את גשם או האדמה שהגשם מלחלח אותה
את הטל או החושך של הלילה
את העץ או השלכת
את החיים או המוות.
את כותבת עמוק ויפה ברמותת
אנחנו באמת הכל...
עמוק משהו.
עמוק מהממם וקולע
יש פחות,
כמו כל עלון.
התפיסה הדתית והפוליטית שונה מרוב העלונים, אבל דווקא קריאה של מגוון יכול להחכים הרבה פעמים
בחושך ליל ובאור יומם,
בסופה, בסערה, בדומיה.
בצילצלי שמע, בנדנודי תרועה,
בשמש קיץ וברוחות חורף,
בפריחה, בקריסה, בשריפה.
בענן מצויר ובגשם ניתך,
בחיות מטפסות, באדם.
גם קצת משתנה אבל גם נשאר.
בעתיד,
בהווה,
בעבר -
הר.
ליאב ויואב ונווה וניר ודור,
תסבירו לי איך יש עוד מקום במדור
לא נגמר שם למעלה? לא כלו הקיצים?
הלוואי שלא נצטרך שיפוצים
הכסאות שמורים לוותיקי המרום
החדשים עוד עומדים מפני כבוד המקום
ויש שידורים חיים מלמטה
והלוויות ובכיות של אבא אמא וסבתא
וצפוף, וצפוף, אך סוף סוף נפגשים
עם החבר'ה שמזמן כבר הפכו לקדושים
ואור גדול בניגוד מוחלט
לעולם שממנו לא רואים כמעט
נצח שמיים ואינסוף
ופורפורציות לעולם שנגדע אל הסוף
מה הלו"ז שם למעלה?
יש לו"ז בכלל?
נהנים מזיו השכינה?
חיים חיי כלל?
יש שם אחדות? יש געגוע?
הכל טוב כמו שהבטיחו? שווה להגיע?
ליאב ונווה, ניר ודור ויואב,
איך רואים מלמעלה את ארץ ארץ שנאהב?
יש איום גרעיני? יש איום? יש גרעין?
גרעין של טוב? יש במה להאמין?
והבחירות שבפתח, וכל התככים,
תהיה כאן מלחמת או שיש כאן אחים?
יואב ודור וליאב וניר ונווה,
סליחה שהפרעתי לנצח מההווה
יש כמה ניחומי אבלים השבוע
ואיזה פחד שהלו"ז הזה הפך להיות קבוע
יש בכרם מהר"ל והרצליה ובית השיטה
ובגבע בנימין וגם בהוד השרון המהלומה נחתה
אז אם לא מסובך והלו"ז התפנה
תקפצו לנחם, בשבילכם בקטנה
תזרקו קצת כוחות, בשמיים אין גבול
רק פה בארץ הלב כבר חלול
גרמת לי לצמרמורת ולדמעות
זה כתוב יפה כלכך והרגש פשוט יוצא מהשורות.
יהי זכרם ברוך🥺
אם היית רק שלך בסדר
אבל את לא וגם אני
אבל זה עלייך ועל הכל
הכל זה רק להשכרה
חכירה הכי הרבה
הסוף יבוא
לאט
כמו שניות בשעון חול שלא רואים שזזות ופתאום חצי כבר למטה
הזיכרון
היופי
הכוח
העוצמה
המוח
הבית שקנית בכל הכסף
אפילו הילדים
הכל
בסוף זה יגיע
הזמן מגדל את כל הדברים בשביל לקחת אליו דברים שווים
בוגרים
בשלים
ואת יושבת מחייכת
שותה את השוקו שלך
כרגיל לאט
כשאני מסתכל עלייך מחייך
חושב מה למרוח לך בסנדביץ' הבוקר
אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...
ועדיין יש הערות, רוצה?
כל אחד רואה את עצמו בפרשנות שהוא מביא
אני מאוד אוהב את הקטע הזה ולכן נמנע מלתקן או לומר מה באמת היתה הכוונה מבחינתי
לא בטוח שזה שיר
גירושין יכול להבין איפה מצאת את זה
לא מוצא בזה הרבה קלאס
אולי כשהייתי סוּפֶּר צעיר
סופר צעירזה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים
וכולם כותבים יפה ומיוחד
ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי
דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני
לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:
– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)
– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני
– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן
– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר
סופר צעיראחרונהאפיק לקחים לגיליון הבא
ככה החיים
אומרים שעל כל אדם1 שנפטר אי שם
נולדים 2 תינוקות בעולם
על כל זוג שמתגרש
יש 4 שזוכים להתקדש
מרקבון
צומחת פריחה
ורק אחרי שיודעים עלבון
יודעים גם מהי שמחה
אחרי כל שקיעה ארוכה
יש זריחה מאירה
יש שזוכים לקבל
מזה או מזה בנפרד
ויש כאלה
שזה בא להם מעורבב
אחיין חדש
אבל סבוש נפטר
היא ובן זוגה עוד רגע קט מתקדשים
אבל מישהו ממשפחתה על סף גירושין.
ובמצב כזה
לאיזה רגש נותנים את הבמה
הרי שניהם באו באותה שניה
זה נקרא להקדים תרופה למכה?
לערבב עצב עם שמחה....
כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.
את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...
"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!
מהמם
נוגע
באמת מורכב.