כך שכמה שלא נשלח לקרבי יהיה הרבה יותר מהאוכלוסיה הכללית.

יש מגזרים במדינה מסוג מאוד מסוים שמשתייכים לאליטה ספציפית של אלו ש'הקימו את המדינה'

והם נמצאים בעמדות מפתח במדינה (בלי פרופורציה לחלקם באוכלוסייה) לכן ברגע שהקבוצות הנ"ל מחליטות לשרוף את האסמים יש לזה השפעה הרבה יותר גדולה ממגזרים אחרים.

ומכיוון שאין באמת רצון או ניסיון משמעותי לגוון את מעגלי השליטה עם אנשים ממגזרים אחרים קשה מאוד לשנות את מערך הכוחות במדינה.

נראה שאתה מתעקש לנווט את השיח לחרדים..

הבעיה היא גם, אם לא בעיקר, פריפריה מזרחים דת"ל (דת"ל לא משקיעים בלימודי חול???) וכו'

העניין הוא שהפקטור הכי משמעותי בהצלחה בחיים זה מצב סוציואקונומי ולא נראה שיש מספיק מוטיבציה ורצון מצד המדינה לעבוד על הפער הזה - לא שזו בעיה רק בחברה הישראלית, זו בעיה שנמצאת בכל מקום. אבל בישראל יש מאפיינים ייחודיים שיכולים להביא לכעס ומירמור (אני מבינה שאתה לא אוהב היתקרבנות, אבל בגלל שזה בכלל לא ציבורים שקשורים אלי אני מרגישה בנוח לומר את זה) כמו העובדה שכולנו היגרנו לישראל בערך באותו זמן, אבל משום מה יש מהגרים (מסוג מסוים מאוד של "ציוני חילוני אשכנזי') שהשתלטו על עמדות מפתח ושלטון ובחרו מה לעשות עם מי, וזה משפיע עד היום על החברה הישראלית. ועל זה דיברתי בתגובתי. 

חוץ מזה, אין ספק שאדם משלם על בחירותיו (כמו ללכת להסדר) אבל אם ככה מה אתה רוצה, שיבחרו שונה? שיעשו הכל כמו החילוני? זה בדיוק מה שהחילונים רוצים... הם לא מסוגלים לקלוט את העובדה שיש פה מגזרים עם סולם ערכים אחר שרוצים לבחור בחירות שונות מהם

מאותן סיבות אני לא רואה לנכון להתייחס לחרדים

א. הינדיק מכיר? נושבת פה אווירה 'הינדיקית' במקצת, ואני אסביר, אתה אומר לדת"ל 'אתה יכולים להיות דת"ל באמת שכן, אבל מי אמר שדת"ל לא יכולים להפסיק לחנך למקצועות של עזרה וחינוך? הם יכולים להיות דת"ל ולחנך להייטק' .. אתה מציע שהם יתערטלו מהערכים שהופכים אותם לחברה (כי אי אפשר להסליל למקצועות מסוימים, ריווחים יותר ומכובדים יותר במקום מקצועות זולתניים (אין לי מושג אם קיימת מילה כזאת) יותר וחברתיים יותר, בלי לשנות את החברה. זו החלטה של שינוי סולם ערכים, לא החלטה טכנית ומעשית) ואיכשהו יישארו דת"ל?

ב.נכון, זה באמת פתרון, אבל הוא דורש השקעה רבה והתמסרות, קשה מאוד לשכנע אנשים לבחור בו.

ג.אכן, סביר להניח שבשביל שהמודל הספציפי הנוכחי התקיים (כאן אני כן רוצה להכניס לדוגמא את החרדים ולא רק דת"ל) יש צורך בסביבה שקיימת עכשיו, אבל גם אם הסביבה לא היתה קיימת ודברים היו אחרת, אף אחד לא היה קורס ומתמוטט.  

פשוט מאוד, דברים היו משתנים ומתפתחים, כמו כל דבר בהיסטוריה.. אבל אני מדברת על שינוי הדרגתי וטבעי לא על לאחוז אנשים בגרון ולהראות להם מי הבוס...

לגבי המסקנות:

1. להעריך אחרים צריך תמיד

2. חולקת עלייך, להיות דתיים כולל גם מערך אמונות שרוב החילונים לא מסכימים איתם, זה לא ששינוי קטן במעשים יגרום לאימא חילונית לסרוג כיפה לילד שלה

לגבי השורה האחרונה...

