כן. זה נראה שזה מה שאת עושה. 

עם להרוג ולהשמיד בצורה המונית. הגיון בריא לתפארת. 

אמנם לא בטוח שזה יקרה בבת אחת, צריך סבלנות, "מעט מעט אגרשנו מפניך", אבל אם לא נתחיל את התהליך הזה, אין מה לצפות שייפתרו כל הבעיות. והכי חשוב לחזור בתשובה, זה מה שיגרום לכך שהכל יסתדר וייתן סייעתא דשמיא לכל המהלכים, ומנגד, אי אפשר להזניח את המהלכים בפועל, ההשתדלות שלנו כבני-אדם.

ימין קיצוני. למה אנחנו קיצוניים? כי יש שמאלנים הזויים אז מי שהכי רחוק מהם נקרא קיצוני? זו הדעה הנורמלית והכי שפויה, מאשר להפקיר את חיי האזרחים בשם ה"שלום". מה נורמלי בזה?

עד שלא נקלוט שאנחנו צריכים לחזור בתשובה ולהבין מי אנחנו, ומי זה עם ישראל, הם לא ילכו. הם פה כדי להישאר, זה משום שאנחנו מלטפים אותם ונותנים להם תנאים טובים, אפליה מתקנת, נותנים להם משרות ותפקידים במקום יהודים, נותנים להם תקציבים, בעוד שהם פעם אחר פעם לוקחים את מה שהושטנו להם ותוקעים לנו סכין בגב. ברגע שהם יקלטו שזו מדינת היהודים ואין להם מה לחפש פה, במיוחד אם נציע להם מלגה קטנה לכל מי שיוצא, הם ילכו מפה. אנחנו מאפשרים להם לפנטז על שתי מדינות לשתי עמים, או יותר נכון נותנים להם לפנטז על מדינה אחת לעם הערבי ה"פלשתיני", כשהיהודים יהיו בים ח"ו. ירושלים קדושה רק לעם היהודי, וכל השאר זה שטויות כמו שהודית וכתבת. שלום זה כשכל עם נמצא במקומו ועושה את התפקיד שלו, שלום זה לא אחידות ולא שצד אחד מביא את הלחי שלו לצד השני והשני מרביץ לו. זה לא שלום. הפנטזיות האלו רק גורמות לעוד מלחמות ולעוד שפיכות דמים מצידם. כל המלחמות שהיו פה בארץ לא הספיקו כדי שנבין שלא יהיה פה שלום עם הערבים?

אני לא אומר שזה הפתרון העכשווי, וכרגע כשהם בארץ לא צריך לרצוח את כולם (וכן צריך להחזיר את ההרתעה, אחרי כל פיגוע להיכנס לכפר שממנו יצא המחבל וכו'....לעשות פעולות תגמול של הצבא, ולא להיות לפלף שאזרחים ערבים יכולים להחטיף לשוטרים וחיילים בלי פחד, ואנחנו מצידנו שותקים ולא עושים דבר....), אבל זה הפתרון היחיד. כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. זו הארץ שלנו, זו המדינה שלנו, ואין פה מקום לעוד עמים.

נ.ב. לא מבין למה לא מושחים את הגופות של המחבלים "השאהידים" בשומן חזיר. פשוט לא מבין. יש לנו מה ללמוד מהבריטים.

א', לא צריך רכבת. מספיק שמחזירים את ההרתעה, ואומרים שכל ערבי שעוזב את הארץ מקבל כך וכך מלגה, כבר הערבים טסים לבד. ב', אכן פושעים צריך להעיף (שאצלם זה אחוז נכבד ביותר....). ג', שכל יהודי יוכל להיכנס לכל איזור בארץ, וערבים לא יוכלו להיכנס לאיזורים יהודיים. ד', שלא יהיו אזרחים ערבים, או לפחות שיהיה כתוב מי יהודי בת"ז, ומי ערבי. לא לתת להם זכויות כמו לאזרחים.

