעט שנתיים אחרי החתונה שלנו וילד בדרך. במיוחד צורם לי עניין הטבעת אירוסין שעד היום מעלה לי דמעות.
אני אוהבת אותו כל כך, הוא מדהים ורוצה שיהיה לי טוב. אבל עדיין הוא לא מבין את הצורך שלי ב״מותרות״ האלה. עד כדי כך שאני מאמינה שאני הבעיה, שיש לי יצר הרע ורצון למתנות כאלה חומריות. אז אני זאת שצריכה לעבוד על זה ולשמוח בחלק הענק שיש לי.
ולכן אני בולעת את הרוק ומנגבת את הדמעות, ולא מעזה לומר מילה
הוא יותר ממה שיכלתי לבקש לעצמי, כמות האהבה שהוא נותן לי היא מטורפת.
אבל, הבחור לא רואה את הצורך שלי בתור אישה. הוא מאוד מאוד צנוע ומסתפק במועט וזה מה שמשפיע על היחס שלו אליי בנושא ה״מותרות״.
בהתחלה לא ייחסתי לזה כל כך חשיבות.
כשהתארסנו, לא קיבלתי טבעת אירוסין, באותו רגע אמרתי- ״אה, בקטנה, אתה בחור ישיבה, אני מבינה״. ובאמת לא היה לי אכפת, הייתי מאוהבת עד השמיים וכל מה שרציתי זה להקים איתו בית. עד ש… כולם התחילו לשאול אותי על הטבעת, ולמה הוא לא קנה לי, ואני הייתי צריכה לשקר ולהמציא סיפורים, והתחילה לכאוב לי הבטן כשהבנתי כמה זה לא מקובל, ואיך פתאום ויתרתי על המתנה שחלמתי עליה כל כך הרבה שנים.
ו… אחרי החתונה התברר לי שב״ה יש לו חסכון של אלפי שקלים. ככה שכסף זאת לא הייתה בדיוק הבעיה.
אחרי החתונה, הגיעו כמה אירועים, ואיתם גם יום ההולדת שלי. הוא ניסה לשמח אותי, אבל לא השקיע. ושוב, לא קיבלתי מתנה אפילו ביום הולדת, חיכיתי שבועות שהוא יזכיר את זה, שיחזור הביתה עם משהו קטן, אבל כלום.
חשבתי שאולי לתת לו ולהשקיע בו, יתן לו השראה למה שאני מצפה. ובאמת ביום ההולדת שלו השקעתי בטירוף, אבל זה לא שינה את המצב אפילו קצת.
יש לציין שמצבנו הכלכלי הוא לא גרוע ב״ה. ומתנה קטנה ביום נישואין/יום הולדת זה לא מה שישבור אותנו כלכלית.
אני סוחבת איתי את הדברים האלה עד היום, כמעט שנתיים אחרי החתונה שלנו וילד בדרך. במיוחד צורם לי עניין הטבעת אירוסין שעד היום מעלה לי דמעות.
אני אוהבת אותו כל כך, הוא מדהים ורוצה שיהיה לי טוב. אבל עדיין הוא לא מבין את הצורך שלי ב״מותרות״ האלה. עד כדי כך שאני מאמינה שאני הבעיה, שיש לי יצר הרע ורצון למתנות כאלה חומריות. אז אני זאת שצריכה לעבוד על זה ולשמוח בחלק הענק שיש לי.
ולכן אני בולעת את הרוק ומנגבת את הדמעות, ולא מעזה לומר מילה
אז הודעתי לו שכן. פרחים משמחים אותי לכבוד שבת. מאז אם הוא רואה פרחים הוא קונה. לרוב אני קונה בעצמי כי הוא כמעט לא עושה קניות.