לשנות את הדרך שלך כדי שלאנשים יהיה קל להצטרף, משמעותו שאתה לא באמת מאמין שהדרך שלך *נכונה*. וזה בסדר, הרבה פעמים אנחנו עושים בחירות נכונות לשעתן והיינו יכולים לבחור אחרת, ואפשר להתפשר על הבחירות האלה כשיש מישהו שזה משנה לו.

אבל כגישה, אם בחרתי בדרך מסוימת אני כנראה מאמין בה. ואם מישהו בחר בדרך אחרת הוא כנראה מאמין בה. לשנות את האמונות שלי כדי שמישהו יצטרף זה פשע, לצפות שמישהו יצטרף כי שיניתי במעט את הדרך שלי זה חסר הגיון.

כן הגיוני להסביר לאחרים למה עשיתי בחירות שעשיתי - ואז אולי הם יצטרפו אלי או ילכו בדרך שקרובה אלי. בסופו של דבר אין לי אינטרס שאנשים יחליפו מגזר וקהילה (טוב, אולי יש אינטרס לאחד מגזרים וקהילות, אבל זה בשלב אחר), אלא שהם ילכו בדרך התורה כמו שהם מבינים אותה

בדיוק כמו שלא תאמר באיגוד המכונאים "למה כולכם מכונאים", כך גם הציבורים הדתיים בארץ הם לא גדולים כל כך ולכן הם נושאים בנטל עבור אחרים. ברגע שהציבור יגדל, החלוקה תשתנה, וקבוצות שהיום נמצאות בשוליים יגדלו.

כבר היום אתה יכול לראות אחוז גבוה של דתיים, חרדים ומתנחלים בהיי טק, והאחוז ישתווה או יתקרב לאחוז שלהם באוכלוסיה ככל שהציבור יגדל. 

נכון שלימוד תורה הוא תחום שבו רק דתיים (ובעיקר חרדים) נוטלים חלק, ולכן בהכרח תמיד יתפוס חלק אוכלוסיה מסוים. כרגע בציבור החרדי מדובר באחוז גבוה מאד, עם הזמן ככל שהציבור יגדל האחוז ירד בלי להקטין את הכמות.

א.וודאי שאין סתירה, אבל מכל מקום אני מרגישה שיש אווירה להעדיף מקצועות שתורמים למען הכלל וגם שאיפה וחינוך אליהם (יכול להיות שאני טועה) 

ב. באידיאל (אידיאל שלי כי יש רבים שלא יסכימו איתי) קפיטליזם זה הדבר הטוב ביותר - מדינה קפיטליסטית שהאזרחים מעצמם רואים ערך בסוציאליזם ועזרה לזולת, אני נגד סוציאליזם מאורגן מטעם המדינה וגופים שכופים על האזרח לממן דברים שנוגדים את ערכיו (בכל אופן במקומות שיש בהם הרבה מחלוקות בין אזרחים כמו ישראל)

אבל כל עוד אנחנו חיים במדינה סוציאלית מאורגנת ולא בבקתות מבודדות בהרי האפלצ'ים כולנו נסמכים זה על זה - משלמים מחיר לממן צרכים וערכים של אחרים ומקבלים מאחרים מימון לדברים שחשובים לנו. אז כן, לפעמים אנחנו מקבלים עזרה מהמדינה (שזה בתכלס עזרה משאר האזרחים) כדי שנוכל להשקיע במה שחשוב לנו (וכנ"ל הם, זה vice versa)

ג. נראה לי ב' עונה גם על ג'

1. אני מניחה שניתן לומר שבמובנים מסוימים גם המגזר שלי משקיף מלמעלה למטה על אחרים, אבל אני לא רואה דרך לשנות את זה, ויותר מכך, המאפיין הזה הולך יד ביד עם תכונות אחרות כמו התבדלות וביטול שזה מאבני היסוד של הציבור, אני לא נוקטת עמדה לחיוב או שלילה, אני רק אומרת שאי אפשר לשמר את הערכים האלו בלי לקבל מה שאם אני אהיה ממש נחמדה אפשר לקרוא לו 'גאוות יחידה'. כך שזה מחיר שהציבור שלי בוחר לשלם (ואגב אני חושבת שרוב הציבור חושב שזה בונוס, אני מנגד מאמינה שזה מחיר די כבד לשלם)

יכול להיות שגם בציבור שלך ניסיון לשינוי תכונה ספציפית יוביל לשינויים נרחבים מדי.