מה הקשר שהם חושבים אותו דבר עלינו? זה אומר שאנחנו לא יכולים לדגול באמת שלנו? את יודעת מה ההבדל בינם לבינינו? שהם כן חושבים שזה שהם חושבים שהאמת איתם נותנת להם את הזכות לפעול, לעומתינו שאנחנו כל הזמן חושבים מה חושבים עלינו וכל הזמן יש לנו רגשי נחיתות לגבי הקיום שלנו בארץ. לא מספיק חזקים בהבנה שזו הארץ שלנו וזה המקום שלנו. וההבדל הוא שאנחנו האמת והם לא. הם פועלים באלימות ובברבריות, ולא אכפת להם מחיי האזרחים שלהם, האידיאל שלהם זה להרוג ולהילחם, זה החינוך שלהם, הם מתעללים בבעלי-חיים ובבני-אדם. פרימיטביים ומה לא. לא צריך להיות גאון גדול כדי לקלוט את ההבדל הגדול בינינו לבינם. ההבדל הוא לא התנשאות, הוא הכרת המציאות. אין אנו בהכרת ההבדל הזה קוראים להרג של כל העם שלהם ח"ו. זה רק אומר שברור שאין לנו במשותף איתם, ואין לנו עניין לחיות איתם, והם רק מפריעים לנו בהתפתחות שלנו. ולכן צריך שיהיו במקום אחר. לא, אבל תחיי ותראי שהם יעברו, כי אין להם אף זיקה וקשר היסתורי עם ארץ ישראל, לעומתינו שאנחנו כבר לפני אלפיים חמש-מאות שנה חיינו פה, וזו הארץ שלנו.

ההיפך מימין קיצוני זה לא שמאל אלא מה?

לא, מקווים למדינה יהודית אמיתית שיש בה סדר ומשילות, ואזרחים ערבים במדינות ערב, כפי מה שראוי.

כך.

"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", קודם כל, מדובר וודאי בהשגחה ובניסים (אם תעיין במפרשים שם ובמציאות שמתארים, בלי השגחת ה' עם ישראל לא היה מתרבה ופורץ...לדוגמא, הנס שנולדו שישה בכרס אחד. זה לא טבעי....). זו דוגמא שמראה שמבחינה מציאותית יש דברים שפשוט לא מאפשרים להתפתח, גם אם אתה גורם להתנגדות רצונית. בפועל זה עוזר. כמו שתגיד שאם תבוא ותנסה להשמיד עם ח"ו, תגרום לכך שהוא יילחם כמו אריה ויכול לנצח אותך. כן, אבל אם יש לך מלא מלא מלא חיילים, ואין לו סיכוי גם אם הוא ירצה ממש, אז אין לך מה לחשוש מהפסד מולו. אם כבר אמרת היסתוריה, בסופו של דבר הרוסים ניצחו את הגרמנים. למה? לא כי הם היו יותר מתוחכמים ומשוכללים. פשוט כי היו להם הרבה חיילים, הרבה מאוד חיילים.

תראה מה קורה באיראן. יש שם משטר של הרתעה, והנה, יש שם סדר, אין כמעט התנגדויות, מלבד כמה אנשים שבסוף מתים ולא מצליחים להקים מרד רציני. תסתכל לעומת זאת בארצות ערב אחרות שאין שם משטר טוטאליטרי-דיקטטורי, בלאגן. אנרכיה. ערבים זה עם שצריכים משמעת והפחדות, ככה הם מבינים, ובלי זה, הם פשוט עושים מה שבראש שלהם. ברגע שתחזור ההרתעה הם יחזרו להתנהג כמו כבשים תמימים בני שנה, ילדים טובים מכּה.

"יש צפי שזה ילך ויתעצם וכו'....". אתה מביא צפי וכל מיני שדרנים שאומרים את דעתם הפוליטית, בעוד שהמציאות מוכיחה נגדך.

אם נעלה את חווארה באש, ונילחם באויב כמו אויב. ולא, אל תסבן, אין לנו עניין להרוג ילדים קטנים ונשים (תלוי אילו נשים, יש דווקא נשים שכן יש לנו עניין....), אבל כחלק מהמלחמה שאנחנו רוצים להחזיר את השקט ושלא ייהרגו אזרחים יהודים במדינה שלנו ושלא האויב יתנהג איך שבא לו בהפקרות בלי חשבון, אנחנו צריכים לתקוף וחלק מהמחיר של זה שגם ילדים ייפגעו. אם "נטרנספר" אותם, זה כן יעזור. הם פשוט לא יהיו פה בשביל להילחם בנו. (ואם אתה מדבר על מלחמה מרחוק, כרגע אנחנו מתמודדים יפה מאוד עם שאר המדינות במלחמה מרחוק, וזה הרבה יותר עדיף מאשר המצב בארץ....). ככל שתנקוט ביד קשה ולא תהיה לפלף, כך ההתנגדות תיחלש והם יבינו שאין להם תקווה ויתייאשו. זה שהם נלחמים זה בגלל המצב שהם מבינים שבמצב הזה שעם ישראל לא מבין מיהו האויב, יש להם סיכוי ותקווה. לא אם נייאש אותם. המציאות מוכיחה שכל פעם שנקטו יד קשה, הערבים שתקו. עיין מבצע חומת מגן. אתה יכול לטעון טענות אידיאלסטיות וכדו'...של שלום ואחדות מזוייפת, זה עוד אפשר להבין. אבל פרטקטיקה? אתה חושב באמת שזה ריאלי? הצחקת אותי....

