פער בחינוך הילד, שפשוט מדגיש את כל הפערים שיש בינינו בחיים ביחד.
בעלי ואני מסתבר עם פערים גדולים בגישות שלנו איך לתקשר ולטווח דברים עבור הקטן שלנו (בין שנתיים+) הוא משמש בלי סוף בהתניות, בפרסים, וזה יכול להוציא אותי מדעתי. אני לא צודקת גם אני בכל הדברים שאני פועלת, סכה שנינו לומדים את זה והוא הבן הראשון שלנו אבל כשדיברנו על זה הוא ממש הצדיק את הגישה שלו ואמר שרק ככה אפשר להשיג את מה שאנחנו רוצים ואין בזה פסול. אני יכולה להשתגע מאוד דברים שהוא אומר לו נגיד כשהוא בוכה אז שיהיה בשקט כי זה מפריע לשכנים חברים שלנו לישון (כמובן שלא באמת...) ואני גם את זה לא אוהבת וכל פעם שאנחנו מתחילים לדבר על זה זה מתפוצץ והוא בטוח בצדקת הדרך.
אציין שרוב הזמן המוחלט אני איתו במהלך השבוע ואני ממש מרגישה שהוא בא ו"הורס" לי בתקופות כמו עכשיו של חגים וסוםשים והוא הא ואומר שאני הורסת לו עם כל הסתירות שיש בינינו כשאני לא מסכימה לכל הפרסים שהוא מחלק בלי סוף בתנאי שיעשה כך וכך...
אני בהריון מתקדם וקשה לי המחשבה גם להתמודד עם כל ההשלכות של זה בהמשך וגם להמשיך ככה חינוך ילדים שאני יכולה לבכות ממנו כשאנחנו מדברים והוא כל כך אטום.
יצאתי עכשיו מהמקלחת נוראית שלא הפסקתי לבכות בה לרגע. חשבתי על הקטן שלי שאני כל כך אוהבת שכבר כואב לי הלב מרוב אהבה ושאני רק מפחדת לפגוע בו ושנוא ייפגע ומסםיק הוא שמע אותי בוכה היום וישר רץ לשים עליי ראש וזה בכלל שבר אותי.
(היום בכיתי בלי קשר לפער שרשמתי למעלה. באמצע שאני פורקת לו על משהו שתסכל אותי חקשור אליו בעקיפין כי ציפיתי ממנו שירצה לשמח אותי, שירצה שיהיה לי טוב ברמה הבסיסית . חשבתי שזה מה שבני זוג אמורים לדאוג אחד לשני. לשמחות הקטנות האלו. הוא אומר לי תהי בשקט ואל תרימי עליי את הקול. ואולי באמת הרמתי את הקול אבל א. אני כזה הן אדם שמעלה דציבלים מהר ובלי כוונה והוא אמור לדעת את זה! וחוץ מזה ציצאומר לאדם בסערת רגשות שפגוע בצורה כזאת חסרת רגישות שיהיה בשקט??!! תקשיב! טעית? תודה באשמה ואל תשתיק אותי. מאותו הרגע דומייה הוא מקבל ממני.) אני רוצה רק לצאת מהבית וללכת לישון אצל אחותי אבל לא מוכנה לעזוב את הקטן שלי אפילו ללילה אחד. ולחשוב על התינוקת שגדלה בתוכי ורק תקשה עלינו יותר. לא רוצה את זה ולא אותה ורק לחזור אחורה בזמן ולבחור החלטות אחרות.
אני בוכה כולי בוכה.
לא טיפול ולא כלום.
והםחד שלי שזה הורמונים והכל יעבור. או שהזמן יעשה את שלו וזה יעבור ואז יתפוצץ שוב.
הוא אטום מרוכז בלימודחם שלו, ההצלחות שלו, בנכסים שלנו, ומידי פעם רגעי זכות שהוא רואה בי אישה שצריך לתחזק איתה את הקשר וכולי תקווה שזה לא רק כדי להכניס אותי למיטה למרות שככה זה מרגיש לפעמים וגם שם כמו שאתן מבינות פער גדול. קשה לי וכואב לי כל כך!!