כדי שיהיה לנו קלפי מיקוח כדי לאיים עליהם?

זאת לא הדרך הנכונה בעיני כדי לבחור במה להשקיע בחיים.

אנשים דתיים לא אוהבים טייסים, היי טק וכולי?

ולכן הוא אומר להתברג במערכת שמייצרת דולרים כי זה כן מאיים עליהם

אני התכוונתי חילונים לאפוקי חתולי בר, לא לאפוקי דתיים

ומאמינים בחשיבותם של דתיים לסייע למשק הישראלי ולמערכות הבטחון ובכללי לכל מערכת מדינת ישראל.  מסכים שחילונים (באופן גס) לא רואים ערך בלימוד תורה, לא מסכים שדתיים לא רואים ערך ביישוב הארץ ופיתוח המדינה.

אני לא אוהב טייסים ולא אוהב היי טק ואני דתי

אז הנה אחד פחות

מסתבר שלא הבנתי. 

סבבה.

שהוא אומר "תשקיעו באותם דברים שחשובים לחילונים, כדי שכשתצטרכו יהיה לכם קלף מיקוח".

לא התייחסתי לשאלה אם דתיים, חתולי בר, ושטיחים אוהבים את הדברים האלה או לא. בסך הכל התייחסתי לטיעון של להשקיע במשהו שחשוב לצד השני בגלל שהוא חשוב לצד השני. 

אם אתה רוצה להשקיע כי זה חשוב לך זה מצוין, לא על זה הוא דיבר ולא לזה הגבתי

אם אתה 20% מהאוכלוסיה, ובתחום מסוים תהיה 95% מהאוכלוסיה, ממילא בשאר התחומים האחוז שלך יהיה נמוך יותר.

אתה לא יכול להיות 20% מהאוכלוסיה, וגם 50% מכל תחום עיסוק.

מה שאתה כן יכול לעשות זה לנסות להיות 50% מהאוכלוסיה. יש לזה שתי דרכים -

1 החזרה בתשובה/הסברה, 

2 להקים משפחות גדולות *בגיל מוקדם*

למה לא פתחת שרשור שממליץ על שני הדברים האלה?

בכל מקרה:

1 "תהיה X כדי שיצטרכו להתחשב בדעתך" זה לדעתי טיעון לא נכון

אפשר להתחשב בו, אבל במדינה דמוקרטית אמורים להתחשב בדעתך בכל מקרה.

סרבנות טייסים משמעותה פירוק של החברה כדמוקרטיה.

2 להתברג במקומות הנכונים זה טיעון נכון, כמאמר אורי אורבך "הטובים לתקשורת", ובהחלט יש לנו מה להתקדם בנושא. אבל זה לא יכול להיות טיעון שיגדיר סדר עדיפויות וסולם ערכים מהותי של ציבור

ועדיין, גם אם 40% מההיטק יברח נהיה בבעיה.

ואנחנו תלויים גם בייבוא ויצוא (מהותית כלכלה לא תתנהל טוב בלי זה)

אז אתה תמיד תישאר תלוי באחרים.

אבל זה נכון שאם יש משהו שצריך, אז יש ערך בלעשות אותו

בסופו של דבר אם 90% מהמדינה היו חרדים אני מניח שהצבא היה חרדי ולא חילוני

עצם זה שצריך שיוויון ולא הגיוני שיש לקבוצה מסוימת כח גדול יותר זה קשור לשחיתות והתנהלות לא נכונה בעיני ולא למצב שהוא תקין.

החלק השני שאתה מדבר עליו אם הבנתי נכון זה שצריך לעודד יותר התברגות בתחומים שפחות מעודדים בציבור שלנו, ושאתה רואה בהם כן חשיבות להיות במקומות של השפעה גם פיזיים ולא רק רוחניים, אם זאת הנקודה שהעלית אני מסכימה איתך לחלוטין וחושבת שצריך לחזק את הרוח של הציונות הדתית בכלל לגבי המקום הזה שפעם היה מאוד נוכח של חיבור תורה עם המציאות הגשמית.

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.