קל מאוד להקצין ולהשוות בצורה סמוייה את מה שאנחנו רוצים לעשות לבין מה שהגויים עשו לנו. אבל יש הבדל קטן, לנו אין עניין להשמיד להרוג ולאבד. אנחנו בסה"כ רוצים שבמקום להיות בשקט כשמכים אותנו ונלחמים בנו, להשיב מלחמה השערה ולא להיות חלשי אופי. לא דיברתי בכלל על השמדת עם וכדו'....בכל המדינות מלבד מדינת ישראל אין רפיסות כ"כ גדולה כנגד עם בתוך מדינה שלו, ועוד שיש יהודים שרוצים לתת שטחים לערבים. אין אף מדינה שזה קורה בה, שמוסרים שטחים ורוצים לתת מדינה לעם אחר באותו חבל ארץ. רק אנחנו. והשאיפה כפי שכתבו פה, זה להעתיק את הערבים לארץ אחרת, ושלא ימשיכו לחיות פה. זה לא עניין אישי, פשוט זו הארץ שלנו ואין להם מקום אז....המדינה ב"ה במצב טוב מאוד, ולא צריך לנבא שחורות סתם. אם "נטרנספר" אותם המצב הכלכלי והמדיני-פוליטי רק יפרח. "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ" (במדבר ל"ג נ"ה).

נ.ב. שכחתי להוסיף את כל הדוגמאות ההיסתוריות מספר שופטים. כל פעם שקם שופט שהכה את האויבים והקים סדר, שקטה הארץ. ("אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו"). בכל פעם שעם ישראל לא רצה לקחת אחריות ולהיות בעל עצמאות מדינית משלו, והעדיף להיות תחת עמים אחרים ו"לשלם את המחיר", עם ישראל חטף. כל פעם שעם ישראל נלחם על עצמאותו והקים מלכות, היה שקט. והנה עובדה שבסוף בית שני, שעם ישראל התחיל ללטף ולהיות צדוקי ולאבד את הזהות הלאומית שלו, חורבן. זה ברור ופשוט שבזה זה תלוי.

טוב, אם באמת מבחינה ריאלית יש שם הרבה מורדים יכול להיות שתהיה הפיכה. אבל זה ממש לא המצב במדינה. שם יש להם הרבה כוח, פה מדובר במדינה מהמשוכללות בעולם מבחינה טכנולוגית-צבאית, עם כ"כ הרבה אחוזים של אזרחים לטובתינו. אם נילחם כמו שצריך, אין אף סיכוי שלא ננצח. ותוסיף את הסייעתא דשמיא שיש לנו. (אפשר לראות את זה בטילים, כמעט איו טילים שפוגעים באזרחים, לעומת מקומות אחרים שאחוזי הפגיעה הרבה יותר גבוהים, כשיש הרבה הרבה פחות יירוט של טילים.....).

סוריה שכשהתפרק המשטר שם הכל אנרכיה, ירדן שבזכות המשטר הדיקטטורי בסדר.

הרוסים ניצחו את הגרמנים כי היו להם יותר חיילים. נקודה. אע"פ שהיה חורף קשה, הגרמנים המשיכו להתקדם והצליחו להיכנס. העובדה שניצחו הייתה בסוף כי רוסיה הייתה ענקית והיו לרוסים המון חיילים. לא סתם מתו 20 ומשהו מליון רוסים. מה שכתבת כמובן גם חלק ממה שהכריע.

ובלי קשר, לא אמרתי מילה אחת שאני רוצה שתהיה מלחמה עולמית.

תשמע, כשהם באים ושמים ילדים קטנים באותו מקום עם המחבלים הראשיים זו בעיה שלהם. הם משתמשים ברחמים שלנו כדי למנוע מפגיעה בהם. לא מוסרי להיכנע לשטויות שלהם, כי ככה הם יעשו כל פעם וכל פעם ימשיכו לרצוח אותנו ולפגוע בנו ככה. נו, מה הקשר אליי? תגער בהם ותחלוק עליהם. אני מסכים איתך בזה.