בעלי ואני מסתבר עם פערים גדולים בגישות שלנו איך לתקשר ולטווח דברים עבור הקטן שלנו (בין שנתיים+) הוא משמש בלי סוף בהתניות, בפרסים, וזה יכול להוציא אותי מדעתי. אני לא צודקת גם אני בכל הדברים שאני פועלת, סכה שנינו לומדים את זה והוא הבן הראשון שלנו אבל כשדיברנו על זה הוא ממש הצדיק את הגישה שלו ואמר שרק ככה אפשר להשיג את מה שאנחנו רוצים ואין בזה פסול. אני יכולה להשתגע מאוד דברים שהוא אומר לו נגיד כשהוא בוכה אז שיהיה בשקט כי זה מפריע לשכנים חברים שלנו לישון (כמובן שלא באמת...) ואני גם את זה לא אוהבת וכל פעם שאנחנו מתחילים לדבר על זה זה מתפוצץ והוא בטוח בצדקת הדרך.
אציין שרוב הזמן המוחלט אני איתו במהלך השבוע ואני ממש מרגישה שהוא בא ו"הורס" לי בתקופות כמו עכשיו של חגים וסוםשים והוא הא ואומר שאני הורסת לו עם כל הסתירות שיש בינינו כשאני לא מסכימה לכל הפרסים שהוא מחלק בלי סוף בתנאי שיעשה כך וכך...
אני בהריון מתקדם וקשה לי המחשבה גם להתמודד עם כל ההשלכות של זה בהמשך וגם להמשיך ככה חינוך ילדים שאני יכולה לבכות ממנו כשאנחנו מדברים והוא כל כך אטום.
יצאתי עכשיו מהמקלחת נוראית שלא הפסקתי לבכות בה לרגע. חשבתי על הקטן שלי שאני כל כך אוהבת שכבר כואב לי הלב מרוב אהבה ושאני רק מפחדת לפגוע בו ושנוא ייפגע ומסםיק הוא שמע אותי בוכה היום וישר רץ לשים עליי ראש וזה בכלל שבר אותי.
(היום בכיתי בלי קשר לפער שרשמתי למעלה. באמצע שאני פורקת לו על משהו שתסכל אותי חקשור אליו בעקיפין כי ציפיתי ממנו שירצה לשמח אותי, שירצה שיהיה לי טוב ברמה הבסיסית . חשבתי שזה מה שבני זוג אמורים לדאוג אחד לשני. לשמחות הקטנות האלו. הוא אומר לי תהי בשקט ואל תרימי עליי את הקול. ואולי באמת הרמתי את הקול אבל א. אני כזה הן אדם שמעלה דציבלים מהר ובלי כוונה והוא אמור לדעת את זה! וחוץ מזה ציצאומר לאדם בסערת רגשות שפגוע בצורה כזאת חסרת רגישות שיהיה בשקט??!! תקשיב! טעית? תודה באשמה ואל תשתיק אותי. מאותו הרגע דומייה הוא מקבל ממני.) אני רוצה רק לצאת מהבית וללכת לישון אצל אחותי אבל לא מוכנה לעזוב את הקטן שלי אפילו ללילה אחד. ולחשוב על התינוקת שגדלה בתוכי ורק תקשה עלינו יותר. לא רוצה את זה ולא אותה ורק לחזור אחורה בזמן ולבחור החלטות אחרות.
אני בוכה כולי בוכה.
לא טיפול ולא כלום.
והםחד שלי שזה הורמונים והכל יעבור. או שהזמן יעשה את שלו וזה יעבור ואז יתפוצץ שוב.
הוא אטום מרוכז בלימודחם שלו, ההצלחות שלו, בנכסים שלנו, ומידי פעם רגעי זכות שהוא רואה בי אישה שצריך לתחזק איתה את הקשר וכולי תקווה שזה לא רק כדי להכניס אותי למיטה למרות שככה זה מרגיש לפעמים וגם שם כמו שאתן מבינות פער גדול. קשה לי וכואב לי כל כך!!
