וְהַדָּם שׁוּב מְטַפְטֵף עַל הָעֵינַיִם,
הַלֵּב נִרְמָס בְּשִׁקְעֵי כְּאֵב,
נְשָׁמָה מְחֹרֶרֶת, נוֹפֶלֶת,
אֵיךְ אָקוּם וְחֶלְקִי אָבַד?
שִׂכְלֵנוּ לֹא רָשַׁם,
עֵינֵנוּ לֹא רָאוּ.
אַךְ נְקֻדַּת זֹהַר הָאַחְדוּת,
נִסְדְּקָה.
עַד מָתַי אַבָּא?
עֲנָנוֹ מִן הַצַּר.
חַבְּקֵנוּ בְּלֵיל נְטוּל כּוֹכָבִים,
אָנָּא, הֶחָדֵל כְּאֵבֵינוּ.
כְּזַרְעֵי אֱמֶת,
שֶׁתְּחִלַּת צְמִיחָתָם – רִקְבוֹנָם,
הַחֹשֶׁךְ יִהְיֶה לְאוֹר
וְהַלְּבָנָה תָּאִיר בְּאוֹר קִדּוּשָׁם
וּבֵינָתַיִם, אַנְשֵׁי מְחִיצָתְךָ רַק הוֹלְכִים
וּמִתְרַבִּים.
)