תסתכל בתגובה שלי למעלה למה אני מציע....

יאללה, חג שמח!

נ.ב. הדיון מה קורה בארצות ערב הוא דיון נחמד, אבל גם אם תצדק שם אין משם אף הוכחה, כיוון ששם מדובר על ערבים שמטבעם מחרחרי מלחמה, ויש שם פילוג הרבה יותר גדול, אבל פה הרוב המוחלט הוא יהודי והוא נורמלי ולא מחרחר מלחמה, ולכן כשיהיה שלטון חזק מבחינתינו, וודאי שזה יביא לשקט, ולכן אין צורך ללכת למדינות אחרות כדי לחפש דוגמאות, עיין ערך חומת מגן ותראה שבארץ כשיש הרתעה יש שקט.

א', אני שמח שזה לא מסיבות אידיאולוגיות.

ב', יפה שאתה מודה שהעם היהודי והעם הערבי לא נועד לשתף פעולה. ולכן אתה הראשון שאמור להבין שאנחנו לא אמורים לחיות ביחד באותה ארץ. ללחוץ על ירדן לתת להם שטח זה רעיון טוב, אבל כל התכניות האלו פשוט הרסניים, לבוא ולתת חלק מהארץ שלנו? זה לחתוך בבשר החי, כפי שאמר הרב צבי יהודה. זו המדינה שלנו והארץ שלנו, ולא נותנים אותה לאף עם. אין פה אף קשר לנקמנות, הארץ היא שלנו, ואנחנו לא מוכנים למסור אותה באף תמורה שבעולם.

באמת יש אבל גדול על הנרצחות, שנקשרות לכל חללי עם ישראל הקדושים הי"ד,

והתחושה היא שחלק מאיתנו מת, כמו זרוע שנגדעת מהגוף כי כולנו קשורים זה בזה וערבים זה לזה. 

וכשאחד מאיתנו נרצח הרצח פושט בליבנו שותת הדם ומעורר בנו כאב עמוק ועצום על האובדן

חוסר שאי אפשר לרפאו וישאר עד שישובו אלינו הנשמות הקדושות כבראשונה..

בבניין ציון ננוחם

א', פשוט הצבא לא מספיק תוקף, אנחנו לא מספיק מפנימים שהם האויב, וזה הגורם הפיזי לכל הצרות. עדיין לא הוציאו את החוק של עונש מוות למחבלים, וכשזה יקרה אני בטוח שהמצב ישתנה לטובה. וכמובן, הכל זה משום שאנחנו צריכים לשפר את דרכינו ולעשות חשבון נפש לאומי, ולהבין מי אנחנו, מה זה העם היהודי. כל הנטישה של הזהות היהודית ושל התורה זה מה שגורם לכך שהגויים מבינים שבעצם אין לנו זכות פה בארץ. (עייני "אם הבנים שמחה" פתיחה שמראה את ההשוואה בין ירושת הארץ להחזקה בתורה.....). ולא רק הנטישה של הזהות היהודית, אלא ההבנה שהזהות היהודית כוללת ורחבה, ואמורה להיות אור לכל הגויים, זו הזהות היהודית האמיתית. כך השמלאנים יראו שדעתם כלולה בתורה וזו נקודת האמת שהימין לא בירר מספיק, וכך כולם יחזרו בתשובה שלימה והכל יבוא על מקומו בשלום. (תקצור דעתו של הרב שרקי שאני מחזיק ממנה....).

אכן חז"ל מדברים על "יתיי ולא אחמינה", יהיו צרות גדולות בדור הגאולה, בעקבתא דמשיחא, אך כמו שאיילת השחר זורחת דווקא אחרי החושך הכי גדול, כך גם כשיש את החושך הכי גדול, זה מעיד שעכשיו זו נקודת הבירור האחרונה, הגסיסה של יצה"ר והסטרא אחרא, ורגע לפני המוות שלהם יש להם פתאום פוש והתעוררות של חיים לפני שהם הולכים וכלים מן העולם, ודווקא בשלב הזה הכי חשוב להתחזק באמונה שה' מנהל את המהלכים, ולא רק שלמרות הכל יהיה טוב, אלא דווקא אותם דברים קשים הם מה שמעוררים אותנו לשוב בתשובה שלימה ומקדמים את הגאולה, דווקא הם מזיזים את הגאולה בדרכים נסתרות. "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד". מבין את התחושה (באמת....).....

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים